ק:
הזורק פרק אחד עשר שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עושה
מקום
ארבעה וממלא. פירש בקונטרס עושה מחיצות
לאו היינו מתניתין. דקתני חוץ לארבע אמות
ונתגלגל כו' חייב
כח א מיי' פי"ד מהל' שבת
א) לעיל ח:, ב) [גיטין ח.],
ג) [לקמן קמא.], ד) [דף ח.],
הל' ד ויא סמג לאוין
קטנות ואין נראה לר"ת ולר"י דהא תנן בפרק כיצד
ואמר רבי יוחנן והוא שנח הא לא נח לא מדלא אוקמא רבי יוחנן
ה) [לקמן קא:], ו) במ"א: כי
סה טוש"ע א"ח סי' שמה
כגון שבא לתוך ג': מתגלגל קאמרת. דבר שהרוח מגלגלו באויר
משתתפים (עירובין דף פז:) גזוזטרא שהיא למעלה מן המים אין
סעיף יד:
מיפרשן מהדדי מפסיקן
❖
כט ב ג מיי' שם הל' כד:
כרמלית, ז) [שם],
קאמרת: כיון דסופו לנוח.
ממלאין ממנה מים בשבת אא"כ עשו
לה מחיצה גבוה י' כו' אלא
ונזכר עד שלא נח נימא כמונח דמי
ל ד מיי' פ"ג מהלכות
דהא סופו לנוח וכבר בא לתוך ג':
עושה מקוםא (ב) היינו שיהיה הזיז רחב
עירובין הלכה כה:
מתני' וכמה הוא רקק מים.
לא ה ו מיי' פי"ד מהל'
ארבע טפחים כדי שלא יהיו המחיצות
לאו היינו מתני' וא"ר יוחנן והוא שנח [א] ע"ג
הגהות הב"ח
שבת הלכה ה ופט"ו
עשויות לפחות מארבעב ולמאן דשרי
כמה עומקו דנימא אכתי רה"ר הוא
משהו א"ל מתגלגל קאמרת מתגלגל אין סופו
(א) רש"י ד"ה והא מורשא
הלכה כ סמג שם טוש"ע
הכא בזיז כל שהוא לא תקשי דמוקי
ולא נעשה כרמלית. רקק גרביל"א:
וכו' ואפי' המים הן
א"ח סי' שמה סעיף יח וסי'
לנוח אבל האי כיון דסופו לנוח אע"ג דלא נח
פחותין: (ב) תוס' ד"ה עושה
גמ' הילוך הילוך. דנקט תרי זימני
שנה סעיף א:
התםג כשאין המים עמוקים י' אי נמי
כמאן דנח דמי קמ"ל: מתני' א הזורק בים
ז [מיי' פט"ו שם הלכה יט
וכו' עושה מקום ארבעה
❖
התם גזרינן שמא יעלה הים שירטון
רשות הרבים מהלכת בו חד למימרא
סמג שם טוש"ע א"ח ריש
היינו:
❖
ארבע אמות פטור אם היה רקק מים ורשות
ב א)
סי' שנה]:
כדגזרינן בפרק קמא דעירובין (דף ח.)
דאי אין רגילין להלך בו פטור וכי
הרבים מהלכת בו הזורק לתוכו ד' אמות
אבל ספינה לעולם אין מהלכת בפחות
רגילין להלך בו חייב ואע"ג דהילוך
גליון הש"ס
חייב וכמה הוא רקק מים פחות מעשרה
מי' ולא שייך למגזר:
ע"י הדחק הוא וחד לאשמעינן דדוקא
מוסף רש"י
תוס' ד"ה גמירי ומיהו צ"ל.
