המוציא יין
פרק
שמיני שבת
עז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאמר
רבא כל חמרא דלא דרי
על חד
תלת מיא כו'. והא
תנינא. ממתניתין
נמי שמעינן דזהו שיעורו מדתני בשאר
משקין
ב א מיי' פי"ח מהלכות
א) ב"ב צו: עירובין כט:,
ב) נדה יט., ג) [תוספתא
שבת הלכה ב:
רביעית שמעינן מיניה דאין הוצאה במשקה הראוי לשתייה בפחות
דאמרי' בפ' אחד דיני ממונות (סנהדרין לז.) גבי סנהדרין
פ"ט], ד) [הך דר"י בר'
ב מיי' פ"א מהלכות שאר
❖
מרביעית הלכך על כרחיך כי שיערו ביין כדי מזיגת כוס של ברכה
אל יחסר המזג אם הוצרך אחד מהם לצאת אם יש כ"ג יוצא כו'
א
ב
יהודה ליתא במשנה דעדיות
א"ה הלכה ד:
ולכך שפיר גרסינן דתניא],
שיעור הראוי לשתיית רביעית נקט והיינו רובע רביעית דכי יהיב
דהיינו שליש מסנהדרין משמע דמזיגה על חד תרין אומר ריב"א
ג
ד
ה
ה) מנחות קד. עדיות פ"ה
על חד תלת מיא כדרך המזיגות
דרבא דוקא הי' מוזג כמשפט המזיגה
מ"א, ו) [וע"ע תוס' עירובין
תורה אור השלם
הראויות לשתייה יעמוד על רביעית.
על חד תלת כדאמר בהזהב (ב"מ ס.)
כט: ד"ה כל ותוס' ב"מ ס.
תנינא המוציא יין כדי
מזיגת כוס ותני עלה
1 וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ
ד"ה רבא ותוס' ב"ב צו: ד"ה
יש טועים בשמועה זו לומר רובע
אמר רבא מזיגה דידי מידע ידיעא
כדי מזיגת כוס יפה וקתני סיפא ושאר כל
כל ותוספות סנהדרין יד: ד"ה
וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט
❖
❖
רביעית רובע הלוג ויעמוד על
ובכיצד מעברין (עירובין נד.) דמי האי
אל יחסר],
מַיִם מִכַּדֵּךְ: בראשית כד יז
המשקין ברביעית ורבא לטעמיה דאמר
א)
רביעית על לוג שהוא רביעית הקב
מזיגה למזיגה דרבא בריה דרב יוסף
רבא כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא
וטעות הוא בידם ורבותינו לא אמרו
בר חמא אבל שאר העולם האוהבים
רבינו חננאל
מוסף תוספות
לאו חמרא הוא אמר אביי שתי תשובות
כן וראיה יש לדבר במס' נזיר (דף לח.)
יין חזק אין מוזגין אלא על חד תריןו
א. שלא יהיו פחות
תנינא המוציא יין כדי
בדבר חדא דתנן ב) והמזוג שני חלקי מים
י' רביעיות הן חמש סומקתא כלומר
ואין נראה לר"י דא"כ מאי פריךז אביי
מעשרים
ושלשה
מזיגת הכוס, וקתני סיפא
ואחד יין מן היין השירוני ועוד מים בכד
מסנהדרין בלשכת הגזית.
ושאר כל המשקין ברביעית.
שנאמרו ביין ודם וה' חיוורתא
לוקי מתני' דנדה במזיגת שאר בני
ריטב"א. ב. כנגד סנהדרי
רבא לטעמיה דאמר כל
ומצטרפין א"ל רבא הא דקאמרת שני חלקי
שנאמרו בשאר משקין וחשיב להא
אדם אלא נראה לר"י דקרא דאל
ח
ט
קטנה. תוס' הרא"ש.
