צא:
המצניע פרק
עשירי שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שיעורן כגרוגרת. אם הוציאן לרה"ר בשבת: ואמאי לימא. בכזית
אתון בהדי הדדי ודוקא נקט כזית תרומה דאיכא איסור לאוכלו
ז א ב מיי' פי"ד מהל' שבת
ד)
א
א) לעיל ה:, ב) צ"ל המוציא
הלכה יד:
קופת הרוכלין ובה מינין הרבה
בטומאה אבל פחות מכזית לא וכן כזית חולין כיון דאין איסור לאוכלו
מיחייב דהא חשיבה הוצאה לענין איפסולי ביוצא דאי אכליה הוא
ח ג ד מיי' פי"ב מהל' שבת
ונתנה כו'. רש"ל, ג) ב"ב פו.
בטומאה לא שייך לומר מיגו דמצטרף לענין טומאה מצטרף לענין
עובר בלאו דכל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו
הלכה יא:
סנהדרין עב. כתובות לא. [תוספ'
ט ה מיי' פ"ג מהל' גניבה הל'
דב"ק פ"ט], ד) שייך לע"א,
ואכילה בכזיתה): חוץ לחומת עזרה. להיקף החיל שלפני עזרת נשים או
שבת וא"ת מ"ש כזית תרומה מחצי זית דהא בתרומה טמאה ליכא אלא
ה) [ע"כ שייך לע"א], ו) [צ"ל
ב טוש"ע ח"מ סי' שנא:
לעזרת נשים שהיא ו)בחיל: בהדי הדדי
עשה כדמוכח בהערל (יבמות דף עג:)
י ו מיי' פי"ג מהל' שבת הלכה
בחול. חת"ס], ז) רש"ל מ"ז ואינו
❖
אתיין. דעד דאתנח ונצטרף עם
דהאוכלה בטומאת עצמה אינו לוקה
יא:
מוכח די"ל דקאי אקבלת טומאה
יוצא בכזית לענין שבת נמי בכזית הכי
לטמא אחרים ועי' במהרש"א,
וחצי זית נמי הא קי"ל כר' יוחנן דחצי
השאר ז)(לא קבל טומאתו מן האויר
השתא התם מדאפקיה חוץ לחומת העזרה
ח) [רש"ל מ"ז], ט) [רש"ל],
דהא) לא הוי ביה שיעור: פשיטא.
שיעור אסור מן התורה (יומא עד.)
י) [צ"ל דאגיד ושייך. דק"ס],
מוסף תוספות
איפסיל ליה ביוצא אשבת לא מיחייב עד
❖
כ) [רש"ל], ל) שייך מע"ל,
וי"ל דמ"מ כזית חמיר טפי שהרי זית
כיון דלא זרעיה בטליה ממחשבה
דמפיק ליה לרה"ר הכא שבת וטומאה בהדי
א. [ו]לא שייך למימר מגו
קמייתא והוה ליה ככל אדם: אמר
הוא שיעור ללקות עליו בכל מקום
דמצטרף לענין טומאה
הדדי קאתיין: חזר והכניסו אינו חייב אלא
מצטרף נמי לענין שבת. תוס'
הגהות הב"ח
אביי. מתניתין בשלא נמלך עליו בפירוש
ודוקא לבית טמא אבל לבית טהור לא
הרא"ש. ב. לכזית זה להשלים
כשיעורו: פשיטא אמר אביי הכא במאי
אע"ג דחשיב ללקות עליו זר האוכלו
אלא שזרקו לאוצר עם פירותיו וזהו
(א) רש"י ד"ה מלאכתו וכו'
לכביצה למיחל עליה
עסקינן כגון שזרקו לאוצר ומקומו ניכר מהו
במקום חיוב אבל הכא דהוו
טומאה. ריטב"א. ג. ולא
מש"ה לא חשיב בפחות מגרוגרת
ביטול מחשבה מדלא אצנעיה לחודיה
ליה: (ב) ד"ה אי נימא וכו'
נתוסף להם שום טומאה
דתימא כיון דמקומו ניכר במילתיה קמייתא
כיון דאיסור זרות לא בא ע"י הוצאה
ולמיתנייה איצטריך כגון שמקומו ניכר
ארבעה. נ"ב ע"ל בפ"ק ד' ח
בצירוף זה. ריטב"א. ד. ואינו
זו: פחות מכביצה אוכלין.
