יציאות
השבת פרק ראשון
שבת
יב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ושבתוכה
הרי
זה בכי יותן. אין זה במשנה אלא שהש"ס
שלא ילקה כו'. דהיינו אצולי טינוף לא חשיב ליה הך כפייה: מי דמי.
פב א מיי' פי"ב מהל'
א) [לקמן עג: וש"נ], ב) יומא
ז: מנחות לו:, ג) [עי' תוס'
טומאת אוכלין הלכה
(ב) הא לא ניחא ליה בהנך משקין כלל וברצונו לא ירדו ונהי נמי דכפיית
מדקדק מדנקט הניתזין והניצפין אינן בכי יותן משמע
מנחות לו: ד"ה אי קסבר],
ח:
הא שבתוכה הרי הן בכי יותן: שמא יהרוג. פירש הרב יוסף
קערה חשיבא ליה אנן חשיבותא דמשקין בעינן וכפייה זו אינה אלא
פג ב מיי' פי"ט מהל' שבת
ד) לקמן קז:, ה) [לקמן יג:],
ו) [שם אי' ואלו], ז) [צ"ל
הלכה כו סמג לאוין סה
לגלות עליהן שאינו חפץ בהן אבל הכא לענין שבת אחשיבותא דהוצאה
מאורליינ"ש דכינה היינו שחורה הקופצת דכתיב והך את עפר הארץ
רבי], ח) [תוספת' פי"ז],
טוש"ע או"ח סימן רנב סעיף
קפדינן והך הוצאה דכיס חשיבא דקא
והיה לכנים (שמות ח) ודרך שחורה
ט) [תוס' שם ע"ש], י) [צ"ל
ו:
פד ג מיי' שם ופ"ד
בשבת אומר וכו'], כ) [ר"מ
מיבעי ליה להציל על בגדיו: הא לא
הקופצת לצאת מן הארץ ובזאת נחלקו
שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן מי דמי
א
מח"ז] ל) [שמות כח],
מהלכות תפילין הל' יד
דמיא. ע"כ אם להכשר זרעים באת
עליו רבנן אבל פרעוש היא הכינהב
התם לא קא בעי להו להני משקין כלל הכא
מ) בס"א: להכריח, להניח,
סמג עשין כב טור שו"ע
לדמויה לא תדמיה אלא להך: שירד
הרוחשת וחייב עליה אפילו לרבנן
נ) [קהלת פסוק ברבות
או"ח סימן כח סעיף א:
קא בעי להו להאי כיס לקבולי ביה זיבה הא
❖
פה ד מיי' פי"ט מהל' שבת
הטובה],
דלף לתוכה כו'. משנה היא במסכת
כדאמרי' בפ' שמונה שרציםג (לקמן דף
לא דמיא אלא לסיפא אעריבה (א) שירד דלף
הלכה כו סמג לאוין סה
מכשירין (פ"ד משנה ה) השנויה אחר
קז: ושם) ואין נראה לר"ת דאמרינן
טוש"ע או"ח סימן רנב סעיף
לתוכה מים הניתזין והנצפין אינן בכי יותן
ז:
תורה אור השלם
הסיפא דהכופה את הקערה והכי תנן
במדרשנ) אף כי אנוש רמה אלו כנים
פו ה מיי' פ"ה מהל' שבת
ושבתוכה הרי זה בכי יותן אלא אביי ורבא
עריבה שירד הדלף לתוכה כו' הניחה
שבראש (ד) ובנדה פ"ב (דף כ:) שלח לה
1 וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן
הלכה יד סמג שם
