אמר
רבי עקיבא
פרק תשיעי שבת
פד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולחנניא
טילטול על ידי שוורים שמיה טילטול. נראה לר"י
ולחנניא. דאמר ספינה המיטלטלת מלאה טמאה אפילו אינה
יג א מיי' פכ"ז מהלכות כלים
א) רש"ל מ"ז, ב) כלים פי"ט
ופכ"ד מ"ב, ג) ג"ז שם מ"ד,
הלכה ג:
מיטלטלת אלא על ידי שוורים מרוב גודלה הוי טילטול וטמאה:
אפילו ביש בה מ' סאה תימה לר' יצחק אמאי נקט
א
יד ב שם הלכה א ופכ"ה
ד) [גי' המשנה שפחתה],
כקתידרא. קצרה ומוקפת משלש צדדין: טמאה מדרס. שלישיבה
חנניא הא רבנן נמי לא פליגי בהא דמה שמטהרין ספינת הירדן
ה) בכורות לח. [תוספתא כלים
הלכה טו ופרק כו הלכה
פ"ב], ו) [עירובין קד:], ז) ב"ק
ו:
מיוחדת היא: כמטה. שהיא ארוכה
ומתחתיה מקבלת כמטה של
היינו משום דרך אניה בלב ים (משלי ל) ולאו משום דלא שמיה
ב
טו ג מיי' פכ"ז שם ופ"ג שם
כה:, ח) [עי' כלים פי"ז מ"א],
עור שאין בה שום נקב: טמאה
טילטול ועוד דנראה דספינת הירדן
ט) [עי' פירש"י עירובין קד:
הלכה ג ופ"ו מהלכות
ד"ה דאין לו טהרה], י) עי' רש"י
טומאת מת. כלומר מקבלת שאר
מיטלטלת אפילו על ידי בני אדם דאי
טומאת מת הלכה ב:
ולחנניא טילטול על
ידי שוורים שמיה
❖
טז ד מיי' פ"א מהלכות
סוכה כ. ד"ה והתנן כל המטמא,
טומאות כולן חוץ מטומאת מדרס
אינה מיטלטלת אלא על ידי שוורים אם
טילטול (אין) דתנן שלש עגלות הן עשויה
כלים הלכה ח ופי"ח
ב)
א
(א) א)
דכלי הוה לקבל טומאה ולישיבה אינה
כן ממתניתין דכלים דתנן ספינת
הלכה א:
כקתידרא טמאה מדרס כמטה טמאה טמא
יז ה מיי' שם פ"א הלכה יג
תורה אור השלם
מיוחדת שטוענין בה פרגמטיא ואומר
הירדן טמאה הוי מצי לאוכוחי
❖
מת של אבנים טהורה מכלום ואמר ר' יוחנן
ופכ"ג הלכה א:
לו עמוד ונעשה מלאכתנו. והא דנקט
דלחנניה גשמיה טילטול:
1 וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ
ואמר רבי יוחנן אם יש בה בית
ואם יש בה בית קבול רמונים טמאה טמא
טמא מת משום דאב הטומאה הוא
יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא
ויקרא טו ה
מוסף תוספות
עַד הָעָרֶב:
מת שלש תיבות הן תיבה שפתחה
ג) ב
ד)
קיבול רימונים כו'. מהא
והכי קאמר אב הטומאה הוא על ידי
2 כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב
מצדה טמאה מדרס מלמעלה טמאה טמא
א. דתנן באהלות דכל
מת ולא על ידי זב: ושל אבנים.
