פג:
אמר
רבי עקיבא
פרק תשיעי
שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ע"ז ישנה לאיברים כו'. בשל חוליות מבעיא ליה אבל ע"ז
כרעו הן. ונשאו הן את הזב: טהורין. דתנן כל שהזב נישא עליו
ז א מיי' פ"ח מהלכות משכב
ט)
א
א) [זבחים לז: נז. מנחות צא:
ומושב הלכה א ב:
בכורות כח. נדה מג. ועי' תוס'
טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב האדם אבל כל שאר כלים ואוכלים
שנשתברה פשיטא ליה דלא מטמאה ולא משום היקישא
ב
ח ב מיי' פ"ו מהלכות שאר
בכורות כח. ד"ה שלא],
אין מיטמאין מחמת משכב ומושב כדתניא (לעיל דף נט.) מי שמיוחד
דנדה פשיטא ליה בנשתברה דדמיא לגמרי לנדה שאין אדם
ב) [לעיל פב:], ג) [צ"ל להם],
אבות הטומאות הלכה ד:
ט ג שם הלכה ב ה:
ד) סנהדרין סג: (סו:),
יכול להחזירה דא"כ אמאי קאמר לעיל דמבעיא ליה אליבא דר'
לישיבה יצא זה שאומרים
עמוד ונעשה מלאכתנו ולמהוי אפילו
י ד שם הלכה א:
ה) [צ"ל על], ו) [לקמן קכג:
עקיבא אליבא דרבנן נמי מצי למיבעי
ראשון לטומאה מחמת משא הזב נמי
יא ה ו ז מיי' פרק י"ח
חגיגה כו:] מנחות צו: בכורות
לח., ז) [ביצה כד:], ח) ברכות
דהא דנפקא להו דע"ז אינה לאיברים
לא $ דכי כתיב משא הזב באדם כתיב
מהלכות כלים הל"ט:
כרעו הן טהורין כמאן אזלא הא דתניא כל
א
יב ח מיי' פ"ג מהלכות
סג: גיטין נז:, ט) [זבים פ"ה
מנדה הני מילי כשנשתברה לגמרי
והנושא אותם וגו' והא דאמר לעיל
הטמאות המסיטות טהורות חוץ מהיסטו
מ"ב], י) [צ"ל על], כ) [דברים
ת"ת הלכה יב טוש"ע
❖
אלא ודאי בלא נדה פשיטא ליה
נכרי ונכרית וע"ז שהסיטום אחרים
ז], ל) צ"ל בעל זבוב אלהי
יו"ד סימן רמו סעיף כא:
של זב שלא מצינו לו חבר בכל התורה
א)
עקרון, מ) [וע"ע תוס'
דנשתברה טהורה: כי תבעי לך
טמאים באדם קאמרינן: כל הטמאות
❖
כולה לימא דלא כרבי עקיבא דאי כרבי
מנחות לא. ד"ה שידה],
היכא דאין הדיוט כו'. לענין טומאה
המסיטות. אחרים כגון בכף מאזנים
גליון הש"ס
עקיבא איכא נמי ע"ז אפילו תימא ר' עקיבא
מבעיא ליה כדפי' הקונט' ולעיל נמי
או אדם טמא מת שהסיט את חברו
רש"י ד"ה טהורין וכו'
תורה אור השלם
תנא זב וכל דדמי ליה בעי רב חמא בר
ב)
טהורין: שלא מצינו לו. בשאר
מייתי אפלוגתא דרבי עקיבא ורבנן
דכי כתיב משא הזב באדם
גוריא ע"ז ישנה לאברים או אינה לאברים
1 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר מֵת גִּדְעוֹן
כתיב. עי' נדה דף נד
טומאות שבתורה אלא בזב: וכל
אבל לענין איסורא דאורייתא לא שייך
ע"ב ברש"י ד"ה היא עושה
וַיָּשׁוּבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּזְנוּ
דדמי ליה. דאתי מריבויא דזב וע"ז
היכא דהדיוט יכול להחזירה לא תיבעי לך
למילף מנדה ואע"ג דאסור בהנאה
וצע"ג: תוס' ד"ה כי תיבעי
אַחֲרֵי הַבְּעָלִים וַיָּשִׂימוּ לָהֶם
מנדה גמרי דהיינו זב: ישנה לאברים.