דאמרי תרוייהו ל"ק הא ר' יהודה והא ר'
טוש"ע או"ח סימן ערה
שירד הדלף לתוכה מים הניתזין
מסריקותא מקטל קלמי ופי' בקונטרס
וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן
א)
סעיף א:
הַ¢קּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי
שמעון תני דבי רבי ישמעאל יוצא אדם
והצפים ב"ש אומרים בכי יותן וב"ה
מסרק להרוג כניםד ואין דרך שחורה
פז ו מיי' שם הלכה טז
ב
יִשְׂרָאֵל
לְכָל מַתְּנֹת
טור שו"ע שם סעיף
אומרים אינם בכי יותן נטלה לשופכה
הקופצת להיות בראש ועוד בברכות
ה
בתפילין בע"ש עם חשיכה מאי טעמא כיון
קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ
יא:
תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי יְיָ:
❖
(פ"ז דף נא:) אמרינןו ממהדורי מילי
אלו ואלו מודים שהן בכי יותן. ומ"מ יש
דאמר רבה בר רב הונא חייב אדם למשמש
פח ז ח מיי' פי"א מהל'
שמות כח לח
ב)
ג
לשמוע מהך סיפא כדגרסינן בספרים
ומסמרטוטי קלמי ודרך כנים לבנות
שבת הל' ג סמג שם
ז
בתפילין כל שעה ושעה ק"ו מציץ מה ציץ
טוש"ע או"ח סימן שטז
הרוחשות להיות בסמרטוטי מבגדים
(וכב"ה) נתנה לעריבה זו שירד הדלף
כ)
סעיף ט:
שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה והיה
הגהות הב"ח
1
לתוכה אע"ג דאצולי טינוף הוא אפילו
ישנים ועוד דפרעוש אמר לקמן בפרק
פט ט מיי' פכ"ד מהל'
על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפילין
(א) גמ' אלא לסיפא עריבה
שבת הלכה ה סמג שם
שמונה שרצים (דף קז:) שהוא פרה
הכי מדלא כפאה גלי דעתי' דאחשבינהו
❖
שנתנה שירד דלף:
טוש"ע או"ח סי' שו סעיף ו
שיש בהן אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה
לקבלן והוו חשובים אותן שבתוכה והך
ורבה וכינה הרוחשת אינה פרה ורבה
(ב) רש"י ד"ה מי דמי התם
וסימן רפז:
לא ניחא: (ג) ד"ה שבת היא
הלכך מידכר דכיר להו תניא חנניא אומר
הוצאה נמי אחשבה לקבולי בהאי כיס
אלא באה מזיעת אדם לכך נראה לר"ת
מלזעוק צריך (להרחיב) תז"מ
לעזי רש"י
האי זיבה אע"ג דבזיבה לא ניחא ליה
דשחורה הקופצת היא פרעוש וחייב
חייב אדם למשמש בבגדו ע"ש עם חשכה
ונ"ב ס"א להכריע:
ד
ג)
(ד) תוס' ד"ה שמא וכו'
גומיט"א [וומיט"א].
אנן לחיובי אהוצאת זיבה לא מהדרינן
עליה לכ"ע וכינה הרוחשת שרי להרוג
אמר רב יוסף הלכתא רבתי לשבת: לא
❖
רימה אלו כנים שבראש ואין
סם הקאה.
