1/193

צח:

הזורק פרק אחד עשר שבת

תורה

אור השלם

מסורת הש"ס

דל עשר לאיגרא. בכולה שמעתא אמר דרוחב המשכן י' אמות

אמר שמואל ביתדות. לא היו מקורות מלמטה אלא יתדות היו וריוח

ז)

א) [גירס' הערוך טריז לשון

1 וְיִהְיוּ תֹאֲמִים מִלְּמַטָּה

פרסי הוא דבר שרחב ומתקצר

ביניהן כעין אותן שלנו העשויות להביא עצים. ולי נראה פי' דאטבי

וקשה לר"י דמנא ליה להש"ס הא דילמא המשכן היה רוחבו

וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ

והולך למעלה], ב) [שלש

אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת כֵּן יִהְיֶה

י"א אמה והקרשים נאמר שלא היה עוביין אלא חצי אמה ושני קרשים

כמו אטבא דספרי האמור במנחות (ד' לב.) והוא גלואו"ן בלע"ז

רש"ש], ג) [הפנימיים. רש"ש],

לִשְׁנֵיהֶם לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת

ד) [שמות כו], ה) [שם],

למקצעות המשכן היו סותמות אמת אויר מכאן ואמת אויר מכאן וחצי

שמבקע מקל אחד בראשו ונושך בו דפי הקונטרס והכי קאמר רב

שמות כו כד

יִהְיוּ:

ו) צ"ל אל קרש, ז) [ד"ה דל

2 וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים

❖

אמה העודפת ברוחב הקרש כנגד

כהנא באטבי לא היה נותן ריוח בין

וכו' צ"ל אחרי ד"ה תנא],

מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד

עובי הקרשים של צד צפון ודרום ומאי

כל סדרא וסדרא כדקאמרת דמתוך

אמר שמואל ביתדות

ת"ר קרשים מלמטן

הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם הָעִיר

אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן וְהַיֹּרְדִים

חזית למימר איפכא שחצי אמה לכאן

שהסדר גבוה ג' קרשים כל אחד

עוביין אמה ומלמעלן כלין והולכין עד

גליון הש"ס

עַל יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח

וחצי אמה [לכאן] הוא למלאות חסרון

רחבו אמה וחצי ומושבו קצר שהוא

תַּמּוּ נִכְרָתוּ וְהָעָם עָבְרוּ נֶגֶד

כאצבע שנאמר 1 יהיו תמים על ראשו ולהלן

גמ' שדי פותייהו. ע"ל דף

יהושע ג טז

יְִריחוֹ:

הכותל ואמה עובי להיות כנגד עובי

אמה של עובי ותו לא הרי הן נופלות

3 וּלְיְַרכְּתֵי הַמִּשְׁכָּן יָמָּה

הוא אומר 2 תמו נכרתו דברי רבי יהודה

כח ע"א תוס' ד"ה ואין

❖

תַּעֲשֶׂה שִׁשָּׁה קְרָשִׁים: הקרש הדרומי והצפוני ואומר ר"י

זו על זו אלא מושיב שתי שורות של

קרשים:

רבי נחמיה אומר כשם שמלמטן עוביין

שמות כו כב

דמבית עולמים ילפינן לה שהיה אורכו

שלש שניםב) זו אצל זו כמין אטבי ששתי

4 וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ

אמה כך מלמעלן עוביין אמה שנאמר 1 יחדיו

ששים אמה ורוחבו עשרים ה"נ במשכן

צלעות האטבא סמוכות זו לזו כן מושיב

לעזי רש"י

הַקְּרָשִׁים מַבְרִחַ מִן הַקָּצֶה

רחבו שליש ארכו: תנא בנס היה

והכתיב תמים ההוא דליתו שלמין ולא ליתו

אֶל הַקָּצֶה: שמות כו כח

לראש העגלה האחת ומחזיקות זו את

❖

5 וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה

גלואו"ן. עץ סדוק.

