הזורק פרק
אחד עשר שבת
צח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הניחא
למ"ד קרשים מלמטה עוביין אמה וכלין והולכין עד
פחות מארבע פטור. דמשום הוצאה לא מיחייב דלא אמרינן קלוטה
יב א מיי' פי"ד מהל' שבת
א) לעיל ה., ב) [לקמן צט.],
ג) [ז"ל הערוך בע' אטבא פי'
הלכה א סמג לאוין סה
כאצבע. הקשה הרב פור"ת ולדידיה מי ניחא והלא
כמה שהונחה: רשויות. השוות: מצטרפות. רשות הרבים זו עם
אטבי הם המסגרות שמשימין
טוש"ע א"ח סי' שמה סעיף
❖
רשות הרבים זו ודלא כר' יוסי דאמר בפרק המוציא יין (לעיל פ.) אף
כיון שהולכין וכלין עד כאצבע יכולין לסדר ששה סדרים או יותר
למעלה בעגלות סביב כשהיא
ז ויד:
טעונה], ד) [דף צט.],
בהעלם אחד לרשות אחד חייב לשתי רשויות פטור ועוד קא משמע
שיתנו חודו של זה כנגד עביו של זה ויחזיקו ששה סדרים שלש אמות
א
❖
ה) [ע"ב], ו) צ"ל אמת,
לן דלא אמרינן קלוטה כמה שהונחה:
ושלש אצבעות וישארו י"א טפחים
מוסף רש"י
מקורה. מכוסה: והא עגלות.
לאויר וכי שדית להו ביני וביני כלבוד
פחות מארבע אמות פטור מאי קמ"ל הא קא
לפי שאינו דומה לדגלי
הגהות הב"ח
דמשכן: דמקורות הוו. בקרשים
דמי ותירץ דגנאי הוא להשים צד העב
משמע לן רשויות מצטרפות (א) ודלא אמרינן
מדבר. וכל מלאכות דבשבת
הסדורין עליהן רחבן לאורך העגלה
העומד סמוך לקרקע אצל הקצר שהיה
(א) גמרא מצטרפות ולא
ממשכן גמרי, מדנסמכה
❖
קלוטה כמה שהונחה: אמר רב שמואל בר
א)
אמרינן:
פרשת שבת לפרשת משכן
ואורכן לרחבן על ראש דפנותיה וקא
למעלה מקום שהיריעות פרוסות
❖
בויקהל
.
יהודה אמר רב אבא אמר רב הונא אמר רב
(לעיל ה.)
סלקא דעתך על פני כל אורך העגלות
עליהן ודמי להא דאמרינן מעלין בקדש
המעביר ד' אמות בר"ה מקורה פטור לפי
גליון הש"ס
א
היו מסודרות: וביניהן. בין עגלה
ואין מורידין ור"ת תירץ דכמו שהיו
מוסף תוספות
שאינו דומה לדגלי מדבר איני והא עגלות
לעגלה שבצדה ואף על פי שראשי
פורקין אותן מן המשכן כך היו מניחים
גמ' עגלות תחתיהן וביניהן.
עי' עירובין ו ע"א תוד"ה
א. והכי ניחא טפי
הקרשים יוצאים לכאן ולכאן שתי
על העגלה שהיתה אצל דופן המשכן
דמקורות הויין ואמר רב משום רבי חייא
❖
ב)
כיצד מערבין:
מלהגביה הקרשים זה על
אמות ומחצה לכל רוח וראשי קרשים
כי כך היו עושין בלא טורח אבל
$ עגלות תחתיהן וביניהן וצדיהן רה"ר כי קאמר
גב זה. תוס' הרא"ש. ב. מה
להופכן היה טורח גדול ורבינו יצחק
של עגלה זו מגיעין לראשי קרשים של זו
שהיו הולכין וכלין עד
רב בדראתא מכדי אורכא דעגלה כמה
כאצבע לא היו מתחילין
רבינו חננאל
שבצדה שהרי חמש אמות היו בין
אומר דשמא מחציין ולמעלה היו כלין
ב
מלמטה לקצר אלא. תוס'
הואי חמש אמין פותיא דקרש כמה הואי
והולכין והשתא אי אפשר לסדר יותר
עגלה לעגלה כדלקמן ורחב עגלה חמש
הרא"ש. [ועי' מהר"ם].
