יציאות
השבת פרק
ראשון שבת
יא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולא
תחת חבר. פירש בקונטרס חבר פרסיים ול"נ דפרסיים
עשרים ושש דכתיב
שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר. אין
סח א מיי' פי"א מהל'
א) [בלשון ישמעאל מגדל],
ב) [גי' הערוך אברוארי פי'
תפלה הל' ב טוש"ע
זו שלוה וי"ג מרדו אין זו שלום שהיו בהן מלחמות הרי כ"ה שנים
היו בבבל מימות כורש כדפירש"י בפ"ב דגיטין (דף יז.)
חומת העיר בלשון פרסי],
א"ח סי' קנ סעיף ב:
ושנת כ"ו נהרג כדרלעומר והיתה בשלוה כ"ו הנותרים מנ"ב:
וחברים בימי רבי יוחנן אתו לבבל כדאמר בהבא על יבמתו (יבמות סג:)
ב
סט ב טוש"ע שם:
ג) תענית יב: ע"ש, ד) [ע'
ע ג מיי' פ"א מהלכות
תוס' לקמן כד. ד"ה תעני'],
לרומם בית אלהינו. ועל ידי כן זכינו לתת לנו גדר ביהודה:
ועוד דאמרינן בקדושין (עב.) הראני פרסיים דומין לחיילות בית דוד
ה) [לקמן קמט.], ו) עירובין
תענית הלכה יב סמג
קשקושי ואברורי. ז)בירניות ומגדלים:
הראני חברין דומין למלאכי חבלה
כ. ע"ש צט. ע"ש, ז) פי'
עשין דרבנן ג טוש"ע א"ח
בנינים העשוין לנוי, ח) בס"א:
רב אשי ראש ישיבה היה במתא
משמע דחברי אומה אחרת היא והא
סי' רכ סעיף ב [וברי"ף כאן
כ"ו דכתיב שתים עשרה שנה עבדו את
1
המנוול, ט) [דברים ו],
ובפ"ק דתענית ד' קע"ב.
מחסיא ומנעם מלהגביה בתיהם יותר
דאמר בפרק ב' דגיטין (דף יז.) אתא
כדרלעומר ושלש עשרה שנה מרדו ובארבע
י) בדפ"א הגי' ברה"ר וכו'
וברא"ש כאן ובפ"ט דברכות
מבהכ"נ: תחת ישמעאל. לשמשו: ולא
חברא שקל שרגא מקמייהו אמר
לרה"י, כ) [וכך מפרש הערוך
סי' ה' ובפ"ק דתעני' סי'
עשרה שנה וגו': ואמר רבא בר מחסיא אמר
בערך חבר], ל) [לעיל יו"ד.],
טז]:
תחת נכרי. אדומים שהיו רשעי' יותר:
רחמנא או בטולך או בטולא דבר עשו
❖
עא ד מיי' שם טוש"ע או"ח
מ) [צ"ל עידן צלויי],
רב חמא בר גוריא אמר רב א כל עיר שגגותיה
חבר. (א) אומה מבני פרסיים: תלמיד
למימרא דבני אדומים מעלי מפרסיים
סי' תקסח סעיף ב:
גבוהין מבית הכנסת לסוף
חרבה שנאמר
עב ה מיי' וסמג שם טוש"ע
חכם. אם יקניטנו יענישנו וכן יתום
והתניא אלהים הבין דרכה וגו' ידע
א"ח סי' רפח סעיף ד:
תורה אור השלם
לרומם את בית אלהינו ולהעמיד את
ואלמנה מפני שדמעתן מצויה: חולי.
הקב"ה שאין ישראל יכולים לקבל רוב
2
עג ו מיי' פ"ד מהלכות
חרבותיו וה"מ בבתים אבל א) בקשקושי
1 שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָבְדוּ
נדרים הלכה טז סמג
הוא חולי ארוך המנוונהח) והולך ומתיש
גזרותיו של עשו הרשע עמד והגל' אותם
א) ב
לאוין רמב טוש"ע א"ח סי'
אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וּשְׁלֹשׁ
כח כגון אשתא וחולי הראש: כאב.
