אמר
רבי עקיבא
פרק
תשיעי שבת
פה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וקים
❖
להו לרבנן דחמשא בשיתא לא ינקי. ואומר ר"ת דמכל
קים להו לרבנן. דסתם ערוגה הנזרעת בה ה' זרעונין כך היא מדתה
כ א מיי' שם הלכה י:
א) ס"א ל"ג, ב) י"ג גם כאן
יוחנן, ג) כלאי' פ"ג מ"ג,
דחמשה זרעונין בשיתא טפחים לא ינקי אמצעי ושברוחות מהדדי
מקום איצטריך קרא דאי לאו קרא ה"א אע"ג דלא ינקי
א
ד) רש"ל להמשיכו, ה) [ע"ב],
❖
איכא עירבוב ואסור קמ"ל קרא דבכה"ג ליכא עירבוב ובקרא לחודיה
דשיעור יניקת כל זרע טפח ומחצה עם מקום הזרע הרי מן הזרע הנזרע
ב
ו) צ"ל ר' ישמעאל,
תורה אור השלם
נמי לא סגי דלא הוה ידעינן חמשא בכמה שרי קראג אבל השתא דקים
(סמוך לגבולה) [בגבול הערוגה] כנגד האמצעי ועד האמצעי
1 לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר
ג"ט. ומאלו השנים אנו למדים דסבר
להו לרבנן דחמשא בשיתא לא ינקי
הגהות הב"ח
גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים בְּנַחֲלָתְךָ
תנא דידן שיניקת הזרע טפח ומחצה
אית לן לאוקמי קרא בשיתא וא"ת
וקים להו לרבנן דחמשא בשיתא לא ינקי
אֲשֶׁר תִּנְחַל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְיָ
(א) רש"י ד"ה וליזרע
אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ:
מדלא קבע מקום לזרע הנזרע אצל
אכתי ינקי מהדדי דאין כאן ג' טפחים
מהדדי ומנלן דהא דקים להו לרבנן (דחמשא
מאבראי וכו' לא ימלא כזה:
א)
דברים יט יד
בין זרע לזרע דחסר מקום הזרעים
הגבול להושיבו אצל הקרן אלא אפי'
2 אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי
ד)
ד
בשיתא) מילתא היא דא"ר חייא בר אבא
יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לוֹטָן וְשׁוֹבָל
אם בא לזורעו כנגד אמצעיתה זורעו
שכל הערוגה אינה רק ששה טפחים
א"ר יוחנן מאי דכתיב 1 לא תסיג גבול רעך
וְצִבְעוֹן וַעֲנָה:
אלמא בהרחקת ג' טפחים סגי ואע"ג
ואומר ר"ת דלא קשה מידי דאמות של
בראשית לו כ
[אשר גבלו ראשונים] גבול שגבלו ראשונים
3 כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא
דלענין כלאים היכרא בעלמא בעינן
כלאים שוחקות הן כדמוכח בריש
שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ
לא תסיג מאי גבלו ראשונים אמר רבי
ולא חיישינן ליניקה כדתנן לקמן
עירובין (דף ג:) ואומר ר"י דה"נ
ה
מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם
שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן (מאי)
בשמעתין ה) גבי ראש תור וגבי ב'
גמירי דחמשא בשיתא לא ינקי עם
מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ
ב)
ו
(ב) תוס' ד"ה אמר רב וכו'
וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק:
❖
דכתיב אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ
שורות מיהו הפרש זרעוני ערוגה
מקום הזרעים וא"ת יזרעו ט' מינין
ב' טפחים וחומש בכל קרן
2
דברים יא י
כזה:
דלא להוי ערבוב ליכא היכרא בבציר
בערוגה ד' בד' קרנות וד' באמצע
אטו כולי עלמא יושבי רקיע נינהו אלא שהיו
משיעור יניקה דגבי ראש תור ושתי
כל רוח ואחד באמצע דכל אחד רחוק
בקיאין בישובה של ארץ שהיו אומרים
מוסף תוספות
שורות דלקמן איכא היכרא הלכך כי
מחבירו ג' טפחים וי"ל דבכולי האי
מלא קנה זה לזית מלא קנה זה לגפנים מלא
א. מהדדי. תוס' הרא"ש.
