הזורק פרק
אחד
עשר שבת
צט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שתי
גזוזטראות כו'. מיירי שסתום למטה בשום דבר ואין גדיים
ונראין קרסין בלולאות. מילתא אחריתי היא שתי מחברות
היו
יג א מיי' פי"ד מהל' שבת
א) לעיל עד:, ב) [לעיל צח.],
ג) [ב"ב צט:], ד) עירובין עח.
הלכה א סמג לאוין סה
היריעות כל אחת ואחת ה' יריעות תפורות זו עם זו במחט על פני
בוקעים תחתיהם או שיש מחיצות למעלה מן הגזוזטרא דתו
❖
צט:, ה) צ"ל ודוחק. רש"א,
טוש"ע א"ח סי' שמה סעיף ז:
כל ארכן ובאמצע היה מחבר בקרסים מחברת עם מחברת שהיו
לא חיישינן לבקיעת גדיים וכן עגלות היו רה"י אע"פ שתחתיהם
יד ב מיי' פט"ו שם הלכה ט
סמג שם טוש"ע א"ח סי'
לולאות בשפה חיצונה של כל מחברת באמצע המשכן אלו כנגד אלו
רה"ר לפי שיש מגוף העגלה עד למעלה מן הקרשים הרבה יותר
❖
שנד סעיף א:
תורה אור השלם
מעשרה: בין עגלה לעגלה כמלא
כדכתיב מקבילות הלולאות וגו'
אורך עגלה. לסימנא בעלמא נקטיה
(שמות כו): נשא לבן. יתירות חכמה
1 וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ
ונראין קרסין בלולאות
ככוכבים ברקיע ת"ר
מוסף תוספות
טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת
משמע: בין עגלה לעגלה. שבצדה
ואגב אורחא קמ"ל דאורך עגלה
יריעות התחתונות של תכלת ושל ארגמן
וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת
חמש אמות: כי היכי דלא לידחקו
ה' אמות כמלא אורך העגלה: למה
א. וכל שאר הקרש שהוא
ושל תולעת שני ושל שש ועליונות של מעשה
הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ:
שבע אמות ומחצה בולט
שמות לה כה
קרשים. פרש"י אם באת לסדרן על
לי. אורך העגלה ה' אמות: בארבע
עזים וגדולה חכמה שנאמרה בעליונות יותר
2 וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן
לחוץ ואינו מונח ומידדו
ופלגא סגי. שאם מסדרן על רחבן
רוחבן וקשה דהא מסיק לעיל דמנח
הקרשים טובא. ריטב"א.
אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת
ממה שנאמרה בתחתונות דאילו בתחתונות
❖
ב. ויהו בולטים חוץ מן
שמות לה כו
אינו מסדר על ה' אמות יותר מג'
הָעִזִּים:
להו אחודן אלא נרא' לפרש דלא לידחקו
כתיב 1 וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ואילו
הקרשים שמונה אמות
והרי בארבע ומחצה יכול לסדרן ואי
קרשים אע"ג דדי היה בארבע
(ב)
ומחצה. ריטב"א. ג. דכיון
בעליונות כתיב וכל הנשים אשר נשא לבן
2
שכל קרש וקרש אינו נשא
מסדרן בחודן יותר מד' לא יסדר
וחצי לטבעות שהן זו כנגד זו והיו
הגהות הב"ח
אלא על גבי עגלה אחת. חי'
אותנה בחכמה טוו את העזים א) ותניא משום
מפני הפסקת מקום הבריחים
שם אטבעי כדמפרש שהן גלוא"ש
(א) רש"י ד"ה הוה נקיט וכו'
הר"ן. ד. ה' אמות כשיעור
ר' נחמיה שטוף בעזים וטווי מן העזים: שתי
רץ לתחת בליטת: (ב) תוס'
שבאמצע הסדרים ובפלגא אמה נמי
מכל מקום מפני כובדן משתרבבים
עגלה או עשר אמות כשיעור
ד"ה כי היכי וכו' נראה לפרש
קרש. תוס' הרא"ש.