ואברורי לית לן בה אמר רב אשי אנא
לבבל לאו משום דחברים היו פרסאי
ב)
תקסח סעיף ב:
עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָרָדוּ: וּבְאַרְבַּע
עד ז ח מיי' פ"ב מהל'
הוא ההולך ובא כגון כאב שן כאב
אלא עיקר היו הפרסיים והחברים
עבדי למתא מחסיא דלא חרבה והא חרבה
עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר
ק"ש הלכה ה ופ"ו
וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ
מכה: מיחוש. חששא בעלמא לפי
שביניהם היו כפופין להן ומשני הא
מאותו עון לא חרבה: ואמר רבא בר מחסיא
מהל' תפלה הל' ח סמג עשין
אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת
שעה וקל: חללה של רשות. עומק
מקמי דאתו חברי לבבל היו פרסאי
יט טוש"ע א"ח סי' קו סעי'
קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם
אמר רב חמא בר גוריא אמר רב תחת
ג:
וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה
לבם שהוא צריך להיות לו לב לכמה
מעלו מרומאי והא דקאמר או בטולך או
עה ט מיי' פ"ב מהל' ק"ש
קִרְיָתָיִם: בראשית יד ד-ה
ישמעאל ולא תחת נכרי תחת נכרי ולא תחת
מדינות למס הקצוב ולכמה מלחמות
בטולא דבר עשו בתר דאתו חברי
2 כִּי עֲבָדִים אֲנַחְנוּ
הלכה ה:
חבר תחת חבר ולא תחת תלמיד חכם תחת
עו י מיי' פי"ט מהל' שבת
וּבְעַבְדֻתֵנוּ לֹא עֲזָבָנוּ
ולכמה משפטים והכל ביום אחד:
לבבל בימי ר' יוחנן כדמוכח בהבא
הלכה כו סמג לאוין סה
אֱלֹהֵינוּ וַיַּט עָלֵינוּ חֶסֶד
ת"ח ולא תחת יתום ואלמנה: ואמר רבא
עיגלא תילתא. (ב) שלישי לבטן שהוא
על יבמתו (יבמות סג:) והרשיעו את
טוש"ע א"ח סי' רנב סעיף
לִפְנֵי מַלְכֵי פָרַס לָתֶת לָנוּ
ו:
בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב
משובח מפני שהבהמה בקטנותה
הפרסיים דרומיים מעלי מפרסאי ורש"י
מִחְיָה לְרוֹמֵם אֶת בֵּית
עז כ מיי' פט"ו מהל' שבת
אֱלֹהֵינוּ וּלְהַעֲמִיד אֶת
אינה עדיין בכחה והולד ראשון ושני
פירש שם דאתו חברי לבבל פרסיים
כל חולי ולא חולי מעים כל כאב ולא כאב לב
הלכה ב סמג שם טוש"ע
חָרְבֹתָיו וְלָתֶת לָנוּ גָדֵר
❖
א"ח סי' שנ סעיף א:
אינו בריא: והא תנא ליה רישא אם
בימי כורש ול"נ כדפרישי' דהא בימי
בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם:
כל מיחוש ולא מיחוש ראש כל רעה ולא
עזרא ט ט
התחילו אין מפסיקין. וגבי תפלה
רבי יוחנן אתו חברי ופרסיים בימי
3 שָׁמַיִם לָרוּם וָאָרֶץ לָעֹמֶק
אשה רעה: ואמר רבא בר מחסיא אמר רב
קיימינן ולמה ליה למיהדר למיתני
כורש וכדמוכח בקדושין (דף עב.)
רבינו חננאל
וְלֵב מְלָכִים אֵין חֵקֶר:
❖
חמא בר גוריא אמר רב אם יהיו כל הימים
משלי כה ג
ואין מפסיקין לתפלה: אתאן לדברי
דלאו אומה אחת הן והר"ר יעקב
שתים עשרה שנה עבדו
דיו ואגמים קולמוסים ושמים יריעות וכל בני
תורה. ומילתא אחריתי נקט: חברים
מקורביל (ג) כ) מפרש דחברים היו
את כדרלעומר ושלש עשרה
אדם לבלרין אין מספיקים לכתוב חללה של
שנה מרדו, הרי כ"ה שנה,
הגהות הב"ח
העוסקין בתורה מפסיקין. תורתן
משרתים מפרסיים דומים למלאכי
ובארבע עשרה למרידה בא
רשות מאי קראה אמר רב משרשיא שמים
לקריאת שמע דזמנה דאוריי' ובשכבך
חבלה לפי שלובשים בגדים שחורים
(א) רש"י ד"ה חבר אומה.