רמיז לן קרא ה' זרעונין בערוגה
הוי עירבוב ועוד דאז לא היה יכול
ב. בהרחקה כשיעור
קנה זה לתאנים וחורי שמריחים את הארץ
בשל ו' טפחים קאמר: ומנא לן דהא
לזרוע אלא גרעין אחד מכל מין ומין
יניקה. תוס' הרא"ש. ג. כיון
וחוי אמר רב פפא שהיו טועמין את הארץ
דלא ידעינן שיעור יניקתם.
דקים להו לרבנן. בשיעור יניקה
אבל בחמשה זרעונים יכול לזרוע
תוס' הרא"ש. ד. מג'
(ג) בא"ד גרעין לכל רוח
כחויא רב אחא בר יעקב אמר חורי שנעשו
מארבע מינים הרבה לכל רוח ומיהו
מילתא היא למיסמך עלה ולומר
טפחים. תוס' הרא"ש.
כאשר תצייר כזה:
ה. וכי מדלית נמי מקום
בני חורין מנכסיהן אמר רב אסי ערוגה
בקיאין הן החכמים בעבודת אדמה
קשה לר"י דמנלן לאוקמי קרא בערוגה
הזרעין איכא שלשה
לידע כמה יונקים שלא תתמה לומר
ו' על ו' אפילו פחות נמי רק שיש
תוכה ו' חוץ מגבוליה תניא נמי הכי ערוגה
טפחים מצומצמים. רמב"ן.
ו. חכמים. תוס' הרא"ש.
מי הודיע לבריות שיעור יניקה ואיך
באלכסונה ו' ויזרע ד' לד' קרנות
תוכה ששה גבוליה בכמה כדתנן רבי
ג)
ז. ואם יקרב לכאן או לכאן
יוכלו לעמוד על כן: גבול רעך. ליטע
ואחת באמצע דהשתא נמי לא ינקי
יהודה אומר רוחב כמלא רוחב פרסה א"ר
יש ערבוב. תוס' הרא"ש.
סמוך למיצר להכחיש קרקעו כשיעור
מהדדי וי"ל דסברא דבענין זה אסור
ח. ארבע בארבע קרנות
❖
זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא מ"ט דר'
הערוגה, ובאמצע כל
אשר גבלו הראשונים ומי הם ראשונים
פן לא ידקדק לזרוע ממש בסוף
שורה, ד', ואחת בתוך
יהודה דכתיב 3 והשקית ברגלך כגן הירק
אמוריים וחויים שהיו בקיאים בכך
הקרן ויש לחוש ליניקה אבל השתא
ז
רמב"ן. ט. אכתי. תוס'
מה רגל טפח אף גבול נמי טפח אמר רב
הרא"ש. י. נקרא. תוס'
גליון הש"ס
כדאשכחן בבני שעיר: מלא קנה
אין צריך לדקדק אלא בגרעין
הרא"ש. יא. בנשי עשו
ערוגה בחורבה שנינו והאיכא מקום קרנות
זה. קנה המדה שבו מודדין הקרקע:
האמצעית ומהאי טעמא נמי אתי
א
תוס' ד"ה לא תסיג וכו'
אהליבמה בת ענה. תוס'
וי"ל דלא לקי אהאי לאו.
הרא"ש. יב. וא"ת מאי
לזית. ראוי לגדל זיתים וזה לתאנה
אמרי בי רב משמיה דרב
בממלא את
שפיר שאין זורעין ט' בערוגה אבל
ח
עי' יומא דף לו ע"ב בתוס'
נפקא מינה. תוס' הרא"ש.
❖
והיו יודעין להפריש את הארץ בין
קשה לרשב"א דלוקי בערוגה ה' על
ט
הקרנות וליזרע מאבראי ולא לימלי מגואי
ד"ה לאו דנבילה:
יג. למראית העין ולהוציא
מדין ערבוב. רמב"ן.
קנה לקנה בריחה וטעמה היכן
ה' דהשתא יש באלכסונה (ו') [ז] דכל
גזירה
יד. וטעמיה דר' יהודה
לזיתים והיכן הוא לתאנים וממילא
אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי
נמי מדכתיב והשקית
רבינו חננאל
דבקיאים היו בשיעור יניקה: שמריחין. סרס את התיבה ודורשה: וחוי.