גמירי
דאין ספינה מהלכת למטה
טפחים רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו
הילוך ע"י הדחק שמיה הילוך אבל
הזורק בים ארבע אמות
עיין מג"א סימן רמח סק"ז
גמ'
מי'. והא דקאמר בפרק
פטור. דכרמלית היא (ערובין
ביאור להמשך דברי תוספות
תשמיש לרבים ע"י הדחק כגון גומא
הזורק בתוכו ד' אמות חייב: א"ל ההוא
❖
פז.). רקק מים. גרוויל"א
אלו:
תשעה ברה"ר אע"ג דחזיא לאצנועי
מי שהוציאוהו (עירובין דף מג.) במהלכת
מרבנן לרבא בשלמא הילוך הילוך תרי זימני
ומים צפין עליו (לעיל ח:).
ביה כומתא וסודרא לא הוי תשמיש
ברקק התם מיירי בספינה קטנה
ורשות הרבים מהלכת בו.
הא קמ"ל הילוך ע"י הדחק שמיה הילוך
שעוברין באותו רקק ברגליהם
הגהות הגר"א
למיהוי ההוא גומא רה"ר כעמוד ט'
אבל הכא בספינות גדולות שטוענין
. חייב. דרה"ר הוא
תשמיש ע"י הדחק לא שמיה תשמיש אלא
(שם)
אותן ביותר ונשקעות הרבה במים
שהרבים מכתפין עליו דאמרינן בפ"קד)
[א] גמרא והוא שנח ע"ג
(ערובין פז.). פחות מי'
רקק רקק תרי זימני למה לי חד בימות החמה
טפחים. שאין המים עמוקים
משהו. נ"ב צ"ל והוא שנח
דהוי רה"ר: אלא רקק תרי זימני
ואין מהלכות בפחות מי' $ומיהו צ"ל
❖
עשרה (לעיל ח:). הזורק
משהו:
וחד בימות הגשמים וצריכי דאי תנא חדא
למה לי. לאשמעינן הילוך על ידי הדחק
דאף הכלי שדולה בו ונשקע במים הוי
בתוכו ד' אמות חייב.
❖
שהוא כרה"ר גמורה (שם).
ה"א ה"מ בימות החמה דעבידי אינשי דמסגי
אחרינא: דלא הוי ד' אמות. רחב
למעלה מי' דאי לאו הכי היאך ממלאד:
ודילמא מורשא אית לה. פירש
לעזי רש"י
דלא טריחא להו מילתא לעבור בתוכו
לאקורי נפשייהו אבל בימות הגשמים לא ואי
❖
גרביל"א. חול, חצץ.
ר"ח דילמא יש מורשא
ונוח לעבור מלהקיף ולילך לראשו
מוסף תוספות
אשמעינן בימות הגשמים דכיון דמיטנפי לא
שהוא כלה שם: אבל היכא כו'. הדר
לקרקע שסמוך לספינהה שהקרקע
איכפת להו אבל בימות החמה לא אביי אמר
א. ארבעה. תוס' הרא"ש.
גבוה שם ואם יוציא דרך שם יהיה
תניא זימנא אחריתי לאיתויי הא:
ב. [ו]מוקף
מחיצות
רבינו חננאל (המשך)
איצטריך סד"א ה"מ היכא דלא הוי ד' אמות
ג
גבוהות עשרה וממלא
ה"מ. דהוי ר"ה: היכא דהוי רחבו ד'
למטה מעשרה במקום מילואו כיון
דרך אותו מקום ורואין
חייב ודמי לגודא דגמלא.
אבל היכא דהוי ד' אמות אקופי מקפי ליה
אמות. דלאו אורחיה למפסעי אלא
שהקרקע גבוה שם אבל רש"י דמפרש
ו
הזורק מן הים לספינה ומן
אנו את המחיצות כאלו הן
רב אשי אמר איצטריך ס"ד אמינא ה"מ היכא
מגיעות למים דמחיצה
הספינה לים פטור אבל
עברי בגויה: אגודא דגמלא. על דף
מורשא דספינה לא יתכן לשון ודילמא
תלויה מתרת במים. פסקי
אסור, שהים עצמו כרמלית
דהוה ד' אבל היכא דלא הואי ארבעה מיפסעי
דגרסינן בכל הספרים וגרסינן והא
שבגשר המוטל לרוחב הגשר כשאר
הרא"ש סימן ב'. ג. כגון
הוא וספינה פעמים שהיא
מורשא אית לה: כחו בכרמלית
שעומדת על שפת הים.
