יציאות השבת
פרק ראשון שבת
י.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
התם
לא שכיחא שכרות. וא"ת דבריש פ' בתרא דתענית (דף כו:
לא שכיחא שכרות. אין דרך להשתכר מבע"י לפיכך גומר ויתפלל אבל
נז
א) י"ג רבה, ב) [לקמן לג:
א טוש"ע א"ח סי' צא
ביצה טו: תענית כא.],
סעיף ב:
בלילה עשוי להשתכר בסעודתן: הכון לקראת אלהיך. התנאה
ושם) אמרינן שחרית ומוסף דכל יומא לא שכיח שכרות לא
נח ב מיי' פ"ה מהל'
ג) סנהדרין ז. מגילה טו:,
לפניו: רמי פוזמקי. נותן אנפילאות חשובים ברגליו ובלע"ז
גזרינן מנחה ונעילה דשכיח שכרות חיישינן אלמא גם במנחה שכיח
ד) פסחים יב: ע"ש, ה) [כגון
תפלה הלכה ה סמג
חמת יין שהוא חסר וזורק
עשין יט טוש"ע שם סעיף
קאלצו"ס: שדי גלימא. משליך אדרתו
שכרות וי"ל דהתם לענין נשיאת כפים שאני דאפילו לא שתה אלא
מעליו שלא יראה כחשוב:
לתוכו אבן שיתמלא וזה לא
ה:
ופכר ידיה. חובק ידיו באצבעותיו
רביעית אסור לישא את כפיו:
נט ג מיי' שם טוש"ע שם
מעלה ולא מוריד וטוב היה
טריחותא למיסר המייניה
מרצי"ר בלע"ז כאדם המצטער מאימת
שימלאהו יין של"ה והביאו
סעיף ו:
התם לא שכיחא שכרות הכא שכיחא שכרות
ס ד מיי' שם הלכה ד סמג
המג"א סי' קנז סק"ג],
ועוד ליקו הכי
רבו: חיי עולם. תורה. תפלה
א"נ במנחה כיון דקביעא לה זימנא מירתת
ו) תוספתא ברכות פ"ב (לקמן
שם טוש"ע א"ח סי' צה
וליצלי ומשני משום שנאמר הכון
צורך חיי שעה היא לרפואה לשלום
סעיף ג:
קנ. ע"ז מד: זבחים קב:
ולא אתי למפשע ערבית כיון דכולא ליליא
סא ה מיי' שם ופ"ג מהל'
קידושין לג.), ז) מס' ד"א פ"י
לקראת אלהיך ישראל. $ולא חייש
ולמזונות: נגה. איחר: מסרהב.
ע"ש וצ"ע, ח) ברכות כו:
זמן ערבית לא מירתת ואתי למפשע מתקיף
ציצית הלכה יא טוש"ע
ממהר לעמוד: דיינין מתעטפין
לשנויי קושיא קמייתא מכאן שצריך
ע"ש, ט) שם נדרים ז., י) [עי'
א
א"ח סי' צא סעיף ו בהג"ה
לה רב ששת טריחותא למיסר המייניה ועוד
ברכות כח:], כ) [עי' ב"ב דף
וסי' כד סעיף א:
בטליתן כשפותחין בדין מאימת
לאזור חלציו כשמתפלל ובמחזור ויטרי
ב
❖
סב ו מיי' פ"ג מהלכות
ח ע"ב],
ליקו הכי וליצלי א משום שנא' 1 הכון לקראת
שכינה ושלא יפנו ראשן לכאן ולכאן
מפרש דטעם דבעינן אזור שלא יהא
סנהדרין הלכה ז ופ"ו
אלהיך ישראל רבא בר רב הונא רמי פוזמקי
מהלכות תפלה הל' ו סמג
ותהא דעתן מיושבת עליהם: עסיקי
לבו רואה את הערוה ודוקא להן שלא
א)
ב
עשין צז טוש"ע א"ח סי' רלב
תורה אור השלם
ואתו. בדין אחר וכבר מעוטפים הן
היה להם מכנסים לכך היו צריכים
ומצלי אמר הכון לקראת וגו' רבא שדי גלימיה
ג
סעי' ב וטוש"ע ח"מ סי' ה
1 לָכֵן כֹּה אֶעֱשֶׂה לְּךָ
סעי' ה:
לאזור בשעת תפלה אבל לדידן שיש
וכשנגמר אותו דין בא לפניהם דין
ד ופכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמיה מריה
סג ז מיי' פ"ג מהל'
יִשְׂרָאֵל עֵקֶב כִּי זֹאת
לנו אבנט של מכנסים אין אנו צריכין
אחר סמוך למנחה הויא התחלתן
אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא כי איכא
סנהדרין הל' א סמג
אֶעֱשֶׂה לָּךְ הִכּוֹן לִקְרַאת
לאזור : רמי פוזמקי. מכאן יש
משיפתחו בעלי הדין בטענות דהכא
עשין צז טוש"ע ח"מ סי' ה
ג
אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל:
צערא בעלמא שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי
סעיף ג:
עמוס ד יב
ליכא למימר משיתעטפו: עמודי.
