צט:
הזורק פרק אחד עשר שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה י' טפחים. אבל פסין לא מהני
מחיצה י'. שיהא הממלא עומד לפנים מן המחיצה וממלא: ואין
טו א ב מיי' פי"ד מהל'
א) [צ"ל מרבה], ב) [נדה מב.
א
ע"ש פרש"י], ג) כצ"ל,
שבת הלכה ג וכ' סמג
שותין הימנה. לעמוד על שפתה ולשאוב בכלי ולהכניס ראשו לחללה
אלא בבאר מים חיים או בור הרבים כדתנן בפרק עושין
ד) [לקמן ק. וש"נ], ה) [לעיל
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
שמה סעיף ג: פסין (עירובין דף כב:) אבל בור היחיד עושין לו מחיצה כו' ודווקא
ולשתות כדתנן ז) לא יעמוד אדם ברה"ר וישתה ברה"י שמא ימשוך
ז: וש"נ], ו) לעיל ה:,
❖
טז ג מיי' שם הל' כ:
ז) [עירובין צט. לעיל יא.],
הכלי אצלו: אלא אם כן הכניס ראשו ורובו. למקום שהוא שותה:
עמוק י' ורוחב ארבע דהוי רה"י אבל פחות מיכן דהוי כרמלית לא
יז ד שם הלכה כא:
הרי עקירה באיסור. מרה"ר: הרי
החמירו כל כך ומשתרי שפיר בפסין.
יח ה מיי' פי"ג מהל' שבת
הרב פור"ת: או דילמא כיון דממקום
הנחה באיסור. ברה"י: ממקום פטור
הלכה ד ופ"ח מהל'
אלא אם כן עשו לה
מחיצה גבוה י' טפחים
הגהות הב"ח
❖
טומאת אוכלין הלכה ג:
פטור קא אתיא לא. ואם תאמר
קאתיא. שאי אפשר שלא הגביה
ואין שותין הימנה בשבת אא"כ הכניס
(א) גמ' הנוטל מהן והנותן
❖
ומאי קמיבעיא ליה תיפשוט מדתניא
תחילה למעלה מן העמוד שהוא מקום
על גבן:
לה ראשו ורובו ובור וחוליתה מצטרפין לעשר'
מוסף תוספות
פטור שאינו אויר רה"ר ואויר רה"י
בפ"ק (דף ו.) המוציא מחנות לפלטיא
בעא מיניה רב מרדכי א) מרבא עמוד ברה"ר
נמי לא הוי דכי אמרינן רה"י עולה
דרך סטיו חייבב ואחד המושיט ואחד
א. דוקא מחיצה גמורה.
גליון הש"ס
גבוה י' ורחב ד' $ וזרק ונח על גביו מהו מי
תוס' הרא"ש. ב. אלמא
עד לרקיע ה"מ כנגד רה"י אבל האי
הזורק חייב ואמרינן לעיל (דף צב.)
ג
גמ' בעא מיניה רב מרדכי
אע"ג דדרך מקום פטור
אמרינן הרי עקירה באיסור הרי הנחה באיסור
מקמי דלימטי לאויר עמוד אגבהיה
המוציא משוי למעלה מעשרה חייב
כו' וזרק ונח על גביו. ע'
קא אתיא מחייב. חי' הר"ן.
סוכה ד ע"ב תד"ה פחות
ג. נמי. תוס' הרא"ש. ד. ורב
או דילמא כיון דממקום פטור קאתיא לא א"ל
למעלה מעשרה: מתניתין היא.
ומפרש הרב פור"ת דדוקא כשפסק
מג': שם ואת"ל כיון דלא
מרדכי קא מיבעיא ליה
כחו במקום פטור קמיבעיא ליה כגון
הנוטל מהן והנותן על גבן חייב:
מתניתין היא אתא שייליה לרב יוסף א"ל
הוי מחיצה. ע' לעיל ח ע"א
הזורק על העמוד מספק
ברוקא דהדדי תפיתו. כולכם רוק
תד"ה רחבה ששה:
שזרק למעלה מי' כנגד אויר רה"ר
אין לנו לחייבו חטאת אם
מתניתין היא אתא שייליה לאביי א"ל מתני'
רש"י ד"ה מוקף לכרמלי'
הוא פטור בכח כחו. תוס'
אחד אתם רוקקים: ואת לא תסברא.