כרמלית ופעמים שהיא
הדפים ומובדל מחבירו: חייב. ואע"ג
פסעי ליה ואזדא רב אשי לטעמיה דאמר רב
תוס' רי"ד. ד. [ד]אכתי
[רה"י ופעמים שהיא] מקום
לא גזרו רבנן. והכי נמי משני בפרק
דאיכא דמיפסעו פסעי ולא מנחי
אשי האי מאן דזריק ונח אגודא דגמלא מיחייב
כשידלה וישקיע דלי
פטור. וגרסינן בעירובין
שהרי רבים בוקעין בו: מתני' הזורק מן
במים נמצא דולה
פרק כל גגות איתמר
תולין (לקמן דף קמא.) גבי האי מאן
כרעייהו עלה איכא טובא דעברי עליה:
מכרמלית ממש דמארעא
ספינה רב אמר מותר
מתני' מן הים ליבשה. מכרמלית
דסחי במיא כו'. וק' לר"י דבפרק
ועד מקום דלי ליכא
לטלטל בכולה מ"ט כיון
הים ליבשה ומן היבשה לים ומן הים לספינה
לר"ה: מן הים לספינה. מכרמלית
כיצד משתתפין (עירובין דף פח.)
עשרה. חי' הר"ן. ה. פירוש
דאית לה מחיצות רה"י
ומן הספינה לים ומן הספינה לחבירתה פטור
שמא חפירה יש בקרקע
היא, שמואל אמר אין
לרה"י: מטלטלין מזו לזו. ובגמרא ה)
אמרי' גבי גזוזטרא שהיא למעלה
והספינה עומדת בההיא
מטלטלין אלא בד' אמות,
ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו אם
ד
פריך פשיטא: שמוקפות. סמוכות
מן המים לא שנו אלא למלאות אבל
גומא וסביבותיה מקום
מחיצות הללו להבריח
אינן קשורות אע"פ שמוקפות אין מטלטלין
המילוי אינה פחות
מים הן עשויות, והלכתא
לשפוך אסור משום שהמים נדחין
זו לזו כמו אין מקיפין שתי חביות
מעשרה. תוס' הרא"ש.
כוותיה דרב. השתא היכא
מזו לזו: גמ' איתמר ספינה רב הונא אמר
(ביצה דף לב:): אין מטלטלין מזו לזו.
מכחו חוץ לארבע אמות אלמא כחו
ו. וממלא
מכרמלית
דאיתא רה"י אין מטלטלין
לרשות היחיד. תוס'
מתוכה לים ולא מים
בכרמלית אסור ויש לומרז דגזוזטרא
דמהפסק כרמלית מיפרשי מהדדי ו)
מוציאין הימנה זיז כל שהוא וממלא רב
הרא"ש. ז. דהתם היינו
לתוכה, ואם הכניס או אם
פעמים שהיא סמוכה למקום שרה"ר
ואנן מוקמינן לה בגמראז) שהספינות
חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ה עושה
טעמא. תוס' הרא"ש.
הוציא פטורין. וכן היכא
ח. דאי שרית ליה למדחי
דהויא כרמלית, דקיי"ל
מהלכת וגזרו כחו בכרמלית משום
של שני בני אדם וע"י עירוב מטלטל
מקום ארבעה וממלא רב הונא אמר מוציא
מיא בכרמלית אתי לאתויי
אין מטלטלין מכרמלית
כחו ברשות הרבים אבל בספינה
מזו לזו הלכך כי מיפרשי ומפסקה
ח
לצד אחר של ביתו שהוא
לכרמלית וזימנין דמהני
הימנה זיז כל שהוא וממלא קסבר כרמלית
כרמלית בטל עירוב: גמ' ספינה.
דלעולם הוי כחו בכרמלית לא גזרו:
רה"ר גמורה. ריטב"א.