באלכסונה ויכול לזרוע בקרנות בלא דקדוק ותירץ לו ר"י דאין להעמיד
ברגלך כגן הירק דכיון
דחשיב והוי גבול אלמא
דקים להו לרבנן דחמשה
למה נקרא חוי: שטועמין את הארץ. לאיזה דבר ראויה: כחיויא. כנחש
המקרא בענין זה שאינו שיעור לא ליניקה ולא לשום דבר:
הפרש הוי, ומגיהי ספרים
זרעונים בששה טפחים לא
לא תסיג גבול רעך. וא"ת א"כ הזורע כלאים ילקה שתים משום
שמאכלו עפר: שנעשין בני חורים מנכסיהם. שנטרדו מנחלתם ולא
מיעברי קולמוס אמאי
ינקי הדדי. וכל דקים להו
טעמא דר' יהודה ללא
לרבנן מילתא היא. ואיכא
הוצרכו לעבוד אדמתן כדכתיב ובני עשו יירשום (דברים ב): אמר רב
לא תזרע ומשום לא תסיג גבול ובפרק אותו ואת בנו (חולין פב:)
צורך. רמב"ן. טו. ממין
יושבי הארץ שבקיאין
אשי ערוגה.
שאמרו צריכה להיות ו' חוץ מגבוליה שהיו מניחין בערוגה
אמר הזורע כלאים [כלאים] לוקה שתים משמע דבחד כלאים אינו
אחד. תוס' הרא"ש לעיל פד:
בישיבתה של ארץ דברירין
להון אלין מילי. וסליקא,
טז. דטפחיים וחומש
קרקע חלק סביבות הזריעה למקום דישה כשהוא משקה הזרעים מהלך
לוקה אלא אחת $וי"ל דלא לקי אהאי לאו משום דקרא נמי איירי בהסגת
שהוא חלק מכל צד רואין
דהני ששה דערוגה הן מקום
בגבולין. ואשמעינן רב אשי דלא תימא ו' עם הגבולין וכשהניח טפח
גבול ממש דאין לוקין בלאו דניתן להשבון ועוד דהוי לאו שבכללות:
אותן כטבלה מרובעת של
זרעונים, ואיכא סביביהון
חוי. אור"ת דלאו היינו חוי דשבעה עממין שהרי אינו דורש כולם
טפחיים וחומש על
טפח גובל. ומפרש במתני'
חלק לכאן וטפח חלק לכאן לא תהא ערוגה מקום יניקתה אלא ארבעה
טפחיים וחומש. תוס'
היה לו גובל טפח זורע
ואין הפרש בין אמצעי לשכנגדו אצל הגבול אלא טפחיים: בכמה.
למה שמם כן אלא בני שעיר גופיה איקרו חוי כדכתיב בת
י
יא
הרא"ש לעיל פד: יז. לפי
לתוכה שלשה עשר זרעונין.
כמה רחבן להיות ערוגה כהלכתה ותהא עליה תורת הערוגה לכל
צבעון החוי (בראשית לו):
החשבון אמתא ברבוע
ומפרש הכא רב אשי דהא
גבוליה בכמה. יבפירש בקונטרס דנפקא מינה לענין ראש
אמתא ותרי חומשא
ערוגה ששה על ששה חוץ
דבריה כדלקמן להתיר ראש תור ירק הנכנס לה והיוצא ממנה דכי
מגבולה. ועיקר דהא
באלכסונא. תוס' הרא"ש
ליתא כשיעורא לא חשיב למיהוי לה קולי שדה: פרסה.
פרסת
תור והא דקאמר בסמוך דאין ראש תור בערוגה
לעיל פד: יח. בכל קרן
מילתא, דלא [מ]ספיק
וקרן. תוס' הרא"ש. יט. עיין
למהוה בין ירק לירק טפח
רגל: והשקית ברגלך. להטעין על כתפך מים ולהלך ברגלך
היינו מערוגה לערוגה ור"י אומר דנפקא מינה למקח וממכר אם
הציור בתוס' הרא"ש.
