פה:
אמר
רבי עקיבא
פרק תשיעי
שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גזירה
שמא ימלא כו' ולא יהא אלא ראש תור. ואפילו ימלא את
גזירה שמא ימלא. ואחר כך יזרע בחברתה אצל הגבול מתוכה כאשר
כא א מיי' שם הלי"א:
א) כלאים פ"ג מ"ג, ב) מבטל
כב ב ג שם הלכה י:
את השורה וביטל השורה את
זרע האמצעית ולא ישים ללבו עירבוב של שתי הערוגות: ולא יהא
הקרנות אין כאן עירבוב דהא קרנות אמצעות הולכות
❖
כג ד ה שם הלכה טו:
הערוגה. רש"ל, ג) שם מ"ד,
אלא ראש תור. כלומר אפילו מילא אותו ואחר כך זרע גרעין אחד
כנגד ריבוע הערוגות שסביבותיה והוי כעין ראש תור דשרי אע"ג
ד) [צ"ל שדכא פי' גאון עלין
רחבין שאוחזין בארץ ורווחין
דאין הרחקה ג' טפחים כיון שיש בהן היכר. אין ראש תור בערוגה
בחברתה ואין הפרש כשיעור
בינו לבין זרע שבזו מה בכך לא יהא
ונכנסין אלו באלו ערוך ערך
מוסף תוספות
לפי שקטנה היא וליכא היכירא:
נדון אלא כראש תור ירק הנמשך
שדך ב], ה) תוספתא פ"ב
ושמואל
דכלאים, ו) [רש"ל],
אמר ערוגה בין
ובא משדה זו לשדה זו שנראה יפה
א. כשהם גדלים. תוס'
גזירה שמא ימלא את הקרנות ולא יהא
(ג)
א
ז) [ע"א], ח) צ"ל רבי
הרא"ש. ב. דליכא אוירא
ערוגות שנינו. ולצד
❖
שאינו מזו שנכנס לה אלא מזו שיוצא
אלא ראש תור ירק מי לא תנן היה ראש
ישמעאל,
שלש טפחים. תוס'
א)
ממנה ואיכא היכירא וליניקה לא
הקרנות דאפי' מלא הקרנות אין בכך
הרא"ש. ג. אלא לשמואל
תור ירק נכנס לתוך שדה אחר מותר מפני
לקרנות ולרב כלל וכלל
חיישינן. ראש תור קרי ליה לפי שכן
כלום דסבר דיש ראש תור בערוגה:
שנראה סוף שדה אין ראש תור בערוגה
לא דגבול לא הוי הפסק.
הגהות הב"ח
והא קא מיערבבו אהדדי.
דרך לסוף השדה להיות מתקצרת
תוס' הרא"ש. ד. דיכול
ושמואל אמר ערוגה בין הערוגות שנינו והא
(א) רש"י ד"ה והא קא
לסבבה בערוגות. תוס'
החרישה ולימשך באלכסון כראש
שעליהן שלמעלה מעורבבים
מיתערבי בהדדי: (ב) ד"ה
הרא"ש. ה. כי האי גוונא.
קא מיתערבי בהדדי ב בנוטה שורה לכאן
תור (כזה) : אין ראש תור
יחדא ואע"ג דאיכא ראש תור מלמטה
ועוגל כו' וא"צ להרחיק בין
תוס' הרא"ש. ו. ומבקש
ערוגה: (ג) תוס' ד"ה וליזרע
ושורה לכאן אמר עולא בעו במערבא הפקיע
לזרוע לתוכה שורה של
בערוגה.
אסור כיון דמערבי למעלה העלין
אין תורת היתר
ב
מאבראי וד"ה גזירה וד"ה
ירק אחר. תוס' הרא"ש.
תלם אחד על פני כולה מהו אמר רב ששת
ראש תור מערוגה לערוגה אלא משדה
דאוירא מבלבל דאפי' לא ינקי מהדדי
ושמואל הכל דבור א':
ז. מראש השדה ועד
(ד) ד"ה בנוטה שורה וד"ה
גדולה לתוך ערוגה או מערוגה לתוך
אסור כדאמרינן (כלאים פ"ז משנה ד)
סופו, ר' עקיבא אומר
בא ערבוב וביטל את השורה רב אשי אמר
אמר עולא וד"ה איתיביה
אורך ששה טפחים ברוחב
שדה גדולה או משדה גדולה לתוך
המסכך גפנו ע"ג תבואתו קידש משום
אין עירובו מבטל את השורה איתיביה
וד"ה א"ר יוחנן וד"ה הא
מילואו ור' יהודה אומר
ג
ב)
❖
שדה גדולה אבל שתי ערוגות לא הוי
דאוירא מבלבל אבל בערוגה אחת
איכא הכל דיבור אחד:
רוחב כמלא רוחב פרסה.