וק' לר"י. ק"ל הא שם מבואר
בטומאה דרבנן מיבעיא ליה אי
דכמאן דמחברת דמי כי תיבעי לך היכא
בַּעַל בְּרִית לֵאלֹהִים:
דמדין ביטול הוא (ואם כן)
שופטים ח לג
פרחה אי לאו משמע דבהדיוט יכול
כגון של חוליות ישנה לטומאתה אבר
דאין הדיוט יכול להחזירה מאי כיון דאין
2 וַיֹּצֵא אֶת הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית
[י"ל] דהאיבעיא בע"ז של
אבר או לא: דהדיוט יכול להחזירה.
להחזירה פשיטא דאסירה אפילו
ישראל דלא מהני ביטול אם
יְיָ מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם אֶל נַחַל
❖
הדיוט יכול להחזירה כמאן דמתברא דמי או
טהור מטומאה וצ"ע:
קִדְרוֹן וַיִּשְׂרֹף אֹתָהּ בְּנַחַל
שאין צריך אומן לכך: פחותה מכזית.
ללישנא בתרא מדבעי לענין טומאה
דילמא הא לא מחסרה ואיכא דבעי לה להך
קִדְרוֹן וַיָּדֶק לְעָפָר וַיַּשְׁלֵךְ
והיא שלמה: לענין איסור. ליאסר
בהדיוט יכול להחזירה דאי איסור
אֶת עֲפָרָהּ עַל קֶבֶר בְּנֵי
גיסא היכא דאין הדיוט יכול להחזירה לא
מלכים ב כג ו
מוסף תוספות
בהנאה: ומחבקה ומנשקה. וזהו
הָעָם:
הנאה דאורייתא שרי כ"ש דלא מטמא
3 דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם דֶּרֶךְ
תיבעי לך דכמאן דמתברא דמי כי תבעי לך
$וקשה לר"י דבפרק ג' דמסכת ע"ז
לשון ברית אהבה וחבה. אלמא
א. שאינה של חוליות.
נָחָשׁ עֲלֵי צוּר דֶּרֶךְ א¢ נִיָּה
ריטב"א. ב. לגמרי. תוס'
היכא דהדיוט יכול להחזירה מאי כיון דהדיוט
אדוקים בה וע"ז היא: הא איתקש
(ד' כט:) פליגי רב ושמואל בע"ז
בְלֶב יָם וְדֶרֶךְ גֶּבֶר
הרא"ש. ג. מנא לן דהוא
משלי ל יט
בְּעַלְמָה:
למת. כדלקמן י) אל קבר בני העם:
שנשתברה מאליה דרב אמר צריכה
יכול להחזירה כמאן דמחברא דמי או דילמא
4 זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי
זבוב אלהי עקרון אי
ורבנן למאי הלכתא כו'. אתקפתא
משום דאיכא קרא אחרינא
לבטל כל קיסם וקיסם ושמואל אמר
יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל
השתא מיהא קשלפה ושריא תיקו בעי רב
ב
בבעל זבוב אלהי עקרון,
הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל
אין ע"ז צריכה לבטל אלא דרך
היא. לרבנן דאמרי אינה מטמאה
אחדבוי בר אמי ע"ז פחותה מכזית מהו
א"כ. ריטב"א. ד. דכיון
יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים:
❖
גדילתה ובעי לאוקמא פלוגתייהו
במשא למאי הלכתא אמרו אליבייהו
דבעלמא כתיב זבוב אלהי
במדבר יט יד
מתקיף לה רב יוסף למאי אילימא לענין
עקרון והכא כתיב וישימו
בשברי שברים ומסיק דבע"ז של
דאיתקש לנדה דאינה לאברים ולשרץ
מסתמא על זבוב דהתם
איסורא לא יהא אלא זבוב בעל עקרון
חוליות עסקינן והדיוט יכול להחזירה
דלא מטמיא במשא למת דאינה
מיירי. ריטב"א. ה. ליושב.
מוסף רש"י
דתניא וישימו (להן) בעל ברית לאלהים
רמב"ן. ו. בתוס' במנחות דף
ג)
קא מיפלגי דרב סבר כיון דהדיוט
מטמאה בכעדשה כולהו לקולא:
1
זאת התורה. היכן מצויה,
לא. מוסיף: דאפי' עיקרו
זה זבוב בעל עקרון מלמד שכל אחד ואחד
אימא. כולהו לחומרא: דרבנן.
יכול להחזירה כו' לא בטלה משמע
ד)
באדם שימות באהלי תורה
עשוי להעביר בני אדם
❖
(ברכות סג:).
