המוציא יין
פרק
שמיני שבת
פ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אות
אחת בקולמוס ואות אחת בקלמרין. אע"פ ששני קולמוסים
ב' אותיות בדיו.
דיו יבש: שתי
אותיות בקולמוס. כלומר כל
היכא
יז א ב ג מיי' פי"ח מהל' שבת
א) [צ"ל שתי], ב) לקמן ק.
[עירובין צח:], ג) ב"ב נה:
הלכה ט:
דמפיק ליה שיעורו כשתי אותיות: קלמרין. קסת הסופר: אות
מצטרפי כה"ג שמא לא מצטרפי:
יח ד ה שם הלכה כג:
כריתות יז., ד) [ב"ב נו.],
והעבירה דרך עליה. מפרש הרב פורת דה"ה אפי' שלא דרך
אחת בדיו אות אחת בקולמוס. מי מצטרפי או לא. ואי אמרת תיפוק
א
יט ו ז שם הלכה כד:
ה) [לקמן ע"ב ודף פא.],
כ ח ט שם הלכה י:
ו)
[לעיל
ליה משום קולמוס לא מחייב עליה משום שהוא טפל לפחות מכשיעור
עליה אם העבירה תוך שלשה לקרקע מצטרף דהא
❖
כא י שם הלכה יא:
עח.], ז) רש"ל מ"ז, ח) [דף
דתנן לקמן (דף צג:) המוציא אוכלין
אמרינן בסמוך בהעלם אחד חייב
צז.], ט) בביצה לב. רש"י ד"ה
פחות מכשיעור בכלי פטור אף על
אפילו לשתי רשויות ואפילו רבי יוסי
אלפסין חרניות משמע שעירניות
תנא שתי אותיות בדיו (ושתי) אותיות
א
א)
ג"כ לשון עיר ופירושו בנות
מוסף תוספות
הכלי מפני שהכלי טפילה לו: כשהוא
לא בעי אלא רשות אחת אבל עליה לא
בקולמוס שתי אותיות בקלמרין בעי רבא
כרך קטן ובל"א (קליינשטעד
מהלך. שלא עמד לפוש דתהוי הנחת
בעי ונקט דרך עליה דאפי' גבוה מן
טערינען), י) [וע"ע תוס'
ב
א. דלאו למימרא שאם לא
אות אחת בדיו אות אחת בקולמוס אות
פסחים פה: ד"ה בנגררין],
העבירה דרך עליה שיהא
גופו הנחה (ד) אפילו הכי חייב דעיקר
הקרקע ג' טפחים חייב כיון דהוי תוך
❖
כ) (דף ק.), ל) [לעיל עו.],
אחת בקלמרין מהו תיקו אמר רבא הוציא
פטור ואע"פ שהעבירה דרך
ב
הנחת דיו על הכתב הוא: וחזר והוציא.
ג' לחצי גרוגרת המונחת ע"ג קרקע :
גי)
שלשה טפחים לקרקע, דהא
שתי אותיות וכתבן כשהוא מהלך חייב
והא אמר רבא תוך שלשה לרבנן
ליתא. ריטב"א. ב. דהשתא לא
בהעלם אחד: חסר (ה) שיעור דקמייתא.
צריך שיהא תוך ג'. תוס'
הגהות הב"ח
כתיבתן זו היא הנחתן ואמר רבא הוציא
ג
צריך הנחה ע"ג משהו. תימה
כשמתייבשה נחסר השיעור ולכי גמרה
פסחים פה: ג. דכארעא
אות אחת וכתבה וחזר והוציא אות אחת
(א) גמ' נעשית ראשונה כמי
סמיכתא דמי. שיטה להר"ן.
הוצאה דבעינן לצרופה אין כאן שיעור
לר"י דתנן לקמן בריש הזורק (דף צו.)
שקלטה כלב או שנשרפה:
[ועי' שפ"א]. ד. בספר. תוס'
וכתבה פטור מאי טעמא בעידנא דאפקא
ב' אותיות: ואמאי הא מנחה. וכיון
הזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע ר'
(ב) שם לשתי רשויות פטור.
