1/173

פח:

אמר

רבי

עקיבא

פרק תשיעי

שבת

עין

משפט

מסורת הש"ס

נר

מצוה

ולא כתיב הסריח. לשון מגונה לא היה לו לכתוב אלא כלומר ולא

דסגינן בשלימותא. התהלכנו עמו בתום לב כדרך העושים מאהבה

לא א מיי' פ"ה מהלכות

א) גיטין לו:, ב) [שם אי'

❖

רבא], ג) ג"ז שם ויומא כג.,

דעות הלכה יג:

וסמכנו עליו שלא יטעננו בדבר שלא נוכל לעמוד בו: בתחלה.

כתב נ) ערב ריחו דהוה משמע הסריח אלא כתב נתן לשון

ד) [סנהדרין לד.], ה) [יומא

חביבות: מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות. הקשה רבינו שמואל

בקבלה שקבלתם אחת היא אצלכם ולבסוף כשקיימתם שתים יש:

עב: ע"ש], ו) כלים פכ"ג

מ"ד, ז) [לעיל ל.] פסחים קיז.,

לבבתני. קרבתני: עלובה. חצופה דעולבנא לישנא דחוצפא היא והכי

והא קרא משמע דהפטיש מפוצץ את

הסלע מדלא כתיב והפטיש

תורה אור השלם

ח) [חגיגה יב:], ט) [בקרא

אמר במס' גיטיןמ): מזנה בתוך חופתה.

יפוצצנו סלע וכן אנו רואין שהפטיש

1 תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם וְסֶלֶף

כתיב מלכי ועמ"ש הפענח רזא

פ' יתרו], י) [חגיגה יד. זבחים

מפוצץ סלעים וליכא למיגרס מה

כישראל כשעמדו בסיני ועשו העגל:

דסגינן בשלימותא כתיב בן תומת ישרים

בּוֹגְדִים יְשָׁדֵּם: משלי יא ג

קטז.], כ) [סוכה ה.],

2 לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה

במסיבו. בחופתו: נתן. עזב ריחו

סלע מתחלק לכמה ניצוצות דהא

תנחם הנך אינשי דסגן בעלילותא כתיב בהו

ל) [בסוכה איתא תנחום],

לִבַּבְתִּנִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ

הטוב לאחרים: ועדיין חביבותא היא

דיבור דהיינו תורה נמשלה לפטיש

מ) [דף לו:], נ) נ"א עזב,

בְּאַחַד עֲנָק מִצַּוְּרֹנָיִךְ:

וסלף

בוגדים ישדם: א"ר שמואל בר

ס) [במדרש רבה איכה ד"ה

שיר השירים ד ט

גבן. אע"פ שהמקרא מספר בגנותנו

ולא לסלע ובקונטרס פי' מה פטיש

❖

3 עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי

נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב 2 לבבתני

זכו נזיריה],

מתחלק הסלע על ידו ואינו מיושב

הראה לנו לשון חבה מדלא כתיב

נָתַן רֵיחוֹ:

אחותי

כלה לבבתני באחת מעיניך בתחילה

שיר השירים א יב

הסריח: הנעלבים ואינם עולבים.

שהדיבור הוא עצמו מתחלק ואינו

4 כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ יְיָ

הגהות הב"ח

באחת מעיניך לכשתעשי בשתי עיניך

דמיון גמור ואומר ר"ת דקרא מיירי

אחרים באין עליהם בחוצפה ולא הן

וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ

(א) גמ' תנו רבנן הנעלבין:

אמר עולא עלובה כלה מזנה בתוך חופתה

על אחרים: עושין. מאהבת המקום:

באבן המפוצץ ברזל דאמר ס)במדרש

בִּגְבֻרָתוֹ וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ

א)

(ב) רש"י ד"ה למיימינין.

אַרְבָּעִים שָׁנָה:

ושמחים ביסורים. על עליבה הבאה

אמר רב מרי ברה דבת שמואל מאי קרא

חזית מעשה באחד שקנה סנפירין

נ"ב עי' לעיל דף סג

שופטים ה לא

ע"א: (ג) ד"ה מעביר ראשון

5 אֲדֹנָי יִתֶּן אֹמֶר

עליהם: צבא רב. כל האומות: מה

ובא לבודקה נתנה על הסדן והכה

3 עד שהמלך במסיבו נרדי וגו' אמר ב) רב

ראשון לג"ע: (ד) ד"ה

הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב:

פטיש. מתחלק הסלע על ידו לכמה

עליה בקורנס נחלק הפטיש ונשבר

ועדיין חביבותא היא גבן דכתי' נתן ולא כתב

תתקע"ד דורות. נ"ב ועיין

תהלים סח יב

ניצוצות: למיימינין. עסוקים בכל

הסדן וסנפירין לא זז ממקומו הה"ד

6 הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ

בחגיגה פרק אין דורשין סוף

(ב)

❖

הסריח ת"ר עלובין ואינן עולבין שומעין

ג)