ע"א פי' רש"י דלא בעי' ד' אלא
שלא נתערב יפה עם השאר והרי
אלא כזית העומד לעצמו
ל)
קאי קמ"ל מדזרקיה לאוצר בטולי בטליה:
❖
בין רחב בין קצר: (ג) ד"ה
שאינו מקבל טומאה. רשב"א.
מתני' המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה
הוא ניכר ביניהם: מ"ד כיון דמקומו
ה"ה דה"מ למימר דאיכא כביצה
במלאה קישואין וכו' אינהו
א
❖
ניכר במילתא קמייתא קאי. דהוה
אוכלין שאין הם צריכין לצירוף וכזית
כולהו הס"ד:
בין שחזר והוציאן בין שהוציאן אחר פטור
רב נסים גאון
לבד צריך לצירופן א"נ אור"י דנקט
ליה כמאן דאצנעיה לחודיה: ה"ג
מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת קופה
קמ"ל מדזרקיה לאוצר בטולי בטליה:
דוקא פחות מכביצה אבל כביצה
התם מדאפקיה חוץ לחומת
גליון הש"ס
שהיא מליאה פירות
ונתנה על אסקופה
מתני' על האסקופה. בגמרא
העזרה איפסיל ליה ביוצא.
אפשר דאין מצטרף כיון שקודם
ב
גמ' אלמא קסבר אגד כלי
עיקר זה בתורת כהנים שכל
החיצונה אע"פ שרוב פירות מבחוץ פטור
מוקי לה באסקופה כרמלית: מלאכתו
צירוף כבר מטמא דילמא שבע לה
ג
שמיה אגד. ע' פסחים דף פה
היוצא מן הקדשים חוץ
הקופה: גמ' האי
ע"ב תד"ה בנגררין: שם אי
למחיצתו נפסל וישרף באש.
עד שיוציא את כל
טומאה דבעיא היא בהקומץ רבה
בבת אחת. ח)(עקירה ממקום חיוב והנחה
ד
דאפקיה דרך פיו ה"נ. עי'
כמו שנאמר בפירוש פסוק
❖
(מנחות כד.) גבי עשרון שחלקו ונטמא
במקום חיוב) [והכא] הוה ליה
אסקופה מאי אילימא אסקופ' רה"ר פטור
(א)
בהרא"ש פ"א דב"מ סימן כג:
והבשר אשר יגע בכל
[ויקרא ז]
אחד מהן והניחו בכלי ונגע טבול יום
עקירה ממקום חיוב והנחה במקום
טמא לא יאכל באש ישרף,
הא קא מפיק מרה"י לרה"ר אלא אסקופה
אין לי טעון שריפה אלא
בטמא מהו מי אמר שבע לה טומאה
פטור והדר עקריה ממקום פטור
רה"י בין שחזר והוציאן בין שהוציאן אחר
הטמא והנותר, ומנין לנשחטה
לעזי רש"י
ואנחיה במקום חיוב: עד שיוציא.
ולא נטמא הטהור אע"ג דאם היו
בלילה, ושנשפך דמה חוץ
פטור הא קא מפיק מרה"י לרה"ר אלא
ב
שולדור"א [שולדידור"א].
לקלעים, הלן, והיוצא, ת"ל לא
שניהם טהורים ונגע טבול יום באחד
כלומר אלא אם כן הוציא בראשונה
❖
יאכל כי קודש הוא כל שהוא
תפר.
אסקופה כרמלית והא קמ"ל טעמא דנח
כל הקופה ובגמ' מפרש לה: גמ' אי
מהן שניהם טמאין דכלי מצרף מה
קודש [פסול] טעון שריפה.
בכרמלית הא לא נח בכרמלית מיחייב
הבשר לרבות בשר הפנימי
נימא איסקופה רה"ר. כגון גבוהה
שבתוכו לקדש השתא דשבע לה
שהוא מותר. והלא דין הוא
מוסף רש"י
מתני' דלא כבן עזאי דתניא המוציא
טומאה לא מצטריף או דילמא לא
ט' ורחב ארבעה ורבים מכתפין
(ב)
א)
הואיל והטמא פסול והיוצא
❖
פסול, ת"ל והבשר לרבות
מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ובן עזאי
אמרי' שבע לה טומאה ומשום דהתם
עליו דחזיא לרבים לכתופי כדאמר
הובא בסוף המסכת.