דקתני במטה טמאה טמא מת לא
עָלָיו כָּל יְמֵי זוֹבָהּ כְּמִשְׁכַּב
המחזיק מ' סאה בלח
נִדָּתָהּ יִהְיֶה לָּהּ וְכָל הַכְּלִי
העשויה להוליך בה אבנים: טהורה
מת והבאה במדה טהורה מכלום ת"ר
מצי לאתויי ראייה דאיכא למימר
ד
ג
ה)
וכוריים ביבש דאינו מקבל
אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה
❖
מכלום. אינה מקבלת שום טומאה
שמיטלטלת על ידי בני אדם :
טומאה צריך לומר שאינן
כְּטֻמְאַת נִדָּתָהּ: ויקרא טו כו
ה
ד מדרס כלי חרס טהור ר' יוסי אומר אף
שלש תיבות הן. קשה לר"י
מטלטלין ע"י שורים. תוס'
לפי שפרוצה מתחתיה נקבים גדולים
הספינה מאי קאמר אמר רב זביד הכי קאמר
הרא"ש. ב. דכתיב. תוס'
ולא כלי הוא דכל הכלים שיעורן
דאמאי מייתי לה דאי
ח)
הרא"ש. ג. טלטול ע"י
הגהות הב"ח
מדרס כלי חרס טהור ומגעו טמא וספינה של
שורים. תוס' הרא"ש.
כרמונים: ואמר רבי יוחנן כו'.
משום דהיא סיפא דההיא דג' עגלות
(א) גמ' ד"ה ע"י שוורים שמיה
ד. עגלות קטנות הן. ריטב"א.
חרס טמאה כחנניא ר' יוסי אומר אף הספינה
אלמא אף על גב דשל עץ איתקש לשק
הן אם כן הוה ליה לאתויי ההיא דג'
טילטול דתנן כצ"ל ותיבת אין
ה. אבל הא דשל אבנים
טהורה כתנא דידן מתקיף לה רב פפא מאי
נמחק: (ב) שם מאי אף ספינה
מסתמא היא גדולה שאי
דבעינן מיטלטל מלא וריקן וזו אינה
עריבות שהן בינתים:
❖
אלא:
אפשר לטלטולה אלא ע"י
הבאה
אף (ב) אלא אמר רב פפא הכי קאמר מדרס
במדה טהורה מכלום.
מיטלטלת אלא על ידי שוורים קאמר
שוורים. ריטב"א. ו. לרב
פפא. רמב"ן. ז. ולימא הכי
כלי חרס טהור ומגעו טמא ושל עץ בין
טמאה טמא מת: תיבה שפתחה
אפתחה למעלה קאי
מדרס כלי חרס טהור ומגעו
גליון הש"ס
מצדה טמאה מדרס. לפי שמשמשת
דפתחה מצידה דחזיא למדרס לא
מדרסו ובין מגעו טמא וספינת הירדן טהורה
טמא וספינה של חרס טהורה
גמ' ומדרס כלי חרס מנלן
פי' אף ממגע. רמב"ן. ח. מגע
שכיבה עם מלאכתה שמשתמשין
בעי מיטלטל מלא וריקן כדאמרי'
כתנא דידן ר' יוסי אומר אף הספינה טמאה
דטהור. עי' רש"י עירובין דף
כשאר כלי חרס. רמב"ן.
בה דרך פתחה ואין צריך לומר לשוכב
בבכורות (דף לח.):
כחנניא $ ומדרס כלי חרס מנלן דטהור אמר
קד ע"א ד"ה לא ובבכורות דף
ט. קאי. תוס' הרא"ש. י. מדרס
אלא אמר רב פפא ה"ק כו' ושל
עליה עמוד ונעשה מלאכתנו:
לח ע"א רש"י ד"ה אין מדרס
כלי חרס טהור ומגעו טמא.
❖
חזקיה דאמר קרא ואיש אשר יגע במשכבו
1
וצ"ע:
תוס' הרא"ש. יא. ופי' ר"ת
עץ בין מדרסו בין מגעו
מלמעלה. פתחה כאותן שלנו: טמאה
ז"ל לזו הגירסא דמאי
מקיש משכבו לו מה הוא אית ליה טהרה
טמא.
טמא מת. כלומר נעשה אב הטומאה
תימה לרבינו תם דלמה לו
דאמרי' מגעו טמא, היינו
במקוה אף משכבו נמי אית ליה טהרה
בדיוק כלומר הא מגעו טמא.
