אמר
רבי
עקיבא
פרק תשיעי
שבת
פו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מנין
לפולטת כו' שנא' היו נכונים לשלשת ימים. אע"פ שבאותה
כטבלא מרובעת.
ערוגה היא: התם. דבעי
אלמא עגולה לאו
כד
א) [צ"ל שהיא], ב) לקמן קלד:
א מיי' פ"ב מהלכות
ע"ש, ג) יומא מא:, ד) שם עו:
מילה הלכה ח טור
מרובעת לאחשובה שדה קאמר להתיר ראש תור כו'. ולית ליה לר'
שעה עדיין לא ניתנה תורה מ"מ מסתמא הקפידה תורה
נדה לב., ה) מקוואות פ"ח מ"ג
שו"ע או"ח סימן שלא סעיף
יוחנן הא דאמר לעיל אין ראש תור בערוגה אי נמי אית ליה מערוגה
על דבר שעתיד להיות טומאה אחר מתן תורה ואע"ג דלא הקפידה
ט:
[תוספתא מקוואות פ"ו],
תור: מתני' שהיא טמאה.
כה ב מיי' פ"ג מהלכות
ו) [ע"כ במשנה מכאן ואילך
לערוגה אבל משדה לערוגה יש ראש
על זבין ומצורעין ובועלי נדות היינו משום טעמא דתניא בפרק מי
בתוספתא], ז) [זבחים קא:],
עבודת יום הכפורים
דיום השלישי אכתי לא מסרחה שכבת
שמתו (ברכות כב.) כתיב והודעתם
ח) נדה יז., ט) כתובות סה: [שם
הלכה ד:
כו
נו.], י) ס"א וקסבר, כ) [דף
ג מיי' פ"ג מהלכות
זרע וראויה לקלוט ולהיות ולד נוצר
לבניך ולבני בניך וכתיב יום אשר
כטבלא מרובעת כטבלא הוא דשרי הא
קלד:], ל) [דף פז.], מ) [ע"ב],
שביתת עשור הלכה ט
הימנה וקרינן שכבת זרע הראוי
עמדת לפני ה' אלהיך בחורב מה
לאו הכי אסור התם לאקולי בה קולא
נ) [ועי' תוס' יומא עז. ד"ה מנין
טוש"ע או"ח סימן תריד סעיף
להזריע: לג' ימים. דהקפיד הכתוב
להלן באימה וביראה וברתת ובזיע כו'
לסיכה וכו'], ס) [לעיל פב.],
א:
אחרינא להתיר ראש תור היוצא הימנה:
❖
כז ד מיי' פ"ה מהלכות שאר
ע) [נדה טז:],
מכאן אמרו זבין ומצורעים ובועלי
על טומאת קרי במתן תורה י)וקס"ד
מתני' מנין לפולטת שכבת זרע ביום
אבות הטומאות הל' יא יב
נדות מותרין לקרות בתורה בנביאים
עם יום הפרישה קאמר דבד' בשבת
סמג עשין רמז:
השלישי (שתהא) טמאה שנא' היו נכונים
כח ה מיי' פכ"א מהל' איסורי
א)
1
תורה אור השלם
ולשנות במשנה ובש"ס בהלכות
פירשו מנשותיהן וקבלו תורה בשבת
ביאה הלכה יו"ד טוש"ע
לשלשת ימים ב)א מנין שמרחיצין את המילה
ובאגדות ובעלי קריין אסורין פירושא
שהוא רביעי לאותם ששימשו מטותיהן
1 וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ נְכֹנִים
או"ח סי' ר"מ סעיף יא וטור
❖
ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר
ושו"ע אה"ע סימן כה סעיף ה:
ברביעי לפני הפרישה וטבלו לילי
דבעל קרי אינו באימה וביראה
לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל
שמות יט טו
אִשָּׁה:
2 ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים ג) ב מנין
שבת ולא חש הכתוב אם יפלוטו בשבת
דמחמת קלות ראש הוא באב:
2 וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם
אע"פ שאין ראייה לדבר זכר
דמסרח ואינו שכבת זרע הראוי
מוסף תוספות
שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר
כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב
שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ
לדבר שנאמר ותבא כמים
להזריע אבל אם פלטו ע"ש בשלישי
המשתלח שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים
א. שלא הקפידה על שאר
3
חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח
וגו'. ומיהו ראיה גמורה לא הוי
טמאות לכך הפרישן שלשה ימים:
טומאות כגון נדה וזב
וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר:
כשלג ילבינו מנין לסיכה שהיא כשתייה
ג
ד)
ומצורע מפני שכל אלו לבם
בראשית לד כה
מנין שמרחיצין. דאף ביום ג' מסוכן
משום דקרא לא מישתעי בשתיה אלא
3 לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר יְיָ אִם
דואג עליהם, אבל טומאה זו.
