פו:
אמר
רבי
עקיבא
פרק
תשיעי שבת
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
וליטבלו
ביני
שימשי
וליקבלו תורה ביני שימשי. פירש
והא טבולי יום נינהו. כיון
דלכולהו שמעינן דבלילי שבת טבלו הוו
כט א מיי' פ"ה מהלכות
א) נדה לד:, ב) [שם וע"ז
לא:], ג) [ע"ש], ד) תענית
שאר אבות הטומאות
בקונטרס דלר' עקיבא פריך ור"י אומר דאדר' אלעזר
להו טבולי יום כשקבלו תורה שלא היה להם הערב שמש אחר
א
כח: יומא ד:, ה) פסחים ו:,
הלכה יג:
❖
הטבילה
וכיון דהכי הוא איכא למימר דמבע"י טבלו שם ואפ"ה
בן עזריה ור' ישמעאל נמי פריך דנילף מהכא דאעונות קפיד קרא
ב
ל ב ג מיי' שם הלט"ז:
ו) כ"ה גי' רש"ל ויש גורסים
כל ג' האמורים ר"ל דעת
חדא עונה אליבא דכולהו: ראויה
פליטתן טהורה ובצרי להו
דאי אימים לקבלו תורה
בי שימשי :
ג
וליטבלו בצפרא דשבתא. הא
ראב"ע או ר"ע או ר"י,
קאמינא. ראויה לינתן לטבולי יום
ז) [ישעיה מ"ה פי"ט לא
תורה אור השלם
ודאי לא פריך אלא
וקסברי הני תנאי לא הקפידה תורה
בסתר דברתי במקום ארץ חשך
והא טבולי יום נינהו אביי
בר רבין ורב
1 קִרְבוּ אֵלַי שִׁמְעוּ זֹאת לֹא
והך קרא מוקדם לקרא דמייתי
לר' עקיבא דס"ל דאעונות קפיד קרא
על טבולי יום דלא כתיב הערב שמש
חנינא בר אבין דאמרי תרווייהו ניתנה תורה
בסוגיין לא מראש בסתר
מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבַּרְתִּי מֵעֵת
דנימא דילמא בעינן שש עונות וכי
אלא לענין קדשים הלכך כל ג' ימים
דברתי [ע"ש] ומצוה ליתן
ו)
הֱיוֹתָהּ שָׁם אָנִי וְעַתָּה אֲדֹנָי
לטבול יום יתיב מרימר וקאמר לה להא
❖
טעם], ח) שייך לקמן,
אֱלֹהִים שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ:
תימא אם היו פולטות בסוף ליל שבת
האמורים לענין פרישה הוזקקו להיות
שמעת' א"ל רבינא למרימר ניתנה קאמרת
ישעיהו מח טז
מתי יטבלו ליטבלו בצפרא דשבתא
קודם טבילה ומיהו לא ניתנה לטבולי
א)
2 וְכָל בֶּגֶד וְכָל עוֹר אֲשֶׁר
או ראויה קאמרת אמר ליה ראויה קאמינא
הגהות הב"ח
אבל לר"א ורבי ישמעאל לא פריך
יום לפי שטבלו מבעו"י ולא פלטו ואם
יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת זָרַע וְכֻבַּס
ד
בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
וליטבלו ביני שימשי וליקבלו תורה ביני
היו פולטות יחזרו ויטבלו משתחשך
דנימא דילמא קפיד רחמנא אעונות
(א) גמ' בסתר דברתי וגו'
ויקרא טו יז
וליטבלו: (ב) רש"י ד"ה
שימשי $ אמר רבי יצחק לא מראש בסתר
3 בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת
אבל לא הוצרכו לכך: וליטבלו בי
דפעמים היא קולא כגון אם שימשה
1
ליטבלו בשבתא בצפרא ולמה
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
שמשי וליקבלו תורה בי שמשי. לילי
דברתי וליטבלו בצפרא דשבתא וליקבלו
בתחילת הלילה דאי קפדינן אעונות
(א)
הוצרך להפרישה בהשכמה
בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי:
דיום רביעי יפרשו עם
משעברו ה' עונות טהורה והשתא
שבת קרי בי שמשא בכל דוכתא מפני
