אמר
רבי עקיבא
פרק תשיעי שבת
פג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מיתיבי ע"ז כשרץ ומשמשיה כשרץ. $ מברייתא אלים ליה
ור' עקיבא למאי הלכתא איתקש לנדה למשא. לחודה לוקשה לנבלה:
ה א מיי' פ"ו מהלכות שאר
א
א) נדה לד., ב) [עי' תוס' ב"ב
ב. ד"ה ונכרי], ג) [לפמ"ש
אבות הטומאות הלכה ה:
כרבה מתני לה. דאמר לעיל דר"ע לאבן מסמא נמי אקשה לנדה
למיפרך ממתני' משום דקתני בה משמשיה משמע דע"ז
ב
ג
ד
ו ב מיי' פ"ח מהלכות משכב
תוס' ד"ה הזב כו' אם לא
דומיא דמשמשיה דלא מטמו במשא : ומשמשיה בין הן
ולא מצי לאקושה לנבלה: ובעי לה אליבא דר' עקיבא. מי מקיש נמי
ה
שבריית' היא כו' צ"ל כדתניא],
ומושב הלכה ו סמג עשין
❖
ד) זבין פ"ד מ"ו ע"ש, ה) [דף
רמג:
שהסיטו כו'. בשנוייא קמא לא מדכר משמשיה משום דהוי בכלל הן
לענין נדה דאינה לאברים או לא: ניחא. דקתני לרבנן כשרץ אלמא
ו
ז
מז.], ו) בס"א נוסף: נכרי
לא מטמיא במשא: ממתני'. דמסכת
ולא היסטן דברייתא אבל רב אשי
מגע ע"ז, ז) הן והיסטן ואבן
❖
ע"ז אבניו ועציו כו': ה"ג נכרי
הוצרך לפרש דמשמשיה לא הן ולא
מסמא שלהן כצ"ל,
ורבי עקיבא למאי הלכתא איתקש לנדה
ה)
תורה אור השלם
ונכרית וע"ז ומשמשיה כו'. ול"ג מגע:ו)
היסטן ולא הוי בכלל הא דקתני
למשא לוקשיה לנבלה אין הכי נמי אלא מה
1 דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
נכרי ונכרית. שגזרו חכמים עליהן
בברייתא הן ולא היסטן:
הגהות הב"ח
וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ
נדה אינה לאברין אף ע"ז אינה לאברין
ורבי עקיבא. הרב פור"ת לא
כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ זוֹבוֹ
טומאת זבין: הן ולא היסטן. קס"ד
❖
(א) רש"י ד"ה לכל דבריהם.
אלא הא דבעי רב חמא בר גוריא ע"ז ישנה
טָמֵא הוּא: ויקרא טו ב
❖
היסטן משמע שהוסטו דהיינו משא
גריס משמשיה במילתיה
ח
נ"ב ע"ל דף פד ע"ב:
לאברים או אינה לאברים תיפשוט ליה
דר"ע דלא פליג במשמשיה ארבנן:
ולא כשאר היסיטות שבהש"ס דמשמעו
ט
מוסף רש"י
הזב
מהא בין לרבנן בין לרבי עקיבא דאינה
בכף מאזנים כו'. במס' זבים
שהטמא הסיט האחרים: בשלמא
גליון הש"ס
לאברים רב חמא בר גוריא כרבה מתני
כזבין לכל דבריהם. משום
לר"א ניחא. דקתני ולא היסטן
(פ"ד משנה ה) גרסינן הזב
גמ' אמר לך רבה מי אלימא
שלא יהא תינוק ישראל רגיל
❖
ובעי לה אליבא דרבי עקיבא מיתיבי ע"ז
דמשמע דלא מטמא במשא. ולקמן
בכף מאזנים ומשכב ומושב בכף
אצלו במשכב זכור (נדה לד.).
