אמר
רבי עקיבא
פרק תשיעי שבת
פז.
מסורת הש"ס
תורה אור השלם
היום כמחר. אין זו דרשה גמורה אלא משמע דהיום ממש דאי
בתלתא אמר להו מצות הגבלה. שהדברים שנאמרו לו בשני ירד
א
ב
א) יבמות סב. [עי' אדר"נ
1 וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת
לאו הכיג אין זה מדעתו: ומה ישראל כו'. וא"תד מאי
פ"ב חשיב עוד אחד], ב) ב"ב
לערב ואמרן לישראל כדכתיב ויבא משה ויקרא לזקני העם וגו' ה)
כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה
יד: יבמות סב. מנחות צט:,
הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל
ולמחרת השכים ועלה וישב משה את דברי העם וגו' כדאמר כל
קאמר (דהוסיף) מדעתו דאורייתא הוא דק"ו ניתן לידרש וי"ל דלא
ט)
ה
ג) [חגיגה יד.], ד) [תרגום של
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: שמות יט ו
2 וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵךְ
הנני מאכיל את העם הזה לענה
עליותיו בהשכמה היו ובו ביום נאמר לו הנה אנכי בא אליך בעב וגו'
הוי ק"ו גמור דשאני
התם משום עשרת הדברות:
ו
מרה כגידין ערוך ערך גד ט],
וקבע
אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם
להם זמן. תימה לר"י
ומצות הגבלתם דהשמרו לכם עלות
ה) [שמות יט], ו) בס"א:
וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם:
משומד, ז) בס"א: משומדים,
בהר אע"פ שהיא כתובה אחר
דהיא הנותנת דמשום
בתלתא אמר להו מצות הגבלה בארבעה
שמות יט י
ח) [שמות יט], ט) [צ"ל
3 וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם הֱיוּ
וקדשתם היום ומחר שהיא מצות
שקבע להם זמן וידעו שבאותו יום
עבוד פרישה ורבנן סברי בתרי בשבא
דפירש], י) [כדאיתא מכות
נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל
פרישה קודם לכן נאמרה דכתיב
ודאי תדבר שכינה עמהם הוצרכו
י:], כ) [עי' אדר"נ פ"ב ק"ו
תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה:
איקבע ירחא בתרי בשבא לא אמר להו ולא
❖
אחר איתא שם],
שמות יט טו
בההיא עלייה שעלה בשלישי להשיב
לפרוש אבל הוא מספק למה יפרושז
4 לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם
מידי משום חולשא דאורחא בתלתא אמר
להקב"ה דברי העם דנעשה (ונשמע)
וי"ל דלהם נמי איכא ספיקא שמא לא
לְאָה¢ לֵיכֶם: דברים ה כז
להו ואתם תהיו לי בארבעה אמר להו מצות
5 וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד
1
הגהות הב"ח
הנה אנכי בא אליך וסיפא דקרא ויגד
תפלוט והכי עביד ק"ו ומה ישראל
עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ
הגבלה בה' עבוד פרישה מיתיבי 2וקדשתם
משה את דברי העם וגו' וכי מה דברי
שקבע להן זמן וא"כ לא היו צריכים
(א) רש"י ד"ה אמרה תורה
אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים
היום ומחר קשיא לר' יוסי אמר לך ר' יוסי
וכו' יפרשו מנשותיהן:
העם יש כאן אלא מצות הגבלה נאמר
לפרוש משום קרי דביום אחד היה
וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם
(ב) ד"ה הא אמרן וכו' א"ל
וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן
❖
יום אחד הוסיף משה מדעתו דתניא ג'
לו בו ביום ולקמן תניא לה הכי ולערב
די אפ"ה משום חשש פליטה שהיא
א)
למשה ומשה אמר להן:
לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ:
אמרה לישראל ולמחרת בד' השכים
קלה הוזקקו לפרוש אני שלא קבע לי
דברים ה כח
דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה
6 פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ
ועלה והגיד שקבלו עליהם מצות
זמן ויש חששח קרי שהוא חמור לא כ"ש
עמו הוסיף יום אחד מדעתו ופירש מן האשה
גליון הש"ס
וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת
הגבלה ונאמרה לו מצות פרישה
שיש לי לפרוש:
יְיָ יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם
ושבר את הלוחות הוסיף יום אחד מדעתו
גמ' ואמר ר"ל יישר. אשר
ואתה
לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה:
פה עמוד עמדי. וא"ת
וקדשתם היום ומחר ואע"פ שיש עוד