עומד. אומר ר"י דהכא דקאמר

דניסרא ואידך נמי הכתיב יחדו ההוא דלא

זו ונמצא מקום מושב הסדר ב' אמות

עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר

וכן עושה לראש השני ואמת הריוח

שבריח התיכון היה מסבב ג' רוחות

לישלחופינהו מהדדי בשלמא למ"ד כשם

וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי

כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב תַּעֲשֶׂה

רבינו חננאל (המשך)

באמצע ופרכינן היכא מנח להו

פליגא אברייתא דמלאכת המשכן

שמלמטן עוביין אמה כך מלמעלן עוביין

אֹתָם: אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת

לקרשים אגבה דעגלה והא עגלה

דהתם אמר שלא היה נס אלא היו שם

כלין והולכין עד כאצבע

שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים בָּאַמָּה

אמה היינו דכתיב ולירכתי המשכן ימה

האי עייל והאי נפיק, כי

וְרֹחַב אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה

גופה מקורה הואי ותינח צידיהן

חמשה שנים למעלה אחד מתחיל

אע"פ שהן מכוונים מלמטן

תעשה ששה קרשים ושני קרשים תעשה

הָאֶחָת מִדָּה אַחַת לְכָל

וביניהן כו' כדפרי'. וללשון רבותי אין

מתחילת אורך המשכן עד חציו והשני

כנגד עביו של קרש הסמוך

הַיְרִיעֹת: שמות כו א-ב

למקצעות דאתי פותיא דהני ממלי ליה

6 וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים

להן מן הצפון והקרש

לשון הגירסא נראה כפירושן ולמה

מתחיל משם ואילך עד סוף הרוח וכן

הסמוך להן מן הדרום, אבל

לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן עַשְׁתֵּי

לסומכא דהני אלא למ"ד מלמטן עוביין

הוזכרו אותן טבעות כאן לשלחופינהו

למטה היו שני בריחים כזה הענין אבל

מלמעלן מקום אשר כולו

עֶשְׂרֵה יְִריעֹת תַּעֲשֶׂה אֹתָם:

מכלפי עוביו ועומד על

אמה מלמעלן כלין והולכין עד כאצבע האי

לקרשים שבשני סדרים הפנימיתג) שלא

האמצעי היה הולך מרוח מזרח עד

אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת

כאצבע נמצא כל אחד מב'

שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה וְרֹחַב אַרְבַּע

רוח מערב והיינו מן הקצה אל הקצה

יהו טבעותיהן מכוונין זו כנגד זו:

עייל והאי נפיק דשפי להו כי טורין :

א)

קרשים הללו של מקצועות

בָּאַמָּה הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִדָּה

ולהלן הוא אומר תמו נכרתו. מה

ולא היה מקיף כל שלש רוחות:

המשכן יוצא אמה חסר

אַחַת לְעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה

והבריח התיכון בתוך הקרשים תנא בנס

אצבע מקרשי צפון ודרום.

שמות כו ז-ח

יְרִיעֹת:

תמו הנאמר להלן לשון כלייה אף

שתי

7 וְהָאַמָּה מִזֶּה וְהָאַמָּה מִזֶּה

היה עומד 5 ואת המשכן תעשה עשר יריעות

ופריק ר' יהודה דשפי להו

תמים האמור כאן לשון כלייה: שנא'

כי טוריז בלשון ערבי בניקא

בָּעֹדֵף בְּאֹרֶךְ יְִריעֹת הָאֹהֶל

אורך היריעה האחת שמנה ועשרים באמה שדי אורכייהו לפותיא דמשכן כמה

שעושין בבגדים, והיא

יִהְיֶה סָרוּחַ עַל צִדֵּי הַמִּשְׁכָּן

יחדו. כולן שוות: דלא לייתי דנסרא.