גזוזטראות כו': אמר רב משום רבי חייא
תסגי ליה: דלא לידחקו. אם בא
ודוחקין זה לזה אם לא שיש ריוח גדול
ב)
דלא לידחקו קרשים לטבעות
ה. וטעונות ביחד חצי
ביניהם ורחוקין : למה לי באמתא
עגלות תחתיהן וביניהן וצידיהן רה"ר אמר
לסדרן על רחבן: צדי עגלה. חלל
שהן זו כנגד זו והיה שם
הקרשים שהם כ"ד בשלשה
ה)
אטבעי כדפי' שהן גלוא"ש
סדרים, שמנה קרשים בכל
ופלגא סגי. לשיטת רש"י ששתי עגלות
שבין דפנות לאופנים ועובי הדופן
אביי בין עגלה לעגלה כמלא ארך עגלה וכמה
אע"ג דדי היה בארבע וחצי
סדר זו ע"ג זו נתונות ארכם
ועובי האופן: כמלא רחב עגלה. שני
היו מפורקות זו מזו ויש הפסק ביניהם
מ"מ מפני וכו' ביניהם ודוחק
ארך עגלה ה' אמות ל"ל בד' ופלגא סגי כי
על רחב שתי העגלות, ראש
❖
הס"ד:
הקרש האחד בעגלה זו
הצדדים כמלא רחב חללה דהיינו אמה
ה' אמות וכל אחת טעונה לבד משוי
היכי דלא לידחקו קרשים אמר רבא צידי
וראש הקרש השני בעגלה
ורביע לכל צד: למה לי. רחבה
של קרשים קשה דהיאך יכולין קרשים
שבצדה, ורוחב העגלה שתי
עגלה כמלא רחב עגלה וכמה רחב
אמות ומחצה. ריטב"א. [לפי
מוסף רש"י
תרתי ופלגא אם מפני שאם יצטרך
שכל כך כבדין שאורכן עשר אמות
עגלה שתי אמות ומחצה למה לי באמתא
תוס' ד"ה כי היכי לכאורה צ"ל
להושיב מן הקרשים לתוכה יכניס:
ורוחבן אמה וחצי ועוביין אמה לעמוד
וטווי מן העזים. קרא קדריש
בד' סדרים וששה קרשים בכל
ופלגא סגיא כי היכי דלא לידדו קרשים אלא
טוו את העזים, בגופן של עזים
באמתא ופלגא סגי. וישכיבם בה
סדר, וצל"ע בזה]. ו. ולא היה
על ב' אמות ומחצה רוחב ועוד
א
דקי"ל דרך רה"ר שש עשרה אמה אנן
משמע (לעיל עד:). וביניהן.
בולט מן הקרשים כלום חוץ
ג) א
על חודן: כי היכי דלא לידדו קרשים.
דפריך באמתא ופלגא סגי איך יכול
בין עגלה לעגלה שבצדה (לעיל
להעגלות. ריטב"א. ז. לרוחב
דגמרינן לה ממשכן דמשכן חמיסרי הואי
שלא יהיו הקרשים המוטלים לאורכן
כ"כ כובד גדול לעמוד באמתא ופלגא
צח.). וצדיהן. ריוח שבין דופן
העגלה. ריטב"א. ואצדי עגלה
ב
עגלה לאופן ועובי האופן (שם).
קאי דאמרינן דהויא שתי
אמתא יתירא הואי דהוה קאי בן לוי דכי
על דופנותיה לרחבה מדדין ונוטין
וכל שכן למ"ד כלין והולכין עד כאצבע
מצטרפין לעשרה. קרקע
אמות ומחצה. חי' הר"ן.
