הזורק פרק
אחד
עשר שבת
ק.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פירות
מבטלי מחיצתא. וא"ת ומ"ש מדבילה שמינה דאמרינן
לאו היינו הנחתן.
משם לאו עקירה היא: שמן על
גבי
ואם נטלו
יט א מיי' פי"ד מהל' שבת
א) לעיל דף ה:, ב) ג"ז שם
עירובין דף עא: [טבול יום פ"ב
הלכה כב:
יין. לענין שבת מחלוקת ר' יוחנן בן נורי ורבנן: דתנן שמן. של
לעיל דלא מבטלי ואביי דהכא אית ליה שינויא דבדבילה
כ ב שם הלכה כג:
מ"ה], ג) לעיל ז: צו:, ד) [לעיל
תרומה: שצף על גבי יין. של תרומה. משום הכי נקט טבול יום
שמינה שנו כדאמר בפ"ק (דף ז:) זימנין משני ליה בכותל דלית ביה
כא ג מיי' שם הל' יח סמג
ז: וצט:], ה) ג"ז שם, ו) [לעיל
ז: וש"נ], ז) [לעיל פ. עירובין
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
משום דפוסל ואינו מטמא הלכך לא פסל אלא שמן בלבד דלאו חיבור
חור ובדבילה שמינה כו' וי"ל דדבילה אינה עומדת כל כך להתבטל
צח:], ח) [לעיל ו.], ט) [לעיל
שמה סעיף יב:
הוא למיהוי כחד ואילו הוה טמא הוה
שם בכותל כמו שרגילין לבטל פירות
כב ד מיי' שם:
צז.], י) [מתניא], כ) דלא בעינן
כג ה מיי' שם וסמג לאוין סה
מטמא ליה לשמן ושמן פסל ליה ליין:
בבור כעין תבואה אי נמי דבילה
הנחה כדפי' לעיל דיש חילוק בין
לאו היינו הנחתן בעי רבא אגוז בכלי וכלי
❖
א)
מתגלגל ובין אינו מתגלגל כצ"ל,
טוש"ע שם סעיף יוד:
שניהם חיבור. דהוי כחד ונפסל אף
דבר מועט הוא ולא מבטלא אבל
צף על גבי מים מהו מי אמרינן בתר אגוז
כד ו מיי' שם הל' טז:
כה ז מיי' פי"ז שם הל' ד
בור מלא פירות או חציו מבטל רה"י
היין. ולענין שבת נמי לרבנן הוה ליה
אזלינן והא נייח או דילמא בתר כלי אזלינן
טוש"ע א"ח סי' שסג
הגהות הב"ח
וה"ה דגרעין אחד או דבר מועט לא
כאגוז על גבי מים ולרבי יוחנן הוה
והא לא נייח תיקו שמן על גבי יין מחלוקת
סעיף לו:
ליה כמים על גבי מים: וזרק לתוכה
מבטל רה"י וא"ת היכי ממעטי הני
כו ח ט מיי' פי"ג שם הלכה
(א) רש"י ד"ה כ"ש וכו'
ר' יוחנן בן נורי ורבנן דתנן שמן שצף על
דמבטל לה התם לר' יוחנן
ב)
כב:
מחצלת. משום סיפא נקט ליה דבעי
פירות והא אמר בפרק חלון (עירובין
כז י מיי' שם הל' טז [וע"ש
דמיבעיא ליה חוליא מחצלת
גבי יין ונגע טבול יום בשמן לא פסל אלא
❖
למימר חלקה במחצלת פטור לאשמעי'
עח:) כל דבר הניטל בשבת אינו ממעט
פשיטא ליה כצ"ל והד"א:
בכ"מ]:
(ב) תוס' ד"ה אחזתו וכו' ונראה
שמן ר' יוחנן בן נורי אומר שניהם חיבור זה
דהנחת חפץ וסילוק מחיצה בהדדי
ואפי' אי איירי הכא בטבל שאין ניטל
דע"ג קרקע. נ"ב פי' אפי'
לזה אמר אביי בור ברה"ר עמוקה עשרה
פטור והכא סילוק מחיצה דזיל הכא
בשבת מ"מ כיון דניטל מן התורה
א
א
במתגלגל ואפי' לא אחזתו הרוח:
מוסף רש"י
(ג) בא"ד דלא בעינן כדפרי'
ליכא ארבעה וזיל הכא ליכא ד' דבצר
הזורק לתוכו אמאי פטור ואומר ר"י
ורחבה שמנה וזרק לתוכה מחצלת חייב
❖
לעיל. נ"ב בפ' המוציא יין דף פ
הובא בסוף המסכת.