הרא"ש. ה. ונתגלגל מידו
נ"ב ע"ל בפ' הזורק ריש דף צח:
דבהעלם אחד מצטרפי לכי גמרה
למעלה מעשרה טפחים. תוס'
עקיבא מחייב וחכמים פוטרין ותני עלה
לבתרייתא חסר ליה לשיעורא דקמייתא
(ו)
(ג) שם ההוא בעירניות. דבק
הרא"ש. ו. דר' יהודה משום
הוצאה: כמי שקלטה כלב. דתנן לקמן
בגמרא [צז.] תוך ג' לד"ה חייב אלמא
ואמר רבא ד הוציא חצי גרוגרת אחת והניחה
כדי ליתן בראש השפשף תנא כדי
דליכא למיגזר אטו אין אגדו
(דף קב.) הזורק וקלטה כלב פטור
לכ"ע לא בעינן הנחה ע"ג משהו תוך
ליתן וכו' של ציידין. ושעוה כדי
בידו. תוס' הרא"ש.
וחזר והוציא חצי גרוגרת אחת והניחה
ליתן על פי נקב קטן תנא
ז. דאורייתא. תוס' הרא"ש.
דלא הויא הנחה מכחו והכא נמי כי
ג' ותירץ דרבא סבר כרבי יהודה
ראשונה נעשה כמי שקלטה [כלב] או
כדי ליתן על פי נקב קטן
ח. א"כ. תוס' הרא"ש. [ועי'
גמרה הוצאה בטלה להנחה קמייתא
דהמוצא תפילין (עירובין צז:) גבי היה
של יין. חרסית כדי לעשות
שבת של מי]. ט. הואיל ומתני'
שנשרפה ופטור ואמאי הא מנחה הכי
כצ"ל. ופיסקא זפת וגפרית כדי
כולה אתא כוותיה. רמב"ן
והויא כמאן דליתא: לרבנן. דפליגי
קוראד על ראש הגגה כו' רבי יהודה
לעשות כו' נמחק: (ד) רש"י
לקמן צז. י. גופיה. תוס' הרא"ש.
קאמר ואם קדם והגביה ראשונה קודם
לקמן בהזורקח) ולית להו קלוטה כמו
אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ
ד"ה כשהוא מהלך וכו' הנחת
יא. מהא. תוס' הרא"ש.
הנחת שנייה נעשית ראשונה כמי שנקלטה
גופו הנחת חפץ אפילו הכי:
יב. מחוסר קריבה לאו
(א)
שהונחה אפילו עברה סמוך לקרקע
אלא מלא החוט גוללו אצלו וטעמא
ו
(ה) ד"ה חסר ליה שיעור:
כמחוסר מעשה דמי. תוס'
או שנשרפה ופטור ואמר רבא הוציא חצי
לא מיחייב עד שתנוח על גבי משהו
דאפילו אין איגודו בידו ליכא איסור
ה
ז
(ו) ד"ה ואמאי וכו' דבהעלם
הרא"ש. יג. שיש ליישב גירסת
❖
אחד הוציא מצטרפי לכי:
הספרים. תוס' הרא"ש.
גרוגרת והניחה וחזר והוציא חצי גרוגרת
מקום כל שהוא ולא בעינן מקום ד'
אם מביאו אצלו דבעי הנחה ע"ג
יד. דבשעת כתיבה כבר
הואיל ובתוך ג' הוא מ"מ הנחה כל
משהו כדאמר התם בגמרא וא"תח
והעבירה דרך עליה חייב ואמאי הא לא
נגמרה המלאכה אלא צריך
גליון הש"ס דהו בעינן: מעביר. לא צריך הנחה
ומאי פריך התם לימא רבא כתנאי
לקרבן שיהו נהגין זה עם זה.
נח כגון שהעבירה תוך שלשה והאמר
ב)
תוס' הרא"ש. טו. הכא
דהא מנחה בידו דידו סמוכה לקרקע:
אמרה לשמעתיה דע"כ כתנאי אמרה
רבא תוך שלשה לרבנן צריך הנחה על
גמ' בשתי העלמות פטור. עי'
דמלאכה דעבד היינו. תוס'
לשתי רשויות. ושתיהן ר"ה אלא שיש
דתנא דברייתא דהזורק לא סבר
לקמן דף קה ע"ב: שם רי"א
הרא"ש. טז. ורשויות הא
גבי משהו לא קשיא כאן בזורק כאן במעביר
בהעלם א' ברשות אחד חייב.
