קב:
הבונה
פרק שנים עשר שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הבונה.
הבונה.
כו': מסתת. מרבע
צריך ליתן טעם אמאי תני בונה אחר
זריקה והוצאה י):
שאמרו באבות מלאכות ד) כמה יבנה
א א מיי' פ"י מהל' שבת
א) מנחות נז., ב) [כתובות
מכה בפטיש. פי' בקונטרס שמפוצץ בו את הסלע
הלכה יב סמג לאוין
קו: זבחים פח: מנחות פט.
את האבן ומתקנה הכל לפי המקום שיש מקומות שרגילין
תמיד כט. לא:], ג) [לקמן
סה:
להחליק ויש מקומות שרגילין לחרוץ בה חריצים חריצים בארץ אשכנז:
ב ב מיי' שם הל' יח: לאחר שחצבה ואין נראה לר"י דבמשכן לא הוה בנין אבנים ולא שביק
קמו.], ד) [לעיל עג.],
ג ג ד מיי' שם הלכה יב:
ה) [שם], ו) בב"ק דף קיט.
המכה בפטיש. גם הוא באבות מלאכותה). והוא בלע"ז פי"ק שמפוצץ בו
תנא גמר מלאכה דכלים דהוה במשכן ונקט מכה בפטיש דאבן דלא
ד ה מיי' שם הל' יח:
לועז דולד"ר, ז) גי' רש"ל,
הוה במשכן אלא נראה לר"י דהאי
את האבן מן הסלע לאחר שחצב את
ה ו מיי' שם הלכה יד
ח) [לקמן קג.], ט) עיין גיטין
הבונה כמה יבנה
לב. רש"י ד"ה שופתא, י) [עי'
האבן סביב ומבדיל מן ההר קצת הוא
והלכה טז ופכ"ג הלכה
מכה בפטיש היינו מכוש אחרון שמכה
ויהא חייב א הבונה כל
א
א:
תוי"ט שנתן טעם לזה],
❖
על הכלי בשעת גמר מלאכה:
מכה בפטיש מכה גדולה והיא
שהוא והמסתת והמכה בפטיש
ו ז מיי' שם פ"י הלכה יג:
כ) [ביצה י.], ל) [ועי' תוס'
כל שהוא למאי חזי. דוקא הכא
❖
מתפרקת ונופלת וזהו גמר מלאכה של
לעיל עד: ד"ה חביתא],
ובמעצד (א) א) הקודח כל שהוא חייב זה הכלל כל
חוצבי אבן וכל הגומר בשבת מלאכה
איצטריך לפרושי דהוה דכוותיה
העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת
רבינו חננאל
תולדת מכה בפטיש היא: מעצד.
במשכןב משום דלא חשיב בנין כל שהוא
הגהות הב"ח
חייב (וכן) רשב"ג אומר אף המכה בקורנס
פרק שנים עשר
אבל מוציא עיטרן ופלפלת כל שהוא
אף הוא כמו קורנס גדול של ברזל
ג
(א) במשנה והקודח כל
הבונה כל שהוא חייב וכו'.
סברא הוא דמיחייב: הכי גרסינן
על הסדן בשעת מלאכה חייב מפני שהוא
לבנין של ברזל ו): והקודח. נוקב עץ
שהוא: (ב) תוס' ד"ה האי
הוצרכנו בזאת לב' דברים,
כמתקן מלאכה: גמ' כל שהוא למאי חזיא
מאן וכו' בהחזרת תריסין
המצדד את האבן חייב. ול"ג משום
אחד להודיע מה צורך לבנין
או אבן בכותל: כל שהוא. אכולהו
כצ"ל ותיבת בתי נמחק:
כל שהו, שיני לראות מה
❖
מכה בפטיש דבמסקנא מוקי לה
קאי אמסתת ומכה בפטיש ובמעצד
א"ר ירמיה שכן עני חופר גומא להצניע בה
(ג) בא"ד במנעול דקטיר:
בנין כל שהו היה במשכן.