וירד האבן באלכסון ונחה על העמוד
וכו' אלא בית סאתים. עיין
היא אמר להו ב) כולכו ברוקא דהדדי תפיתו
הרא"ש. ה. דלאו עשיית
❖
דמתני' היא: במחט. דאינה גבוהה:
דירידה זו אינו מכחו הראשון אלא
לעיל ז ע"א וצ"ע:
מחיצה גמורה היא. תוס'
א"ל ואת לא תסברא והתנן הנוטל מהן ונותן
הרא"ש. דבלאו האי כותל
(א)
דאית לה. לסלע מורשא נמוך מי'
כח כחו היא וכיון דממקום פטור קא
נמי הוי שרי מדאורייתא
על גבן חייב א"ל דילמא מתני' במחט מחט
אתיא יש הפסק בין עקירה ראשונה
וכיון דכולה גבוהה י' בר מההיא
לטלטל בכולה והילכך
מוסף רש"י
נמי א"א דלא מדליא פורתא דאית ליה מורשא
[הו"א] במילתא קמייתא
להנחה אבל אם זרק ממש כנגד
מורשא ואיהו לא הוי מקום חשוב הוי
כולכו ברוקא דהדדי
קאי. תוס' רי"ד. ו. ופשט
א"נ דרמיא בחריצה אמר רב מישא בעי רבי
ליה חורי רשות היחיד: אי נמי דרמיא.
העמוד שלא הלכה באלכסון כלל אלא
תפיתו. כולכם שמעתם
עולא דלאחרים עושה
שמועה אחת, תפיתו לשון
מחיצה לעצמו לא כ"ש
הלכה מכחו עד העמוד ודאי חייב
מחט בחריץ שבסלע שבראשו ולא נפל
יוחנן כותל ברה"ר גבוה י' ואינו רחב ארבע
ד
רוק, וחבירו בכתובות (סא:)
פי' הועיל נמי לכרמלית
מלמעלה מי' אלא לתוך י': מוקף
ודווקא בזורק מבעיא ליה כדפי' אבל
ומוקף לכרמלית ועשאו רה"י וזרק ונח על
תוף שדי, (נדה מב.). הזורק
לחייב זורק מרשות הרבים
ארבע אמות. ברה"ר ונדבק
לכרמלית. בכותל זה הקיפו בקעה
לתוכה. תוס' רי"ד. ז. כגון
מוציא ומכניס פשיטא ליה דחייב והא
גביו מהו מי אמרינן כיון דאינו רחב ד' מקום
בכותל, כגון דבילה שמנה,
שאדם הזורק הדבילה
שהיתה כרמלית ועל ידו נעשית רה"י
דמייתי ראיה מהנושא והנותן ע"ג חייב
כדמוקי לה לקמן (לעיל ז:).
עומד. תוס' הרא"ש. ח. מן
פטור הוא או דילמא כיון דעשאו רה"י כמאן
היינו משום דמשמע ליה דמיירי בכל
כגון שהוקף לדירה או לא הקיפו בו
כזורק באויר. ופטור, דלא
הכותל. תוס' הרא"ש.
דמלי דמיא אמר עולא קל וחומר לאחרים
נח ברשות הרבים, דאין רה"ר
ט. לפי שכל הדבילה בתוך
א
$ אלא בית סאתים: וזרק. מרה"ר
ענין בין בזורק בין במושיט כדתניא
למעלה מעשרה, וברה"י נמי
ארבע אמות. תוס' הרא"ש.
עושה מחיצה לעצמו לא כ"ש איתמר נמי א"ר
ונח על ראשו מהו: או דילמא כיון.
ברישא הזורק פטור והמושיט חייב
לא נח, שאינו מקום מסוים
י. שאין הזורק או המעביר
שיהא רחבו ד', שהרי לא
ארבע אמות חייב אלא
חייא בר אשי אמר רב וכן א"ר יצחק א"ר
והשתא לא דמי למוציא מחנות לפלטיא
דכותל זה עשאה לכרמלית זו רה"י:
נח בראש הכותל אלא בפניו
כשנח כולו חוץ לארבע
כמאן דמלי דמיא. והוי אצל ראשו
דרך סטיו דהתם מכחו בא לרה"ר:
יוחנן כותל ברה"ר גבוה י' ואינו רחב ארבע
(לעיל צו: וכעי"ז לעיל ז:).
אמות וליכא שום איגוד
ומוקף לכרמלית ועשאו רה"י.
כזורק בארץ. וחייב, דאויר
מיניה. ריטב"א. יא. דהנחת
כארעא סמיכתא כל החלל: לאחרים.