רחבה מלמטה ומשפיע

מִזֶּה וּמִזֶּה לְכַסֹּתוֹ:

הויא עשרין ותמני דל עשר לאיגרא פשא להו ט' להאי גיסא וט' להאי גיסא

קרש אחד מב' חתיכות: דלא

ומיצר מלמעלן ובלע"ז

שמות כו יג

לר' יהודה מיגליא אמה דאדנים לר' נחמיה מיגליא אמה דקרשים $שדי פותייהו

8 וְחִבַּרְתָּ אֶת חֲמֵשׁ

גיירי. כך באלו ב' קרשי

לישלחופינהו. אחד לפנים ואחד לחוץ

המקצועות היה תחתיתו

הַיְִריעֹת לְבָד וְאֶת שֵׁשׁ

לאורכא דמשכן כמה הויא ארבעין דל תלתין לאיגרא פשא להו י' לר' יהודה

אלא מושיב הקרשים מכוונין זה אצל

רחב אמה וחצי והיה

הַיְִריעֹת לְבָד וְכָפַלְתָּ אֶת

הנגר אוכל ועולה כשיפוע

מכסיא אמה דאדנים לר' נחמיה מיגליא אמה דאדנים ועשית יריעות עזים

זה שיעמדו הקרשים מכוונים עוביה

הַיְרִיעָה הַשִּׁשִּׁית אֶל מוּל

עד שיכלה למעלה עד

פְּנֵי הָאֹהֶל: שמות כו ט

של זו כנגד עוביה של זו: ואתי פותיא

לאהל וגו' ארך היריעה האחת שלשים באמה וגו' שדי אורכייהו לפותיא דמשכן

9 וְסֶרַח הָעֹדֵף בִּירִיעֹת

כאצבע כדי שישוו לקרשי

דהני וממלא סומכא דהני. שכשהושיב

צפון ודרום מבחוץ ולא

הָאֹהֶל חֲצִי הַיְרִיעָה

כמה הויא תלתין דל עשר לאיגרא פשא להו עשר להאי גיסא ועשר להאי גיסא

יהיה קרש יוצא וקרש

הָעֹדֶפֶת תִּסְרַח עַל אֲחֹרֵי

❖

ששה קרשים למערב נמצא רחבן תשע

נכנס. והבריח התיכון בתוך

שמות כו יב

לר' יהודה מיכסיא אמה דאדנים לר' נחמיה מיגליא אמה דאדנים תניא נמי

הַמִּשְׁכָּן:

אמות והמשכן רחבו י' נמצא חסר

הקרשים משלש רוחות

הכי והאמה מזה והאמה מזה בעודף לכסות אמה של אדנים דברי ר' יהודה ר'

ואין עץ אחד מבריח ג'

הכותל חצי אמה לצפון וחצי אמה

רוחות אלא במעשה נס.

מוסף תוספות

נחמיה אומר לכסות אמה של קרשים שדי פותייהו לאורכיה דמשכן כמה

לדרום ומביא שני קרשים אחד למקצוע

כתיב אורך היריעה האחת

הויא מ' וארבע דל תלתין לאיגרא פשא להו ארבע סרי דל תרתי לכפלא דכתיב

א. לפי שהקרשים היה

שמנה ועשרים באמה, רחב

זה ואחד למקצוע זה ומושיבן אצל

עוביין אמה. תוס' הרא"ש.

חללו של משכן עשר

וכפלת את היריעה הששית אל מול פני האהל פשא להו תרתי סרי בשלמא

השש ורוחב הקרש אמה וחצי נמצא

ב. כיון שלא נתפרש עובי

אמות. כשתכסה היריעה

הקרשים. תוס' הרא"ש.

על המשכן והוא המשכן

חצי האמה ממלא וסותם חסרון הקיר

לר' יהודה היינו דכתיב חצי היריעה העדפת תסרח אלא לר' נחמיה מאי

ג. [או] שמא היה עוביין

עומד, מכסה החלל עשר

מערבי והאמה מכסה עביו של קרש

תסרח תסרח מחברותיה תנא דבי ר' ישמעאל למה משכן דומה לאשה שמהלכת

אמה וחצי ולא היה רוחב

אמות. נמצאו עודפות ט'

המשכן אלא ט' אמות.