רבינא לרב אשי הנוטע שתי שורות של
ג)
תוס' הרא"ש. ח. ומיבעיא
היכר אלא דומה כאילו הן אחת דלא
ידיעה וליכא עירבוב וכולי האי אין
ליה אי בערוגה סגי
קישואין שתי שורות של דילועין שתי שורות
חשיבא כל חדא באפיה נפשה: והא
סברא להתיר משום ראש תור:
בהיכירא כי האי, דמילי
רבינו חננאל (המשך)
של פול המצרי מותר שורה אחת של קישואין
טובא הוו היכירא בשדה
קא (א) מערבי בהדדי. העלין של ערוגה
(ד) בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן
שהוא גדול ולא הוו
על ארבע רוחות ערוגה
ושורה אחת של דילועין ושורה אחת של
זו בעלין של חברתה מלמעלה שאין
בנוטה שער ערוגה זו לתוכה וזו לתוכה
היכירא בערוגה דזוטרא
ואחת באמצע. ומותר אדם
כמו ראש תור לרב. תוס'
לעשות בתוך שדהו גומא
פול המצרי אסור שאני הכא דאיכא שראכא
כדתנן במס' (כלאים פ"ד מ"ט) ומייתי לה
ביניהן אלא שני טפחים של גבולין:
ד)
הרא"ש. ט. שתהא זו נוטה
קטנה שהיא עמוקה טפח
בנוטה שורה לכאן ושורה לכאן.
בב"ב (פב:) מעשה בצלמון כו' והיה
אמר רב כהנא א"ר יוחנן הרוצה למלאות
ד
לצד זו וזו נוטה לצד זו.
וליתן לתוכה ארבעה מינין
תוס' הרא"ש. י. זה בזה
הופך שער שורה לכאן ועוד תנן בפ"ג
ממשיך של רוח זו בצד קרן מזרחית
והופכן לארבע רוחותיה.
כל גינתו ירק עושה ערוגה ששה על ששה
דתנן במס' כלאים בפ"ב
ומותר אדם לעשות בתוך
דכלאים (משנה ה) נוטע אדם קישות
צפונית ושל רוח זו לצד מערבית
ועוגל בה חמשה וממלא קרנותיה כל מה
וכו' ר' מאיר אומר אף
שדהו תלם להיות נוטע
ודלעת בתוך גומא ובלבד שתהא זו
דרומית וכן כולן להרחיקן שלא יהיו
הקישות ופול המצרי,
קישואין ודילועין אבטיחים
שירצה והא איכא דביני וביני אמרי דבי
ואפי' רבנן לא פליגי עליה
נוטה לצד זו וזו לצד זו: אמר עולא
ומל[פ]פונות, והופכן אלו
זה כנגד זה כמו שפי' גבי אתקפתא
אלא בנוטה אבל בזרועים
לצד זה ואלו לצד זה.
רבי ינאי במחריב בין הביניים רב אשי אמר
בעו במערבא הפקיע תלם אחד על
דלעיל דמקום קרנות ולא גזר שמואל
ביחד לא פליגי עליה. תוס'
לפום כן קאמר שמואל
אם היו זרועין שתי זורען ערב ערב זורען
הרא"ש. יא. ושורה אחת
נוטע שורה לכאן ושורה
ה
פני כולה מהו. פי' העמיק תלם א' על
שמא ימלא את הקרנות כך נראית
של דלועים ושורה אחת
לכאן. אמר עולא בען
שתי איתיביה
רבינא
לרב אשי עבודת
פני סביבותיה לד' רוחותיה מהו
שיטה זו בעיני. ולא פירשו רבותי כן
ה)
של פול המצרי.
במערבא הפקיע תלם
יב. והשתא פריך ליה
אחד על פני כולה מהו.