כמו ישר ובא האל"ף במקום
במדבר יב ח
מאי דריש היום ומחר היום כמחר מה למחר
ג' ימים עד יום שבת האמרינן לקמן
מנלן דפירש משה מדעתו
7 וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
היו"ד וכן אשרו חמוץ (ישעיה
❖
לילו עמו אף היום לילו עמו ולילה דהאידנא
א') כמו ישרו חמוץ:
וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל
לר"י דמשה הוסיף יום אחד מדעתו:
קודם ושוב הסכים הקב"ה על ידו
בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ:
נפקא ליה ש"מ תרי יומי לבר מהאידנא
היום ומחר. משמע בה' נאמר לו
שמא זה הוא צווי גמור שצוה לו
שמות יב מג
8 וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה פְּסָל
ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו דלא שריא
לפרוש ה' וו': אמר לך ר' יוסי. לעולם
מוסף רש"י
לפרושט ותירץ ר"ת דאם איתא דמחמת
לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים
ברביעי נאמר לו לפרוש ד' וה' והוא
צווי הקב"ה פירש ולא מדעתו היאך
שכינה עד צפרא דשבתא ופירש מן האשה
הוסיף משה מדעתו.
כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל
הקב"ה א"ל וקדשתם היום
הוסיף יום אחד והסכים הקב"ה
היה מערער אהרן ומרים דכתיב
הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר
מאי דריש נשא קל וחומר בעצמו אמר ומה
ומחר, והוא אמר היו
הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים
לדעתו: ופירש מן האשה. לגמרי
ותדבר מרים ואהרן במשהי אלא ודאי
ישראל שלא דברה שכינה עמהן אלא שעה
נכונים לשלשת ימים (יבמות
אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ: שמות לד א
לאחר מתן תורה מיד משפירש עם
מתחלה פירש ממנה לגמרי משה
9 וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי
סב.). עד צפרא דשבתא.
אחת וקבע להן זמן אמרה תורה והיו
3
דעבוד פרישה בארבע בשבתא
כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְיָ
חביריו שוב לא חזר לתשמיש: אף
מדעתויא ואע"ג דהסכים הקב"ה על
ופירשו חמישי וששי שלמים
לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר
נכונים וגו' אל תגשו אני שכל שעה ושעה
היום. צריך להיות לילו עמו והא לא
ידו מ"מ נתרעמו עליו לפי שאילו לא
ובשבתא שריא שכינה והוא
שמות יט יא
סִינָי:
שכינה מדברת עמי ואינו קובע לי זמן על
01 וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו
שלישי לימים השלמים, ויום
אפשר: וקבע להם זמן. אימתי
פירש מדעתו לא היה הקב"ה מסכים
א' לא חשיב שלא היה לילו
וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ
אחת כמה וכמה ומנלן דהסכים הקב"ה על
ידבר עמהם: אמרה תורה והיו
דבדרך שאדם הולך בה מוליכין
י)
עמו (שם). ואינו קובע
נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי
לי זמן. אימתי ידבר עמי
הָעָם אֶל יְיָ: שמות יט ח
נכונים וגו'. (א) פירשו מנשותיהן: ולא
ידו דכתיב לך אמור להם שובו לכם
אותו שהרי לאהרן ומרים לא אמר
יב
4
11 וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה
שאפרוש יום אחד קודם (שם).
קבע לי זמן. לדבורו שאוכל לפרוש
לפרוש אע"ג שגם עמהם היה מדבר
לאהליכם וכתיב בתריה ואתה פה עמוד
לאהליכם. לנשיכם (שם).
5
אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן
אשר שברת. ולא א"ל בלשון
קודם לכן: לאהליכם. להתיר נשותיכם
ומיהו קשה דמשמע במדרש שלא ידעו
בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי
עמדי ואית דאמרי פה אל פה אדבר בו
6
כעס, ש"מ הסכימה עמו
עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם
לתשמיש שאסרתי לכם: בן נכר.
זמן גדול שפירש ממנה גבי אלדד
דעת השכינה כשביטל תורה
שבר את הלוחות מאי דריש אמר ומה פסח
וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם
❖
ומידד שהיו מתנבאים שאמרה מרים
ושיברן כיון דנתכוין לטובה
מומר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים:
שמות יט ט
ו)
אֶל יְיָ:
שהוא אחד מתרי"ג מצות אמרה תורה וכל
(מנחות צט:). יישר כחך.
