אמר
רבי
עקיבא
פרק תשיעי
שבת
צ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הואיל
וראויין למתק הקדירה. הואיל וממתיקין הוה ליה למימר
במיני מתיקה. עסקינן שכולן מיני מתיקת קדירה אבל מין אחר אין
לה א מיי' פי"ח מהל' שבת
א) לעיל עט., ב) נדה סב.
ע"ש, ג) [צ"ל והתניא],
הלכה ח:
מצטרף ומתניתין לא מפליג: דוגמא לאירא. מעט צמר שהוא כמין
כדפי' בסוף כלל גדול (דף עו. ושם) וא"ת היכי מיירי אי
לו ב ג שם הלכה ה:
ד) ע"ז יד. נדה סב., ה) נדה
דוגמא שמראה הצבע לבע"ה כזה תחפוץ או כזה והוא כדי ליתן
בנותן טעם אפילו שאר מינין נמי ואי אין בהם נותן טעם אפי' מיני
לז ד מיי' פ"ב מהלכות
סב., ו) [גי' הערוך ערך שלג
שלגא ובנדה סב. איתא
ערכין הלכה ט:
באירא של קנה של גרדי ושיעורה מועט: לשרות. ומתני' בשאינן
מתיקה נמי לא וי"ל דאפילו
ביש בהן נותן טעם שרי בשאר מינין
לח ה מיי' פי"ח מהל' שבת
אשלגא], ז) [עי' תוס' לקמן
דנותן טעם לפגם הוא.א ר"י:
שרויין והבא לשרות אינו שורה פחות
צד. ד"ה את המת], ח) [פי'
הלכה כח:
מי רגלים בן מ' יום. אין גירסא זו
❖
לט ו שם הלכה ו:
מכדי בגד קטן: אנפטרין. מקום:
שושן סתום ורבינו האי גאון
במיני מתיקה שנו הואיל וראויין למתק קדירה
היה שונה פתילת הוורד
הוסיפו עליהם. לענין שביעית:
נכונה דמשמע של קטן בן מ' יום
טעמא דחזו למתק את הקדירה הא לאו הכי
שעושין מצמר גפן צבוע כמין
החלביצין. לטרו"ן: והלעונין. לענה:
ובנדה פרק האשה (דף סב.) גבי ז'
וורד וקורין אותו וורד. ערוך
תורה אור השלם
לא הכא נמי חזו למתק: קליפי אגוזין וקליפי
ע' ערך בתול], ט) מנחות קז.
כבריתא. גפרית: שיש לו עיקר. שנשרש
סממנין מעבירין קתני כל הני דהכא
י) [מנחות קו:], כ) [שם
1 וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה
רמונים סטיס ופואה כדי לצבוע בגד קטן:
ע"ש,
בארץ. ולפי דעתי תורניתא דגרסינן
בומי רגלים וקא בעי התם בגמרא
ע)
קז. ושם איתא ר"א בן יעקב],
מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב יְיָ
ורמינהי המוציא סמנים שרויין כדי לצבוע
ל) [גי' הערוך שמוחטין ועי'
א)
במס' ע"זנ) דבר שאין לו שורש (ב) הוא
דילד או מזקן ואית דגרסי של מ' יום
מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים
ביצה לב:], מ) לעיל עט.,
וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר
בהן דוגמא לאירא (הא איתמר עלה) אמר
כמו זה ולא כמו שמפרשין אותו
ואין נראה דהתם נמי תניא ומי
נ) ד' יד. ותרי גוונא תורנית'
נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ:
❖
נינהו, ס) צ"ל ומקנבין,
רב נחמן אמר רבה בר אבוה לפי שאין אדם
פיונ"א: שלוף דוץ. לא איתפרש
דברים יג יח
רגלים שהחמיצו וכמה חימוצן שלשה
ע) [דף סג.], פ) רש"ל מ"ז
אבל כך שמו: ברמצא דפרזלא.
טורח לשרות סממנים לצבוע בהן דוגמא
ימים ונראה כספרים דגרסי עד מ'
ג
צ) [ובערכין ו.
ועי' מהרש"א,
פוריידו"ר של ברזל: מתני' פלפלת
ד"ה כגון כו' כתבו ישוב נכון
יום דמג' ימים עד מ' מעבירין אותם
לעזי רש"י
ד
לאירא: אמי רגלים: תנא מי רגלים עד בן (א) מ'
ע"ש וכ"כ במנחות קז. ד"ה
כל שהוא. ואינו פלפל שלנו. ובגמרא
על הכתם אבל תוך ג' ולאחר מ' אין
יום: נתר: תנא נתר אלכסנדרית ולא נתר
כלי'], ק) [צ"ל כריתות],
לטרו"ן [לייטרו"ן]. מרור
ב)
מעבירין: בורית זה החול.
