צב:
המצניע פרק
עשירי שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואת"ל
מתני'
אנשי הוצל עושין כן בטלה דעתן אצל כל אדם. משמע
המתכוין להוציא לפניו. כגון שצרר
מעות בסדינו
כדי
טו א ב מיי' פ"א מהל' שבת
א) [יבמות יג. כתובות עה: ב"ק
הל' יב סמג לאוין סה:
מז: ועי' תוס' כתובות עה:
שיהיו תלוין לפניו ובא לו לאחריו: פטור. דלא נתקיימה מחשבתו
דעל אתרא נמי אמר דבטלה דעתן וכן בריש בכל מערבין
א
ב
טז ג מיי' שם הל' יג:
פירושו של תברא], ב) לימא
וה"ל כמתעסק ולא מתכוין: לאחריו ובא לו לפניו חייב. בגמ' מפרש
(עירובין דף כח.) פריך ובבל הוי רובא דעלמא והתניא כו' וכן בתר
יז ד מיי' שם הל' טו:
לאחריו ובא לו כצ"ל, ג) [תוספתא
❖
יח ה ו שם הל' טז:
פ"י ע"ש], ד) [ב"מ ס. וע"ש
טעמא: סינר. כעין מכנסיים קטנים וחוגרת אותו לצניעות ואם
הכי (ג) פריך ופרסאי הוי רובא דעלמא וקשה דבפ' חבית (לקמן קמד:)
רש"י], ה) [בערוך ערך לבלר
תלתה בו שום דבר להוציא ובא לו
גבי של בית מנשיא היו סוחטים
פירש לבלר סופרי מלכות חוגרין
לצד אחר חייבת: שכן ראוי להיות
לעזי רש"י ברמונים ופריך בית מנשיא הוי
בסינר ותולין פיתקין במתניהן
ואת"ל אנשי הוצל עושין כן בטלה דעתן אצל
(ד)
פעמים שבאין לפנים ופעמים
כל אדם: מתני' המתכוין להוציא לפניו
חוזר. דרכו להיות חוזר סביבותיה
❖
רובא דעלמא ומשני אין דהתנן המקיים
שבאין לאחור], ו) לעיל ג., ז) [פי'
פורק"א. קלשון.
א
ומתחלתה ידעה שסופו להתהפך: ר'
קוצים בכרם כו' שכן בערביא
מזלג ע"ד חילוף האותיות כמו
ובא לו לאחריו פטור לאחריו ובא לו לפניו
כבש כשב מוסף ערוך],
יהודה אומר אף מקבלי פתקין. של
מקיימין קוצים לגמליהן ופריך מי דמי
ח) [ויקרא ד], ט) [דף צג.],
חייב באמת אמרו האשה החוגרת בסינר בין
מוסף רש"י
מלך למוסרם לרצים אף הם חייבים
ערביא אתרא הוא הכא בטלה דעתו
י) [שם], כ) [שם], ל) [לעיל
❖
מלפניה ובין מלאחריה חייבת שכן ראוי להיות
תברא. קשיין אהדדי (יבמות יג.
עג.],
בהוצאתן אפילו לא נתקיימה מחשבתן
אצל כל אדם וי"ל דהתם חשוב מנהג
ג
קשיא רישא לסיפא
ב"ק מז:)
חוזר רבי יהודה אומר אף מקבלי פתקין:
כגון הוציאן על מנת לתתן לרץ זה
ערביא דלכל העולם נמי אם היה
ד
(כתובות עה: וב"ק שם). כל
גמ' מאי שנא לפניו ובא לו לאחריו דפטור
ונתנו לזה כך לשון רבותי ולבי מגמגם:
באמת הלכה היא. ואין לחסם
להם רוב גמלים הוו נמי מקיימי אבל
תורה אור השלם
גמ' מי ששנה זו לא שנה זו. ת"ק
ולגמגם בדבר (ב"מ ס.).
דלא אתעביד מחשבתו לאחריו ובא לו לפניו
בית מנשיא דחד גברא בטלה דעתו
בעשותה. גבי חטאת כתיב
1 וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא
❖
פטר בתרוייהו ותנא בתרא מחייב
(לעיל ג.).