ליה עובי מקום מחצלת: כל שכן
דמן התורה ממעט כל דבר ואפילו
$ חילקה במחצלת פטור לאביי דפשיטא ליה
בד"ה והא אמר: (ד) בא"ד
חוליא. דסילוק מחיצה ודאי הוא
הניטל ומדרבנן הוא דגזרו דדבר
כמי שהונחה דמיא היכא וכו'
דמחצלת מבטלא מחיצה כל שכן חוליא
כי ההיא דפירקין. נ"ב בד' צז
מוסף תוספות
דמבטיל לה: לרבי יוחנן מחצלת
הניטל אינו ממעט ולהכי לא קאמר
❖
(א)
ע"ב:
דמבטלא מחיצה לרבי יוחנן דמיבעיא ליה
פשיטא ליה דלא מבטלא. דאי נמי
מותר לזרוק בתוכו אלא קאמר הזורק
א. ובטלין הן ליומן שם.
חוליא מחצלת פשיטא דלא מבטלא מחיצת'
רשב"א. ב. ובצד רה"י הם
אמרינן סילוק מחיצה והנחת חפץ כי
לתוכו פטור משמע דאיסורא דרבנן
רחבים ד' אבל לא מצד
גליון הש"ס
ואמר אביי בבור ברה"ר עמוקה עשרה ורחבה
הדדי פטור הכא חייב דלא מבטל ליה
איכא ואפילו בחריץ שבין שתי חצרות
רה"ר ולכו"ע הוי חור רה"י,
גמ' חילקה במחצלת. עיין
דהא חורי רה"י כרה"י דמי.
ארבעה מלאה מים וזרק לתוכה חייב מלאה
הלכך לאו סילוק מחיצה היא: וזרק
אמרו דדבר הניטל אינו ממעט אע"ג
בחידושי הרשב"א לעיל ח ע"א
תוס' לעיל ז: ג. דלר"מ חוקקין
❖
ד"ה רחבה ששה: לתוכה. מרה"ר מידי דנייחא כגון אבן
דהוי לקולא דלא אסרי אהדדי אבל
פירות וזרק לתוכה פטור מ"ט מים לא
להשלים והוי כד' על ד' אבל
או מים: חייב. ולא אמרינן כיון
ממש בחור כל שהוא אפי'
ק"ק דבפרק חלון (שם) מייתי
מבטלי מחיצתא פירות מבטלי מחיצתא
ר"מ מודה דלא אמרינן
דמלא הוא לא הוי רה"י דמבטל להו
על בית שמילאוהו תבן דהוי לענין
תניא נמי הכי הזורק מן הים לאיסרטיא ומן
חוקקין להשלים. תוס' לעיל
רבינו חננאל
מחיצות: מלאה פירות. פטור דבטיל
אהל דאורייתא:
ז: ד. דאפטור דמתניתין. תוס'
האיסרטיא לים פטור ר"ש אומר אם יש
והלכה
הרא"ש. ה. בתוך ד' אמות.
לאו הנחה היא ופטור. ואגוז
מחיצות כאילו מלאוה עפר: תניא
ונחה בחור כל שהוא כו'.
תוס' הרא"ש. ו. דלענין פטורא
בכלי וכלי ע"ג המים, לא
במקום שזרק עמוק עשרה ורחב ארבעה
נמי הכי. דמים לא מבטלי מחיצה:
בחור מפולש איירי והאי
ב
בתוך ד' אמות לא חשיב
אפשיטא. שמן על גבי מים,
חייב: מתני' הזורק ארבע אמות בכותל
כמונח לכו"ע, דא"כ לא
פלוגתא דרבי יוחנן בן נורי
ג) ג
מן הים לאיסרטיא. מכרמלית לרה"ר
חוקקין להשלים היינו לשוויה מקום ד'
ורבנן. אמר אביי בור ברה"ר
מתחייב לעולם זורק ד'
כדפי' בפ"ק (דף ז:) : והא לא נח.
למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר למטה
פטור: איסרטיא. הוא סרטיא :
ח)
ג
עמוק עשרה ורחב ח', זרק
אמות ברה"ר לר"ע, ליכא
למימר הכי. תוס' הרא"ש.