מפרש כל שהוא למאי חזי: מיני
ר) ומיהו היה לו להזכיר ר'
גינות.
אנפנטרין: בורית: אמר רב יהודה זה חול
יהושע אלא ר"ל ר"א דמחייב
פיונ"א [פי"ן]. אורן.
בשמים כל שהן. לריח טוב: מיני
ואע"ג דבפ' המוציא (לעיל פ:) יהיב בחול
❖
אתולדה במקום אב רש"ל,
פוריידו"ר. מקדח.
והתניא הבורית והחול אלא מאי בורית
❖
מתכות כל שהוא. ראוי לדרבן קטן:
שיעורא אחרינא כדי ליתן על פי כף
מוקיי"ר. למחוט (נר).
כבריתא מיתיבי הוסיפו עליהן החלביצין
שמצניעין
אותו לרפואה ל"ג: מקק
של סיד אומר רבינו מאיר דהתם
הגהות הב"ח
והלעינון והבורית והאהל ואי ס"ד כבריתא
ספרים. אכילת תולעת אוכלת
מיירי בחול שנותנין בסיד אבל הכא
מוסף רש"י
(א) גמ' מי רגלים עד מ' יום
כבריתא מי איתא בשביעית (והתנן) זה
הספרים ומרקבן ושמו מקק:
איירי בחול שמלבנין בו את הבגדים
ג)
ד)
במיני מתיקה שנו. שכולן
כצ"ל ותיבת בן נמחק:
שמצניעין אותן לגונזן. שכל דבר
ולספרים דגרסי הכא בורית זה אהלא
הכלל כל שיש לו עיקר יש לו שביעית ושאין
(ב) רש"י ד"ה שיש לו עיקר
טעמן מתוק ומשום הכי
אתי שפיר: תרי גווני אהלא.
וכו' שאין לו עיקר הוא כמו:
מצטרפין דטעמן שוה
קדש טעון גניזה: מאומה. אלמא
לו עיקר אין לו שביעית אלא מאי בורית
(ג) ד"ה לכליא עורב של אמה
למתק בהן הקדירה (ע"ז
ולעיל דלא שני תרי גווני חול פ)(או
אחשביה קרא לאיסורא. והא דתנן (לעיל
על אמה הי': (ד) ד"ה
. לצבוע בהן דוגמא
אהלא והתניא והבורית ואהלא (אלא) תרי
סו.)
דף עה:) כל שאינו כשר להצניע כו'
לגירסא אחרת תרי גוונא אהלא)
לאירא. כלומר מעט כעין
צנורא מזלג קטן הס"ד ואח"כ
גווני אהלא: קימוליא: אמר רב יהודה שלוף
מ"ה שמוחטין בו פתילות
שמראין לדוגמא לומר רוצה
ואוקימנא למעוטי עצי אשירה דלא
משום דקים ליה דליכא בהו תרי
ומקנחין ראשיהן כצ"ל
אתה בזה, והוא כשיעור הצריך
דוץ: אשלג ה) אמר שמואל שאילתינהו לכל
כר' יהודה: גמ' לצלחתא. כאב חצי
גוונין ויש ספרים דגרסי לעיל מאי
ה
ותיבות שטוין בו זהב לבדק
לאירא של גרדי לסתום פי
❖
נחותי ימא ואמרו לי שונאנה שמיה
הבית למאי חזי נמחק:
קנה שפקעית הערב נתונה בו
ו)
הראש: ריח רע. שמעשנין בהן
בורית אהלא ולפי זה אתי שפיר דה"ק
(לעיל עט.). לפי שאין אדם
ומשתכח בנוקבא דמרגניתא ומפקי ליה
חולין ותינוקות כגון חלטית להבריח
לעולם כדאמר מעיקרא דבורית זה
טורח. ואם בא לשרותה
ברמצא דפרזלא: מתני' פלפלת כל שהוא
שורה כדי פי סבכה (שם).
מוסף תוספות
מעליו מזיקין: ארגמן. צבע שצובעין
אהלא ותרי גווני אהלא:
ב
כל שיש לו עיקר. שורש
לא
יפחות ממעה כסף. תימה
בו ארגמן וטעמא לא איתפרש. ול"נ
ועטרן כל שהוא מיני בשמים ומיני מתכות
שממנו חי, וגפרית קרקע
א. כיון דאין טעמן שוה.