אע"ג דלכל העולם אם היה להם
נמי הא לא אתעביד מחשבתו א"ר אלעזר
בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ
בתרוייהו: ועלתה בידו שמירה
אַחַת מִמִּצְוֹת יְיָ אֲשֶׁר לֹא
❖
רמונים הרבה היו סוחטין:
תברא מי ששנה זו לא שנה זו אמר רבא
תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם: ויקרא ד כז
א)
רבי יהודה אומר אף מקבלי
פחותה. ואנן סהדי דלא ניחא ליה
מוסף תוספות
ומאי קושיא דילמא לפניו ובא לו לאחריו
אבל סיפא כל שכן דניחא ליה: דיוקא
פיתקין. מפרש רבינו שמואל
א. (ד)מילתא דלא נהיגי אלא
היינו טעמא דפטור דנתכוון לשמירה מעולה
הגהות הב"ח
דמתני' קשיא. דיוקא דמצינן למידק
ב
(א)
שיש אדם ממונה למלך שנושא פיתקין
בחד. תוס' הרא"ש. ב. דמנהגא
ועלתה בידו שמירה פחותה לאחריו ובא לו
ממתני': לאחריו ובא לו לפניו הוא
(א) רש"י ד"ה דיוקא
דהוצל אפי' לדידהו לא
של מלך לידע מנין גבוריו וחייליו
דמתניתין קשיא דמצינו
מהני. ריטב"א. ג. אלמא דלא
דחייב. דעלתה בידו שמירה מעולה:
לפניו היינו טעמא דחייב דנתכוון לשמירה
ובית אוצרותיו ונושאין אותן בכיסיהן
כצ"ל ותיבת דיוקא נמחק:
פרכינן ערביא הוי רובא
וחכמים פוטרין. שאין דרך הוצאה
(ב) ד"ה הוציאוהו שני':
דעלמא. תוס' הרא"ש.
פחותה ועלתה בידו שמירה מעולה אלא מאי
התלויין באזוריהן ואותן כיסין חוזרין
ה
(ג) תוס' ד"ה ואת"ל וכו' בתר
ד. דבערביא הוו גמלים
בכך: אני אמרתי דבר אחד. אי
פעמים לפניהן ופעמים לאחוריהן והוי
קושיא דיוקא דמתני' קשיא המתכוין להוציא
הכי פריך. נ"ב סוף דף כ"ט:
טובא. תוס' הרא"ש.
אתם מודים כו': והם אמרו דבר א'.
(ד) בא"ד היו סוחטין ברימונים
ה. ומראים אותם למלך
ממש דומיא דסינר דלעיל שהוא חוזר
לפניו ובא לו לאחריו פטור הא לאחריו
אי אתה מודה כו': מכלל דמחייב
דפריך ובית מנשיא וכו' ומשני
כשהוא צריך מהם. תוס'
❖
ות"ק דר' יהודה לא חשיב ליה חוזר
אין דתנן המקיים:
ובא לו לאחריו חייב אימא סיפא לאחריו ובא
הרא"ש. ו. פעמים לפניהם
רבי יהודה. בתמיה הא ודאי דברי
והא דמייתי בגמרא תנא שכן לבלרי
ופעמים לאחריהם. חי' הר"ן.
לו לפניו הוא דחייב הא לאחריו ובא לו
הכל פטור דלא מפקי אינשי הכי:
ז. ומסתמא כל חד וחד חייב
מלכות עושין כן כלומר שחוזר דבענין
ו
חטאת. תוס' ב"ק מ' ד"ה כופר
גליון הש"ס
לאחריו ובא לו לאחריו דברי הכל
לאחריו פטור א"ר אלעזר תברא מי ששנה זו
זה מיירי רישא (דברייתא) [דמתני']:
אחד. ח. כופר אחד אמר
חייב. דיש מוציאין כן בשמירה
תברא מי ששנה זו כו'. ת"ק
לא שנה זו אמר רב אשי מאי קושיא דילמא
תוס' ד"ה תברא וכו' שיש
רחמנא ולא שנים ושלשה
❖
בזה שום חילוק. עי' תוס'
כופרים. תוס' הרא"ש.
פחותה: לאחר ידו דברי הכל פטור.
לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא לאחריו ובא
ה"ל למינקט לאחריו ובא
כתובות דף עה ע"ב ד"ה מי
דאין מוציאין כן: מר מדמי לה
ששנה וביבמות דף י ע"ב ד"ה
לו לאחריו דחייב דאיתעבידא מחשבתו אלא
לו לפניו פטור ולתנא בתרא דמחייב
❖
לאחריו. דשמירה פחותה היא ומר
וליתני:
רבינו חננאל
הוה לו למינקט לפניו ובא לו לאחריו
אפילו לאחריו ובא לו לפניו איצטריכא ליה
מדמי לה לאחר ידו דלא דמי למוציא
לענין קם אביי בשיטתיה דרבא
דהוי רבותא טפי אלא דהשתא לא
סלקא דעתך אמינא הואיל ולא איתעביד
לאחריו דהתם משתמרים הן מן
דפרישנא הדר מן מימריה
הגהות הגר"א
ידע $ שיש בזה שום חילוק:
ואמר כמימריא דרבא והוו
מחשבתו לא ליחייב קמ"ל דנתכוון לשמירה
הגנבים אבל אלו נופלין מאליהן ואין
הא לאחריו ובא לאחריו פטור.
[א] גמ' דתניא המוציא מעות
תרווייהו שיטה, אית לה דומיא
מוציאין כן: שכן לבלרי מלכות עושין
פחותה ועלתה בידו שמירה מעולה דחייב
בפונדתו ופיה למעלה כו'. נ"ב
בכמה דוכתי מגמרא. בלולב
לעיל (דף צא:) גבי חזקיה משני
בתוספתא הגיר' המתכון להוציא
וערבה אמרינן לוי אמר אתרוג
כן. בדעתו למוסרן לזה ואין מוצאו
ולאחריו ובא לו לאחריו תנאי היא דתניא
ב)
נעשה ובפ"ק דקדושין (דף ה.) גבי
בפונדתו ופיה למעלה והוציא
בשמיני נמי אסורה, אבוה
ודבר המלך נחוץ ומוצא אחר ומוסרו
בפונדתו ופיה למטה המתכוין
[א] ג) המוציא מעות בפונדתו ופיה למעלה חייב
דשמואל אמר אתרוג בשביעי
נתנה היא ואמרה היא ובכמה דוכתי
לו: מתני' הוציאו (ב) שנים פטורין.
להוציא בפונדתו ופיה למטה ר"י
אסורה בשמיני מותרת. קם
זה
פיה למטה רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרין
לא משני: אינו יכול וזה אינו
מחייב וחכמים פוטרין ובזה תובן
ר' זירא בשיטתיה דאבוה
כדילפינן בעשותה ח) יחיד ולא שנים:
תשובת ר"י א"א מודי' בלאחריו
דשמואל, קם אבוה דשמואל
יכול ר"מ ורבי יהודה מחייבין.
אמר להן ר' יהודה אי אתם מודים בלאחריו
❖
חייבים.
וטעמא מפרש בגמרא:
ובא לו לאחריו:
בשיטתיה דלוי, דא"ר זירא
מה שהקשה ריב"א אמאי לא אמרינן
ז
גמ' זה יכול. להוציאו לבדו וזה יכול
ובא לו לאחריו שהוא חייב ואמרו לו ואי אתה
אתרוג שנפסלה אסור לאכילה
כל שבעה. פירושיה ברור
חטאת אחד אמר רחמנא ולא שנים
מודה כלאחר ידו ורגלו שהוא פטור אמר ר'
להוציאו לבדו והוציאו שניהם: ר"מ
דא"ר זירא כמימרא דאבוה
רבינו חננאל (המשך)
ושלשה כדאמר גבי כופר מפורש
ח
מחייב. דלא דריש בעשותה להכי אלא
דשמואל קמא שאסורה כל
יהודה אני אמרתי דבר אחד והן אמרו דבר
בפרק ד' וה' (ב"ק דף מ. ד"ה כופר):
חמש אמות, אפשר כהן עומד
שבעה ובשמיני מותרת, והדר
לפטור יחיד שעשה בהוראת ב"ד
אחד אני לא מצאתי תשובה לדבריהם והן
ע"ג מזבח ועבודה בידו וכל
אבוה דשמואל כמימרא דלוי.
