עט:
המוציא יין פרק
שמיני
שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קלף ודוכסוסטוס כו'. גויל הוא עור שלם אלא שהשירו השיער
דוכסוסטוס. קלף שניטלה קליפתו העליונה: מזוזה. שמע והיה
יב א מיי' פי"ח מהלכות
א
ב
א) תוספתא דידים פרק ב,
ב) [שם], ג) ס"א אלא,
שבת הלכה טו:
אם שמוע: שבתפילין. דהתם ד' אגרות לד' פרשיות ושיער בחד
והיינו דאמר בריש בבא בתרא (דף ג.) גויל אבני דלא משפיין
יג ב ג מיי' פ"א מהלכות
ד) מנחות לב., ה) [עי' תוס'
מינייהו דהיינו שמע קטנה שבהם: מטמאות את הידים. לענין
אלמא שאינו מתוקן קרי גויל וכשחולקין אותו לשנים אותו שכלפי
ג
תפילין הלכה ח סמג
מנחות לא: ד"ה רשב"א],
ו) [בב"ב יד. ד"ה בגויל כתבו
עשין כב טור שו"ע או"ח
תרומה כדאמרן בי"ח דבר בפ"ק (דף יד.): קציצה. הוא הדפוס של עור
שיער קרוי קלף וכלפי בשר הוא דוכסוסטוס ואומר ר"ת דבלשון ו)יון
ד
ה
סימן לב סעיף ז:
דבלשון מדי קורין וכו'],
❖
קורין לבשר סוסטוס ודוך פי' מקום
שחתוך לד' בתים כמין בית יד של ז) [סוטה יז:],
יד ד מיי' שם הלכה ט סמג
עור והאיגרות בתוכן: במזוזה. הן
כמו דוך פלן לכך קרי ליה דוכסוסטוס
עשין כח טוש"ע יו"ד
קלף כדי לכתוב עליו
פרשה קטנה: ורמינהו
ו
סימן רעא סעיף ג:
האיגרות שהן בתוך הבתים: והא
כלומר מקום בשר וקלפים שלנו יש
קלף ודוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה מאי
טו ה מיי' פ"ה מהלכות
הגהות הב"ח
מדקתני סיפא. דההיא דלעיל קלף
להן דין קלף וכותבין עליהן ס"ת
תפילין הלכה א סמג
מזוזה מזוזה שבתפילין וקרי להו לתפילין
(א) גמ' תנן קלף כדי
שם טוש"ע יו"ד סי' רצ:
תפילין ומזוזות לצד בשרז ודלא כאומר
כדי לכתוב כו' מכלל דרישא כו'
טז ו מיי' פ"א שם הלכה
לכתוב עליו פרשה וכו'
מזוזה אין והתניאא) רצועות תפילין עם התפילין
וקשיא רישא אסיפא: שיעורן. של
שקלפים שלנו הם דוכסוסטוס לפי
ט סמג עשין כג טור
שמע ישראל (קלף אין
מטמאות את הידים בפני עצמן אין מטמאות
שו"ע יו"ד סימן רפח סעיף
דוכסוסטוס לא) תא"מ ונ"ב
כל אחד בכמה: כדי לכתוב עליו
שמגררין האומנין המתקנים אותן
❖
ו:
זו היא גירסת רש"י ובס"א
את הידים רבי שמעון בן יהודה אומר משום
מזוזה. אדוכסוסטוס קאי דלא חזי
קליפתן העליונה ונשאר הדוכסוסטוס
ליתא וכדמוכח בתוספות:
(ב) תוס' ד"ה קלף כו' לכתוב
ר"ש הנוגע ברצועה טהור עד שיגע בקציצה
דא"כ היאך כותבין עליהם תפילין
לתפילין וסיפא פריש קלף כדי לכתוב
ב)
עליהן ס"ת דבעיא ספר
מוסף תוספות
פרשה קטנה שבתפילין: קלף אין
רבי זכאי משמו אומר טהור עד שיגע
דמסקינן הכא דתפילין דוקא על
כצ"ל ותיבת ותפילין ומזוזה
נמחק: (ג) בא"ד בהקומץ
דוכסוסטוס לא. הוי בשיעורא זוטא
הקלף וי"מ דקלף ודוכסוסטוס אינם
א. שלא נחלק לשנים.
