1/172

אמר

רבי

עקיבא

פרק תשיעי שבת

פח.

מסורת הש"ס

תורה

אור השלם

כפה עליהן הר כגיגית. ואע"פ שכבר הקדימו נעשה לנשמע שמא

לרבנן ח' חסרים עבוד. ולא היו בין פסח דאשתקד לפסח דהאידנא

א) ע"ז ב: ע"ש, ב) שבועות

1 וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם

לט., ג) ע"ז ג., ד) [ע"ז שם.

אלא ב' ימים ונמצא דאשתקד בע"ש: בשני עלה משה. ושמע ואתם

יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה י)שיצאתה נשמתן והא דאמר

לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן

ע"ש ודף ה. ע"ש], ה) יש

הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית

תהיו לי וירד והגיד: בג' עלה. ושמע הגבלה וירד והגיד: בד'

בפ"ק דמס' ע"ז (דף ב:) כלום כפית עלינו הר כגיגית דמשמע דאם

נוסחאות בר חנינא,

שמות יט יז

הָהָר:

ו) [כתובות קיב.], ז) [שמות

2 קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים

ירד. להפרישם: ושוב לא עלה. עד

היה כופה עליהן לא היה

להן תשובה והכא אמר דמודעא רבה

קבלת הדברות שעלו כולם:

כד], ח) [רש"ל], ט) [רש"ל],

עֲלֵיהֶם וְעַל זְַרעָם וְעַל כָּל

ומאחר שלא עלה מהיכן ירד. דאמרת

לאורייתא היינו על מה שלא קבלוה

י) [צ"ל שיצתה], כ) [וע"ע

הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר

❖

בד' ירד ולא אמרת עלה וירד אלא

אבל מה שלא קיימוה איכא תשובה:

תוס' שבועות לט. ד"ה קיימו],

לרבנן ח' חסרים עבוד ת"ש דתניא בסדר

לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי

מודעא רבה לאורייתא. והא

הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם

אימא בד' עלה וירד ושוב לא עלה:

עולם ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים

וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה:

ובחמישי בנה מזבח. כדכתיב ויבן

דאמר בנדרים (דף כה.)

ז)

אסתר ט כז

הגהות הב"ח

בארבעה עשר שחטו פסחיהן בחמשה עשר

3 מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין

מזבח תחת ההר: מאי לאו משום

שכרת משה ברית עם ישראל על

(א) גמ' אמר רבה אעפ"כ:

יצאו ואותו היום ע"ש היה ומדריש ירחא

אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה:

תורה. לא היה לו פנאי לעלות שקבלו

התורה והמצות והשביעם על כך

(ב) תוס' ד"ה מודעא וכו'

תהלים עו ט

דניסן ערב שבת ריש ירחא דאייר חד בשבא

ובפרק אלו נאמרין אמרו

4 וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל

כולן יחד את הדברות: עליה דרב

ובפ' אלו נאמרין (סוטה לז:) שקבלו

(ב) א

❖

שקבלו:

אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד

וסיון בתרי בשבא קשיא לר' יוסי אמר לך

חסדא. לפני רב חסדא. לפי שרב

את כל התורה בהר גרזים ובהר

וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם

ר' יוסי הא מני רבנן היא ת"ש רבי יוסי אומר

הַשִּׁשִּׁי: בראשית א לא

חסדא יושב והדרשן עומד קאמר

עיבל אור"ת דע"פ הדיבור היה והרי

5 וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת

גליון הש"ס

בשני עלה משה וירד בשלישי עלה וירד

עליה דדומה כמו שהעומד למעלה

כבעל כרחם אבל בימי אחשורוש

עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב:

גמ' בחמישי בנה מזבח.

מן היושב: אוריאן תליתאי. תורה

קבלו מדעתם מאהבת הנס ומה שכרת

שמות לג ו

בד' ירד ושוב לא עלה ומאחר שלא עלה

6 וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל

עיין חגיגה דף ו ע"א ברש"י

נביאים וכתובים: לעם תליתאי.