עירובא. אבל היכא דהוי
ט
מארעא משחינן ואוירא מקום פטור הוא
ט. דכל צדדיה ליכא אלא
מקום פטור מטלטלין מיניה
❖
המפרש בספינה בים: מוציא זיז כל
רבי
כרמלית דרבנן. ריטב"א.
לרה"י ומיניה לכרמלית
ובדין הוא דזיז נמי לא ליבעי אלא כי היכי
שהוא. מדופני הספינה על המים
ולא חיישינן, ובלבד שלא
יחליף. ומשום הכי אמרינן
דליהוי ליה היכרא רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי עושה מקום
להיכר בעלמא כדמפרש ואזיל:
אין כרמלית פחות מד',
רבינו חננאל
וממלא.
ארבעה וממלא קסברי כרמלית משפת מיא משחינן מיא ארעא סמיכתא אי
מן הים ומכניס לספינה:
אמר רב ששת ותופסת עד
ו
ב)
המתלקט י' מתוך ה' אבל
עשרה. ופירשנו דעד עשרה
מקום ארבעה. חלל ד' מוקף מחיצות
לא עביד מקום ארבעה קא מטלטל מכרמלית לרה"י א"ל רב נחמן לרבה בר
הר המתלקט [עשרה] מתוך
הויא כרמלית למעלה מי'
קטנות ומחיצה תלויה מתרת במים:
ד' אמות, אומדו והולך
לא, ואקילו בה רבנן מקולי
אבוה ולרב הונא דאמר מוציא הימנה זיז כל שהוא וממלא זימנין דליכא עשרה
לו. זרק לתוך ד' אמות
רה"ר ומקולי רה"י, מקולי
כרמלית מארעא משחינן. י' של
וקא מטלטל מכרמלית לרה"י אמר ליה גמרינן דאין ספינה מהלכת בפחות
ונתגלגל חוץ לד' אמות
רה"י דאי איכא ד' על ד'
אויר שנתנו חכמים לאיסור כרמלית
פטור. מ"ט שלא היתה
הויא כרמלית ואי לא לא
מעשרה והא מורשא אית לה אמר רב ספרא גשושי אזלי קמה א"ל רב נחמן
כדאמרינן בפ"ק (דף ז.) ותופסת עד
מחשבתו חוץ לד' אמות.
הויא כרמלית, ומקולי רה"ר
בר יצחק לרב חייא בר אבין לרב חסדא ולרבה בר רב הונא דאמרי עושה
זרק חוץ לד' אמות וחזר
דעד עשרה הוא דהויא
י' מקרקעית הים משחינן להו ואוירא
לתוך ד' אמות חייב, והוא
כרמלית למעלה מעשרה
מקום ארבעה וממלא שופכין דידיה היכי שדי להו וכ"ת דשדי להו באותו
שהוא למעלה מי' ואפילו הן מים הוי
מקום פטור הוא. והיכא
שנח בחוץ לד' אמות ע"ג
דצריך לעיולי מיא מן הים
משהו ואחר שנח התם חזר.
מקום מאיסי ליה דשדי להו אדפנא דספינה והא איכא כחו כחו בכרמלית לא
מקום פטור הלכך בהיתירא קא שקיל
ז
ג)
לספינה, רב הונא אמר
[תניא נמי הכי זרק חוץ
לכתחלה: דליהוי ליה היכירא.
גזרו ומנא תימרא דתניא ספינה אין מטלטלין לא מתוכה לים ולא מן הים לתוכה
מוציא זיז כל שהוא וממלא
לד' אמות אחזתו הרוח
ומעייל ליה לספינה, קסבר
במשהוא אע"פ שחזרה
לכרמלית גמורה: ארעא סמיכתא
ר'
והכניסתו חייב]. זה כבר
כרמלית מארעיתא דימא או
היא.
וכל המים כרמלית הן:
דנהרא הוא ומשחינן מהתם.
פירשנוהו למעלה בפלוגתא
ותופסת עד עשרה טפחים,
דרבי עקיבא ורבנן, דתנן
סמיכתא. עבה: זימנין דליכא. במים עמוקה עשרה ואי נמי מארעא משחינן כולה כרמלית היא: גמירי אין ספינה מהלכת כו'.
