י:
יציאות השבת
פרק
ראשון שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שאני
בית הכסא דנפיש זוהמא. תימה בסוף פ"ק דנדרים
שאני
בית הכסא דמאיס. ושם מגונה עליו
מש"ה מספקא לן
סו א מיי' פ"ג מהל' ק"ש
א) ביצה טז., ב) [שם ע"ש],
ג) ג"ז שם, ד) [צ"ל ברבי],
הל' ה טוש"ע א"ח סי'
בהזמנתו: ויקרא לו. גדעון להקב"ה ה' שלום: הימנותא. להזכיר
(דף ז.) גרס בעי רבינא הזמינו לבית הכסא והזמינו לבית
ה) מגילה טז:, ו) ס"א א"ר
פה סעיף ב:
אמונה בבית הכסא: צריך להודיעו. מתן פלוני אתן לך וזהו דרך
המרחץ מהו אלמא במרחץ נמי מיבעי ליה ויש שמוחקין אותו שם
סז ב מיי' פ"ו מהל'
יצחק ישיבתה של צוער נ"א
שנה, ז) עי' רש"י חולין
נחלות הלכה יג סמג
מן הספרים משום הך דהכא ומיהו יש לקיים שם הגיר' והכא ה"פ
כבוד דשמא יתבייש לקבלה
ומתוך כך מתרצין בדברים ואינו בוש
עשין צו טור ח"מ סי'
מד: ד"ה רב חסדא ומה
❖
מאי לאו כי היכי דלא איפשיטא ליה
בדבר וכן אם נתנה בביתו שלא
שרשמתי שם, ח) [צ"ל וכר"י
רפב:
מבית הכסא ה"נ לא איפשיטא ליה
מידיעתו צריך להודיעו שמידו באה
בן בתירה. מצור דבש],,
שאני בית הכסא דמאיס: אין שם שאילת שלום
ט) [ברכות כב.],
לו שמתוך כך יהא אוהבו: לדעת כי
מבית המרחץ ומשני שאני בית הכסא
מסייע ליה לרב המנונא משמיה דעולא דאמר
י) גירסת רש"ל משנולד יצחק
מוסף רש"י
אני ה' וגו'. להודיעם אני בא שאני
דנפיש זוהמיה להכי לא איפשיטא ליה
והשאר נמחק [ועי' בשל"ה דף
אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ
לדעת כי אני ה'
קסא. במצה שמורה ד"ה ברוך
רוצה לקדשם: שייף ליה משחא.
אבל מרחץ בתר דבעיא הדר פשטא
מקדשכם. רישיה דקרא אך
משום שנאמר 1ויקרא לו ה' שלום אלא מעתה
שומר וכו' ביאור יפה בדברי
❖
א"נ הזמינו לבית המרחץ אינו מדברי
ישפשפנו בשמן בין עיניו דבר הנראה
תוס' הללו] ועי' מהרש"א,
את שבתותי תשמרו, ומאי
הימנותא נמי אסור למימר בבית הכסא דכתי'
לדעת, רוצה אני שתודיעם
רבינא אלא הש"ס הוא דמסיק שאינו
שתשאלנו אמו מי עשה כן ויאמר לה
מה מתנה חשובה אני מבקש
2 האל הנאמן וכ"ת ה"נ והאמר רבא בר מחסיא
רוצה לחלק וכן יש בכמה מקומות:
התינוק פלוני עשה וגם פת נתן לי:
ליתן להם (ביצה טז.). צריך
תורה אור השלם
דמתרגמינן אלהא מהימנא.
אמר רב חמא בר גוריא אמר רב שרי למימר
להודיע לאמו. לעשות לו
ומלי ליה כוחלא. נותן כחול סביב
א
1 וַיִּבֶן שָׁם גִּדְעוֹן מִזְבֵּחַ לַיְיָ
אות וסימן, שאם יאכלנו קודם
עינו וכן לשונו בתלמוד: לכשפים.