והקודח: כל העושה מלאכה ומלאכתו
בתתאה דלא שייך שם מכה בפטיש
ופירשוהו רבי ירמיה ואביי
פרוטותיו דכוותה גבי משכן שכן תופרי
ורב אחא כל אחד דרך
מתקיימת. שיש מתקיימת כיוצא בו
ועוד דאכתי קאי בבונה:
יריעות חופרין גומא להצניע בה מחטיהן
ידועה, ופשוטה היא. אמר
הגהות הגר"א
וליטעמיך אימא סיפא אפילו
[ואין מוסיף עליה]: בשבת. אעושה
ז)
שמואל המצדד את האבן
אביי אמר כיון דמשתכי לא עבדי הכי אלא
[א] גמ' ולטעמיך אימא
חייב משום מכה בפטיש.
העלה ע"ג דימוס
מלאכה קאי: על הסדן. בלע"ז
סיפא. נמחק ר"י אומר ואפי'
פירוש מצדד, מיישב האבן
שכן עני עושה פיטפוטי כירה קטנה לשפות
כו'. ול"ג ר' יוסי אומר אפילו העלה
אינקלומ"א: קורנס. מרטי"ל: מפני
ונ"ב צ"ל שניהם חייבים וכ"ה
בקרקע כדי לבנות עליה.
בירושלמי ואמ' שם למי
עליה קדירה קטנה דכוותה גבי משכן מבשלי
ואסיקנא תלתא בנייני הוו,
שהוא כמתקן מלאכה. ואע"פ שאינו
דאי גרסינן ליה מאי קאמר וליטעמיךד
נצרכא סיפא לרבנן ועי' תוס'
תתאה צדודי ועפרא, שכן
❖
סמנין לצבוע יריעות שחסרה מלאכתן עושין
הא פליגי רבנן עליה ובתוספתא נמי
מכה על הפעולה אלא על הסדן
ה
ד"ה ולטעמיך וכו':
דרך הבנאין באבני היסוד
ל"ג ליה : העושה נקב בלול.
ובגמרא ח) מפרש מאי מתקן: גמ'
מצדדין האבנים ומושיבין
ו
פיטפוטי כירה קטנה לשפות עליה יורה קטנה
אותן על העפר וזהו שאמר
דמשתכי. מעלין חלודה המחטין
קשה לרב דאמר משום בונה אמאי
רב אחא בר יעקב אמר אין עניות במקום
שמואל. מציעאה בעי טינא.
לעזי רש"י
ב)
רואי"ל: פטפוטי. רגלי כירה כמין
עילאה בהנחה בעלמא. והני
הפסיק מכה בפטיש בין מסתת
עשירות אלא שכן בעה"ב שיש לו נקב
פי"ק. מעדר.
תלת, המסתת, והעושה
לקודח דהוו תרווייהו משום בונה
כלי ברזל שקורין טרפיי"ד מעמידין
דולדו"ר (במסוה"ש)
נקב בלול, ודמעייל שופתא
בבירתו וסותמו דכוותה גבי משכן שכן קרש
הכירה של חרס: מבשלי סממנים
ולשמואל נמי ליתני תרווייהו בהדי
[דולידור"א]. מעצד (מעין
בקופינא דמרא, רב מחייב
שנפלה בו דרנא מטיף לתוכה אבר וסותמו
הדדי: האי מאן דעייל שופתא
להו משום בונה, ואם
גרזן).
לצבוע שחסרה מלאכתן. שצמצמו צמר
אינקלומ"א. סדן.
בנה בניין וסיתת, או בנה
אמר שמואל המצדד את האבן חייב מיתיבי
בקופינא רב אמר חייב משום בונה.
צביעתן וחסרה למלאכתן והוצרכו
ב
מרטי"ל. פטיש.
בניין או עשה נקב בלול
רואי"ל [רדויל"א].
או עייל שופתא בקופינא
אחד נותן את האבן ואחד נותן את הטיט
ואע"ג דקי"ל כ)אין בנין בכלים אור"י
לחזור ולבשל סמנין ולצבוע מעט:
ג
דמרא בהעלם אחד, אינו
חלודה.
יורה קטנה גרסינן הכא: אין עניות
דהיינו דווקא בהחזרת (ב) בתי תריסין
הנותן את הטיט חייב [א] וליטעמיך אימא סיפא
טריפיי"ד. חצובה (בעלת
חייב על הבונה ועשה
אחד מאלו אלא חטאת
שלוש רגליים).
במקום עשירות. לא עשו דבר בצמצום
או במנורה של חוליות אבל בנין גמור
ז
ח
רבי יוסי אומר ואפילו העלה והניח על גבי
קאיינ"ל [קוי"ן]. טריז.