להוכיח שאין להתפלל יחף אלא בט'
סד ח ט י מיי' פ"ג
2 מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה
אמר כעבדא קמי מריה כי איכא שלמא
באב ויו"כ: אי איכא דאית ליה
שעליית בית המדרש נשען עליהם:
מהל' ק"ש הלכה ג
גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה:
$ לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי אמר הכון
טוש"ע א"ח סי' קנז [וסי'
משלי כח ט
ה
חליש לבייהו. מצטערין שלא עסקו
דינא ליעול. משמע דעדיף דין מתלמוד
ד
3 וַיְהִי מִמָּח¢ רָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה
פד]:
לקראת אלהיך ישראל רבא חזייה לרב המנונא
אותו היום בתורה: תנא להו חייא
תורה והא דאמרי' בפ' בתרא דמ"ק
סד י [מיי' שם הל' ב
לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד
טוש"ע א"ח סימן פג
דקא מאריך בצלותיה אמר מניחין חיי עולם
בר רב. שגדול שכר הדיינים ולא
(דף יז.) גבי ההוא דטרקיה זיבורא
הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד
ב)
סעיף א]:
שמות יח יג
הָעָרֶב:
יצטערו. ול"נ דאין זה [משמעות] לשון
ושכיב עיילוהו למערתא דחסידי ולא
ועוסקים בחיי שעה והוא סבר זמן תפלה
סה כ מיי' פ"ג מהל' ק"ש
4 וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם
הלכה ג טוש"ע א"ח
לבייהו אלא לשון חלש דעתייהו ולשון
קבלוהו למערתא דדייני וקבלוהו
ה
וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה וַיְהִי
לחוד וזמן תורה לחוד ר' ירמיה הוה יתיב
סי' פד וסי' מה סעי' ב
עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד:
חלש לבייהו לשון תענית הוא י) שלא
התם בדיינין שאינן מומחין שפעמים
קמיה דר' זירא והוו עסקי בשמעתא נגה
[ברי"ף כאן ובפ"ג דברכות
בראשית א ה
נוטין אחר השוחד : דין אמת
סעדו כל היום. תנא להו חייא בר רב
5 אִי לָךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ נָעַר
ד' כ. וכן ברא"ש כאן ושם
ו
❖
לצלויי והוה קא מסרהב ר' ירמיה קרי עליה
סי' נז]:
וְשָׂרַיִךְ בַּבֹּקֶר יֹאכֵלוּ:
לאמיתו. זלאפוקי $ כ) דין מרומהח:
שאין צריכין לישב ולידון כל היום
אַשְׁרֵיךְ אֶרֶץ שֶׁמַּלְכֵּךְ בֶּן
ר' זירא 2 מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו
אלא מקצת היום ומה שאמר מן הבקר
שאני
חוֹרִים וְשָׂרַיִךְ בָּעֵת יֹאכֵלוּ
תועבה מאימתי התחלת דין רב ירמיה ורבי
מוסף תוספות
בִּגְבוּרָה וְלֹא בַשְּׁתִי:
עד הערב מדרש הוא שחשוב הדבר
❖
קהלת י טז-יז
יונה חד אמר משיתעטפו הדיינין וחד אמר משיפתחו בעלי דינים ולא פליגי
כמעשה בראשית שנאמר בו ערב
ו
א. שמעינן דאפילו מי
שלובש מכנסים שאין לבו
ובוקר: שמלכך. דיינך שהדיין קרוי
הא דעסקי ואתו בדינא הא דלא עסקי ואתו בדינא רב אמי ורב אסי הוו יתבי
רואה את הערוה. חי'
גליון הש"ס
מלך שנאמר מלך במשפט יעמיד ארץ
וגרסי ביני עמודי וכל שעתא ושעתא הוו טפחי אעיברא דדשא ואמרי אי איכא
הר"ן. [ועי' מהרש"ל והוא
גמ' לביש ומתכסי. עי'
דלא כמחזור ויטרי שמביא
(משלי כט): לודים. אומה שקורין
דאית ליה דינא ליעול וליתי רב חסדא ורבה בר רב הונא הוו יתבי בדינא כולי
ברכות ל ע"ב: תוס' ד"ה
אח"כ]. ב. [ו]אסור להתפלל
קנלינ"ש ואוכלי אדם הן והם רעבתנין:
טריחותא וכו' ול"ח לשנויי
בלא חגורה משום הכון.