לתוכה מחצלת חייב דעדיין
ר"ש אומר אם יש. בים במקום שזרק
מעשרה טפחים כזורק בארץ הזורק בארץ
וא"ת מאי פריך והתניא לעיל (ד' צז.)
ז. מדקאמר תניא נמי הכי.
חדא רשותא היא. אבל נתכוון
ארבע אמות חייב: גמ' והא לא נח א"ר
גומא מיוחדת לבדה עמוקה עשרה
תוך ג' ד"ה חייב אע"ג דלא נח ואין
תוס' הרא"ש. ועי' בגליון.
לחלקה במחצלת, הוויין להו
ד)
ח. ואזרק חוץ לד' אמות קאי.
ב' בורות עמוקין עשרה ואין
נראה לומר דאתוך ד' אמות קאי
ורחבה ד' רה"י לעצמה היא ולא הוי
ד
יוחנן בדבילה שמינה שנינו א"ר יהודה
ד
תוס' הרא"ש. ט. ולהכי פריך
בכל אחד רחב ד' שהרי
אמאי פטור הא לא נחה וא"כ כשנח
כשאר ים אף על גב דים נמי עמוק
והא לא נח. תוס' הרא"ש.
מיעטן המחצלת מלהיות בכל
אמר רב א"ר חייא ה) זרק למעלה מעשרה
הוא. וממילא שמעינן מדר"ש דמים
אחר כך חוץ לארבע יתחייבו דהא
י. במתגלגל ברה"ר ועדיף
אחד ד', ויצאו מתורת רה"י
והלכה ונחה בחור כל שהוא באנו למחלוקת
והרי הן מקום פטור. והא
משאר קלוטה באויר והוי
לא מבטלי מחיצה: גמ' רבי מאיר
י)[מתניתין]ז נמי הכיח משמע דאחוץ
כמונח לר' יהודה. תוס' לעיל
דאביי פליגא אדר' יוחנן, דהא
ר' מאיר ורבנן לר"מ דאמר חוקקין להשלים
ו)
ורבנן. דאיפליגו בחוקקים להשלים
לד' אמות פריך אמאי חייב וי"ל
פ. ד"ה הא. יא. במקום דלא
ר' יוחנן בעי ליה חוליא
מיחייב לרבנן דאמרי ה אין חוקקין להשלים
בעי שתנוח שם כגון. תוס'
מבטלא מחיצתא או לא, וכיון
בפ"ק דיומא (דף יא:) ובעירובין (ד'
דפריך לרבא דאמר תוך שלשה לרבנן
הרא"ש. יב. בעי הנחה ע"ג
דחוליא מיבעיא ליה מחצלת
לא מיחייב תניא נמי הכי זרק למעלה
יא:) לר"מ דאמר חוקקין להשלים
בעי הנחה ע"ג משהו :
ט
משהו. תוס' הרא"ש.
פשיטא ליה דודאי לא מיבטלא
אחזתו הרוח משהו כו'. פי'
יג. דמשמע דבענין אחר לא
מחיצתא ועדיין רה"י היא.
במקום שיש כדי לחוק הכא חייב דרואין
מעשרה והלכה ונחה בחור כל שהוא ר"מ
מחייב. תוס' הרא"ש.
ולאביי דפשיטא ליה דמבטלא
החור כאילו הוא ארבעה: תל המתלקט.
שעיכבתו ע"ג קרקע או
מחייב וחכמים פוטרין א"ר יהודה אמר רב תל
יד. כוותיה, דמשמע סיפא.
מחיצתא כ"ש חוליא דודאי
תוס' הרא"ש. טו. דוקא. תוס'
מיבטלא, מלתא דמיבעיא ליה
שהוא מדרון והולך ומתלקט מעט
אפי' באויר כדפי' בקונט' דחשיבה
המתלקט עשרה מתוך ארבע וזרק ונח על
ו
הרא"ש. טז. כי נפיק חוץ לד'
לר' יוחנן פשיטא ליה לאביי.
