פ:
המוציא יין פרק שמיני שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
המוציא
שיער. יפה לטיט: ה"ג טיט כדי לעשות פי
כור של צורפי זהב:
שיער כדי לגבל בו את הטיט טיט כדי לעשות פי כור.
כב א ב ג מיי' שם הלכה
א) [תוספת' פ"ט], ב) [לעיל
עח. עט.], ג) פסחים מג.
יא:
אצבע קטנה. דרכן לסוד את כל הגוף להאדים: שהגיעו לפרקן ולא
כן גרס בתוספתא וכן גרס רש"י ולהך גירסא שיער
כג ד ה מיי' שם הלכה ד
מו"ק ט:, ד) [פסחים שם
❖
הגיעו. שהביאו שתי שערות ולא באו לכלל שנים הראויות לכך
כדי לגבל בו את הטיט כשיעור טיט הנעשה מרביעית שופכין אבל
א
ב
ופ"ט הלכה ה:
ע"ש ובמו"ק ע"ש] מנחות פו.
מגילה יג. ע"ש, ה) פי' שמן
ומתביישות בדבר: טופלות.
מושחות: אנפיקנון. דתנן במנחות
לספרים דגרסי שיער כדי לגבל בו טיט לעשות פי כור של צורפי זהב
מבושם [ערוך פי' מירא
קשה דאמר לעיל אין אדם טורח לגבל
(דף פה:) אין מביאין אנפיקנון הוא
דכיא], ו) [מו"ק ט: ע"ש],
מוסף רש"י
ז) [מלת רב ליתא במו"ק ט:
שמן זית שלא הביא שליש: ולמה סכין
טיט כדי לעשות פי כור ויש לפרש
ת"ר המוציא שיער כדי לגבל בו את הטיט
א)א
וכצ"ל], ח) נזיר ג., ט) [לעיל
פי כור. נקב שנותנין
אותו. היינו שמן המור: טפלה. בסיד:
דמיירי בטיט שהוא מגובל כברג
[טיט] לעשות פי כור של צורפי זהב: סיד
ע"א לקמן פא.], י) [תוספתא
בו המפוח (לעיל עח.).
ב)
שקל בה ד' מאות זוזי. שנתייפה
ואחר הגיבול נותנין בו שיער
פ"ט], כ) [גי' הערוך הגיר
טופלות. ומשיר את השער
כדי לסוד: תנא כדי לסוד אצבע קטנה
(פסחים מג.). סטכת. לא
פירוש שהוא עב כאבני גיר
כדי לתקנו:
וקפצו עליה המהוגנין לה ונתנו ק)לה
שבבנות אמר רב יהודה אמר רב ג) בנות
וע"ש בערך גר י"ב],
איתפרש (פסחים שם) או:
שהגיעו
לפירקן ולא הגיעו.
ממון: השכר משחיר ומרבה שיער:
ל) מנחות פז: ב"ב פו:,
שקורין בלשמ"א (מנחות פו.).
ישראל שהגיעו לפירקן ולא הגיעו [לשנים]
מ) לעיל עט. לקמן צ:,
שלא הביאה שליש. שלא
כלכול צידעא. טינפל"א וסדין אותה
פירוש בסמוך לפירקן
נ) לקמן פט:, ס) ב"ב ס:
בישלה שליש (מו"ק ט:). ולמה
בנות עניים טופלות אותן בסיד בנות עשירים
להשכיב השיער: בת צידעתא. למטה
שקרובות להנשא ועושות כדי ליפות
סכין אותו. אכל הני קא
[תוספתא סוטה פט"ו]
ע) [תוספת' פ"ט], פ) [גי'
טופלות אותן בסולת בנות מלכים טופלות
מהדר דקאמר טופלין כו'
וללבן עצמן כדאמרינן בפרק אע"פ
הימנה להסיר שיער דק והוא אנדיפי:
(שם). שמשיר את השער.
הערוך דציצילתא ועי' ב"ב עה.
למימרא דשיעורא דר' יהודה נפיש.
אותן בשמן המור שנאמר ששה חדשים
(כתובות דף נט:) הרוצה ללבן את בתו
1
וסנהדרין ק. דגרס השתא
לפי שהוא בוסר ויש בו כח
(מנחות שם). ומעדן. מצהיב
כביעתא דצילצלא וכו'],
ישקנה חלב ויאכילנה אפרוחין סמוך
בתמיה. והא קיימא לן גבי גמי
בשמן המור ד) מאי שמן המור רב הונא בר
צ) רש"ל, ק) צ"ל לו, ר) נ"א
(מגילה יג.). ד' מאה זוזי.
