עז:
המוציא
יין
פרק
שמיני שבת
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
גראינין. מתניתין דפרקין דלעיל ח) חוץ מקליפתן וגרעיניהן:
ונגרע. והגרעינין זורקין ונגרעין מתוך האוכל: אוממות.
גבי גחלים מייתינן
ג א ב ג מיי' פי"ח מהל'
א) פסחים עה: ע"ש ברכות
❖
נג: ע"ש, ב) [לקמן קנא:
שבת הלכה ב:
ליה בכיצד צוליןט) (ה) גחלים יכול עוממות ת"ל אש [ויקרא טז] אי אש יכול שלהבת כו': עממוהו. לא החשיכו מראיתו להיות הם נאים ממנו: מאמצין. לקמן
ע"ש], ג) [גי' הערוך כלכית
גבי עינים של מת בפ' שואל (דף קנא:): במשיפה של קילור. שרגילין לשופו בחלב של אשה: כדי לשוף במים. לשני עינים: כדי שיפה או
ועי' חולין צז. כילכית באילפס
ופירש"י כמו הכא ועי' משנה
כדי אחיזה ושיפה. מה שנדבק באצבעותיו לבד מה שנותן בעיניו: אפומא דכולה כתית. וכל מכה קרויה פה: מורשא קמא. עליון של
תורה אור השלם
בע"ז לה: ובברייתא שם לט:
מכה: שבלול. לימצ"א (ו): לכתית.
מ. איתא כילבית], ד) [גי'
1 וְאִם אַחַר הַיֹּבֵל יַקְדִּישׁ
דרבי שמעון בן אלעזר סבר
מניחה (לכתית) עליו: זבוב לצירעה.
הערוך ערך בס ב' ביסי
גראינין או גרעינין אמר רבא בר עולא ונגרע
י)
שָׂדֵהוּ וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֶת
1
פי' עשבים שיש בהן קוצים
הַכֶּסֶף עַל פִּי הַשָּׁנִים
למי שעקצו צירעה כותש זבוב ומניחה
אבר קטן של קטן בן
מערכך איבעיא להו אוממות או עוממות
ביותר], ה) כתובות י: ע"ש,
א)
הַנּוֹתָרֹת עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל
עליו: לחפפית. מין שחין: סממית.
ו) פי' מדוכה, ז) ע"ז ל:,
יומו כו'. תימה דאדרבה איפכא
וְנִגְרַע מֵעֶרְכֶּךָ:
אמר רב יצחק בר אבדימי ארזים לא
2
ח) [דף עו:], ט) [פסחים
ויקרא כז יח
אייראניא"ה בלע"ז: לעקרב. עקיצת
מסתברא דר' נתן דקאמר אבר קטן
עה:], י) [רש"ל מח"ז],
2 אֲרָזִים לֹא עֲמָמֻהוּ בְּגַן
עממוהו בגן אלהים איבעיא להו ב) מאמצין
עקרב כותש סממית ומניחה עליו:
כ) עי' ברשב"ם ב"ב עג: ד"ה
משמע טפי של קטן בן יומו מרשב"א
אֱלֹהִים בְּרוֹשִׁים לֹא דָמוּ
❖
תנן או מעמצין א"ר חייא בר אבא אמר
באוסייה,
ושייף. ומושח: מפגיע. חיה קטנה
אֶל סְעַפֹּתָיו וְעַרְמֹנִים לֹא
דאמר אבר קטן וקטן בן יומו דהא
הָיוּ כְּפֹארֹתָיו כָּל עֵץ בְּגַן
רבי יוחנן 3 ועוצם עיניו מראות ברע ת"ר
וקולה גדול ושומע וירא שתהא בריה
לעיל פריך ארבי ינאי דמפרש אבר
אֱלֹהִים לֹא דָמָה אֵלָיו
המוציא חלב של בהמה כדי גמיאה חלב
גדולה ובורח: יתוש. נכנס לפיל
יחזקאל לא ח
הגהות הב"ח
בְּיָפְיוֹ:
א
קטן דמתניתין אבר קטן של קטן בן
3 הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר
של אשה ולובן של ביצה כדי ליתן במשיפא
בחוטמו וכן סממית לעקרב נכנס לו
יומו דהוי כלישנא דר' נתן מברייתא
(א) גמ' ולובן של ביצה
(א)
מֵישָׁרִים
מֹאֵס בְּבֶצַע
באזנו: סנונית. ארונדייל"א נכנסת
כדי ליתן במשיפא קילור
של קילור [קילור] כדי לשוף במים בעי רב
דקתני בה כלישנא דרשב"א ויש לומר
מַעֲשַׁקּוֹת נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ
כדי כצ"ל ותיב' של נמחק:
בַּשֹּׁחַד אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ
תחת כנפי הנשר ומעכבו מפרישת
דלמאי דמשני הוי סברא איפכא ונקט
אשי כדי שיפה או כדי אחיזה ושיפה תיקו:
(ב) שם דכתית לאפוקי הדר
דָּמִים וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת
כנפיו: כילבית.
