צג:
המצניע פרק
עשירי שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שמשענת
הסוס על ידיו. הכי תנן לה במס' זבים פ"ד (משנה ז)
הסוס מטמא בידיו. אם הזב רוכב עליו
וטלית
תחת אחת מידיו של
כג א ב מיי' פ"ה מהל'
א) זבין פ"ד מ"ז [ע"ש
ביאת המקדש הל' יח:
הגירסא מהופך ועי' תוי"ט],
סוס טמאה אבל תחת רגליו טהורה שאין משענתו על רגליו והא
היה רוכב על גבי בהמה וארבע טליות תחת רגלי
כד ג מיי' פ"א מהל' שבת
ב) זבחים כד., ג) [תוספתא
דתנן לעיל ד' טליות תחת רגלי הבהמה טהורות לא כרבי יוסי: כהן
בהמה טהורות מפני שיכולה לעמוד על שלש היתה טלית אחת תחת
דזבחים פ"א], ד) לקמן קו:,
הלכה טז:
כה ד מיי' פ"ב מהל' גניבה
ה) ב"ק עח: [ע"ש ומצוה
העומד על גבי כלי או אבן או שום דבר החוצץ בינו לבין הרצפה ועבד
שתי ידים תחת שתי רגלים תחת יד ורגל טמאה רבי יוסי אומר הסוס
ליישב ב"מ ח. ע"ש], ו) [עי'
הל' יד סמג עשין עא:
עבודתו פסולה דכתיב כ) ושרת ככל
מטמא בידיו כו' ונראה לר"י דרבי
כו ה מיי' פי"ח מהל' שבת
פירש"י בפסחים ה: ועמ"ש
רש"י לקמן קכז.], ז) [לעיל
יוסי לא פליג אלא ארישא אבל אסיפא
אחיו הלוים העומדים שתהא עמידתו
הלכה כח:
רבי יוסי אומר הסוס מטמא על ידיו החמור
❖
[א] א)
כז ו מיי' שם הל' יח:
סב:], ח) לקמן קמא: עירובין
דקתני תחת שתי רגלים טמאה לא
כשאר אחיו ותנא דבי ר' ישמעאל
על רגליו שמשענת הסוס על ידיו וחמור על
צו:, ט) [עתוס' לקמן צד. ד"ה
פליג דאף על גב דמשענת הסוס על
הואיל ורצפה מקודשת וכלי שרת
את], י) [עי' תוס' לקמן צד.
רגליו ואמאי הא קא מסייע בהדי הדדי לאו
ד"ה ר"ש], כ) [דברים יח],
מוסף רש"י
ידיו דבר פשוט הוא דבלא שתי רגליו
מקודשין כו' בזבחים ל): שמאל פסולה
ל) [דף כד.], מ) עיין
משום דאמרינן מסייע אין בו ממש אמר רב
❖
לא היה יכול לעמוד קשה לר"י מה
לעבודה כדאמר בפ"ק דחולין (דף כב.)
במהרש"א, נ) שייך לדף צד.,
רגלו אחת על האבן.
אשי אף אנן נמי תנינא ר' אליעזר אומר
ב)
שמוטלת על הרצפה ואינה
ראה רב פפי להביא מסיפא ולא מייתי
כל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינו
מן הרצפה (זבחים כד.). צבי
ארגלו אחת על הכלי ורגלו אחת על הרצפה
אלא ימין: שיעור לזה. גרוגרת אם
מרישא ממילתייהו דרבנן כדאייתי
שנכנס לבית. מאליו (לקמן
הגהות הב"ח
רגלו אחת על האבן ורגלו אחת על הרצפה
קו:). נעלו שנים פטורים.
אוכל הוא: שיעור זיבה. שיכביד רובו
לעיל ואומר ר"י דמשום דמרישא איכא
(א) תוס' ד"ה ויכול וכו' ומין
דהוו להו שנים שעשאוה
עליו וצריך להיות כאן ד' זבים: נעל
רואין כל שאילו ינטל הכלי ותינטל האבן
לדחויי כדבעי למימר לעיל שאני הכא
בשאינו מינו דחוצץ דכלי
(שם). ונעלו שנים חייבים.