ומוקף לכרמלית ועשאו רה"י הזורק ונח על
רה"ר משנח משהו הוי
חפץ וסילוק מחיצה בהדי
כל החלל עשאו רה"י: לעצמו לא כל
אומר ר"י דמשמע דדוקא
הנחה, ולא דמי לנח על
הדדי קא אתו דילמא הא
גביו חייב לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא
דבר המסוים למטה מי',
דמחייבינן בזורק משום
שכן. ראש הכותל: ועקר ממנה
מוקף לכרמלית דכיון דמוקף לכרמלית
כ"ש בעי רבי יוחנן בור תשעה ועקר ממנו
דההוא חשיב למיהוי רשות
דהכי גמירי להו, אבל
חוליא. והניחו ברה"ר מי מיחייב
אין כ"כ סברא שיעשה רה"י מטעם
חשוב לעצמו, או כרמלית או
במקום דבעינן אויר
חוליא והשלימה לעשרה מהו עקירת חפץ
דלאחרים עושה מחיצה אבל מוקפת
אע"ג דמקמי עקירה לאו רה"י הוה
מקום פטור, ולא הויא הנחה
עשרה ברשות היחיד
ה
ברה"ר (לעיל ז: וכעי"ז לעיל
הנחת חפץ וסילוק מחיצה
ועשיית מחיצה בהדי הדדי קאתו ומיחייב או
לרה"ר ועשאו רה"י פשיטא דלעצמו
בשעת עקירה מיהא רה"י הוה:
צו:). והא לא נח. וכי חזרה
לאו בהדי הדדי קא אתו.
וסילוק מחיצה. בהנחה זו נסתלקה
לא מיחייב $ ואם תימצי לומר כיון דלא הוי
נמי מהני ומשום חורי רה"י ליכא
נפלה לתוך ד' אמות, דעל
תוס' הרא"ש. יב. דאדרבה
ב
כרחך כשמכה בכותל קופצת
כי קתני וזרק ארבע אמות
לחיוביה כמו רמיא בחריצא דלעיל
מחיצת הבור שנתמעטה מעשרה מי
❖
מחיצה עשרה מעיקרא לא מיחייב בור י' ונתן
לאחוריה (לעיל ז:)
.
בכותל ארבע שלמות
דלא ניחא תשמישתיה לבני רה"י כולי
מהני האי מיעוטא למפטריה או לא:
כדינו קאמר. ריטב"א.
לתוכה חוליא ומיעטה מהו הנחת חפץ וסילוק
האי על הכותלו: לאחרים עושה
יג. שמיעט מקום הזריקה
בדבילה שמינה. שנדבקה בפני הכותל:
מחיצה בהדי הדדי קאתו ג) מיחייב או ג לא
ד' אמות. תוס' הרא"ש.
רבינו חננאל (המשך)
מחיצה כו'. גבי חוליא דבור לא שייך
ואמאי. מיחייב הא מתני' ד' אמות
יד. הואיל והיה שם רשות
מיחייב תיפשוט ליה מדידיה דתנן הזורק
ד)
הרבים עליו מתחילת
שעושה הכרמלית הזו רה"י
למימר הכי ליחייב המשתמש מרה"ר
קתני ואפילו מצומצמות וכי נח בפני
זריקה עד קודם הנחה.
כ"ש שיעשה הכותל ההוא
ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה טפחים
על גבה כיון שאין החוליא עצמו
הכותל נתמעט הזריקה מד' אמות
תוס' הרא"ש. טו. דלא
רה"י. וכן אמר עולא ק"ו
גבוה י': ואמאי והא קא ממעט
כזורק באויר למטה מעשרה כזורק בארץ
כדי מקום הדבילה וקתני חייב כיון
אמרי' פי' תקרה יורד
לאחרים נעשה מחיצה
וסותם בד' מחיצות.
לעצמו לא כ"ש. וסלקא
❖
מארבע אמות. פירש בקונטרס
דמעיקרא ד' אמות הוה: התם לא
והזורק בארץ ארבע אמות חייב והוינן בה
ה)
רשב"א.
כהאי טעמא. בעי ר' יוחנן
מיבטיל ליה. דבילה הלכך לאו
דמשמע ליה דמיירי אפילו בד' אמות
בור ברה"ר עמוקה ט' ועקר
ז
והא לא נח ואמר רבי יוחנן בדבילה שמינה
חוליא ממנו שיש בה טפח,
מיעוט הוא: על גבי יתידות. דקות
מצומצמותח שעובי הדבילה ממעט
שנינו ואמאי הא קא
ממעט מארבע אמות
ובעקירת החוליא נגמר
רבינו חננאל
מד' אמות וקשה לר"י דבענין זה אין
שהיו גבוהות י' ואין רחבות ד' ודף
ט
הבור רה"י כדתניא חריץ
התם לא מבטל ליה הכא מבטל ליה בעי
בעא רב מרדכי מרבה,
עמוק עשרה ורחב ד' זו היא
זה רחב ד' עשאו רשות היחיד: מהו.