אמות מזה הצד הצפוני

הדרומי החיצון נמצאו הזויות שוין

בשוק ושפוליה מהלכין אחריה ת"ר חרוצים היו קרשים וחלולים היו האדנים

תוס' הרא"ש. ד. ואי אפשר

משולשלת על הקרשים וכן

❖

מבחוץ שני חודי הקרשים סמוכין יחד

אלא בנס. חי' הר"ן.

בצד הדרומי. כיוצא בו לר'

ונראין

וכן לצפון: האי עייל והאי נפיק. דכיון

יהודה שאומר כי הקרשים

למעלה עוביין אצבע בלבד,

דקרש אחד שבדרום ושבצפון למעלה כלה בעביו וקרש ההוא נותן במקצוע רחב אמה וחצי נמצא רחב הקרש של מקצוע

נמצא גג המשכן עשר

רבינו חננאל

בולט ויוצא לדרום מלמעלה חוץ מעביו של דרומי וכן לצפון: דשפי להו. לרוחב ב' קרשים שבמקצוע ומקצרן למעלה

אמות וט' אמות מצד

ותירגמה שמואל ביתידות,

צפון כיסה הקרש, נשארו

מרחבן שלא יהיו בולטין: כי טורים. ההרים הללו שהן משופעין [מב' צדדים]: בנס היה עומד. שאחר שהקרשים

פי' יתידות שנים שלשה

האדנים מגולין וב' אצבעות

כולן נתונין באדנים לצפון למערב ולדרום היה נותנו ומבריח לשלשת הרוחות ואין לך אומן יכול לעשות כן ובנס היה נכפף

רחבות כמו טפח אגודות

מן הקרשים, כי כל קרש

בעגלה, שנמצא בין יתד

ארכן י' אמות, אמה ממנו

מאליו: דל עשר לאיגרא. לרחב חלל המשכן שהוא י' אמות: לרבי יהודה. דאמר למעלה כלין עוביין של קרשים לכאצבע

ליתד כמו אמה ונמצאת

ידות מובלעות באדן. אבל

אינן ממעטין ביריעות וכשפורשן לרחב המשכן נופלות תשע אמות לצפון ומכסין ט' אמות לקרשים מבחוץ ואמה של

העגלה כולו מגולה היא

לר' נחמיה שאומר כי ראשי

כולה. והוצרך שמואל

הקרשים נמי עוביין אמה,

אדנים מגולה. שהאדנים גבהן אמה וחלולין הם והקרשים חרוצין למטה באמצע חצי אמה רחב בגובה אמה ונשאר

להעמידה ביתידות משום

נמצא חלל המשכן וראשי

חצי אמה לכאן וחצי אמה לכאן והן שתי ידות לקרש האחדד) ומחסר מן הידות מבחוץ ומשני צידיהן לרכוב על עובי

דתני ר' חייא תחתיהן,

הקרשים מתכסין מן היריעה

דופני האדן כשנועץ שתי הידות בשני אדנים כדי שיהיו הקרשים תכופות ומשולבות אשה אל אחותה ולא יהא עובי

ואי אפשר להיות לעגלה

י"ב אמה. נשארו מכ"ח

תחת והיא אינה מקורה

אמה ט"ז אמה, ח' אמות

האדן מפסיק ביניהן: לרבי נחמיה. דאמר אף מלמעלה עוביין אמה ממעט עובי הקרשים הדרומיות והצפוניות

אלא ביתידות שיש ריוח

מכסות מקרש שבצפון,

אמה לכאן ואמה לכאן באורך היריעות ואינן נופלות אלא ח' אמות לכל צד: מיגליא אמה מן הקרשים. חוץ לאדנים ואמה דאדנים: שדי