מוסף רש"י
על ידי מת כשאר כל הכלים הראויין
להגיה של עץ וספינת הירדן לא הוה
ו
רמב"ן. יב. רב פפא. תוס'
במקוה דבי ר' ישמעאל תנא כמשכב נדתה
לקבל טומאה שאם האהיל אהל המת
ליה אלא לאפוכי שינויא קמא דלת"ק
ז
2
כלי חרס דלית ליה טהרה
הרא"ש. יג. פי' אמאי קאי
במקוה. דכתיב (ויקרא י) ואותו
אף. רמב"ן. יד. דלא איירי
יהיה לה מקיש משכבה לה מה היא אית לה
עליהן נעשין אב הטומאה ולענין שאר
ספינה של חרס טהורה כתנא דידן
תשבורו, שאין לו טהרה אלא
מידי בטומאה. תוס' הרא"ש.
טומאות הויין ראשון לטומאה ככל
ולר' יוסי אף הספינה טמאה כחנניה
ח
טהרה במקוה אף משכבה נמי אית לה
. מפץ
בשבירתו (ערובין קד:)
טו. מדרס כלי חרס טהור.
במת מנין. שמטמא, לפי
תוס' הרא"ש. טז. מדין מגע.
ואף דרבי יוסי אמגע דקאמר ת"ק
הכלים ולא שמעינן ממתניתין אלא
ט
טהרה במקוה לאפוקי כלי חרס דלית ליה
ו)
שנאמר במת גבי מדין (במדבר
רמב"ן. יז. ואין לו טהרה
דטמא על כן נראה לרבינו תם כגי'
דכלי הוא לטומאה ומדרס לא הויא
לא) וכל בגד וכל כלי עור וגו',
במקוה. ריטב"א. יח. נקט
טהרה במקוה מתיב ר' אילעא ז)ה מפץ במת מנין
ר"ח דגרסינן במילתיה דרב זביד
דאינה מיוחדת לשכיבה דצריך לומר
וזה אינו לא בכלל בגד ולא בכלל
דהוא אית ליה טהרה
ודין
עור ולא בכלל כלי עץ, מנין
במקוה, ולאו דוקא. שיטה
יוספינה של חרס טהורה כתנא דידן
לו עמוד. יש מקשין הבל על משנה זו
שאפילו הוא מטמא באהל המת
להר"ן. וא"ת. ריטב"א.
❖
ורבי יוסי אומר אף הספינה טמאה כחנניא כמו מגע [דכלי חרס]
הא דאמר רבי יוחנן בפרק במה אשה (לעיל דף נט.) אף אומר בטומאת
(ב"ק כה:).
יט. למה. ריטב"א. כ. מים
יא
חיים. ריטב"א. כא. דאי
מת עמוד ונעשה מלאכתנו והבל הוא בפיהם דכי איתמר ההיא
ופריך יב מאי אף יג דהשתא לא קאי אעיקר מילתיה דת"קיד אלא אדקדוק
לגמרי בעינן א"כ לא אהני
לענין כלי שנשבר ועודנו ראוי למלאכה ולא מעין מלאכה ראשונה
דבריו דדייקינן הא מגעו טמא אלא א"ר פפא ה"ק כו' וספינה של
טו
הקישא מידי דאין דבר טמא
רבינו חננאל
טעון מים חיים אלא זב. תוס'
וקאמר רבי יוחנן דטהור מטומאתו ראשונה ואומר בו עמוד ונעשה
חרס טמאה כחנניא ר' יוסי אומר אף הספינה טהורהטז כתנא דידן
הרא"ש. כב. [ד]הוא דבר של
לחנניה טילטול על ידי
מלאכתנו הראשונה והרי הוא אינו ראוי אבל לומר שתהא מיוחדת
כמו מדרס כלי חרס דקתני תנא קמא בהדיא דטהור:
אוכל. ריטב"א, להלן ע"ב.
שוורין שמיה טילטול. פי' הא
מה הוא דאית ליה טהרה במקוה. לאו דוקא נקט מקוה דהא זב
כג. דאוכלין גידולי קרקע
דקא מטלטל מלא וריקן, אפי'
למת ולא למלאכה אחרת לא תהא זאת בישראל דהא כתיב (במדבר
נינהו. ריטב"א, להלן ע"ב.
על ידי שוורין [דתנן] שלש
יט) כל אשר באהל יטמא וכל כלי פתוח וגו' וכל טמא מת שבתלמוד
בעי מים חיים אלא משום דבעי למינקט מקוה גבי משכב
יז
כד. כדמתרץ ואזיל (בע"ב).