ח
במזוזה עצמה והא מדקתני סיפא קלף כדי
רבה דקאמר קרע הבא בב'
ריטב"א. וכלפי הבשר לא
❖
מעופצים וקשה דא"כ פסול לכתוב
כי האי אלא בכדי לכתוב ב' פרשיות שיטין יתפור:
לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין שהיא
נתקן כלל. תוס' הרא"ש.
עליהן ס"ת ותפילין ומזוזות דבעינן
דמזוזה ואי דוכסוסטוס חזי לתפילין
(ב)
ב. וכותבין בו במקום
שמע ישראל מכלל דרישא במזוזה עצמה
שער. תוס' הרא"ש. ג. דבר.
ספר ולהכי פסיל במסכת מגילה (דף
הוה ליה לשעוריה כשיעור זוטא
תוס' הרא"ש. ד. וכותבין בו
עסקינן הכי קתני קלף ודוכסוסטוס שיעורן
מוסף רש"י
ג)
דתפילין: למצוה. מצוה מן המובחר
יט: ושם) לכתוב מגילה על הדפתרא
במקום בשר ששם הוא
בכמה דוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה
קלף במקום בשר. קלף
מתוקן היטב יותר. מרדכי
א
משום דנקראת ספר ולקמן משמע
קלף בעינן וסתמא דכל איניש מצוה
כותבין עליו במקום בשר
סימן שע"ב. ה. וכותבין
קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין
דכשרין וא"ת קלפים שלנו דלא עפיצן
מעלייתא עביד הלכך לא מצנע
(מנחות לב.). תפילין שבלו.
עליו במקום שער. תוס'
תפילין קדושתן חמורה
הרא"ש. ו. אותו שכלפי
שהיא שמע ישראל: אמר רב דוכסוסטוס
היכי מיתכשרי ואומר ר"ת דתיקון
דוכסוסטוס לתפילין וה"ל אין מצניעין
ממזוזה, שיש בה ארבע
הבשר. תוס' הרא"ש. ז. ושם
❖
כמוהו: למזוזה. אם כתבה על
שלנו חשיב כעיפוץט וכן משמע בהקומץ
הרי היא כקלף מה קלף כותבין עליו תפילין
פרשיות (מנחות לב.).
הוא נאה וטוב יותר. תוס'
הקלף: הא דכתב אקלף אפי' במקום
הרא"ש. ח. כי אין מסירין
רבה (מנחות לא:) דקאמר קרע הבא
אף דוכסוסטוס כותבין עליו תפילין תנן קלף
הקליפה רק לתקנו והאי
שיער. וכ"ש במקום בשר דהילכתא
בב' (ג) יתפור בג' אל יתפור ותניא אידך
כדי לכתוב (א) פרשה קטנה שבתפילין שהיא
חתך העליון קרוי קלף
רבינו חננאל (המשך)
בשלש יתפור בד' אל יתפור ולא פליגי
מזוזה במקום שיער והא דכתבה
ודינו לכתוב עליו במקום
שמע ישראל (קלף אין דוכסוסטוס לא)
בשר. מרדכי סימן שע"ב.
בודאי, ומן גואי דיליה
אדוכסוסטוס במקום בשר: רבי אחי
הא דעפיצן הא דלא עפיצןי אלמא ס"ת
(ועי' שם בבגדי ישע).
כתבינן. וזה [נ"א: והא]
למצוה ת"שד) בהלכה למשה מסיני תפילין על
מכשיר. ורב מוקי לדר' אחי אתפילין
כשר בלא עפיץ והיינו בתיקון טוב
יא
ט. שהסיד שאנו נותנין
דאמרינן במזוזה כותבין על
הקלף ומזוזה על דוכסוסטוס קלף במקום
בקלפים שלנו מהני
דוכסוסטוס במקום שיער,
כשלנו ובפ"ק דגיטין (דף יא.) יבגבי
דכתבן על דוכסוסטוס ואמר כוותיה:
כעפצים. תוס' מגילה יט.