3
כדרלעומר והחריבה נמצאת
נ"ב ורש"י בפ' כירה דף
שלותה כ"ו שנים ותשולם
ובקומךט) ואין מפסיקין לתפלה: אבל
לרום וארץ לעומק ולב מלכים אין חקר:
ורחבים והיינו דשקל הכומר שרגא
מה ריש ע"א חברי שם
נ"ב לישיבתה. וכל עיר
אנו. הואיל ומפסיקין תורתנו לאומנותנו
להביא לע"ז שלהן:
ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר
אומה שהיתה עם פרסיים
שגגותיה גבוהות מן הכנסת
ג)
כגון אנו מפסיקין בין לקריאת
עכ"ל: (ב) ד"ה עגלא תלתא
כ"ש שנפסיק לתפלה: עיבור שנה.
סופה ליחרב שנאמר לרומם
גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש
ג
שלישי. נ"ב ובעירובין דף
בית אלהינו ולהעמיד את
שמע בין לתפלה. והא
שהיו עולים שבעה לעלייה ונושאין
סג. דחה רש"י בעצמו פי'
חרבותיו. אמר רב אשי
לנעורת אמר רב חסדא ד ובו ביום ואמר רב
זה ע"ש: (ג) תוס' ד"ה
ונותנין אם השנה ראויה וצריכה
דאמר ליה רבי זירא לרבי ירמיה
[אנא] עבדי למתא מחסיא
יוסף אפי' בשבת רב יהושע בריה דרב
ולא תחת וכו' והר' יעקב
שהגבהתי הכנסת למעלה
ה
ל) מסיר אזנו משמוע תורה וגו' וי"ל
להתעבר כדאמר בסנהדרין (יא:) על
מפריז פירש דחברים הם
מכל גג דלא ליחרב מהאי
אידי איקלע לבי רב אשי עבדי ליה עיגלא
תורתו היתה אומנתו או עדיין לא
האביב ועל פירות האילן ועל התקופה:
כומרים מפרסיים דומים
עון א)לעולם. אמר רב תחת
❖
מתני' שמא ישכח ויצא. משתחשך:
למלאכי חבלה:
תילתא אמרו ליה לטעום מר מידי אמר להו
נכרי ולא תחת ישמעאל,
היתה שעה עוברת:
תחת ישמעאל ולא תחת
כגון רבי שמעון בן יוחי וחבריו.
בתענית יתיבנא אמרו ליה ולא סבר ליה
ולא יפלה את כליו. מבער כנים
חבר, שהן רעים, כדגרסינן
ביבמות תחת חבר ולא תחת
גליון הש"ס
מבגדיו דמתרגמינן בערתי פליתי
והא דאמר לקמן (דף לג:)
מר להא דרב יהודה דאמר רב יהודה לוה
ד)
ו
ת"ח, כלומר אין בו כח
(דברים כו) ולקמן (יב.) מפרש טעמא:
כי הוה מטי (זמן תפלה) לביש ומכסי
מ)
ג
גמ' חברים שהיו עוסקים
אדם תעניתו ופורע א"ל תענית חלום הוא
להציל מיד הרשעים בזרוע
בתורה מפסיקין לק"ש. עי'
רמה, וכ"ש יתום ואלמנה.
ולא יקרא לאור הנר. בספר שמא
ומצלי ההוא $ מצלי היינו ק"ש :
ד
ה
ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר
מ"ק ט ע"ב תוס' ד"ה
אמר רב כל חולי ולא חולי
בעיבור
שנה. שלא יתקלקלו
יטה הנר להביא השמן לפי הפתילה
כאן במצוה וכו' וצ"ע ועמד
מעיים, וכל כאב ולא כאב
גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש
בזה הראנ"ח בתשובותיו:
שידלק יפה ונמצא מבעיר בשבת:
המועדות:
לב, כל מחוש ולא מחוש
לנעורת ואמר רב חסדא ובו ביום ואמר רב
מתני' שמא ישכח ויצא.