תלתא
כדלקמן : ור' יהודה פוטר. דלאו
ט)
ובהא מסכתא דשבתא בפרק
העם רואין אותו מבחוץ. א"ל
לא מצאו תשובה לדברי מדקאמר להו אי
ר"א דתולין איתמר, חרדל
ר' יוסי ואתה אי אתה אומר
אורחיה בהכי וסתם מתני' ר' יהודה
שלשו מע"ש, אמר רב ממחו
כן גבהו והלא כבר נאמר
אתם מודין לאו מכלל דפטרי רבנן וליטעמיך דקאמרי ליה אי אתה מודה
היא: זה אינו יכול וזה אינו יכול.
בכלי ואין ממחו ביד. ומפרש
אשר על המשכן ועל המזבח
מכלל דמחייב רבי יהודה והתניא לאחר ידו ורגלו ד"ה פטור אלא לאחריו
אלא אמר שמואל ממחו ביד
סביב, מה משכן עשר אמות
דאורחייהו להוציא בשנים בהא סבירא
ואין ממחו בכלי. איתמר רבי
אף מזבח עשר אמות ואומר
ובא לו לאחריו ד"ה חייב לאחר ידו ורגלו דברי הכל פטור כי פליגי בפונדתו
ליה לרבי יהודה כרבי מאיר דחייב ורבי
אלעזר אמר אחד זה ואחד זה
קלעים חמש עשרה אמה
שמעון פוטר דיליף מקראי כדלקמן :
אסור, ר' יוחנן אמר אחד זה
לכתף, ומה ת"ל וחמש אמות
ופיה למטה מר מדמי ליה לאחריו ובא לו לאחריו ומר מדמי ליה לאחר ידו
י)
ואחד זה מותר, אביי ורבא
קומתו משפת מזבח ולמעלה,
זה יכול וזה אינו יכול. והוציאו שניהן
ורגלו: באמת אמרו האשה כו': [תנא כל באמת הלכה היא: רבי יהודה
ג
ד)
דאמרי תרווייהו אין הלכה כר'
ומה ת"ל ושלש אמות קומתו
אומר אף מקבלי פתקין]: תנא שכן לבלרי מלכות עושין כן: מתני'
דברי הכל חייב ולקמן מפרש הי
כ)
יוחנן. קם ר' אלעזר בשיטתיה
משפת סובב ולמעלה. ור'
ה)
דשמואל, פי' הדר מן מאי
יהודה כי גמיר ג"ש ברוחבה.
מינייהו חייב: ה"ג הוציאוהו שנים ר'
המוציא ככר לרשות הרבים חייב ד הוציאוהו שנים פטורין ה לא יכול אחד
דאמר זה וזה אסור ואמר
לר' יהודה נמי קא מיתחזי
מאיר מחייב.
ר' יהודה
ול"ג פטור:
ממחו ביד ואין ממחו בכלי.
כהן, נהי דכהן מיתחזי
להוציאו והוציאוהו שנים חייבין ור' שמעון פוטר: גמ' אמר רב יהודה אמר
קם ר' יוחנן בשיטתא דר'
עבודה בידו מי מתחזיא.
אומר אם לא יכול אחד. כלומר כל
אלעזר, הדר ביה ר' יוחנן
וכיון שקומת הלוים עשר
רב ואמרי לה אמר אביי ואמרי לה במתניתא תנא זה יכול וזה יכול רבי מאיר
אחד ואחד: ואם לאו. אלא זה יכול
מן מאי דאמר זה וזה מותר
אמות (וראה) [יראה] שאפילו
מחייב ור' יהודה ור' שמעון פוטרים זה אינו יכול וזה אינו יכול רבי יהודה ור'
וזה יכול פטור וממילא דבכי האי
ואמר זה וזה אסור כי היכי
המזבח שגבהו עשר אמות הוא
דהוה א"ר אלעזר מעיקרא.