אלא אהוצאת כיס: הניתזין. למרחוק:
כב"ה המתיריןח ובקונטרס נמי פירש
דרך שחורה הקופצת
יפלה את כליו כו': איבעיא להו לא יפלה
והצפין. מלמעלה כשהיא מלאה: אינן
בסמוך דרבה מקטע להו בשבת:
להיות בראש ובנדה פ"ב
❖
את כליו ביום שמא יהרוג ורבי אליעזר היא
וכו' להרוג כנים ועוד
מי
מוסף תוספות
אלימא ממתניתין. והפושט ס"ד
בכי יותן. דלא ניחא ליה בהו: הא
בברכות כצ"ל:
דתניא אמר רבי אליעזר ד) ההורג כינה בשבת
רבי יהודה. דאמר מלאכה שאינה
דברייתא דרכה לפרש טפי
א. ואינה פרה ורבה. תוס'
כאילו הורג גמל ולא יקרא לאור הנר שמא
הרא"ש. ב. הלבן. תוס'
גליון הש"ס
צריכה לגופה שברצונו לא תעשה ואינו
ממתניתין ועוד דבברייתא קתני אין
ט
הרא"ש. ג. דעד כאן לא
יטה או דילמא תרוייהו שמא יטה ת"ש אין
פולין ואין קורין משמע טפי דקאי
צריך לעיקר (תחלתה) [תכליתה] כי הכא
גמ' מי אלימא ממתניתין
פליגי רבנן עליה דר'
וכו'. לקמן דף פג ע"א
אליעזר אלא בכינה דאינה
שאינו צריך לזיבה זו שעל ידה בא הכיס
לאור הנר אתרוייהו מבמתני' דקתני
פולין ואין קורין לאור הנר $ מי אלימא ממתניתין
עירובין דף פט ע"ב:
פרה ורבה אבל בפרעוש
הזה ואעפ"כ חייב עליה. ופלוגתייהו
ולא יפלה את כליו:
ת"ש אין פולין לאור הנר ואין קורין לאור
שם ואין מבקרין חולין
דפרה ורבה מודו רבנן
ה)
אפילו להבחין בין בגדו לבגדי
וב"ה מתירין. עי' לקמן קנ
דחייב. תוס' הרא"ש. ד. ואין
בהמצניע (לקמן דף צג:) גבי מוציא
הנר אלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה
ו)
ע"א תוס' ד"ה ואמר ר"א:
דרך להרוג את השחור
אשתו. דרכן היו להיות
המת במטה חייב ואע"ג דהוצאת המת
רש"י ד"ה וב"ה מתירין
במסרק. בפסקי הרא"ש סימן
בן חזקיה בן גרון ה ש"מ דתרוייהו שמא יטה
לא ניחא ליה ביה ור"ש פוטר: עם
שוין מכאן נראה לאסור להבחין בין
דקסברי חפציך וכו'. לקמן
כ"ט [ועי' הגהות הב"ח].
❖
ש"מ אמר רב יהודה אמר שמואל אפילו
דף קנ ע"א:
ה. ודרך הלבן להיות גדל
ו
חשיכה. ולא חיישינן דילמא נפיק בהו
בגדו לבגדי חברו לאור הנר:
בראש ולא השחור, ועוד.
נוטל וזורק ובלבד שלא ימלול.
להבחין בין בגדו לבגדי אשתו אמר רבא
משתחשך: והיה על מצחו תמיד. קרא
פסקי הרא"ש סימן כ"ט.
לא אמרן אלא דבני מחוזא אבל דבני חקליתא
ו. גבי עובדא דילתא. תוס'
מוסף רש"י
יתירא הוא להך דרשה דהא כבר קבע
נראה לפרש דאבא שאול
הרא"ש.
ז. כלומר
מידע ידעי ודבני מחוזא נמי לא אמרן אלא
כרבנן וגזר מלילה דכינה אטו מלילה
ליה מקום והיה על מצח אהרןל): למשמש
בשביל שלא ילקה
מסמרטוטי בגדים ישנים
הכותל. ונפלו על הקערה
יוצאים כנים. תוס' הרא"ש.
בבגדו. שלא יהא כרוך בשום דבר פן
דפרעוש ומלילה דפרעוש שמא יהרוג
דזקנות אבל דילדות מידע ידיעי ת"ר אין
וממנו לפירות, לא הוכשרו,
ח. וכן עמא דבר כדברי
יוציאנו: הלכתא רבתי. דבר גדול יש
וכולה חדא גזירה היא ורש"י פי' דכר'
פולין ברה"ר מפני הכבוד כיוצא בו אמר (רב)
דלא ניחא ליה בהנך גשמים
ר"ת ז"ל. פסקי הרא"ש סימן
ז)
ובנפילתן (חולין טז.). כאילו
כ"ט. ט. ואי אין פולין
כאן להפרישו מאיסור שבת: שמא
אליעזר סבירא ליה וקשה דמשמע
י
יהודה ואמרי לה רבי נחמיה אין עושין
הורג גמל. משום דגדול
מטעמא אחרינא, הוה ליה
יהרוג. וביום נמי עסקינן ולאור הנר
דרבי אליעזר סבירא ליה דלפלות נמי
הוא נקט ליה (לקמן קז:).