בשר הפנימי שהוא מותר.
בפ"ק (דף ח.): רשות היחיד. גבוהה
מספקא לן נקט פחות מכביצה:
פוטר: קופה שהיא מליאה כו': אמר חזקיה
מיכן אמרו אבר שיצא מקצתו
ג
קס"ד בצררי קשיא לחזקיה.
חוץ לחומה בפסחים חותך עד
י' ורחבה ד' כי חזר והוציאה ליחייב
רבינו חננאל (המשך)
לא שנו אלא בקופה מליאה קישואין ודלועין
שמגיע לעצם וקולף עד לפרק
ואלימא ליה ממתני' משום
דאיכא עקירה מרה"י והנחה ברה"ר:
ולא יצאו כל קישואין וכל
ומתירו מן הפרק, ובמקדשין
אבל מליאה חרדל חייב אלמא קסבר אגד
אלא אסקופה כרמלית. מג' ועד ט'
דסתם קופת הרוכלים אית ביה צררי
הדלועין, שאינה עקירה גמורה
גורד כל מקום שהוא יוצא
כלי לא שמיה אגד ור' יוחנן אמר אפי'
מרשות לרשות. אבל אם הן
שאין בהם [משום] שבירת
ד
ט)[ולא ט' בכלל] ואינה מקורה ורחבה
וכ"מ מדקתני ובה מינין הרבה ומשני
כגון אגוזין ושקדים חייב.
העצם. ובפרק כיצד צולין את
מליאה חרדל פטור $ אלמא קסבר אגד כלי
ד': הא לא נח מיחייב. ואע"ג
באורנסי ובה מינין הרבה אורחא
הפסח [פסחים דף פב] שנינו
וכל [שכן] חרדל שהוא לחוץ
שמיה אגד א"ר זירא מתני' דלא כחזקיה דיקא
הפסח שיצא או שניטמא ישרף
(הוא) ועקר מרשות היחיד
דהעבירו דרך כרמלית ולא אמר
דמילתא
נקט וכל המינין ארוכים:
והניח ברשות הרבים אם יש
מיד, ואמרו בתלמוד בשלמא
ודלא כר' יוחנן דיקא כחזקיה לא דיקא
מהלך כעומד דמי ואיכא הנחת גופו
דאי
בו כגרוגרת חייב ואע"פ שהן
נטמא דכתיב והבשר אשר
בתוך הקופה ומקצת הקופה
יגע בכל טמא, אלא יוצא מנלן
דהוי כהנחת חפץ: מחנות. רה"י:
דקתני עד שיוציא את כל הקופה טעמא דכל הקופה הא כל הפירות פטור
עדיין בפנים שהן בחוץ כבר
אלא כל שפסולו בקודש
❖
פלטיא. רה"ר: סטיו. מקום מוקף
אלמא
קסבר אגד כלי שמיה אגד כרבי יוחנן לא דיקא דקתני אע"פ שרוב
יצאו והקופה אינה מעכבת
בשרפה הלכתא גמירי לה.
סבר איגד כלי לאו שמיה
איצטבאות לישב והוא כרמלית דלא
פירות בחוץ טעמא דרוב פירות הא כל פירות אע"ג דאגידא קופה מגואי
איגד. כלומר קשירתם בכלי
בקעי ביה רבים להדיא: קישואין
אינה קשירה. ואית ליה למידק
רבינו חננאל
חייב אלמא קסבר אגד כלי לא שמיה אגד ואלא קשיא חזקיה מתרץ לטעמי'
ודילועין. שהן ארוכין ועדיין יש מהם
מן מתניתין כדקאמר ר' זירא
ור' יוחנן מתרץ לטעמיה חזקיה מתרץ לטעמיה עד שיוציא את כל הקופה
דתנן אע"פ שרוב פירות
וקא דייק מינה רב נחמן, דהא
בפנים וכל מה דאגיד לגואי כל דהו
מבחוץ פטור, רובה של
מאן דמפיק מן המקדש בשבת
בד"א בקופה מליאה קישואין ודלועין אבל מליאה חרדל נעשה כמי שהוציא
לאו הוצאה היא: אבל מליאה חרדל.