מחלקות, והוה לי' כמי
הפסק ביניהם: והוא שיש חיוב חטאת
כוותיה וי"ל דהכי פריך לימא כתנאי
עיין לקמן דף צח ע"א:
שאכל חצי זית חלב מחתיכה
ג) תנו רבנן הוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא
ביניהם. שמופסקות
דמתניתין דהתם אמרה לשמעתיה
רש"י ד"ה והוא שיש חיוב
זו וחזר ואכל חצי זית אחר
חצי גרוגרת בהעלם אחד חייב $ בשתי
חטאת וכו' כגון קרפף יותר
מחתיכה זו דאין זו תלוי' בזו
ברה"י. אבל אם
דבהא לא קפיד אם תנא דברייתא
מבית סאתים. עי' לעיל דף ז
ומיקרו שתי העלמות. שיטה
❖
העלמות פטור $רבי יוסי אומר בהעלם אחד
פליג עליה אלא דלא ליפלגו עליה
היה כרמלית מפסיקן
ו
ט
ע"א וצ"ע:
להר"ן. יז. תימה אם אין
מצניעין אותו לרפואה עין
לרשות אחד חייב לשתי רשויות (ב) פטור
$ כגון קרפף יותר
רבנן דמתניתין דהתם מיהו תימה
אחת אמאי מחייב אם
מבית סאתים או
לר"י דלקמן בהזורק (דף צז:) תנא
אמר רבה והוא שיש חיוב חטאת ביניהם
ד)
ז
הוציאו לרפואה. תוס' הרא"ש.
מוסף רש"י
בקעה וב' בתים
מרה"י לרשות הרבים ועבר ד' אמות
יח. כחול. תוס' הרא"ש.
אבל כרמלית לא אביי אמר אפילו כרמלית
❖
יט. לטעמיה. תוס' הרא"ש.
הובא בסוף המסכת.
ברה"ר ר' יהודה מחייב וחכמים
פתוחים אחד לרה"ר
אבל פיסלא לא ורבא אמר אפילו פיסלא
כ. שיעורו. תוס' הרא"ש.
זה ואחד לזה
פוטרין ומסיק לעולם רבי יהודה חדא
כא. בכל שהוא אפי'. תוס'
ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא רשות
הרא"ש. כב. ואדם טורח לגבל
רבינו חננאל והוציא חצי גרוגרת מבית זה
לרשות
הוא דמחייב וחכמים פוטרין לגמרי
❖
לעשות פי כור. תוס' הרא"ש.
שבת כרשות גיטין דמיא: ח כחול כדי לכחול
זה וחצי גרוגרת מבית זה לרשות זה
ומשכחת לה דאמר עד דנפקא לרה"ר
היתה נקובה מצידה. [נ"א:
עין אחת: עין אחת הא לא כחלי אמר
קלמרין בלשון יון הוא בית
שהיא פתוחה לה חייב דכיון דלא
תנוח דרבי יהודה סבר אמרי' קלוטה
הדיו שכותבין ממנו הספרים,
רב נסים גאון
רב הונא שכן צנועות כוחלות עין אחת
מפסיק לה רה"י חדא רשותא הוא:
כמי שהונחה דמיא אלמא לא בעינן
פיר' ואי מפיק ליה (כלי) בדיו
מיתיבי רבי שמעון בן אלעזר אומר כחול
ואזדא רבא לטעמיה דאמר
כדי לכתוב שני אותיות
פיסלא. עץ שוכב לרחבו של רה"ר
לרבי יהודה הנחה ע"ג משהו ונראה
י
רבא רשות שבת כרשות גיטין
בקולמוס חייב (ואי) מפיק ליה
וממלא כל רחבו והוציא חצי גרוגרת
לר"י דהתם מיירי במתגלגל ברה"ר
אם לרפואה כדי לכחול עין אחת אם לקשט
דמיא. ותמצא עיקר דילה
בכלי בעאי טפי, דלאו כל הדיו
מביתו מכאן וחצי גרוגרת מכאן:
ועדיף משאר קלוטה באויר והוי כמונח
במס' גיטין בפרק הזורק [דף
דהוא כתבא נפיק בקולמוס.
בב' עינים תרגמא הילל בריה דר' שמואל
עט] אמר רב חסדא רשויות
הילכך צריך טפי כי היכי
כרשות גיטין דמי. ולענין גיטין פיסלא
לרבי יהודה והא דקשה ממתני' דהתםכ)
בר נחמני כי תניא ההוא (ג) בעירניות:
חלוקות בגיטין. ומיקמי הכי
דליפוק כשיעור שתי אותיות.