שמות יט א
תורה בצפרא דשבתא א"ר יצחק שלא
4 הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ
חשכה וכו' לא איכפת
דקפיד אימים אינה טהורה עד יום
שבין השמשות שלו חלוק מכל ימים
יהא הללו הולכין לקבל תורה והללו הולכין
לן דטובלות וכו' לר'
ח¢ דָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם
רביעי ומיהו מצינן למימר דפריך
והוצרך להזכירו בכמה מקומות. והכי
ישמעאל לישמשו ביומא
לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:
לטבילה א"ר חייא ברבי אבא א"ר יוחנן זו
דארבעה לר"ע לישמשו
שמות יב ב
פריך לר' עקיבא דאמר הקפידה תורה
דילמא קפיד אעונות ואימים אתרווייהו
❖
5 זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת
בליליא דארבעה:
דברי ר' ישמעאל ור' עקיבא אבל חכמים
לחומרא כששימשה בתחילת הלילה
על מנין העונות ולא הקפידה אלא על
שמות כ ז
לְקַדְּשׁוֹ:
אומרים [א] שש עונות שלמות בעינן אמר רב
6 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם
ניזיל בתר יומי וכי שימשה בסוף היום
חמש למה לא קבלוה בלילה מדהמתין
גליון הש"ס
זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר
חסדא מחלוקת שפירשה מן האשה א אבל
אמר
ר' יצחק
ניזיל בתר עונות:
עד הבקר איכא למימר שהקפידה על
יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית
גמ' אמר ר"י לא מראש
פירשה מן האיש טמאה כל זמן שהיא לחה
פליטת הלילה ואיכא ו' עונות: ז) לא
שלא יהא הללו הולכים לקבל תורה.
עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא
בסתר דברתי. זה פסוק
יְיָ אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל
בסתר דברתי במקום ארץ חשך.
וא"ת א"כ מה צריך רבי יצחק לדרשה
מתיב רב ששת וכל בגד וכל עור אשר
בישעיה דף מח ע"א ורש"י
2
שמות יג ג
חָמֵץ:
7 וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת
ציין לא בסתר דברתי שזה
ולילה חשך הוא: ליטבלו בשבתא
דלא מראש בסתר דברתי ויש לומר
יהיה עליו שכבת זרע פרט לשכבת זרע
פסוק ישעיה מ"ה: גמ' ר'
כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה
בצפרא. ולמה הוצרך (ב) לירד בהשכמה
דאיצטריך דאי לאו הכי ליטבלו
שהיא סרוחה מאי לאו שפירשה מן האיש
יוסי אומר בשבעה בו. ע'
הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל
❖
בתחילת לילי השבת ומחצות לילה
דיום אי פרשו עם חשכה בד' ויטבלו
ע"ז דף ג ע"א תוס' ד"ה יום
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: שמות יט ו
❖
לא שפירשה מן האשה בעי רב פפא שכבת
א)ב
הששי:
ואילך יקבלו תורה אבל ביום אם היו
בשבת שחרית ואם פלטו לאחר טבילה
זרע של ישראל במעי כותית מהו ישראל
מאחרים עד שיטבלו כולם היו
טהורין דהא עברו ה' עונות שלמות
ה
מוסף רש"י
דדאיגי במצות חביל גופייהו עכו"ם דלא
מתבטלין מת"ת : אבל פירשה מן
הגהות הגר"א
ואם פלטו לילי שבת ונטמאו לא איכפת
ו
ביני שימשי. ערב שבת,
דאיגי במצות לא או דילמא כיון דאכלין
האיש טמאה כל זמן שהיא לחה.