נשוי למעלה מעשרה טפחים,
גוונא ר' מאיר מחייב: מלגז. פורק"א
מאיר מחייבים ורבי שמעון פוטר ו זה יכול וזה אינו יכול דברי הכל חייב תניא
אביי ורבא דאמרי תרווייהו
משום דטבעות שהן בתים
בת ג' שיניים ומהפכין בה תבואה
הלכה כר' יוחנן מן מאי דהכי
לבדים קבועות בסוף שליש
נמי הכי המוציא ככר לרשות הרבים חייב הוציאו שנים רבי מאיר מחייב
קאמר הלכתא לא יטרוף אלא
העליון של מזבח. וגמירי דכל
בגורן והוא מעמר דהוא אב מלאכהל):
ורבי יהודה אומר אם לא יכול אחד להוציאו והוציאו שנים חייבין ואם לאו
יערב. בסוף מי שמת [דף קנח]
טעונא דמידלי במטות תילתא
ולוגזין. מאספין השבלין: בכרכר
א"ר עקיבא מודה אני בזה
מלעיל ותרי תילתא מלתחת,
פטורים ורבי שמעון פוטר מנא הני מילי דתנו רבנן בעשותה העושה
ו)
1
שהנכסים בחזקתן. ואמרינן
ומשכחת תילתא עילאה לעיל
ושובטין. דהוא מיסך כדאמר בפרק
עלה בחזקת מי, ר' אילא אמר
מן כתפיהו דהוא ג' אמות
את כולה ולא העושה את מקצתה כיצד שנים שהיו אוחזין ז) במלגז
כלל גדול (לעיל דף עה:) שובט הרי
בחזקת יורשי האם, רבי זירא
ושליש מכתף לוי, ולמטה
ולוגזין בכרכר ושובטין בקולמוס וכותבין בקנה והוציאו לרשות הרבים יכול
הוא בכלל מיסך: בקנה והוציאוהו
אמר בחזקת יורשי הבן. כי
הויא קומתם (כתשע) [עשר]
סליק ר' זירא קם בשיטתיה
אמות, צא מהם שש אמות
כו'. וכל הנך זה יכול וזה יכול נינהו:
יהו חייבין תלמוד לומר בעשותה העושה את כולה
ולא העושה מקצתה
דר' אילא, קם רבא בשיטתא
ושני שלישי אמה שאר המזבח
עיגול נשתייר ג' אמות ומשהו שהן
בעיגול
דר' זירא. א"ר זירא שמע מינה
אוירא דא"י מחכים, פי' משום
כשבעה עשר טפחים, והיינו
דקא אשתכח דקא מידלי טובא. ואי [בעית] אימא מארון, דאמר מר ארון ט' וכפרת טפח ובדים למעלה, משליש העליון נשתייר
דהוא הדר למימרא דר' אילא דמן א"י, ורבא דמן בבל קם במימרא קמא דר' זירא דהוה אמר בבבל. בין בימינו ובין בשמאלו
ובחיקו ועל כתפו. הני ארבע דתנן חייב שכן משא בני קהת. והוה אמרינן רבואתן שכן הוה אלעזר בן אהרן נושא שמן
מכתפי לוים ועד סוף ארון פחות מז' טפחים, ואפילו אין אנו למידין לגובהן של לוים שהוא עשר אמות אלא אמרינן קומתו מן
המאור וקטורת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה. ואשכחנן בתלמוד א"י [נ"א: אלו הד' פירשו בתלמוד ארץ ישראל שכן
כתיפו למטה ג' אמות שהן י"ח טפחים, צא מהן ו' טפחים ושני שלישים לשני שלישי ארון שלמטה, נמצא המשוי למעלה מי"א
טפחים ושליש. ומקשינן למה לי דקא יליף לקומות הלוים מן קומת מזבח דאתי בהקישא ובגזירה שוה כדמפרש לעילא, נגמר מן
היה משא אלעזר בן אהרן הכהן] שמן המאור בימינו, וקטורת הסמים בשמאלו, ומנחת התמיד תלויה בזרועו, ושמן המשחה,
ר' אבין בשם ר' אלעזר כמין צלוחית קטנה היתה תלויה באפונדתו. א"ר אלעזר המוציא משאוי למעלה מעשרה טפחים
משה רבינו דאמר רב משה רבינו פירש את האהל והוא על ראש עשר אמות. ומפרקינן דלמא שאני משה דאמר מר אין השכינה