ביוה"כ אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא'
הוא: כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו.
ברחיצה משום דמשמע מים דומיא
מאירי. ב. הזהירם בכך כדי
יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג
ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו:
מקיש סיכה לשתיה: גמ' רישא.
לקבל התורה באימה ברתת
4
יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע
דשמן מה שמן מאבראי אף מים
גמ' רישא דלא כר' אלעזר בן עזריה סיפא
ובזיע. מאירי. ג. ולא הוה
כַּצֶּמֶר יִהְיוּ: ישעיהו א יח
דמתני': דלא כר' אלעזר בן עזריה.
מאבראי וקשה לר"י דבפרק בתרא
4 וַיִּלְבַּשׁ קְלָלָה כְּמַדּוֹ וַתָּבֹא
משבש מתניתין. תוס' הרא"ש.
ד. כהך דפולטת וההיא
כר"א בן עזריה דאי כרבי אלעזר בן עזריה
דאילו לדידיה שמעינן ליה פולטת ביום
דיומא (דף עו.) קאמר דרחיצה איקרי
כַמַּיִם
בְּקִרְבּוֹ
וְכַשֶּׁמֶן
דמרחיצין. תוס' הרא"ש.
בְּעַצְמוֹתָיו: תהלים קט יח
השלישי טהורה לקמן בברייתא:
עינוי מנלן א"ר זוטרא מהכא ותבא
טהורה שמענא ליה מאן דלא מוקי כתנאי
5 וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים
ה. טפי. תוס' הרא"ש.
וסיפא. דקתני מרחיצין את המילה
ו. דניחא ליה למתני דאע"ג.
כמים בקרבו וגו' מים דומיא דשמן
כִָּראשֹׁנִים וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר
תנא רישא טהורה ומוקי לה לכולה כר"א
תוס' הרא"ש. ז. אפילו הכי.
וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה
כו' ר' אלעזר בן עזריה דהוא אמר
מה שמן מאבראי כו' ופריך והא האי
בן עזריה ומאן דמוקים כתנאי רישא רבנן
תוס' הרא"ש. ח. והא דקתני
יְיָ אֹתוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת
לה לקמן בפרק ר' אליעזר : מאן דלא
תנא איפכא נסיב לה דתנן מנין
לקמן (פח.) בשני עלה משה
כ)
שמות לד ד
אֲבָנִים:
וסיפא כר' אלעזר בן עזריה ת"ר פולטת
ה) ד
6 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְיָ לֶךְ רֵד
וירד בשלישי עלה וירד
מוקי כתנאי. דדחיק ומוקי מתניתין
לסיכה כו' ומאי פריך הא תנא
דאלמא לא היו ירידותיו
וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ
שכבת זרע ביום השלישי טהורה דברי רבי
בתרי טעמי או משבש לה ומפרש לה
דמתני' קאמר שאין ראיה לדבר אלא
בהשכמה, י"ל דאתיא דלא
וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל יֶהֶרְסוּ
אלעזר בן עזריה רבי ישמעאל אומר פעמים
כר' עקיבא. ריטב"א.