עמהן ברית יהושע לעבוד את ה'

מהיכן ירד אלא ברביעי עלה וירד $ בחמישי

ד"ה ישנה לפני הדיבור:

וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה

כהנים לוים וישראלים: על יד

התם לא קבלו אלא שלא לעבוד ע"ז

שם בשעה שהקדימו כו'.

הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ

בנה מזבח והקריב עליו קרבן בששי לא היה

ע' תשב"ץ ח"ג ענין ש"י:

אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ

תליתאי. משה תליתאי לבטן מרים

כדכתיב (יהושע כד) חלילה לנו מעזוב

תוס' ד"ה ירדו וכו'. ואף

לו פנאי מאי לאו משום תורה לא משום

יְיָ יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר

אהרן ומשה: ביום תליתאי. לפרישה:

את ה' וכן משמע כוליה עניינא:

על גב דגדולה מדה טובה

מִחוּץ לַמַּחֲנֶה: שמות לג ז

אמר רבא הדר קבלוה בימי

טורח שבת דרש ההוא גלילאה עליה דרב

יומא דף עו ע"א: שם ד"ה

7 וּפְדוּיֵי יְיָ יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן

תחתית ההר. תחת ההר ממש:

פריו כריחא דאתרוגא. עיין

בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל

חסדא בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי

אחשורוש. תימה לר"י

גיגית. קוב"א שמטילין בה שכר:

תענית דף כט ע"ב תד"ה של

רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ

❖

תפוחים:

לעם תליתאי על ידי תליתאי ביום תליתאי

מודעא רבה. שאם יזמינם לדין למה

דבמגילה (דף ז.) גבי אסתר ברוח

וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה:

ישעיהו לה י

לא קיימתם מה שקבלתם עליכם יש

הקודש נאמרהז אמר רב יהודה אמר

בירחא תליתאי כמאן כרבנן: ויתיצבו

8 בָּרֲכוּ יְיָ מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ

להם תשובה שקבלוה באונס: בימי

שמואל אי הואי התם ה"א להו דידי

מוסף רש"י

עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל

בתחתית ההר א"ר אבדימי בר חמא בר

א)

תהלים קג כ

דְּבָרוֹ:

אחשורוש. מאהבת הנס שנעשה

עדיפא מדידהו קיימו וקבלו היהודים

כגיגית. קופ"א בלע"ז

9 כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן

חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר

להם: דין. תורה: בתחילה. קודם

קיימו למעלה מה שקבלו למטה ואמר

ומטילין בה שכר (ע"ז ב:).

דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים בְּצִלּוֹ

כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה

השמעת דין. מתן תורה

חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי וּפִרְיוֹ מָתוֹק

שאמרו ישראל נעשה ונשמע: יראה.

רבא כולהו אית להו פירכא לבר

❖

(שם). בתחלה יראה. שמא

לְחִכִּי: שיר השירים ב ג

מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א"ר אחא

שמא לא יקבלוה ויחזור העולם לתהו

משמואל דלית ליה פירכא והשתא

לא יקבלו ישראל התורה

בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר

ותחזור הארץ לתוהו ובוהו

ובהו כדר"ל: ולבסוף. כשקבלוה:

דשמואל נמי אית ליה פירכא דרבא

(שם). ולבסוף. כשקבלוה

לעזי רש"י

רבא אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש

יום הששי. מאי שנא דכתיב ה'

גופיה מוקי האי קרא לדרשה אחריתי

(א)

ה'

בנעשה ונשמע (שם).

יתירה למה לי. ה' דהששי

קוב"א. גיגית, מיכל גדול

ביום גמר מעשה בראשית: מלמד

דכתיב קימו וקבלו היהודים קיימו מה

ובפ"ק דחגיגה (דף י.) גבי היתר

❖

ב)

יתירה וכתבה בסוף מעשה

ועגול.