משתלפי קרשים הוה נקיט להו: מתני' חולית
לכאן ולכאן שאם מושבות הקרשים
שלא היו יכולין לעמוד ועוד היאך
שניטלה מחפירות הבור והקיפו
ח. שאם אתה נותן לכל צד
בו פי הבור סביב מצטרפת
וצד אמה וחצי נמצאו
הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבן ארבעה
קצר מתוך שהן ארוכות ויוצאות לחוץ
היו יכולים שתי עגלות להלך זו בצד
לעשרה להשלים עשרה לעומק
הקרשים שוכבים על שתי
הרבה יכבד אחד מן הראשין כשהן
זו בט"ו אמות א"כ היו הקרשים
הנוטל מהן והנותן על גבן חייב פחות מכן
הבור לשוויה רשות היחיד, והוא
העגלות באורך ח' אמות של
פטור: גמ' למה לי למיתני חולית הבור
הדין נמי דחלל הבור ועובי
הקרש ואמה מן הקרש
מדדין בהליכתן ויפלו: חמיסרי הויין.
נוקשין זה בזה ועוד שצריך לומר
היקף החוליא מצטרפין להשלים
יוצאה בזיז מכאן ואמה
שתי העגלות ההולכות זו בצד זו רחב
לפירושו שהקרשים היו נוטים על
ארבעה לרוחבו לחייב הנוטל
והסלע ליתני הבור והסלע מסייע ליה לרבי
אחרת יוצאה בזיז מכאן
מעל גב החוליא כלום ואת הנותן
ובכל זה אין הקרש יוצא חוץ
כל אחת ה' אמות הרי י' וה' אמות
האהלים או על החצרות מלמעלה מי'
יוחנן דאמר ר' יוחנן בור וחוליתה מצטרפין
ד)ב
על גבה, כדתנן חולית הבור
לאופני העגלה לפי
ריוח שבין עגלה לעגלה הרי ט"ו.
מכל צד ב' אמות ומחצה כמו שפי'
והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין
שהעגלות ואופניהם יהיו לפי
לעשרה תניא נמי הכי בור ברה"ר עמוקה י'
ואם תאמר יותר מעשרים הן שהרי
בקונטרס בעצמו שהרי אורך שני
ארבעה הנוטל מהן והנותן על
חשבון זה י"א אמות ואין
ורחבה ארבעה אין ממלאין הימנה בשבת
גבן חייב, ומההיא יליף ר'
אורך הקרש כי אם י' אמות,
הקרשים אורכן י' אמות והן מוטלות
הקרשים הוא כ' אמה ורה"ר אינו
יוחנן לטעמיה דאמר מאי איריא
ובדין הוא שאפי' בפחות
אלא
על גבי דופני עגלה לרחבה נמצא
רוחב כי אם ט"ז אמה ועוד מנלן
דתני חולית הבור והסלע ליתני
מאמה וחצי היה די כדי
ג
הבור והסלע, אלא הא קמשמע
שיהיו בין האופנים והעגלות
דשתי עגלות היו הולכות זו בצד זו למילף שיהא רה"ר ט"ז אמה שמא
אורך הקרשים הרי כ' אמה לבד מה שצריך למשוך קרשי כל עגלה
לן דהבור וחולייתה מצטרפין
י' אמות כאורך הקרש אלא
היו הולכות כולן זו אחר זו והיה רה"ר קטן או ארבעתן יחד והיה
ועגלה לצד החיצון של עגלה שלא יגיעו ראשי הקרשים זו בזו ומעכבין
ד
לעשרה, וכי היכי דשמעינן
לא דק פורתא וחשבון קצוב
מינה לגובה שמעינן מינה נמי
תפש לו. בעל המאור. ט. דלא
רה"ר גדול הרבה ונראה לר"ת ששתי עגלות היו מחוברות יחד שהיה
את הילוך העגלות אין זה תשובה שהקרשים למעלה מעשרה הן
דמצטרפין לפותיא, דהא קתני
בעיא שיהא בולט מהן כלום.
❖
שם עץ ארוך ט"ו אמה והיו בה ארבע אופנים כמו לשתי עגלות
שהעגלה גבוה י' ולגבי רה"ר לית לן למיחשב אלא מקום העגלות
ורוחבן ארבעה (ערובין עח.).