חמרא דלא דרי על חד
מים ואחד יין מן היין השירוני יין השירוני
הוצאת שבת דשאר משקין גבי
יחסר המזג ביין השירוני משום דליכא
ג. וסנהדרי גדולה היתה
תלתא מיא, לאו חמרא
של שבעים ואחד, וקרי
הוא, שמטיל לכוס רובע
חיורתא ועל כרחיך הנהו כולהו
לאוקמי לקרא בסתם מזיגה דהוי
לחוד דרפי א"נ התם משום חזותא אבל
לעשרים ושלש מזג. תוס'
רביעית יין ושלשה רבעי
ברביעית הלוג נינהו דקא חשיב
רביע דרביע סנהדרין למאי חזו
הרא"ש. ד. ופירש רש"י ז"ל
רביעית [מים], שאם ימזגנו
לטעמא בעי טפי ודקאמרת מים מכד
דיליף לה מדכתיב המזג
כראוי לו יהיה רביעית
בהדייהו רביעית שמן לנזיר דהוא
אבל שליש יחזו לדיני נפשותיא ומיהו
ומצטרפין לענין שבת מידי דחשיב בעינן
שיעור מזיגה דהיינו
חייב דדמי כמאן דאפיק
חצי שיעורה של שמן התודה במנחות
לההוא לישנא דהתם משום חזותא
שיעור חי שהוא תילתא
רביעית. ואקשינן אמר אביי
והא נמי הא חשיב תנא יבש בכזית דברי
ג) א
חמרא. ריטב"א. ה. דמזג
שתי תשובות בדבר, חדא
וחצי לוג שמן לתודה ילפינן במנחות
דלא מחלק בין יין השירוני קשה ויש
דרבא חלוק משאר מזג.
רבי נתן אמר רב יוסף רבי נתן ורבי יוסי
דתנן במסכת נדה במזג ב'
(דף פח.): שתי תשובות בדבר. דלא
לפרש משום חזותא כדי שלא יפסיד
יב
תוס' הרא"ש. ו. כההיא
חלקי מים ואחד יין מן
ברבי יהודה אמרו דבר אחד רבי נתן הא
דסנהדרין. תוס' הרא"ש.
היין השרוני, דאלמא כוס
מצי למילף ממתניתין: חדא. דחמרא
המראה דרך למוזגו על חד תרין ולא
ז. ליה. תוס' הרא"ש.
מזוג שהוא רביעית צריך
דאמרן ורבי יוסי ברבי יהודה ד) דתניא רבי
יותר ו): חדא דתנן והמזוג שני
לא דרי מיא אלא על חד תרין במס'
ח. [ד]הא רבא נמי לא
שיהא בו שליש רביעית יין.
יהודה אומר ששה דברים מקולי בית שמאי
חלקי מים. וא"ת לאביי דסתם מזוג
קאמר אלא במזג דידיה
נדה (פ"ב דף יט.) חמשה מראה דמים
ועוד בין כך ובין כך אי
ה)
אבל מודה בסתם מזג
מחייבת ליה למוציא [רובע]
טמאין הן וחד מינייהו כמזוג ומפרש
על חד תרין אדרבה תקשה אמאי
ומחומרי ב"ה דם נבלה ב"ש מטהרין וב"ה
ב
דהוי על חד תרין. תוס'
רביעית, משום שאם ימזגן
במשנה וכמזוג שאמרתי לך בשני
איצטריך לפרש שני חלקי מים הוה
הרא"ש. ט. לאוקמי. תוס'
יהא רביעית, היאך יצטרפו
מטמאין א"ר יוסי ברבי יהודה אף כשטמאו
הרא"ש. י. אכתי. תוס'
לו המים, והרי הן בכד
חלקי מים ואחד יין: מן היין השירוני.
ליה למימר כמזוג סתם וי"ל דס"ד
ב"ה לא טמאו אלא בדם שיש בו רביעית
הרא"ש. יא. דנפקא לן
ואין בו מהן כלום. א"ל
שגדל בשרון. שם מדינה הוא: ועוד
דאגב אורחיה קמ"ל דהכי הוי כל
(סנהדרין ב.) מקרא דבעי
רבא דקא מקשת ב' חלקי
הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית אמר
מזוג: ועוד מים בכד ומצטרפין.