ממתני'. לעיל ד' יב ע"א
עירובין דף פט ע"ב:
פריך מאי הן אי הן טמאין קאמר
שנייה כרע הזב טהורין פי' ממדרס
י
כשרץ א ומשמשיה כשרץ רבי עקיבא אומר
תוס' ד"ה מיתיבי וכו'
פשיטא השתא היסטן טמא הם
ומ"מ טמאין כדין היסט הזב כרעו
ע"ז כנדה ומשמשיה כשרץ בשלמא לרבי
מברייתא אלים ליה. עי'
מוסף תוספות
מיבעיא הכי איבעי ליה למתני מגען
הן טמאים פי' ממדרס כיון שהזב
לעיל דף יב ע"א תוס' ד"ה
❖
אלעזר ניחא אלא לרבה קשיא $ אמר לך
מי אלימא:
א. מאן דקארי לה סבר.
ולא היסטן: לכל דבריהם (א). אלמא
למעלה הרי נשען עליהןיא וגירסת
ריטב"א. ב. טפי. תוס'
רבה מי אלימא ממתני' דקתני עציו ואבניו
מטמאו במשא דאי לא מטמאו אלא
הקונט' מיושב יותר אך לא נמצא כן
הרא"ש. ג. כשרץ. תוס'
ועפריו מטמאין כשרץ ואוקימנא מאי כשרץ
הרא"ש. ד. שרץ. חי הר"ן.
רבינו חננאל
במגע מאי כזבין לימא כטמאי מתים:
אם לא שברייתא היא בשום מקום :
יב
ה. ואפילו הכי דחי' ליה
דלא מטמא באבן מסמא ה"נ דלא מטמא
אלא. הא משבשתא היא ובעי לתרוצי
ע"ז
ומותבינן לרבה דאמר
דלא אלימא ממתני' והא
כדאיתיה והא כדאיתיה.
במשא כולי עלמא לא
באבן מסמא מיתיבי נכרי ונכרית ע"ז ומשמשיה הן ולא היסטן רבי עקיבא
ורבה מתרץ לטעמיה ורבי אלעזר
חי' הר"ן, דלהכי קתני
פליגי, דהא רבנן קאמרי
לטעמיה: ואבן מסמא שלהן גרסי'.
אומר הן והיסטן בשלמא לרבי אלעזר ניחא אלא לרבה קשיא אמר לך רבה
כשרץ כשרץ תרי זימני
עבודה זרה כשרץ. ודחי.
ומותבינן נמי מגע נכרי
שאין דינן שוה. ריטב"א.
גבי נכרי ונכרית בין בתרצתא
וליטעמיך נכרי ונכרית נמי הן ולא היסטן והתניא דבר אל בני ישראל
א)
1
ו. דרבה ור' אלעזר. תוס'
ונכרית עבודה זרה
דרבה בין בדר' אלעזר והכי אמרינן
וגו' בני ישראל מטמאין בזיבה ב) ואין נכרים מטמאין בזיבה אבל גזרו
הרא"ש. ז. במילתייהו
ומשמשיה הן ולא הסיטן.
בפרק בתרא דמסכת נדה (דף סט:)
דרבנן. תוס' הרא"ש.
ר' עקיבא אומר הן והסיטן.
עליהן שיהו כזבין לכל דבריהן אלא רבה מתרץ לטעמיה נכרי ונכרית הן
ח. בהך שינויא דרב אשי.