ריטב"א. י. והשתא פרכי'
שפיר כי רוחב רשות הרבים
ושתי תיקוני דפנות כמו לשתי עגלות ובין עגלה לעגלה כמו אורך
וריוח שביניהן שהוא למטה מי' דכל למעלה מי' לאו רה"ר היא
ה
של משכן חמיסר הויין, שבע
הלכך לא חשיב ליה: אמתא יתירתא הואי. עוד צריך להיות ברחב
עגלה פירוש בין דופן עגלה זו לדופן עגלה זו ה' אמות וצידי העגלה
אמות ומחצה לרוחב העגלה
רב נסים גאון
הדרך עודף אמה שתתן חצי אמה לכאן וחצי אמה לכאן לשני צדדין
כמלא רוחב העגלה מכל צד וצד דבין דופן העגלה עם האופן שתי
האחת ורוחב אופניה ושבעה
אמות ומחצה לרוחב העגלה
אלא דקיימא לן דרך רשות
החיצונות של ב' עגלות: דקאי בן לוי דאי משתלפי. זו מזו ליפול לתוך
אמות ומחצה ולא כפירוש הקונטרס שפי' אמה ורביע לכל צד ורוחב
השנית ואופניה, ופרקי' כי
הרבים י"ו אמה. ומשתכח
אויר שביניהם: הוה נקיט להו. נכנס לבין האויר אמה שביניהם ועומד
שתי העגלות עם צידיהן ט"ו אמה ומדופן עגלה זו החיצון לדופן
חוץ לאופנים החיצונים נתנו
עיקר דילה במשנה בפרק
אמה יתירא דהוה קאי בה בן
המוכר פירות בבבא בתרא דרך
בחצי אמה שיש בין העגלה לצדדין ומתקן את הסדר זו על זו שלא
עגלה זו החיצון י' אמות באורך הקרש והיה משכיב הקרש על שתי
לוי חצי אמה מכאן וחצי
היחיד ד' אמות, ודרך הרבים
תפול העליונה וכל הדרך הוא מהלך אחורי העגלה וכשרואה אותן
דופני העגלות ושתי עגלות אחרות לפניהן שאם היו הולכות זו אצל
ו
אמה מכאן דכי משתלפי
י"ו אמה, ודרך המלך אין לה
❖
קרשים נקיט להו. ריטב"א.
שיעור.
זו היו נוקשות זו בזו וזו אחר זו היו הולכות יפה והשתא פריך שפיר
משתלפות אל תוך האויר רץ לתוך (א) בליטת הקרשים שבצדדין עד שמגיע
יא. עיקר מתניתין דהכא
לאמת האויר שביניהם ודוחק עצמו לעמוד בחצי אמה עד שיחזיר
באמתא ופלגא סגי דהואיל ועל שתי העגלות היה משכיבן הוה ס"ד
ז
לאשמועינן דרשות היחיד
הנשלפת למקומה ועל סדרה: מתני' חולית הבור. קרקע חפירת
לא הוי בפחות מעשרה
רבינו חננאל
דלא לידדו ומשני דאפילו הכי מידדו :
ח
ט
י
ורוחב ארבעה, ואגב סלע
אמתא
יתירא הואי. בצד העגלה דהוי קאי בה בן לוי וצריך לו
הבור נותנין סביבותיו להקיף כמין חומה כמו שאנו נותנין היקף
תנא חולת הבור. תוס' הרא"ש.
פי' שטוף וטוי מן העזים,
עצים או אבן סביב פי הבור: גמ' למה לי למתני חולית הבור
יב. דכי היכי דבור וחולייתו
אמה דגברא באמתא יתיב כדאמר בפ"ק דסוכה (ד' ז:)
כשהן חיים העזים שטופים
מצטרפין לעשרה [הכי נמי].