לפרושי. תוס' הרא"ש.
אפיקטויזין ברה"ר מפני הכבוד ת"ר ח)המפלה
❖
דמתני' אלא יקרא קאי: כהורג גמל.
אסור דקאמר לעיל לא יפלה שמא
י. דא"כ אפי' לפלות נמי
את כליו מולל וזורק ובלבד שלא יהרוג אבא
אסיר. תוס' הרא"ש.
כלומר דגדול מאד: או דילמא. לאור
יהרוג ור' אליעזר היא ומיהו י"ל
יא. דלא קיימא הך שיטתא
שאול אומר נוטל וזורק ובלבד שלא ימלול
הנר דקתני אתרוייהו קאי ותרוייהו
דלעיל לא קאי הכי :
דלעיל דמסקינן לא יפלה
יא
רבינו חננאל
רבה
לאור הנר. תוס' הרא"ש.
אמר רב הונא הלכה מולל וזורק וזהו כבודו
מקטע להו. מפרש ריב"א
שמא יטה אבל ביום שפיר דמי: מי
❖
ז
דחינן דגם בבעל ג' ראיות
אלימא ממתניתין.
ואפי' בחול רבה מקטע להו ורב ששת מקטע
דקתני לאור הנר
בחול וקאי אדרב הונא
בעי כיס שאם יספור ימים
טהורים וראה אח"כ, סותר
דקאמר זהו כבודו אפילו בחול ואנן
בסוף ואפ"ה מספקא לן דאיכא לפלוגי
להו רבא שדי להו לקנא דמיא אמר להו רב
כל הימים הטהורים, וחוזר
רב נסים גאון
בהו ולמימר דלאור הנר אלא יקרא
סמכינן ארש"י דפי' בשבת וקיימא
לחשוב מאותו היום ולהבא
נחמן לבנתיה קטולין ואשמעינן לי קלא
לא קשיא הא ר' יהודה
ז' ימים טהורים ואח"כ
קאי הכא נמי איכא למימר דאין פולין
כבית הלל דשרו בסמוך:
דסנוותי תניא רשב"א אומר אין הורגין את
יטהר. ושנינן כגון שראה
דאמר מלאכה שאינה
ט)
רבי צריכה לגופה חייב עליה
אפילו ביום ולאור הנר אאין קורין קאי:
זוב בו ביום בשבת ולא
המאכולת בשבת דברי ב"ש וב"ה מתירין וכן
ח
ת"ש. דקתני לאור הנר בתרווייהו:
הא ר' שמעון דאמר
ספר ימים טהורים עדיין
היה רשב"א אומר משום רשב"ג אין משדכין את התינוקות לארס ולא את
מלאכה שאינה צריכה
ואין צריך כיס לסתירה.
בני מחוזא. מפנקי ולא עבדי מלאכה
לגופה פטור עליה. אבל
ודחינן אם אין שם צורך
התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות ואין מנחמין אבלים $ ואין מבקרין
ובגדיהם רחבים כשל אשה וצריכים
עיקר דבריו של ר' שמעון
הכיס לסתירה צריך לו כדי
במשנה בפרק המצניע [דף
שלא יטנפו כליו. ודחה רב
חולין בשבת דברי בית שמאי וב"ה מתירין: ת"ר הנכנס לבקר את החולה
עיון: מידע ידעי. שבגדי האנשים
ט
צג] דתנן וכן כזית מן
זירא ואמר האי תנא כל
קצרין שעוסקין בשדות במלאכה ושל
אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ור"מ אומר יכולה היא שתרחם
המת וכזית מן הנבילה
אצולי מטינוף לא חשיב
י)
וכעדשה מן השרץ חייבין,
ליה מלאכת מחשבת, כי
נשים רחבים בתי יד שלהן: דזקנות.
