קג:
הבונה פרק שנים עשר שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בגלטורי
בעלמא חייב. ח) פירוש א"א שכותבין בקמיע וכן
ת"ל אחת. שתהא מלאכה שלימה במקום אחד: שם משמעון. ולגבי
טו א ב מיי' פי"א מהל'
א) לעיל ע. סנהדרין סב.
[כריתות ג. ע"ש], ב) [תוספ'
שבת הלכה י:
פירש ר"ח ויש מפרשים א"א היינו אמן אמן (סלה)
בגד נמי שני חוטין ובנפה שני בתין שמקיימין (א) כך לפי שאין אדם אורג
טז ג מיי' פ"י מהל' שבת
פי"ב], ג) [לעיל ע. סנהדרין
הלכה טז: שכותבין בקמיעין וליתא דהיינו נוטריקון וחייב אפילו באחד ורבנן
בגד ביום אחד ועושה נפה בבת אחת ומתחיל ועושה כדי קיום שלא
סב. ע"ש], ד) [מנחות לא:
א"א
יז ד מיי' פי"א מהל' שבת
וע"ש בתוס' ד"ה עשאה
דפטרי במתני' ט)פטרי אפילו בב' וג': דאאזרך איכא בינייהו.
יהא נסתר מאליו: אפילו לא
כתב. מתיבה גדולה: אלא ב' אותיות
כשירה], ה) תענית ב:, ו) [דף
הלכה ה:
של שם אחד כגון שש תת. והן מתיבות
לאו דוקאא דהא ת"ק פטר אפי' שתי
יח ה מיי' פ"י שם הלכה
ע:], ז) [נראה שצ"ל שמ],
ח) [שני פרושים האלה כתובים
אותיות משם אחד עד שיכתוב שם
גדולות כגון שש מששבצר מששך
טז:
ת"ל אחת הא כיצד אינו חייב עד שיכתוב שם
ב
יט ו מיי' פ"ז שם הלכה ז:
בערוך ערך אא], ט) [לקמן
ששמם תת מתתראו תתנו וכ"ש אם
משמעון אלא משוםג ר"ש נקטיה דאפי'
קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל נח
כ ז מיי' פ"א מהל' תפילין
קד:], י) [לפנינו ברש"י דסוכה
בהא מיחייב: המעבד כל שהוא.
נתכוין לקטנה תחילה: שכיוצא בה
הלכה יט סמג עשין כב
מז. ד"ה רב אשי איתא בזה"ל
מנחור דן מדניאל גד מגדיאל רבי יהודה
א
טוש"ע א"ח סי' לב סעיף ד
בשביעי כתיב במספרם
מתקיימת. ולקמיה פריך היינו ת"ק:
לאו דוקא כל שהוא אלא כשיעור
אומר אפילו לא כתב אלא שתי אותיות והן
וטוש"ע י"ד סי' רעד סעיף
כמשפטם וכו' ובקרבנותשמיני
❖
ר' יוסי אומר. מפרש למילתיה לקמן:
המפורש בהמוציא (לעיל דף עט:) ולא
ד
ג:
כתיב במספרם כמשפט וכו'],
שם אחד חייב כגון שש תת רר גג חח א"ר
כא ח מיי' וסמג שם
היינו ת"ק. שש תת: וכ"ת אלף אלף
נקט כל שהוא אלא לאפוקי מדר"ש
טוש"ע א"ח סי' לו
יוסי וכי משום כותב הוא חייב והלא אינו
דאאזרך. שהם שתי אותיות מתיבה
דאמר עד שיעבד כל העור :
ה
סעיף א וטוש"ע י"ד סי'
תורה אור השלם
תריץ הכי יכול עד שיכתוב כל
חייב אלא משום רושם שכן רושמין על קרשי
רעד סעיף ה:
גדולה אבל לא מצינו שהיא תיבה
כב ט מיי' פ"ז שם הל' יא
1 דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
הפסוק כו'. וא"ת ומ"ש
קטנה בכל המקרא: כיון דאיתא
המשכן לידע איזו היא בן זוגו לפיכך שרט
ופ"ח הלכה ג סמג
לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא
בגלטורי. קמיעות וכתבים של
עשין כח טוש"ע י"ד סי'
אריגה מהני דהכא לא מחייב ר"ש
ו
שריטה אחת על שני נסרין או שתי שריטות
בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת יְיָ אֲשֶׁר
רעה סעיף א:
לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת
עד שיתקן את כולו וי"ל דבאריג
מכשפות ושל שמות קורין בלשון לטי"ן
על נסר אחד חייב רבי שמעון אומר ועשה
כג י מיי' שם טוש"ע שם
ויקרא ד ב
1
מֵהֵנָּה:
שעושה דבר חדש שאינו בעולם
של מינין קלוטרו"ס ורגילין סופרין
2 אֲנִי יְיָ וְאֵין עוֹד זוּלָתִי אֵין
סעיף ג:
אחת יכול עד שיכתוב את כל השם עד
כד כ ל מיי' פ"א שם הלכה
אֱלֹהִים אֲאַזֶּרְךָ וְלֹא
מחייב שפיר בשני בתי ניריןז אבל
לכתוב בהן תיבות של שתי אותיות
ה סמג שם טוש"ע א"ח
יְדַעְתָּנִי: ישעיהו מה ה
שיארוג כל הבגד עד שיעשה את כל הנפה
ואינם תיבות במקום אחר: המגרר.