מעיר לעיר וכו' לא חשיב
עשה דמות יראתו ומניחה בתוך כיסו כיון
דבאין הדיוט יכול להחזירה אפי' רב
דכל הנך היקשות דברי קבלה נינהו
מדרס כיון דלא עבידא
מודה דשריא ונראה לר"י דהתם פליגי
ואסמכתא בעלמא ושקץ תשקצנוכ) לאו
שזוכרה מוציאה מתוך כיסו ומחבקה ומנשקה
להיות נשען עליה אלא
ללכת ממקום למקום.
בחוליות קטנים דכשמתפרקין הוו
לשון שרץ ממש הוא אלא עיקר
רבינו חננאל
אלא לענין טומאה מאי כיון דאיתקיש לשרץ
ז. לענין מלא וריקן כי היכי
כעין שברי שברים דקאמר התם
קרא לכנות לה שם לגנאי אתא:
כמאן אזלא הא דתניא כל
דלא ילפי' מיניה לענין
מה שרץ בכעדשה אף ע"ז נמי בכעדשה או
מתני' שהיא טהורה. שאינה
מעיקרא אבל הכא מיירי בחוליות
הטומאות
המסיטות
קבול. ריטב"א, [ו]אפי'
דילמא הא איתקיש למת מה מת בכזית אף
אחרים טהורין, חוץ מן
גדולה טמאה. רמב"ן.
מקבלת טומאה: בלב ים. הרי היא
גדולות דאפי' שמואל מודה דאסירי
הזב, שלא מצינו לו בכל
ח. אפילו פשוטי כלי עץ
ע"ז בכזית אמר רב אויא ואיתימא רבה בר
כים: גמ' פשיטא אניה בלב ים
בהנאה אפי' אין הדיוט יכול להחזירה:
התורה כולה, נימא דלא
מקבל טומאת מדרס.
וישימו להם בעל ברית וגו'.
עולא ת"ש דתניא גע"ז פחותה מכזית אין בה
כר"ע, דאי ר"ע הא אף ע"ז
ריטב"א. ט. פי' ואפילו ע"י
היא. לאו פירכא היא אלא פירוש
❖
שוורים. ריטב"א.
שהסיטה את אחרים טמאין.
טומאה כל עיקר שנאמר וישלך את עפרה
למתני': נלמדנה משק.
האי קרא בשופטים
שהרי
ודחינן אפילו תימא ר"ע
2
תנא זב וכל דדאמי ליה.
כתיב וקשה לר"יג למה לא הביא קרא
כלי עץ היא והוקשה לשק לענין
(אל) קבר בני העם מה מת בכזית אף ע"ז
ה)
נמצאו דברי רב אשי,
רב נסים גאון
טומאה: אף כו'. וזו אינה מיטלטלת
דמלכים (ב א) זבוב בעל עקרון ולמה
ל)
בכזית ורבנן למאי הלכתא איתקש לשרץ
דפלוגתא דרבה ור' אלעזר
כמאן אזלא כל הטמאות
בתרצתא דהא מתניתא, דר'
מלאה דגדולה היא: ספינה של חרס.
ליה לאתויי ברייתא וי"ל דאי מהתם
דלא מטמא במשא לנדה דאינה לאברין
המסיטות טהורות, חוץ
אלעזר סבר בהיסט שהסיטו
דלא איתקש לשק: אי נמי ספינת
ה"א זבוב גדול היה אלא שהיה לו
מהיסטו של זב, שלא
אחרים את עבודה זרה
למת דלא מטמא בכעדשה אימא לחומרא
הירדן. איכא בינייהו שהיא קטנה
דמות זבוב לכך מייתי מהכא שהיה
מצינו בכל התורה כולה.
פלוגתא דרבנן ודר' עקיבה.
למאי הלכתא אקשה רחמנא לשרץ לטמויי
עיקר דילה בתורת כהנים,
אבל הסיטה היא את אחרים
קטן כשאר זבובים כדקתני ומניחה
ומיטלטלת מלאה וריקנית לפי שהנהר
וכלי חרש אשר יגע בו הזב
טהורין. ורבה סבר בהיסט
בכעדשה לנדה לטמויי באבן מסמא אקשה
קטן: הא נמי בלב ים. דים לאו דוקא וכל
בתוך כיסו ודריש לה מדכתיב בעל
ישבר, אין לי אלא כלי חרס,
שהסיטה ע"ז את אחרים
מנין לרבות כלי כו'. ומאחר
פלוגתיהו, אבל אם הסיטוה
רחמנא למת לטמויי באהל טומאת עבודה
הנהרות נמי טהורין הן: נשנית משנה
ברית משמע שכרתו להן ברית להיות
ד
אחרים טמאין. וביעיא
שלמדנו שאין מטמאין
זו.