שרץ קטן ונכנס לדג
הודרנא: (ג) שם וסממית
ישעיהו לג טו
הכא כדמסיק לעיל ואית ספרים
בְּרָע:
דבש כדי ליתן על הכתית: תנא כדי ליתן
4 הַמַּבְלִיג שֹׁד עַל עָז וְשֹׁד
לעקרב ונחש לחפפית היכי
גדול באזנו : המבליג שוד על עז.
כ)
דגרסי איפכא ואין נראה דהא מסיק
עביד: (ד) שם שוד על עז
על פי כתית בעי רב אשי על כתית אפומא
עַל מִבְצָר יָבוֹא:
המחזיק שדוד על הגבור: כל חללי
אמר ר' זירא אשכחיה
דלרשב"א אבר קטן של קטן בן יומו
עמוס ה ט
דכולה כתית או דילמא אמורשא קמא
לרב יהודה: (ה) רש"י ד"ה
5 סוֹד יְיָ לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ
ב
עלמא. פירוש דברים הנעשים בכל
❖
ולמאי דגרס איפכא לא הוי כמסקנא
אוממות וכו' בכיצד צולין
לְהוֹדִיעָם: תהלים כה יד
דכתית לאפוקי (ב) הודרנא דלא תיקו: אמר
חלל העולם: מסגיין בריש עדרא.
לא לפי דמייתי השתא ולא לפי מה
ולקח מלא המחתה גחלי
אש גחלים יכול עוממות:
רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה
מהלכות בראש העדר: ברישא
שדוחה לא דכולי עלמא כו':
(ו) ד"ה שבלול לימצא. נ"ב
רבינו חננאל
❖
חשוכא. סתם עזים שחורות סתם
בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה ברא
שכן
שקורין שנעק בל"א:
רחלות לבנות: מכסיין. בזנב: והני
כתית, הוא הנקרא בלשון
שבלול לכתית ברא זבוב לצירעה יתוש לנחש ונחש לחפפית וסממית לעקרב
ישמעאל דומל. ולא נודע
מגליין. העזים אין להם אליה: הני
(ג) היכי עביד ליה מייתי חדא אוכמא וחדא חיורא ושלקי להו ושייפי ליה ת"ר
לנו על הכתית כולו
גליון הש"ס
דמכסינן מינייהו. רחלים שאנחנו
להוציא סביבין, או על
חמשה אימות הן אימת חלש על גבור אימת מפגיע על ארי אימת יתוש על הפיל
גמ' משיא כלתא. עי' רש"י
פיו להוציא מורשא שלו
מתכסין מצמרן גם הן מכוסות:
ע"ז דף נא ע"ב ד"ה
שהיו גבהן כולן והוא
אימת סממית על העקרב אימת סנונית על הנשר אימת ג) כילבית על לויתן
❖
דאכלה כיסי.
קוצים לפיכך זנבו קצר
דסחיפא:
גופו. שבלול. אמרו הוא
א"ר יהודה אמר רב מאי קרא המבליג שוד על עז: (ד) רבי זירא אשכח לרב
רמש שנקרא חבלילו.