הימנותא בבית הכסא התם שם גופיה לא
תימה א דשלום נמי
שיודיע לאמו תראה את האות
וַיִּקְרָא לוֹ יְיָ שָׁלוֹם עַד הַיּוֹם
שתחשדנו שכשפו: לאגלויי. מי נתנו
ותשאלנו מי עשה לך כך
מתרגמינן דעבד ליה שלום וי"ל דהתם
ב
איקרי הכי דמתרגמינן אלהא מהימנא הכא
הַזֶּה עוֹדֶנּוּ בְּעָפְרָת אֲבִי
והוא יאמר פלוני וגם נתן
שופטים ו כד
הָעֶזְרִי:
לו: מתן שכרה כו'. והוא הודיעם
קראו שלום על שם שהוא עושה שלום
שם גופיה איקרי שלום דכתיב ויקרא לו ה'
2 וְיָדַעְתָּ כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ הוּא
לי פת, ומתוך כך ידעו אביו
[ע"י משה] בעל פה מה שכרה: רב
דאי לא קראו שלום אלא בעי למימר
ואמו שהוא אוהבם ותרבה
הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר
שלום: ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא
חיבה וריעות בישראל (שם).
הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו
חסדא. כהן הוה כדאמרינן (ברכות
ה' שלום ה' העושה לו שלום א"כ
ז)
אינו צריך להודיעו. לומר
בר גוריא אמר רב הנותן מתנה לחבירו צריך
וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף
ה"ל למימר ה' שלומו:
פ"ו דף מד.) גבי עיר אחת היתה בא"י
שלא יהא זה יושב ותוהה
דברים ז ט
דּוֹר:
להודיעו שנאמר לדעת כי אני ה' מקדשכם
הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו.
3 וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי
מהיכן בא עליו דבר זה (שם).
3
ובה שמונים זוגות אחים כהנים
ומשה לא ידע. אלמא נתן
יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אֶת
תניא נמי הכי לדעת כי אני ה' מקדשכם
ודוקא במתנה שנותן לו
הנשואים שמונים זוגות אחיות כהנות
א)
לו הקב"ה קרון עור פנים
שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ כִּי אוֹת
ולא הודיעו (שם). דעבידא
א"ל הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית
ע"י אהבה שאין המקבל מתבייש אבל
ובדקו מסורא עד נהרדעא ולא אשכחו
הִוא
בֵּינִי
וּבֵינֵיכֶם
לאגלויי. כגון קרון עור
לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי יְיָ
הנותן צדקה שהמקבל מתבייש
אלא תרתי בנתיה דרב חסדא דהוו
גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל
פנים דמשה, שהודיעוהו
מְקַדִּשְׁכֶם: שמות לא יג
4 וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר
הרואין לא צריך הנותן
מתן בסתר יכפה אף (משלי כא):
נסיבי לרמי בר חמא ולמר עוקבא
לך והודיעם מכאן ארשב"ג הנותן פת לתינוק
יהבה ניהליה. דמותרת לזרים
להודיעו (שם). שישיבתה
סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד
בר חמא: הוה נקיט תרתי מתנתא
קרובה. נתיישבה מקרוב
צריך להודיע לאמו מאי עביד ליה אמר אביי
מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר
דתורא. זוג של זרוע לחיים וקיבה
כפירוש הקונטרס והכי
לפיכך לא נתמלאה סאתה
וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר
❖
שאיף ליה משחא ומלי ליה כוחלא והאידנא
ב)
עדיין (בראשית יט כ).
פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ:
מוכח בפרק הזרוע (חולין קלב.)
והא
שנתנו לו ורשאי להאכילן לישראל.
שמות לד כט
דחיישי' לכשפים מאי אמר רב פפא שאיף לי'
דאמר בפ"ב דכתובות (דף כה.) חזקה
ואע"ג דרב חסדא בח"ל הוה לא
5 הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת
מאותו המין איני ג) והאמר רב חמא ד) (בר)
מוסף תוספות
קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה וְהִוא
לכהונה חילוק מתנות כגון שמעיד לו
ילפינן מהכא דמתנות נוהגות בזמן
מִצְעָר אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה
חנינא הנותן מתנה לחבירו א"צ להודיעו
דבתורת כהונה יהבה ניהליה:
הזה דהאידנא נהוג עלמא כתלתא
א. בתוס' הרא"ש כתוב: ה'
הֲלֹא מִצְעָר הִוא וּתְחִי
❖
ה"ג
שלום. ב. ודאי מתרגמינן
בראשית יט כ
נתגלגל הדבר וירדו אבותינו
שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו
סבי (ברכות דף כב.) כרבי יאשיה
נַפְשִׁי:
4
נמי דעבד ליה שלים
למצרים. ואע"ג דבלאו הכי
בכלאים וכרבי יהודהח) בטבילת בעלי
בדברו אתו לא קשיא הא במילתא דעבידא
דלהכי. תוס' הרא"ש.