ופי' היסט נדנוד, שאם
נכרי ונכרית מטמאין באבן מסמא:
תוס' הרא"ש. ט. מידי. תוס'
נטל אדם קנה או קיסם
והיסטן ואבן מסמא שלהן ע"ז היא והיסטה אבל לא אבן מסמא שלה רבי
ר' אלעזר מתרץ לטעמיה כו' ע"ז היא
הרא"ש. י. לפי שהיסטו
ונדנד את הבגד, אומרין
עקיבא אומר ע"ז היא והסיטה ואבן מסמא שלה ורבי אלעזר מתרץ לטעמיה
של זב אינו מטמא משכב
שהסיטו. ומי שנשא כלום
ולא היסטה. ולא משאה שאינה
לעשותו אב הטומאה. חי'
כבר הסיטן. ויש מסיט
נכרי ונכרית הן והיסטן ואבן מסמא שלהן ע"ז היא ולא היסטה ורבי עקיבא
מטמאה במשא: מתקיף לה רב אשי
הר"ן. יא. ובתר הכי קתני
שלא במשא. וכיון שמן
(שם משנה ו') הזב בכף
משנה הזו עבודה זרה
מאי הן. אי רבה ורבי אלעזר היסט
אומר ע"ז היא והסיטה מתקיף לה רב אשי מאי הן אלא אמר רב אשי
מאזנים ואוכלין ומשקין
מטמאה במגע ואין מטמא
דברייתא לשון משא משמע להו שהסיטו
הכי קאמר נכרי ונכרית בין הן שהסיטו את אחרים ובין אחרים שהסיטו אותן
בכף שניה טמאים, ואכרע
בהיסט, הרי נודע באמת
הזב קאי, לומר [דהא]
שאינה מטמאה במשא כמו
אחרים דהיינו משא מאי הן והיסטן
טמאים ע"ז שהסיטה אחרים טהורין אחרים שהסיטו אותה טמאים משמשיה
דקתני
דמשכבות
מגע נכרי ונכרית, כי
הן ולא היסטן דקתני בין לר' עקיבא
ומושבות שהן טהורין,
הנושאה מסיטה לפי שהיא
בין הן שהסיטו את אחרים ובין אחרים שהסיטו אותן טהורים רבי עקיבא
בין לרבנן אי למימרא דהן עצמן
היינו מדין משכבות, דהא
מתנדנדת בכחו כדפרשינן
אומר נכרי ונכרית וע"ז בין הן שהסיטו את אחרים ובין אחרים שהסיטו
ודאי מדין היסט ראויים
לעילא. ור' עקיבא אומר הן
טמאים פשיטא דאי טהורים הם
להטמא כאוכלים ומשקין.
והסיטן כל המסיט עבודה
אותן טמאים משמשיה בין הן שהסיטו אחרים ובין אחרים שהסיטו אותן
היסט מנא להו הכי איבעיא לאיפלוגי
ריטב"א. יב. והיא פירושא
זרה טמא, והנושא בכלל
טהורין ע"ז בשלמא אחרים שהסיטו אותה משכחת לה אלא היא שהסיטה
דמתני', ומשום הכי
מסיט. בשלמא לר' אלעזר
ע"ז אין היסטה טמא ר' עקיבא
גרסינן בשמעתין כדתנן.
דאמר במשא פליגי, ניחא
את אחרים היכי משכחת לה אמר
רמי בריה דרב ייבא כדתנן הזב
אומר היסטה טמא: אלא אמר רב
ג)
ד) ב
ריטב"א. וכן במקומות
הא ברייתא, אילא לראבה
הרבה אלא מפני שהיא
דאמר לא פליגי במשא
אשי הכי קאמר נכרי ונכרית בין
בכף מאזנים ואוכלין ומשקין בכף שנייה כרע הזב טמאין
רמוזה במשנתינו, ומאי
קשיא. ופרקינן דאמר לך
הן שהסיטו אחרים. והיינו היסטן
כרעו
דלא פריש במתני' פריש
רבה וליטעמיך דקאמרה
בברייתא מזכירה בשם
הך ברייתא אין נכרי
דקתני בה ככל היסט שבמשנה: בין
משנה. רמב"ן. (דלא כהגהות
ונכרית מטמאין בהיסט,
❖
אחרים שהסיטו אותן. דהיינו משא וזהו הן דקתני בברייתא והכי משמע הן והיסטן דלישנא דברייתא משא שהזכירו חכמים בנכרי ונכרית
הגליון).
(הלא) [אלא] גזירה היא
בין הן שהוסטו על ידי אדם בין היסטן כלומר מה שהסיטו הן טמאין דתורת זבין עליהם דזב שהוסט ע"י
אדם או הסיט את האדם ואת
עליהן שיהוא טמאין כזבים
לכל דבריהם, והרי הזב
כל דבר טמאוהו דתנן (זבין פ"ה משנה ב) כל הנישא על גבי זב טמא והיינו היסט וילפינן לה במסכת נדה (ד' לג.) מוכל הנוגע בכל אשר יהיה
מטמא בהיסט. אלא רבה
רבינו חננאל (המשך)
תחתיו [ויקרא טו] ומוקמי' לקרא התם ע"כ דה"ק וכל הנוגע בכל אשר יהיה הזב תחתיו דהיינו נישא על גבי הזב: ע"ז שהסיטה את אחרים טהורים.
מתרץ טעמיה ור' אלעזר
אבל לא אבן מסמא שלהן.