רשות לנפשיה הוא כדאמרן בהזורק
דקתני זרק לתוך ארבע אמות ונתגלגל
[שם עז] אמרו ההוא גברא
ומפרש כן בירושלמי דתניא
( שעוה כדי ליתן ע"פ נקב קטן: תנא כדי
ט
דזרק לה גיטא לדביתהו, הוות
אם בכלי צריך יותר. ומאן
(גיטין דף עז:) ההוא גברא דזרק גיטא
חוץ לארבע כו' שם [בד"ה אחזתו]
קיימא בחצר ואזל גיטא נפל
דמפיק דיו בכלי כדי לכתוב בו,
ליתן ע"פ נקב קטן של יין): דבק כדי
נפרש בעז"ה: בהעלם אחד
לדביתהו בחצירו איגנדר גיטא ונפל
בפיסלא. אמר רב יוסף חזינן
חייב על הדיו ואינו חייב על
ליתן בראש השפשף: תנא כדי ליתן בראש
אי הוי ד' אמות אארבע אמות
הכלי מפני שהכלי טפילה,
לרשות אחד חייב. הקשה רבינו תם
בפיסלא ואוקי התם שהשאיל לה מקום
פלג לה רשותא לנפשה כו'.
ותנן המוציא אוכלין פחות
שפשף שבראש קנה של ציידין: זפת
בחצירו חד מקום מושלי אינשי תרי
דאמר בהבונה (לקמן קד:) כתב אות
יא
וסבר רבא כי דין רשויות של
מכשיעור בכלי, פטור אף על
וגפרית כדי לעשות כו': תנא כדי לעשות
גיטין הוא, וכמו שאם יש בזה
הכלי, שהכלי טפילה לו.
מקומות לא מושלי אינשי: הא לא כחלי.
אחת בטבריא ואות אחת בציפורי חייב
יב
הפסל ד' אמות על ד' אמות או
המוציא אוכלין כשיעור בכלי,
אלא שתי עינים: צנועות. שהולכות
ונראה לו כגירסת ר"ח מרשות אחת
נקב קטן: חרסית כדי לעשות פי כור כו':
י
שיש בגובהו י' טפחים עשה
חייב באוכלין ופטור על הכלי.
מעוטפות ואין מגלות אלא עין אחד
חייב מב' רשויות פטור דבעי' עקירה
רשות לעצמו ונבדל מכלל
ועקירת זה ה[ד]יו מן הכלי
למימרא דשיעורא דרבי יהודה נפיש הא
ה)
החצר, כמו כן הוא מבדיל בין
ברשות היחיד והנחתו ברשות
לראות וכוחלות אותו: בעירניות. בנות
ממקום אחד ור"י אומריג דודאי גבי
קיי"ל דשיעורא דרבנן נפיש דתנן רבי יהודה
ב' רשויות לענין שבת. ובזה
הרבים בנייר, הויא עקירה
ו)
כפרים אינן צריכות צניעות כל כך
כתיבה אית לן למימר מחוסר קריבה
פרק [שם דף עט] אמר עוד רבא
והנחה כדאמרי התם ידו של
ט)
אומר כדי ליטול הימנו מדת מנעל לקטן אימא
ג' מידות בגיטין. הודיע אותנו
אדם חשובה לו כד' על ד'
שאין שחוק וקלות ראש מצוי שם ועמה
לאו כמחוסר מעשה דמייד אבלטו הוצאה
באלו השלש מידות חלוקות
אמות. בכאן בקולמרון חשובין
כדי לסוד פיטפוט כירה קטנה: ז) (סובין כדי
מועטין ואינן מכסין פניהם וכוחלות
לא הויא עד דמייתי תרוייהו לרשות
דין הגיטין מדין השבת, ולענין
לו ד' על ד'. פיר' קולמריין
ליתן על פי כור
של צורפי זהב): טז
אחד : אבל פיסלא לא. בגיטין
רשויות שוו יחד ואין ביניהן
מחבורה של סופרים והוא
ב' עיניהם: שפשף שבראש קנה
חלוקה בדבר זה. וגם נזכרה
ידוע בארץ אדום. והא דבעא
ת"ר
של ציידין.