כדי שלא ידבקו בה הקוצים: ובעי
4
חפיפית, בלשון ישמעאל
יהודה דהוה קאי אפיתחא דבי חמוה וחזייה דהוה בדיחא דעתיה ואי בעי מיניה
לכרכושי בקי.
להבריח היתושין:
וקובה, והוא דבר שמתכנס
לעזי רש"י
על העור מן הטינוף.
קמצא. ארבה. ול"נ קמצא [נמלה]:
כל חללי עלמא הוה אמר ליה א"ל מ"ט עיזי מסגן ברישא והדר אימרי א"ל
מפגיע, חיה קטנה שהיא
לימצ"א. שבלול.
חילפי. ערבה: ואי קשיא נדיא
כברייתו של עולם דברישא חשוכא והדר נהורא מ"ט הני מכסיין והני מגליין
אייראניא"ה [אירייני"א].
מהלכת בין רגלי הארי
ומתעוורא. ואם היתה קשה תנוד
וצועקת בקול גדול ומבהלת
עכביש.
הני דמכסינן מינייהו מכסיין והני דלא מכסינן מינייהו מגליין מ"ט גמלא
ארונדייל"א. סנונית.
הארי, ונקראת אלפרתאך.
ותעקר כשתכה בעצים: ומתעוורא.
סנונית, שנקראת בלשון
מורטיי"ר. מדוכה.
זוטר גנובתיה משום דאכל ד) כיסי מ"ט תורא אריכא גנובתיה משום דדייר
❖
יסתמו עיניה שמראות עיניה תלויה
ישמעאל אלכטנאף. מ"ט
שרו"ק. חלוק על הבגדים.
באגמי ובעי לכרכושי בקי מ"ט קרנא דקמצא רכיכא משום דדיירא בחילפי
רחלות מיכסיאן באליה
בה כדשמואל: תימרא דתרנגולא
ועיזי מיגליאן. א"ל רחלות
ואי קשיא נדיא ומתעוורא דאמר שמואל האי מאן דבעי דליסמיה לקמצא
מידליא לעילא. ריס של עין התחתון
גזוזות צמר ואנן מתכסין
מוסף רש"י
לשלופינהו לקרני' מ"ט האי תימרא דתרנגולתא מדלי לעילא דדיירי אדפי
מהן, אבל עזים לא. כיסי,
כשעוצם עיניו עולה למעלה מן
עוממות. כבויות (פסחים
קוצים. מתוכילתא, סולם.
ואי עייל קטרא מתעוורא דשא דרך שם דרגא דרך גג מתכוליתא מתי תכלה
העליון ובשאר כל בריה העליון שוכב
עה:). ארזים לא עממוהו.
ה)
מסיכלא, ספל קטן של מים.
לא הכהו את מראיתו, לפי
שמן כדי לסוך אבר קטן
משום דדייר אדפי.
על התחתון:
דא ביתא בא ואיתיב בה ביקתא בי עקתא כופתא כוף ותיב לבני לבני בני
שהיה נאה מכל אילנות, ועל
של תינוק בן יומו. והא
שעולה בלילות על הקרשים והקורות
הוצא חציצה חצבא שחוצב מים מן הנהר כוזה כזה שוטיתא שטותא משיכלא
חירם מלך צור נאמר (פסחים
דתניא כדי לסוך אבר קטן
שם). משיכלא. אינה עשויה
וקטן בן יומו, לא פירושא
צריך שיעלה התחתון על העליון
מאשי כולה משכילתא $ משיא כלתא אסיתא חסירתא בוכנה בוא ואכנה
ו)
כמין כובע אלא כלי ארוך,
ב' סיכות אבר קטן וקטן נמי
מפני העשן שלא יכנס בעיניו:
ובלשון כנען אקדון, ונותנין
בן יומו, אלא אבר קטן
לבושה לא בושה גלימא שנעשה בו כגלם גולתא גלי ואיתיב פוריא שפרין
מתכוליתא. דבר שמטבילין בו כגון
בו מים (ע"ז נא:). מאשי
והקטן ההוא בן יומו.