שאינו מין הרצפה הוא
אחד בפניו. זו היא צידתו: נעלו
אורחיה הוא לנעול בשנים,
דעקרה לגמרי אבל אר' יוסי ליכא
יכול לעמוד על רגלו אחת עבודתו כשרה
❖
דבעיא היא:
והרי לכל אחד מלאכה דבלא
שנים פטורין. ור' יהודה הוא דפטר
למידחי דטעמיה משום דעקרה דא"כ
ואם לאו עבודתו פסולה ואמאי הא קא
איהו לא מתעבדא (שם).
בשניהם יכולין: שיעור. צידת צבי
לא יטמא הסוס אפילו בידיו דפשיטא
כלפי ליא. שתי מלות, כלפי
מסייע בהדי הדדי לאו משום דאמרינן מסייע
היכן נוטה דבר זה, הא
נמי דעקרה להו: ויכול לעמוד
גליון הש"ס
לכל אחד ואחד אלא שמע מינה שיעור
איפכא מסתברא (פסחים ה:
אין בו ממש אמר רבינא אף אנן נמי תנינא
אחד לכולן ומדר' יהודה נשמע לר'
על רגלו אחת עבודתו כשרה ואם לאו
תוס' ד"ה אמר מר. ומיהו
וכעי"ז לקמן קכז.). המוציא
קיבל בימין ושמאל מסייעתו עבודתו כשרה
אוכלין פחות מכשיעור.
לגי' ר"ח. ק"ל הא ע"כ גם
ג)ב
פסולה. מ)מהכא ליכא למיפשט דמין
מאיר בשניהן יכולים דבהא לא פליגי:
דלא מחייב על הוצאת אוכלין
להר"י צ"ל כן דאל"כ יקשה
ואמאי הא קא מסייע בהדי הדדי לאו משום
חייבין. לשלם תשלומי ד' וה': קנה
במינו חוצץ דאבן הוא ממין הרצפה
פחות מכגרוגרת (לעיל סב:).
למאן דפשט מד' טליות
פטור אף על הכלי
דתחת רגלי המטה וא"כ
דאמרינן מסייע אין בו ממש ש"מ: אמר מר
גרדי. אורחא דמילתא והוא העולה
ומין בשאינו מינו (א) חוצץ דכלי אינו
שהכלי טפלה לו. ולא
ס"ל דאין לחלק בזה בין ז"י
ויורד בשתי: קנה דעלמא. שאינו
ממין הרצפה ובעיא הוא בפ' הוציאו
זה יכול וזה יכול ר"מ מחייב איבעיא להו
מחייב עליה שלא נתכוין
וז"י לזה א"י וזה א"י א"כ
להוציא אלא משום אוכלין
מאי פשיט בדרך דמיון שבת
לו (יומא דף נח.) בהניח סיב בתוך
עומד אלא להסקה דהוי שיעורו כעצים
בעינן שיעור לזה ושיעור לזה או דילמא שיעור
(שם). פטור אף על המטה.
לטומאה וממתניתין דזבין
דאילו האי שיעורו כדי אריגה: כלפי
המזרק וקיבל בו את הדם דודאי סיב
אחד לכולם רב חסדא ורב המנונא חד אמר
הואיל ופטור על החי, דקי"ל
אמאי לא פשיט בפשיטותא
לייא. כלפי היכא נהפך דבר זה הא
מבטל ליה אבל כלי ואבן לא מבטל
חי נושא את עצמו (ערובין
יותר ממתני' דמסכתין ומדין
❖
שיעור לזה ושיעור לזה וחד אמר שיעור אחד
ג
צז:).