מושיבין נסר קטן בראש
בפרק הזורק (דף עז:) משמע דאית
זו השמועה של רבא עם זו
רבא כשיעור אות אחת הוציא
הברייתא בפרק חזקת הבתים
בקולמוס וכשיעור אות אחרת
קנה ונותנין עליו דבק והעוף יושב עליה ונדבק בו וצריך ליתן שם
ביה ד' אמות על ד' אמות ואינו גבוה י' א"נ גבוה י' ואינו רחב ד'
❖
בכלי עלתה בתיקו]. כתיבתן
[ב"ב דף נה].
הרבה כדי שיהא העוף נדבק בו: של יין. למעוטי שמן ודבש שהיין
ואומר ריב"א דללישנא קמא צריך לפרש הכא שהוא רשות הרבים
הנחתן. אע"ג דבעיא בהוצאה
עקירה מרשות [זה] והנחה
זב דרך נקב קטן יותר משמן ודבש: לסוד. לטוח בקעים שבו:
כגון שרבים מכתפין עליו דאי כרמלית האמר אביי אפילו כרמלית
ברשות אחרת ע"ג מקום ד', כי
רבינו חננאל (המשך)
ורבא דאמר אפילו פיסלא סבר אף על פי שהוא רשות הרבים כיון
שיער
היכי דהתם אמרינן ידו של
דלענין גיטין חשוב מקום בפני עצמו הכי נמי מחלק רשויות ולר"י נראה אפילו פיסלא שהוא כרמלית ושני ליה לאביי בין כרמלית המיטלטלת
אדם חשובה לו כד' [על ד']
חיוב חטאת, אסור להוציא מזו
לזו שמרשות [לרשות] הן,
הכי נמי הכא כתיבתו הנחתו.
לשאינה מיטלטלת: מיתיבי רשב"א אומר. לרב הונא פריך דאי לאו רב הונא הוה מוקמי מתני' לרפואה: אם לרפואה. יזפי'
והיכא דהוציא חצי גרוגרת
ואם הוציא מזו חצי שיעור
רבינו שמואל אם לרפואה הצניעו זה חייבין עליו כל העולם כדי לכחול עין אחת דלרשב"א אית ליה דנתחייב זה במחשבתו של זה ואם
ל)
יח
יט
שהוא חצי שיעור הוצאה
ומזו חצי שיעור פטור. אבל
והנחה, וחזר והוציא חצי
אם יש ביניהן פיסלא דלא
לקשט כלומר אם לא הצניעו לרפואה אלא לקשט כ כדי שתי עינים דסתמו עומד לקישוט ואין נראה לר"י דלעיל תנא דם כדי לכחול עין אחת
גרוגרת אחרת, אם הניח את
חשיב למיהוה כרמלית, אלא
בד"א במוציא אבל במצניע בכל שהוא אלמא במצניע חייב בפחות מלכחול בו עין אחת ונראה לר"י דה"פ אם לרפואה שאותו כחול ראוי
כא
החצי השני קרוב לראשון, או
מקום פטור הוא, הרי הוא
שהעבירו דרך עליו של ראשון
כרשות אחת, ואם הוציא מזו
לרפואה שיעורו כדי לכחול עין אחת אפי' לא הצניעו לכך אי נמי אם לרפואה שבאותו מקום עושין אותו לרפואה ואם לקשט שעושין אותו
בקרוב ג' טפחים חייב. וזו היא
חצי שיעור ומזו חצי שיעור
חרסית
כדי לעשות פי כור. אע"ג דאמר לעיל (דף עט.) אין אדם
לקישוט ואין רגילין לעשות ממנו רפואה כדי לכחול שתי עינים:
חייב. רבא אמר אפילו איכא
שמעתא דרבא משום דהאי
חצי גרוגרת וההיא חצי
פיסלא ביניהן, כיון שהוא
טורח לגבל טיט כדי לעשות בו פי כור חרסית חשיב טפי מטיט דמצניעין אותו לעשות פי כור של צורפי זהב אי נמי הכא מיירי במגובל:
כב
חולק רשות לעצמו אע"ג דלא
גרוגרת מצטרפין לחיובו, ואף
המוציא כרמלית הוא וברשות היחיד
על פי שלא הניחו, דהתם
קאי כיון שאסור להוציא אליו כלום מרה"י כב' רשויות דמיין, ואם הוציא מזו חצי שיעור ומזו חצי שיעור פטור. רבא לטעמיה