לאו במקום שיער ממש,
בשר דוכסוסטוס במקום שיער למצו' והתניא
נייר. של עשבים: גויל.
שטר והא בעינן דבר שאינו יכול
מעובד
שלא אמרו חכמים עפיץ
דאי ס"ד אפא דמגילתא
דוקא אלא יש עבודין
היא, מרישא בהדיא הל"מ
בעפצים: מסייע ליה. לרב: כיוצא
שינה פסול אמזוזה והתניא שינה בזה ובזה
להזדייף ומשני דעפיצן משמע דאי
אחרים שהן מכשירים
תפילין על הקלף, והרי יצא
בו. רישא דברייתא תפילין של יד
לא עפיצן יכול להזדייף ופסול ואנן
פסול אידי ואידי אמזוזה והא דכתבינהו אקלף
כעפצים הללו. רמב"ן.
מקום [נ"א: במקום] השיער
י. כלומר דבלא עפיצן קרע
גופו בכלל קלף. אלא
סהדי דשלנו אינו יכול להזדייף אלמא
עושין אותן של ראש ואותן של ראש
יג
במקום שיער אי נמי אדוכסוסטוס במקום
הבא בתוך שלש לא
ש"מ מאי מקום שיער הוא
חשוב כעפיץ: והא מדקתני סיפא
אין עושין אותן של יד לפי שאין
יתפור. חי' הר"ן. יא. דאי
מקום שנקלף הקלף משם,
בשר ואיבעית אימא שינה בזה ובזה תנאי
כו'. הוה מצי למיפרך ברייתא גופא
מורידין כו': ס"ת שבלה. אין
לא מאי לא יתפור. חי'
שנמצא כנגד מקום שיער.
היא דתניא שינה בזה ובזה פסול רבי אחא
נמצא קלף עומד לבדו
הר"ן. יב. אמר. תוס' מגילה
ג
רישא לסיפא ומשמע דאמתני' מהדר
מחתכין ממנה יריעה שפרשיות
יט. יג. על הלבן. תוס'
ומקום שיער העיקר בו, אין
מכשיר משום רבי אחי בר חנינא ואמרי לה
לפרוכי ואומר ר"י דכן מצינו
שמע והיה אם שמוע בתוכה
מגילה יט. יד. כיון
כותב שם כלום לתפילין,
משום רבי יעקב בר' חנינא רב פפא אמר רב
דמעיקרא פרכינן מהא
אלא מן אפיה אחרנייתא.
דכתיבי. הנך
בהמפקיד (ב"מ דף לז.) גבי ורמי גזל
לקובען במזוזה:
דקתני שינה פסול ואוקי
ודוכסוסטוס עומד לבדו,
דאמר כתנא דבי מנשה דתנא דבי מנשה
תפילין אמאי: לאו דכתיבי
אגזל כו' דברי רבי טרפון ממאי
אמזוזה השתא נמי
והמקום שהיה דבוק על
אמזוזה מוקמינן להו כל
בשר הבהמה בו, ואין כותב
אדוכסוסטוס. שהוא כשר למזוזה
דמתני' ר' טרפון היא מדקתני עלה
כתבה על הנייר ועל המטלית פסולה על
היכא דאפשר. ריטב"א.
עליו מזוזה מאותן הפנים
הלכך הא מורידין עושין: השתא
דההיא כו' והוה מצי למיפרך הנהו
הקלף ועל הגויל ועל דוכסוסטוס כשרה
טו. מאי איריא דנקט
אלא מן הפנים האחרות.
והא שמעתא דרב דקאמר
דוכסוסטוס הרי הוא
דאתית להכי. דמזוזה אקלף
תרתי אהדדי ופריך אמתניתין
כתבה מאי אילימא מזוזה מזוזה אקלף מי
כקלף. תוס' הרא"ש.
דוכסוסטוס הרי הוא כקלף,
דהמפקיד: תנן קלף כדי לכתוב
כשרה: לא
תימא. במילתיה דרב
טז. דמכשיר. תוס' הרא"ש.