שמא
ראש. אמר רב יפה תענית
ישכח ויצא. אליבא דרבא
החזן. חזן הכנסת המקרא שבעה
עיין לעיל ג ע"א תוס' ד"ה
לחלום כאש בנעורת. אמר
יוסף אפי' בשבת: ואם התחילו אין מפסיקין
הקוראים בתורה ופעמים שאינו יודע
דאמר לא גזרי גזירה לגזירה
עקירת גופו: תוס' ד"ה
רב חסדא ובו ביום. אמר
כגון ר"ש וחבריו. מצלי
רב יוסף ואפילו בשבת.
מפסיקין לק"ש: הא תנא ליה רישא אין
היכן צריכין לקרות למחר ורואה
אין לפרש שמא ישכח המחטו דאפילו
היינו קריאת שמע. עיין
(ואינו תענית חלום) זה
מפסיקין סיפא אתאן לדברי תורה דתניא
היכן קורין תינוקות של בית רבן
יצא ליכא איסור דאורייתא כדאיתא
ברכות טו ע"א תוס' ד"ה
שאמר רב לוה אדם תעניתו
❖
אמאן:
ופורע [ואינו תענית חלום]
בשבת זו והן קורין בסדר לאור הנר
בפ"ב דב"ק (דף כו:) ז הכיר בה
חברים שהיו עוסקין בתורה ז מפסיקין לק"ש
$
אלא שקיבל עליו מעצמו
בבית הכנסת ויודע שהיא פרשה של
ושכחה לענין שבת פטור מלאכת
להתענות בו. ואפילו אם
ואין מפסיקין לתפלה א"ר יוחנן חלא שנו אלא
אירע בו אונס לוה
מוסף רש"י
שבת זו. ל"א חזן מלמד תינוקות ורואה
מחשבת אסרה תורה אלא שמא ישכח
כגון ר"ש בן יוחי וחביריו שתורתן אומנותן
ופורע, ודייקינן מהא דגרסי'
היכן יתחילו למחר והיכא יסיימו
את המחט להצניעו עד שיהיה שבת
ואפילו בשבת. יכול
בתעניות צערא קביל עליה
אבל כגון אנו מפסיקין לק"ש ולתפלה והתניא
להתענות כדי שיתבטל צער
פרשיותיהן: כיוצא בו. לעשות
ולבסוף כשיזכור את המחט ישכח
כי הא שמעי' היכא דאירע
גופו (תענית יב:). ברשות
כשם שאין מפסיקין לתפלה כך אין מפסיקין
בו [צער או אונס]. אמר
לא
יעמוד
הרחקה לעבירה אמרו: לא יאכל
שהוא שבת ויצא:
הרבים וישתה ברשות
רב לוה אדם תעניתו
לק"ש כי תני ההיא בעיבור שנה דאמר רב
אדם ברה"ר וישתה ברה"י. בהמוצא
הזב עם הזבה. וכ"ש טהור עם
היחיד. דחיישינן שמא ימשך
ט
ופורע ותענית חלום בין
גופו למקום רגליו ויוציא הכלי
כך ובין כך לא. אם
אדא בר אהבה וכן תנו סבי דהגרוניא אמר
הזבה: מפני הרגל עבירה. מפני
תפילין (עירובין דף צט.) מוקי לה
עמו (ערובין כ. וכעי"ז שם
התחילו אין מפסיקין
❖
שמתוך שמתיחדין יבא לבעול זבה
בחפצים הצריכים לו ודברי הכל פי'
רבי אלעזר בר צדוק כשהיינו עוסקין
צט.).
כו'. ואוקימנא סיפא
שהיא בכרת: גמ' לא יעמוד אדם
איצטריך לדברי תורה,
אפי' רבנן דאמרי עומד אדם בר"ה
בעיבור השנה ביבנה לא היינו מפסיקין לא
דתניא חברים שהיו עסוקין
לקריאת שמע ולא לתפלה: מתני' לא יצא
ברה"י.