שבת עצמו מהא דלא יכול
ליה דאבן נתקלים בה ההולכים שם:
רבי שמעון הוא דפטר שנים
אחד לנעול ונעלו שנים
אמר מר זה יכול וזה יכול רבי
לכולן אמר רב פפא משמיה דרבא אף אנן
שהוציאוהו: מתני' את החי במטה.
אע"כ דמההיא י"ל דנכנסו
נמי תנינא היה יושב על גבי מטה וארבע
שנים וא"כ מה הקשה
מוסף תוספות
מאיר מחייב איבעיא להו
וחי לא מיחייב על הוצאתו דהוא
הר"י על גירסת הר"ח
טליות תחת ארבע רגלי המטה טמאות מפני
כו'.
מקיל עצמו ונושא עצמו: וכן כזית
תימה לר"ח דאמאי בעי לה
הא גם לשיטתיה צ"ל כן
א. ר"מ ור"י מחייבין. תוס'
דיש לאוקמה בנכנסו שנים
הרא"ש. ב. דמדר"מ נשמע
מן המת. חייב אם הוציא דהואיל
שאין יכולה לעמוד על שלש ואמאי ליבעי
אליבא דרבי מאיר ומצי למיבעי בזה
וצ"ע: תוס' ד"ה ואמאי
לרבנן. רשב"א. ג. דשיעורי
אינו יכול וזה אינו יכול אליבא דר"י
ומטמא הוצאה חשובה היא להציל
שיעור זיבה לזה ושיעור זיבה לזה לאו משום
ליבעי וכו' ובכל דבר
שבת אינן גדולים כ"כ
ובכל שהוא. עיין בב"ק
שימצא דבר שיהא שיעורו
עצמו מן הטומאה: ור' שמעון פוטר.
דקיימא מתני' כוותיה ונראה דגירסא
דאמרינן שיעור אחד לכולן אמר רב נחמן בר
דף סג ע"א תוס' ד"ה דבר
גדול שלא יוכל א'
❖
זו טעות וגרסי' אמר מר זה אינו יכול
אפילו במת שלם דהוי מלאכה שאינה
שאין מסוים וצע"ק:
להוציאו אפי' היה תשש
יצחק אף אנן נמי תנינא ד) צבי שנכנס לבית
וזה אינו יכול אואומר ר"י דאין למחוק
צריכה לגופה. וכל מלאכה שאינה
ודל כח. רשב"א. ד. משא"כ
ונעל אחד בפניו חייב נעלו שנים פטורין לא
בטביחה דכולה טביחה
הספרים משום זה בדהא דלא נקט זה
צריכה (לגופה) אלא לסלקה מעליו הוי
חדא שיעורא הוא שאין
הגהות הגר"א
יכול אחד לנעול ונעלו שנים חייבים ואמאי
אינו יכול כו' משום דאין רגילות באין
מלאכה שאינה צריכה לגופה דברצונו
חיוב אלא על כל
[א] גמ' הסוס מטמא על
ליבעי שיעור צידה לזה ושיעור צידה לזה לאו
הטביחה. ריטב"א. ה. קנה
יכול שלא יהא בו שיעור לכל א' גועל
לא באה לו ולא היה צריך לה הלכך
ידיו החמור כו'. צ"ל להיפך
של גרדי. תוס' הרא"ש.
משום דאמרינן שיעור אחד לכולם אמר
גי' ר"ח קשה לר"י דמאן דבעי שיעור
לאו מלאכת מחשבת היא לר' שמעון:
(וכמ"ש במתני' דזבים ועי'
ו. דקתני גבי שבת וכו'
❖
גמ' ופטור על הכלי. שהיא טפילה
בא"ר שם):
חייב בסתמא. תוס' הרא"ש.
לזה ולזה אטו מי לא שמיע ליה מתני'
רבינא אף אנן נמי תנינא השותפין שגנבו
ה)ד
ז. על האוכלים. תוס'
ואם היה צריך לכלי.