כ"ג. תוס' ב"ב צו: יב. ה"פ.
מים ואחד יין, ההוא הא
מים בכד ומצטרפין. אי טעמא
אביי דילמא לא היא עד כאן לא קאמר
תוס' הרא"ש. יג. [ד]השתא
מפרש מן היין השרוני דרפי
דמתני' יין משום דלכי מזיג ליה
אע"כ טעמא לאו משום דלכי מזיג
משמע לפירוש רש"י
חמריה. ועוד איכא למימר
רבי נתן הכא דבעי רביעית אלא ביין
דכוס של ברכה הוי פחות
לאו משום דהכין חזי
ויראה לשתייה יהא בו רביעית השתא
ליה הוה רביעית וחזי לשתייה כשאר
מרביעית, וקשה. תוס'
שיעור (מדאגיה) [מזיגה],
דקליש אבל בדם דסמיך כזית לא בעי
מיהא כי מפיק ליה עדיין לא נמזג
משקין אלא הכי שיעורא אע"ג דלכי
הרא"ש. יד. כשיעור. תוס'
אלא התם בעינן מראית
רביעית אי נמי עד כאן לא קאמר רבי
הרא"ש. טו. השתא מיהא
דמים טמאים משום חזותא
ואין כאן שיעור מים שעודן בכד
מזיג ליה לא הוי רביעית כדפירש
בצר ליה שעוריה [וא"כ].
הוא, ואי לא נפיש חמריה
יוסי בר' יהודה התם דכזית סגי ליה ברביעי'
היאך מצטרפין לחייבו אלא על כרחך
בקונטרס אלא משום דיין חשוב הוא
תוס' הרא"ש. טז. ולא
פאכה סומק אע"ג דדארי
טעמא לאו משום דליתחזי לשתייה
וראוי להצניעו לכוס של ברכה ואע"פ
כייליה בהדי שאר משקין.
אלא בדם דסמיך אבל יין דקליש כזית הוי
מיא טפי. ודקא מתמהת
תוס' הרא"ש. יז. ולהכי תנא
ואמרת מים בכד ומצטרפין,
לרביעית כשאר משקין הוא אלא הכי
שאינו ראוי לכוס של ברכה בלא מים
יותר מרביעית וכי מפיק פחות מכזית
ליה באנפי נפשיה
לאו מצטרפינן בהדי יין
שיעוריה ואע"ג דכי מזיג ליה לא
מ"מ הוי כמו מים שמצניען לשוף
לאשמועינן שאין שיעורו
מיםא), אלא מאי דחשיב
ליחייב: חלב כדי גמיעה: איבעיא להו כדי
משום חשיבות לשתיה
למימזגי ממים שבכד אפילו
הוי רביעית: דרפי. רך: א"נ התם
בהן את הקילור אע"פ שאינן ראויין
גמיאה או כדי גמיעה א"ר נחמן בר יצחק
כמו שאר משקין אלא
למחר ועומד, אם מזגו
משום חזותא. נקט ליה ונהי נמי
בלא קילור ואביי לא פליג אלא בהא
משום שמצניעין אותו
כוס ההוא כדי מזיגת כוס
הגמיאיני נא מעט מים מכדך איבעי' להו
1
לכוס של ברכה. תוס'
יפה וחייבין עליו שכשר
דדרי על חד תלת בטעמא מראית דם
דלא מצריך רביעית מזוג אבל רובע
הרא"ש. יח. דאז לא הוי
להצניעו ומצניעין כמוהו.
גראינין
לא הוי אלא בשני חלקים מים ואחד
רביעית יין חי צריך לכוס של ברכה
מצי למימר כדרבא. תוס'
תנא יין יבש בכזית דברי
הרא"ש. יט. לפרושי טעמא
ר' נתן. פי' דהאי יין
יין ואי יהיב ביה טפי דם הדומה לו כדם ירוק הוא וטהור: הא חשיב.