לַעֲלֹת אֶל יְיָ פֶּן יִפְרָץ בָּם:
דלא לאוקמי כתנאי משבש לה ואמר
זכר לדבר משום דמים דומיא דשמן
❖
❖
ט. כדכתיב. תוס' הרא"ש.
שמות יט כד
שהן ד' עונות פעמים שהן ה' עונות פעמים
משבשתא היא ותני בה טהורה:
כדפרישי' ואומר ר"י דפריך הכי דאי
ומאן דמוקי לה כתנאי. דניחא ליה
שהן ו' עונות ר' עקיבא אומר לעולם ה'
חשיבא ראיה גמורה דרחיצה כסיכה
גליון הש"ס
רב נסים גאון
לאוקומי כתנאי מלמימר משבשתא
כדקאמרת לא הוה ליה להאי תנא
ו) ואם יצאתה מקצת עונה ראשונה נותנין לה
תוס' ד"ה תני רישא וכו' אלא
סופה כר' אלעזר בן עזריה.
היא ומלאוקמי בתרי טעמי מוקי נמי
למעבד מינה אפי' זכר בעלמא קשה
מקצת עונה ששית אמרוה רבנן קמיה דרב
בלא"ה איכא. וכעין זה איתא
הוא זה ששנינו מניין
❖
להאי כתנאי. ופלוגתא היא בהמפקיד
לרשב"א דאמאי מייתי האי קרא שאינו
במגילה דף ב ע"ב:
שמרחיצין את הקטן ביום
פפא ואמרי לה רב פפא לרבא בשלמא ר'
(ב"מ מא.) גבי חבית דאמר ר' יוחנן
אלא זכר בעלמא הוה ליה לאיתויי
השלישי. ודבר זה אמור משום
אלעזר בן עזריה כרבנן דאמרי בה' עביד
ר' אלעזר בן עזריה בפרק ר'
מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד
קרא דלחם חמודות לא אכלתי ובשר
אליעזר אומר אם לא הביא
מוסף רש"י
פרישה ור' ישמעאל כר' יוסי דאמר בד'
❖
תנא מובילנא ליה מאני לבי מסותא
ויין לא בא אל פי וסוך לא סכתי
כלי.
משה בהשכמה עלה. להר
עביד פרישה אלא רבי עקיבא כמאן לעולם
ומוקי רישא ר' ישמעאל וסיפא רבי
(דניאל י) דהוי דרשה גמורה ומיניה
בימי מתן תורה, כשהיה עולה
כר' יוסי כדאמר רב אדא בר אהבה משה
עקיבא ואי הוה בעי הוה מצי לאוקמי
נפקא לן בפרק בתרא דיומא (שם)
ויורד לקדש את העם ולהשיב את
ז)
רבינו חננאל (המשך)
❖
דברי העם אל ה' (זבחים קא:).
בתרי טעמי ובחד תנא ואיכא דמוקי
דסיכה איקרי עינוי נ):
בהשכמה עלה ובהשכמה ירד בהשכמה
[אחר ששימשה] פחות מד'
תני
רישא טהורה ומוקי לה כו'.