ג. [ד]בהפיכתה הי' אברהם
נגזר דכתיב (בראשית טו) ועבדום
קריין לת"ת וכרבי אלעאי בראשית
הגהות הב"ח
לאגלויי הא במילתא דלא עבידא לאגלויי והא
בן צ"ט שנה שהרי היתה
וענו אותם שמא לא היה נגזר עליהם
הגז שהיה אומר אינו נוהג אלא בארץ
(א) רש"י ד"ה הוה נקט וכו'
ההפיכה שנה אחת קודם
שבת דעבידא לגלויי מתן שכרה לא עביד
וכי היכי דאחזוק במנהג
עינוי כ"כ אלא ע"י זה שהרי ארבע
וכן מתנות בימי רב חסדא אכתי לא
שנולד יצחק צא מהם
❖
לגלויי רב חסדא הוה נקיט בידיה תרתי
בראשית הגז:
ששה ועשרים שנה
מאות שנה התחילו י) קודם שנולד
נהוג כר' אלעאי ובימי ר"נ בר יצחקט)
למפרע של שלוה נמצא
מתנתא דתורא אמר כל מאן דאתי ואמר לי
יצחק ל' שנים: ושל סדום נ"ב
נהוג כוותיה בראשית הגז ולא במתנות
שבן ע"ג שנה היה
שמעתתא חדתא משמיה דרב יהיבנא ליה
במלחמת המלכים. תוס'
רבינו חננאל
שנה. כמו שמוכיח בקונ' שהיה אברהם
והשתא קא חזינא דנהוג אף במתנות
❖
ברכות ז:
ניהליה א"ל רבא בר מחסיא הכי אמר רב
בן מ"ח שנה כשנבנית סדום ושלותה
וכי היכי (א) דאחזו במנהג בראשית הגז
אמר רב המנונא אסור ליתן
שלום לחבירו בבית הכסא
כ"ו שנים משמע שהיה אברהם בן
בימי ר"נ ולא מחינא בהו ונהגנא
הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו שנאמר
שהשם גופיה איקרי שלום,
רב נסים גאון
כולא כוותיה השתא דנהוג אף
ע"ג כשהרג את המלכים ובסדר עולם
ג
לדעת כי אני ה' מקדשכם יהבה ניהליה אמר
שנאמר ויקרא לו ה' שלום,
רב חסדא הוה נקט מתנתא
אבל לומר נאמן בבית הכסא
במתנות לא משנינן מנהגא: חדתא.
משמע שהיה בן ע"ה שנה כשהכה
חביבין עלך שמעתתא דרב כולי האי א"ל
דתורא בידיה. רב חסדא
מותר שאינו שם שנאמר
חדשה שלא שמעתיה: מילתא אלבישייהו
את המלכים דקאמר התם אברהם
כהן הוה ותמצא במסכת
האל הנאמן ומתרגמינן
אין א"ל היינו דאמר רב מילתא אלבישייהו
יקירא. מעיל דמיו יקרים למי שרגיל
אבינו כשנדבר עמו בין הבתרים בן
אלהא מהימנא. אמר רב
ברכות בפרק כיצד מברכין
יקירא א"ל אמר רב הכי בתרייתא עדיפא לי
[דף מד] אמר ר' יצחק עיר
הנותן מתנה לחבירו צריך
ע' שנה היה שנאמר ויהי מקץ
ללובשו. כלומר לפי שאתה תלמידו של
אחת היתה בארץ ישראל
להודיעו, שנאמר לדעת כי
מקמייתא ואי הוה נקיטנא אחריתי יהיבנא לך:
שלשים שנה וגו' וחזר לחרן ושהה
רב ורגיל בשמועותיו אתה מחזר
וגופנא שמה והיו בה
אני ה' מקדשכם. והני
שמונים זוגים אחים כהנים
מילי במילתא דלא עבידא
ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא
אחריהם: משקל ב' סלעים. לאו
שם ה' שנים שנאמר ואברם בן
ה)
[נשואים] לשמנים זוגות
לאיתגלויי, אבל במילתא
אמר רב לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים
חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן
דוקא נקט. בתלמידי רבינו יצחק הלוי
אחיות כהנות, ובדקו רבנן
דעבידא לאיתגלויי לא,
ב
מסורא ועד נהרדעא ולא
שנאמר ומשה לא ידע
וגו' ואותה שנה שיצא מחרן שנת
מצאתי כתונת פסים סביב פס ידו
שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן
כי קרן עור פניו. אמר
אשכחו אלא תרתי בנתיה
נתן מילת ולא כל הכתונת: שישיבתה
רעב היתה ירד למצרים ושהה שם ג'
רב לעולם אל ישנה
דרב חסדא כו', ואע"ג
יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו
אדם בנו אחד משאר
דאינהי כהנתא אינהו לא
קרובה. שנתיישבו בה מקרוב
חדשים בא וישב לו באלוני ממרא
אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים:
בניו, שהרי בשביל ב'
כהני.