דצריך לנוח בזורק, אבל הכא במעביר אין צריך הנחה. אבל אם קדים והגביה את החצי הראשון קודם הנחת החצי השני, ודוקא
ברחוק יתר מג' מן ההיא חצי ראשון כדי שלא יהא מעביר עליו, נעשה הראשון כמו שנקלט או שנשרף ופטור. ת"ר הוציא חצי
דאמר רבא רשות שבת כרשות הגיטין. ועיקר הא שמעתא בגיטין בהזורק ההוא גברא דזרק לגיטא לדביתהו הוה קיימא בחצר ואזל
גרוגרת והניחו ברה"ר, וחזר והוציא חצי גרוגרת בהעלם אחד חייב, בשני העלימות פטור. ר' יוסי אומר בהעלם א' מרשות אחד
גיטא ונח בפיסלא. אמר רב יוסף אי הואי ארבע אמות על ארבע אמות פלוג ליה רשותא לנפשיה, ואי לא חדא רשותא היא. וקסבר
רבא חדא רשותא בשבת מיפלגא בפיסלא כי היכי דמפלגא לענין גיטין. ופי' פיסלא, מקום כגון עמוד גבוה עשרה ורחב ד'. כחול
חייב, מב' רשויות פטור. ואיכא דטעו בגירסא דהא ברייתא וגרסי ברשות אחד חייב בב' רשויות פטור, ומסתתמא לפום כן שמעתא.
כדי לכחול עין אחת. וא"ר הונא שכן צנועות כוחלות עין אחת. הכין פירושא שכוחלת עין אחת ומכסה את העין האחרת ויוצאה
ואי איכא דשטיף וא"כ [ואמר כן] לרשות אחת לב' רשויותא), טעות גדולה היא, דילמא הכי קסברי אם הכניס מרה"ר לרשות אחת
לשוק ותראה באחת מעיניה. [ור'] הונא הוא דמתנינן לאו רב הונא. וההיא דר' שמעון בן אלעזר אם לתכשיט ב' עינים אוקימנא
חייב לב' רשויות פטור. והכי קאמר אי אפיק מרה"י בהעלם חצי שיעור לרה"ר, וחזר והוציא באותו העלם חצי שיעור אחר לרה"ר,
(בעינות) [בעירניות] שאינן רגילות לצאת לשוק, ואן שם שוק לצאת אליו. חרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב, ר' יהודה
אם מחדא רשותא אפקינון לתרווייהון מצטרפין וחייב, ואי מן ב' רשויות אפקינון פטור. אמר (רבא) [רבה] והוא שיש חיוב חטאת
אומר כדי לעשות פיטפוט. פירוש פיטפוט, גבשוש או בנין בארץ ששופתין עליו את הקדירה. וג' פיטפוטין הן, ויש שסומכין
ביניהם, אבל כרמלית לא, כי פרשינן בפרק יציאות השבת שהמוציא מרה"י לרה"ר חייב, אבל המוציא מכרמלית לרה"ר פטור. וקאמר
פטפוט לכותל ומניחין עליו את קדירה וסומכין אותו לכותל. ומקשינן כי מכדי בשיעורא דשבת קא חזינן דר' יהודה קא מחייב
רבה אי הנך ב' רשויות היחיד שהוציא חצי שיעור מזו וחצי שיעור מזו מרחקין מן הדדי ויש ביניהם רה"ר, והמוציא והמכניס מזו
וממעט מן שיעורי דרבנן, דהא לענין גמי לרבנן לא מחייבי אלא בכדי לעשות תלאי לנפה ולכברה, ור' יהודה מחייב אפילו על מה
לזו יש בו חיוב חטאת, הרי נחלקו, ועליהם קאמר ר' יוסי מב' רשויות פטור. אבל יש ביניהם כרמלית דלית בה חיוב חטאת כחדא
רשותא דמיין, ואם הוציא מזו חצי שיעור וחזר והוציא מזו חצי שיעור חייב. אביי אמר אפילו יש ביניהן כרמלית דאע"ג דלית בה
שנוטלין ממנו מדת מנעל לקטן. ומוקמינן להאי פטפוט לכירה קטנה קאמר, והוא בציר מן פי הכור של צורפי זהב.
א) לשון זה משולל הבנה וצריך תיקון.