וקא מפרשא לאכשורי
כתבינן אלא לאו תפילין וליטעמיך תפילין
עליו כו'. אין לפרש דהכי פריך
דוכסוסטוס
הרי הוא כו':
יז. ולא אמזוזה. תוס'
תפילין על הדוכסוסטוס,
אגויל מי כתבינן [אלא] כי תניא ההיא בס"ת
הרא"ש. [וע"ע ריטב"א
דקא מותבינן ליה לרב
ד
מדנקט קלף מכלל דדוכסוסטוס לא
ב'
דאל"כ רב דאמר כמאן דהא
שינה בזה ובזה פסול,
לימא מסייע ליה כיוצא בו תפילין שבלו
ה
ד)
דא"כ לעיל דמשני מאי מזוזה מזוזה
מודה רב דאם שינה במזוזה
וקא מיפרקא חד פירוקא
פסול]. יח. והיאך עושין
אידי ואידי במזוזה. ועוד
וספר תורה שבלה אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה
שבתפילין אכתי תקשה ליה מתניתין
וכו' וכי תימא יגוז ויחבר
מיפרקא שינה בזה ובזה
דקתני קלף ומשמע ולא דוכסוסטוס
לקדושה קלה טעמא דאין מורידין הא מורידין עושין דכתיבא אמאי לאו דכתיבא
הא אמרי' התם בפ'
פסול תנאי היא, וקא קאי
הקומץ רבה (מנחות לג.)
רב כיחידאה. ורב פפא קא
וברייתא נותנת שיעור לדוכסוסטוס
אדוכסוסטוס לא דכתיבא על הקלף ומזוזה אקלף מי כתבינן אין והתניא כתבה
שאם כתבה בשני דפין
מוקי ליה לרב כתנא דבי
כקלף אלא הכא סמך אברייתא
פסולה וכתב הרמב"ם ז"ל
מנשה, דתניא כתבה על
על הקלף על הנייר ועל המטלית פסולה ה) אמר רבי שמעון בן אלעזר רבי מאיר
דלעיל: אידי ואידי אמזוזה הא
(פ"ה מהל' תפילין ה"א)
הנייר ועל המטלית [פסולה]
היה כותבה על הקלף מפני שמשתמרת השתא דאתית להכי לרב נמי לא
אע"פ שחברן, י"ל. חי'
ועל הקלף ועל הגויל
דכתבה כו'. וא"ת אמאי לא קאמר
הר"ן. יט. [ד]מזוזה שכתב
ועל דוכסוסטוס כשרה.
תימא דוכסוסטוס הרי הוא כקלף אלא אימא קלף הרי הוא כדוכסוסטוס מה
ו
פרשה ראשונה אחר שניה
אידי ואידי אתפילין קלף במקום
וליכא לאוקמה במזוזה
דוכסוסטוס כותבין עליו מזוזה אף קלף כותבין עליו מזוזה: דיו כדי לכתוב:
כשרה. פסקי תוספות אות
שאין מזוזה נכתבת על
שיער ודוכסוסטוס במקום בשר
ש"ג. [עי' רש"ש ויפה עינים,
הקלף, והילכך בתפילין
תנא
ויש לומר דניחא ליה לקיומי לשינויא
ועי' ט"ז ונקוה"כ ביו"ד סי'
היא. ואי משום דאית בה
יד
ר"צ, וחת"ס ביו"ד סי' רפ"ב].
קמא דשני אמזוזה וה"ה דה"מ למימר אידי ואידי אתפילין: ורבי אחאי מכשיר. וא"ת ואי סבר רב כרבי אחאי טולימא נמי קלף הרי
גויל ותפילין לא מיכתבן
כ. כששמע ברייתא זו.
על גויל, כי קתני גויל לענין
הוא כדוכסוסטוס וי"ל רב מפרש דרבי אחאי לא מפרשה אלא אתפילין : אלא לאו אתפילין. והא דקתני כתבה לשון נקבה
טז
יז
ס"ת. ואתינן נמי לסיועיה
תוס' הרא"ש. כא. שאף
היינו מזוזה שבתפילין: תפילין אגויל מי כתבינן. וא"ת הא דתנן בפ"ק דמגילה (ד' ח:) אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא
דברי ר' אחאי יכולים
לרב דאמר כותבין תפילין
לפרש דאמזוזה קאי
על דוכסוסטוס, מדתניא
שהספרים נכתבים בכל לשון ותפילין ומזוזות אין נכתבות אלא בלשון אשורית אמאי לא קתני נמי שתפילין ומזוזות אין נכתבין על
דהשתא הויא מילתא
תפילין שבלו אין עושין
דר"מ סייעתא להדיא.