עגלות הן העשויה כקתידרא
הנזכר אצל מדרס הוא הדין לטמא שרץ או לטומאת נבלה ולא
ומושב ולענין מים חיים לא מצרכי' שיהא טעון במשכב ומושב
חי' הר"ן. כה. והא דאמרינן
טמאה מדרס. מפני שאדם
יח
יט
כ
בסמוך (בע"ב) ואמאי והא
סומך עליה, כדאמרינן ביום
הוזכר מת אלא משום דעל ידי מת נעשה אב הטומאה [כמו] על
כזב דלא בעינן אלא דדמי ליה פורתא דאית ליה טהרהכא:
לית ליה טהרה במקוה, פי'
טוב לענין עגלה של קטן.
לאפוקי כלי חרס דלית ליה טהרה במקוה. תימה דהא כופת
ידי מדרס שלא בא ללמדנו אלא לומר שהוא כלי מקבל כל טומאה
הוא ז"ל דאנן לית לן טהרה
לפיכך אם דרס טמא עליה,
במקוה אלא בכלים הכתובים
ויש ביניהן דבר חוצץ ונפל
חוץ מטומאת מדרס אם ישב עליו זב אינו נעשה אב הטומאה:
שאור שיחדה לישיבה טמאה מדרס כדאמרינן בהעור
בפרשת מדין וכו' אבל
עליה כוחו, אע"פ שלא נגע
הבאה במדה. תיבה גדולה שאינה מיטלטלת ויש לה חלון מלמעלה
והרוטב (חולין דף קכט.) אע"ג דלית ליה טהרה במקוה ואומר רבינו
כב
דברים שאינם כתובים שם
בה, טמאה. העשויה כמיטה
אע"פ שהם טמאים אין להם
טמאה טמא מת. אבל עגלה
להשתמש בתוכה: טהורה מכלום. למדרס לא חזיא הואיל וחלולה
תם כגדיש במינו בגידולי קרקע טהרה במקוה כגון כלי עץכד:
טהרה במקוה משום דלא
של אבנים טהורה מכלום
מפץ במת מניין. פירש בקונטרס דמיירי במפץ של עץ ואין
מלמעלה אינה משמשת שכיבה עם מלאכתה ולשאר טומאות לא
כה
כתיבי בפרשת מדין, הלכך
ואינה מקבלת טומאה. והיאך
מדרסות דכלי עץ דלא כתיבי
היא עגלה של אבנים, עצים
חזיא דאינה מיטלטלת מליאה. ולא איתפרש מה לשון באה במדה ולי
נראה לרבינו תם דהא פשוטי כלי עץ יש להם טהרה
בפרשה אין להם טהרה
מסובכין שתי וערב ועשוין
נראה על שם אנשי מדות [במדבר יג] כלומר שצריכה למוד ארכה ורחבה:
במקוה כדמוכח בפרק קמא דסוכה (דף טז.) י) דאמר מטה מיטהרת
במקוה. ריטב"א. כו. קצרה
כחלונות חלונות, מניחין שם
מדרס כלי חרס טהור. שאם ישב עליו הזב ולא נגע באוירו טהור
ושתי כרעים, אלמא פשוטי
איברים ומוקי לה בפשוטי כלי עץ כגון ארוכה ושתי כרעים ואומר
אבנים ומושכין אותן. א"ר
כו
כלי עץ אית להו טהרה
יוחנן ואם יש בה בית
ואינו מטמא משום מדרס ולקמיה יליף לה מקרא: מאי קאמר.
ר"ת דהכא במפץ של שיפה ושל גמי דאין לו שום טומאה אלא
במקוה. תוס' הרא"ש.
קיבול רמונים טמאה. פי'
מה ענין ספינה אצל מדרס ספינה טהורה אף מטומאת מגע
מדרבנן לבד מטומאת מדרס כדפירש לעיל בפרק במה אשה (דף
כז. דלא כתיב בקרא אלא
כגון שאותן החלונות דחוקות
כז
כלי עץ או עור או שק, וכלי
ואין הרימונים נופלים משם
ולמדרס לא חזיא: ומגעו טמא. אם נגע הזב בתוכו: וספינה
סו.) והא דפשוטי כלי עץ אית להו טהרה במקוהכח אומר ר"י
עצם נתרבו מוכל מעשה
[טמאה, ואם לאו טהורה].