לפירקה: (שייך לקמן פא.):
דשיעורא דרבי יהודה זוטר ומחמיר
חייא אמר סטכת רב ירמיה בר אבא אמר
שיער, ש) [שבת פ"ב ה"ו
שנתייפת ונטל מבעלה כך
ה)
למימרא דשיעורא דר' יהודה
בשיעורי שבת: ומשני נפיש מדר'
ע"ש], ת) [במדבר כח], א)
(מו"ק שם). בחד זימנא.
שמן זית שלא הביאה שליש תניא רבי יהודה
והוציא את מעותיו. רש"ל, ב)
דסבר למעבד כרב ביבי
נפיש. ואע"ג דאשכחן
נחמיה וזוטר מדרבנן. דאמרי לסוד
[צ"ל יקרא], ג) גי' מהרש"א
. בת צידעא.
אומר אנפיקנון שמן זית שלא הביאה שליש
(מו"ק שם)
אצבע קטנה: בחבוט. סיד הנימוח
תרווד שהוא גדול הרבה כדאמר בנזיר
דכאן מתחיל דבור בפ"ע חף
טינפל"א בלע"ז, שמקפל
❖
ולמה סכין אותו שמשיר את השיער ומעדן
השער שברקתה כמין מגרר
ס"ד וכו',
בפרק כ"ג (דף נ:) גבי מלא תרווד
במים הרבה דהוא עשוי לסוד כלכול:
כדי להעמיד על גבן כיפה
הבשר ו) רב ביבי הויא ליה ברתא טפלה
ודברי רבי נחמיה בביצת הסיד.
רקב כמה שיעורו חזקיה אמר מלא
שבראשה שלא יפול השער
❖
שבאוזן למטה (נזיר ג.).
אבר אבר שקל בה ד' מאות זוזי הוה ההוא
תורה אור השלם
פיסת יד ור' יוחנן אמר מלא חפניו
הנגבל במים ועשוי ביצים ביצים
התם ודאי מיירי בתרווד גדול כדתנן
מטונ"ס בלע"ז הוא עשוי לסוד
נכרי בשבבותיה הויא ליה ברתא טפלה בחד
1 וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה
אנדיפי: ואי ס"ד. אנדיפי נמי ר)שיעור
במסכת כלים בפ' י"ז (משנה יב) שאמר
מוסף תוספות
לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ
זימנא ומתה אמר קטל ז) רב ביבי לברתי
מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים
הוא כגון בת צידעא: אידי ואידי.
מידה גסה מלא תרווד רקב כמלא
אמר רב נחמן רב ביבי דשתי שיכרא בעיין
א. לא פירש שיעור הטיט
שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּי
תרווד גדול של רופאים אבל הכא
כלכול ואנדיפי תרווייהו בסיד חבוט
שמגבל בתוכו השער,
כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן
בנתיה טפלא אנן דלא שתינן שיכרא לא
וי"ל. תוס' הרא"ש.
שִׁשָּׁה ח¢ דָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר
ונמוח סדין אותו: אנדיפא. כלי חרס
להוצאת שבת מידי דחשיב בעינן ותרווד
ב. דלהכי אדם טורח
וְשִׁשָּׁה ח¢ דָשִׁים בַּבְּשָׂמִים
בעיין בנתן טפלא: ר' יהודה אומר כדי לסוד
קטן חשוב הוא הרבה (א"נ) חף
ולו שני דדין אחת למעלה ואחת
ג)
כדמשמע לעיל. תוס'
וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים:
❖
כלכול: מאי כלכול ומאי אנדיפי אמר רב
הרא"ש. ג. כדי לעשות בו
אסתר ב יב
ח)
סלקא דעתך שהוא חף גל שהוא גדול
למטה וכשרוצה למלאותו סותם את
❖
פי כור. תוס' הרא"ש.
צידעא ובת צידעא למימרא דשיעורא דר'
ומשני בחפי פותחת שהן קטנים:
הדד התחתון. ולשון אנדיפי שתי פיות
הגהות הב"ח
יהודה נפיש הא קיי"ל דשיעורא דרבנן נפיש
כדתניא (עירובין דף קד.) מעלין
חפי
ט)
רב נסים גאון
בדיופי ובתוספתא ש) גרס באנדיפי:
זוטא מדרבנן ונפיש מדרבי נחמיה מיתיבי י) א"ר נראין דברי רבי יהודה בחבוט
(א) גמ' במעשה מרכבה
דריש להו ואמר להו:
הא דתניא לא יסוד אדם
אנפרות. הפסד לשום יין בכלי סתום
ודברי רבי נחמיה בביצת הסיד ואי ס"ד צידעא ובת צידעא אידי ואידי חבוט
כ)
(ב) שם ביצת תרנגולת
את ביתו בסיד אלא אם כן
❖
בסיד והיין ממחה הסיד ויוצא: שנתות.