כדאמרינן [חולין דף קלז]
והסלע. פשיטא לן דסלע נקט לענין גובהה ובור לענין עומק
גבי סוכה העשויה ככבשן ואע"פ שפעמים היה הולך מצד זה ופעמים
תוס' הרא"ש. יג. רוחב כותלי
השוטף את רחליו, ומעל גבי
שנוטל מתוכו ומוציא לרשות הרבים דאי לענין גובהה כגון למוריד
מצד זה מ"מ היה די לו באמה אחת שמאיזה צד שהיה רוצה ליכנס
החוליא לחלל הבור. רשב"א.
העזים בלי גזיזה היו טוות
יד. [ד]אע"ג דתוכו לאו רה"י
אותן, כדאמרינן [לעיל ד:]
מחוליא למטה וכגון דרחבה ארבעה למה לי למיתניא כלל הא
היה מטה העגלה לצד אחר והיה נכנס בין האהל לעגלה ומתקנם
הוא על גביו רה"י. תוס'
הטוה מע"ג בהמה בשבת,
❖
תנא ליה סלע אלא ודאי למוציא מתוך אוגני בור נקט לה וכיון דהכי
אף על פי שהיה רחוק מן הקרשים שתי אמות ומחצה כשיעור צד
עירובין עח.
וטווה בענין הזה צריכה חכמה
יתירה. שתי גזוזטראות שתיהן
הוא חוליא למה לי ליתני הבור לעומק והסלע לגובה: מצטרפין
העגלה מכל מקום היה יכול להושיט ידו שם ולתקן או על ידי מקל
רה"י הן כל אחת רשות לעצמה
או על ידי שום דבר: מסייע ליה לר' יוחנן דאמר בור וחולייתה
לעשרה. לשויה הבור רה"י ואם הוציא מתוך אוגן חוליא חייב:
ורה"ר ביניהן, המושיט והזורק
רבינו חננאל (המשך)
מזו לזו בתוך י"ט לדברי
מצטרפין לעשרה. וא"ת ומה צריך למתני' לאשמעינן הא תנינא חדא
מחיצה
חכמים פטור אבל אסור. וזה
זו והיו הקרשים מוטלין רוחב
זימנא בפרק בתרא דעירובין (ד' צט:) בור ברה"ר וחולייתו גבוהה י' טפחים חלון שעל גביו ממלאין ממנו בשבת ומוקי רבי יוחנן בגמרא
על עיקר משנתינו ששנינו
הקרשים לאורך העגלות,
מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע,
נמצאו שיעור העגלות
בסמוכה לה וקא משמע לן דבור וחולייתה מצטרפין לעשרה ויש לומר דדרך תנא להשמיענו בקוצר אע"ג שכבר השמיענו במקום אחר
יא
כשטעונות קרשי המשכן
ר' עקיבא מחייב וחכמים
כדאמרינן בריש ברכות (דף ב.) מילתא אגב אורחיה קמ"ל דהעריב שמשו אוכל בתרומה אע"ג דמשנה שלימה היא במס' נגעים (פי"ד מ"ג)
פוטרין. אבל המושיט
ומהלכות מתפשטות בדרך ט"ו
העריב שמשו אוכל בתרומה וכהנה רבות בהש"ס אי נמי מיתורא דמתניתין שמעינן דמצטרפין לארבעה ולהשתמש על גבה מיירי
[והזורק] למעלה מעשרה אם
אמה, זהו תחתיהן וביניהן
יב
יג
יד
וצידיהן. ואקשינן אלא הא
היו שתיהן שלו ואין אחת
משום דמנח עליה מידי ומשתמש כדאמרינן בפרק חלון (עירובין דף עח.) ומיירי כשהחוליא גבוה עשרה דבאינה גבוה י' לא מיחייב נוטל
דקיי"ל דרך רה"ר ט"ז אמה,
גבוהה מן האחרת אלא שתיהן
ונותן על גבה והשתא אתי שפיר הא דקתני במתניתין גבוהין עשרה והא דנקט נמי על גבן ואי מתניתין להצטרף לעשרה קאמר ואין