של חרס טמאה. במגעה: כחנניא. דיליף טעמא משק וחרס לא
דנפקא לן מדכתיב (במדבר לא) וכל כלי עץ תתחטאו דמשמע
עזים בסוף פרק קמא
שלש תיבות הן שפתחה
דחולין, וכלי מתכות דכתיב
מצידה טמאה מדרס. וזו
איתקש לשק: כתנא דידן. דיליף מבלב ים
והא נמי בלב ים היא:
אפילו פשוטי דומיא דכלי מתכות דכתיבי התם אף על גב דכתיב
כט
[משלי ל]
אך את הזהב ואת הכסף אבל
שנקראת בבבל כזאנה, מפני
מאי אף ספינה. על כרחיך טהורה ממגע קאמר ומאי אף הא לא
וכל מעשה עזים ליכא למילף מה מעשה עזים מיטלטל מלא וריקן
ל
כלי שיפה וגמי לא כתיבי לא
שיש שיו[ש]בין למעלה ממנה.
לגבי טומאת מת ולא לגבי
פיתחה מלמעלה טמאה טמא
טיהר תנא קמא כלי ממגע דנימא אף זו כיוצא בו: וספינת
אף כלי עץ דלא שייך למילף הכי אלא משק כדכתיב (בראשית
לא
טומאת שרץ. תוס' הרא"ש.
מת, והוא הנקרא בבבל
הירדן טהורה כתנא דידן. דיליף מבלב ים לא שנא גדולה לא
מב) ויהי הם מריקים שקיהם ולהכי נקט נמי בכל דוכתא מה
כח. אע"ג דקרא דבמים
צנדוק. הבאה במידה טהורה
יובא דבסוף פרשת שמיני
מכלום. [פי'] העשויה למוד
שנא קטנה. והוא הדין נמי דמצי לתרוצי וספינה של חרס
שק מיטלטל מלא וריקן כו' ולא נקט מה בגד מיטלטל מלא
כתיב גבי מקבלי כלי עץ
בהבכיל. תנו רבנן מדרס כלי
טהורה בתר דמפכינן דתנא קמא לרבי יוסי אלא משום
וריקן אף על גב דבגד נמי כתיב גבי שק לבאו בגד או עור או שק:
דכתיב מכל כלי עץ או בגד
חרש טהור ר' יוסי אומר
דשכיחא טפי של עץ משל חרס: משכבו. הוא והמשכב הוזכר
או עור או שק. תוס' סוכה טז.
אף הספינה. אתא רב זביד
מה
כט. אך את הזהב ואת הכסף
לפרושה מדרס כלי חרס טהור
כאן: כלי חרס. אין לו טהרה במקוה דכתיב [ויקרא טו] ט) ישבר
אין לו טהרה אלא שבירתו: מפץ. של קנים: במת מניין. שהוא
וכו' מה התם פשוטי כלי
ומגעו טמא, וספינה בין במגע
טמא לפי שמצינו שפשוטי כלי עץ טהורין מטומאת מגע שרץ מניין שכלי הראוי למשכב ומושב מקבל טומאת מגע במת:
מתכות אף פשוטי כלי עץ
בין במדרס טהורה כרבנן. ור'
דחזו למדרסות דמקבלים
יוסי ספינה של חרס טמאה
ודין
טומאה. ריטב"א, והתם ליכא
כחנניה ולא [כתנא] קמא. דקא
מתקיף לה רב פפא מאי אף, דאלמא אטהורה קאי ר' יוסי ולא אטומאה. אלא אמר רב פפא תנא קמא סבר מדרס כלי חרס טהור, למימר דוקא במקבליהן דומיא דשק, דהתם לא כתיב ביה שק. חי' הר"ן. ל. התם נמי. תוס' הרא"ש. לא. שאין דרך לעשותו
אלא מלא וריקן שעשוי לשאת בו משאות. תוס' סוכה טז. לב. דכתיב וכל כלי עץ. תוס' הרא"ש.