מתריץ טעמיה. רבה מוקי
דאיתקש לשרץ להכי שלא תטמא לא בהיסט ולא באבן מסמא ואליבא דרבה קמתרץ לה רב אשי: אחרים שהסיטוה טמאים. דהיינו משא
לה לפלוגתא באבן מסמא
ע"ז היא אבל לא היסטה.
ומודו רבנן דמטמאה במשא דאיתקש לנדה: רבי עקיבא אומר.
ע"ז נמי כנכרי ונכרית בין שהסיטה בין שהוסטה וה"ה לאבן מסמא דאיתקש
ר' עקיבה אומר ע"ז היא
לענין ע"ז ומסלק הסט
והיסטה, ומשמשיה הן ולא
מן פלוגתא, ור' אלעזר
לנדה והכי תני רב אשי לברייתא אליבא דרבה נכרי ונכרית הן המשא שלהן והיסטן ע"ז היא המשא שלה ולא היסטה משמשיה לא הן ולא
היסטן. מתקיף לה רב אשי
מסליק פלוגאתא מן נכרי
היסטן ר' עקיבא אומר נכרי ונכרית ע"ז הן והיסטן משמשיה לא הן ולא היסטן. וממילא לר' אלעזר מתרץ לה רב אשי הכי נכרי ונכרית הן
מאי הן. והא אתקפתא דרב
ונכרית לענין הסט ומוקי לה
אשי על מימרא דרבה היא
לפלוגתא לענין עבודה זרה
והיסטן ע"ז ומשמשיה לא הן ולא היסטן ר' עקיבא אומר נכרי ונכרית הן והיסטן ע"ז היא ולא היסטה דבמשא מטמיא ולא באבן מסמא דהוא
ומשמשיה בלחוד. מתקיף
בלחוד, דאילו ר' אלעזר
דומיא דהיסט משמשין לא הן ולא היסטן כך נראה לי סוגיא זו. ולא פירשו רבותינו כן והם פירשו מאי הן דאתקפתא דרב אשי אדרבי עקיבא
לה רב אשי מאי הן.
הא קא מתרץ הן אבל לא
קאי ולא קשיא ליה אלא דתני לה בלשון רבים והכי קשיא ליה כיון דר"ע אע"ז לחודה קאי אמאי תנא הן והיסטן היא והיסטה איבעיא ליה למיתני
דפשטא דברייתא הן ולא
היסטן. ור' עקיבא אומר הן
הסיטן ר' עקיבא אומר הן
והיסטן לענין ע"ז וליכא
ולא נהירא לי דקשיא לי טובא בגוה חדא דלא אתקפתא היא דכיון דאמרן דמתני' מחסרתא היא ואוסופי מוספינן עלה שפיר מיתני בה [הן]
והסיטן, בלשון רבים, על
עליה אתקפתא. ומשום
לר"ע בין לרבה דקאמר ר"ע אכולהו קאי וקאמר הן והיסטן לר' אלעזר נמי קאי אכולהו דהכי קאמר ר' עקיבא ע"ז לענין היסט דהיינו
ז)
מגע נכרי ונכרית ועבודה
הכין מתרץ רב אשי אליבא
זרה. והאי תירוצא דאמרינה
דרבה ולא קא מתרץ אליבא
משא כנכרי ונכרית וכולן הן והיסטן והכי קתני רבי עקיבא אומר נכרי ונכרית ע"ז הן והיסטן ועוד מ"ש דלא מיפלגי בין הסיטו להוסטו
לראבא היא [ולא] (ו)אבן
דר' אלעזר. ולא מכלל
אלא בתרצתא דרב אשי ומאי דוחקיה לפלוגי בהו אי לאו דהן דברייתא משמע ליה שהוסטו והיסטן משמע ליה שהסיטו ועוד דסוף סוף בתירוצא
מסמא, ר"ע אומר היא
דסבר לה כרבה ולא סבר
(ולא) [ו]אבן מסמא, לית
לה כר' אלעזר, אלא משום
דרב אשי לא מיתרצה אתקפתיה דאי הן משום מגע משמשיה קאמר [לא] הן ולא היסטן הוא ואילו רבי עקיבא הן והיסטן קאמר ואי אנכרי
בה לענין עבודה זרה
דתרצתא דר' אלעזר תריצא
ונכרית הכא נמי ה"מ לתרוצי כלישנא קמא ומאי אתקפתיה: היכי משכחת לה. שהחפץ יסיט אדם או חפץ אחר: כרע הזב טמאין.