7
התורה כולה. תלויה בלוחות הללו
אשרי נשותיהן של אלו שנתמנו
אשר לשון יישר (יבמות שם)
בן נכר לא יאכל בו התורה כולה [כאן]
❖
וישראל מומריםז) על אחת כמה וכמה
בעליהן פרנסין על הציבור אמרה
לשון חוזק (כתובות פה.).
מוסף תוספות
וישראל מומרים על אחת כמה וכמה ומנלן
שאינם כדי לה: אשר. אישור שאישרו
צפורה אוי להם לנשותיהם של אלו
א. דכיון דכתיב והיו
דהסכים הקב"ה על ידו שנאמר אשר
ושיבחו על שבירתן: ה"ג והיו נכונים
שמיום שנתייחדה שכינה עם אחיך
נכונים ליום השלישי
8
רבינו חננאל
פשטיה דקרא ליום הציווי
ליום השלישי. ול"ג והיו נכונים לשלשת
פירש ממני מיד ותדבר מרים ואהרן
שברת ואמר ר"ל $יישר כחך ששיברת ת"ש
ב)
קאמר, [דאם רצה הקב"ה
הרבה]. וכי תניא פרט
ימים: הא אמרן יום אחד הוסיף.
במשה משמע שלא ידעו קודם לכן
והיו נכונים ליום השלישי קשיא לר' יוסי
היה אומר לו היו נכונים
לשכבת זרע שהסריחה,
9
ליום הרביעי כדלקמן,
דפרשה מן האשה, אבל
והאי קרא דוהיו נכונים ליום השלישי
וכי לא ידעו הא דכתיב ואתה פה
הא אמרינן יום אחד הוסיף משה מדעתו
אלא הוא ודאי לשלישי
שפרשה מן האיש טמאה כל
קודשא בריך הוא אמר ליה (ב) ומשה
עמוד עמדי ואור"ת דודאי ידעו אבל
אמר. רמב"ן]. ואי משום
זמן שהיא לחה. והיכי דמי
ת"ש שלישי שלישי בחדש ושלישי בשבת
אמר להן היו נכונים לשלשת ימים ולא
היו סבורין שפירש ע"פ הדבור עד
דכתיב היום ומחר לא
אפי' הבא על הזכור, אם
קשיא לרבנן אמרי לך רבנן הא מני ר' יוסי
משמע איפכא שהרי
פלט הזכור את שכבת זרעו
אמר ליום השלישי אלא פירשו ג' ימים
שאמרה להם צפורה שמדעתו פירש
אפילו בחצי היום שייך
כל זמן שהיא ליחה טמאה.
היא שלישי למאי לכדתניא וישב משה את
וקרא דכתיב ויהי ביום השלישי בהיות
ממנה מתחלה :
01
למימר היום ומחר. חי'
ומנא לן, מדקא מיבעיא
יג
ומה פסח כו'. אין זה ק"ו גמור
הר"ן. ב. אותו יום שהוא
ליה לרב פפא שכבת זרע
דברי העם אל ה' וכתיב ויגד משה את
הבקר שלישי לימים שלמים שלילן
ח)
כ)
יד
11
עומד בו משמע. חי' הר"ן.