ירק בירק אחר ששה
טפחים ורואין אותם
דבלא העמיק בין לרב בין לשמואל
שהם פירשו קרנות אלו גבולין ויש לי
רבינא לרב אשי דחזינא
איפרש בה כמה פירושי
אסור לעשות ערוגות סביבותיה אבל
גמגומים בה הרבה גם בכל הש"ס
ג
כטבלא
דערבוב של קישואין ופול
ולא קא מיסתברין. והכין
המצרי מבטל שורת
קא חזיינא דעל מימרא
כשחפר והעמיק כשיעור תלם דהיינו
לא שמעתי קרנות אלא זויות ומצאתי
הדלועים באמצע והוי
דשמואל קאי, דקאמר
טפח בעי אי הוי היכיראד ה כמו בשדה דהוי היכירא כדתנן בכלאים
לי סמך ביסודו של רבי שמעון הזקן אחי אמי מפי רבינו גרשום
כלאים. תוס' הרא"ש.
בערוגה בין הערוגות שנינן,
(פ"ג משנה ג) היתה שדהו זרועה ירק כו' רש"א עד שיהיה התלם
אבי הגולה. ותשובת רבינו יצחק בן יהודה שהושיבה בג' פנים לא
יג. עיגול של. תוס'
שנוטע שורה לכאן ושורה
ו ח)
הרא"ש. יד. העיגול שהם
לכאן כדפרישנא לעילא,
ישרו בעיני: הפקיע. לשון קריעה שקורע הקרקע כמו מבלאי
מפולשז ולעיל הבאתיהח א"ר ששת בא עירבוב וביטל את השורה פירוש
קרנות. תוס' הרא"ש.
ועלה בען במערבא ואם
מכנסי הכהנים היו מפקיעין (סוכה דף נא.): תלם. מענה.
מבטל הפסק התלם ולא הוי היכירא ותלם היינו שורה ובני ארץ
טו. כיון שהם אינם זרועים
הפקיע מצד הערוגה תלם
על דרך אחד. תוס'
אחד על פני כולה ושבקיה
שורה: על פני כולה. שהעביר מזרע שבצפון לזרע שבדרום
ישראל קרו ליה תלם ובני בבל קרו ליה שורה רב אשי אמר אין
הרא"ש. טז. ערוגה. תוס'
ולא זרעיה, ומהנותרין זרע
עירבוב מבטל השורה: איתיביה הנוטע שתי שורות כו' מותר.
דרך האמצעי וזרעו מאחד המינין או ממין ששי מהו מי מבטל
הרא"ש. יז. על ארבע. תוס'
בערוגה אחרת ערבוב, ולא
הרא"ש. יח. מה שיש בין
זרע שורה כדאמר שמואל
תורת שורה הילכות ערוגה בשביל תלם אחד או לא: בא עירבוב
דשתי שורות של דלועין מפסיקין בין קישואין לפול המצרי דקישואין
בין עגול לעגול, דהוה.
ב' שורות שורה אחת
וביטל את השורה. ואסור: שתי שורות של קישואים. ואצלן שתי
ודלועין לא הוי כלאים דמינכרי כדתנן בסיפא דהך ולעיל הבאתיה
תוס' הרא"ש. יט. מדאמר
שנוט(ע)ה לכאן ושורה
הרוצה למלאות גינתו ירק
שנוט(ע)ה לכאן מהנותרות
נוטע אדם קישות ודלעת בתוך גומא ובלבד כו' וכן דלועין ופול
שורות של דלועין ואצלן ב' שורות של פול המצרי ולא בערוגה
ט
אלמא שממלא כל
בשורה שבזו והפקעת תלם
אלא בשדה גדולה: מותר. דשתי שורות חשיבי למיהוי שדה לנפשייהו
המצרי מינכרי אבל קישואין ופול המצרי הוי כלאים אבל שורה של
י
הערוגה הילכך פריך. תוס'
אחד מצדה. ופשטה רב
והוי היכירא דכל מין ומין מילתא באנפי נפשיה: שורה אחת. מכל
קישואין כו' אסור דשורה אחת של דלועין לא מפסקה בין קישואין
הרא"ש. כ. לאו דוקא כל
ששת לאיסורא ואמר בא
יא
גינתו אלא. תוס' הרא"ש.