(י"ח) [וח'] אמה בקרש

הרבה ביניהן דליכא למימר

בהן כלבוד דמי. והוא

שבדרום. נמצא מכל קרש

פותייהו לאורכא דמשכן. לאחר שחברו ה' יריעות לבד וכל אחת ד' אמות רחב הרי כ' אמות וכנגדן במחברת השנית שהיא של ה'

כדבעינן למימר לקמן כי

בשני הצדדין אמה מגולה

יריעות הרי מ' ל' מהן הויין גג למשכן לאורכו ועשר העודפות: לרבי יהודה.

דאמר אין עובי קרשים שבמערב ממעט בהו נמצא היו"ד

שיעור ב' עגלות מהלכות

והאדן, הנה זה החשבון

לרחב המשכן. ועוד כתיב

זו בצד זו בט"ו אמה, ומיכן

אמות כולן תלויות ומכוסות כל י' אמות של אורך הקרש הרי אף האדנים של צד מערבי מכוסין: ועשית יריעות עזים. אלו יריעות

ואת המשכן תעשה עשר

למדנו דרך רשות הרבים

עליונות הפרוסות על יריעות התחתונות העליונות קרויות אהל כלומר לגג ומכסה והתחתונות קרויות משכן עצמו שהן לנוי תכלת

יריעות, כל יריעה רחבה ד'

ט"ז אמה, אלו ט"ו אמה

אמות הרי עשר יריעות מ'

ואמה יתירה למקום בן לוי

וארגמן ותולעת שני: מיכסיא אמה דאדנים. שנשארת מגולה מן התחתונות יכסוה העליונות: לרבי נחמיה מיגליא אמה דאדנים.

כו'. ת"ר קרשים מלמטה

אמה. והמשכן אורכו ל',

ועודפה של יריעה זו הוצרך לכסות אמה דקרשים שלא כסוה התחתונות: בעודף. שיריעות האהל עודפות על יריעות המשכן ב' אמות

עוביין אמה מלמעלן כלין

כשתכסה המשכן ל' אמה

והולכין עד כו'. ר' יהודה

נשארו י' אמות שמשתפעות

יהיה סרוח על כיסוי התחתונות לכסות מה שלא כיסוהו: ארבעים וארבע. די"א יריעות היו: תרתי דכפלא. שהיתה נוטה רוחב

דרש יהיו תמים על ראשו

ויורדות בקרשים אחורי

חצי יריעה על רוח מזרחית שלא היו שם קרשים שהוא פתח למשכן ואין שם אלא מסך פרוש כמו וילון כדכתיב ה) ועשית מסך לפתח

מלשון כילוי כדכתיב תמו

המשכן ונתכסו לר' יהודה

האהל וגו': בשלמא לרבי יהודה. דאמר עובי הקרשים לא ממעט ביריעות היינו דכתיב חצי היריעה העודפת בעליונות יותר מן

נכרתו. והאי דכתיב יחדיו

הקרשים והאדנים עד קרוב

בעינן דליהוו משולבים

לקרקע אצבע אחת, ולדברי

התחתונות תסרח על אחורי המשכן סרוח על כל אורך הקרשים והאדנים של מערב ונגררות בארץ: מאי תסרח. אמה אחת נגררת

כאחד כשמחברן דומין

ר' נחמיה נתכסו הקרשים

ותו לא שהרי עובי הקרשים מיעט בה אמה: מחברותיה. חצי היריעה סרוחה מחברותיה אמה ממנה לכסות האדנים ואמה נגררת:

כאלו אחד הן ולא להוון

ונשארו האדנים מגולין.

