המצניע
פרק
עשירי שבת
צה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
החולב
משום דש הוא. כדפי' בקונט' ואתיא ברייתא כר' יהודה
לעצמה פטורה.
שאינה יכולה לבנות
יפה ואין דרך בנין
אלא אשה
לו א מיי' פכ"ב מהל' שבת
א) ברכות סא. עירובין יח. נדה
מה: ע"ש, ב) [תוספ' פ"י],
הלכה כג [צ"ל פכ"ג הל'
לחברתה שרואה ועושה: וכן. מילתא אחריתי דשבת לאיסורא:
דאמר יש דישה שלא בגידולי קרקע כדפרי' לעיל בפ'
א
ג) [שרק הערוך], ד) פסחים
יב כתב כוחלת משום כותבת
סרק. צבע אדום הוא הבא בקנים שקורין טיפוניי"ן: המחבץ.
כלל גדול (לעיל דף עג:) וכן נראה לר"י דודאי כרבי יהודה אתיא דהא
סה. [תוספ' פ"י], ה) [פי'
וכתב הש"ג בשם ריא"ז ולא
ידעתי לו ישוב אם לא
המקפה גבינה ומקבץ פתיתי
אסרי חכמים ריבוץ משום שבות ולר"ש שרי לקמן אפילו לכתחלה:
המעמיד החלב בקיבה. ול"נ מחבץ עושה כמין כלי גמי ונותן הקפוי
המכבד והמרבץ. תימה דע"כ
שנאמר שבגרסת מיימוני
החלב לעשותם חריץ של גבינה
בתוכו ומי החלב שהן נסיובי נוטפין
ערוך], ו) [סנהדרין לג.],
היה כתוב גם בלישנא בתרא
ז) ב"ב סו. פ:, ח) [ברכות כו.
ולועזין אותן אנקייד"ש: המכבד.
מיירי דלא הוי פסיק
דכוחלת הוי משום כותבת
כוחלת משום צובעת גודלת ופוקסת משום
א
ב
וש"נ], ט) [עירובין ק:],
ע"ש ולדעתי צריכים אנו
את הבית: והמרבץ. במים להרביץ
רישיה שישוה הגומות דאי פסיק
בונה וכי דרך בנין בכך אין כדדרש רבי
י) לקמן קח., כ) [רש"ל מ"ז],
לומר כן גם בסמג לאוין סה
א)
את האבק שלא יעלה: חייב חטאת.
רישיה היכי שרי לקמן ר"ש לכתחילה
ל) [מ"ח.], מ) [וע' תוס'
שכתב כוחלת משום כותבת
שמעון בן מנסיא ויבן ה' אלהים את הצלע
1
וה' האיר עיני בערוך ערך
ביצה ג. סד"ה גזירה שמא],
לקמיה מפרש טעמא דהרודה חלות
הא מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות
נ) סה., ס) [צ"ל אלעזר],
מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה אצל
גדל כתב הגרסא במסקנא
❖
דבש חייב משום תולש כ)(מחבץ חייב
וכיון דלא הוי פסיק רישיה אמאי
ע) [צ"ל אלעזר],
כוחלת משום כותבת גודלת
אדם שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא בניתא
ופוקסת משום בונה מעתה
משום בורר) ומכבד ומרבץ משום
מחייב ר' אליעזר חטאת האמר בפ'
זכינו שגם הרמב"ם והסמג
תניא ב) ר"ש בן אלעזר אומר גודלת כוחלת
בונה: אחד זה ואחד זה. אחד שבת
אמר להם הממונה (יומא ד' לד:) גבי
ואחריהם הרב מברטנורה
תורה אור השלם
ופוקסת לעצמה פטורה לחברתה חייבת וכן
היה גרסתם כך ושוב אין
ואחד יו"ט: משום שבות. דילמא כי
צירוף עששיות דדבר דאין מתכוין
ב
1 וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע
מקום לתמיהות התי"ט
היה רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי
כניס ליה מתמלאין הגומות שבבית
מותר לר' יהודה מן התורה דלא הוי
ע"ש] סמג לאוין סה טוש"ע
אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם
מאליהן והוי בנין: קטיל קני באגמא.