שהרי הסיטן
פלוגתא בהסיט כל עיקר,
וקיימא, ודרבה צריכה עדיין
וקא מפיק לה לברייתא מן
תרצתא. ולא שויא רב
זב והיסטו של זב כי האי גוונא כתיב בין בכלים בין באדם בין באוכלין ומשקין. בכלים כתיב וכלי חרש אשר יגע בו הזב [שם] ותניא בת"כ יכול יטמאנו מאחוריו
פשטא כלל. אבל ר' אלעזר
אשי תיובתא, אלא תריץ
נאמר כאן בו ונאמר להלן אשר תבושל בו [שם ו] מה להלן מאוירו אף כאן מאוירו א"כ למה נאמר אשר יגע בו פשיטא מי גרע משאר טומאות שמטמאין כלי
קא מתרץ הן אבל לא
לה תירוצא דחיקא, ולעולם
הסיטן לרבנן, ולר' עקיבא
אימא לך דכר' אלעזר
חרס מאוירן כיון דכתיב גבי שרצים ל"ל למכתבי' הכא אלא להביא מגעו שהוא ככולו ואפי' מאחוריו ואיזהו זה היסטו. וגבי אדם נמי וכל אשר יגע
הן והסיטן על ע"ז, ומפיק
סבירא ליה. והכין קא מתרץ
בו הזב [שם טו] ואי משום מגע הא כתיב נוגע בבשר הזב [שם] אלא להביא מגעו שהוא ככולו ואפי' מאחוריו ואיזה זה היסטו. וגבי אוכלין ומשקין תנא וכל כלי
להו נכרי ונכרית בראיה
רק אשי אליבא דרבה האי
עץ ישטף במים [שם] אמר ר' שמעון ומה בא זה ללמדנו אם ללמד שיטמא הזב כלי שטף במגע והלא כבר נאמר הנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו [שם] אם
ברורה דהא אימירה כי הכין
דקאמרת מאי הן אבל לא
דאף רבה מפקינון [נ"א:
היסטן, ר' עקיבא אומר
הנוגע בו יכבס בגדיו שהן כלי שטף במגע הוא עצמו לא יטמא כלי שטף במגע אלא למה נאמר וכל כלי עץ וגו' להביא אוכלין ומשקין
אפיקינון] שהרי גזרו עליהן
הן והסיטן דאימור לענין
וכלים הנישאין ע"ג הזב דבסיפיה דקרא דאשר יגע בו הזב כתיב דאוקמינן דמשתעי בהיסט והיינו דתנן כל הנישא על גבי הזב טמא:
שהן כזבין לכל דבריהן,
ע"ז, אמר לך רבה הכי
והא גזירה לעינין תרומה
קאמר, ע"ז ומשמשיה הן
כרעו
ששורפין אותה על מגע גוי
אבל לא הסיטן שהסיטו הן
והסיטו כדמפרש בתורת כהנים. אבל חולין לא גזרו בהן טומאת גוי. והכין לישאנא דגמארא איצטרכינן למיכתביה משום
את אחרים. ר"ע אומר הן והסיטן, אפילו שהסיטו הן את האחרים. ולפום הכין שאילנן, ע"ז שמסיטה היא את אחרים היכי
דמשבש ואית בה חילופי. ראבא מתריץ לטעמיה, נכרי ונכרית הן והיסטן ואבן מסמא שלהן, עבודה זרה היא והיסטה אבל
משכחת לה. ופריש ראמי בר ייבא כגון שהייתה היא בכף מאזנים ואחרים בכף מאזנים וכרעה ע"ז ותלאה נחתא משום יוקרא
לא אבן מסמא שלה. ר' עקיבא אומר היא והסיטה ואבן מסמא שלה. ר' אלעזר מתרץ לטעמיה נכרי ונכרית הן והיסטן
מכחה שמכרעת סאלקין אחרים בכף מאזנים אחרת ונמצאת כנושאה אותן וניסוטין מכוחה, כדתנן בזב.