כדמשמע בערבי פסחים (דף קח:) דאמר רב יהודה אמר שמואל ד'
דמילתא. תוס' הרא"ש.
יבש כההיא דתניא [סוכה
דחזי לצרופי ביה מיא: יבש. יין קרוש: בכזית. דמעיקרא הוה ביה
כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי מזיגת כוס יפה מיתיבי ד' כוסות הללו
כ. פי' רש"י שהוא שיעור
דף מט] ר' אלעזר בר'
רביעית ובקרוש רביעית שלימה בעינן דלאו בר מזיגה: ר' יהודה אומר
צריך שיהא בהם כדי רביעית אידי ואידי חד שיעורא הוא כדי מזיגת
נבילה לטמא אדם. תוס'
צדוק אומר לול קטן היה
הרא"ש. כא. לר' ישמעאל.
בין כבש למזבח למערבו
ו' דברים מקולי כו'. לאו דאיכא הני ותו לא דאכתי טובא איכא אלא
כוס יפה לכל אחד ואחד היינו כדי רביעית משמע דרביעית דברייתא
תוס' הרא"ש. כב. ולעמוד
של כבש, אחד לשבעים
כשנכנסו לכרם ביבנה והעידו כל אחד ואחד על אותו שבידו במס'
היינו לכל ארבע כוסות דהוי לכל חד רובע רביעית שהוא מזיגת כוס
על כזית, ולר' עקיבא נמי
שנה פרחי כהונה יורדין
דדריש לרביעית דם הבאה
לשם ומלקטין משם יין
עדיות העיד ר' יהודה על אלו: ב"ש מטהרין. דאינו כבשר לטמא
יפה והא דקתני התם בסיפא דברייתא אחד חי ואחד מזוג ה"פ אחד
משני מתים דמטמו מעל
קרוש שהוא דומה לעיגולי
בנבלה בכזית ולא תורת משקין לטומאה קלה. לי נראה דהאי דב"ש
ישתה אותו רובע רביעית כמו שהוא חי ואחד ימזגנו וישתה ומיהו קשה
כל נפשות מת לא יבא
דבילה, ובאין ושורפין אותו
תיפוק ליה דהוי כשני
בקדושה, שנאמר הסך נסך
מטהרין מטומאת נבלות לחודא קאמר שלא יטמא אדם אבל טומאה
לר"י יג דבסמוך קאמר אביי ע"כ לא קאמר ר' נתן הכא דכזית בעי רביעי'
חצאי זיתים משני מתים.
שכר לה'. וקסבר ר' נתן
קלה יש בו: על כזית. שהוא שיעור נבלה לטמא אדם והיינו אמרו דבר
כו' משמע דסבירא ליה לאביי דכוס של ברכה בעי רביעית יין חי
תוס' הרא"ש. כג. דודאי.
יין יבש אם הוציא ממנו
תוס' הרא"ש. כד. דנברא
כזית חייב. אמר רב יוסף
אחד שכזית היבש כשנימוח הוי רביעית: עד כאן לא קאמר ר' נתן הכא.
ולפי מה שפירש בקונטרס בסמוך דביין קרוש בעי רביעית משום
עמו. תוס' הרא"ש.
ר' נתן ור' יוסי בר' יהודה
דכזית יבש בעי רביעית דלח ובציר מרביעית לח ליכא כזית יבש
דאינו ראוי למזיגת כוס מצינן למימר דלעולם סבר אביי דאפי' ביין
כה. דבלאו הכי לא קשה.
אמרי דבר אחד. ר' נתן הא
כדקאמר דכזית קרוש הויא ביה רביעית: אלא ביין דקליש. וכשהוא לח
תוס' הרא"ש. כו. דדם הוי
מזוג לא בעי רביעית אבל קשה לר"י לפי' הקונטרס דאי כזית יבש
דאמרן. ר' יוסי בר' יהודה
כבשר. תוס' הרא"ש.