מהן מזוזה לפי שאין
הגויל ואומר ר"י דלא קתני לה משום דלא מיפסלי בגויל מחד טעמא אלא משום שזה דינו בקלף וזה בדוכסוסטוס אבל הא
❖
תוס' הרא"ש.
מורידין מקדושה חמורה
דנכתבים אשורית הוי מחד טעמא כדדרשינן התם בגמרא והיו בהווייתן יהו ועוד דאפי' עצמן אינן שוין שזה על הקלף וזה על
לקדושה קלה. ודייקינן
מדקא יהיב טעמא לפי שאין
הדוכסוסטוס ומיהו קשה דהוה מצי למיתני שהספרים נכתבים על הנייר שאינו מחוק דדוקא על נייר מחוק פסול ס"ת במסכת
מורידין, דאלמא אי לאו
רבינו חננאל
(לקמן קח.) וצ"ע בירושלמי בפ"ק דמגילה ואם תאמר נייר
סופרים אבל תפילין אין נכתבים אלא על העור כדמוכח בריש פרק שמונה שרצים
הכי היו עושין מן התפילין,
שאינו מחוק נמי ליפסיל בספר תורה כדפסלינן מגילה דסוטה משום דכתיב בספר ונראה דנייר נמי דקתני במגילה [דסוטה] היינו
קלף כדי לכתוב עליו פרשה
ואמרינן דכיון דמזוזה אין
ז)
קטנה שבתפילין שהיא
נכתבת על הקלף, שמעינן
במחוק ואף על גב דלא פריש כדאשכחן הכא גבי ספר תורה דקתני נייר סתם ומיירי במחוק כדאמרינן במסכת סופרים: הא מורידין
שמע ישראל. ורמינהי קלף
דהני תפילין אדוכסוסטוס
עושין. אע"ג דפרשת והיה אם שמוע רחוק מפרשת שמע עושין דקאמר היינו שאם פרשת שמע כתובה בסוף העמוד יכתוב אחריה והיה
יח
ודוכסוסטוס כדי לכתוב
הוה כתבין, (ואילו) [ואי
אם שמוע בגליון או אם היה פרשת והיה אם שמוע בראש העמוד יכתוב למעלה בגליון פרשת שמעיט: השתא דאתית להכי כו'. אומר
עליו מזוזה, דאלמא (בענין
לאו] קדושה חמורה היו
זו) בעינן שיעור ב' פרשיות.
נעשות מזוזה. והדר פרכינן
ר"י דמילתיה דרב סתמא נשנית בבית המדרש דקלף ודוכסוסטוס שוים והיה סבור בתחילה דלענין תפילין קאמר ולא מצי קאי עד דמסיק
[נ"א: והא מזוזה שתי
דלא הויא הא סיעתא לרב,
פרשיות היא] ופרקינן מאי
דהא ר' מאיר היה כותב
השתא כדלענין מזוזה קאמרכא והא דתניא לעיל שינה בזה ובזה פסול אידי ואידי אתפילין וסוגיא דהקומץ אזלא כפי מסקנא דשמעתין:
מזוזה דקאמר [נ"א: דקתני]
מזוזה על הקלף, ותפילין
אות שבלו (ו)על הקלף היו, אי
הכא, מזוזה שבתפילין,
דקארי לה לתפילין מזוזה.