קישות ורובה של דלעת.
שתי הלחם ולחם הפנים, אע"ג
אבל אם הקישות כולה או
דמפסיל לענין יוצא בכזית, לא
את כל הקופה וחייב ר"י מתרץ לטעמיה אע"פ שרוב פירות בחוץ ולא רוב
שהרי יש ממנו כולן בחוץ אע"פ שעל
הגרוגרת כולה בחוץ חייב
קא מחייב לענין שבת בשבת
פירות בלבד אלא אפילו כל פירות פטור עד שיוציא את כל הקופה מיתיבי
ידי הכלי הוא נאגד לצד פנים חייב
ואע"פ שהוא בתוך הכלי
עד דהוי כגרוגרת, ואם איתא
ומקצת הכלי בפנים. ור' יוחנן
דכיון דאחשביה מיחייב ואע"ג
דאגד כלי לא שמיה אגד לומר לא יצא
ב) המוציא קופת הרוכלין ונתנה על אסקופה החיצונה אע"פ שרוב מינין בחוץ
סבר אפילו קופה מליאה חרדל
דפחות משיעור, הוה מחייב
כולו ועדיין אגדו בידו בפנים. זהו
ויצא רובה לחוץ כיון שהוא
בשבת על כזית בהוצאת שתי
פטור עד שיוציא את כל הקופה קס"ד בצררי קשיא לחזקיה אמר לך חזקיה
הלחם ולחם הפנים. ואהדר
מכוצת ואית ליה גדפאני, איגד
לשון הש"ס לענין שבת כל כמה דלא
הכא במאי עסקינן באורנסי מתיב רב ביבי בר אביי הגונב כיס בשבת חייב
ליה רבא הכי השתא, התם
ג)ה
כלי שמיה איגד ועדיין אגודה
נפיק ליה כוליה קרי ליה אגוד דאגודו
מדאפקיה חוץ לחומת עזרה
היא לפנים ופטור עד שתנתק
שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת היה מגרר ויוצא פטור
ו
שייך י) לגבי רשות קמא: בד"א. דעד
איפסיל ליה ביוצא, ועדיין
כולה לחוץ. ודייק מן מתניתין
שהרי איסור גניבה ואיסור שבת באין כאחד ואי סלקא דעתך אגד כלי
לא מחייב ליה לענין שבת
כדר' זירא עד שיוציא את
שיוציא את כל הקופה: במליאה
כל עיקר, עד דמפיק ליה
כל הקופה הא אם הוציא כל
שמיה אגד קדים ליה איסור גניבה לאיסור שבת $ אי דאפקיה דרך פיו
קישואין. שהן ממלאין בארכן את כל
לרה"ר. אבל הכא לענין האי
הפירות פטור. וחזקיה מתרץ
בעיא דהוא זרק כזית תרומה
ליה למתניתין כטעמיה ור'
הכי נמי הכא במאי עסקינן דאפקיה דרך שוליו והאיכא מקום חלמה
רוחב הקופה וכל כמה דלא נפק כולה
יוחנן מתרץ לה כטעמיה. נ"א:
לבית טמא להשלים אוכל
קופה לא נפיק אינהו (ג): ר' יוחנן מתרץ
דאי
ור' יוחנן אמר אפי' מליאה
לכביצה, שבת וטומאה בהדי
חרדל פטור, איגד כלי שמיה
הדדי קא אתיין, ולא איפשיט.
לטעמיה. תרתי קתני מתני' לא זו אף זו דסיפא כ)[מוכחא] דקתני כל הקופה ולא קתני כל
הפירות והכי קאמר אף על פי שרוב
חזר והכניסו אינו חייב אלא
איגד. אמר ר' זירא מתני'
הפירות מבחוץ או אפילו כל הפירות מבחוץ נמי פטור עד שיוציא כל הקופה: רוכלין. מוכרי בשמים: קס"ד בצררי.