ד)
פחות מד' אמות פטור. פי'
אמתא ופלגא כמה מותיב תלתא פשא ליה
ג. מתחתיה. תוס' הרא"ש.
אם יש ממקום שזרק עד
אמות החלל שתי אמות ומחצה ובין
וא"ת מנלן דילפינן ממה שאינו מקורה
ד. ולפירושו. תוס' הרא"ש.
שנח בב' הצדדין שהן רה"ר
פלגא דאמתא כי שדי ליה מר ביני וביני
נילף מן המקורה שבו ויהא המעביר
הדפנות והאופנים ועובי האופנים שתי
ה. [ו]לא משמע כפירושו
ד' אמות חייב. כגון שיש
שפי' אויר שבין השורות.
רה"ר בצד זה ב' אמות ובצד
אמות ומחצה וי' אמות אורך הקרש
ד' אמות ברשות הרבים מקורה חייב
כלבוד דמי מי סברת קרשים אפותייהו הוה
תוס' הרא"ש. ו. כל זמן.
אחר ב' אמות אחרות רה"ר,
וכשאורכה נתון על דופני עגלה
וי"ל דמן האויר יש לנו ללמוד שדומה
מנח להו אחודן מנח להו סוף סוף סומכא
תוס' הרא"ש. ז. זה על גב
שנמצא מעביר ד' אמות
זה. תוס' הרא"ש. ח. ממה
ברה"ר. וקמ"ל רשויות
לרחבה נמצאו ב' אמות ומחצה בולטין
יותר רשות הרבים ור"י אומר דמהכא
דקרש כמה הוי אמתא כמה הוה מותיב
דאוקי לה בזמן שיש
מצטרפות אע"ג דרה"י
מכל צד ונמצא ריוח שבין ב' העגלות
לא ילפינן רשות הרבים אלא ממחנה
קרשים על העגלה. תוס'
חולק בין ב' רשויות הרבים
ארבעה פשא לה אמתא כי שדי לה מר ביני
מקורה בראשי קרשים: וצדיהן. ריוח
הרא"ש. ט. [ד]לעולם
לויה כדאמר לעיל ומהכא לא ילפינן
ולא אמרינן קלוטה כמי
וביני כלבוד דמי הניחא למ"ד קרשים מלמטן
אפותיין מנח להו וליכא
שהונחה, כלומר קלטתן
שבין דופן עגלה לאופן ועובי האופן:
אלא שיעור רשות הרבים דהוי י"ו
רווחא כלל. שיטה להר"ן.
רה"י טרם תנוח ד' אמות,
עוביין אמה מלמעלן כלין והולכין עד כאצבע
כי קאמר רב. תחתיהן רה"ר:
אמות ומכל מקום אי לאו דתחתיהן
י. רב. תוס' הרא"ש.
אלא כיון שבזריקה אחת
יא. ארוכים שמשימין על
הלך החפץ ד' אמות ברה"ר
שפיר אלא למ"ד כשם שמלמטן עוביין אמה
בדראתא. בריוח שבין שורות הסדר
וביניהן וצידיהן רשות הרבים לא הוה
העגלה. תוס' הרא"ש.
אע"פ שהן אמות מקוטעות
שהיה סודר קרש על קרש סדר אחד
ילפינן מינייהו שיעור רה"ר:
כך מלמעלה עוביין אמה מאי איכא למימר
יב. שלא ינדנד אנה ואנה.
ואינן ארבעתן רצופות ביחד
אטבעי היכא מנח להו אגבא
תוס' הרא"ש. יג. בקרשים
חייב. א' משמיה דרב
א)
ומניחו ריוח וסודר סדר אחר ומניחו
א"ר כהנא באטבעי אטבעי היכא מנח להו
ג)
שעליה. תוס' הרא"ש.
המעביר ד' אמות ברה"ר
דעגלה עגלה מקורה
ריוח: ה' אמות. כדלקמן : כמה
ד)
יד. מקורה היא. תוס'
מקורה פטור דהא כל
אגבא דעגלה עגלה
גופא מקורה הואי
הרא"ש. טו. לאחר שהיא
מלאכת דשבת מן המשכן
היא. פירש רש"י דסלקא דעתך
מותיב. כמה סדרים יכול להושיב על
אמר
טעונה. תוס' הרא"ש.