נראה שיתחייב כיון שאיגודו בפניםי
עמוד ברה"ר גבוה י' ורחב
רה"י גמורה, והניח החוליא
רבא זרק דף ונח על
גבי יתידות מהו מאי
להתחייב בזריקה זו: וחפץ על גביו.
כמו מוציא חצי קופה לרה"ר דאינו
ד' וזרק ונח על גביו מהו.
ההיא ברה"ר מאי, מי
קמיבעיא ליה הנחת חפץ ועשיית מחיצה
בעיא זו עיקרה כי רה"ר
אמרינן עקירת חפץ ממקומו
חייב עד שיוציאנה כולה לחוץ דאטו
ואם תימצי לומר הוא אם תימצי לומר
תופסת עד עשרה. ומי'
ועשיית מחיצה בהדי הדדי
בהדי הדדי קאתו היינו דרבי יוחנן כי
אם זרק אדם רומח וכל דבר ארוך
כר' יוחנן דהנחת חפץ ועשיית מחיצה
ולמעלה מקום פטור הוא.
קא אתינן וחייב או לא.
כל שהוא יתחייב כיון שראשו אחד יצא
בהדי הדדי לא מיחייב הכא ודאי אדף
לפיכך אם הגביה אדם חפץ
ופשיט אם תימצי לומר כיון
קמיבעיא ליה לרבא כגון דזרק דף וחפץ
מרה"ר ולא הגביהו יותר
דבשעת עקירה לאו מרה"י
חוץ לד' אמות ואם בזורק ד' אמות
לא מיחייב מיהו אחפץ מהו לחיובי:
על גביו מאי כיון דבהדי הדדי קאתו
מי' טפחים אלא לאלתר
עקר ובעקירתו הוא דהוה
דלא אפשר דלא מידלי. החפץ מעל
הכי גמירי לה שיתחייב בכה"ג א"כ
שהגיע לעשרה הניחו ע"ג
רה"י לא מחייב. אבל זו
כהנחת חפץ ועשיית מחיצה דמי או דילמא
ד
העמוד חייב. אבל זרקו
הבעיא השנית אם הבור
הדף בשעת הנחת הדף והדר נייח:
היכי פשיט מינהיא ועוד דאמאי משמע
למעלה מי' מעקם כשהוא
עמוק עשרה שהוא רה"י
כיון דלא אפשר דלא מידלא פורתא והדר
כעשיית מחיצה. ברישא והדר הנחת
ליה טפי בהאי דזרק ארבע אמות
ברה"ר ויש במחשבתו שאם
גמורה ועקר חוליא מרה"ר
נייח כעשיית מחיצה והנחת חפץ דמי
יפול ינוח ברה"י, אלא
ונתנה לתוכה, ובנתינת
בכותל דהוו מצומצמות משאר ארבע
החפץ דמי חייב דבשעת הנחתו כבר
שבזריקתו יצא ברה"ר
החוליא לתוכו נתמעט הבור
תיקו אמר רבא פשיטא לי מים על
נעשה דף רה"י: היינו הנחתן. ואם
ו)
ה
אמות השנויות בכל הש"ס ונראה
יב
למקום פטור שהוא האויר
מעשרה, מי אמרינן כיון
גבי מים היינו הנחתן אגוז על גבי מים
ואח"כ חזר ונפל ונח ברה"י,
דבשעת התחלת הנחה רה"י
לר"י דמיירי הכא שזרק חוץ לארבע
נטל מקצתן והוציא הוה עקירה:
מי אמרינן הרי עקירה
גמורה הוא מיחייב, או
לאו דלמא כיון שבהנחת
אמות כמו בכל מקום והכי פריך והא
לאו
ברה"ר והנחה ברה"י
ואע"פ שבין עקירה והנחה
החוליא נסתלקה המחיצה
קא ממעט מד' אמות שמקום הדבילה נתבטלה מתורת רשות הרבים שבטל לכותל והרי הוא ככותל עב ולא הוי עוד על גביו רשות הרבים
יג
נכנס למקום פטור, שהוא
ונתמעט הבור פטורא).
ואם זרק מחט או קוץ ד' אמות ונח על הדבילה או נתקע בתוכו היה פטור דהרי מקום הדבילה נתמעט מדין רשות הרבים ואפ"ה חייב הואיל
ואקשינן והא לא נח, וא"ר
חייב. או דילמא כיון
ובתחילת הזריקה עד קודם הנחה היה שם רה"ר עליו והנחה ומיעוט רה"ר בהדי הדדי קא אתו והכא נמי הוה לן למימר הנחה וסילוק מחיצה
יוחנן בדבילה שמינה שנו.