א"ח סי' שג סעיף כה:
מלאכת מחשבת וי"ל דבהא פליגי דר'
אליעזר גאשה לא תעביר ג)סרק על פניה מפני
לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם:
לז ב מיי' שם הלכה כו סמג
בראשית ב כב
חותך קנים מן האגם הוה. לא ידע
אליעזר סבר דהוי פסיק רישיה ורבנן
שצובעת תנו רבנן החולב והמחבץ $והמגבן
2 וְיוֹנָתָן לֹא שָׁמַע בְּהַשְׁבִּיעַ
שם טוש"ע שם סעיף כו:
דד)
לז ג [מיי' פכ"ב שם הלכה
לפרש משנה: מפרק. כמו מפרק
סברי דלא הוי והא דאמר והאידנא
אָבִיו אֶת הָעָם וַיִּשְׁלַח אֶת
כגרוגרת המכבד והמרבץ והרודה חלות
ה
(כב) כג טוש"ע שם
קְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ
משאוי שפורק אוכל ממקום שנתכסה
דסבירא לן כר' שמעון שרי לכתחלה
סעיף כה]:
דבש שגג בשבת חייב חטאת הזיד ביום טוב
וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ
בו והוי תולדת דש. ואית דאמרי תולדה
אע"ג דאפשר דסבר ר"ש דהוי פסיק
לז ד [מיי' פ"ז שם הלכה ו
וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל פִּיו וַתָּאֹרְנָה
❖
לוקה ארבעים דברי ר' אליעזר וחכ"א אחד
ופ"ח הל' ז ברי"ף פרק
עֵינָיו: שמואל א יד כז
ו
דקוצר ולא היא דלאו מחובר הוא אלא
רישיה מכל מקום הש"ס סבר כרבנן
כלל גדול ד' לד. וברא"ש שם
זה ואחד זה אינו אלא משום שבות רב נחמן
פקיד ועקיר וקאי בעטיני הדד
דלא הוי פסיק רישיה הילכך שרי
סי' ב]:
לח ה ו מיי' פכ"א מהל'
בר גוריא איקלע לנהרדעא בעו מיניה חולב
הגהות הב"ח
כתבואה בקשיה ולשון מפרק נמי לא
לכתחלה כיון דקיימא לן כר"ש
שבת הל' ג וסמג שם
שייך למימר אלא לשון תולש: בורר.
[עי' תוספות סנהדרין פה. ד"ה ור"ש]:
משום מאי מיחייב אמר להו משום חולב
(א) גמ' רבה תוספאה:
טוש"ע א"ח סי' שכא סעיף
והרודה חלות דבש. תימה לר"י
(ב) תוס' ד"ה והרודה וכו'
יג וסי' שלז סעי' ב:
אוכל מתוך פסולת: זילחא. לרבץ
מחבץ משום מאי מיחייב אמר להו משום
לט ז מיי' פ"ח מהל' שבת
אפי' לא יהא מותר. נ"ב עיין
הבית ורצפת אבנים היתה $בכל העיר:
אמאי לוקה בי"ט לרבי
מחבץ ה)מגבן משום מאי חייב אמר להו משום
פר"א דמילה ד' קלד:
הלכה ז סמג שם טוש"ע
מהבלא. שהיה אבק עולה ומרבה
(ג) ד"ה שרא וכו' אשכחן
אליעזר ורבנן נמי לא פליגי אלא משום
א"ח סי' שה סעיף כ:
מגבן אמרו ליה רבך קטיל קני באגמא הוה
מ ח מיי' שם הלכה יא
ו)
במקדש. נ"ב ע"ל פ' כל
הבל: לאו אדעתאי. לא הייתי זכור.