זרה דרבנן היא וקולא וחומרא לקולא מקשינן
כל שעה אצלם ומסברא קאמר זה
של מסכת כלים דתני בה ספינת
דרמי בר חמא, הא אמרינן
אותו אלא מאוירו, מה ת"ל
מתני'
כרבה בעי לה ואליבא
אשר יגע בו, מגע שהוא
זבוב בעל עקרוןד:
הירדן טמאה ולא נתגלה הטעם למה:
ה מנין לספינה
לחומרא לא מקשינן:
דר"ע. אבל לרבה, לרבנן
ככולו, הוי אומר זה היסטו
מה
ולחנניא אינה לאברין. ולר' אלעזר
מת בכזית אף ע"ז בכזית.
ואמרו וכל אשר יגע בו הזב,
שהיא טהורה שנאמר 3 דרך אניה בלב ים:
בין אליבא דרבנן ובין
זה הוא היסטו של זב. הרי
תימה [לר"י] לרבי עקיבא
גמ' פשיטא אניה בלב ים היא הא קמ"ל כים מה ים טהור אף ספינה טהורה
אליבא דר' עקיבא אינה
למדנו מיכן שכל מה
אי ישנה לאברים נוקי האי
לאברים. וכן הלכה. וביעיא
שיסיטנו הזב טמא. וזבה
תניא חנניה אומר נלמדה משק מה שק מיטלטל מלא וריקן אף כל מיטלטל
ו)
היקישא לקולא דבעי כזית אאברים
דרב אחדבוי בר אמי ע"ז
ונדה ויולדת וכל דדמי לזב
מלא וריקן לאפוקי ספינה דאינה מיטלטלת מלא וריקן מאי בינייהו איכא
פחותה מכזית, לענין
טומאתן כטומאת הזב.
אבל ע"ז שלימה אפילו אין בה כזית
ומזה העיקר אמרו במשנה
איסורא פשיטא דאסירא,
בינייהו ספינה של חרס מאן דאמר אניה בלב ים הא נמי בלב ים היא למ"ד
דומיא דמת כשהוא שלם דמטמא
ו
[זבין פ"ד מ"ו] הזב בכף
דהא זבוב בעל עקרון אסור.
מאזנים, ואוכלין ומשקין
אבל לענין טומאה אין בה
כשק הנך (היא) דכתיבי גבי שק דאי מיטלטלת מלא וריקן אין אי לא לא
אפילו אין בו כזית כדאמר בנזיר
בכף שנייה וכו'. ובאדם לא
טומאה של כלום, דלהכין
בפרק כ"ג (דף נ.) ויש לומר דבמת
אבל ספינה של חרס אע"ג דאינה מיטלטלת מלא וריקן אי נמי ספינת הירדן
פרט בין הטהור המסיט את
איתקש למת, ואיתקש לנדה
ז
הזב, ובין הזב המסיט את
שאינה לאברים, ואיתקש
אפי' אבר שלם שאין בו כזית טמא
למ"ד אניה בלב ים היא הא נמי אניה בלב ים היא למ"ד מיטלטלת מלא וריקן
הטהור, כמו ששנינו [שם
לשרץ שאינה מטמא
כדאמרינן נמי התם א"כ כך לי אבר
פ"ה] המסיט את הזב או
במשא. ולא מצית למימר
הא נמי מיטלטלת מלא וריקן דא"ר חנינא בן עקביא מפני מה אמרו ספינת
שהזב מסיט בו מטמא
לחומרא לשרץ כעדשה,
אחד כמו כולה ואם תאמר אכתי מצי
הירדן טמאה מפני שטוענים אותה ביבשה ומורידין אותה למים א"ר יהודה
אוכלין כו', ובתוספתא [זבין
ולנדה לאבן מסמא, ולמת
לאוקמא היקישא בחוליא אחת שכנגדה
פ"ד] אמרו בין שהזב
לאהל, משום דטומאת ע"ז
אמר רב לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש ואפי' שעה אחת שהרי
ז)
מכריען מטמא אחד כו'.
דרבנן היא, וכי איכא
במת לא חשיב אבר וי"ל דההיא אפילו
ותנן נמי [שם פ"ג מ"א] עלו
חומרא וקולא, לקולא הוא
כמה שנים נשנית משנה זו בבית המדרש ולא נתגלה טעמה עד שבא רבי דמקשינן.