דמייתי בסמוך לא יכול אחד לנעול
לאוכל:
וטבחו חייבין ואמאי ליבעי שיעור טביחה לזה
הרא"ש. ח. מפני שהכלי
❖
טפילה לאוכלים. ריטב"א.
ונעלו שנים חייבין אבל לגיר' הספרים
להשתמש
בו תשמיש אחר במקום
רבינו חננאל (המשך)
ושיעור טביחה לזה לאו משום דאמרינן
שם: חייב. על כל אחד
דפליגי בזה יכול וזה יכול איכא למימר
שמוציאו
שמעון פוטר. אמאי חייבין
שיעור אחד לכולם ואמר רב אשי אף אנן נמי
דבאין יכול מודו כולהו דשיעור אחד
ואחד כי
היכי דמיחייב ליה תרתי
ניבעי שיעור צידה לזה
רב נסים גאון
תנינא שנים שהוציאו קנה של גרדי חייבין
ושיעור צידה לזה, לאו
לכולן ומאן דמייתי סייעתא מצבי
אתרתי
הוצאות בהעלם אחד:
המוציא אוכלים פחות
משום דאמרינן שיעור אחד
ואמאי ליבעי שיעור הוצאה לזה ושיעור הוצאה
שנכנס לבית אין נראה לו לחלק בין
ששגג
מכשיעור בכלי פטור אף
לכולן. ומן הא מילתא נמי
על הכלי שהכלי טפילה
גמרינן דהא שמעתא לענין
לזה לאו משום דאמרי' שיעור א' לכולם א"ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי
שניהם יכולין לאין יכולין ומיהו $לגי'
לו. בגמ' דבני מערבא גרסי
זה אינו יכול וזה אינו יכול
דילמא דאית ביה כדי לבשל ביצה קלה לזה וביצה קלה לזה א"כ לישמעינן
ר"ח איכא למימר דמאן דבעי שיעור
הא דאת אמר בצריכין
אמירא, חדא מדמפרש לא
לכלים כגון אלין תותיא,
יכול אחד להוציאו
לכל אחד יאמר דצבי שנכנס לאו דוקא
קנה דעלמא מ"ש דגרדי ודילמא דאית בי' כדי לארוג מפה לזה וכדי לארוג מפה
אבל אם אינן צריכין לכלים
והוציאוהו שנים חייבים,
❖
אחד אלא כלומר שנים:
חייב אף על הכלי.
ועוד מדר"ש פטור (ופטור)
לזה אלא מהא ליכא למשמע מינה תני תנא קמיה דרב נחמן שנים שהוציאו
ואמאי ליבעי שיעור טביחה כו'.
בהא. אמר רבינא אף אנן
קנה של גרדי פטורין ורבי שמעון מחייב כלפי לייא אלא אימא חייבין ור"ש
נמי תנינא השותפין שגנבו
ו)
אבל מגנבו דרישא לא מצי
מתני'
חייבין. עיקר דילה [בב"ק
רבינו חננאל
פוטר:
המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי
ז)ה
למיפרך דהתם לא בעי שיעור דתשלומי
עח] השותפין שגנבו וטבחו
שהכלי טפלה לו ח)את החי במטה פטור אף על המטה שהמטה טפלה לו ט)את
ר' יוסי אמר הסוס מטמא
(חייבים) [פטורין], והתניא
כפל נוהג $ בכל דבר ובכל שהואד:
ברגליו וחמור מטמא
השותפין שגנבו חייבין.