דלא חשבי לה מלאכה והא תנן בפ"ק
הכלים ד' קכג: בד"ה הרי
ופכ"א הלכה יז סמג שם
אתא שאיל בי מדרשא אמרו ליה ז חולב חייב
❖
ורבותי פירשו לא סבירא לי: אשה
דמגילה (דף ז:) אין בין יו"ט לשבת
הוא ככל:
טוש"ע א"ח סי' שיט סעיף
משום מפרק מחבץ חייב משום בורר מגבן
ח
ט
חכמה. אשת ת"ח או בת ת"ח
אלא אוכל נפש בלבד ר' יהודה אומר
מא ט מיי'יז:פ"י מהלכות
חייב משום בונה המכבד המרבץ והרודה
ששמעה מאביה: מרבצת ביתה. רוחצת
אף מכשירי אוכל נפש וקאמר בגמ'
שבת הלכה יג:
גליון הש"ס
מב י מיי' פכ"א שם הלכה
חלות דבש שגג בשבת חייב חטאת הזיד
קיתוניות בזוית זו וכוסות בזוית זו:
מ"ט דת"ק אמר קרא הוא לבדו
גמ' והמגבן כגרוגרת. ע'
ג סמג שם טוש"ע
כרבי שמעון. דדבר שאין מתכוין
יעשה לכם הוא ולא מכשירין ורבי
ביו"ט לוקה ארבעים דברי רבי אליעזר א"ר
לעיל דף עו ע"ב תד"ה
א"ח סי' שלז סעיף ב:
ז)
מג כ מיי' וסמג שם טוש"ע
המוציא: גמ' מ"ט דר"א
מותר והמרבץ אינו מתכוין להדביק
יהודה כתיב הוא וכתיב לכם כאן
אלעזר $ מ"ט דר' אליעזר דכתיב ויטבול
2
שם סעיף א:
דכתיב ויטבול. ע' פ"י
עפר בגומא ולהשוות הבית אלא שלא
במכשירין שאפשר לעשותן מעי"ט
מד ל מיי' פ"ח מהל' שבת
מ"ז דשביעית בפי' הרע"ב:
אותה ביערת הדבש וכי מה ענין יער אצל
יעלה אבק: מתני' התולש מעציץ
רש"י ד"ה זילחא כו' בכל
וכאן במכשירין שא"א כו'ג מכלל דאוכל
הל' ג טוש"ע א"ח סי'
❖
דבש אלא לומר לך מה יער התולש ממנו
העיר. עי' לעיל כט ע"ב
שלו סעיף ז:
נקוב חייב. דהוי כמחובר דיונק מן
נפש שרי רבי יהודה אפי' באפשר
תד"ה גזירה ולקמן דף קנא
בשבת חייב חטאת אף חלות דבש הרודה
❖
הקרקע ע"י הנקב שמריח לחלוחית
ורבנן נמי משמע דלא פליגי אלא
ע"ב רש"י ד"ה קרקע:
ממנו בשבת חייב חטאת אמימר שרא זילחא
מוסף רש"י
הקרקע ואפילו הנקב בדופנו:
במכשירין ולא באוכל נפש ועוד דהך
י
במחוזא אמר טעמא מאי אמור רבנן דילמא
ברייתא כר' יהודה כדפרישית ועוד
גמ'
שקילעה. קליעת שער
לעזי רש"י
(ערובין יח.). החולב. מושך
דבפ' תולין (לקמן דף קלז:) אמרינן
אתי לאשויי גומות הכא ליכא גומות רבא תוספאה אשכחיה לרבינא דקא
(א)
החלב מן הבהמה (פסחים
טיפוניי"ן [טיפינו"ן].
דר' אליעזר סבר כרבי יהודה ועדיפא
סה.). והמחבץ. מעמיד
מצטער מהבלא ואמרי לה מר קשישא ברי' דרבא אשכחיה לרב אשי דקא מצטער
אודם (לפרכוס הפנים).
החלב ועושה ממנו חביצין
אנקייד"ש [יונקיירי"ש].
מדרבי יהודה ושרי אפילו אפשר
❖
מהבלא א"ל לא סבר לה מר להא דתניא הרוצה לרבץ את ביתו בשבת מביא
שקורין מטונ"ש (שם). אחד
גבינות.