בעלמא הוא (נדה סב.). וכל
תוס' הרא"ש. ב. וקא חשיב
שגם הוא ראוי להריח: בתולת
לר"י דלא יפחות מפרוטה הוה
ו
כל שהן מאבני המזבח ומעפר המזבח מקק
שאין לו עיקר. להתקיים
נמי. תוס' הרא"ש.
הוורד. עלה של וורד בחור אחת:
ליה למימר כי היכי דתניא בפרק
בארץ בימות הגשמים, כגון
ג. [ו]משמע דהיינו מי
ספרים ומקק מטפחותיהם כל שהוא שמצניעין
מיני מתכות כל שהוא. מתני' היא:
בתרא דמנחות (דף קו:) הרי עלי
קישואין ודילועין וכיוצא בהן
רגלים דהכא דכל סוגיא
אותן לגונזן רבי יהודה אומר אף המוציא
(ע"ז יד.). אין לו שביעית.
דהכא איתא נמי התם.
ז)
הרי עלי ברזל. לבדק הבית: לכליא
זהב לא יפחות מדינר זהב כסף לא
ומותר לעשות מהן סחורה
תוס' הרא"ש. ד. ואילך
משמשי ע"ז כל שהוא שנאמר 1 ולא ידבק
עורב. טבלאות של אמה (ג) היו עושין
יפחות מדינר כסף:
ואינו מצווה להפקירן (שם)
.
היינו אחר שהחמיצו. תוס'
בידך מאומה מן החרם: גמ' פלפלת כל
מכליא עורב. בערוך בערך
לכלייא עורב. מסמרות
הרא"ש. ה. שמלבנים את
והן חדין כסכין סביבותיהם ומסמרין
חדין תוחבין בראש גג ההיכל
הבגדים. תוס' הרא"ש.
שהוא למאי חזיא לריח הפה: עיטרן כל
חדין בכולן ומחפין בהן גגו של היכל
כל פי' דבמקדש ראשון
לכלות העורבין שלא ישבו
ו. למה לא שיערו בנחושת
עליו (מנחות קז.) שהיו מביאין
עצמו. ריטב"א. ז. מוציא
למנוע את העורבים מלישב: ממעה
מפני רוב קדושה שהיתה בו לא הוה
שהוא: למאי חזיא לצילחתא: מיני בשמים
טבלאות של ברזל אמה על
במינים הרבה. תוס'
❖
כסף. נחשת שוה מעה כסף:
צריך כליא עורב וליתא דבפ"ק
כל שהן: ת"ר המוציא ריח רע כל שהוא
אמה ובהן מסמרות גבוהין
הרא"ש.
ג
אמה קבועין ומחפין בהן
צנורא. מזלג קטן (ד) [כעין] שטוין בו
דמועד קטן (דף ט.) מוכח בהדיא
שמן טוב כל שהוא ארגמן כל שהוא
ראש הגג של היכל לגרש
זהב ולבדק הבית למאי חזי:
שהיה במקדש ראשון כליא צ) עורב:
את העורבין, ל"א כליא עורב
רבינו חננאל
ובתולת הוורד אחת: מיני מתכות כל
ח)
המוציא
קופת הרוכלין אע"פ
שמוחטין בו פתילות. ומנקביןס) ראשיהן
מונע העורבים כמו (תהלים
שהן: למאי חזו תניא רבי שמעון בן אלעזר
מ) לא תכלא רחמיך (ערכין
אירא. ונקרא עירא. בלשון
שיש בה מינין הרבה
לעדויי חושכן. מוקיי"ר בלע"ז:
ו.). לא יפחות ממעא
ארמי אודדה. והוא כמין
אומר שכן ראוי לעשות ממנה דרבן קטן
אינו חייב אלא אחת. תימה דמאי
מקק דסיפרי תכך דשיראי. כל אלו
כסף. משוה מעא כסף,
מוך, חתיכה קטנה מן
דמייתי נחושת שוה מעא כסף
הצמר או מן הפשתן,
ת"ר האומר הרי עלי ברזל אחרים אומרים
תולעין הן שבכל מין ומין וחלוקין
קמ"ל פשיטא דאפילו בהוציא וחזר
ט)
(מנחות קו:). שמחטטין
או מן צמר של גפנים
לא יפחות מאמה על אמה למאי חזיא
בשמותיהם תכך איילא פה הה:
והוציא אינו חייב אלא אחת כמו
בהן את הפתילות. מפילין
שאורגין אותן בתוך
ד
ראש הפתילה כשהוא שרוף,
מטפחות ספג, כמו מילת,
כולהו סכנתא. לאוכלן: קוצים יש
בקצר וחזר וקצר כ"שז בבת אחת ואפילו
אמר רב יוסף לכלייא עורב ואיכא דאמרי
.