כלומר עיר חדשה: דמקרבא. לנוס
היא שנה שכבש את המלכים ולפ"ז
סלעים מילת שהוסיף יעקב
ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר
שם: וזוטא. ולא צריכין אתם
לא היתה שלותה אלא כ"ד וצריך
אבינו ליוסף נתקנאו בו
גוריא אמר רב לעולם יחזר אדם וישב בעיר
אחיו ונתגלגל הדבר וירדו
להקפיד על קיומה: הא קא חזו לה.
לומר שהיתה בשלוה ב' שנים בתחלה :
ד
אבותינו למצרים. אמר
ולא שישיבתה קרובה שמתוך שישיבתה קרובה
למה ליה למימר להו: שישיבתה
רב לעולם יחזר אדם
וישב בעיר שישיבתה
עונותיה מועטין שנאמר הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא
קרובה. שנה אחת קדמה לה סדום
5
קרובה [שמתוך שישיבתה
כדמפרש של סדום חמשים ושתים
מצער מאי קרובה אילימא קרובה דמיקרבא וזוטא והא קא חזו לה
קרובה] עונותיה מועטין.
א"ר חנן מאי קרא, שנאמר
דע"כ בוני מגדל בארץ שנער היו
אלא מתוך שישיבתה קרובה עונותיה מוצערין א"ר אבין מאי קרא
ו)
הלא מצער היא ותחי
ולא היה ישוב בעולם אלא באותה
נפשי, כלומר מצער עתה
דכתיב 5אמלטה נא שמה נ"א בגימטריא נ' וחד הוי ושל סדום נ' וב' ושלותה
בקרוב נתיישבה. א"ר יצחק
בקעה כדכתיב (בראשית יא) ויהי כל
כ"ו
ישיבת צוער נ"א שנה היתה
הארץ שפה אחת וגו' ויהי בנסעם
שנאמר אמלטה נא שמה
נא בגימטריא הכי הוו.
מקדם ומשם נפוצו למקומות אחרים כשנתפלגו ובנו להם עיירות ומשנתפלגו עד שחרבה
סדום אינו אלא חמשים ושתים שנה
ישיבתה של סדום נ"ב שנה
שהרי בסוף ימי פלג נתפלגו הארצות כדתניא בסדר עולם אמר רבי יוסי נביא גדול היה עבר שקרא בנו פלג כי בימיו נפלגה
הוה שהיתה מוקדמת לצוער
הארץ [שם י] ואם תאמר בתחלת ימיו והלא יקטן אחיו קטן ממנו והוליד משפחות ונתפלגו ואם תאמר באמצע ימיו לא בא הכתוב לסתום
שנה ושלותה כ"ו דכתיב
אלא לפרש נתן לך סימן ולא תדע באיזו משנותיו אלא בסוף ימיו צא וחשוב שנותיו של פלג ונמצא שנה שמת בה היא שנת מ"ח
לאברהם וכשחרב סדום שנת צ"ט לאברהם שהרי בו ביום נתבשרה שרה ולשנה אחרת ילדה ואברהם בן מאת שנה וגו' (שם כא): ושלותה.
האמורה בה גאון
שבעת לחם ושלות
השקט היה לה וגו'
וכתיב נתיב לא ידעו עיט לא הדריכוהו וגו' (איוב כח):
(יחזקאל טז)
עשרים