חייב שכן משא בני קהת. ומנלן דמשא בני קהת למעלה מעשרה טפחים, דאשכחנן דמזבח עשר אמות היה גובהו וקא
שורה אלא על חכם וגיבור ועשיר, ואיכא למימר שאין שאר הלוים כמוהו לכך איצטריכנן למילף לשאר לוים. והמוציא משוי על
ראשו פטור. כלישנא בתרא ואפילו אחד מבני הוצל. המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור, שנתכוין לשמירה מעולה
פרסו לוים פריסא עליה וכו', ופרשו עליו כסוי עור תחש. ומיכן את למד ללוים שקומתן עשר אמות, דאי לאו הכין לא
יכלין למפרס פרסא אמזבח. ומנא לן דמזבח גובהו עשר אמות, דאיתקש למשכן דכתיב ואת קלעי החצר ואת מסך [פתח]
ועלתה בידו שמירה פחותה. לאחריו ובא לפניו חייב, שנתכוין לשמירה פחותה ועלתה בידו שמירה מעולה כדרכה, ולאו כדסליק
שער החצר אשר על המשכן ועל מזבח סביב, מקיש מזבח למשכן, מה משכן עשר אמות דכתיב עשר אמות אורך הקרש
אדעתא דר' אלעזר דמי ששנה זו לא שנה זו. ודיוקא קשיא דמדתנן לפניו ובא לאחוריו פטור, דייקינן שאם נתכוין לאחוריו ובא
אף מזבח עשר אמות. ואשכחנן במשה רבינו שהיתה קומתו עשר אמות דכתיב ויפרוש את האהל על המשכן, ואמר רב
לאחוריו חייב. ומדתנן סיפא לאחוריו ובא לפניו חייב, איכא למידק לאחריו ובא לאחריו פטור. ואיסתברא ליה לר' אלעזר מי ששנה
משה פירשו. והא מלתא דגובהה דמזבח עשר אמות, אע"ג דכתיב ושלש אמות קומתו, מפרשא בגמרא דקדשים בפרק קדשי
זו לא שנה זו. האי נמי לא קם אלא כרב אשי דלא מיבעיא קאמר, לא מיבעיא לאחריו ובא לאחריו [דחייב דאיתעבדא מחשבתו,
קדשים, והכין אמרינן שם, ר' יהודה לטעמיה דאמר מזבח משה גדול היה, דתניא ה' אמות אורך וה' אמות רחב רבוע היה
אלא אפילו לאחריו ובא לו לפניו דלא איתעבדא מחשבתו, גם כן חייב. ומסקינן לאחריו ובא לאחריו] דברי הכל היא, וכי פליגי
המזבח ושלש אמות קומתו, דברים ככתבן דברי רבי יוסי, ר' יהודה [אומר] נאמר כאן רבוע ונאמר להלן רבוע, מה להלן
רבי יהודה ורבנן בפודנתו ופיה למטה, מר מדמי לה לאחריו ובא לאחריו דלאו שמירה מעולה היא וחייב, ומר מדמי לאחר ידו
ופטור, והלכה כרבנן. ואשה החוגרת בסינר ומחתה ביה מידעם אפילו נתכוונה לפניה וחזרה לאחריה חייבת שכן ראוי להיות חוזר.
מאמצעיתו הוא מודד אף כאן מאמצעיתו הוא מודד. ואמרינן ור' יוסי כי גמיר גזירה שוה בגובהא גמיר, דתניא ושלש אמות
וקיי"ל כל באמת הל"מ. ולבלרי מלכות חוגרין בסינר ותולין פתקין במתניהם, פעמים שבאין לפנים ופעמים שבאין לאחור ואי
קומתו דברים ככתבן דברי ר' יהודה, ר' יוסי אומר נאמר כאן רבוע ונאמר להלן במזבח הזהב רבוע מה להלן גובהו כשנים
(עפכת) [איכפת] להן. לענין שנים שהוציאו ככר דתנן פטורים, ואם לא יכול אחד להוציא והוציאו שנים חייבים ור' שמעון פוטר.
כרחבו אף כאן גובהו כשנים כרחבו. א"ל רבי יהודה והלא כבר נאמר ארך החצר מאה באמה ורחב חמשים בחמשים וקומה