ואמאי:
עירב בו חול וכו'. הדבר
אלא אמר רבי יצחק אמרי דבי רבי אמי אאנדיפא מתקיף לה רב כהנא וכי אדם
סימנים. כלי חרס גדול ויש בו בליטות
שגרם איסור דבר זה הוא
עושה מעותיו אנפרות אלא אמר רב כהנא שנתות כדתנן שנתות היו בהין
מה שאירע לישראל בבית
ל)
בליטות כמין אגוזים קטנים עד כאן
שני מחמת טיטוס הרשע.
גליון הש"ס
עד כאן לפר עד כאן לאיל עד כאן לכבש ואיבעית אימא מאי אנדיפא אפותא
לסאה עד כאן לסאתים וסדין אותו
ועיקר דיליה הוא בתוספתא
מתני' חול הגס כדי ליתן.
וכי הא דההוא בר גליל [דאיקלע לבבל] דאמרו ליה קום דרוש לנו במעשה
סוטה בפולמוס של טיטוס
בסיד כדי שיהיו לבנות ונכרות:
עי' לקמן דף צ ע"א תוס'
על עטרות כלות וכו' ושלא
❖
מרכבה אמר להו אדרוש לכו כדדרש רבי נחמיה לחבריה ונפקא ערעיתא מן
כדתנן. במנחות שנתות היו בהין:
ד"ה בורי':
(א)
יסוד אדם את ביתו בסיד
כותל ומחתיה באנדיפי ומית ואמרו ליה מן דיליה דא ליה: מתני' אדמה
ובביצת הסיד, עירב בו חול
עד כאן לפר. חצי ההין: עד כאן
או תבן הרי זה מותר.
לאיל. שלישית ההין: עד כאן לכבש.
כחותם המרצופין דברי רבי עקיבא וחכמים אומרים כחותם האיגרות זבל
ר' יהודה אומר עירב בו חול
לעזי רש"י
ב
מ)
הרי זה טרכסיד ואסור,
רביעית ההין דכתיב חצי ההין יהיה
וחול הדק כדי לזבל קלח של כרוב דברי רבי עקיבא וחכ"א כדי לזבל
ג
טינפל"א. צדע, רקה.
עירב בו תבן הרי זה מותר.
❖
לפר וגו'ת) כן לשון מורי הזקן מפי אביו
סליק המוציא יין
מטונ"ס [מטונ"ש].
כרישא $ חול הגס כדי ליתן על מלא כף סיד נ) קנה כדי לעשות קולמוס
ששמע מר' שמעון. ורבותי מפרשים
גושים.
ואם היה עבה או מרוסס כדי לבשל בו ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה
ארזיל"א. חומר, טין.
אנדיפא כל הגוף ומתוך שאינו עשוי
באילפס: גמ' על מלא כף סיד תנא כדי ליתן על פי כף של סיידין מאן תנא
טרואי"ל [טרואיל"א].
רבינו חננאל
❖
להשכיב השיער אלא להאדים בעי
כף טייחים.
אמר רב יהודה אמר רב
דחול מעלי ליה לסיד אמר רב חסדא רבי יהודה היא דתניא לא יסוד אדם
סיד עב: אנפרות. שאינו סד בו בתו
ס)
בנות שהגיעו לפרקן ולא
את ביתו בסיד אא"כ עירב בו תבן או חול ר"י אומר תבן מותר חול אסור
לאחר שקנאוא) דחייש שמא תמות כי
הגיעו. שהגיעו לשנים
רבינו חננאל (המשך)
שהאשה בוגרת ולא בגרה
ברתיה דההוא נכרי: שנתות. כלומר
מפני שהוא טרכסיד רבא אמר אפילו תימא רבנן קילקולו זהו תיקונו: קנה
ולא גידלה בשר, מה עושין
זו, לאנדיפי אמר [ר'] יצחק
אבר אבר יטפלנה. ואי אפשר בלשון
להן, עניות טופלין אותן
דבי ר' אמי אנדיפא. מתקיף
כדי לעשות קולמוס: ד תנא ע) קולמוס המגיע לקשרי אצבעותיו בעי רב אשי
בסיד. טפילה זו בלשון
לה רב כהנא וכי אדם עושה
זה ולא נאמר שיטת הש"ס כן להזכיר
קשר העליון או קשר התחתון תיקו: ואם היה עבה כו': תנא טרופה בשמן
ישמעאל טלא, טח את
מעותיו אנפרות. אנדיפא זה
אבר אבר בלשון שנתות ויצטרך להביא
(ה)עור בשרה בסיד. ומה
אומרין (בן) [בו] פתרונות
ונתונה באילפס אמר ליה מר בריה דרבינא לבריה מי שמיע לך ביצה קלה מאי
פירוש לפירושו שנתות היו בהין:
צורך לכך, כדי שיסתתמו
שלא עלו על דעתנו ואין
היא אמר ליה ביעתא פ)דצילצלא מאי טעמא משום דזוטרא אימא דציפרתא
נקבים קטנים, [הנקראים]
נודע בלשוננו אנדיפא.