לעשותן מעי"ט וליכא למימר דמיירי
זה ואחד זה. מכבד
עריבה מלאה מים ורוחץ פניו בזוית זו ידיו בזוית זו רגליו בזוית זו ונמצא הבית
ומרבץ ורודה, אבל מאידך
ברודה לצורך חול דמכ"מ תקשי למאן
מתרבץ מאליו א"ל לאו אדעתאי תנא אשה חכמה מרבצת ביתה בשבת
לא קאמרי דתולדות אב
רבינו חננאל
ח)
דאית ליה הואיל ואי מקלעי ליה
והאידנא דסבירא לן כר' שמעון שרי אפי' לכתחלה: מתני' התולש מעציץ
מלאכה נינהו, כדאמרינן
ט)כ
י)ל
אורחין בפרק אלו עוברין (פסחים ד'
ר' אליעזר משום הכי
מעשיו שקירב אותו
נקוב חייב ושאינו נקוב פטור ור"ש פוטר בזה ובזה: גמ' רמי ליה אביי לרבא
מחייב חולב משום מפרק,
לעבורא), רב ששת אמר
מו:) ועוד דרבי אליעזר גופיה אית
מגבן משום בונה, מחבץ
פטור השתא מיהא הא
ואמרי לה רבי חייא בר רב לרב תנן רבי שמעון פוטר בזה ובזה אלמא נקוב
ליה התם ל) הואיל ואור"י דאיכא
משום בורר, ומרבץ ומכבד
איתיה לטמאה ולא עבירה
מפרש משום אשויי גומות
לאיסורה. אמר רב ששת
לאוקמי ברודה סמוך לחשיכה דלא חזי
לר"ש כשאינו נקוב משוי ליה ורמינהו ר"ש אומר אין בין נקוב לשאינו נקוב
. קטיל קני באגמא.
מנא אמינא לה דתנן
(שם)
תו לאורחין אי נמי בדבש שהדביש או
קוצצים קנים ומלקטי עצים
המוציא כזית מן המת חייב,
אלא
(סנהדרין לג.). מ"ט דר'
ודייקינן מינה אם הוציא
אסור בהנאה דלא חזי לאכילה ומיהו
ד
אליעזר. דחשיב לכוורת
כזית חייב הא חצי כזית
תימה לר"י כיון דמותר לגבן בי"ט מן התורה אפילו באפשר (ב) אפילו לא יהא מותר מדרבנן אלא בדלא אפשר אם כן נפל ביתו בי"ט
דבורים כמחובר (רשב"ם ב"ב
פטור, והתניא המוציא חצי
סו.). דכתיב ויטבול אותה
יהא מותר לבנותו בי"ט דמתוך שהותר בנין לצורך דמגבן הוי משום בונה כדאמר בסמוך הותר נמי שלא לצורך ובלבד שיהא צורך היום
כזית חייב. ומשני אמר רב
ביערת הדבש. ביהונתן
ששת הא דתני חצי כזית
לאכול בתוכו שלא יכנו שרב ושמש וי"ל דאסור מדרבנן דהוי עובדא דחול כי היכי דאסורין טחינה והרקדה ביו"טמ): שרא זילחא במחוזא.
כתיב, ובדבש במקום גידולו
חייב דאפיק חצי זית מן
תימה דבשילהי תמיד נשחט (שם ד' סד.) תנן כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהכהנים מדיחים את העזרה שלא ברצון חכמים ומפרש
מיירי וקרי ליה יער (שם).
כזית שכבר מיעט הטומאה
לאו אדעתאי. לא נתתי
ולפיכך חייב, והא דתני
בגמ'נ) דשלא ברצון חכמים היינו שלא ברצון ר' אליעזר דאי רבנן שבות הוא ואין שבות במקדש דתניא המכבד והמרבץ כו' ומדמוקי מתני'
לבי (ברכות כו.) שוגג הייתי
פטור דאפיק חצי זית מן
כר"א משמע דמחייב מדאורייתא אפי' בעזרה דאיכא רצפה והכא משמע דברצפה ליכא אשוויי גומות וי"ל דבהדחה איכא אשוויי גומות טפי
(מנחות לה:). ושאינו נקוב
כזית ומחצה דלא אהני
פטור. משום דלא מחובר
השתא מידי ואע"פ שקירב
שהיו מתמלאות הגומות שבין רובד לרובד א"נ בעזרה נמי לא אסור לר"א אלא משום שבות אטו היכא דליכא רצפה דאיכא חיוב חטאת לר"א
בקרקע עולם הוא (לקמן
מיעוט הטומאה. ורב נחמן
❖
וחמיר האי שבות ונוהג אפילו במקדש וכמה שבות אשכחן במקדש (ג) בפ' בתרא דעירובין (דף קב:) אבל לרבנן לא חמיר האי שבות כיון דאפי'
קח.).