מעט עד שמגביה י' מתוך ד"א הרי
אחיזת הרוח כמונח על גבי משהו
ומים בבור לא ממעטי לה
אמות דלענין פטורא לא
גביו חייב תנ"ה ז מבוי ששוה לתוכו ונעשה
הוא כאילו זקוף כולו והוי רה"י במקום
ונראה דע"ג קרקע אפי' לר' יהודה
חשבינן לה כמונח לכו"ע
ולא מבטלי מחיצות, אבל
(ב)
מדרון לרה"ר או שוה לרה"ר ונעשה מדרון
כדפרישית לעיל. תוס'
פירות שבב[ו]ר הטומן בבור
❖
גובהו ואם זרק מרה"ר ונח על גביו
דהיינו רבנן דקאמר רבא דצריך הנח'
הרא"ש.
אם נתן כלום לממעלה פטור
לתוכו אותו מבוי אינו צריך לא לחי ולא
חייב. ודוקא נקט מתוך ד' אמות דאי
מודה דלא בעינן כדפי' לעיל (דף
(ג) כ)
דפירי מבטלי מחיצתא. וה"מ
י
דבטלינהו גבי בור, אבל אי
קורה רבי חנינא בן גמליאל אומר תל
מתוך ה' הרי הוא כשאר רשות הרבים
פ.) ומיהו ק"ק דבסמוך מסקינן איפכא
אצנעינהו לפירי בבור למהדר
רבינו חננאל (המשך)
דניחא תשמישתיה להילוך: ונעשה
המתלקט עשרה מתוך ארבע וזרק ונח על
דמתגלגל כיון דאין סופו לנוח לאו
ולמיכל מינייהו לבתר הכי, לא
מתני'
ממעטי בבור. מתני' הזורק ד'
חורי רה"ר אביי אמר כרה"ר
מדרון לרה"ר. שהיה קרקע המבוי
כמונח דמי אבל האי כיון דסופו לנוח
ח זרק לתוך ד' אמות
גביו חייב:
אמות בכותל, אם נתכווןלזרוק
דמו, רבא אמר לא כרה"ר
כמונח דמי וחזר ר"י לפרש דודאי
גבוה מקרקע רה"ר והוצרך לשפע אצל
דמו. והאי דתנן למטה מי'
למעלה מעשרהטפחים בכותל,
ונתגלגל חוץ לד' אמות פטור חוץ לד' אמות
הרי הוא כזורק באויר, והזורק
טפחים כזורק בארץ, דקא מוקי
פתחו לצד רה"ר או שהיה שוה לרה"ר
רבי יהודה סבר כר"ע דקלוטה כמו
ונתגלגל לתוך ד' אמות חייב: גמ' והא לא
לה ר' יוחנן בדבילה שמינה,
באויר פטור. ואם נתכוון למטה
שהונחה היכא דבעי שתנוח שם כי
ונעשה מדרון לתוכה שהיה רה"ר גבוה
(ד)
מי' טפחים בכותל, הרי הוא
איתיביה רבא לאביי מינה וא"ל
נח אמר ר' יוחנן והוא שנח על גבי משהו
ט
מקרקע המבוי וכניסת המבוי נמי
ההוא דפירקין אבל יאבההוא דפרק
כזורק בארץ והזורק בארץ
אי ס"ד חורי רה"ר כרה"ר למה
תניא נמי הכי זרק חוץ לד' אמות ודחפתו
ד' אמות חייב. ואקשינן עלה
לי לאוקמה בדבילה שמינה
מן הפתח ולפנים גבוה כקרקע רה"ר
בתרא דעירובין (ד' צז:) היה קורא
הזורק למטה מעשרה טפחים
לוקמה בחור. זמנין משני ליה
הרוח והכניסתו ואע"פ שחזרה והוציאתו
ברחב אמה או חצי אמה ואח"כ הוא
בספר דלא בעי שתפול שם בעי ר'
חייב, והא לא נח. ואוקמה ר'
אביי שאני צרור וחפץ דעבידי
יוחנןבזורק דבילה שמינה שיש
דהדרי. זמנין משני ליה בכותל
פטור אחזתו הרוח משהו אף על פי שחזרה
נעשה מדרון לצד דופן האמצעי:
יהודה הנחה על גבי משהו ורבא
בה ליחלוחית ונדבקה בכותל
דלית ביה חור. ממאי מדקתני
אותו מבוי אינו צריך לחי.
דאותו
קאמר דרבנן דר"ע לית להו קלוטה
והכניסתו חייב אמר רבא תוך ג' לרבנן
חייב שהרי נגמרה מחשבתו
רישא למעלה מי'טפחים כזורק
ז)
י
כאשר ניטוחה, זו היא הנחתה.