יומא הוה קא חליש לבייהו תנא להו רב חייא בר רב מדפתי 3 ויעמד העם על
מאכל יורשים. יורשי הון רב שלא
קושיא קמייתא וכו'. וכעין
חי' הר"ן. ג. ומיהו מצוה
משה מן הבקר עד הערב וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום
זה פסחים עח ע"א
לאזור משום הכון לקראת
טרחו בו ואין עסוקים ודואגין לשוט
וכמו שכתב המהרש"א שם
אלהיך ישראל. תוס'
כולו תורתו מתי נעשית אלא לומר לך כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו
ג)
אחרי מזונות ולעסוק במלאכה:
ובכתובות צה ע"א תד"ה
הרא"ש. ד. טפי לדון. תוס'
התם איהו דאפסיד ובזבחים ז
שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה
הרא"ש. ה. אלמא עדיפי
כזורק אבן לחמת. קשה לגוף. ולי
ע"א תד"ה דלמא. וברמב"ן
חסידי מדייני, י"ל. תוס'
בראשית כתיב הכא ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב וכתיב התם
נראה לא קשה ולא יפה: מרחצאות
פ"ב דב"ב במלחמות ד"ה
הרא"ש. ו. אבל דיין מומחה
ועוד כו' אלא אמר רבינא:
עדיף טפי מתלמוד תורה.
שלהן ג' חדרים היו לו פנימי להזיע
ויהי ערב ויהי בקר יום אחד עד מתי יושבין בדין אמר רב ששת עד זמן
ז
4
ד"ה דין אמת וכו' לאפוקי
תוס' הרא"ש. ז. נראה
ולהשתטף אמצעי שיורד לתוכו מן
סעודה אמר רב חמא מאי קרא דכתיב אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר
דין מרומה. עי' מגילה ט"ו
דמשום הכי נקט אמת.
5
ע"ב תוד"ה הדן וב"ב ח'
תוס' מגילה טו:
המרחץ ולובש חלוקו ויוצא לחיצון
❖
יאכלו אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושריך בעת יאכלו בגבורה ולא בשתי
ע"ב:
ח. כדאמרינן בשבועות
וגומר לבישתו ונח שם שעה מיגיעת
מנין לדיין שיודע בדין
בגבורה של תורה ולא בשתייה של יין ד) תנו רבנן שעה ראשונה מאכל לודים
המרחץ: עומדים ערומים. פנימי:
שהוא מרומה ועדים
שניה מאכל לסטים שלישית מאכל יורשין רביעית מאכל פועלים חמישית
מעידים עליו שלא יאמר
לעזי רש"י מקרא. ק"ש: ערומים ולבושים.
אחתכנו ויהא קולר תלוי
מאכל כל אדם איני והאמר רב פפא רביעית זמן סעודה לכל אדם אלא
אמצעי שיוצא בו ערום וממהר לכסות
קאלצו"ס [קלצונ"ש].
בצואר עדים תלמוד לומר
מדבר שקר תרחק. תוס'
גרב, נעל קל.
רביעית מאכל כל אדם חמישית מאכל פועלים ששית מאכל ת"ח מכאן ואילך
את עצמו ויוצא לחיצון: וחולץ תפילין.
❖
ח
מרצי"ר [טריציי"ר].
הרא"ש.
כזורק אבן לחמת אמר אביי לא אמרן אלא דלא טעים מידי בצפרא אבל
מראשו ואין צ"ל שאם אוחזן בידו
לשלב אצבעות.
ה)
ט
קנלינ"ש [קיניליב"ש].
בתיק שלהן שאינו מניח. והא דתני
❖
טעים מידי בצפרא לית לן בה אמר רב אדא בר אהבה מתפלל אדם תפלתו
שם פרטי.