אחד, דהאי הוה מ[ס]פיק
סביבותיה להשקותה. למ"ל למכתב רגלך לומר שבמקום מהלכו
מכר לו ערוגה וגבוליה:
כ. פירוש כל אורך. תוס'
בין ירק לירק טפח אחד,
דתנן רבי יהודה אומר כו'. אף על גב דרבי יהודה לא מיירי
הרא"ש. כא. הוא זורע.
אפילו ערוגה שהיא חמשה
להשקותה כשיעור רגל הוא: אמר רב ערוגה בחורבה שנינו.
תוס' הרא"ש. כב. זורע.
על חמשה הוה איפשר
❖
במשנתנו להתיר בה ה' זרעונין אבל לא שסביבותיה ערוגות שהרי
מידי בגבול אלא בהפסק שבין עבודת ירק לירק אחר תוס' הרא"ש.
למזרע שמונה על ארבע
רוחותיה, וארבע באמצע,
לא פירשו לך אלא הפרש זרעונין שבתוכה ואם תזרע ערוגות
כדאיתא בפ"ג דכלאים (משנה ג) דתנן היתה שדהו זרועה ירק
משום דהויא כ"ה טפחים,
סביבותיה לא תוכל להרחיק בין אותן שבתוכה ולזרוע אותן שברוחות
ומבקש ליטע שם ירק אחר ו)ר' שמעון אומר עד שיהא התלם מפולש
י"ב מהן הן נזרעין,
רבינו חננאל (המשך)
הערוגה סמוך לגבול להרחיקן מן האמצעי כשיעורו לפי שאתה
ר' יהודה אומר רוחב כמלא רוחב פרסה נראה להש"ס דכי היכי
ודאיצטריכינן למימר הכין,
הקרנות פנויין כי היכי
דחזינן מרב סעדיה גאון
מקריבו אצל זרע הנזרע בחברתה אצל גבולה שאין ביניהן אלא שני
דחשיב הפסק לענין כלאיםיג חשיב נמי להיות גבול לערוגהיד:
דאיתא בערוגה. ומן הכין כי
מחסיא, דאיסתברא ליה כמן
אמר רב ערוגה בחורבה שנינו. פירש ר"ת דקס"ד שאינו ממלא
טפחים של גבולי הערוגה ואנן ג' בעינן: והא איכא מקום קרנות.
אמרו בתלמוד ארץ ישראל
הכין. ולאו כי דאיסתברא
כהנא בשם ריש לקיש
ליה בהא, אלא קים להו
מאי דוחקיה דלא לאוקומיה
כל הרוח אלא זורע באמצע כל רוח טפח וג' חומשיןטו ומניח
כולהן חוץ לששה, אקשו
לרבנן דחמשה זרעונים כל
בערוגה בין הערוגות מוקפת
מכל צד לצד קרנות טפחיים וחומש חרב דהשתא זרעוני רוח זה
עליה אם כן ליתני תשעה,
אחד אין פחות מטפח על
וכן היא הרי אלו תשעה
טפח, בששה על ששה לא
מכל צד ג' ערוגות שהן ח' כזה
רחוקין מזרעוני רוח האחרת כשיעור אלכסון של טפחיים וחומש על
זרעונין סביבי ערוגה ששה
ינקי מהדדי. והיכי דמי, כל
ולזרוע באמצע וכן בכולן ה'
טפחיים וחומש דהוי ג"ט ויותר שני חומשי חומש ופריך והא איכא
טז
יז
על ששה בזמן שהן חוץ
זוית טפח ומחצה על טפח
לששה, ואף זה כהוגן הוא.
ומחצה חרב, ובכל רוח
זרעונין והא איכא בכל ערוגה
מקום קרנות שיכול לעשות שם ערוגות אע"פ שלא ירחיק אלא שיעור
יח
אבל אם זרעונים בתוך
שלשה לטפחים אורך (ורק)
ב' הגבולים דהשתא איכא טובא בין זרע הפנימית שבאמצע הרוחות
מקום קרנות זויותיה ואתה יכול
יט
ששה הן, אם אינו מחריב
ברוחב טפח ובאמצע [מין]
את הארבעת הקרנות, אלא
אחד טפח על טפח,
להמשיך זרע גרעין שתזרע בצד
ובין זרע החיצונה של צד הקרן דהא איכא ב' גבולין ומקום חרב
מניח טפח ומחצה וזורע
דמשכחת בין כל אחד
גבולן של זו לצפון ושל זו לדרום
שהוא ב' טפחים וחומש בכל קרן (ב) ומשני בממלא את הקרנות כשל מזרח
טפח, ומניח טפח ומחצה
ו[א]חד טפח ומחצה באורך.