באויר ואי ס"ד בכותל דאית
גובה שבצד הפתח הוה ליה מחיצה
כמו שהונחה דמיא בשום מקום אפי'
צריך הנחה על גבי משהו יתיב מרימר וקאמר
הא דאמר ר' חייא זרק למעלה
ביה חור אמאי כזורק באויר
אף על פי שהוא משפע והולך:
רצונו שתנוח שם אפילו תוך ג' ולא
יב
מי' טפחים בכותל והלכה
לוקמא דנח בחור. וכי תימא
לה להא שמעתא אמר ליה רבינא למרימר
מתני' זרק חוץ לד"א ונתגלגל
ונחה בחור כל שהוא מחלוקת
דלית ביה ד', והא רב יהודה
ס"ל כברייתא דלעיל דקתני תוך ג'
לאו
ר' מאיר ורבנן. פירוש כגון
אמר רב א"ר חייא זרק למעלה
כו' חייב. לא שנפל לארץ דא"כ לא
ד"ה חייב אלא סבר כברייתא דהכא
שהיה זה החור עצמו בגבוה
מי' ונח בחור כל שהו באנו
צריכא למימר אלא שהרוח גלגלתהו מן האויר לתוך ד' אמות: גמ' והא
י' טפחים, ומקרקעית החור
למחלוקת ר"מ ורבנן, אלא לאו
דקתני אחזתו הרוח משהו ומתניתין נמי משמע דאיירי בנח משהו
יג
יד
ש"מ בכותל דלית ביה חור.
ולמטה עשרה טפחים מכוונים.
לא נח. חוץ לד' ואמאי אזלינן בתרה: שנח ע"ג משהו. שעמד קצת ואח"כ
כדאוקי ר' יוחנן דומיא דרישא דקתני תוך ד' אמות פטור דאייריטו
ואילו היה בחור ד' על ד'
ואע"ג דאביי פריק לנפשיה
נתגלגל. והוא הדין אם אחזתו הרוח באויר ועכבתו מעט ואחר כך
בשנח דאי לאו הכי אמאי מיפטר ורב חלקיה בר טוביה דאמר
הילכתא כרבא. אמר רב יהודה
דברי הכל כרה"י וחייב הזורק
טז
אמר רב תל המתלקט י"ט
מרה"ר לתוכו. ושמעתין בחור
הכניסתו דחשיב נמי הנחה אם בתוך ג' הוא: ודחפתו הרוח. בעודו
לעיל תוך שלשה ד"ה חייב מוקי מתניתין בדלא נח ורישא דקתני
מתוך ד' אמות וזרק ונח על
דלית ביה ד' על ד', דר' מאיר
באויר: אחזתו משהו. הרוח עכבתו במקומו מעט: לרבנן. דפליגי
פטור מיירי כגון שפסק כחו ומחמת הרוח נתגלגל חוץ לארבע:
גביו חייב. פי' אדם שעומד
סבר כל כי האי גוונא חוקקין
ברה"ר ועקר מרה"ר והניחו
להשלים וכיון שיש בעובי
עליה דר"עט) בזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע דלית להו קלוטה כמי
עושה
בתל זה, כיון דקיי"ל גדר
הכותל לחוק ולהשלימו לחור
שהונחה לא תימא בתוך ג' מודו אלא אפילו תוך ג' נמי צריך שינוח ואם עבר רה"ר כולה פטור. ונפקא מינה נמי לזורק ד' אמות וכשבא לנוח והגיע
ברה"ר גבוה י' רחבו ד' זו היא
היה ד' על ד' רואין בכוונת
רה"י גמורה, האי תל נמי רה"י
הלב כאילו חקוק הוא ויש בו
לתוך ג' נזכר שגגתו עד שלא נח פטור כדאמרינן במתני' (לקמן דף קב.) עד שתהא תחלתו וסופו שגגה ולא אמרינן עד שלא נזכר הוה ליה מונח:
הוא. והיכי דמי מתלקט כגון
ד' על ד' וחייב. וחכ"א אם יש
לאו שצידו אחד עומד בגידוד י'
בחור הזה ד' על ד' [חייב],
טפחים מן הארץ כגדר, והצד שכנגדו משופע כמדרון וכמין כבש שמתוך ד' אמות בשיפוע המדריגה גובה ועולה י' טפחים כגון זה ד'
אבל לחוק ולהשלים אין חוקקין כי האי גוונא חקיקה בלב', אלא הרי הוא כגדר גבוה י' טפחים ואינו רחב ד' שהזורק לתוכו פטור. והא