ומן כד מטי לי' טפחים
הזורק מרה"י לרה"י ורה"ר
דכל היכא דתניא ספינה ולא תני עריבה גדולה היא: והא מורשא אית לה גרסי'. ראש הספינה הולך ומגביה מן המים ואפילו (א) היו
שלימא כרמלית והווה ליה
באמצע ר' עקיבא מחייב
וחכמים פוטרין, דרבנן
המים פחותין מי' אין גוששת שם ואם ממלא כנגד אותו מקום מטלטל מכרמלית לרה"י: גשושי אזלי קמה. בני אדם ממשמשים
מקום פטור. ובדין הוא דזיז
נמי לא ליבעי והא דאצריכו
סברי אע"פ שזרק בתוך ג'
בכלונסות את עומק המים ואין מניחין לילך הספינה אלא במקום עמוק שמא תמהר לילך ותשכון לארץ במקום מושבה: עושה לה מקום
ליה זיז כי היכי דלהוי
דרה"ר שהן כלבוד צריך
ד'. אלמא כל המים כרמלית הן: שופכין דידיה. מים רעים כגון
רחיצת כוסות וקערות: מאיסי ליה. המים שימלא שוב דרך אותו
היכירא. רב חסדא ורבה בר
הנחה ע"ג משהו, אבל
רב הונא אמרי עושה מקום
קלוטה לאו כמי שהונחה
מקום: דשדי להו. בכ"מ שירצה על דופני הספינה והן יורדין לים:
והא איכא כחו. נהי דלא זריק להדיא לים מיהו מכחו הן באין לים:
דמיא. והתם בזורק מרה"י
ד' וממלא, קסברי כרמלית
עמוקה
משפת מיא משחינן ומיא
לרה"י ורה"ר באמצע ואע"ג
ארעא סמיכתא היא, וצריך
דלא עבר ד' אמות ברה"ר
אם נח ברה"ר ע"ג משהו, וכן בזורק ברה"ר והעביר בזריקתו מתחילת ד' לסוף ד' אם נח ע"ג משהו חייב ואם לאו פטור. אבל
לעשות מקום ד' לחוץ לספינה, כדי שיהא מקום פטור שמעלה המים מן הים או מן הנהר שהן כרמלית לאותו מקום שהוא מקום
פטור, ומשם מעייל להן לספינה. פי' מקום זה כגון תיבה פחותה או סל פחותה. וגרסינן פירוש' [בירושלמי]. ואם הוציא מן
המעביר מתחילת ד' לסוף ד', אם כשיעור בבת אחת העביר, אם נחה ע"ג משהו חייב ואם לאו פטור, דאמרינן לענין המוציא
מחנות דרך סטיו משום דר' יוחנן מידי דהוה המעביר חפץ ברה"ר, לאו אע"ג דכמה דנקיט ליה ואזיל פטור כי מנח ליה חייב.
הים לספינה הרי הוציא מכרמלית לרה"י. ואקשינן לרב הונא דאמר מוציא זיז כל שהוא וממלא מן הים לספינה, זמנין דליכא י'
ואע"ג דהמעביר מחנות לפלטיא דרך סטיו לאו כי האי גוונא סלקא, מיהו לענין מעביר שצריך הנחה הכין הוא. והא דאמר
מארעית נהרא לשפת מיא וקא מטלטל מכרמלית לרה"י. ומשני גמירי אין ספינה מהלכת במים שיש בהן פחות מעשרה. ומקשינן
ודלמא מורשא איכא. פי' מורשא כמו חפירה שיש בקרקעית הים, ליחוש דלמא האי ספינה קיימא בההוא מורשא וסביביו,
רבא [הוציא] חצי גרוגרת והניחה וחזר והוציא חצי גרוגרת והעבירה דרך עליה חייב, כלומר נצטרפה זו עם זו ונעשו כגרוגרת.
ואקשינן והא לא נח. ושנינן כגון דהעבירה למטה מג' דהוא כלבוד. איני והאמר רבא תוך ג' לרבנן צריך הנחה ע"ג משהו.