מאי היא, דתניא ר' יהודה
רב נפחו וכשמתייבש נצמק לשיעור קטן: אבל דם. כשהוא לח הוי סמיך
לא חזי למזיגה למה חשוביד מטעם שהיה בו רביעית מתחלהטו מאי שנא
כז. [ד]מסתברא הא דטמא
אומר ששה דברים מקולי
עב וקרוב להיות קרוש וכשיבש אינו נצמק לשיעור קטן אלא מעט
מגרוגרת שצמקה דריש המצניע (לקמן צא.) ונראה לר"י דרב יוסף ואביי
קרא בדם נבילה לא טמא
ב"ש ומחומרי ב"ה, דם
אלא כשיעור טומאת בשר
הנבילות ב"ש מטהרין וב"ה
וכזית יבש לא בעי רביעית לח ודם נבילות מטמא בפחות מרביעית:
סבירא להו דכוס של ברכה בעי רביעית יין חי כדמשמע בסמוך
שאם יקרוש יעמוד על
מטמאין, אמר ר' יוסי בר'
וברייתא דערבי פסחים דקתני שיהא בהן כדי רביעית היינו לכל אחד
גראינין
כזית. תוס' הרא"ש.
יהודה אף כשטמאו ב"ה
כח. וב"ש סברי כיון
לא טימאו אלא בדם שיש
ומה ששנה במתניתין יין באנפיה נפשיהטז אע"ג דהוי ברביעית כשאר משקין היינו משום דלא נטעה בדרבא לומר דחשיב בכדי שראוי למזוג
דליכא קרא דם נבילה
בו רביעית הואיל ויכול
ולעמוד על רביעית והא דלא תנא בהדיא המוציא יין חי ברביעית משום דניחא ליה למינקט כדי מזיגת הכוס דמשום ההוא טעמיה דראוי
יז
יח
יט
טהור הוא לגמרי. ריטב"א.
לקרוש ולעמוד על כזית.
כט. דבכוליתלמודאמוכח
וקאמר רב יוסף דקסבר
להצניעו לכוס של ברכה הוא דמיחייב בהוצאת רביעית אבל אי מיפסל מכוס של ברכה על ידי פגימה או שנגע בו נכרי לא מיחייב
דדם לא הוי כבשר לענין
ר' נתן דכזית יין יבש,
ברביעית משום דראוי לשתיית ישראל או נכרי משום דלא מצנעי ליה כשיעור זוטר כולי האי הואיל ולא חזי אלא ע"י מזיגה ובעיא תקון ולא
מת ונבלה ושרץ. תוס'
לא הוי אלא מרביעית,
הרא"ש. ל. דטמא. תוס'
ורביעית יין לכשיקרוש יהא
חשיב כשאר משקין שראויין בלא מים ולגיבול טיט נמי לא מצנעי ליה כמו קלף דלא חשיב כשיעור קשר מוכסין אע"פ שחשוב יותר מנייר
הרא"ש. לא. אי לאו קרא.
בו כזית. ואתיא דר"נ כר'
משום דלא מצנעי ליה להכי: הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית. כמשמע דדם חשיב כבשר ותימה א"כ אמאי צריך קראכא בפ' בהמה תוס' הרא"ש.