ובלע"ז ממוקי"ר (שם קז.)
נקראת בלשון ישמעאל
בתאנים. היה תולעת יושב ונוקב
רב יוסף דמחייב אליבא דר' אליעזר
ומקנחין הנרות. של מנורה
כמל והרבה צובעין
אחרים אומרים לא יפחות מכלייא עורב
. ר'
מאפרה שבתוכה (שם)
אותן. צליחתא בלשון
בגרונו ודומה שהוא קוץ: קטליה
בקצר וחזר וקצר בפרק אמרו לו ק)(יומא
וכמה אמר רב יוסף אמה על אמה נחשת
יהודה בו בתירא אומר
י)
ישמעאל א'[ל]שקיקה.
❖
פה לדין. הרגו פה לדין:
דף טו.) בהוצאה אחת פשיטא דפטור
חמשה. גרעינין (לעיל עט.).
פתילת הוורד. שעושין
לא יפחות ממעה כסף תניא רבי אליעזר
כ)
מתני' רוכלין. מוכרי בשמים
ותירץ ר"ת דמיירי כגון שנודע לו על
מצמר גפן צבוע כעין
אומר לא יפחות מצינורא קטנה של נחשת
ורד. וקורין אותו וורד,
לקישוטי נשים ויש להן קופות קטנות
מין זה ונתכפר וחזר ונודע לו על
וכן אמרו [כתובות עד]
רב נסים גאון
למאי חזיא אמר אביי שמחטטין בה את
לצרורות בשמים: אינו חייב אלא חטאת
מין אחר אפ"ה פטור דהוי הכל כמו
ל)
לעינין יצאת וראשה פרועה
האומר הרי עלי ברזל
וטווה בשוק, בטווה וורד
הפתילות ומקנחין הנרות: מקק ספרים
אחת. דכולה חדא הוצאה היא: פחות
דבר אחד ואע"ג דבפרק המצניע
לא יפחות מאמה על
כנגד פניה. ובלשון פרס
מכגרוגרת. דאע"ג דכל האוכלין
(לקמן צג:) תניא ואם היה כלי צריך לו
ומקק מטפחת: א"ר יהודה מקק דסיפרי
אמה למאי חזי אמר רב
נקרא גולגון, נודע בבבל.
מקק סופרים. רקבונית של
יוסף לכלה עורב. תמצאנו
שיעורן כגרוגרת הני כיון דלזריעה
חייב אף על הכלי ומוקי לה רב
תכך דשיראי ואילא דעינבי ופה דתאני
ספרים, ותולעת הנולד ממנו
במסכת מידות בפרק ד',
קיימי בפחות מכגרוגרת נמי מיחייב:
אשי ששגג בזה ובזה ונודע לו וחזר
נקרא מקק. ותולעת הנולד
ההיכל מאה על מאה ועל
והה דרימוני כולהו סכנתא ההוא תלמידא
(ממנו) ממשי נקרא תכך.
רום אמה. האוטם שש
ונודע לו ובפלוגתא דרבי יוחנן ור"ל
זרע
דהוה יתיב קמיה דר' יוחנן הוה קאכיל
והנולד מן הענבים נקרא
אמות וגובהו ארבעים אמה,
דוקא בכלי ואוכלים שבתוכו מחלקין
אמר ליה רבי קוצין יש בתאנים א"ל קטליה פה לדין: מתני' המוציא
אלא, ושל תאנים פח, ושל
אמה כיור, ואמתים [בית]
תאיני
ה
רמונים חח.
דילפה, אמה תיקרה, ואמה
ידיעות אבל באוכלין שבתוך הכלי
מעזיבה, וג' אמות מעקה,
קופת
הרוכלין
אף על פי שיש בה מינין הרבה אינו חייב אלא חטאת
אפילו כפרות אין מחלקות ור"י מצא
ואמה כלה עורב. ר' יהודה
אחת
זרעוני גינה פחות מכגרוגרת ר' יהודה בן בתירה אומר חמשה
בירושלמי אילו הוציא והוציא כלום הוא
אומר לא היתה כלה עורב
מ) ו
עולה מן המידה, אלא ד'
זרע
חייב אלא אחת לא נצרכה אלא לר"א
אמות עולה היה מעקה.
שלא תאמר מינים הרבה יעשו
וכגון זה במנחות [דף קז]
בפרק הרי עלי עשרון.
כהעלמות הרבה ויהא חייב על כל אחת ואחת קמ"ל פי' דס"ד דמינים מחלקין כדא"ר יהושע תמחויין מחלקיןר) ומיהו ה"ל להזכיר ר' יהושע:
אם