מקום שממלא משם אין בו מקרקעית הים עד שפת המים י' טפחים, וכיון דליתה י' טפחים אותן המים הן כרמלית וקמטלטל
ופרקינן כי קאמר רבא בזורק, הכא במעביר. ולענין דבר שאיגודו בידו ונתגלגל מרה"י מידו ויצא לרה"ר צריך הנחה ברה"ר ע"ג
מכרמלית לרה"י. ופריק רב ספרא גשושי אזלי קמה, כלומר כיון שמגעת הספינה במקום שהמים מעטין מתייראין שמא תשב
משהו, דתנן בענין הקורא בספר על האסקופה ונתגלגל מידו, ר' יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן הקרקע אלא כמלוא חוט גוללו
הספינה בקרקעית הים או שמא תהיה שם סלע ותעבור עליו ותשבר. ולפיכך מהלכין בני אדם ספנים מגששין ורואין המים אם
אצלו. ואמרינן עלה אלא הא דאמר רבא תוך ג' לרבנן צריך הנחה ע"ג משהו, לימא כתנאי א"ל לשמעתיה. אלא כולה ר' יהודה
הם מי ברכים או פחות או יותר וכיוצא בהם, ואם יראו מקום נמוך פחות מי' ומקום גבוה י' טפחים, אין מעבירין אותה אלא
מחזירין אותה לדרך אחרת. תוב מקשו להני דאמרי עושה מקום ד' כמו שאמרנו, כמו תיבה פחותה או סל פחותה וכיוצא בהן
היא והכי קתני הגיע לי' טפחים הופכו על הכתב, בד"א בכותל משופע אבל בכותל שאינו משופע, אפילו למטה מג' גוללו אצלו
וממלא, ואע"ג דליכא משפת מיא י' טפחים, שופכין דספינה להיכי שדי להו. כלומר שופכין שצריך לשופכן כגון מי רגלים
דברי ר' יהודה, שר' יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו, מ"ט בעינן הנחה ע"ג משהו. ור' יוחנן
וכיוצא בהן היכא שפיך להו, וכי תימא באותו מקום שעשהו ד' (הוא) [האיך] ממלא (אלא המים) [אלין], והוא שופך שופכין
אמר להא שמעתא אמתניתין, שאם זרק למקום מדרון שאין דרכו לנוח שם, אם נח במקום מחשבתו ואח"כ נתגלגל חייב ואם לא
לשם, הא קא מימאסו ליה מיא. ומשני שדי להון בדפנה של ספינה שהיא מכלל רה"י ואע"ג דשותתין ואזלי מדפני ונחתי לים,
נח פטור. אבל רבא כי קאמר בזורק למקום שוה שסוף החפץ לנוח שם, סד"א אי לא איתרמי ליה לנוח אלא נזדמן לו שיתגלגל
משם כאילו נח דמי קמ"ל. רקק מים ורה"ר מהלכת בו דקתני לה תרי זימני תלתא טעמי דאיתמרו בה איתכוון, חדא בין בימות
כל כי האי גוונא כחו בכרמלית לא גזרו רבנן. וגרסינן בפרק ר' אליעזר תולין, אמר רב יהודה האי מאן דסחי במיא דנהרא
החמה בין בימות הגשמים, וחדא אע"ג דנפיש (כוותיה) [פותייה] לא תימא דאקופי מקפי ליה, וחדא אע"ג דלא הוי ההוא רקק ד'
בשבתא, נינגוב נפשיה וניסק, דאי לא קמסיק מיא מכרמלית לרה"י והוא הספינה. סוף סוף כי נחית למיסחי קא דחי להו למיא
ונמצא מטלטל בכרמלית. ושנינן כוחו בכרמלית לא גזרו רבנן. ומנא תימרא דכחו בכרמלית לא גזרו רבנן, דתניא ספינה שבים
טפחים, לא תימא כיון דמעט הוא לא מסגי ליה אינשי בגווה מפסע הוא דפסעי ליה, קמ"ל אע"פ שהוא פחות מד', הזורק לתוכו