משני הא דתני חצי זית
בלא רצפה לא הוי לדידהו אלא איסורא דרבנן הלכך אינו נוהג במקדש: והאידנא דקי"ל כר"ש שרי אפי' לכתחלה. בה"ג שרי
פטור דאפקוה ממת גדול
דהאי שיעורא לא מקרב
כיבוד מהאי טעמא אפי' בדהוצין ואין נראה לר"י דבפרק כל הכלים (לקמן דף קכד:) אמר ר' ס)אליעזר אף מכבדות של תמרה מותר לטלטלן ופריך
מיעוטי טומאה, אבל חצי
מוסף תוספות
זית מכזית ומחצה שמקרב
אי מחמה לצל בהא לימא ר' ע)אליעזר אפי' בשל תמרה משמע דפשיטא ליה דליכא מאן דשרי אפי' לרבי שמעון משום דהוי מלאכתו לאיסור ואי
ה
א. ובהמה לאו גידולי
הסרת הטומאה חייב.
שרי לכבד הוי מלאכתו להיתר אלא ודאי כיבוד אסור לכולי עלמא מפני שמזיז עפר ממקומו ולא שרינן הכא לרבי שמעון אלא דווקא ריבוץו:
קרקע נינהו. ריטב"א.
וקיי"ל כרב ששת (וטפי
ורמינהו רבי שמעון אומר אין בין נקוב כו'. תימה מאי קפריך והא בהך ברייתא נמי קתני כמו במתני' דלכל מילי נקוב כשאינו נקוב
עדיף). הנוטל צפורניו זו
ב. דלא פסיק רישיה. תוס'
סנהדרין פה. ד"ה ור"ש.
בזו או בשיניו או בידו שלא
בר מלענין הכשר זרעים בלבד ואי קשיא ליה מ"ש שבת מהכשר זרעים אם כן בלא משנה תקשי ליה ברייתא גופה מ"ש
ג. אלמא דווקא במכשירין
בכלי, וכן שערו וכן שפמו
דלהכשר זרעים חשיב נקוב כמחובר ולענין שאר דברים חשוב כתלוש ואומר ר"ת דהכי פריך כיון דלענין שבת חשיב נקוב כשאינו נקוב אף
יש חילוק בין אפשר
וכן זקנו שנוטלו בשיניו או
לעשותן מערב יו"ט בין
בידו שלא בכלי בין לעצמו
על גב דהוי לקולא ופטור וכן לענין כלאים במסכת כלאים (פ"ז מ"ח) כ"ש לענין הכשר זרעים אית לן לאחשוביה נקוב כשאינו נקוב
אי אפשר. תוס' ביצה ג. ד"ה
בין לחבירו אסור משום
דהוי לחומרא ובברייתא קתני דנקוב הוי כמחובר לענין הכשר זרעים שאינו מכשיר והכי פירושא דברייתא אין בין נקוב
ז
גזירה. ד. וליכא שום צורך
שבות. אבל אם נטלו בכלי
יו"ט. ריטב"א. ה. ומאי
כגון אזמל או בגוסטר חייב.
לשאינו תמיהא אי ס"ל כר"ש
וצפורן שפרש רובו וציצין
דשרי [אלא]. רשב"א.
שפירשו רובן כלפי למעלה ומצערות אותו מותר לנוטלן ביד אבל בכלי אסור. ואם לא פירש (חייב עליהן) ביד פטור אבל אסור, בכלי חייב חטאת. תנא הנוטל מלא פי הזוג חייב, וכמה מלא פי הזוג שתים וכן לקרחה שתים (באכהנים).