שהתנה כו'. הששי משמע הששי

נדרים פורחין באויר קאמר כולהו

שקיבלו כבר ג) אמר חזקיה מאי דכתיב

בראשית לדרשה זו, והכי

משמע ויהי ערב ויהי

המיוחד במקום אחר כדאמרי'

אית להו פירכא וחשיב פירכא הא

משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה אם

בקר יום הששי של ששה

מוסף תוספות

בעלמא (חולין דף צא.) הירך המיומנת

דצריך קרא לדרשה אחריתי ואי גרסינן

בסיון שעתידין ישראל לקבל

יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה

התורה (ע"ז ג.). עמא

אף כאן ויהי ערב ויהי בקר של גמר

התם רבה אתא שפיר אי נמי ה"ק

א. מוכח נמי. תוס' הרא"ש

אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה ולמה

פזיזא. עם בהול (כתובות

[ועי' הגהות הב"ח]. ב. בעבר

בראשית תלוי ביום הששי והוא ו'

במגילה כולהו אית להו פירכא ששאר

קיב.). דקדמיתו פומייכו

הירדן כשאמרו ברכות

יראה כדריש לקיש דאמר ריש לקיש מאי

ד)

בסיון שנתנה בו תורה. מריבוי דה'

תנאים מוקשים בסברתם כדאמר התם

לאודנייכו. מתחילתכם

וקללות. תוס' הרא"ש.

הייתם בהולים שהקדמתם

דכתיב 4 ויהי ערב ויהי בקר יום הששי ה'

ג. דהכל היה מחמת יראה.

דריש ביה נמי הא: שני כתרים. מזיו

אבל שמואל אינו מוקשה כל כךי אלא

נעשה לנשמע, ועודכם

ריטב"א. ד. וכן בהר גריזים

יתירה למה לי מלמד שהתנה הקב"ה עם

שכינה: מאה ועשרים. ח)[כל א' וא'

דאיצטריך קרא לדרשה אחריתי כ):

בבהלתכם למהר לעשות דבר

לפי שהיו אומרים ארור

❖

שני כתרים. של הוד היו לפיכך

בלא עתו (שם).

האיש אשר לא יעשה.

נטל כתר]: טענו. הכתרים והכי

מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל

ריטב"א. ה. בלב שלם.

משמע את עדים ט) [אשר היו להם]

כשנטל משה קרן עור פניו:

מקבלים התורה אתם מתקיימין ואם לאו

תוס' הרא"ש. ו. בלבד. תוס'

ירדו ק"כ ריבוא. מדכתיב ויתנצלו

הרא"ש. ז. לא דריש ליה

מהר חורב: בחורב פרקו. דמשמע

רבינו חננאל

אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו: דרש ר'

הכי וכו'. תוס' הרא"ש.

נמי ויתנצלו את עדים מהר חורב:

דריש תרי זימני ויש ספרים

ח. פריך כי האי גוונא

ופרקינן לרבנן ח' חסרין

סימאי $ בשעה שהקדימו ישראל נעשה

ומשה יקח. אותו עדי. לשון אחר את

שכתוב בהן בהדיא וינצלו לא נאמר

[דהתם]. תוס' הרא"ש.

עבוד, לר' יוסי ז' חסירין

לנשמע באו ששים ריבוא של מלאכי השרת

ט. דקראי גופייהו לא

עבוד. דכי אמרו אחרים אין

האהל לשון בהלו נרו (איוב כט) והוא

אלא ויתנצלו $ ואע"ג דגדולה מדה

מוכיחי הכי. תוס' הרא"ש.

בין עצרת לעצרת ד' ימים

לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני

היה קירון עור פניו: עושי דברו

טובה ממדת פורענות הכא נמי

י. דלית ליה פירכא מקרא

בזמן שחדשי השנה כסדרן,

❖

גופיה. תוס' הרא"ש.