אמות י' טפחים, הציור. אם נח החפץ (הזורק) [הזרוק] על גובהו של תל זה שהוא גבוה י' [הזרוק] על גובהו של תל זה שהוא גבוה י'
דר' מאיר וחכמים מפורש בפרק א' דעירובין כיפה ר' מאיר מחייב במזוזה וחכמים פוטרין, ושוין שאם יש ברגליה עשרה שחייבת. אמר
טפחים, אע"פ שמצד אחר עולין בו בכבש כשיעור ד' אמות חייב. ואפילו מכל סביביו משופע ועולה כיון שגובהו עשרה ושיפועו ד'
אביי הכל מודין אין ברגליה שלשה ולא כלום, יש ברגליה ג' ואינה רחבה ד' ולא כלום הוא, כי פליגי היכא דרחבה ד' ויש ברגליה ג'
אמות כרה"י דמי גבהו כגון זה. ומפרש בגמרא דקדשי קדשים [דף סג], אמר רמי בר אבא כל כבשי כבשים שלש אמות (ומחצה) לאמה,
ואינה גבוה י' ויש בה לחוק ולהשלימה לעשרה, ר"מ סבר חוקקין להשלים וחכמים סברי אין חוקקין להשלים. וזה הוא ביוה"כ פרק
חוץ מכבשו של מזבח ג' אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע. אבל אם אין התל עולה לגובה עשרה אלא מתוך שיפועו יתר מד' אמות, לא
א' דחוקקין להשלים. ומפורש נמי בפרק המוצא תפלין בענין מפתח שהוא למעלה מעשרה, אמר אביי ש"מ מהא מתניתא תלת, וחדא
מינייהו חוקקין להשלים. ירושלמי אם יש חור בכותל מחלוקת ר' מאיר וחכמים, על דעתיה דר' מאיר בין יש בו ד' על ד' בין אין בו את
מחשב כרה"י. ומפורש במסכת עירובין פרק עושין פסין בעא מיניה רחבה מרבה תל המתלקט י' מתוך ד' אמות ורבים בוקעין בו חייבין
רואה את הכותל כגמום, על דעתייהו דרבנן אין את רואה את הכותל כגמום אלא כסתום. והך דרב חסדא דיציאות השבת דאמר נעץ קנה
עליו משום רה"ר אי לא. אליבא דרבנן לא תבעי לך, השתא ומה התם דניחא תשמישתיה הא אמור רבנן דלא אתו רבים מבטלי מחיצתא
ברה"י וזרק ונח על גביו חייב אפילו גבוה מאה אמה שרה"י שלה עולה עד לרקיע, לא דמיא להא (לא ל)בעיא ד[רב] מרדכי, ולא להא דר'
הכא דלא ניחא תשמישה לא כל שכן, כי תיבעי לך אליבא דר' יהודה. ואע"ג דפשיט רבה אליבא דר' יהודה ואפילו במעלות בית מרון,
חייא, דהני בעמוד עומד ברה"ר וחלק רשות לעצמו בגובהו, וכותל שהוא ברה"ר ונח בחור שהוא למעלה מי' טפחים. אבל דרב חסדא
לאו הלכתא כר' יהודה. א)והא דרבי יהודה דאמר אם היתה דרך הרבים מפסקתה יסלקנה לצדדין, וחכ"א אין צריך. ועיקר דשמעתא
מעלות ומורדות שבא"י אין חייבין עליהן משום רה"ר לפי שאינן כדגלי מדבר. ותנן נמי הגיע להר מבליעו וחוזר למידתו. אמר רבא
בעמוד ברה"י ועקר אדם חפץ מרה"ר וזרקו ברה"י למעלה ונח ע"ג עמוד שהוא ברה"י, אפילו ע"ג ק' אמה חייב, שכבר זרק מרה"ר
לרה"י. וקא אמרינן בה אמר אביי ברה"י כ"ע לא פליגי כדרב חסדא, והאי חור אם היה בתוך י' לא חשיב לא כרה"ר ולא כרה"י, דאתמר
ל"ש אלא בהר המתלקט י' מתוך ד' אמות, אבל הר המתלקט י' מתוך ה' מודדו מדידה יפה. רב הונא מתני לה לקולא לא שנו אלא בהר
א) כ"ה בכת"י. ומשנה זו בעירובין שם ע"א.