דילמא דאית ביה כדי לארוג
המת במטה חייב וכן כזית מן המת וכזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ חייב
ו
(ברגליו) בידיו, שמשענת
אר"נ לא קשיא כאן בשותף
ורבי שמעון פוטר: גמ' ת"ר המוציא אוכלין כשיעור אם בכלי חייב על האוכלין
הסוס על רגליו וחמור על
שגנב מחבירו כאן בשותף
מפה לזה כו'. והא
י)
ידיו. ואמאי הא קא מסייעי
שגנב מעלמא. איתיביה רבא
דלא נקט קנה דעלמא לאשמעינן
ופטור על הכלי ואם היה כלי צריך לו חייב אף על הכלי שמע מינה אוכל שני
ה
ברגליו בהדי ידים, וידים
לרב נחמן יכול שותף שגנב
בהדי רגלים, לאו משום
מחבירו ושותפין שגנבו יהו
דאע"ג דאין רגילות לארוג שתי מפות
זיתי חלב בהעלם אחד חייב שתים אמר רב ששת הכא במאי עסקינן כגון
דאמרינן מסייע אין בו ממש.
חייבין, ת"ל וטבחו או
בקנה אחד אם יש שיעור לארוג מפה
ודרב אשי ורבינא ברירין
מכרו, מכרו כולו טבחו
ששגג כולו. אלא אמר רב נחמן לא
לזה ולזה חייב: אלא אימא חייבין
ומפרשן בתוספתא ובכל
הזבחים שקיבל דמן.
קשיא כאן בשותף שטבחו
ור' שמעון פוטר. ובקנה כבד דה"ל זה אינו יכול וזה אינו יכול: נ)ששגג על האוכלין והזיד על הכלי. וחייב על הכלי היינו סקילה כפי'
ושמעתא דבתרא קא גרסין
לדעת חבירו כאן בשותף
שטבחו שלא לדעת חבירו.
לה אמר מר זה יכול וזה
רש"י ורבינו שמואל קשה לו לאוקמי ברייתא בחיוב סקילה דבכל דוכתא איירי בחיוב חטאת והגיה הגירסא כגון ששגג על הכלים והזיד
ו
יכול ר' מאיר מחייב.
ואמאי ניבעי טביחה לזה
על האוכלין ולא התרו בו זדליכא באוכלין לא סקילה ולא חטאת ועל הכלי חייב חטאת ואין נראה לר"י לא פי' הקונטרס ולא פי' רשב"ם
איבעיא להו בעינן שיעור
וטביחה לזה והיכי מחייבו
דכשהזיד באחד אינו חייב חטאת על השני ששגג בו דלא שב מידיעתו הוא כיון שהזיד באחד מהן ונראה דהשתא דמוקי בהזיד בכלי איירי
לזה ושיעור לזה או דלמא
שנים בטביחה אחת, אלא
שיעור אחד לכולן. ואנחנא
לאו משום דאמרינן שיעור
הכל לענין סקילה וה"פ דברייתא המוציא אוכלין כשיעור בכלי חייב סקילה על האוכלין כגון שהתרו בו על האוכלין ופטור על הכלי אם התרו
אחד לכולן. אמר רב אשי
חזיינא דהא טעותא היא,
בו משום כלי ואם היה צריך לכלי חייב סקילה אף אם התרו בו משום כלי ופריך והא אף על הכלי קתני משמע דחייב שתים:
ח
אף אנן נמי תנינא שנים
דלא בעו כי האי בעיא
שהוציאו קנה של גרדי
אליבא דרבי מאיר דלאו
ובפלוגתא חייבין. אע"פ [דמהא לא]
הלכתא כוותיה, ולא אמרי
שמעינן מינה דשיעור אחד לכולן או צריכין שיעור לכל אחד ואחד, מפני שקנה של גרדי יש בו כשני שיעורין, וכבר שמענו מן הנך
אמוראי (פ'ש'מ'ש') [פ'מ'נ'ש'] סימן אף אנן תנינא. אלא אהא קאי, האי בעיא זה אינו יכול וזה אינו יכול ר' מאיר ור' יהודה מחייבין
מתניתא דאמרינן שיעור אחד לכולן. אלא דגמרינן דלענין זה אינו יכול קיימינן דהיא פלוגתא דר' שמעון ורבנן, והא כי תני תנא