אחת, שלא עשה אלא אב
❖
מיחייב בכלים ל)כמו בקרקע כדאמרי'
אלא הכל מתחלתן דיים והותר:
פושוי"ר. תעלה.
ותולדותיה, והעושה אב
דימוס של אבנים חייב אלא ד תלתא בנייני
בבירתו. בירה נאה שהוא אוכל ושוכב
ותולדותיה אינו חייב אלא
בס"פ כירה (לעיל דף מז.) גבי מטה
הוו תתא מציעא ועילא תתא בעי צדודי
אחת. ושמואל מחייב להני
של טרסיים אם תקע חייב חטאת
מקפיד על חור קטן שבה אם מגונה
תלת משום מכה בפטיש,
מוסף תוספות
ועפרא מציעא בעי נמי טינא עילאי בהנחה
הוא וסותמו בטיט: דרנא. תולעת:
ומחזיר קני מנורה חייב חטאת וקרן
ואי עביד בניין וחד מהנך
א. צורף(י) זהב וכסף. תוס'
חייב תרתי, חד משום בונה
בעלמא: והמסתת: מסתת משום מאי מיחייב
המצדד את האבן. מושיבה ומצדדה
עגולהט ואין חילוק בין כלים לקרקע
הרא"ש. ב. דאע"ג דאנן
וחד משום מכה בפטיש
אלא במקום שאין חיזוק ואומנות
עד שמתיישבת בקרקעית יסוד הבנין
רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום
י
אבות מלאכות גופייהו
דלאו תולדה דבונה נינהו.
ה
ובהא פליגי רב סבר [צורך
ילפינן ממשכן ולא
דבכלי לא חשיב בנין ובקרקע חשיב
יפה. מתוך שהוא מצדדה הוא מכינה
מכה בפטיש העושה נקב בלול של תרנגולים
ו
שיעוריהם, כי השיעורים
בנין הוא, חייב משום
בנין ובפ' בכל מערבין (עירובין דף
תחתיה ומושיבה בארץ חייב ואפילו
יא
מסורים לחכמים. ריטב"א.
בונה. ושמואל סבר כיון
רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום
ג. דחשיב. תוס' הרא"ש.
שמסתת] אבני גויל הוא,
לה.) גבי נתנו במגדל דמוקי לה רבה
לא נתן טיט הוי בונה כל שהוא דיש
מכה בפטיש עייל שופתא בקופינא דמרא רב
ד. מאי מקשי לי' מדר'
ואינון אבני דלא (משפרין)
מקיימין כן בלא טיט: הנותן את
ורב יוסף במגדל של עץ דמ"ס כלי
יוסי. ריטב"א. ה. [ו]איהו
[משפיין], לא ומשוי להו
אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה
ז
מדרבנן מותיב וכוותיה
גזית, כדכתיב כל אלה
הטיט חייב. אבל הנותן האבן פטור:
הוא ואין בנין בכלים ומ"ס אהל הוא
ס"ל. ריטב"א. ו. אלא ה"ג
אבני יקרות במדת גזית
בפטיש וצריכא דאי אשמעינן קמייתא בההיא
דימוס. שורת אבני חומה. אלמא
התם מיירי במנעול (ג) וקטיר במיתנא
'וליטעמיך אימא סיפא
מגוררות במגירה, והויא
קאמר רב משום דדרך בנין בכך אבל עושה
כדמסיק אביי לבסוף ולא הוצרכו
בהנחה בעלמא חייב ואפילו לא צידד
אפי' העלה ע"ג דימוס',
כמכה כלי בפטיש להשוות
כלומר וכולה חדא תנא,
עקמומיתו,. נקב בלול נמי
ועדיפא הא מדשמואל: אלא. לאו
לפרש משום דפשיטא דבהכי איירי
נקב בלול של תרנגולים דאין דרך בנין בכך
ותלתא בנייני הוו וכו'
כיון דמשום אויר הוא,
קושיא תלתא בנייני הוו: תתא.
דבע"א יש סתירה ובנין בכלים וכן
דכולה ר' יוסי היא. רשב"א.