רבי
ור"ש פוטר. ובגמרא אמרי
האי תנא דהכופה קערה
קצרים במקצת ושל אנשים מעונגין
על פי הכותל. ואיפריכא
פוטר היה ר"ש אף במוציא
הא דרבי זירא ואמרינן
את המת לקוברו. וזאת
רחבים ודומין זה לזה וגזרינן שמא יטה: אבל דילדות. רחבים הרבה ואין של אנשים דומין להם: ברה"ר. בחול: מפני הכבוד. של עוברין
מי דמי הכיס דזב לקערה
ההוצאה מלאכה שאינה
שלא ימאסו: אפיקטויזין. הקאה גומיט"א בלע"ז כך מצאתי: מולל וזורק. בשבת מולל להתיש כחן שלא יחזרו אליו ובלבד שלא ימלול
בכותל כו'. ואוקמינה אביי
צריכה לגופה היא, לפי
ורבא הא דקתני חייב
שזה שהוציא כלים מרשות
בדוחק ויהרוג דסבירא ליה הריגת כינה שבות. ואבא שאול כר"א ומחייב חטאת הלכך גזרינן מלילה שלא יהרוג: מקטע להו. הורגן
ר' יהודה דסבר מלאכה
לרשות לא לצורך נפשו
ובשבת: לקנא. ספל: מאכולת. כינה: מתירין. כדמפרש טעמא בפרק שמונה שרצים (לקמן דף קז:) מאילים מאדמים דמשכן מה
שאינה צריכה לגופה חייב
הוציא לא לאכלו ולא
אילים פרים ורבים אף כל שפרה ורבה וכינה אינה פרה ורבה אלא מבשר אדם היא שורצת: וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר.
עליה והא דתני פטור
ליהנות ממנו, ולזאת נקראת
לר' שמעון דאמר מלאכה
מלאכה שאינה צריכה
דבהני נמי פליגי ב"ש וב"ה: אין משדכין. בשבת משום ממצוא חפצך [ישעיה נח]: וב"ה מתירין. $דקא סברי חפצך ולא חפצי שמים: ואין מנחמין.
שאינה צריכה לגופה פטור
לגופה, שאם חס ושלום
משום דמצטער עם המצטערין: שבת היא מלזעוק. צריך להרחיב דעתם בתנחומים שלא יצטערו: יכולה היא שתרחם. אם תכבדוה מלהצטער בה:
(ג)
מ)
עליה, וקיי"ל כר' שמעון.
יהיה זה המת סרוח או זאת
תנא דבי שמואל יוצא אדם
הנבילה סרוחה ואין יכול
בתוך לעמוד עמה מפני הריח
בתפילין ע"ש עם חשיכה,
מ"ט כיון דאמור רבנן חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה ק"ו מציץ, ומה ציץ שאין בו אלא הזכרה אחת אמרה תורה תמיד,
הרע, אז ר' שמעון מודה שאם הוציאה חייב חטאת מפני שהיא באותה שעה נעשית מלאכה שצריכה לגופה. ופרק אמר ר'
תפילין שיש בהן הזכרות הרבה על אחת כמה וכמה, הלכך מדכר דכיר להו. תניא חנניא אומר חייב אדם למשמש בבגדו ערב
עקיבא [דף צ] תנו רבנן המוציא ריח רע כל שהוא. ובגמ' דבני מערבא אמרי את המת במטה חייב דברי הכל, ולא כן תאני אף
שבת עם חשיכה. אמר רב יוסף הלכתא רבתי לשבתא, וכן הלכה. לא יפלה את כליו. איבעיא להו שמא יטה או שמא יהרוג
ריח רע כל שהוא, ואמר ר' לא ור' שמעון מודה ליה. אבל דברי ר' יהודה כבר אמר בעל ההלכות גדולות בהלכות שבת כופין
כנים, ומתניתין רבי אליעזר היא דקתני ההורג כינה בשבת, והוא הפרעוש, כהורג גמל בשבת. ופשטנא לא יפלה שמא יטה את