❖
שמעון, ובני א"י מתנו
המקשה (חולין עב.) ובריש סנהדרין (דף ד.) לרביעית דם מת דמטמא באהל תיפוק ליה דהוי כבשר משום שיכול לקרוש ואומר ר"י דגבי מת
בהדיא [בירושלמי בפירקין
כב
כג
ה"א] רבנן דקיסרין ר'
בעי קרא לרביעית דם משום דבריש דם הנדה (נדה נה:) אמרינן דבטומאת מת בעינן אין גזעו מחליף דומיא דעצםכד ואפילו בשר הוה
יוסי בר' אבין בשם ר'
רבינו חננאל (המשך)
מטהרינן אי לאו דאין גזעו מחליף דנעשה במקומו צלקת ודם גזעו מחליף הוא ועוד י"ל דהאי תנא דהכא לא מטמא דם נבלות
כה
יוחנן אתיא דר' נתן כר'
שמעון. והכין סבר ר' יוסי
הא אמרינן עלה מאי הוי
משוםכו שיכול לקרוש אלא אית ליה שום דרשה דדם נבילות טמא והאי טעמא דיכול לקרוש איצטריך שלא יטמא הדם אלא ברביעית
בר' יהודה דרביעית דם
עלה, אמר רב יוסף מוריאנא
ולא בפחות שאז יש בו שיעור בשר אבל בלאו קרא מודו כ"ע דלא הוי כבשר ולהכי איכא תנא בפרק המנחות והנסכים [מנחות קג:
כז
כח
כט
לכשיקרוש יהא בו כזית
דבי נשיאה מני ר' יהודה
וכפשוטן של דברים. והא
דאורי להו כשמעתיה דב"ה
וע"ש קד. ד"ה הואיל] דאמר שהעידו על דם נבלות שהוא טהור וכן משמע בכל מקום דדם לא הוי בכלל בשר נבלה דבפרק כל
מילתא מיפרשא בגמרא
מטמאין. וא"ר יוסי בר'
שעה (פסחים ד' כב.) מפיק דגיד וחלב מותר בהנאה משום דכשהותר' נבלה היא וחלבה וגידה הותרו וכי פריך התם והרי דם כו' לא משני
דהמנחות והנסכין דאמר רב
יהודה כשטימאו ב"ה לא
ביבי אריב"ל מעשה בפרדה
טימאו אלא ברביעית הואיל
כשהותרה נבלה היא ודמה הותרה ובמעילה (דף יז.) נמי בפרק קדשי מזבח מפיק דם השרץ מוזה לכם הטמא משום דלא הויא בכלל שרץ :
ל
לא
של בית רבי שמתה ושיערו
ויכולה לקרוש ולעמוד על
דרבי כזית. אמר ליה אביי לרב
חכמים דמה ברביעית, וכן
הלכה דקא עבדין בה מעשה. ואע"ג דמותיב ר' יצחק בר ביסנא העיד ר' יהושע ור' יהושע בן בתירה על דם (בתולים) [נבילות] שהוא
יוסף אמאי תימא דר' נתן ור' יוסי בר' יהודה אמרו דבר אחד, דילמא עד כאן לא קאמר ר' נתן הכא [דכזית] יין יבש בא מרביעית
יין אלא ביין דקליש שאם תקרש רביעית יהא בה כזית, אבל דם דסמיך שהוא עבה כשיקרוש רביעית יהא בה כזית ויותר. אי
טהור, וא"ר יהושע בן בתירה מעשה והיו נוחרין עדרות לאריות בסרטיא של מלך, והיו עולי רגלים בוקעין עד רכובותיהן בדם ולא
נמי עד כאן לא קאמר ר' יוסי בר' יהודה שרביעית דם לכשתקרוש יהא בה (רביעית) [כזית] אלא בדם דסמיך, אבל יין דקליש
אמרו להן דבר, אישתיק. ומאן דטהריה לדם נבילות סבר הדם משקה ניהו ולאו נבילה הוא. ומאן דטמא סבר כיון דקריש הן כנבילה.
אין כזית יבש בא אלא מהרבה מרביעית. והילכך לר' יוסי בר' יהודה אם הוציא פחות מכזית יבש חייב דאפשר הוי כוס רביעית.
א) הלשון מגומגם ונראה דצ"ל אלא מאן דעומד למימזגי ממים שבכד אפילו למחר חשיב לענין שבת והלכך אם מוציא כוס שיש כדי מזיגת
כוס יפה חייבין עליו וכו'.