עירבוב ובטל את השורה,
לפול המצרייב וכי היכי דקישואין ופול המצרי מבטלין שורה של דלועין
אחד הוי עירבוב ו)[דלא חשיבא כל חד שדה לנפשה. אלמא תלם אחד
כא. וקרי ליה כל גינתו
אע"פ שהפסיק תלם אחד,
הוי עירבוב]: דאיכא שראכא. זמורותיהן ארוכות ומתערבות
שבאמצע ה"נ עירבוב זרעוני הערוגות מבטל תלם שהפקיע ומשני
לפי שכל ריבוע של
כיון שזרע עירבוב הרי זו
חמשה טפחים זרוע. תוס'
שהיא נטועה שורה, כאילו
הרבה מלמעלה ונראה עירבובן במקומות הרבה: כל גנתו ירק.
שאני התם דאיכא שראכא שהן גדולים וגסים והכא בזרעונים דקין
הרא"ש. כב. והא איכא
אף היא נטועה עירבוב, ולא
דלא מבטלי עומק התלם ומפסיק: אמר ר' יוחנן הרוצה למלאות
של הרבה מינין: עושה. כל ערוגותיה מרובעות ו': ועוגל. בכל
דביני ביני שהוא חרב.
מהניא שורה אלא כנגד
תוס' הרא"ש. כג. בין
שורה שזו נוטה לכאן וזו
כל גינתו ירק עושה בה ערוגה ו' על ו' ועוגל כו'. פירוש עושה
ערוגה ה' וזורע בעוגל מין אחד ויש היכר הרבה לדבר ואין צריך
הביניים. תוס' הרא"ש.
נוטה לכאן, דהוי היכרא.
ערוגה מרובעת ו' על ו' ובתוכה מרובע עוד ה' על ה' ויהיה הפסק
להרחיב (ב) בין ערוגה לחברתה וזורע חצי טפח הסובב את כל ערוגה
כד. חצי טפח של בין.
אבל הכא כיון דחדא
תוס' הרא"ש. כה. עבודת
עירבוב, בטילה לה שורה
בין האמצעי לחיצון חצי טפח מכל צד ועוגל בה בתוך הריבוע הפנימי
וערוגה משאר מינין לפי שכל אחד ואחד נראה מקומו חלוק לעצמו:
ירק בירק כלומר. תוס'
דאידך, וכעירבוב דמיא.
והאיכא דביני וביני. הן גבולי הערוגה שאמרנו למעלה ערוגה ו'
ה' על ה' וימלא העוגל במין אחד ובקרנות
ז)
יג
יד
הרא"ש. כו. כלומר. תוס'
וההוא תלם שהפקיעו אם
הרא"ש. כז. משום ערבוב.
ריבוע הפנימי יזרע מין א' בכל קרן וקרן (כזה)
חוץ מגבולין ואותן גבולין כשיזרעם מחברים את היקף ריבוע
אין בו כדי עבודה, לא
תוס' הרא"ש. כח. קולא
מהני ואסור. ואתא רב
הערוגות והוי עירבוב שהרי הם של שני מינין: במחריב בין
והשתא הוי בריבוע הפנימי ה' מינין ואע"פ
אחרת מלבד קולא של
אשי ושריא. ואעפ"כ אין
הביניים. ואינו זורען. ולמלאות דקאמר ר' יוחנן לאו דוקא למלאות
שבין זרע שבתוך העגול לזרע שבקרנות אין
ערבוב. תוס' הרא"ש.
עירבוב מבטל את השורה
כט. [ד]כיון שכל הערוגות
אלא שורה של זו והפקעת
הפסק רק משהו אין לחוש דעוגל הוי היכיראטו
כל הגנה קאמר אלא שיהיו כל ערוגותיה מליאות ולעולם חוץ
זרועות בשוה לא מחזי
תלם בזו מתירין אותה.
❖
מגבוליהן: אם היו. ריבוע הערוגות זרועין שתי זורע בין
בלבד שיהא ג' טפחים בין זרע קרן זה לקרן זה
כראש תור. תוס' הרא"ש.