וכדתנן בפרק המוכר פירות
מכוונות זו כנגד זו כבר
לחבירו ובפרק הכונס צאן
פירשתי למעלה שמותר
החוליא גבוה עשרה לא אתי שפיר הא דקתני גבוה עשרה והנותן
על גבן נמי אינו חייב כשמניח על גב החוליא כשאינה גבוה עשרה:
לדיר, וגמרינן לה ממשכן
להושיט ולזרוק מזו לזו, ואם
אלא ממהלך העגלות, העגלות הנה
אינן שתיהן שלו אסור להושיט
אינם אלא ט"ו אמה. ומשנינן הוה תמן בעגלות אמתא אחריתי פלגא דאמתא מהאי גיסא ופלגא דאמתא מהאי גיסא דהוה קאי בן
ולזרוק מזו לזו משום [דלא ערבו], ואם חדא מידליא וחדא מיתתא אסור משום גזירה. ואם היו הגזוזטראות הללו עומדות למעלה
לוי התם למיחזי דאי משלופי קרשים נקיט בהו ומהדר אטבי למקומן. וכן בגזוזטראות שמכוונות להיות דיוטא אחת ומושיטין נסרים
מעשרה ברה"ר מכוונות להיותן דיוטא אחת ורשות אחת, כיצד שמרכיבין נסר מזו לזו ע"ג רה"ר רחבה ד' טפחים כדי להיותן דיוטא
מזו לזו המושיט חייב, והזורק פטור שכך היתה עבודת הלוים. חלית הבור. פי' העפר היוצא מן הבור מניחין אותו סביביו כדי שיהא
אחת ורשות אחת, אם עשה כן מבע"י הרי הן כרשות אחת ומותר לטלטל מזו לזו ע"ג הנסר המתוח מזו לזו ע"ג רה"ר. דתנן
בעירובין [דף עח] חריץ שהוא עמוק י' ורחב ד' ונתן עליו נסר שרחב ד' טפחים, וכן שתי גזוזטראות זו כנגד זו מערבין אחת ואין
לו כמעקה, ואם [זו] החוליא גבוהה י' ורחבה ד' הרי היא כרה"י, וכן סלע כיוצא בה. ואם נטל מרה"ר ונתן על גבו או נטל מעל
מערבין שתים, פחות מד' מערבין שנים ואין מערבין אחד. השתא אם הגזוזטראות הללו הן למעלה מעשרה וניתן עליהן נסר רחב
גבו והניח (ברה"י) [ברה"ר] חייב. ואם אינה גבוהה י', או גבוהה י' ואינה רחבה ד', אינה כרה"י והעוקר ממנה והניח ברה"ר פטור.
ד"ט מבעוד יום, מותר לטלטל מזו לזו שנעשו שתיהן רשות אחת, אבל אם קדש [היום] ולא חוברו אסור להושיט מזו לזו בין נסר
וזה מפורש ביציאות השבת בארבע רשויות לשבת גדר ברה"ר גבוהה י' ורחב ד' זו היא רה"י גמורה. אבל מקום שיש בו רחב ד'
ואינה גבוהה י' אם אין גבוהה מן הארץ ג' טפחים, הא קיי"ל דכל פחות משלשה דארעא כארעא קאי. ואם גבוה ג' ורחב ד' ולא
בין זולתי נסר אסור להושיט אחר שקידש היום. והמושיט חייב הוא שכך היו העגלות במדבר, היו ב' עגלות זו בצד זו ברה"ר והיו
מותחין קרשים ומציבין קרש על ב' עגלות ראשו זה על זה וראשו זה על זה, כנסר שפירשנו ענינו למעלה. וזהו היו שתיהן בדיוטא
הגיע לעשרה ככרמלית וכמקום פטור הוא ואינו לא כרה"ר ולא כרה"י ואסור להוציא מרה"י אליו. אבל אם [אין] בו רחב ארבעה
אחת המושיט מזו לזו חייב שכן היה דרך הלוים שהיו מושיטין הקרשים מזו לזו, זו היא מלאכתן ולפיכך העושה כן בשבת חייב.