לן וטובלין שחרית דהא בעל קרי
ב)
[א] גמ' שש עונות. נ"ב
ונראה בעיני לפי שבין
❖
השמשות שלו שגור בפי כל
גירסת הגאונים ג' עונות:
שקצים ורמשים חביל גופייהו ואם תמצי
הקשה ר"ת דמתני' היא דתנן בפרק
טובל ביומו ואת אמרת ניתנה תורה
ז
והכל חרדים אליו לגמור
דם הנדה (נדה נד:) הזוב והניע והרוק
לטבולי יום. ויש ספרים דגרסינן ביה
לומר כיון דאכלי שקצים ורמשים חביל
מלאכתן עד שלא תחשך קרו
ג)
לה בי שמשי (כתובות קג.).
ושכבת זרע מטמאין לחין ואין מטמאין
תרי לישני וגרסינן הכי לרבי אלעזר
רבינו חננאל
גופייהו במעי בהמה מהו
אשה (היא)
ג
דדאיגי במצות. יראים
יבישין ומיהו לא קשה כולי האי דאיכא
לישמשו ביממא דחמשא לר' ישמעאל
וחרדים במצות, ומתוך דאגתן
שבת, כדאמר ר' עקיבא
דאית לה פרוזדור מסרחת אבל בהמה
❖
למימרח מטמאין לחין טתוך ג'י ור"ת
לישמשו בליליא דחמשא לרבי עקיבא
מתחממין (נדה לד:).
אם יצאת מקצת עונה
דלית לה פרוזדור לא או
דילמא ל"ש
ראשונה משלימין לו מקצת
מפרש דהכא בזכר שנרבע ופלט זרע
לישמשו ביממא דארבעה ואומר אני
עונה שישית. אלא ר'
תיקו: ת"ר בששי בחדש ניתנו עשרת
ד)
שהוא שיבוש והגורסו טעה ולא ידע
דומיא דאשה והתם בראה קרי וכן פי'
ישמעאל, דקמצריך ארבע
יא
תוס' ישנים
ר"ח: וכתיב התם החדש הזה
הדברות לישראל $ רבי יוסי אומר בשבעה
עונות שלימות שמתחילות
לפרש מהו שאמר ר' ישמעאל פעמים
א) צ"ל רק קודם טבילה ולא
מתחילת יום (או מתחילת
❖
בו אמר רבא דכולי עלמא בר"ח אתו
קודם טהרה: לכם. תימה דבפרק קמא דפסחים
שהן ה' עונות כו': אבל חכמים
לילה) מתוך ג' ימים כמאן,
לא כרבנן ולא כר' יוסי,
אומרים ו' עונות שלמות. סברי להו
(דף ו:) פריך אהאי קרא גופיה ממאי
למדבר סיני כתיב הכא ביום הזה באו
3
מדרבנן מרחק טובא, ומדר'
דבריש ירחא קאי וי"ל דודאי בריש
כר' יוסי דאמר בארבעה עביד פרישה
מדבר סיני וכתיב התם החדש הזה לכם
יוסי נמי דהא יומא דארבעה
מוסף תוספות
4
שיצא מקצתו לא מהני
ירחא קאי דאמרי' במדרש (מכילתא)
ובהשכמה כר' עקיבא ולית להו
ראש חדשים מה להלן ר"ח אף כאן ר"ח
ה)
א. דלכולי עלמא פריך.
למחשביה עונה כידחשיב
שהראהו הקב"ה למשה באצבע
שטבלו בלילי שבת אלא סבירא להו
יב
יג
תוס' הרא"ש. ב. דלא קפדי
ליה ר' עקיבא, וארבעי
ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל
ובפסחים לא פריך אלא ידדבעי למילף
דאותן שטבלו לילי שבת ופלטו לאחר
אעונות אלא אימים. תוס'
דבידיה חמישי וששי אינון
כתיב הכא זכור את יום השבת לקדשו
הרא"ש. ג. דלא הוה לן
בלחוד ובעאי להו מכלל
5
מינה הא דאמר רשב"ג שדורשין לפני
טבילה הוצרכו לטבול בשבת שחרית
לשהויי תורה כרגע.
שלשה ימים, כמאן קאי.