לה התם בחד תנא ומוקי סיפא
עלה דכתיב 5 וישכם משה בבקר ויעל אל
עונות, שהן שני ימים שלימים,
דקאמר ר' אלעזר בן עזריה
בשהניחה במקום שאינו מקומה: ביום
אומר ר"י דמשום הכי אינו
רבינו חננאל
הר סיני בהשכמה ירד דכתיב לך רד
6
שתי עונות שלימות ומשהו,
השלישי. כגון ששמשה בה' ופלטה
מגיה למיתני טהורה כדי לאוקמי
ג
כטבלא מרובעת. והכי קא
קאמר ר' ישמעאל צריך עונה
ועלית אתה ואהרן עמך מקיש ירידה
שכבת זרע בשבת ל"ש שמשה תחילת
כולה כרבי אלעזר $ אלא בלאו הכי
מקשי כטבלה מרובעת הוא
שלימה לפניהן ועונה שלימה
לעלייה מה עלייה בהשכמה אף ירידה
דשרי, הא למהוה אחד שתי
לאחריהן, דקסבר יש פולטת
ליל חמישי דאישתהי ד' עונות שלמות
איכא דתני טהורה ואיכא דתני טמאה
ואחד ערב לא. ופריק רב אשי
ביום השלישי והיא טמאה, כי
בהשכמה למה ליה למימרא להו והא אמר
ליל ה' וה' ליל ו' וו' ל"ש שמשה
הלכך מאן דלא מוקי כתנאי נוח לו
האי דקאמר כטבלא מרובעת
הא מתני' דאמרינן רישא דלא
לאו לאחמרי אלא לאקולי בה
כר' אלעזר בן עזריה. ואילין
רב הונא ישראל קדושים הן ואין משמשין
יום ה' עם חשיכה דלא אישתהי אלא
לשנות כאותן ששונין טהורה ומאן
ח)
ה
קולא אחרינא, להתיר ראש
ארבע עונות לר' ישמעאל
מטותיהן ביום הא אמר רבא אם היה בית
מקצת ה' וליל ו' וו' דליכא אלא ב'
דמוקי כתנאי לא קפיד לשנות טמאה
בעי להו מכלל שלשה ימים,
תור הנכנס לה וראש תור
ט)
היוצא ממנה.
ולא סגי דהוויין שני ימים,
עונות שלמות. העונה או יום או
וא"ת אכתי הויא מתני' כתנאי דרישא
אפל מותר ואמר רבא
ואיתימא רב פפא
מתני' מניין לפולטת שכבת
ובעי תחלתן וסופן הנץ החמה
לילה: ר' ישמעאל אומר פעמים שהן
ס)דמתני' רבי עקיבא קתני לה וסיפא
זרע ביום השלישי שהיא
ושקיעה. ואי הוה תשמש
תלמיד חכם מאפיל בטליתו ומותר
טמאה כו'. ותנן התם הפולטת
מן קמי הנץ החמה או
כו'. בא לחלוק ולומר דפולטת בג'
דקתני פולטת טהורה היינו דלא כר"ע
והא
שקיעתה אפילו בי"א שעות
שכבת זרע ביום שלישי טהורה
לשימושה טמאה אבל פולטת בד'
דפליג בסמוך אר' אלעזר בן עזריה
דברי ר' אלעזר בן עזריה,
ומחצה לא מיחשיב. והיכי
טהורה ומודינא לך דמקצת היום ככולו דלא הקפידה תורה אלא במנין
וי"ל דלא קפיד לאוקמי כתנאי אלא בתרי בבי דסמוכות זו אחר זו אבל
הוייא מתניתין דהכא דלא כר'
דמי פעמים שהן ד', כגון
ד
אלעזר בן עזריה. ואקשינן
ששמשה בסוף לילי אחד
של הימים ולא במנין העונות: ופעמים שהם ד' עונות. שלמות
אההיא דריש פירקין המרוחקות מההיא דפולטת לא קפיד וא"ת
אימא סיפא מנין שמרחיצין
בשבת ופלטה בסוף לילי
שאם שמשה ד' בשבת עם חשיכה פליטתה טמאה עד תחלת שבת:
למאן דתני טהורה טפי הוה ליה למנקט במתני' קרא דוקדשתם
את הקטן ביום שלישי שחל
שלישי בשבת, הרי כאן ארבע
להיות בשבת, ותנן לקמן בהא
[עונות] שלימות, שמתחלתן
פעמים שהם ה' עונות. כגון שמשה בתחלת היום של ד': פעמים
היום ומחר (שמות יט) דמשמעה כרבי אלעזר בן עזריה ואומר ר"י
מסכתא רבי אלעזר בן עזריה
וסופן הנץ ושקיע(ת)[ה] מכלל
שהם ו'. כגון שמשה בתחלת ליל ד' בין השמשות: נותנין לה מקצת
דניחא ליה לאתויי היו נכונים לשלשת ימים דמוכח דמשום פליטת
אומר מרחיצין את הקטן ביום
שלשה ימים. והיכי דמי פעמים
זרע הקפיד דכתיב ביה אל תגשו אל אשה: פעמים שהן ד'
שלישי שחל להיות בשבת.
