1/190

הזורק פרק אחד עשר

שבת

צז.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

ואלא הא גמיר גזירה שוה. וא"כ לא כסתו התורה דהוה ליה כמפורש. ומשני רבי יהודה בן בתירא לא גמרה ואין אדם דן ג"ש מעצמו [פסחים סו.]:

ו א ב ג מיי' פי"ג מהל'

א) [מכות יד: וז"ל הערוך

ערך גזר ב' גזרה שוה לא גמיר

שבת הלכה טז סמג לאוין

ואלא. לרבי יהודה: מהיכן הוה. באיזו חטא מת דכתיב כי בחטאו מת מ): מויעפילו. ויעפילו לעלות וגו' שלא הרשיע כ"כ כחילול שבת: שפנה

פי' לא גמיר ר"ע ג"ש אלא

סה:

מצרעתו. קדם ונתרפא: והנה ידו מצורעת. היינו לוקה בגופו: ויוציאה והנה ידו. אחר היציאה מצורעת כשלג ובמדה טובה כתיב מחיקו

ז ד ה מיי' פט"ו שם הל' ח

הוא דרש לעצמו עכ"ל ובזה

מיושב קושית התוס' דהכא

סמג שם טוש"ע א"ח סי'

והנה שבה: נס בתוך נס. לאחר שחזר

ונעשה מטה בלען ולא כשהוא תנין דלא כתיב ויבלע תנין אהרן: ולא ילפינן זורק ממושיט. שהיה

ד"ה ג"ש], ב) [יומא יט:

שנג סעיף א:

❖

בעבודת הלוים למעלה מעשרה

ח ו מיי' פי"ג שם הלכה טז:

ע"ש], ג) [פסחים קיח: חולין

ואלא הא גמר גזירה שוה ג"ש לא גמר אלא גזירה

קכז.], ד) [גיטין עט. ב"ק

מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות

שוה לא גמיר. ואם תאמר

א)

ע:], ה) [לעיל ד:], ו) לעיל

הרבים באמצע וסיפא דקתני הזורק

וליגמר מר' עקיבא שהוא

מהיכא הוה מויעפילו הוה כיוצא בדבר אתה

צב., ז) עירובין פה:, ח) [שם],

תורה אור השלם

פטור והמושיט חייב דברי הכל היא:

ט) [עי' סוכה ו:], י) עירובין

קבלה מרבו ואור"ת שהיה להם בקבלה

אומר 2ויחר אף ה' בם וילך מלמד שאף אהרן

פו: סוכה טז., כ) לעיל ד:,

1 וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ

או דילמא למעלה מי' פליגי. ומשום

מנין ג"ש שבכל התורה וזו היתה

ל) צ"ל רב חסדא, מ) [במדבר

נצטרע דברי רבי עקיבא אמר לו רבי יהודה

הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית יְיָ וּמֹשֶׁה

❖

הכי פליגי ופטרי רבנן דאין כאן אויר

יתירה על החשבון לפיכך לא קיבלה:

כז],

לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה:

בן בתירא עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד

במדבר יד מד

רה"ר וזורק ממושיט לא ילפינן ורבי

למימרא

2 וַיִּחַר אַף יְיָ בָּם וַיֵּלַךְ:

ליתן את הדין אם כדבריך התורה כסתו

עקיבא יליף וסיפא רבנן קאמרי לה:

במדבר יב ט

הגהות הב"ח

ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק ואלא הכתיב בם

3 וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל

ועובר גרסינן. מרה"י לרה"י ועובר

(א) גמ' ובמאי אילימא

וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג

ברשות הרבים עצמה. ולא גרסינן

ההוא בנזיפה בעלמא תניא כמאן דאמר אף אהרן נצטרע דכתיב ויפן אהרן

במעביר. נ"ב פי' ופליגי

וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה

ברישא הזורק: והא אמר ר' אלעזר.