אפותא. פדחת שלא במקום שיער
בטיית אלמסאס, וגומות
ומ"מ בטל הפתרון הזה.
אישתיק אמר ליה מידי שמיע לך בהא [אמר ליה הכי] אמר רב ששת
ולהאדים: ערעיתא. צירעה:
צ)
שיער שבעור וכיוצא בהן
אלא אמר רב כהנא מאי
ויכנס הבל לפנים ולא יצא
אנדיפי שנתות שהוא משים
ביצת תרנגולת (ב) ומאי קרו לה ביצה קלה שיערו חכמים אין לך ביצה
באנדיפי. פדחתו: מן דיליה דא ליה.
ויחם קרבה ותבגור ותגדל
סימנין בכלים למדות,
מידו היתה זאת לו שלא היה לו לדרוש
קלה לבשל יותר מביצת תרנגולת ומאי שנא כל שיעורי שבת כגרוגרת
בשר. ואם בת עשירים היא
ומכייר בתוכן בביצת הגיר
במרכבה: מתני' אדמה. ארזיל"א:
טופלין אותן בסולת.
רושם האוי יכטפיהן בשל
והכא כביצה אמר ליה הכי אמר רב נחמן כגרוגרת מביצה קלה:
ה
והמלכים יש להם סממנים
אספידג כטה. [נ"א: אמר
מרצופין.
שקין העשוין מקליפת עץ
אחרים, כגון שמן המור.
רב כהנא מאי אנדיפי
מתני'
וכיוצא בו. (טפית) [סאכת],
שנתות שהיה מכיר בכלי
גדול שנושאין בהן פרקמטיא בספינות
קורין אותו סטכת, ויש
המידות בביצת הגיר רושם.
וחותמין אותם: כחותם האיגרות. שחותמין אותם שלא ב)יקרב איש בהן אלא מי שנשתלחו לו ושיעורא דרבנן זוטר: כרישא. קפלוט ושיעוריה
שקורין אותו סטקת, והוא
כלומר עד כאן חצי הין ועד
זוטר משל כרוב: על מלא כף סיד. בגמרא מפרש כף של סיידין טרואי"ל בלע"ז: מרוסס. סדוק סדקין הרבה כמו והכה הבית הגדול
בלשון ארמית שומנא
כאן שליש וכדתנינן שנתות
דמורא, ובלשון ישמעאל
היו בהין]. והן שיעור
רסיסים (עמוס ו): ביצה קלה. בגמרא מפרש לה: גמ' לא יסוד אדם את ביתו בסיד. לאחר חורבן משום אבילות של ירושלים: תבן
לבני אלראמן, וריחו טוב.
הוצאת הסיד לר' נחמיה.
או חול. שלא יהא לבן כל צרכו: טרכסיד. סיד חזק ומתקשה יותר משאם לא עירב בו: קילקולו זהו תיקונו. דאי לאו דמקלקל ליה ומשחירו
ולא מן הרמונים הוא אלא
ולפום הכין נראין דברי ר'
כך נקרא, וממימי שרף הוא,
יהודה בחבוט, [לעשות
לא היה מישתרי הלכך ע"כ הא דקשיא ליה מעליותא היא לגביה ומשערינן ביה. ורבותי מפרשין קילקולו לובן זה תיקונו לענין חוזק ולא נהירא לי
והוא הנקרא עוד בלשון
כלכול] ודברי ר' נחמיה
דקילקולו זהו תקונו משמע דשם הקלקול מתקנו ולהאי לישנא אין שם הקלקול מתקנו ולמה הוזכר קילקול כאן הכי הוי [ליה] לתרוצי נהי דאשחורי
ארמית מירא [דיכא], והוא
בביצת הגיר [לעשות כיור].