ועשית יריעות עזים לאהל

משתלפי מהדדי. ור' נחמיה

ושיפוליה. שולי בגדיה. כך היתה יריעה של אחריו נגררת בארץ: חרוצים היו קרשים. כמו שפירשתי חצי אמה באמצע רחבן מלמטה

על המשכן עשתי עשרה

דייק יחדיו שיהו שוין

בגובה אמה ונשארין הידות לכאן ולכאן וגם הם חרוצים מבחוץ כשיעור עובי דופן האדן ברחב ובגובה אמה עד הארץ לרכוב על האדן

יריעות, אורך כל יריעה

מסופן עד ראשן, והאי

ל' אמה ורחבה ד' אמות,

דכתיב תמים דניתי שלמים

שיהו משולבות קרש ו) על קרש ולא יפסיק עובי שני האדנים ביניהם: וחלולים היו האדנים. שבאותו חלל היו תוקעין ידות הקרשים:

נמצאו אילו י"א יריעות

ולא ניתי דניסרא. בשלמא

ונראין בעת שהן מחוברות ל' אמה

למ"ד כשם שמלמטן עוביין

במ"ד אמות. כשמטיל אורך היריעות שהיא ל' אמה לרחבו של משכן מכסה חללו עשר אמות נשארו אמות משתפעות

אמה כך מלמעלן עוביין אמה, היינו דכתיב ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים ושני קרשים תעשה למקצועות המשכן

בירכתים, דל פלגא [דאמתא] לחללה בהאי גיסא ופלגא [דאמתא] לחללה בהאי גיסא דאישתייר מעשר אמות חללו של משכן. כי

ויורדות ע"ג הקרשים בצפון וכיוצא בהן בדרום. לר' יהודה מיכסיא דאדנים לא נשארו מגולה מן האדן אלא אצבע, לר'

נחמיה מיכסיא אמה הקרשים ונשארו האדנים מגולים. תניא נמי הכי כו' רוחב י"א יריעה מ"ד אמות כשתטיל ל' מהם

חללו של עשר אמות, והן ששה קרשים ט' אמות, נשארה אמה תשלום עשר אמות למלאות עשר אמות (אורך) [רחב] של משכן.

לאורכן של משכן, ושתים כפילת היריעה אל מול פני האהל הרי ל"ב אמה, נשתיירו י"ב אמה משתפעות ויורדות אחורי

ואמתא סומכא דקרש מהאי גיסא ואמתא לאידך גיסא היינו דאתא פותיא דב' קרשים שבמקצועות ממלא לסומכא דהני קרשים

ולחללה דאמתא כדאמרן. פירוש המשכן עשר אמות חללו כשמעמיד ברוח מערבית ו' קרשים כל קרש רחבו אמה וחצי הרי ט'

המשכן לר' יהודה נתכסו הקרשים והאדנים ונשארו ב' אמות מוטלות על הארץ, והיינו דכתיב חצי היריעה העודפת תסרח על

אמות, נשאר מלחללו אמה, נמצא פתוח חצי אמה מיכן וחצי אמה מיכן. היה מביא ב' קרשים כל קרש רחבו אמה וחצי ומעמידה

אחורי המשכן. אלא לר' נחמיה הגג ל', ושתי אמות הכפילה ואמה עובי הקרש, הרי ל"ג אמות. נשארו י"א, י' אמות לקרש

במקצועות, נמצא כל אחד תופס חצי אמה החלל וממלא אמה עובי הקרש האחרון העומד בקצה הצפון שהוא סוף לעשרים

ולאדנים נשארה אמה אחת, ואנן בעינן שתהיה חצי היריעה עודפת. ופריק מאי תסרח תסרח מחברותיה, שחברותיה לא כיסו

קרשים, וכן כיוצא בו בקצה הדרום. נמצאו מכוונים תמים מלמטן ותמים מלמעלן אין אחד מהם עודף ויוצא על חבירו. אלא למ"ד

האדנים וכשאתה מחשב אמה של אדנים וזו שעל הארץ הנה חצי היריעה. ותנא דבי ר' ישמעאל על זה דותסרח העודףא).

א) נראה דחסר וכצ"ל למה המשכן דומה לאשה שמהלכת בשוק ושיפוליה מהלכין אחריה.