ורבין עליה בור זינקא בור זה נקי סודרא סוד ה' ליראיו אפדנא אפיתחא דין
כולה. שמכבסין בו בגדים
5
כותח או שאר ליפתן: מתי תכלה
ורוחצין בו ידיהן (שם).
ת"ר ז) שלשה כל זמן שמזקינין מוסיפין גבורה ואלו הן דג ונחש וחזיר: שמן
דא. לכשיכלה מה נאכל. ול"נ מתי
כדי לסוך אבר קטן: אמרי דבי ר' ינאי שמן כדי לסוך אבר קטן של קטן בן
תכלה דא לפי שאינו כלה עד זמן
יומו מיתיבי שמן כדי לסוך אבר קטן וקטן בן יומו מאי לאו אבר קטן דגדול
ארוך שאינו נאכל אלא מעט מעט:
ביתא בא ואיתיב. שדרך לישב בבית:
ואבר גדול של קטן בן יומו אמרי לך דבי ר' ינאי לא ג ה"ק שמן כדי לסוך אבר
בקתא. בית צר וקטן: בי עקתא.
קטן של קטן בן יומו לימא כתנאי שמן כדי לסוך אבר קטן וקטן בן יומו דברי ר'
בית צר: כופתא. מכתשת. ל"א מדה
שמעון בן אלעזר ר' נתן אומר כדי לסוך אבר קטן מאי לאו בהא קמיפלגי דר"ש
לחטין. ול"נ כמין גולם עץ עשוי
בן אלעזר סבר אבר קטן של קטן ור' נתן סבר אבר קטן דגדול או אבר גדול דקטן
לישיבה כמו כופת שאור שיחדה
אבל אבר קטן של קטן בן יומו לא לא דכולי עלמא אבר קטן דקטן בן יומו לא
לישיבה דתניא בפסחים (דף מה:): כוף
וליתא
תיב. כפוף אותו ושב עליו: לבני לבני
בני. מתקיים לדורות הרבה: הוצא. גדר קוצים או לולבים: חציצה. אינו דבר קיימא אלא חציצה בעלמא: כוזא. כלי חרס
קטן: כזה. כלומר דבר מועט וקל כמו זהו מהו חשוב למלאותו לי מיינך במתנה: שוטיתא. בד של הדס שמרקדין בו לפני
כלה: שטותא. נראה המרקד כשוטה: משיכלא. ספל גדול שהכל רוחצים ידיהם ורגליהם ממנו: משו כולא. רוחץ את הכל:
משכילתא. ספל קטן ונאה: משיא כלתא. מיוחד לחשובים כמו כלה ואשה חשובה לרחוץ ממנו: אסיתא. מורטיי"ר: חסירתא.
שחסר החקיקה מבפנים: בוכנא. עלי שכותשין בו: לבושא. חלוק עליון שקורין שרו"ק: לא בושה. למנוע הבושה שמכסה
כל החלוקים התחתונים הקרועים ורעים: כגולם. שאין לו חיתוך אברים: גולתא. מקטורין נאה: גלי ותיב. כשהוא יושב מגלה עצמו
שלא ישב עליו שלא ילכלכנו ולא ישופנו בקרקע וישיר שערו ויקרע ויבלה: בור זינקא. בור שיבשו מימיו קורין כן: נקי. חסר מימיו:
סודרא. דרך תלמידי חכמים לעטוף סודר: אפדנא. טרקלין של מלכים: אפתחא. אל פתח זה יבאו הכל אם למשפט אם לשרת המלך:
אבר קטן. אחד מפרקי אצבע קטנה: דגדול. של אדם גדול והאי קטן אאבר קאי. אי נמי אבר גדול של קטן והאי קטן אגברא קאי ולא
אאבר: לא אבר קטן. וקטן אכולא מילתא קאי אבר קטן של גוף קטן: דרבי שמעון כו'. והכי קאמר כדי לסוך בו
אבר קטן וקטן יהא
תרי קוטני לא: ה"ג דכולי
עלמא אבר קטן
של
קטן בן יומו לא:
הגוף בן יומו ורבי
נתן סבר חד קטן
אמרינן
או
האבר או
הגוף
אבל
וליתא