גמרינן להו, ולמה הוא
שהעגלה היתה מקורה ותימה למה
אורך דופנותיה תלתא ותו לא ומחזיקות
ג
טז. שנועצים שני קונדסים
פטור לפי שאינו דומה
בתוכה שנים מזה ושנים
לדיגלי מדבר. ואקשינן איני
ד' אמות וחצי פש ליה ריוח פלגא דאמתא: שדי ליה מר ביני וביני.
היה סבר לומר כן ועוד דבכל הספרים גרסינן אטבעי היכא מנח להו
מזה ותוחבין אותן העצים
והא עגלות שהיו טעונות
כשאתה מחלק לריוח שבין הסדרים אין בכל ריוח אלא רביע אמה
אגבא דעגלה דמה לו להזכיר אטבעי בהך אתקפתא לא הוה ליה למימר
ונועצים אותן הקונדסים,
קרשי המשכן מקורות היו
דהוא טפח ומחצה דה"ל לבוד והיינו מקורה: אחודן מנח להו.
אלא הא עגלה מקורה היא ועוד דגרסינן לעיל בדראתא ובכל ספרים
ואח"כ מביאים שתי עצים
בזמן שהקרשים עליהן,
ה
ארוכים
ותוחבים
ואמר רב משמיה דרבי חייא
דאיכא רווחא טפי: סומכא. עובי: אמתא. כדמשני לקמן עוביין
גרסי' בדרא תתא ולפי גירסתם נמי אין הלשון משמע בין השורות כמו
בקונדסים לרוחב העגלה,
עגלות תחתיהן וביניהן
אמה: כמה מותיב. כמה סדרים הוא מסדר: ארבעה. דעל
שפיר' ונראה לר"ת כמו שפי' ר"ח בדרא תתא פי' בשורה ראשונה שעדיין
והיינו קודם שהיא טעונה.
וצידיהן רה"ר הן. ופרקינן
ו
תוס' הרא"ש. יז. ואין
כי אמר רב לפי שאינן דומה
כרחיך כל מה שיכול לסדר על פני אורך העגלה הוא מסדר ואינו
לא הניח על העגלה אלא קרשים התחתיים בלבד שאינה מקורה כולה
העגלה מכוסה בנסרים,
לדיגלי מדבר בדרא קמא,
מגביה להושיב זו על זו שהרי י"ב קרשים היו לעגלה אחת שמ"ח
שיש ריוח בין השורות כדמפרש ואזיל אבל כשמסדר שורה שניה ושלישית
ז
ובשעת עמידת האטבי
פי' בזמן שלא הניח על
שהעגלה מכוסה קצת
העגלות קרשים אלא
קרשים היו כ' קרשים לצפון ועשרים לדרום ושש למערב ושנים
נסתם האויר שבין השורות שלא היו יכולים להיות מכוונים ולהשימן זה
אמר רב תחתיהם רשות
התחתונים בלבד שאינה
למקצועות וכיון דרחבן אמה וחצי ומושב חודן קצר אם אתה מסדר זו
על זה בשוה ממש אלא כל אחד היה בולט לחוץ עד שנסתם כל האויר
הרבים, וזה פי' הנכון
מקורה כולה, אבל כשיניחו
דשמואל לא בא לסתור
עליהן שניים ושלישים
על זו הרבה הן נופלות הלכך כמה הוא מותיב ארבע דחמשה בחמשה
כמו באריח על גבי לבינה ופריך אורכא דעגלה כמה הוי כו' כלומר
דברי רב (הונא) [כהנא].
ותהא כולה מקורה לא אמר
❖
לא יתבי דאי אפשר לדוחקן ולצמצם להושיב ה' בתוך ה' אמות ועוד
אפילו בשורה ראשונה לא היה תחתיהן רשות הרבים כדמפרש ואזיל
ריטב"א.