עיבוד שאינו אלא תיקון העור בעלמא
3 וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ
סי' לב סעיף ג וטוש"ע י"ד
ת"ל מאחת אי מאחת יכול אפילו לא כתב
סי' רעא סעיף ו וסי' רעו
דברים ו ט
וּבִשְׁעָרֶיךָ:
וכן גורר וצר צורה בעי ר"ש עד
כלונסות או קלפים דהויא תולדה
❖
ח
4 וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת
סעי' ה:
שיתקן את כולו: טיתין פיפין.
אלא אות אחת ואפילו לא ארג אלא חוט אחד
דממחק: הקודח כל שהוא. קצת
מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד
ואפילו לא עשה אלא בית אחד בנפה ת"ל
מכאן נראה לר"ת שצריך לכוף ראשט
הנקב ואע"פ שלא עבר עובי העץ
וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם:
במדבר כט יט
מוסף רש"י
לראות בעבר השני: כל שהוא. מן
הטית לתוכה דדמי כעין פ' :
אחת הא כיצד אינו חייב עד שיעשה מלאכה
י
5 וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד
בשביעי כמשפטם גרסינן.
שכן רושמין על קרשי
הצורה: את כולו. כל מה שנתכוין
מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד מִנְחָתָהּ
שכיוצא בה מתקיימת ר' יוסי אומר ועשה
א)
המשכן. וכותב אות בזו
וּנְסָכֶיהָ: במדבר כט לא
כדמוכח בפרק קמא
לגרר או לעבד מתחלה בבת אחת:
6 וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּהֶם לַפָּרִים
אחת ועשה הנה פעמים שחייב אחת על
ואות בזו ומוחק פעמים
כל השם. כל התיבה: מ"ט דר' יוסי.
דתענית (דף ב:) וכן הוא במסורת
שטעה (לעיל עג.). ועשה
לָאֵילִם וְלַכְּבָשִׂים בְּמִסְפָּרָם
❖
כולן ופעמים שחייב על כל אחת ואחת קתני
מאחת מהנה. ראה לעיל ע
כְּמִשְׁפָּטָם: במדבר כט לג
היכי דריש ליה: אחת מאחת. אחת
הגדולה ודלא כרש"י י) דגרס בשמיני
א. כתבה כשירה. דאז ישיר
מיהא רבי יהודה אומר אפילו לא כתב אלא
בס"פ לולב וערבה (סוכה דף מז:):
ה"ל למכתב ולשתוק וכתב מ"ם יתירה
משה, ששיטה אחת ארוכה
שתי אותיות והן שם אחד חייב לא קשיא הא
ושיטה אחת קצרה, שאין
הגהות הב"ח
[ומהנה יתירא]: הנה מהנה. א"נ הנה
גרועי
ממלא כל השיטה (מנחות
דידיה הא דרביה דתניא רבי יהודה אומר
הוה ליה למכתב וכתב מהנה מ"ם יתירה
(א) רש"י ד"ה שם משמעון
לא:). או שכתב את השירה
כיוצא בה. שכתב השירה
וכו' בתין שמתקיימין כך:
משום רבן גמליאל אפילו לא כתב אלא ב' אותיות והן שם אחד חייב כגון שש
ומאחת יתירה הלכך למדרשינהו לכולהו
(ב) ד"ה מאחת וכו' שתהא
כשאר כתיבות, אריח על גבי
❖
כתבינהו. ודרוש אחת הנה בלא מ"ם הכי
תת רר גג חח ור"ש היינו ת"ק וכ"ת אלף אלף דאאזרך איכא בינייהו דת"ק
אריח (שם). מ"ם יו"ד
מתקיימת במקום:
2
מ"ם. הרי כאן מים, רמז
אחת שהיא הנה הנה שהיא אחת לתרי
סבר אלף אלף דאאזרך לא מיחייב ור"ש סבר כיון דאיתיה בגלטורי בעלמא
ב
לניסוך המים מן התורה בחג
❖
גווני איכא למידרש משמעותייהו ועשה
(במדבר כט יח).