ואי [בעית] אימא מאי
תרגום מר דרור. ומי שטופל
משחיר אחזוקי מחזיק: קשר עליון. של אמצע היד או קשר תחתון של אמצע האצבע: טרופה בשמן. שממהרת לבשלה: דצילצלתא. עוף קטן:
אנדיפא דקאמר [ר'] יצחק
את הבת את כל בשרה פעם
כל שיעורי שבת. באוכלין וכל הוצאתן וקצירתן וטחינתן כגרוגרת: כגרוגרת.
מביצת תרנגולת שהיא ממהרת לבשל ולא כביצה שלימה שעורו:
דבי ר' אמי, אפותא, שהיא
אחת, כל הבל שלה נכנס
לפנים והיא מתחממת ומתה
הפדחת בלשון חכמים,
מתני' מצח בלשון תורה, כההוא
כדרך שהשיג את [בת] הגוי.
גלילאה דאמר להו משום חבריה דנפקת ערעתיה, והיא הצירעה ממיני דבורים, ומחיתיה על אנדיפיה. וקרו עליה מן דיליה דא
לענין חלוקת ר' יהודה ור' נחמיה בשיעור סיד, שר' יהודה אומר כדי לסוך כלכול, ור' נחמיה אומר כדי לסוך אנדיפי. באנו לפרש
ליה, משלו זאת לוא). [נ"א: כלומר מידו היתה זאת לו למה משים עצמו לדרוש במרכבה]. מאן תנא דחול מעלי לסיד, אמר רב
תחילה (כלשל) [כלכול] צידעה, ואנדיפי בלשון ישמעאל אלצדג, והוא מקום מקצוע הפנים מן הצד מן סוף שיער של [ראש] עד
חסדא ר' יהודה. וברייתא בסוף גמרא דחזקת הבתים לענין אבל שעל בית המקדש, דקאמר ר' יהודה אם עירב חול בסיד הוא
סוף [הפנים] סדים אותו בסיד ונקרא כלכול, וסדים מצידו מקום אחד דק כמו חוט ונקרא בת צידעה. ואקשינן על זאת, למימרא
טרכסיד ואסור, וקסבר דהא מתניתין חול גס כדי ליתן על מלא כף סיד, ר' יהודה היא. רב פפא אמר אפילו תימא רבנן, קלקולו
דשיעורא דר' יהודה נפיש, והתנן ר' יהודה אומר כדי ליטול ממנו מדת מנעל לקטן. ופרקינן [סיד זה] שכך נראה כן בגמי דשיעורא
זהו תיקונו. אית ביה ב' פירושים חד לענין שופריה דסיד [קיימא] האי ברייתא, לאו לענין שרירותיה, וקסברי רבנן דסיד שעירה
דר' יהודה מעיט משיעורא דרבנן, ולא נראה (לכן) [לנו] טעם לר' נחמיה, דאיכא [נ"א: ואיכא] למימר שיעורא [דר' יהודה] זוטר
בו חול, אע"פ שהוא מתחזק כן הלך יופיו ומותר בגולה. והכא משום [שרירותיה] קאמרי חול גס כדי ליתן על מלא כף סיד.
מדרבנן ונפיש מדרב נחמיה. ואותיבנן א"ר נראין דברי ר' יהודה בחבוט ודברי ר' נחמיה בביצת הגיר, הגיר הוא הסיד הלבן
הנשרף הנקרא [בטיית] אספידאג. וכן כתיב כאבני גיר מנופצות, וכענין כתב שנראה (לכל צד) [לבלשצר] בגירא, (הביצר) [הביצה]
ופירוש שני כיון דלא שרי למיסד ביה בגולה עד שיערב בו חול הוה ליה קילקולא דקא מקלקל הוא התקון, והילכך משערינן
חול גס כדי ליתן על מלוא כף סיד דחשיב ליה כדי שיהא מותר לסוד בו. צוצלא, עוף ממין התורים, ובלשון חכמים דיציפי,
שלו הן (האבנים הפסולת) [פסולת האבנים] השרופות. והחבוט הוא הדק, ונקרא אלמרתות בלשון ישמעאל, שחובטין אותו
במקלות. [ו]אם אתה אומר כלכול ואנדיפי, צידעא ובת צידעא שניהן לא יעשו אלא מן החבוט, ובטל פירוש זה. ובאנו לפירושא
וקורין אותה אלפאכתיה.
א) עיין ערוך ערך אנדיפי.