רב. ואקשינן מכדי אורך
מפני בליטת הטבעות: כי שדי מר ביני וביני. לחלקה לאמה זו ג'
ומשני אמר רב כהנא באטבעי אע"ג דלא קאמר אלא הדר ביה דודאי
העגלה כמה היא ה' אמות,
ח
רוחב כל קרש אמה וחצי,
רווחים שבין ארבע סדרים כלבוד דמי שאין כאן ריוח אלא שני טפחים:
כשיש קרשים על העגלה אפילו דרא תתאה לא הוו רשות הרבים
כמה קרשים טוען בעגלה
רבינו חננאל (המשך)
הניחא. הא דאמרת שהריוח הזה רשות הרבים הוא למ"ד שעובי
תחתיה אלא כי קאמר דהוי רשות הרבים באטבעי שאין על העגלה
שלש שאינה מחזקת יתר כי
ט
י
כגון מלבנות המטה,
ארכה ה' אמות, ורחב ג'
הקרשים כלה והולך עד כאצבע איכא למימר דאיכא רווחא טפי בין ד'
אלא אטבעי גרידא פי' אטבעי שני עציםיא נקובים בשני ראשיהן נקובין
והאמצע מגולה. ומניחין
קרשים כל קרש אמה וחצי
סדרים: אלא למ"ד כו'. פלוגתא לקמן בשמעתין : אמר רב כהנא
כעין טבעות לכך קרי להו אטבעי ותוחבין אותן על הקונדיסין העומדין
ה)
באמצעה לרחבה קורה
ארבע אמות וחצי, נמצאת
יוצאה חוץ לעגלה ב' אמות
חצי אמה עודפת העגלה על
באטבעי. בריוח שבין צדי הקרשים שהטבעות קבועות בהם קאמר
בשני צדי העגלה לרחבה לפניה ולאחריה כדי שלא יפלו הקרשים ולפי
ומחצה מזה הצד, וב' אמות
הקרשים והן ג' טפחים, כי
רב דהוי רשות הרבים כלומר אי אפשר לסדר בה ארבע סדרים
שלא נזכר אמורא לעיל אין דרך הש"ס לומר אלא ופריך אטבעי היכא
ומחצה מן הצד האחר,
שדית בין קרש לקרש זה
ומכניסין האופנים בראשי
העודף כלבוד דמי ואפילו
כדקאמרת לפי שטבעות קבועין בקרשים כדכתיב (שמות כו) ואת
מנחא להו אגבא דעגלה פירוש אחר שנתנו הקרשים על העגלה נותנין
הקורה היוצאות חוץ
בדרא תתא העגלה כולה
טבעותיהם תעשה זהב שהיה תוחב הבריחים לתוכן לפי שהן גבוהות
עליהן אטבעי טבעות ומסגרות כדפרישית לפניה ולאחריה כדי שיאחזו
מקורה היא. ודחי רב מי
לעגלה, ומטעינין ע"ג
וכשיושבות על האדנים שאינם אלא אמה מנענעות לפנים או לאחור
הקרשים ואז כבר עגלה מקורה היא ולא גרסינן עגלה גופא אלא
סברת קרשים ברחבם היה
העגלה הקרשים תחתיים
יב
יג
יד
מטעינם על העגלה, אחודן
שניים ושלישים, ועוד
אלא שהבריחים מחברים את כולם והבריח התיכון מחבר כל ג' הרוחות
עגלה מקורה היא ומשני אמר שמואל ביתידות פירוש אטבעי דקאמר
הוה מנח להן. ואקשינן תוב
בארבעת מקצועי העגלה ד'
ומחזיקין זה את זה ואותן טבעות זקופין היו ולא שוכבין והיו רחבין
רב כהנא לא אותן עצים נקובים המשימין לרוחב העגלה כדפי'
סוף סוף עובי כל קרש אמה
עצים ארוכים קבועים
טו
היא כשמסדרן על העגלה
ועומדים כמין קינופי המטה
ואי אפשר להן לעמוד זה כנגד זה באותו ריוח לפיכך מושיב שתים זו
אלא ביתידות פירוש שני עצים ארוכים שכמו כן נוקבין אותן בשני
נותן ד' קרשים על העגלה,
וראשיהן משופעין. ואחרי