במעי בהמה מהו, וקא
עמם קאמר: ת"ש. דתניא בברייתא
דברי העם אל ה' מה אמר לו הקב"ה למשה
דאם מומר אסור בפסח
ג. כיון דמדרש דרש. חי'
מסתפקא משום דלית לה
הר"ן. ד. כיון דק"ו גמור
פרוזדור, דאלמא פרוזדור
הכי שלישי שלישי בחדש היה שלישי
שהוא קרבןטו מ"מ לא היה לו למנוע
ומה אמר להם משה לישראל ומה אמרו
הוא דרש א"כ. תוס'
דאשה הוא דמסרחא, ואם
בשבת היה ולקמן בעי שלישי קמא
מליתן להם התורה ולהחזירם
הרא"ש. ה. [ו]משלש
פלטתה אחר שלש עונות
ישראל למשה ומה השיב משה לפני הגבורה
עשרה מדות שהתורה
שלימות טהורה, ובהמה
למאי ע"כ במילתא דשלישי קמיירי
בתשובהטז:
זו מצות הגבלה דברי ר' יוסי בר יהודה
נדרשת בהן הוא. תוס'
דלית לה פרוזדור מספקא
קשיא
לרבנן. פי' למה שפירש
וקאמר עלה שלישי זה שלישי בחדש:
הרא"ש. ו. [ד]דוקא אז
מלתא משום דלא איפשיטא
רבי אומר בתחילה פירש עונשה דכתיב
קשיא לרבנן. דשמעינן בחד בשבא
אמר לבטל. תוס' יבמות
רבא לעיל דבקביעא
ועבדינן לחומרא. אבל זכר
וישב משה דברים שמשבבין דעתו של אדם
סב. ז. [ד]א"כ יבטל
דלית ליה פרוזדור לא
איקבע ירחא א"כ על כרחך בתרי
דירחא פליגי:
מפריה ורביה. תוס'
מסרחא שכבת זרע במעיו
ולבסוף פירש מתן שכרה דכתיב ויגד משה
בשבת אמר ואתם תהיו בתלתא
כאשר
הרא"ש. ח. שמא יתייחד
ופשיטא דטמאה. ובמעי
עמו הדיבור בעת שהוא
גויה אף אינון חביל גופייהו
דברים שמושכין לבו של אדם כאגדה ואיכא דאמרי בתחילה פירש מתן
הגבלה בארבעה פרישה ובשביעי
ג)
בעל. תוס' הרא"ש. ט. כי
כישר[אל] כד פלטה לה
ניתנה תורה דהא לכ"ע בשבת ניתנה
שכרה דכתיב וישב משה דברים שמשיבין דעתו של אדם ולבסוף פירש עונשה
הדיבור הזה נאמר למשה
אחר שלשה טהורה.
תנן רבנן בששה לחודש
מיד לאחר מתן תורה
תורה: לכדתניא כו'. והכי קאמר
דכתיב ויגד משה דברים שקשין לאדם כגידין תא שמע ששי ששי בחודש
ד)
כשהותרו ישראל ולא
נתנו עשר דברות לישראל
יום שלישי לדברים שהתחיל משה
ראינו למשה שפירש מן
ר' יוסי אומר בשבעה
ששי בשבת קשיא לרבנן הא נמי רבי יוסי היא ששי למאי רבא אמר
האשה עד לאחר מכן.
בו. אמר רבה דכולי
להמשיך לבם של ישראל ולפרש עונשן
לחנייתן
ריטב"א. שהרי עם כל
עלמא בראש חדש סיון
ומתן שכרן ואותו יום היה שלישי בחדש
ישראל פירש קודם מתן
באו מדבר סיני וביום
תורה וכשהיה לו לחזור
שלישי בשבת ורבי יוסי קאמר לה: וישב ויגד וכי מה אמר הקב"ה למשה. בין וישב משה דנעשה (ונשמע) לויגד משה שאמר להן לישראל ומה
שבת נתנו עשר דברות,
עם כל ישראל צוה לו
ובקביעא דסיון פליגי, רבנן
אמרו ישראל למשה על כך שהוצרך משה להגיד למקום והלא לא נאמר בינתים אלא הנה אנכי בא וגו': זו מצות הגבלה. שאע"פ שכתובה אחר
הקב"ה ואמר לו ואתה פה
סברי בתרין בשבא איקבע
מצות פרישה בשלישי נאמרה לו והוצרך להשיב שקבלו עליהן: עונשה. של תורה: משבבין. כמו וילך שובב (ישעיה נז) שמונעין מלקבל
עמוד עמדי. תוס' הרא"ש.
סיון דההיא שתא, ושבת
י. על אודות האשה. תוס'
ששה בו. ור' יוסי סבר
שאם יקבלו יענשו הדברים הללו משבבין את לבם מן המקום ואף על פי כן קיבלו עליהן: כגידין. ירק מר: ששי ששי בחדש כו'.
הרא"ש. יא. ועשה לה אהל
בחד בשבא איקבע, ושבת
לקמיה בעי ששי קמא למאי דהכא ליכא למימר ששי לאותן דברים דבשלמא שלישי דברייתא לעיל איכא למימר דאיירי בהו דהא כל ג' ימים
בפני עצמה או שנתן לה
שבעה בו. רבנן דסברי
גט ואח"כ הסכים הקב"ה
בתרין בשבא הוה קבועיה,
דברים שקבלו בג': קשיא לרבנן. דמשמע דבחד בשבא איקבע ירחא:
היה משה מדבר באותן הדברים דעל כרחיך ויגד משה בד' כתיב
על ידו. תוס' הרא"ש.