איתיביה רבינא לרב אשי
הנוטע שתי שורות של
הביניים ערב: עבודת ירק בירק אחר. כמה שיעור עבודתו
וכן יכול לעשות ערוגות בכל סביבותיה בענין
דילועין שתי שורות של
להרחיק חבירו ממנו כדי עבודתו: ו' טפחים. לה' זרעונין כמו ששנינו:
זה דהשתא יש ג"ט בין ערוגה לערוגה דריבוע החיצון חצי טפח חרב
קישואין שתי שורות של
רבינו חננאל
פול המצרי מותר. שורה
וכן לאחרת הרי טפח וב' גבולין שהיו ב' טפחים הרי ג"ט וא"ת מאי
כטבלא
ופרקינן האי דגזרו בחרבה
אחת של קישואין, שורה
איריא ששה אפי' ה' על ה' נמי ועוגל בה ארבע כיון דעוגל חשיב היכירא ויש לומר דעוגל ה' חשיב היכירא אבל ד' לא:
טז
יז
אחת של דלועין, שורה
שיהו קרנות של ערוגה
והא איכא ביני וביני. ס"ד דממלא כל הקרנות וזורע בקרנות ריבוע החיצון עד הגבול והרי אין הפסק בין ערוגה זו לאחרת
אחת של פול המצרי
פנויות, שמא ימלא כנגדן
יח
יט
ערוגות. ומקשינן ואי הוי
אסור. דאלמא אם שתי
אלא שני טפחים של שני הגבולים ומשני במחריב בין הבינייםכ שמניח חצי טפח הסובב ריבוע הפנימי הכל חרב ואינו ממלא
בקרנות זרע נמי איפשר
שורות הן, שהיא נוטה אחת
אלא קרנות של ריבוע הפנימי דהשתא יש הרחקה שלש טפחים אי נמי דידע לה שפיר דמניח חצי טפח חרב אלא דפריך
אמאי
דזרע ערוגה בסמוך לה,
לכאן ואחת לכאן, מוכחא
כא
והויא קרן בראש תור, דשרי
מילתא שהן מובדלות זו
דקאמר למלאות כל גינתוכב דהשתא אינו ממלא כל גינתו ומשני במחריבכג כו' ור' יוחנן דקאמר למלאות כל גינתו ירק לבד מןכד
להכניסו לשדה אחרת. מי
מזו ומותר. אבל אם יש
הביניים קאמר איתיביה רבינא לרב אשי עבודת ירק בירק אחר ששה טפחים פי' ערוגה שהתירו בה חמשה
כה
לא תנן היה ראש תור ירק
שורה בשדה זו, ואין בשדה
נכנס לתוך שדה אחרת,
זו שורה שכנגדה אלא
זרעונים דהיינו עבודת ירק בירק אחר רואין אותה כטבלא מרובעת כוכטבלא מרובעת הוא דשרי אף על גב דאיכא
מותר מפני שנראה כסוף
עירבוביא היא ואסור, וצריך
תערובת ענפים ועלין מלמעלה הא לאו הכי אסור דלא שרי עירבוב אלא בערוגה כהלכתא אבל עוגל ה' אסור דלא
כז
שדה. ופרקינן אין ראש
להרחיק כדי עבודה. ופריק
תור בחרבה. כי שרי ראש
רב אשי שאני קשואין
חשיב תנא היכרא ומשני דלא בא תנא להחמיר אלא להקלכח להתיר ראש תור ירק הנכנס לה והיוצא ממנה דבמרובעת
ודלועין ופול המצרי דאית
תור מן שדה גדולה שהוא
שרי אבל בעגולה אין ראש תור ניכר והא דאמר לעיל אין ראש תור ירק לערוגה מערוגה לערוגה קאמר אבל משדה גדולה
להו שראכי. אבל (דאד
מוכח דסוף שדה הוא, אבל
ערוגה בחורבה לית לה
מינייהו) [שאר המינים]
לערוגה יש ראש תור כן עיקר פי' השמועה ולפי' הקונט' והא איכא מקום קרנות לשון מקום קרנות לא משמע כפירושו וגם
ראש תור מותר כי האי
אע"פ שזה נוטע שורה וזה
מה דמדמה לראש תור וכל הסוגיא מיושבת כפי' ר"ת ומה שפירש"י והא איכא מקום קרנות ויכול להמשיך של זו לצפון ושל זו
כט
משום דלא מוכח. ושמואל