לבניין דמי ותולדת בניין
אימא מודה ליה לשמואל ואי אשמעינן בהא
ז. דהוי בנין ארעי דאין בו
הוא. ושמואל סבר נקב
משמע מדמוקי אביי במנעול וקטיר
יסוד החומה תחתית שמושיבין אבנים
בהא קאמר רב משום דדמי לבנין ג)דעבדיה
אומנות וחזוק. תוס'
לפתוח פה בכלי דמי שהוא
במיתנא דהוי כמו חותמות שבכלים
על הארץ בלא טיט בצדודי ועפר כל
הרא"ש. ח. שיש אומנות.
סוף מלאכה. וכן מכניס
לאוירא אבל שופתא בקופינא דמרא דאין
תוס' הרא"ש. ט. חייב. תוס'
ידי הקורדום בעשפו, אע"פ
הא לאו הכי אסור ובריש סוגיא
עצמו אינו אלא לצדד את האבן שתשב
הרא"ש. י. בנין ארעי. תוס'
שכלי הוא, רב סבר דיש
דרך בנין בכך אימא מודה ליה לשמואל
דפריך ואמאי הוא במקום אחד
בשוה ולא תטה לכאן ולכאן ויהא
הרא"ש. יא. ושופתא
בנין בכלים ושמואל סבר
ואי אשמעינן בהא בהא קאמר שמואל אבל
בקופינא דמרא הוה בנין
אין בנין בכלים. וגרסינן
ועירובו במקום אחר הוא אע"ג דסתם
עפר סביב לה לסומכה ובההוא אמר
קבוע. תוס' הרא"ש.
בכלל גדול משום דרבי
בהנך תרתי אימא מודה ליה לרב צריכא
מגדל של עץ הוא דהוי כלי כדמוכח
שמואל מילתיה. וברייתא במיצעא כל
יב. וא"כ מאי פריך, הרי
יהושע כן, כי המסתת חייב
מותר לשבר את הכלי
בכמה דוכתי מעיקרא הוה סבר
הבנין כולו שמן היסוד עד שורה
משום מכה בפטיש
בעא מיניה רב נתן בר אושעיא מרבי יוחנן
יב
וליטול מה שבתוכו וכו'
כשמואל.
דאיירי שאי אפשר לקחת העירוב
העליונה בעי נמי טינא עם הצידוד:
מסתת משום מאי מיחייב אחוי ליה בידיה
משום דאין בנין וסתירה
עילאה. דימוס העליון שאין על גביו
אלא על ידי סתירה גמורה:
בכלים, וי"ל. תוס' עירובין
משום מכה בפטיש והאנן תנן המסתת והמכה
לול של תרנגולין. דלא חשיב ליה
לד: ד"ה ואמאי.
עוד דימוס אינו חושש אם נוטה האבן
בפטיש אימא המסתת המכה בפטיש ת"ש
שמואל בונה אומר ר"י משום
לצד אחד הלכך בהנחה בעלמא סגי
הקודח
והוא מילתא דרבי יוסי: משום מאי.
דלא חשיב להאי פתח עשוי להכניס
ולהוציא: [ועי' לקמן קמו.]: אבל בהנך תרתי אימא איזו תולדה מן האבות הוא: מכה בפטיש. גמר מלאכה הוא שבמקום
מודה כו'. ומקמייתא ובתרייתא נמי לא
שחרץ חריץ זה לא יחרוץ עוד: לול של תרנגולין. של עץ הוא וסתום
ידעינן מציעתא:
ומנקבו שיצא הריח של צואה ולא יזיק להו: משום מכה בפטיש. שהוא
בשלמא
גמר מלאכת הלול וכל מידי דהוא גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש כדאמרי' בפ' כלל גדול (דף עה:): עייל שופתא בקופינא דמרא. ט)שופתא
יתד קטן שתוחבין בתוך בית יד של מרא בהיותו בנקב הברזל להדקו שלא יצא שקורין קאיינ"ל: קופינא. הוא חור שבראש המר: מרא.
בלע"ז פושי"ר: מסתת דרך בנין בכך: ואי אשמעינן בהא. בעושה נקב בלול: דדמי לבנין. שאף בבנין הבתים עושין נקבים לאויר כדקאמר
ועבדי לאוירא חורים וחלונות: ואי איתמר בהא. בשופתא: בהא קאמר שמואל. דאי אתרו ביה משום בונה לא מיחייב דלאו בנין הוא:
אחוי בידיה. מכה באגרופו על כפו כמכה בפטיש:
אימא המסתת המכה בפטיש. וה"ק המסתת שהוא חייב משום מכה בפטיש חייב בכ"ש:
הקודח