ומפורש בתורה דההוא
לחנייתן יב. וסייעוהו בבא לטהר.
יומא שחנו במדבר סיני
תוס' יבמות סב. יג. ועל
ויחן שם ישראל נגד ההר
ומשה עלה אל האלהים, ואמר ליה למימר לישראל אתם ראיתם וגו', וקאמרי רבנן דההוא יומא לא אמר להו משה לישראל אותה פרישה ערערו דע"י אותה פרישה הסכים הקב"ה על ידו. תוס' הרא"ש. יד. וא"ת כיון דק"ו דרש א"כ לאו מדעתו עשה,
י"ל. תוס' הרא"ש. טו. [ו]אכילת קדשים שאני. תוס' הרא"ש. טז. ואולי יקיימוה ויתכפרו, אלא הוא עשה כעין ק"ו קצת לחוש
מידי משום חולשא דאורחא וטירחיה, בשלישי אמר להו האי מימרא ויבא משה וגו', ברביעי עבד להו הגבלה דקאמר והגבלת
על כבודו של מקום וכעין הבא ליטמא פותחין לו (לקמן קד.). ריטב"א.
את העם וגו', ואע"ג דכתיבא בתר הפרשה, קבלה היא דהיא הות תחלה. בחמישי עבד להו פרישה שלא יגשו אל אשה, שלא
תפלטו שכבת זרע בשעת מתן [תורה] ותיטמא [מהן]. והא פרישנן דר' אלעזר בן עזריה הכין סבר. ואף הלכתא דאמרה ר' יוחנן
שלש עונות שלימות מעת לעת, סלקא לפום הכין. ושמעו דברות בצפרא דשבתא, דהוא ו' בחודש. ר' יוסי דסבר בחד בשבא הוה קבועיה, אמר לך בחד בשבא לא אמר להו ולא מידי, משום חוליא דארעא, בתרין אמר להו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו',
בתלתא הגבלה, בארבע פרישה. וסלקא לר' ישמעאל ור' עקיבא כדפרישנא לעילא. ומקשינן אי ר' יוסי דאמר מן צפרא דארבעה עבוד פרישה קרא דכתיב לך אל העם וקדשתם היום ומחר, דאלמא היום חמשה ולמחר מעלי, ולשבת שמעו דברות. ופריקנן אמר
לך ר' יוסי בארבעה הוא דאמר ליה רחמנא וקדשתם היום ומחר, ודרש משה דלאו היום האידנא דהוא יומא דארבעה, אלא הכי קאמר שני ימים דדמי להדדי, כי ביום השלישי ירד ה' וצריך למהוי היום כמחר תרוייהו לילותיהם עמהם, והכי קאמר יום ומחר שלו
ואינון מתחלת חמישי ומנא לן דהסכימה דעתו לדעת המקום והסכים הקב"ה על ידו, דהא לא שראי שכינה עד שבתא. ולרבנן היום ומחר חמשה ומעלי, ולא צריכי לילו עמו. אבל קרא דאמר להו משה לישראל היו נכונים לשלשת ימים לית מוכח, ולא קשי לא
למר ולא למר. ת"ש שלישי שלישי לחודש שלישי בשבת. אלמא ריש ירחא בחד בשבא. ופרקי' הא מני ר' יוסי היא. ואיבעיא לן האי שלישי דקאמר ר' יוסי הוא שלישי לשבת ולחודש, ולמאי אצטריך ליה והי יומא ניהו. ופריש, כיון דבשני אמר להו ואתם
תהיו לי, בשלישי וגו' וישב משה, והוא יום הגבלה לר' יוסי בר' יהודה, ולרבי הוא יום שהודיען עונשה ומתן שכרה שמשבבין לבו של אדם, דקאמר [נ"א: מדאמר] שהודיען עונשה פי' ששוברין לבו של אדם, ונפיק מן כי שבבים יהיה עגלי שומרון. ומן לשון
ארמי נמי ידוע הוא. שקשין כגידין, דקאמר דל דגש פרשוהו רבנן בלשון ארמית הרזוקלאלי והוא בטיית חנטל, ואיתא ביום הכפורים לעניין מן כזרע גד. ת"ש ששי ששי בחודש ששי בשבת, הא נמי רב יוסי. והאי ששי למאי דקא' ביה הכי. רבה אמר ששי