הפקיע תלם אחד מותר. ופי'
לדרום ואין צריך להמשיכו מכנגד אותו שבחברתה אלא טפח לא דק דא"כ אינם מרוחקין אלא כמו שעולה האלכסון של טפחיים
אמר ערוגה בין הערוגות
שראכי עלין רחבין שאוחזין
שנינן. פירוש בין בחורבה
בארץ ורווחין, [ונכנסין אלו
על טפח ואינו עולה אפי' לשני טפחים ושני חומשים שאלכסון של טפח על טפחיים פחות מאלכסון של טפח על טפח (כזה):
ובין בשדה. ואקשינן ליה
באלו] כדאמרינן לענין תני
כי מכדי היא בין הערוגות
חדא אסור להלך ע"ג
הא קא מיערבו זרעים
עשבים בשבת ותניא אידך
בהדדי. ומפרקינן בנוטע שורה לכן ושורה לכן. ואפרש תרין פירושי, חד מנהון שמענוה משום רבינו סעדיה גאון, דסמיך בערוגה
מותר, אי תימא הא והא בימות הגשמים, ולא קשיא הא דאיכא שראכי והא דליכא שראכי. ואי תימא הא והא דאיכא שראכי,
ולא קשיא הא [דסיים] מסאני והא דלא [סיים] מסאני. אבל בזו מן הני אין עירבוב שבזו מבטל שורה שבזו. אמר רב כהנא
אחרת לכל מין, מן [אותן] מינין, דהויין שורה לכאן [ושורה לכאן] ממין אחד, ולא דמי. ופירוש דהוה אמרין ליה רבואתא דילנא
אמר ר' יוחנן הרוצה שימלא את גנתו ירק עושה ערוגה ששה טפחים ועוגל בה חמשה, ונמצא ממלא את גנתו ירק. כן
לענין (ב)נוטע שורה לכאן ושורה לכאן, אע"פ שהן מינין [אחרים], דקאמר שמואל כיון שהוא עושה בערוגה זו שורה ואינו
צורת[ן] מרובעת זו ששה על ששה שיש בה חמשה עגולין. אקשינן על ר' יוחנן והא איכא בין הביניים. ומפרקינן אמרי דבי ר'
ערבוביא וכנגדו בערוגה אחרת שורה ואינה עירבוב, וזו נוטה לכאן וזו נוטה לכאן, היכרא רבה הוא שהן ב' שורות. ורובה דמילי
ינאי במחריב בין הביניים. שמרחיק מה שהו[א] צריך להרחיק בין כל ירק וירק, אלא שנישכר מה שבין העגול למרובע. והרבה
כלאים תלינן במראית העין, דהא מחיצה אפילו כמחיצת שבת, כגון קנים וחבלים, מתרת לענין כלאים, אף על גב דליכא בינייהו
הרחקה, משום דאיכא היכרא במחיצה. והכין קאמר שמואל איכא היכרא בב' שורות, אחת נוטה לכאן ואחת נוטה לכאן ונודע
הוא נשכר בזאת ולא קא מעיין ר' יוחנן להרחיק את הקרנות כדי שיזרע כנגדן, כי אותה הערוגה דהוייה ששה על ששה אין בה
זריעה אלא י"ג טפחים מכלל ל"ו טפח, ובהעגילו כך חמשה עגולים אע"פ שהיה מניח בין ירק לירק כדי צורכו הרי הוא (משכך)
שב' שדות הן. ותנן נוטע אדם קישות ודלעת בתוך גומא אחת ובלבד שלא תהא [זו] נוטה אצל (זה) [זו] ולא זו נוטה אצל זו.
[משתכר] הרבה. רב אשי אמר אם היה זורע שתי זורע את האחר ערב. כגון זה. זורע בזה שתי ובזה ערב, כי היכי דליהוי
וברייתא בתוספתא מותר אדם לעשות בתוך שדהו תלמיות קטנות של טפח טפח וליתן לתוכן שלשה מינין, אחד מיכן ואחד מיכן
היכרא ואין צריך להרחיק אלא מעט. איתיביה רבינא לרב אשי עבודת ירק בירק, שנכנס לתוך שרש ירק אחר, רואין אותה
ואחד באמצע. מותר אדם לעשות בתוך שדהו ערוגות קטנות של ששה ששה טפחים, וליתן לתוכו חמשה חמשה מינין, ארבעה