כזית לא מטמא דכשברי שברים חשיבא:
באילן שכוחו רע ובסוכה
נלמדנה משק. דספינה אינה
חנינא בן עקביא ופירשה אמר רבי יונתן לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית
[מתני'] מנין לספינה
שכוחה רע טמא. אלא אם
שהיא טהורה כו'. פירוש
כן יהיה ההיסט במקום בית
מיוחדת למדרס אף
המדרש ומדברי תורה ואפי' בשעת מיתה שנא' זאת התורה אדם כי ימות באהל
4
הסתרים, אז יהיה דינו
שאינה מקבלת טומאה.
על פי שכל שעה יושבין בה בני אדם
רבנן דמתני' (משום) מדמי
משונה, כמפורש במסכת
אפי' בשעת מיתה תהא עוסק בתורה ח)אמר ר"ל ח אין דברי תורה מתקיימין אלא
נדה בפרק יוצא דופן [דף
לה ספינה לים, מה הים אין
מכל מקום עיקרן עשויות לפרגמטיא
במי שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל אמר רבא
, אמר ריש לקיש קנה
מקבל טומאה אף הספינה
מג]
ואומר בה עמוד ונעשה מלאכתנו דאי
ה
ו
בקומטו של זב, והסיט בו
אינה מקבלת טומאה.
ולחנניא וחנניה מפיק לה למילתא
את הטהור, טהור. קנה
ספינה מיוחדת למדרס לא הוה ילפינן
בקומטו של טהור, והסיט
דספינה שאין מקבלת
משק כדאמרינן בריש אלו מומין (בכורות לח.) דמדרסות לא איתקוש לשק : לאפוקי ספינה שאינה מיטלטלת מליאה. ומה שמיטלטלת
ח מ)
ז
ט
בו את הזב, טמא. מאי
טומאה, מן השק, דכתיב
טעמא, דאמר קרא [ויקרא
מכל כלי עץ או בגד או עור
בים לא חשיב ליה טלטול כיון
דעיקר הילוכה מחמת המים:
טו] וכל אשר יגע בו הזב
או שק, מה שק מטלטל מלא
ולחנניא וריקן, מקבל טומאה,
וידיו לא שטף במים, זה
לאפוקי ספינה שאינה מטלטלת מלא וריקן, לפיכך אינה מקבלת טומאה. מאי בינייהו איכא בינייהו ספינה של חרס. לרבנן
הסיטו של זב, שלא מצינו בכל התורה כולה, ואפקיה רחמנא בלשון נגיעה למימרא דהסיט ונגיעה כידו, מה התם מבראי אף הכא
שמדמין אותה לים, אף ספינה של חרס טהורה. ולחנניה שהוא למד לטהרת ספינה משק, ספינה של חרש [מקבלת] טומאה, דאמר
מבראי. ובתורת כהנים אמרו מה ידיו בנראה, פרט לבית הסתרים, אף כל בשרו בנראה, פרט לבית הסתרים. דאלמא כי מניד
(הטהור לזב) [זב לטהור] במקום בית הסתרים טהור הוא. ובמס' ע"ז בפרק ר' ישמעאל [דף ס] אומר, ג' אבנים זו בצד זו אמרו,
לן עץ ובגד ועור ושק דכתיבי בענינא, גמרינן להו משק, נמצא (משק) [השק] מלמד עליו, אלו הדברים שכתובין בפרשה. וכן
אמר רב אשי כל שבזב טמא, בגוי עושה יין נסך, וכל שבזב טהור, בגוי אינו עושה יין נסך. מיכן אמר א) ר"ש קנה של זב כו'.
מלמד שאין מקבלין טומאה אלא מה שהוא מטלטל מלא וריקן, כגון שק. אבל כלי חרס אינו כתוב עם השק, לפיכך אין השק
ובבבא קמא בפרק כיצד הרגל [דף יז] אמרו עוד אמר רבא כל שבזב טמא בנזקים משלם נזק שלם כו'.
מלמד עליו, דאע"פ שאינו מטלטל מלא וריקן, מקבל טומאה. אי נמי איכא בין רבנן שלמידין מן הים, ובין חנניה שהוא למד מן
השק, (ספות) ספ[י]נת הירדן. לרבנן טהורה, ולחנניה טמאה מפני שהיא מטלטלת מליאה וריקנית כר' חנניה בן עקביה. אמר רבה
א) עיין היטיב בתוס' שם ד"ה כל דע"כ הא דבזב טהור לא קאי אקנה בקומטו של זב ודברי רבינו צ"ע.