וכתיב התם ויאמר משה אל העם זכור
הפסח בהלכות הפסח שתי שבתות
ולפיכך נתעכבה שכינה מליתן עד
6
ופרקינן לעולם כר' יוסי
ריטב"א. ד. להוכיח מכאן.
קאי ר' ישמעאל, ו[כד]אמר
תוס' הרא"ש. ה. בצפרא
את היום הזה מה להלן בעצומו של יום אף
שהרי נביא עומד בר"ח ומזהיר על
הבקר ולא משום לא בסתר דברתי
רב אדא בר אבא משה
דשבתא ומחצות היום
לחודיה: שפירשה מן האשה. כגון
כאן בעצומו של יום כי פליגי בקביעא
הפסח וממאי דנביא בריש ירחא קאי
טו
בהשכמה עלה ובהשכמה
ואילך יקבלו תורה. תוס'
ירד, דאלמא סבר דעבד
הרא"ש. ו. י"ל דאינו מקשה
ונהי דבראש חדש אמר ליה הקב"ה
פולטת שכבת זרע שקבלה מזכר הוא
דירחא רבי יוסי סבר בחד בשבא איקבע
לאחר מתן תורה אלא
להו פרישה ביום רביעי
דילמא משה כשאמר לישראל בארבע'
דאמר ר' אלעזר בן עזריה דבתרי
להקדים. תוס' הרא"ש.
בהשכמה קודם הנץ החמה,
ירחא ובחד בשבא לא אמר להו ולא
ז. מאי קמ"ל רב חסדא.
והוה להו חמש עונות מכלל
בירחא או בחמשא הוה קאי ומסיק
יומי מסרחת מפני שמתחממת בגופה:
מידי משום חולשא דאורחא בתרי בשבא
ריטב"א. ח. דאי מהתם
שלשה ימים, כדפרשינן לר'
אבל פירשה מן האיש. על הבגד
דיליף מדבר ממדבר דבההוא דבאחד
הו"א דכי. ריטב"א.
ישמעאל בעניין פעמים ה'.
אמר להו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים
7
מטמאה לעולם: כל זמן שהיא לחה.
וסלקא שמעתא, ומקשינן
ט. דוקא. ריטב"א. י. כל זמן
לחדש השני אמירתטז משה לישראל
בתלתא
שאינו ראוי להסריח.
בין לר' ישמעאל ובין
היתה בו ביום כדכתיב באחד לחדש
ומיהו משיבשה לא מטמיא דתו לא
יז
ריטב"א, דעיקר חידושיה
לר' עקיבא למה ליה
חזיא להזריע: מאי לאו שפירשה מן האיש. על הבגד ומטהר לה
השני ויתילדו על משפחותם וגו' וא"ת
דאמאי לא יליף הכא מדבר
לומר שאין מטמאים
למשה רבינו למעבד פרישה
יבשין אפילו תוך שלשה
לישראל ביממא דארבעה,
לחה מסרחת דלא קתני פרט לכשיבשה: של ישראל במעי כותית
ממדבר כדיליף התם דהכא נמי כתיב מדבר באו מדבר סיני ויש
ימים. חי' הר"ן. קמ"ל רב
והאמר רב הונא ישראל
מהו. מי מסרחת בג' ימים כישראלית ואי פלטה ליה בתר ג'
לומר דטפי ניחא ליה למילף הזה הזה ולא מדבר מבמדבר :
יח
חסדא כל זמן שהיא לחה
קדושים הן ואין משמשין
בתלתא
ואפי' אחר זמנה אבל
מיטותיהן ביום. ופריקנן
אמר להו מצות הגבלה. לכ"ע הגבלה קדמה לפרישה
טהור הנוגע בטיפה או לא. ולהכי נקט שכבת זרע של ישראל דאילו
ח)
יבשין לכו"ע לא ואפי'
איצטריך למשה לאפרושינן
דתלתא ויאמר כתיבי וסברא הוא דכל אחד נאמר
דכותי אמרינן במסכת נדה קריו טהור בפ' בנות כותים (נדה דף
יבשו לאלתר. שיטה להר"ן.