בהנחת גופו אי כהנחת חפץ

במדבר יב י

אל מרים והנה מצורעת תנא שפנה מצרעתו אמר ריש לקיש ב)החושד בכשרים

מְצֹרָעַת:

דמי: (ב) שם הא פחות

4 וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא

בהמצניע ויליף ממשא בני קהת

לוקה בגופו דכתיב והן לא יאמינו לי וגו' וגליא קמי קוב"ה דמהימני ישראל

משלשה כשרה מאי איכא

יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי

❖

דארון: אלא לאו בזורק. מיירי

למימר התם היינו:

כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ

אמר לו הן מאמינים בני מאמינים ואתה אין סופך להאמין הן מאמינים דכתיב

שמות ד א

יְיָ:

מתניתא כי מתניתין וקתני בברייתא

5 וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי

5 ויאמן העם בני מאמינים 6 והאמין בי"י אתה אין סופך להאמין שנאמר

עצמה ובהא הוא דמחייב ר' עקיבא

גליון הש"ס

פָקַד יְיָ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי

יען לא האמנתם בי וגו' ממאי דלקה דכתיב ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך

רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ

משום דנקלטה באוירו של רה"ר:

גמ' והאמר ר"א המוציא

שמות ד לא

וַיִּשְׁתַּחֲווּ:

בחיקך וגו': אמר רבא ואיתימא רבי יוסי בר' חנינא מדה טובה ממהרת לבא

למעלה מעשרה. דיליף זורק ממושיט:

6 וְהֶאֱמִן בַּיְיָ וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ

משוי. עיין עירובין דף לג

❖

ע"א תד"ה והא אי בעי:

ממדת פורענות דאילו במדת פורענות כתיב ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג

בראשית טו ו

ופליגא דרב חלקיה. הא דר' אלעזר:

צְדָקָה:

7 וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל

תוך שלשה דברי הכל חייב. ואע"ג

ואילו במדה טובה כתיב ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו מחיקו הוא דשבה

אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי

דלא נח מודו דכמונח דמי: פטור.

מוסף רש"י

לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי

כבשרו ויבלע מטה אהרן את מטותם א"ר אלעזר נס בתוך נס: מרה"י לרה"י

ג)

יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת

דלא ילפינן זורק ממושיט: באנו

ג"ש לא גמר. ולא למדה

כו': ד) בעי רבה למטה מעשרה פליגי ובהא פליגי דמ"ס אמרינן ה) קלוטה כמה

הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר

למחלוקת. ובקלוטה כמה שהונחה:

מרבו (מכות יד:). קלוטה.

נָתַתִּי לָהֶם: במדבר כ יב

שהונחה ומר סבר לא אמרינן קלוטה כמה שהונחה אבל למעלה מעשרה

בתוך האויר, כמי שהונחה.

8 וַיֹּאמֶר יְיָ לוֹ עוֹד הָבֵא נָא

משום שבות. שזרק מרשותו לרשות

לארץ (גיטין עט.) החפץ הואיל

יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ

דברי הכל פטור ולא ילפינן זורק ממושיט או דילמא למעלה מעשרה פליגי

חבירו ולאו משום הפסק רה"ר דהוא

ונקלט באוירה של רה"ר כמי

וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת

ובהא פליגי דמר סבר ילפינן זורק ממושיט ומר סבר לא ילפינן זורק ממושיט

שהונחה בתוכו הוא ואע"ג

שמות ד ו

כַּשָּׁלֶג:

הדין נמי אם היתה אצלו עד שיערבו:

9 וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל

דלא נח (לעיל ד.). המוציא

אבל למטה מי' דברי הכל חייב מאי טעמא קלוטה כמה שהונחה דמיא אמר

ואם היו. שתיהן הרשויות שלו מותר

משא למעלה מעשרה.

חֵיקֶךָ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ

מעבירו באויר בידו ואינו על

לכתחילה: אסור לזרוק מזה לזה.

רב יוסף הא מילתא איבעיא ליה לרב חסדא ופשטה ניהליה רב המנונא

וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה

כתפו וגבוה מן הארץ עשרה

שמות ד ז

כִּבְשָׂרוֹ:

ואפילו הן שלו דאי משלו לשל חבירו

מהא מרה"י לרה"י ועובר ברשות הרבים עצמה ר' עקיבא מחייב וחכמים

01 וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ

קאמר, דאי במונח על כתפו

מתניתין היא (לעיל צב.) והא

לא הוה שרי שמואל: לאו מי אוקימנא.

וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם וַיִּבְלַע מַטֵּה

פוטרים מדקאמר ברשות הרבים עצמה פשיטא למטה מעשרה פליגי ובמאי

דתנן (לקמן ק.) הזורק ד'

אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם:

❖

בעירובין: דמדלי חד ומתתי חד.

אמות בכותל למעלה מעשרה

שמות ז יב

אילימא במעביר (א) למטה מעשרה הוא דמחייב למעלה מי' לא מחייב $והאמר

דמתוך כך צריך לאמן ידו מגבוה לנמוך

כזורק באויר, אלמא אין

ר' אלעזר המוציא משוי למעלה מעשרה חייב שכן משא בני קהת אלא לאו

למעלה מעשרה רה"ר, דוקא

ו)

או מנמוך לגבוה טריד בה ודילמא לא

זורק אבל מעביר חייב, דיליף

לעזי רש"י

בזורק ולמטה מעשרה הוא דמחייב למעלה מעשרה לא מחייב ש"מ בקלוטה

זריק על הגג ונופל לרה"ר ואתי לאתויי.

מבני קהת במשכן (לעיל

❖

צב.). שני בתים של אדם

כמה שהונחה פליגי ש"מ ופליגא דר' אלעזר דאמר ר"א מחייב היה ר' עקיבא

פליינ"א. מקצועה.

ולהכי נקט ואתי לאתויי דאילו משום

. דמידלי

אחד. (ערובין פה:)

אפילו למעלה מי' והאי דקתני רה"ר עצמה להודיעך כחן דרבנן ופליגא דרב

נפילת רה"ר ליכא חיוב חטאת

חד ומתתי חד. אחד גבוה

ואחד נמוך, שמא יזרוק מן

מוסף תוספות

דמתעסק הוא אצל הוצאה דלא נתכוון

חלקיה בר טובי דאמר רב חלקיה בר טובי תוך שלשה דברי הכל חייב

הנמוך לגבוה ולא יגיע ויפול

ב ❖

לזרוק לרה"ר: כלבוד דמי. דרשות

למעלה מעשרה דברי הכל פטור מג' ועד י' באנו למחלוקת ר' עקיבא ורבנן

לרה"ר (שם). המשלשל

א. שלו. תוס' הרא"ש.

דפנות. כל מלמעלה למטה

שאינו גבוה ג' בטל אצל רה"ר: אמר

תניא נמי הכי בתוך ג' דברי הכל חייב למעלה מי' אינו אלא משום שבות

קרוי שלשול (סוכה טז.).

ליה. סברא היא: לפי שאי אפשר.

טריצ"ר בלע"ז (ערובין פו:).

ואם היו רשויות שלו מותר מג' ועד עשרה ר"ע מחייב וחכמים פוטרין אמר

רבינו חננאל (המשך)

מלמעלה למטה. שהתחיל

להחליק רה"ר מגבשושיות כאילו נלקטו

מר אם היו רשויות שלו מותר לימא תהוי תיובתיה דרב דאיתמר שני בתים

לארוג המחיצה אצל הסכך

הכל חייב, למעלה מי' דברי

ז)

במלקט ורהיטני פליינ"א בלע"ז והן

ואורג ובא כלפי מטה (סוכה

הכל פטור מחטאת ואינו

❖

בשני צדי רה"ר רבה בר רב הונא אמר רב אסור לזרוק מזה לזה ושמואל אמר

בשני גווני כלים של עץ וברזל חד נעוץ

שם וערובין שם).

אסור אלא משום שבות,

מג' ועד י' ר"ע מחייב

מותר לזרוק מזה לזה ולאו מי אוקימנא לההיא כגון דמידלי חד ומתתי חד

בתוכו ובהן משוה פני רוחב הקרש

ח)

וחכמים פוטרין ותניא נמי

דזימנין נפל ואתי לאתויי אמר ליה רב חסדא לרב המנונא ואמרי לה רב

ומחליקה הלכך גבשושיות נמי רה"ר:

הכי, פליגא אתרוייהו, אדר'

רבינו חננאל

אלעזר דסבר אפילו (למטה)

אמר ליה. אי מסברא אפילו ג' נמי:

המנונא לרב חסדא מנא הא מילתא דאמור רבנן כל פחות מג' ט)כלבוד דמי

ופירשו דלא גמר מפי

[למעלה] מי' פליגי, ולרב

המשלשל. מתחיל לארוג דופני הסוכה

רבו ג"ש זו אלא הוא

המנונא דסבר למטה מי'

אמר ליה לפי שאי אפשר לה לרשות הרבים שתילקט במלקט וברהיטני אי

לעצמו דן זה, וקיי"ל אדם

פליגי בעשרה כולהו, הא

בערב כלפי מעלה ומשלשל ובא כלפי

הכי ג' נמי ותו הא דתנן המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם הן גבוהין מן

י)

דן ק"ו בעצמו ואין אדם

אמר מג' ועד י' בלבד

מטה: משלשל. מוריד: אם גבוהות

דן ג"ש מעצמו, ומזאת

הוא דפליגי, ותניא כוותיה.

הארץ שלשה טפחים פסולה הא פחות מג' כשרה (ב) התם היינו טעמא משום

מן הארץ ג' טפחים פסולה הא פחות

אתה למד דכל ג"ש דלא

וסוגיין דשמעתין אסור

דהויא לה מחיצה שהגדיים בוקעין בה תינח למטה למעלה מאי איכא

גמרא הוא ליכא למיסמך

לזרוק מרה"י לרה"י ורה"ר

מג' כשרה. דאמרינן לבוד כמי

עלה. ור' עקיבא כיון דלא

באמצע בתוך ג' לדברי הכל

למימר אלא כל פחות משלשה כלבוד דמי הלכתא גמירי לה ת"ר מרה"ר

שנכפף עליהן ונשלמו עד למטה הכא

כ)

הות גמרא בידיה לפיכך

ואם זרק חייב חטאת. ואע"ג

נידחת ולא קיבלה ממנו.

דאמר רבא לקמן [דף ק]

לרה"ר ורה"י באמצע רבי מחייב וחכמים פוטרין רב ושמואל דאמרי תרוייהו

לאו טעמא דתילקט הוא. נראה לי

בתוך ג' לרבנן צריך הנחה

ואף לא עמד שאהרן

דהכי גרסינן מאי איכא למימר: התם

לא חייב רבי אלא ברה"י מקורה דאמרינן ביתא כמאן דמליא דמי אבל

ע"ג משהו, ובהמוציא יין

נצטרע, ואי משום דכתיב

[דף פ] אוקמינן בזורק,

ויחר אף ה' בם, בנזיפה

משום דהויא לה מחיצה שהגדיים

שאינו מקורה לא אמר רב חנא אמר רב יהודה אמר שמואל מחייב היה רבי

ל)

בעלמא. נתברר לנו מפסקא

מכלל שאם לא נח אפילו

בוקעין בה.

ובפחות משלשה ליכא

קמא דמתניתין כי הזורק

ע"ג משהו לא מחייבי

שתים אחת משום הוצאה ואחת משום הכנסה יתיב רב חנא וקא קשיא ליה

מרה"ר לנוח ברה"י או

רבנן. הא א)דרב חלקיה בר

בקיעת גדיים: תינח למטה למעלה

למימרא

מרה"י לנוח ברשות הרבים,

טובי עדיפא דתניא כוותיה

מאי איכא למימר. למעלה היכא

ונעשית מחשבתו חייב.

בהדיא. מג' ועד י' פטור

ופסקא תנינא דמתניתין

אבל אסור כרבנן. למעלה

דאמרינן לבוד למעלה בכמה דוכתין כגון מקיפין ג' חבלים דעירובין (דף טז:) וכגון שהרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג' טפחים פסולה

הזורק מרה"י לרה"י אחרת

מעשרה, אם אין אותן ב'

(סוכה דף יז.): כמאן דמלי. מתוך שהוא חושך ומלא הבלא: אבל

שאינו מקורה. כגון חצר: וקא קשיא ליה. בהא דאגמריה רביה:

ורה"ר באמצע, ר' עקיבא

רשויות שלו אסור לזרוק

דברים

מחייב וחכמים פוטרין.