(א) א

דף יג וראש דף יד:

נְאֻם יְיָ וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ

וכפטיש יפוצץ סלעג ואף על גב דלא

כחם וטרודים לדעת סודה כאדם

ירמיהו כג כט

חרפתן ואינן משיבין עושין מאהבה ושמחין

סָלַע:

כתיב יפוצצנו סלע הרבה פסוקים

המשתמש ביד ימינו שהיא עיקר:

7 שִׁמְעוּ כִּי נְגִידִים אֲדַבֵּר

ביסורין

עליהן הכתוב אומר ואוהביו

גליון הש"ס

קושרים לו שני כתרים. לדבור שהיה

וּמִפְתַּח שְׂפָתַי מֵישָׁרִים:

יש כענין זה אבנים שחקו מים

משלי ח ו

כצאת השמש בגבורתו א"ר יוחנן מאי

(איוב יד) פי' שחקו אותן מים ואתו

בו ממש ונראה כדכתיב רואים את

רש"י ד"ה תתקע"ד דורות

8 צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין

וכו' וראה הקב"ה שאין

דכתיב

ה' יתן אמר המבשרות צבא

הקולות (שמות כ): אע"פ שמיצר

שפיר דאמר בפ"ק דקידושין (דף ל:)

שָׁדַי יָלִין:

העולם מתקיים. במדרש

שיר השירים א יג

ומימר לי דודי. בעגל שאמר הורד

תנא דבי רבי ישמעאל בני אם פגע

רב כל דיבור ודיבור שיצא מפי הגבורה

9 אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי

רבה בראשית פ"א איתא

ראה הקב"ה שהיו רשעים

עדיך: בין שדי ילין. אמר מיד

בך מנוול זה משכהו לביהמ"ד ואם

בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי:

נחלק לשבעים לשונות תני דבי ר' ישמעאל

נתנה לכ"ו דורות והתתקע"ד

שיר השירים א יד

אבן הוא נמוח שנא' אבנים שחקו

לעשות לו משכן להיות מצומצמת

01 לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם

6 וכפטיש יפוצץ סלע ד) מה פטיש זה נחלק

שתלן בכל דור ודור והן עזי

פנים שבדורות: תוס' ד"ה

מים פירוש שחקו אותם מים ואם

שכינתו בין שני הבדים שנראו במקדש

מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים שִׂפְתוֹתָיו

לכמה ניצוצות אף כל דיבור ודיבור שיצא

מה פטיש בסה"ד דמקרא

שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר:

ברזל הוא מתפוצץ פירוש אם יצר

ראשון כשני שדים דוחקין ובולטין

אחד יוצא לכמה טעמים.

שיר השירים ה יג

מפי הקב"ה נחלק לשבעים לשונות אמר רב

בפרוכת שכנגד הפתח: עין גדי.

הרע מתחזק עליו כברזל מתפוצץ

11 פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי

עי' בהרא"ם פ' וארא בפסוק

❖

חננאל בר פפא מ"ד שמעו כי נגידים

ט':

וְדוֹדִי חָמַק עָבָר נַפְשִׁי

שנאמר וכפטיש יפוצץ סלע ואף

עון עגל שהוא מין בהמה. לשון אחר

יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ

אדבר למה נמשלו דברי תורה כנגיד לומר

על פי דהתם מדמה יצה"ר לפטיש

לשון ע"ז העורכים לגד שלחן

וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו

מוסף רש"י

(ישעיה סה): שכרמתי. שאספתי

לך מה נגיד זה יש בו להמית ולהחיות אף

וכאן מדמה ד"ת לפטיש אין לחוש

וְלֹא עָנָנִי:

שיר השירים ה ו

$ דמקרא אחד יוצא לכמה טעמים:

להתאוות אלהות הרבה כדכתיב

ד"ת יש בם להמית ולהחיות היינו דאמר רבא

21 גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף

כי נגידים אדבר. דברי

ה)

נגידות וחשיבות (משלי ח

אלה אלהיך ישראל (שמות לב):

תורה

אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה

למיימינין בה סמא דחיי למשמאילים בה סמא

ו). בתוך חופתה. בעוד

אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ:

שכורמים עליו. שמאספין עליו את

שכינה וישראל בסיני עשו

תהלים סח י

דמותא ד"א נגידים כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה קושרים לו שני

31 מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן

הבגדים והוא דף ארוכה ומנוקבת

את העגל, שהרי לא נסעו

כתרים: א"ר יהושע בן לוי מ"ד צרור המור דודי לי בין שדי ילין אמרה

מסיני עד לאחר הקמת

יִדֹּדוּן וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק

נקבים הרבה ומניח המוגמר תחתיה

המשכן בשנה שניה, כדכתיב

תהלים סח יג

שָׁלָל:

כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אף על פי שמיצר ומימר לי דודי בין

והכלים מתגמרין מדרך הנקבים:

41 מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ

(במדבר י) ויהי בשנה השנית

בחדש השני וגו' ויסעו בני

שדי ילין 9 אשכול הכופר דודי לי בכרמי עין גדי מי שהכל שלו מכפר

וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ:

לישנא דמיכנש גרסינן: מעביר

ישראל למסעיהם ממדבר סיני

תהלים ח ה

לי על עון גדי שכרמתי לי מאי משמע דהאי כרמי לישנא דמכניש הוא

ראשון (ג). לגן עדן: מור עובר. על

51 יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר

(גיטין לו:). מאי קרא. דיש

לדרוש עליהם כלה מזנה

שהעבירן: גשם נדבות. גבי מתן

שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר

אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן כדתנן כסא של כובס שכורמים עליו את

ו)

בחופתה (שם). נרדי נתן

תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם:

תורה כתיב בספר תהלים: י"ב מיל.

הכלים: וא"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב לחייו כערוגת הבושם כל דיבור

ריחו. בושמי עזב ריחו הטוב,

תהלים ח ב

61 מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּה פַּרְשֵׁז

כמו (במדבר כא) ולא נתן

זו היא מדת מחניהם והיו הקרובים

ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים וכיון שמדיבור ראשון

סיחון את ישראל וגו' (שם).

איוב כו ט

עָלָיו עֲנָנוֹ:

לדיבור חוזרין מפחד הקול עד קצה

71 אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר

ועדיין חביבותא היא גבן.

נתמלא דיבור שני להיכן הלך הוציא הקב"ה הרוח מאוצרותיו והיה מעביר

המחנה: מדדין אותן. מסייעין

אע"פ שהזכיר קלקוליהן

הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם

ראשון ראשון שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עבר אל תקרי שושנים

לא הזכיר אלא במראית

מִבֵּית עֲבָדִים: שמות כ ב

ז)

אותן להתקרב מעט מעט שהיו

81 לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים

חיבה (שם). הנעלבין. אותם

❖

אלא ששונים: ואריב"ל כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצתה נשמתן של

חלשים כאשה המדדה את בנה

שנעלבים מיד אחרים ואין

אֲחֵרִים עַל פָּנָי: שמות כ ג

עולבים את אחרים (שם).

ישראל שנאמר נפשי יצאה בדברו ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן

בתחלת הילוכו: ידודון. משמע הם

עושין מאהבה. עושין

עצמם ידודון: ידדון. מדדין אחרים:

דיבור שני היאך קיבלו הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם

מצות מאהבת המקום ולא

ח)

מוסף תוספות

ליטול שכר ולא מיראת

תתקע"ד דורות. (ד) באלפים שנה

שנאמר גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה ואמר ר'

פורענות (שם). למיימינין

א. דאית ליה למכתב

שקדמה תורה לעולם היו עתידין

בה. של תורה שמפשפשין

לישנא מעליא. תוס' גיטין

יהושע בן לוי כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה חזרו ישראל לאחוריהן

טעמיהן בדקדוק ובוררין,

לו: ב. וה"ק וכפטיש

דורות הללו להבראות שנאמר

י"ב מיל והיו מלאכי השרת מדדין אותן שנאמר מלאכי צבאות ידודון ידודון

כימין המיומנת למלאכה

יפוצץ מכח סלע. תוס'

ט)31

(תהלים קה) דבר צוה לאלף דור

(לעיל סג.).

קידושין ל: ואל תתמה

אל תיקרי ידודון אלא ידדון: ואריב"ל בשעה שעלה משה למרום אמרו

היאך האבן מפוצצת

$וראה הקב"ה שאין העולם מתקיים

מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה לילוד אשה בינינו אמר להן לקבל

הברזל. תוס' הרא"ש.

בלא תורה כל כך והעבירן ולא בראן

ג. וסנפירין הוא אבן ספיר.

תורה בא אמרו לפניו חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים

ונתנה לכ"ו דורות. הרי שחסרו

תוס' סוכה נב.

וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם מה אנוש

תתקע"ד מאלף: מה אדיר שמך.

י)

אדיר הוא הרבה בארץ ואין ראוי לך

כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר

ליתן הודך שם כי אם על השמים:

תנה הודך על השמים אמר לו הקב"ה למשה החזיר להן תשובה אמר

פירש שדי מזיו. נוטריקון של פרשז:

לפניו רבש"ע מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם אמר לו אחוז בכסא

קנאה

כבודי וחזור להן תשובה שנאמר כ) 61 מאחז פני כסא פרשז עליו עננו ואמר

ר' ל) נחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו אמר לפניו רבונו של עולם תורה שאתה

נותן לי מה כתיב בה 71 אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים אמר להן למצרים ירדתם לפרעה

השתעבדתם תורה למה תהא לכם שוב מה כתיב בה 81לא יהיה לך אלהים אחרים בין עמים אתם שרויין שעובדין

עבודת