אחד מלא ואחד חסר, דהוו

כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע

לשמוע. מוכנין לעשות קודם שישמעו

גדולה היא שמלאך טוב היה קושר שני

ששה שלמין וששה חסרין,

וכיון שחטאו ישראל ירדו מאה ועשרים

ולא כדרך שאר עבדים ששומעים

כתרים ומלאך חבלה לא היה בו כח

והוו יומי דשתא שנ"ד,

דנאפלין ש"נ מנהון

רב נסים גאון

תחילה את הדבר לידע אם יכולין

כי אם להסיר אחד:

ריבוא מלאכי חבלה ופירקום שנאמר

בשבועי, ומשתיירין ד'.

פריו

קודם לעליו. הקשה ר"ת

לקבלן עליהם אם לאו: פריו קודם

דרש ההוא גלילאה עלי'

אבל כדהוו בה ז' חסרין,

5 ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב

דרב חסדא בריך רחמנא

הוו להו יומי שנ"ג, וכד

לעליו. כך דרכו וחלוק משאר

שהרי אנו רואים שגדל כשאר

א"ר חמא בר' חנינא בחורב טענו בחורב

דיהב אוריין תליתאי. פי'

אזלין שבועי, משתיירי

אילנות חנטת פירותיו קודם לעליו:

אילנות ומפרש דתפוח היינו אתרוג

תורה נביאים וכתובים.

מינה ג', והילכך כד הוי

פרקו בחורב טענו כדאמרן בחורב פרקו

אצבעתא דידיה. אצבעות ידיו:

ביום תליתאי. פי' ביום

וריח אפך כתפוחים מתרגמינן $כריחא

ראש ניסן דשנייה יום אחד

דכתיב ויתנצלו בני ישראל וגו' א"ר יוחנן

שלישי לפרישה, כרבנן

בשבת והוה בראשונה ז'

וקא מייץ בהו. היה ממעכן ברגליו

דאתרוגא ואתרוג פריו קודם לעליו

דאמר בחמישי עבד ליה

חסירין, הוי ניסן דראשונה

וכולן זכה משה ונטלן דסמיך ליה ומשה

ואינו מבין מתוך טירדא: עמא

שדר באילן משנה לשנה ואחר שנה

פרישה. על ידי תליתאי.

בחמשה, וסיון בחד בשבא

על ידי משה שהוא

כר' יוסי. ואי הוי בשנה

יקח את האהל אמר ר"ל עתיד הקב"ה

פזיזא. נמהר: דקדמיתו פומייכו

נושרין עליו של אשתקד ובאין עלין

שלישי, אהרן ומרים ומשה.

ראשונה שמנה חסרין והוו

לאודנייכו.

קודם ששמעתם אותה

אחרים הוי פריו קודם לאותם עלים אך

להחזירן לנו שנאמר ופדויי ה' ישובון ובאו

לעם תליתאי. כהנים לוים

יומא שנ"ב, משתיירי מינה

וישראל. בירח תליתאי.

תרין, וכד הוי ראש ניסן

היאך היא קשה ואם תוכלו לעמוד

תימה שמביא קרא כתפוח בעצי היער

ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם שמחה

בחודש השלישי ניסן אייר

שנייה בחד בשבא, הוי ראש

בה קבלתם עליכם לקיימה:

דבהאי קרא לא נמשלו ישראל לתפוח

סיון. ובסיון ניתנה התורה.