שהיה בה צרור
כשיעור. מידעם אדאחשביה
לא כחזקיה דיקא ולא כר'
והצניעו ואפקיה לצורך. ואע"ג
יוחנן, דקאתני עד שיוציא את
של בשמים שחוקין דכי אפקה למקצת קופה נפיק בההוא פורתא כמה צרורות כולן וקתני פטור אלמא אגד כלי שמיה אגד: באורנסי. אגודות
כל הקופה. ומותבינן לחזקיה
דלית ביה כשיעור הוצאה
שרשין ארוכין או קנה או קילופה של קנמון שהן ארוכין: הגונב כיס בשבת חייב. בתשלומין ואע"פ שנדון בנפשו שכבר נתחייב
המוציא קופת הרוכלין ונתנה
מחייב עליה כד מפיק ליה
בשבת אי לא איכוין ליה
על האסקופה החיצונה אע"פ
בגניבה בשעה שהגביה הכיס בבית הבעלים: היה מגרר ויוצא. שלא קנאה בהגבהה אלא בהוצאה מבית הבעלים: פטור.
כשיעור צורכיה, וחזר והכניסן
שרוב מינין מבחוץ פטור עד
מתשלומין: שהרי איסור שבת כו'. ובכתובות [לא:] פריך אי דאפקיה לרה"ר איסור גניבה ליכא דרשות הרבים לאו מקום קנייה היא ומוקי
בחול. אם חזר אח"כ לשבת
שיוציא את כל הקופה, קס"ד
לה בצדי רה"ר אי נמי שצירף ידו למטה מג' וקבלה: קדים ליה איסור גניבה לאיסור שבת. דכיון שהוציאו מקצתו קנה כל המעות
דאית בקופת הרוכלים חפצים
אחרת והוציאו סתם לא מחייב
עליה עד דהוי יה שיעור
קטנים כגון חוליות ומרגליות
שמבחוץ שיכול להוציאו דרך פיו ולענין שבת מפטר דאגידי גבי רשות היחיד על ידי הכלי: דרך שוליו. וכיון דלא מצי למשקל לא קני
או כיוצא בהן דציירין בצררי,
הוצאה, אא"כ הוא שחזר
בהגבהתו: הא איכא מקום חלמה. מקום התפירה שיכול לקרוע ולהוציא. חלמה שולדור"א כמו בהעור והרוטב (חולין קכג.) שאני עור דחלים:
והכניסו בתורת מצניע. אבל
וקאמר אע"פ שרובי הצרורות
מבחוץ פטור מפני שאגד כלי
אם הכניסו סתם כגון שזרקו
מפקע [שמיה] אגד עד שיוציא כל
לאוצר אע"פ שישנו (בו)
הקופה. ופריקנא אמר לך חזקיה לית בה בהאי קופה צררי דדמי לאגוזים ותאנים ולחרדל, אלא הני מינין דאית בה ארנסי וכיוצא
[מקומו] ניכר הוא, לא אמרינן כיון שהוא מכיר את מקומו במלתיה קאי וחייב על הוצאתו, אלא בטוליה בטליה לההיא הצנעה
בהן, שהן דומין לקישואין ולדילועין, שכל אחד מהן נותן ממנו כלום בפנים. ובלשון ארמי שנודע עכשיו בינותינו אין אנן יודעין
קמייתא ודיניה בכל מידעם דלא מחייב עליה אלא בשיעורו.