דהאמר רבא אם היה בית
יא. דהוה ס"ד שדין
אפל מותר. ואמר (רבה)
לד.): דדייגי במצות. לקיים מצות וחרדים בדבר ומתוך דאגה
ביומו בקמא כתיב ואתם תהיו לי וגו' ובבתרא כתיב מצות פרישה
הנרבע שפולט כדין
[רבא] ואיתימ[א] רב פפא
מתחממין כדכתיב (תהלים לט) חם לבי בקרבי: חביל. חם:
ומצות הגבלה ובאמצעי לא כתב ביה מידי שיעשה משה שליחות
האשה שפולטת, קמ"ל.
תלמיד חכמים המאפיל
בטליתו מותר. ומקשינן כי
ריטב"א. יב. את החודש.
דאית לה פרוזדור. בשר כותלי בית הרחם בולט מן השינים ולחוץ
לישראל ואית לן למישדי מצות הגבלה אההיא אמירה ולא אמצות
יט
תוס' הרא"ש. יג. ודרשינן
מכדי פרישה עבידא אליבא
ובית הרחם הוי מן השינים ולפנים: אשה אית לה פרוזדור.
פרישה שהרי מיד אחר אמירה אחרונה כתיבא מצות פרישה:
נמי בשלהי פ"ק דר"ה
דר' יוסי ור' ישמעאל ור'
לפיכך לא שליט בה אויר בגופה ומתחממת: בו' בחדש כו'. דהא
החדש הזה לכם כזה ראה
היום
עקיבא מארבעה, ואליבא
וקדש. תוס' הרא"ש.
דר' אלעזר בן עזריה
דכתיב [שמות כד] ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי סבירא להו כר' יוסי הגלילי דאמר בפ"ק דיומא (דף ד.) זה היה מעשה
יד. אמאי. תוס' הרא"ש.
ורבנן מן חמשה, ולכולהו
אחר עשרת הדברות ור' יוסי סבירא ליה דמשה וכל ישראל עומדים לקבל עשרת הדברות ולא בא הכתוב אלא לחלק כבוד למשה:
טו. ופריך. תוס' הרא"ש.
כל אשה ששמשה קודם
טז. הקב"ה
למשה
הפרשה, אם פלטה שכבת
כתיב הכא. הזה הזה לגזירה שוה: מה להלן. זכור את היום הזה בעצמו של יום הזכירה דיציאת מצרים נאמר להו כדכתיב הזה אף כאן
ואמירת. תוס' הרא"ש.
זרע בלילי שבת טהורה
בעצמו של יום הזכירה דשבת נאמר להן זכור את יום וגו': בקביעא דירחא. באיזה יום הוקבע החדש: משום חולשא דאורחא
גרסינן:
יז. כדמוכחי קראי דבאותו
היא, תישרי שכינה מליליא
היום עצמו מנאן. תוס'
דשבתא אמאי איתאחרא עד
בתרי בשבא אמר להו ואתם תהיו לי. ומשה עלה ויקרא אליו כל הענין עד אלה הדברים אשר תדבר וגו' הדברים האלה נאמרו לו למחרת
לצפרא. ופרקינן אמר ר'
הרא"ש. יח. בתוס' בפסחים
ביאתם כדאמרינן [ע"א] כל עליותיו בהשכמה היו ואפי' למאן דלית ליה בהשכמה ירד דלא אקיש אית ליה בהשכמה עלה דהא בהדיא כתיב קרא:
יצחק לא מראש בסתר
ו: ד"ה ואמאי: דמדבר
דברתי, כן עלתה במחשבה
מבמדבר לא ילפינן. [ועי'
שבת של מי]. יט. ושקבלוהו ישראל ממשה כדי שיהא צריך להשיב לפני הגבורה שקבלוהו ישראל וכדאמרינן בברייתא בסמוך, למהוה ביממא. והדר אקשינן אם כן למה לי דעבד פרישה אליבא דר' ישמעאל ור' עקיבא מצפרא ארבעה, לר' עקיבא
אלא על כרחין זו מצות הגבלה שהיא מאוחרת במקרא וראויה להיות מוקדמת. חי' הר"ן. והיינו קרא דכתיב קודם פרישה תשמש כולי יומא דארבעה, והרי חמש עונות עד צפרא דשבתא. ולר' ישמעאל תשמש עד צפרא דחמשא, דהא איכא עד
ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן וכו' ובו ביום אמר משה לישראל מצות הגבלה והיינו קרא דכתיב קודם צפרא דשבתא ארבע עונות כהלכתן מכלל שלשה ימים. ופריקנן אמר ר' יצחק אם כן יאמרו הללו הולכין לבית הטבילה
והללו הולכין לקבל התורה. ואילין שאומרין עליהן הולכין לבית הטבילה אינון נשים שפלטו שכבת זרע בלילי שבת, שאילו
פרישה ויגד משה את דברי העם אל ה'. שיטה להר"ן [ועי' מהרש"א].