לאו קדושה חמורה הוה
[כלומר, בית אחד שבתפילין, שהיא כל בית פרשה אחת. ואקשינן נמי ומי קרית לתפילה מזוזה. ושנינן אין, דתניא רצועות תפילין
מעבדן מזוזה. השתא דאייתית להכי ההוא דאוקמה רב פפא נמי לרב כתנא דבי מנשה (ואוקימתא) [ואוקמא] בתפילין, משום
עם התפילין מטמאות את הידים]. וסיעתא, ר' זכאי אומר משמו אף עם הקציצה טהור עד שיגיע למזוזה עצמה. [פיר' קציצה הטבלא,
דמזוזה אין נכתבת על הקלף, והרי היא נכתבת על הקלף, לרב נמי עיקר שמעתיה, תרצה הכין, דוכסוסטוס וקלף לענין
מזוזה שוין נכתבת על זה ועל זה, אבל תפילין אין נכתבים על דוכסוסטוס. וכן הלכה וכן מנהג. דיו כדי לכתוב ב' אותיות.
מזוזה הבית עצמה]. ומקשינן הא מדקתני סיפא קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין, דאלמא רישא לאו בתפילין, [נ"א:
אלמא רישא במזוזה] ומתרצינן לה. אמר רב דוכסוסטוס הרי הוא כקלף, מה קלף כותבין עליו תפילין אף דוכסוסטוס כותבין
דיו הוא [הדיו] שכותבין בו, ועוד [נ"א: וכן] הכלי שמניחין בו את הדיו גם הוא נקרא דיו. דתנא ב' אותיות שאמרו
עליו תפילין. מנהגא, מייתי מגילתא דמעבדא בתמרי וקמחא דשערי, ומתח ליה עד דיביש וקליף ליה עד דהוי תרין פיסקי [אנפי],
ב' אותיות (בקלף) [בדיו], ב' אותיות בקולמוס, ב' אותיות בקלמרין. ואיכא למידע דאי איכא בקולמוס בכדי ב' אותיות
ונזהר שלא ינקב. וקאי קלף לחודיה, ומעבד ליה לקלף דהוא אפא דמגילתא מכלפי בשר תוב בעפצא לשמה, וכותב פרשיות על מקום
מכוונות סגיא, אבל אי איתיה לדיו בכלי בין בי דיותא ובין קלמרין צריך למיהוה יתר מב' אותיות דיכול למיכתב מינייהו
בשרא). וההוא גיסא אחרינא דאקליף מיניה הוא הנקרא דוכסוסטוס, כורך בו את הפרשיות בקבאעא דהוא שילחא דתפילין. מנהגא
ב' אותיות, משום שא"א שיצא כולו בקולמוס שהדיו [נשאר] בדיו שהוא כלי או בקולמוס או בקלמרין. מ"ט צריך שיעור
הכין הוא. וקאמר רב כי היכי דכותבין תפילין על הקלף דהוא אפא דמגילתא הכין נמי כותבין תפילין עלדוכסוסטוס, דאיקליף מקלף
בדיו שכותבין בה, וליחייב על הדיו שהוא בית הדיו, או על הקולמוס, או על הקלמרין. תשובה כיון שלהוצאת דיו לכתוב
[מן הקלף] אם כתב על זה כשר, ואם כתב על זה כשר. ומותבינן ליה הלכה למשה מסיני תפילין על קלף, מזוזה על דוכסוסטוס,
בו הוא מתכוין, עליו הוא חייב, ואינו חייב על הכלי שהוא בו מפני שהכלי טפילה לו, דתנן המוציא אוכלין פחות מכשיעור
קלף במקום בשר, דוכסוסטוס במקום שיער. ומפרק רב שאם כתב על דוכסוסטוס יצא, מיהא על הקלף מצוה. ומותבינן שינה בזה
בכלי, פטור אף על הכלי ואינו חייב על הכלי שהוא בו מפני שהכלי טפילה לו, דתנן המוציא אוכלין פחות מכשיעור
ובזה פסל. ופרקינן בשבת לענין מזוזה, ובמנחות [משנינן] לענין תפילין. ואפא דמגילתא דהוא גיסא דמיקרי קלף הוא במקום שיער
בכלי, פטור אף על הכלי שהכלי טפילה לו, ותניא עליה המוציא אוכלין כשיעור בכלי, פטור על הכלי וחייב על האוכלין.
קומרין אשר כאן היא ששנינו בסדר טהרות קלמרין, ופירושו [בלשון ישמעאל] [אל]מחברא. ותנן קלמרין של יוסף הכהן
א) עיין ערוך ערך דכסוסטוס.