חייב למימרא דר"ש לחומרא והתניא הקודח כל שהוא חייב המגרר כל שהוא
לעזי רש"י
ב)ג
עבירה אחת והיא לו הנה חייב חטאות
המעבד כל שהוא הצר בכלי צורה כל שהוא רש"א עד שיקדח את כולו עד
לטי"ן. לטינית.
ד
ה
הרבה אי נמי ועשה אחת עשייתו
קלוטרו"ס [קלטירי"ש].
מוסף תוספות
שיגרור את כולו עד שיעבד את כולו עד שיצור כולו אלא ר"ש הא אתא
❖
חשובה לו כאחת ואע"פ שהנה הוי משמע
אותיות של כישוף.
לאשמעינן עד שיכתוב את השם כולו ומי מצית אמרת הכי והתניא רש"א
א. דא[א]זרך קאמר. תוס'
שהרבה עבירות עשה והיינו הנה
הרא"ש.
ב. כדקתני
ועשה אחת יכול עד שיכתוב את השם כולו ת"ל מאחת תריץ ואימא הכי יכול
שהיא אחת הלכך תרוייהו דריש ביה
במלתיה. תוס' הרא"ש.
רבינו חננאל (המשך)
ג. רבותא ד... תוס' הרא"ש.
פעמים שהיא כן ופעמים שהיא כן
עד שיכתוב את הפסוק כולו ת"ל מאחת ר' יוסי אומר ועשה אחת ועשה הנה
ד. כדי לכתוב קמיע.
לה הכי וכי מצית אמרת
כדמפרש לקמיה: אחת שמעון.
פעמים שחייב אחת על כולן ופעמים שחייב על כל אחת ואחת א"ר יוסי
רשב"א. ה. נקט איהו כל
דלא מחייב ר"ש אלא עד
ג)
שהוא. רשב"א. ו. [ד]מחייב
שיכתוב את כל השם כולו,
כלומר דריש מ"ם יתירה אחת הוי
בר' חנינא מ"ט דר' יוסי אחת מאחת הנה מהנה אחת שהיא הנה והנה שהיא
בשני חוטין. תוס' הרא"ש.
והתניא ר"ש אומר ועשה
משמע דאינו חייב עד שיכתוב כל
ז. שכיוצא בה מתקיימת.
אחת, יכול עד שיכתוב כל
אחת אחת שמעון מאחת שם משמעון הנה אבות ו מהנה תולדות אחת שהיא
התיבה שנתכוין לכתוב: מאחת שם
תוס' הרא"ש. ח. בכלי חרס.
השם כולו ת"ל מאחת כו',
הנה זדון שבת ושגגת מלאכות הנה שהיא אחת שגגת שבת וזדון מלאכות:
תוס' הרא"ש. ט. ימין.
והנה אפילו לא כתב אלא
משמעון. כתב מאחת למימר דאפילו
מקצת השם חייב. ומתרצינן
ריטב"א. הקו האמצעי.
א"ר יהודה מצינו שם קטן משם גדול: מי דמי מ"ם דשם סתום מ"ם דשמעון
לא כתב אלא מקצתה ובלבד שתהא
רשב"א. י. ולא ככתיבת
להא מתניתא הכי, יכול
מקצת סופרים הצרפתים
עד שיכתוב כל הפסוק
פתוח אמר רב חסדא זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר מיתיבי וכתבתם
מקויימת (ב) במקום אחר דומיא דאחת
3ז
שכותבין אותה פשוטה.
כולו שנתכוון לכותבו או
דרישיה דקרא: הנה.
שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב אלפין עיינין עיינין אלפין ביתין כפין
הוי משמע אבות
רמב"ן. [ד]אי לא בעי
אפילו נתכוון לכתוב איגרת
ח
למיכפל כלל למה הוצרכו
אינו חייב עד שיכתוב
כתב מהנה לרבויי תולדות: אחת
כפין ביתין גמין צדין צדין גמין דלתין רישין רישין דלתין היהין חיתין חיתין
לומר שלא ישנה האות.
כל מה שנתכוון לו, ת"ל
❖
שהיא הנה. דאמרן לעיל ו) ה"ד כגון
ריטב"א.