ור' שמעון פוטר, ובהא הלכה כר' מאיר ור' יהודה, דהא קאמרינן באין צדין בהדיא [דף כז] רבי יהודה ור"ש הלכה כר' יהודה. וכיון
דהלכתא זה אינו יכול וזה אינו יכול חייבין, עלה בעינן מי צריכינן שיעור לכל חד וחד או חד שיעור לשניהן. וסליקא הלכה שיעור
קמיה דרב נחמן שנים שהוציאו קנה של גרדי פטורין ור' שמעון מחייב, תמה ר"נ ואמר כלפי לייא היכי אמרת הכי הא תנן מתניתין
אחד לשניהן, ופשטה דמתניתין לא יכול אחד להוציאו והוציאו שנים חייבין, דאלמא כל אחד מהן בפני עצמו אינו יכול אבל שניהן
והוציאוהו שנים חייבין ור' שמעון פטור. ותרצה להא ברייתא נמי בהכין. הלכך מאן דגריס אמר מר שניהם יכולין ר' מאיר מחייב
בהדי הדדי יכולין, ואעפ"כ חייבין. ולא מצית מימר על זה יכול וזה (אינו) יכול קאי, ולאו אליבא דר' מאיר קא בעי, אלא אליבא
ואמר עלה איבעיא להו, טעותא הוא, אלא הכין מיבעי למגרס, איבעיא להו בעינן שיעור לזה ושיעור לזה ולא למגרס קמיה פיסקא
דרבנן דפוטרין קאמר, מי פטרי רבנן אע"פ שהוציאו שניהן שני שיעורין, או דלמא אם הוציאו שניהן שיעור אחד פטירי ואם הוציאו
מן בריתא. ואעיקר מתניתין קאי, דתנן לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבין ור' שמעון פוטר, דלא משכחת הא פלוגתא
שני שיעורין מחייבין. חדא דלאו הכי קאמר לא בבעיא ולא בתשובה. ועוד דפשיטא לן בזה יכול וזה יכול שאע"פ שמוציא כמה
דרבי שמעון ורבנן אלא לענין זה אינו יכול וזה אינו יכול, דלענין שניהם יכולין לית מאן דמחייב אלא ר' מאיר, ולענין אחד יכול
שיעורין פטורין. הילכך ליכא לאוקומא אלא בענין זה אינו יכול וזה אינו יכול כדאמרינן דשיעור אחד לכולן וחייבין בו. אמר רב
ואחד אינו יכול דברי הכל חייב [כמו דאיתא לעיל] בשמעתא בהדיא, הלכך הא מתניתין דרבנן מחייבין ור"ש פוטר ליתא אלא בזה
אינו יכול וזה אינו יכול, ועלה אמרינן הדין בעיא ותשובתו. המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי שהכלי
פפא משמיה דרבא אף אנן נמי תנינא היה יושב ע"ג מטה וד' טליות תחת רגלי מטה טמאות מפני שאינה יכולה לעמוד על ג'. ואמאי
טפילה לו. ואם הוציא כשיעור בכלי חייב על האוכלין ופטור על הכלי, ואם היה הכלי צריך לו חייב על זה ועל זה, כגון שצריך
ליבעי שיעור לזה ושיעור לזה. פי' שיעור, רובו של זב דתנן זב שהיה מוטל על ה' ספסלין לרוחבו טהורין, ותני עלה מפני שאין
לאוכל וצריך עוד לכלי. אי נמי שאין יכול להוציא את האוכל אלא בכלי כגון התותין בא"י וכיוצא בהן. ודייקינן מי אתינן למשמע
רובו על אחד מהן. והכי קאמר הני ד' טליות כל חדא אין רובו עליה, ואמאי טמאות אלא לאו משום דשיעור אחד לכולן. אמר רב
מינה אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד דהוא כמי שהוציא אוכל בכלי אחד חייב שתים. אמר רב ששת הכא במאי עסקינן כגון
נחמן אף אנן נמי תנינא צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו חייב נעלו השנים פטורין. לא יכול אחד לנעלו ונעלו שנים חייבים ור'