מזו לזו משום שבות, ואם

ולענין בעיא דרבא למטה

הם ב' דיוטאות שלו זו

מעשרה פליגי, פשיטא לן דמושיט למעלה מעשרה ברה"ר ונח ברה"ר חייב. וכן מושיט מרה"י לרה"ר (והיינו מעביר ד'

כנגד זו ורה"ר ביניהם (משוות) [בשוות] מותר לזרוק מזו לזו. ואם היתה דיוטא אחת למעלה ואחת למטה שהזורק צריך להעקים

אמות ברה"ר) וכמוציא משוי על כתיפו דמי, שהרי למעלה מעשרה הוא, וכן היה משא בני קהת ומלאכה היא. אלא מיהו

ולזרוק אסור משום גזירה, גזרינן לזרוק דלמא נפלה ברה"ר עצמה ואתי לעיולה מרה"ר לרה"י. ותרגומא נמי להא דרב דאמר ב'

מושיט מרה"י לרה"ר אע"פ שלא הגיע ברה"ר עד ד' אמות חייב כיון דנח ברה"ר, שהרי הוא מוציא מרשות לרשות.

בתים שלו בשני צידי רה"ר אסור לזרוק זו לזו, דמידלי חד ומיתתי חד כדפרשינא. והלכתא כוותיה דרב ובלבד דלמעלה מעשרה

נפלו. ואסיקנא כל פחות מג' טפחים כלבוד דמי, בין למעלה כגון הרחקת סכך מן הדפנות וכיוצא בה ובין למטה, הילכתא גמירי

אבל המגביה חפץ ברה"ר והעבירו ברשות הרבים ולא הכניסו ולא הוציאו מרשות לרשות, אם העבירו ד' אמות חייב ואם

לאו פטור. אלו כולן פשוטות הן. ובעיא דרבה נמי פשוטה היא, מדתניא מרה"י לרה"י ועובר ברה"ר עצמה, ר' עקיבא

לה. ת"ר הזורק מרה"ר לרה"ר ורה"י באמצע ר' מחייב וחכמים פוטרין. פי' כגון שזרק מרה"ר ונתכוון לנוח ברה"ר אחד ולא נתכוון

מחייב וחכמים פוטרין. ודייקינן מדקתני ברשות הרבים עצמה פשיטא דלמטה מי' פליגי, ולא מיתוקמא במעביר כגון מוציא

כדי שינוח ברה"י וגם לא נח ברה"י, אלא [ה]עברה בלבד העבירה ברה"י ונח ברה"ר שנתכוון כדי שינוח בו. ואין ממקום שזרק עד

ומושיט, דהני אפילו למעלה מי' חייב, אלא לאו בזורק ולמטה מי' הוא דחייב ר"ע אבל למעלה מעשרה אפילו ר' עקיבא

מקום שנח ד' אמות דכיון דאין ביניהם ד' אמות פטרי רבנן. ורבי סבר קלוטה באויר כמי שהונחה בקרקע דמו. רב ושמואל דאמרי

פוטר. והכא בהא קמיפלגי ר' עקיבא סבר אמרינן קלוטה באויר כמי שהונחה דמי, ורבנן סברי לא אמרינן קלוטה באויר

תרווייהו לא חייב רבי אלא בזמן שעברה ברה"י מקורה דסבר ביתה כמאן דמלי דמי וכאילו נחה ברה"י, ונמצא מכניס ומוציא

כמה שהונחה דמי. ודר' אלעזר פליגא וסבירא ליה דרבנן פטרי אפילו למטה מי', ור' עקיבא מחייב אפילו למעלה מעשרה

מרשות לרשות. ואע"ג דלית תמן ד' אמות חייב. ומפרשא בגיטין בהזורק גט. אבל הזורק דרך רה"י שאינו מקורה לא מחייב ר'

ולא אמר קלוטה כמי שהונחה. אמר רב יהודה אמר שמואל מחייב היה רבי שתים אחת משום הכנסה ואחת משום הוצאה.

טפחים, והאי דקתני ברה"ר עצמה להודיעך כוחן דרבנן דהלכתא כוותיהו. והא דאמר רב חלקיה בר טובי תוך שלשה דברי

א) עיין תוס' לעיל ד' פ' ד"ה והא ולהלן ד' ק' ד"ה אחזתו מש"כ בזה.