רבינו חננאל
ואין צ"ל כו' איידי דבעי למיתני
בבית המרחץ מיתיבי ו) הנכנס לבית המרחץ י מקום שב"א עומדין לבושין
ומאימתי התחלת דין, אי
מציעתא ואינו מניח ואינו חולץ
יש שם מקרא ותפלה ואין צריך לומר שאילת שלום ומניח תפילין
הוו עסקי בדינא אחרינא
מוסף רש"י
שאמצעי לא כמרחץ גמור הוא ומקצת
משיפתחו בעלי הדין
ואין צריך לומר שאינו חולץ מקום שבני אדם עומדים ערומים ולבושין יש
ז)
חיי שעה. עולם הזה (תענית
תורת מרחץ עליו הלכך היו בראשו
טענותיהן, ואי לא
כא.). בגבורה של תורה.
שם שאילת שלום ואין שם מקרא ותפלה ואינו חולץ תפילין ואינו מניח
משיתעטפו הדיינין. עד מתי
אין צריך לחלוץ היה אוחזן אסור
שעוסקין בגבורת החכמה
יושבין בדין עד זמן סעודה.
לכתחלה מקום שבני אדם עומדין ערומים אין שם שאילת שלום ואין
להניחן שם בראשו אלא יוצא לחיצון
והבינה (קהלת י יז). מאכל
ואסיקנא ארבע זמן סעודה
לודים. לודים ולסטים
לכל היא. כל דיין שדן דין
צריך לומר מקרא ותפלה וחולץ תפילין ואין צריך לומר שאינו מניחן כי
ומניחן: אף על פי שאין בו צואה.
רעבתנים הן אלא שהלסטים
אמת לאמתו אפילו שעה
שפינוה משם: בחדתי.
שלא רחץ
קאמר רב אדא בר אהבה במרחץ שאין בו אדם והא אמר רבי יוסי בר
נעורין כל הלילה וישנים
אחת מעלה עליו הכתוב
ח)
שחרית שעה ראשונה ואוכלין
כאילו סייע במעשה
בו אדם מעולם אלא שהזמינו לכך:
חנינא מרחץ שאמרו אע"פ שאין בו אדם בית הכסא שאמרו אע"פ שאין
י
. מאכל
בשניה (פסחים יב:)
בראשית. מ"ט במעשה
שאני
יורשים. לאו משום
בראשית כתיב ויהי ערב
בו צואה אלא כי קאמר רב אדא כבחדתי והא מבעיא בעא ליה רבינא ט) הזמינו
רעבתנות אלא הואיל ולא
ויהי בוקר, והכא כתיב
לבית הכסא מהו יש זימון
או אין זימון ולא איפשיטא ליה לאו הוא הדין למרחץ לא דילמא
עמלו בו (שם). לבית
ויעמוד העם על משה מן
המרחץ. בית שעשוי לרחוץ
הבוקר עד הערב. פיסקא
שאני עד שיתפלל. אריב"ל כיון
בו, וג' בתים הן זה לפנים
מזה, פנימי לרחיצה, חיצון
שהגיע זמן תפלת המנחה
שעומדים שם מלובשין, בינוני
אסור לאדם שיטעום קודם שיתפלל תפלת המנחה. אין הלכה כי הא דריב"ל, וכבר פירשנוה בברכות בפרק תפלת השחר. אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דכי איכא צערא [בעלמא], שדי גלימיה וכסי ידיה ומינח כרעיה כעבדא
שפושטין שם בגדיהן (רשב"ם
לקמיה מריה ומצלי. וכד איכא שלמא, לביש ומכסי ומעטף ומצלי, אמר הכון לקראת אלהיך ישראל. וכן ראוי לעשות. אמר רב אדא בר אהבה מתפלל אדם במרחץ. ואותיבנא עליה מיהא, הנכנס למרחץ מקום שבני אדם עומדים
ב"ב סז:).
לבושים, יש שם מקרא קריית שמע ותפלה, ואין צריך לומר שאילת שלום ומניח שם תפלין, ואין צ"ל שאינו חולץ. מקום שבני אדם עומדים ערומים ולבושים, יש שם שאילת שלום ואין שם קרית שמע ולא תפלה ולא תפלין, ואם
היה לבוש אותן [אינו]א) חולצן, מקום שבני אדם כולן ערומין, אין שם שאילת שלום, ואין צ"ל ק"ש ותפלה וחולץ תפלין, אחד מרחץ ואחד בית הכסא. ושנינן כי קאמר רב אדא במרחץ חדש ואשמעינן דהזמנה במרחץ לאו מילתא
היא אבל הזמנה בבית הכסא לא איפשיטא ונקטינן לה לאיסורא.
א) הוגה ע"פ מה שנראה לפנינו בגמ' דהגי' אינו חולצן.