אבל ספינה של [חרס] טמאה כחנניה. ור' יוסי סבר אף הספינה טהורה כרבנן. ומדרס כלי חרס מנלן דטהור הוא. אמר חזקיה
דאמר קרא ואיש אשר יגע במשכבו, מקיש משכבו לו, מה הוא דאית ליה טהרה במקוה, אף משכבו [נ]מי, דבר שיש לו טהרה
במקוה, הוא טמא מדרס, אבל דבר שאין לו טהרה במקוה אינו מיטמא במדרס. ודבי ר' ישמעאל תנא כמשכב נדתה יהיה לה כענין הזה. מותיב ר' אלעאי מפץ במת מניין, שהוא טמא. עיקר הדבר הזה שלא נאמר במת אלא כל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים.
והמפץ שהוא כמין מחצלת שעשויה מן החילף ומן כיוצא בו, לא נאמר בה. ואף לא נאמר מפץ בשרץ, כי כן כתיב בו מכל כלי עץ או בגד או עור או שק. ומן מתני' כבר גמרינן שהמפץ טמא, דתנן שלשה מפצין הן, העשוי לשכיבה טמא מדרס, של צבעים טמא מת,
ושל גתות טהור מכלום. א)(ואהיר) [ואהני] דגיתות קאמרינן דשמואל עביד לה לבנתיה מפצות ביומי תשרי. וצריכין למידע מהיכא ילפינן טומאה למפץ במת ובשרץ. ואיתמירן הני ברייתא בגמ' דבאיזה צד הרגל מועדת לענין דרישת דיו לבא מן הדין להיות כנדון.
ב)השתא כיון דמפץ לאו כלי עץ הוא ולא בגד ולא עור ולא שק ולא מעשה עזים (ובזב קא דרשינן ליה טומאה), דלית ליה טהרה במקוה וקא מטמא מדרס, קא מותיב מיניה ר' אלעא למאן (דאע"ג דליתיה מהני מידאני עשוי) דא[מר] דבר שאין לו טהרה במקוה אין
מיטמא מדרס. אמר לו ר' חנינא הואיל (למשכב הוא, ובמחצלת של קנים) ויש במינו. פי' כגון שטומאתו מתוך שהוא משכב ויש במין מפצות (חשיבו לית ליה טהרה במקוה) דברים שהן ממיני בגד או עור או שק שיש להן טהרה במקוה, (דהא ליכא טהרה במקוה,
אלא) עליהן הוא אומר כל המשכב אשר ישכב עליו. אבל כלי חרש (לדברים הללו וטהרתו במיעוט) אין במינו דבר שיש לו טהרה במקוה. ועליהן הוא אומר (שיעורו כדתנן מפץ ששה) במשכבו, מקיש משכבו לו. ולא היו הדברים ברורים (על ששה. ותניא בתוספתא)
לר' אילעא, משום הכי קאמר ליה לר' חנינא רחמנא ליצלן מן (מפץ שבלה כל זמן שמניחין) האי דעתא, עד דפריש ליה טעמא דתרין קראי כתיבי. (אותו על הכסא האשה היושבת). רבה אמר מדרס כלי חרס דטהורה מהכא, וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו
טמא הוא, הא יש צמיד פתיל טהור. (וכאן דסתים) אע"ג דחזייה לאשתו נדה למיזגה ולמיסמך עליה, טהור הוא. מתני'. מניין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים שזורעין בתוכה חמשה זרעונים ארבעה על ארבע רוחות ערוגה ואחת באמצע. עיקרה דמילתא
א) הטעות גלויה לעין והמתקנים לנכון תבוא עליהם ברכה. וצ"ל ועל דגיתות קאמרינן דשמואל עביד וכו' וכוונתו בזה דלא"ה היה אסור לעמוד ע"ג מפצי בשעת טבילה משום גזירת מרחצאות ועיין בר"ן בפ"ב דשבועות שדחה באמת פירש"י מחמת קושיא זו אמנם לפי דעת רבינו א"ש.