לא פירשו ביום רביעי הות מיטמיא ממה שפולטת וצריכה למיטבל לצפרא דשבתא, ואיכא בהא מילתא סוניא ולא שפיר
שהללו ילכו לקבל תורה והללו ילכו לבית הטבילה. ואיכא מאן דגרסי בהדין קושיא דלעילא נמי ולר' אלעזר בן עזריה תשמש ביממא דחמשה. ולא צריכה מילתא להכין, דר' אלעזר בן עזריה לא איכפת ליה שימשה בחמשה עד קרוב לשקיעת החמה
אם לאו, ולא צריך אלא משהו מן חמשה, וכולי יומא דמעלי [שבתא], ומשהו מן שבתא דהוא יום שלישי. ומקשינן והא טבולי יום נינהו, ומפרקינן ראויה תורה להינתן לטבולי יום. ואיכא דמקדמי וגרסי ליה להאי קושיא ולהאי פירוקא, מבתר
אוקימתא דמילי דר' ישמעאל ור' עקיבא כר' יוסי. ואיכא דגרסי ליה הכא, ואית ליה תרין אנפי, חד דהויא קושיא על ר' עקיבא דאמר במקצת יומא (דחמשה) [דארבעה] עבד להו פרישא, וכל אשה שפלטה שכבת זרע בלילי שבת עד שמשלימין
כשיעור הזה, מה שיצא מיום חמישי טמאה היא, וכיון שאפשר על דעתא דר' עקיבא שיש אשה שפולטת וטמאה בלילי שבת, הרי היא צריכה הערב שמש, וכל נשים שהיה להן כן טבולי יום אינון. ועוד אית ליה להאיי קושיא אנפא אחרינא, כי
אמרינן לר' ישמעאל ור' עקיבא למה לי למיעבד להו פרישה דמטיא עד בי שמשא, ליעביד להו פרישה דלא מטיא אלא עד צפרא דשבתא. ופריקנן א"ר יצחק יאמרו הללו הולכים לבית הטבילה והללו הולכין לקבל תורה. ואקשינן למה ליה לר'
יצחק לפרוקי כי הדין פירוקא, הא טבולי יום נינהו אי הות פרישתן עד צפרא דשבתא. ואהדרינן אעפ"כ ראויין היו לקבל התורה, והלכך צריכינן לפירוקא דר' יצחק. ואע"ג דהאיי דקאמרינן והא טבולי יום נינהו, ואביי בר אבין ורב חנניה בר אבין
תרווייהו ניתנה תורה לטבולי יום, מוכחא מלתא דעל נשי קאי ולא בגברי אימיר, כי דסדרנא לשמעתא, הא מיפרש בתלמוד ארץ ישראל שמעתא, אמר ר' יוחנן טבולי יום קבלו ישראל את התורה, הדא דאת אמר בנשים, אבל אנשים כבר טהרו,
מאי טעמא וקדשתם היום ומחר. אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן זו דברי ר' ישמעאל ור' עקיבא אבל חכמים אומרים שלש עונות שלימות בעינן. וכן הלכה. ושכבת זרע שפרשה לאיש, כל זמן שהיא לחה טמאה ואפילו פלט אותה [מימים