דממקום פטור הוא דקא
אתיא פטור. ופשטו ליה
הלא כיון שעמד ברחוק ד'
בהדי הדדי קאתויד ומשני התם לא מבטלי ולהכי לא מבטל רה"ר: זרק דף כו' הנחת חפץ ועשיית מחיצה כו'. וא"ת אפילו ליכא בקיעת
רבה ורב יוסף ואביי
אמות מצומצמות מן הכותל
גדיים היכי חשוב לשוייה תחתיו רה"י מ"ש מטרסקל ועמוד ברה"ר גבוה י' ורחב ד' ואין בעיקרו ד' דאמרינן (לקמן דף קא.) זרק ונח על גביו
מתניתין היא, הלא תראה
וזרק בכותל דבילה שמינה
חולית הבור והסלע
ונדבקה בכותל, הרי מיעטה
חייב משמע דוקא על גביו אבל תחתיו לא ואומר ר"י כגון שיש שתי מחיצות של יתידות ובשלישית אמרינן פי תקרת דף יורד וסותםטו:
שגבוהין י' ורחבין ד'
הדבילה הד' אמות שבינו
פירות ובין הכותל אעפ"כ הוא
מכוונין הנותן על גבן חייב
וכן הנוטל מעל גבן חייב,
חייב, הכא נמי כיון שהניח
ואי אפשר הנותן והנושא שאין מגביה משהו ונמצא יוצא למעלה מעשרה ואחר יורד ונח בחוליא או לסלע, וכן הנוטל מעל גבו
החוליא בבור עמוק י' אע"פ שמיעטו החוליא יהא חייב. ופרקינן שאני התם דדבילה לא מבטל לה ודעתו לנוטלה לפיכך לא
ממעטא, אבל החוליא בטולי מבטל לה לגבי בור, ויש לומר דממעטא בבור ופטור. וזו הבעיא לא איפשיטא. בעי רבא זרק דף על
ומניח ברה"ר ואעפ"כ חייב. ואקשינן עלייהו ודילמא מתניתין בדבר דק כמו מחט דאפשר למשקליה ולאחותיה בלא הגבהה. השיבו
גבי יתידות, כגון טרסקל בראש קנה שנעשה רה"י. ואמרינן מאי קא מיבעיא ליה הנחת חפץ ועשיית מחיצה בהדי הדדי, היינו
לו מחט נמי אי אפשר דלא מידלא פורתא. והני מילי דחיות הן, ושניא הא שמעתא מדרב חסדא דיציאות השבת כדבעינן לפרושי
לקמן. א"ר מיישא בעי ר' יוחנן כותל ברה"ר גבוה עשרה ואינו רוחב ד' ומוקף [ל]כרמלית ועשאו רה"י וזרק ונח על גביו מהו.
בעיא דר' יוחנן דאיבעיא ולא אפשיטא. אלא כי קא מיבעיא ליה לרבא כגון שזרק דף ויש על גביו חפץ ונח הדף על גבי יתידות
פי' כגון שהיה הכותל מחיצה בין רה"ר לכרמלית, ואח"כ בנה כותל בכרמלית שכנגדו ועשה הכרמלית ההיא רה"י, מי אמרינן
והחפץ על גביו, מי אמרינן אפילו זה כהנחת חפץ ובהנחתו נעשית מחיצה דמי, או דלמא כיון דלא אפשר שלא יעל[ה] החפץ
הרי הכותל זה בחזקתו וכיון שאין בו רחב ד' מקום פטור הוא, או דלמא כיון שעשאו [רה"י] כמאן דמליא שאר ד"ט דמי. ופשטינן
מעט ואח"כ יפול על הדף, נמצא שנעשה מחיצה ואח"כ נותן החפץ עליו וחייב. ועלתה בתיקו. אמר רבא פשיטא לי זרק מים על
כשהיה כותל לכרמלית מקום פטור היה, והשתא דהוה ליה כותל רה"י כיון שנח עליו כמאן דנח ברה"י דמי, שאם זה הכותל הוא
גבי מים, או שעקר מים מרה"י והניחן על גבי מים ברה"ר חייב וזו היא הנחתן. זרק או שהניח אגוז על גביהן וצף על גביהן,
א) נראה דחסר כאן בד' רבינו וצ"ל ותפשוט ליה מדידיה דתנן הזורק וכו' למטה מי' טפחים כזורק בארץ.