ב) דברי רבינו הם משוללי הבנה.
רב נסים גאון
אמר רבה ולחנניה טילטול על ידי שוורים שמיה טילטול, דתנן ג' עגלות הן העשויה כקתדרה טמאה מדרס, כמטה טמאה
אותו בשם מדרס בלשון קצרה. ולכן כל דבר שהוא מטמא מדרס הוא טמא במגע, דהיינו טמא מת לפי הכינוי שכינו לו. וכל
טמא מת כו'. זו המשנה במס' כלים בפרק ג' תריסים. וגם בו יש המשנה האחרת ג' תיבות הן וראוי לנו לבאר כי אעפ"י שהמת
דבר שאינו ראוי למשכב ומושב, הוא טמא טמא מת כדין הנגיעה, ואינו מיטמא מדרס. וכדבר הזה אמרה המשנה בפרק בא סימן
הוא חמור מכל הטומאות וקשה מהן, כמו ששנינו במשנה [כלים פ"א מ"ד] חמור מכולם המת שהוא מטמא באהל מה שאין כן
התחתון [ננדה מט], כל המיטמא מדרס מטמא טמא מת, ויש שהוא מטמא טמא מת וכו'. ואמרו בתלמוד [שם] כל המטמא מדרס
כולם מטמאין, אינו מטמא משכב ומושב, כמו שהוא בתורת כהנים הזב מטמא משכב ומושב לא המת, מה אם הזב שאינו מטמא
מטמא טמא מת כל דחזי ליה למדרס מטמא טמא מת, ויש שהוא מטמא טמא מת ואינו מטמא מדרס, לאייתויי סאה ותרקב,
טומאת ז' מטמא משכב ומושב, מת שהוא מטמא טומאת ז' אינו דין שיטמא משכב ומושב, ת"ל הזב לא המת. ר"ש אומר אשר
דתניא והיושב על הכלי, יכול כפה סאה או תרקב וישב עליו, יהא טמא, ת"ל אשר ישב עליו הזב כל שמיוחד לישיבה יצא
ישכב עליו ואשר ישב עליו, את שיש לו שכיבה וישיבה מטמא משכב ומושב, ואין זב שמת מטמא משכב ומושב. ושאמרו הזב
זה שאומ' עמוד ונעשה מלאכתנו. ובתוספתא [שם דכלים פ"ב] עריסת בנות טמאה טמא מת. היתה משמשת שכיבה הרי זו טמא
מדרס. מיטה שמוכרין עליה כלים, הרי זו טמאה טמא מת, היתה משמשת שכיבה וישיבה הרי זו טמאה מדרס. ומאלו העיקרים
שמת מטמא במשא עד שימוק הבשר, מדברי סופרים. וטמא מת נידון כמת אינו עושה משכב ומושב (לדבריהם) הזב ולא טמא
מת כו'. ובתוספתא [כלים פ"א] חומר בבועל נדה מטמא מת שבועל נדה כר תחתון כעליון מה שאין כן בטמא מת. ואמרו במשנה
יתברר לך פירוש טומאת מדרס וטמא מת. ולפיכך היתה התיבה שפתחה מצידה שהיא ראויה למושב, טמאה מדרס. ושפתחה
מלמעלה שאינה ראויה למושב, טמאה טמא מת במגע ולא טומאת מושב. הבין זה ושמור אותו בליבך כי הוא עיקר גדול. יצא
ובתוספתא במס' זבין חומר בזב מבמת, שהזב עושה משכב ומושב מתחתיו כו', מה שאין המת מטמא. טמא מת ששכב על י'
כלי חרש (דאין כו') דלית ליה טהרה במקוה. כמו שכתוב בתורה [ויקרא יא] ואותו תשבורו, ואמרו רבותינו ז"ל מלמד שאין
מצעות אינו מטמא אלא העליון ששכב עליו והשאר טהורין לפי שלא יעשה משכב ומושב, והעליון טמא בנגיעה. לפיכך היו
החכמים קורים לכל דבר שאינו מטמא כדין משכב ומושב, טמא(ה) טמא מת, ולכל דבר שהוא נעשה משכב ומושב היו קורין
לו טהרה אלא שבירה.