שהן חמש, כגון ששמשה
עונת ו'. להשלים ה' וכל הפולטת בתוך ה' עונות שלמות טמאה:
ופריקנן למאן דמוקים כתנאי,
בתחלת לילי אחד בשבת,
כו'.
אמרוה. להא אתקפתא דלקמיה: בשלמא כו'. פלוגתא דרבנן ור'
במלתא דרבי אלעזר בן עזריה ה"מ נמי לשנות בענין זה
תני תאני טמאה ורישא רבנן
ופלטה בסוף לילי [שלישי
וסיפא ר' אלעזר בן עזריה.
ב]שבת, אם אתה חושב ארבע
יוסי בברייתא ומייתי לה בהאי פירקא לקמןל) דלרבנן בה' בשבת פרשו
פעמים שהן שתים פעמים שהן ג' כו' אלא להכי נקט ר' ישמעאל
[מאן] דלא מוקים כתנאי, תני
של יום אחד ויום שני, הרי
משום דסבר ברביעי עבוד פרישה כרבי עקיבא ובעונות לא בעי
ולר' יוסי בד' ולכ"ע בשבת ניתנו עשרת הדברות וכיון דבשבת ניתנו
ו
ז
רישא טהורה וכולה ר' אלעזר
הן משני ימים בלבד, לפיכך
למתלי כמו שתולה רבי עקיבא: בהשכמה עלה. אליבא
בן עזריה היא. ועד השתא
לא מיחשיב ליה אלא אחד מן
ע"כ בליל שבת טבלו ולא שחרית כדמתרץ לקמן מ) שלא יהו הללו
יום אחד בשבת, ושתים של
איכא תנאי דתני טמאה ואיכא
דרבי עקיבא אייריח: ישראל קדושים הן כו'. ובלאו הכי
טובלין והללו מהלכין לקבל תורה הלכך בשלמא ר' אלעזר כרבנן
תנאי דתני טהורה. ואיכא
שני, ואחת לילי שלישי. והיכי
דאמרי בחמשה בשבת עבוד פרישה ויש שלא פרשו אלא עם חשיכה
היו פורשין דאמר בוזה דרכיו ימות זה המשמש מטתו ביום ועוד
רבנן דמפרשי בגירסא(ה) רב
דמי פעמים שהן שש, כגון
ע)
מוקים לה כתנאי ור' יוחנן לא
ששמשה במקצת יום שבת
דקראן קדושים טואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש:
ומדטבלו ליל שבת ולא חשו שמא תפלטנה עוד ש"מ דפולטת בג'
מוקים לה כתנאי. ומאן דלא
אחר הנץ החמה, ופלטה בסוף
טהורה ומקצת היום של תשמיש ככולו: ור' ישמעאל. דאומר בג'
וליטבלו
לילי שלישי, לא מיחשיב יום
מוקים ליה כתנאי, דטרח כמה
דיכיל למהוה מתני' אליבא
שבת כל (ה)עיקר, דלא הוה
טמאה בד' טהורה קסבר בד' עבוד פרישה כר' יוסי דהוה ליל שבת רביעי ומיהו יש שלא פירשו עד סמוך לחשיכה וליכא
דחד תנא [דאמר ר' יוחנן
ליה הנץ החמה, ומן יום אחד
אלא ד' עונות ליל ה' וה' ליל ו' וו' ואפילו הכי משטבלו פליטתן טהורה דלא הקפידה תורה אלא בימים: אלא רבי עקיבא.
מאן דמתרגם לי חבית אליבא
ויום שני לא מיחשיב אלא
דחד תנא] מובילנא מאניה
שלשה ולילי שלישי הרי שש.