ניסן שנה ראשונה במעלי

שמעולם על ראשם אמר רבי אלעזר בשעה

והוסיפה ההגדה בדבר

שבתא, וראש סיון תרין

אלא הקב"ה כדכתיב כן דודי בין

דסגינן

שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת

זה אותותיה משולשים,

בשבא כרבנן, ותנן אין

הבנים וקרא דריח אפך כתפוחים

כלומר שהתורה נקרית אמת

פוחתין מארבעה חדשים

קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב

שנאמר [משלי כג] אמת קנה

המעוברין בשנה, וכד הוויין

(שיר ז) הוה ליה לאתויי טפי:

ואל תמכור, ומספר אמת ג'

ד' מעוברין הוו ח' מחוסרין,

8 ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ברישא עושי והדר

ולא

אותיות. וישראל בני אבות

ואפי' למאן דפריש ולא

לשמוע א"ר חמא ברבי חנינא מ"ד כתפוח בעצי היער וגו' למה נמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה

ג', אברהם יצחק ויעקב,

נראה לחכמים לחסר יתר על

ה)

שמונה. ת"ש רבי יוסי

משבט שלישי ראובן שמעון

פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע ההוא צדוקי דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבה

אומר בשני עלה וירד. פי'

לוי, ומן לוי נולד משה,

שני לחנייתן במדבר סיני,

שעל ידו ניתנה תורה. לוי

אצבעתא דידיה תותי כרעא וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא ו) א"ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו

ובשלישי עלה וירד,

יש בו ג' אותיות, משה ג'

לאודנייכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו ברישא איבעי' לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו א"ל אנן

וברביעי כי תרצתא עלה

אותיות, ונצפן ג' ירחים,

כדכתיב [שמות ב] ותצפנהו

וירד, ובחמישי בנה מזבח

דסגינן

ג' ירחים. ובזה אמרו אמר

והקריב עליו קרבן, בששי

ר' לוי הא למדתה שכל מעשה אותו היום היה משולש. וכגון זה עוד יש במדרש ילמדנו [תנחומא פרשת יתרו] הלא כתבתי לך

לא היה לו פנאי, (ודאי) [מאי] לאו דהוא יום שבת וניתנה בו תורה, וסייעתא לרבנן. ודחי ר' יוסי לא אלא [ד]הוא (ד)ערב שבת

ומשום טירחא דשבת לא היה לו פנאי. דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא דיהב אוריין תליתאי על יד תליתאי לעם תליתאי, שלישים, אמר ר' יהושע בן נחמיה הן תורה, שאותיותיה משולשות אלף בית גימל, והכל היה משולש, תורה משולשת תורה

ביום תליתאי, בירח תליתאי. ואית רבנן דמרוחין וגרסין כמאן כרבנן, וסייעתא דרבנן מן ביום תליתאי יום שלישי לפרישה. דאלמא נביאים וכתובים. משנה משולשת, תלמוד הלכות ואגדות. תפלה משולשת. ערב ובוקר וצהרים. קדושה משולשת, קדוש קדוש

בחמשה עביד להו פרישא, כמאן כרבנן ותרין בשבא הוה ראש חדש סיון, ובששה בו נתנה תורה. ומפרשא פלוגתא נמי בגמ'

קדוש. ישראל משולשים כהנים לוים וישראלים. ומשה אותיותיו משולשים. משבט לוי שאותיותיו משולשין, מזרע אברהם יצחק

דשביעת ימים.

ויעקב אבות שלשה, בחודש משולש, ניסן אייר סיון. בסיני שאותיותיו משולשים לשלשה ימים נתקדשו שנאמר [שמות יט] והיו

נכונים ליום השלישי. אמרו לפניו רבונו של עולם חמדה שגנוזה לפניך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא

העולם. הא מילתא נפקא להו לרבנן [ב"ר פכ"ח] מהאי קרא דכתיב [תהלים קה] זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור. שלפי שמצאו מן יצירת אדם הראשון ועד נתינת התורה כ"ו דור. וזה פרטן, י' דורות מאדם עד נח, וי' מנח עד אברהם, ומאברהם עד משה ו'

דורות, אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם עד משה. ועל ידו ניתנה התורה, וכבר שלמו כ"ו דורות, ידעו כי התורה היתה גנוזה תתקע"ד דורות. וכיוון שעברו עליה מימות העולם כ"ו דורות שהן השלמת אלף דור, ניתנה התורה כדי שיתקיים דבר צוה לאלף דור.