ויושיט פיו וראשו לרה"ר
ומטלטל ברה"י הכא מודו דכיון דצריך
י)
בתורה מפסיקין לק"ש ואין
תוס' ישנים
י
מפסיקין לתפלה. א"ר יוחנן
לאחוז כלי ולשתות
גזרה שמא יוציא
לשתותח איכא למיחש שמא יביאם אצלוט
החייט במחטו סמוך לחשכה $ שמא ישכח
א) ואמר רבינו יעקב דהני
לא שנו אלא כגון רשב"י
וא"ת השתא נמי כי יכניס ראשו ורובו
הכלי אליו ונמצא מתחייב חטאת:
גגין דידן כקשקושי דמיין
וחביריו שתורתן אומנותן
ויצא ולא הלבלר בקולמוסו ולא יפלה את
לפי שאין משתמשין עליהן
אבל כגון אנו מפסיקין
אמאי שרי הא מפיק מרה"י לרה"ר
וכן
כמו שהיו רגילין להשתמש
אפילו לתפלה. והא דתניא
כליו ה) ולא יקרא לאור הנר באמת אמרו החזן
שלוקח ברה"י ונחית בבטנו ברה"רי
על גגותיהן בימי חכמים
כשם שאין מפסיקין לתפלה
רואה היכן תינוקות קוראין אבל הוא לא יקרא כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה
דהכי אמר התם השתין מים ורק
ולפ"ז א א"צ להגביה בהכ"נ
כך אין מפסיקין לק"ש
❖
מפני הרגל עבירה: גמ' תנן התם לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר
יותר משאר גגין:
ההיא בעיבור שנה תניא,
חייב חטאת ויש לומר דבליעתו היינו
ו) כ
דא"ר אלעזר בר' צדוק
הנחתו ואין לחוש במה ששוב נכנסים
כשהיינו עסוקים בעיבור
בר"ה וישתה ברה"י אבל אם הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה מותר
שנה ביבנה לא היינו
מוסף תוספות
לתוך מעיו כדאמר (לקמן דף פ.)
יא
וכן
מפסיקין לא לק"ש ולא
הוציא דיו לכתוב ב' אותיות וכתבן
א. דדוקא בימיהם שהיה
לתפלה. מתני' לא יצא
עיקר תשמישן על הגג
החייט במחטו סמוך
כשהוא מהלך חייב דכתיבתן זו היא הנחתן ואתי שפיר הא דפרק אמרו לו (כריתות דף יג:) יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם
שהיו שוכבין שם וזהו
לחשכה כו'. ירושלמי
אחד רבי מאיר אומר אף אם היתה שבת והוציאו בפיו חייב והשתא
היכי תני ר"מ הוצאה דלא מחייב עלה עד שתנוח במעיו בהדי הנהו
גנאי לעשות תשמיש
[לעיל בהלכה ב] ממה
למעלה מבית הכנסת.
דתנינן מנחה ותני לה ר'
דמחייב
הגהות מרדכי סימן תנ"א.
חייא חשיכה, הדא אמר
אפילו חשיכה דתנינן בתרה מנחה היא. תנן התם בסוף עירובין, לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר, ולא ברה"ר וישתה ברשות
ב. דאמרו ליה לר' יוחנן אתו חברי לבבל שגא נפל. תוס' גיטין יז. ג. עליה דרשב"י כי הוה יתיב במערתא. חי' הר"ן. ד. אלמא
הוו מפסיקין לתפלה, י"ל. שיטה להר"ן. ה. והאי דנקט מצלו לאו דוקא. שיטה להר"ן. ו. שעליו. תוס' הרא"ש. ז. [גבי] היתה אבן
היחיד, אא"כ הכניס ראשו ורובו למקום ששותה
מונחת לו בחיקו. תוס' הרא"ש. ח. המשקים חפצים הצריכין לו נינהו. פי' הר"ן. ט. אפי' שותה בכלים שאינן צריכין לו. פי'
א) אולי כיון רבינו בתיבת לעולם למש"כ התו"ש בחידושיו לשבת בתועלת שעשה רב אשי שלא תחרב היינו שלא תהא נשארת בחורבנה לעולם
הר"ן. אבל בחפצים שאינם צריכים לו בחוץ פלוגתא דר"מ אוסר ורבנן שרו. ריטב"א. י. דמחשבתו משויא ליה מקום. ריטב"א.
כשעתיד הקב"ה לחזור בתי צדיקים לישובן וכדאיתא בברכות נ"ח ב' תחזור גם היא לישובה. והיינו דכתיב ולהעמיד את חרבותיו ע"ש ודו"ק.
יא. בתוס' הרא"ש נוסף: דאז חשוב כמונח ואפי' הוא מהלך. (וע"ז הוא מביא ראי מהוציא דיו ועי' שפ"א).