את הקערה על הנר בשביל שלא תאחוז בקורה ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישך, אמר ר' יהודה מעשה בא לפני רבן
הנר. אמר רב יהודה אמר שמואל אפילו להבחין בין בגדו לבגדה, והני מילי בבני מחוזה ובזקנות, אבל בילדות בגדיהן מידע
יוחנן בן זכאי ואמר חושש אני לו מחטאת, הא דאמרינן בכל דוכתא ר' יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה
ידיען שהן רחבות, ודבבני חקליאתא נמי מידע ידיען. תנו רבנן אין פולין ברשות הרבים ואין עושין אפיקטויזין ברה"ר מפני
לא אשכחן ליה (עיקבא) [עיקרא] אלא מן האי. וממאי דכי פליגי תנא קמא ור' יהודה בהא מתניתא במלאכה שאינה צריכה
הכבוד. אמר רב הונא הלכך מולל וזורק וזהו כבודו ואפילו בחול. תניא ר' שמעון בן אלעזר אמר משום ר' שמעון בן גמליאל
פליגי דקא אמרינן איכא דמתני לה אהא הצד נחש בשבת ומתעסק שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב. מאן תנא, אמר רב
אין הורגין את המאכולת בשבת. ואין משדכין על התינוקת לארסה ועל התינוק ללמדו ספר ואומנות ואין מנחמין אבלים ואין
יהודה ר' שמעון היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה, וקא פשטינן ליה לההוא דפטור ומותר מיהא ועל עקרב
מבקרין את החולה דברי ב"ש, וב"ה מתירין בכולן. ת"ר המבקר חולה בשבת אומרין שבת היא מלצעוק ורפואה קרובה לבוא,
שלא תישך, אלמא כי פליגי במתני' במלאכה שאינה [צריכה] לגופה, תנא קמא דאמר כופין קסבר מלאכה שאינה צריכה לגופה
פטור עליה ור' יהודה קאמר חייב עליה. ומעשה נמי אתא לקמיה רבן יוחנן בן זכאי ואסר. וכתב אדוננו האי ז"ל דהני מילי
דכתיבן בהלכות רבואתא דבתר רבנן סבוראי פירשו לה, ותמצא במסכת כריתות בפרק ספק אכל חלב בסופו [דף כ], תנו רבנן החותה גחלים בשבת להתחמם בהם והבעירו מאליהן, תני חדא חייב ותניא אחריתי פטור, הא דתניא פטור קסבר מלאכה שאינה
צריכה לגופה פטור עליה והא דתניא חייב קסבר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה. והתנאי שהזכרתי על דברי ר' שמעון שאם יהיה ריח רע והוציאו חייב חטאת, כך מצאתי בפי' אדוננו האי ואלו דבריו, ומדקדקי רבנן בהאי דקא מיפטר המוציא את המת
הני מילי דלית ליה ריחא דאי אית ליה ריחא נמצאת הוצאתו מלאכה שצריכה לגופה, ותניא בפרק אמר ר' עקיבא בסופיה המוציא ריח רע כל שהוא. ואית לה להא מילתא סייעתא בתלמוד ארץ ישראל ומילתא מוכחא היא, עד הנה דברי גאון נ"ע. ואני עיינתי
בתלמוד ארץ ישראל וכתבתי ממנו הלכה שהוקדם זכרה, וכפשוטן של דברים יראה סיוע גדול לאותו הפרט שפרטתי אבל כשתעיין בסוף הדברים שנאמרו לשם מודה ר' שמעון כו' לא הויא סייעתא אבל סמכתי על דברי אותם הגאונים ז"ל.