דאמר כל ה' עונות טמאה אם תפלוט כמאן ומהיכא למד דאעונות קפיד קרא הא ימים כתיב וקיימא לן מקצת היום ככולו:
בתריה לבי מסותא. ואמר רב
והכין נמי אם שמשה בתחלת
לעולם. ר' עקיבא כר' יוסי וכדרב אדא דאמר משה כל עליותיו בהשכמה עלה וכל ירידותיו בהשכמה הלכך ירידה דכתיב [שמות יט]
(סיפא) [פפא] מוקמינן לה
לילי אחד בשבת, ופלטה בסוף
מתניתין בתרי תלתא טעמי,
יום (שלשה) [שלישי] קודם
וירד משה מן ההר אל העם ויקדש את העם דהיינו פרישה בהשכמת רביעי היתה ומדהוזקק להפרישן בהשכמה ש"מ עד ה'
ולא מוקמינן בתרי תלתא
לשקיעת החמה (אין) [יש] כאן
עונות שלמות קפיד קרא: ופרכינן למה ליה למימרא להו. שחרית בלאו הכי נמי לא הוו משמשי: דקאמר רב הונא. דאין משמשין
תנאי, וכי דמפרשינן בפירקין
ארבע עונות שלימות מכלל
ביום דכתיב (משלי יט) בוזה דרכיו ימות דבעי צניעותא שלא יסתכלו: תלמיד חכם. שהוא צנוע ולא יסתכל סגי ליה במאפיל בטליתו:
קמאי. תנן התם הפולטת
שלשה ימים (כידפשטנא)
שכבת זרע ביום השלישי
[כפרישנא] לעילא דלא
והא מיחשיב (משלישי) [מראשון]
טהורה דברי ר' אלעזר בן
עזריה. טעמיה דר' אלעזר בן עזריה אפילו שתי עונות שלימות ומשהו, והעונה יום או לילה. וקא מיתני בפירוש דברי ר' אלעזר בן
אלא אחד והרי (בן) [הן] שש, יום אחד ויום שני ויום שלישי. ר' עקיבא אומר לעולם חמש. טעמיה דר' עקיבא דשקיל מן הכא
עזריה, פעמים יש שם יום וכל שהוא והיא טהורה, כיצד, שמשה את ביתה ערב שבת קודם לשקיעת החמה, ועברו שתי עונות לילי
להכא, וסבר שאם יצאת מקצת עונה ראשונה, משלימין לה מקצת עונה שישית, ומצריך שפלטה אחר ששים שעות מן התשמיש
שהן שיעור שני ימים ומחצה. אמרוה רבנן קמיה דרב פפא ואמרי לה רב פפא לרבא (קמיה דרבא) בשלמא ר' אלעזר בן עזריה
שבת ויום שבת, ופלטה במוצאי שבת לאחר שקיעת החמה, והרי הוא יום השלישי, נמצא יום וכל שהוא והיא טהורה. ויש שני ימים
כרבנן דאמרי בחמשה עבד להו משה לישראל פרישה. נמצא לישראל פרישה לילי שישי ויום שישי ומשהו מחמישי (ומלילי
חסר משהו והיא טמאה, כיצד, שימשה את ביתה ערב שבת לאחר שקיעת החמה, ופלטה באחד בשבת קודם לשקיעת החמה, הרי יש
כאן שני ימים חסר משהו והיא טמאה, לפי שאינו יום שלישי עד שתשקע החמה ויכנס יום שני בשבת. ר' ישמעאל אומר פעמים שהן
שבת), לפיכך אם שמשה ביום חמישי קודם שקיעת החמה ופלטה בלילי שבת אחר שקיעת החמה, טהורה. ר' עקיבא כר' יוסי
ארבע עונות פעמים שהן חמש פעמים שהן שש. טעמיה דר' ישמעאל שהוא עושה מקצת עונה ככולה, וקסבר אין יום שלישי (אחד)
דאמר בארבעה עבד להו משה פרישה. כגון דאפרשינהו בתר חדא שעתא מיום רביעי, משכחת חמש עונות בתר חדא שעתא מלילי