אבל המלקט שער לבן מתוך שחור אפילו שערה אחת אסור משום לא יהיה כלי גבר על אשה. וכן הגודלת וכן הפוקסת, ר' אלעזר מחייב חטאת וחכ"א משום שבות. ואוקימנא כוחלת משום כותבת, גודלת ופוקסת משום בונה.
ו. משום דלא הוי פסיק
ירושלמי גודלת משום בונה, כוחלת משום כותבת, פוקסת מכרועא אלנושרי, ובלשון ערבית תגעד אל אצדג, פוקסת משום צובעת. ומדמפרשי רבנן טעמיה דר' אליעזר ש"מ הלכתא כוותיה. ויש מי שחולק ואומר הלכה כחכמים
רישיה. רשב"א. ז. דמשמע
דאמרי משום שבות. ומ"ד כר' אליעזר טפי עדיף דאיסורא דאורייתא היא ולחומרא עבדינן. וכן נמי לענין החולב והמחבץ והמכבד והמרבץ והרודה חלות דבש שוגג בשבת חייב חטאת, במזיד ביו"ט לוקה מ' דברי ר' אליעזר,
ליה לישנא. תוס' הרא"ש.
וחכמים אומרים אחד זה ואחד [זה אינו אלא] משום שבות. ומדמפרשי אליבא דר' אליעזר ואמרי חולב משום מפרק, מחבץ משום בורר, מגבן משום בונה, ש"מ סוגיא דהא שמעתיה כר' אליעזר. ויש מי שחולק גם על זה. ויש
מרבנן דמדקדקי דאמרי כי החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת דברי הכל היא, ומסתייעא מהא דגרסינן בפרק אע"פ תניא ר' מרינוס אומר גונח יונק חלב בשבת, מ"ט יונק מפרק כלאחר יד הוא ובמקום סכנה לא גזרו רבנן. א"ר יוסף
הלכה כר' מרינוס. ולא שמעינן דאית ליה האי סברא דחולב אסור משום מפרק אלא אליבא דר' אליעזר, ורבי מרינוס לא התיר אלא היונק, מכלל שהחולב אסור. ובסוף פרק חרש שנשא פקחת אסיקנא דיונק מפרק כלאחר יד הוא,
שבת דאיסור סקילה גזרו רבנן, י"ט דאיסור לאו הוא, לא גזרו רבנן. וסבירא להו דבהחולב ובמחבץ שמוציא החמאה ובמגבן דברי הכל אסור, [ו]לא פליגי רבנן עליה דר' אליעזר אלא במכבד ומרבץ וברודה חלות דבש, ובהני
הלכתא כרבנן, וסוגיא כוותייהו דהא לא אימנעו מלרבץ אלא משום דחיישינן משום אשווי גומות. ואסיקנא והאידנא דסבירא לן כרבי שמעון (דשרן) [דפטר] במלאכה שאינה צריכה לגופה, ובדבר שאין מתכוין שרי אפילו לכתחילה,
לענין כיבוד נמי שרי ואפילו בדהוצי כר' שמעון. הלכך מחלב בהמה, אפילו למאן דסבר דשרי משום שבות אסור, וכ"ש למ"ד משום מפרק אסור דמלאכה היא. והא דאמר רב חסדא מדברי (רבנן) [רבינו] נלמד חולב אדם עז לתוך
הקדרה אבל [לא] לתוך הקערה, כבר פרשה (מו') [מר] רב יהודאי גאון זצ"ל דבי"ט הוא, וכבר פירשנוה בפרק חבית. מתני' התולש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור, ר' שמעון פוטר בזה ובזה. ורמי ליה אביי לרבא תנן ר'
שמעון פוטר בזה ובזה, אלמא לר' שמעון לכל מילי נקוב כשאינו נקוב משוי ליה, והתנן ר' שמעון [אומר] אין בין נקוב לשאינו נקוב
א) נראה דצ"ל שקירב למעט הטומאה דאי משתקלא חדא אחריתא אזלא לה טומאה.