[מתני'] המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה. אם האסקופה שנתן עליה רה"ר [חייב] ואם רשות היחיד [פטור], הא אם
[מהו] ארנסי, אלא עצים או קנים שעושין אותן לכרוך עליהן צמר או פשתן, והאשה נושאה אותן בידה ומושכה מהן וצריא מיניה
חוטי לפילכא, ונמצאו אלו הרבה בקופת הרוכלים ויש להן ארך כקישואין ודילועין. (מותב) [מתיב] רב ביבי בר אביי הגונב כיס
חזר והוציאן ממנה לרה"ר חייב. אבל אם האסקופה כרמלית היא ורה"ר עומדת לפניה, אם נחו האוכלין בכרמלית וחזר
ועקרן מכרמלית והוציאן לרה"ר פטור. אבל אם לא נחו בכרמלית אע"פ שעברו מרה"י (לרה"י) [לרה"ר] דרך כרמלית
בשבת חייב שכבר נתחייב בגנבה (ואבדה) קודם שבא לידי איסור שבת. היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא פטור שאיסור שבת ואיסור
חייב. ואשמעינן מתניתין דלא כבן עזאי, דתניא המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ובן עזאי פוטר. וחוקי האסקופה
גניבה באין כאחד. ועיקר הא מלתא, שכל המתחייב בנפשו פטור מן התשלומין, אבל אם נתחייב בתשלומין קודם שיתחייב בנפשו
מפורשין בגמרא דיציאות השבת, היכי הויא רה"ר, והיכי הויא רה"י, והיכי הויא כרמלית. נ"א: וקימנא באסקופה שהיא
לא מיפטר. וכי אמר ר' אבין [כתובות לא] הזורק חץ מתחילת ארבע לסוף ארבע וקרע שיראין בהליכתו פטור שעקירה צורך הנחה
כרמלית, ואם הוציא מרשות היחיד והניח בכרמלית ועקרו מן האסקופה זו שהיא כרמלית והניחן ברשות הרבים פטור. אבל
היא. אותיב שם רב ביבי בר אביי כי הא תשובה דקא מותיב מהא מתניתא הגונב כיס בשבת, ופריקו ליה. וה"נ קא מותיב ליה
אם עקר מרשות היחיד ולא הניח באסקופה ועבר עליה והניחן ברשות הרבים חייב. ודלא כבן עזאי, דתניא המוציא מחנות
למאן דאמר אגד כלי שמיה אגד מהא מתניתא וקאמר ליה (את) [אם] אמרת מעות המונחים בכיס ופירות המונחים בקופה אע"פ
לפלטיה דרך סטיו חייב, ובן עזאי פוטר. וחוקי האסקופה מפורשין בגמרא דיציאות השבת היכי הויא רשות הרבים והיכי הוי
שהוציא מקצת כיס ומקצת הקופה וכבר יצאו מעות הרבה ופירות הרבה לחוץ, כיון שאגודים בכיס ומקצת הכיס בפנים פטור. והכא
רשות היחיד. קופה שהיא מליאה פירות (ונתונה) [ונתנה] על האסקופה החיצונה אע"פ שרוב פירות מבחוץ פטור עד
קתני היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא פטור שהרי איסור שבת ואיסור גניבה באין כאחד, ואי הוה אגד כלי שמיה אגד, היה זה מתחייב
שיוציא את כל הקופה. סבר חזקיה בקופה של קישואין ודילועין מתניתין, שעדיין מקצת כל קישות וכל דלעת בפנים ולא
בגניבה קודם שיבוא לידי איסור שבת, דמן כד מפיק פורתא מן הכלי לחוץ נתחייב בגניבה דאי בעי שרי ושקיל, ולדבריך עדיין לא
נתקם מבפנים לחוץ. אבל קופה שהיא מלאה פירות אחרים, כגון אגוזים ושקדים ותאנים ורמונים וכיוצא בהן וכ"ש חרדל,
בא לידי איסור שבת שהרי לא הוציא את כל הכיס. וכיון שהוא בא לכלל איסור שבת בהוצאת מקצת הכיס שהרי הגניבה עם השבת
באין כאחד, תיובתא דר' יוחנן. ופרקינן אמר לך ר' יוחנן אי אפקי לכיס דרך פיו הכי נמי דמחייב, שהרי נתחייב בגנבה קודם
כיון שיש מן הפירות גופן מה שיצא כולן לחוץ יש בו שיעור גרוגרת חייב. ואע"פ שהן בתוך הכלי ומקצת הכלי עדיין
בפנים ויכול למושכו לפנים ולהכניסו וממילא מה שהוא בחוץ נמשך עם הקופה ונכנס אע"פ שלא נגע בו. אלמא קסבר
שיבוא לידי איסור שבת, והא מתניתא לא אתאמרא אלא בדאפקיה לכיס דרך שוליו, דלא מצי למשקל מיניה מידעם עד דמפיק ליה
חזקיה אגד כלי לאו שמיה אגד. נ"א: וקמה חזקיה בקופה מליאה קישואין ודלועין וכיוצא בהן, שנשארו מקצתן בפנים
לכוליה, ובהכין גניבה ואיסור שבת באין כאחד. והדר אקשינן ליה לר' יוחנן והא איכא חלמא, שהוא המקום התפור בשולי הכיס,