אצל זו בראש העגלה האחת ופונה צד הטבעות של חיצונה לחוץ ושל
ראשיהן ונותנין על הקונדיסין לאורך העגלה ועל אותן עצים נותנין
טז
נמצאת עודף בעגלה אמה
שמטעינין העגלה מביאין ד'
שהיא ו' טפחים, כשתחלקם
קרשים רחבין כשיעור
פנימית לפנים ואין צריך להניח ריוח ביניהן וכן בראש העגלה השני
הקרשים כדי שיהו גבוהים למעלה מן האופנים ועשויין כמו אטבעי
בין הקרשים יבא ביניהם
טפחים ונקראין אטבי, שנים
וכל אחת הריוח באמצע בין צדי הטבעות כך פירשו רבותי וכך היו
של רוחב העגלה שלאחר הטעינה ולפי ששמואל אינו כ"א מפרש
ו)
יז
פחות מג' טפחים שהרי בין
מהן ארוכים כאורך העגלה
ד' קרשים רוצה לחלקם,
וב' מהן ארוכין כשיעור
גורסין אמר רב כהנא באטבעי אטבעי היכא מנח להו אגבא דעגלה
דברי רב כהנא לא קאמר אלא אבל ר"ח מפרש דהדר ביה
וקיי"ל כל פחות מג' טפחים
רוחב העגלה, נקובים כל
ועגלה גופה מקורה הואי אמר שמואל ביתדות ומפרש אטבעי כמו
משינויא דרב כהנא ואין נראה מדלא קאמר אלא ועוד היאך היה
כלבוד דמי, ומכל פנים
אחד נקב בראשו, ב' נקבים
בכל אחד ואחד. ומכניס אלו
העגלה אפילו בדרא תתא
טבעי ופרכינן הנך רווחא דאטבעי היכא מנח להו אגבא דעגלה
טועה רב כהנא דהא אין רגילות להניח אטבעי עד לאחר טעינה:
מקורה היא. הניחא למ"ד
הקרשים נקביהם בראשי
כדפרישית והתינח צדיהן וביניהן רשות הרבים אלא תחתיהן היכי הוי
דל
כדבעינן למימר לקמן
העצים העומדים כמין
רשות הרבים הא עגלה גופה מקורה הואי דקא סלקא דעתך שהיו עשויות כעלייה מלמטה כאותן שלנו שטוענין בהן חול ועפר לבנין:
קרשים מלמטה עוביין אמה
קינופי הארוכין לאורך
מלמעלה כלין והולכין עד
העגלה והקצרים לרוחב
אמר העגלה. ונמצאו אלו העצים
כאצבע, פי' הוה הנגר
משופע ואוכל בקרש ועולה עד שנמצאת ראש הקרש עוביה אצבע, ותחתיה הקרש עוביה אמה, משכחת לה דמשלבי קרשים
הנקראים אטבי כמין מסגרות, ונמצאו העצים העומדין בארבעת מקצועי העגלה כמין קירות מחזיקין הקרשים שלא ישמטו לא
מלמטה זו עם זו ומתרפקין ועולין עד שנמצא למעלה ביניהם קרוב לאמה, וכיון שיש בין ב' הקרשים אמה ודאי אינן מקורות.
לארכן ולא לרחבן, והן כמין מסגרות שסוגרין בעד הקרשים מכל צד, ואילמלא האטבי היו הקרשים דוחין העצים ונופלין. ויש
מי שעושין אטבי הללו מן הברזל כענין שפרשנו. וכיון שפירק רב כהנא באטבי, הקשו עליו וכי תמצא עגלה מגולה ואטבי עליה,
אלא למ"ד כשם שמלמטה עוביין אמה כך מלמעלה עוביין אמה, היכי משכחת לה עגלה שאינה מקורה. ופריק רב כהנא תמצא
עגלה שאינה מקורה בזמן שאין על העגלה קרשים אלא אטבי בלבד. פירוש עגלה זו עשויה ב' קורות ארוכות וב' קצרות בראשיהן
והלא אטבי לא נעשו אלא להנתן על גבי עגלה טעונה ובעת שהיא טעונה מקורה היא. ונדחה רב כהנא.
א) [רב שמואל בר יהודה אמר ר' אבא אמר רב הונא].