מותר לכאן ולכאן ובלבד שלא יחליף, דהא תניא אדם עומד על האסקופה נוטל מן העני ונותן לו נוטל מבעה"ב ונותן לו. ואמרינן
ירושלמי ולא היו זורקין, תני בר קפרא כדי שלא לנהוג בזיון בקרשים, לפיכך הזורק מזו לזו פטור אבל אסור. וראוי לעמוד בפירוש
האי אסקופה מאי היא, ואוקימנא [באסקופת] כרמלית. ואקשינן עלה סוף סוף איסורא דרבנן איכא. ושנינן דלית בה ד' על ד', וכר'
זה להזהר בו כי עמוק הוא. ועלה אמר רב משום ר' חייא עגלות תחתיהן וביניהן וצידיהן רה"ר. אמר אביי בין עגלה לעגלה כמלוא
יוחנן דאמר מקום שאין בו ד' על ד' מותר לבני רה"ר ולבני רה"י לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו. והשתא דתנינן בחולית הבור
(רחב) [אורך] עגלה וכמה אורך עגלה ה' אמות. ואקשינן אמאי כיון דג' קרשים מניחין בעגלה בדרא תתאה ועל גבה מניחים אחרים
והסלע פחות מכאן פטור, אם הן פחות בגובה ואין פחות ברוחב הוא פטור אבל אסור, ואם פחות ברוחב פטור ומותר בלבד שלא
יחליף. ודייקינן למה ליה למיתנא חלית הבור והסלע, מסייעא ליה לר' יוחנן דאמר בור וחוליתו מצטרפין לעשרה. והא דר' יוחנן
ועולין, וכל קרש רחבו אמה וחצי דיי לעגלה אורכה ד' אמות וחצי כדי שיעור הנחת ג' קרשים. ופרקינן הרויח להן חצי אמה כי
היכי דלא נידחקו קרשים. אמר רבא וצידי עגלה ב' אמות ומחצה כמלא רחב עגלה. ואקשינן למה לי כולי האי, הלא אורך הקרשים
בהמוצא תפלין [דף צט] בעניין בור ברשות הרבים וחולייתו גבוהה י' טפחים, והיכי דמי כגון תל ברה"ר וחקק בו עד ארעית כנגד
מוטלין לרוחב עגלה, קצה הקרש בעגלה זו ב' אמות ומחצה וקצתו השני של קרש זה מוטל על העגלה אחרת ב' אמות ומחצה ובין
רה"ר, מקצתו עשאו (ביד) [בור] ומקצתו עשאו חוליא על הבור. וארעית הבור עם רה"ר שוה לו, והבור עצמו גבוה מרה"ר וחוליתו
למעלה ממנו, אם גבוה הבור וחליתו שניהם יחדיו עשרה טפחים הרי הן מצטרפין ולמעלה מן החוליא רשות אחרת. וגרסינן
ב' העגלות ה' אמות, אמצעית הקרש תלוי ביניהן אפילו אמה אחת ומחצה מן הקצה שלו מכאן בעגלה וכן מן הקצה השני דיו, למה
ה' אמות בפחות מהכי סגי. ושנינן כי היכי דלא לידדו קרשים. פי' אם אין שתי אמות ומחצה מיכן ושתי אמות ומחצה מיכן מוטלין
בירושלמי דיקדוק אחר, א"ר יוחנן העומד והחלל מצטרפין לארבעה, והוא שהיה העומד רובה על החלל. והחלל זהו פתיחת הבור,
והעומד הוא רחב החוליא העומדת שהיא שפת הבור, אם נמצא מן השפה אל השפה ד' טפחים אע"פ שיש חלל באמצע הרי הוא
בעגלה אפשר שישמט וירד הקרש ולא יכון. נמצא שיעור רוחב העגלה ב' אמות ומחצה וצידה ב' אמות ומחצה כשיעור עגלה, וכן
בצידה השני, נמצא שיעור העגלה וב' צדדיה ז' אמות ומחצה. וכשהיו מהלכים במדבר קרשי המשכן היו מוטלין מעגלה זו לעגלה
רה"י כמו שפירשנו.