של זו למזרח ושל זו למערב
ומערב וברוח צפון ודרום גרעין לכל רוח כאשר תצייר דבאותה
וזורע טפח, אפשר דהוו
וכן צורתו למראית עין.
(ג)
כא
כב
(שמונה) [תשעה] זרעונים
ערוגה איכא הרחקה ג' (כזה) ואם באת
ולזרוע אותן גרעינין אצל הקרנות
שכולן בתוך ערוגה שהיא
ואינך צריך להמשיכן מכנגד אותן
לסבבה בערוגות (אפילו) במקום קרנות
ששה על ששה, ולא תקינו
רבנן הכין אלא תקינו
לא יהיו ג' טפחים בין זרעוני ערוגה
שבחבירו מבפנים אלא הפרש טפח
ואמאי אמר רב בערוגה
(ששה) [חמשה] בלחוד.
שבחורבה שנינו: בממלא את הקרנות. רב מוקי מתניתין בממלא
אמצעי לזרעוני ערוגה שבקרנות שאין
אמר רב ערוגה בחורבה
שנינו. ואקשינן עליה דהאי
את כל הרוח של ערוגה לצפון מן המזרח למערב וכן רוח דרומי
הפרש ביניהם אלא שיעור שני גבולין
תקינו רבנן חמשה זרעונים
אבל המזרחי והמערבי זורע מעט ויניח הפרש מכאן ומכאן
(כזה)
אע"פ שיוכל עדיין לזרוע גרעין אחד
לתוך ששה, ואע"ג דאפשר
ודבר זה בזמן שהזרעונים
לעשות (שמנה) [תשעה] לא
הלכך אי אתה יכול לזרוע עוד בערוגה שאצלה
בכל קרן החיצונית הא מסיק דגזרינן
החמשה נזרעין כולן בתוך
תקנו אלא חמשה בלבד,
שמא לא ידקדק וימלא קרנות הכי נמי
לצפון ושאצלה לדרום מפני עירבוב של ב' הערוגות:
הערוגה שהיא ששה על
אלא מפני שתקנו להחריב
וליזרע מאבראי. ויקיפנה ערוגות מכל צד ואת
גזרינן בחיצונות שמא ימלא:
ששה, שנמצא הזרעונים
את ארבע הקרנות תקנוהו
וליזרע
גופן של ארבע רוחות
חמשה כדי שיהא יכול
מאבראי. וליזרע ערוגות לצד קרנות האמצעי כדפרישית
הקרנות שבתוכה לא ימלא (א) ומאי דוחקיה דרב
אוכלין בהן שלשה שלשה
לעשות ערוגות אחרות
לאוקמיה בערוגה שבחורבה שאין שם אלא היא:
ולא ימלא הקרנות דהכי עדיף טפי שיכול להרבות בערוגות:
טפחים באמצע, נשארו
[ב]כנפי זויות ערוגה זו כגון
שלשה טפחים, אחד ומחצה
אלו, ואי בחורבה האיכא
גזירה קרנות ולמה לו למישבק
מיכן ואחד ומחצה מיכן,
פנויין. ואתינן לפרוקי בממלא את הקרנות לערוגות ערוגות כהני דפרשינן לעילא. ואע"ג דחו[ר]בה היא. ומקשינן וליזרע ולא
ונמצאו ארבע הקרנות פנויין. ולא אפשר למיהוי טפי מן הכי בזמן [ש]ארבעה הקרנות פנויין, והוא אמרו ששה על ששה והזרעונין
בתוכן. אבל אם הזרעונין חוץ לששה, איפשר (שהיא) [שיהא] בה תשעה זרעונין שבין כל אחד לחבירו טפח ומחצה, וארבע
לימלי. ופירוש אי חרבה היא, ליזרע שמונה זרעונין בערוגה, שלא יהו קרנות פנויות, ולא יזרע כנגדן באלכסון ערוגות.