מאחת, אפילו מקצת מן
היהין ווין יודין יודין ווין זיינין נונין נונין זיינין טיתין פיפין פיפין טיתין כפופין
האגרת או מקצת מן הפסוק
שעשאן בזדון שבת ושגגת מלאכות
פשוטין פשוטין כפופין מימין סמכין סמכין מימין סתומין פתוחין פתוחין
חייב ולעולם מלה שלימה.
ואע"ג דכולן אינן אלא חילול שבת
הא דר' יוסי דאמר משום
רבינו חננאל
סתומין פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה סתומה לא יעשנה פתוחה
ט
אחת מיחייב לכל מלאכה ומלאכה
רושם, פשוטה היא. ומקום
ד) יכתבה כשירה או שכתב את השירה כיוצא בה כ או שכתב שלא בדיו ל או
ת"ל אחת, הא כיצד אינו
שנתכוון לרשום ולא לכתוב
דגופי מלאכות מחלקין הואיל ואיכא
חייב עד שיכתוב שם
חייב ואפילו אינן דבר
שכתב את האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו הוא דאמר כי האי תנא דתניא
שגגה טובא: הנה שהיא אחת שגגת
קטן משם גדול שי"ן
ידועה ברשימה. במה בין
מ"ם משמעון ושמואל ונח
בימינו בין בשמאלו חייב.
רבי יהודה בן בתירה אומר נאמר בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי
שבת וזדון מלאכות. שאף על פי
ה)
4
5
ירושלמי א"ר אמי והקמות
מנחור ודן מדניאל. ר'
שהן גופי מלאכות הרבה אינו חייב
כמשפטם הרי מ"ם יו"ד מ"ם מים מכאן רמז לניסוך מים מן התור' ומדפתוח ועשאו
יהודה אומר אפילו לא כתב
את המשכן כמשפטו, וכי
6
אלא ב' אותות והן שם
יש משפט לעצים אלא
אלא אחת דחדא שגגה היא: מי דמי
סתום כשר סתום נמי סתום ועשאו פתוח כשר מי דמי פתוח ועשאו סתום
אחד כגון שש רר גג חח
[אי זהו] קרש שזכה
כו'. זה שנתכוין לכתוב שם משמעון מ"ם
הה. הנה ת"ק שנה סתם
לינתן בצפון ינתן בצפון
עלויי
שם משמעון ונח מנחור
לעולם וכן בדרום, לפיכך
פתוחה כתב והיכי קרי ליה מתקיימת
וכולהי, ש"מ דכיוצא באלו
היו רושמין עליהן שלא
במקום אחר והא לא הויא: וכתבתם. דתפילין ומזוזה: תם. שלם כהלכתה: אלפין עיינין. יש שכותבין כן מפני שדומין בקריאתן:
ב' אותות שהן ב' שמות
יתחלפו. דבי רב הושעיא
ביתין כפין. דומין בכתיבתן: גמין צדין. דומין בכתיבתן אלא שזה למעלה וזה למטה: זיינין נונין. פשוטין: כפופין. כ"ף פ"ה צד"י
הוא דמחייב ת"ק, אבל
ודבי בר פזי הוו עיילין
ב' אותות שהן שם אחד
שאלין בשלמא דנשיא בכל
נו"ן: פשוטין. הכפולות שלהן פשוטות: ממין סמכין. מ"ם סתומה שדומה לסמ"ך: סתומין. מ"ם סתומה: פתוחין. מ"ם פתוחה:
לא. ופליג ר' יהודה עליה
יום, והוו [אילין] דבי רב
כתבה. לספר תורה: כשירה. בדילוגין אריח ולבינה: מכאן רמז כו'. כלומר מ"ם דונסכיהם דריש ליה בפתוחה. [שמע מינה] דפתוח
בהדיא וקתני כי הכותב ב'
הושעיא עיילין [קדמאי]
אותות והן שם אחד חייב,
ונפקין כו'. תרתין זרעין
ועשאו סתום כשר ומדפתוח ועשאו סתום כשר הוא הדין נמי סתום ועשאו פתוח כגון שם ז) משמעון וכשר להתקיים במקום שם:
קשיא דר' יהודה אדרבי
[הוון] בצפורי בולבטיא
עלויי
יהודה. ופרקינן הא דקתני
ופגניא, והוון בולבטיא
ר' יהודה במתניתין כי הכותב ב' אותות מב' שמות הוא שהוא חייב, כגון שם משמעון וכיוצא בו דידיה הוא, כלומר
עללין ונפקין ושאלין בשלמא דנשיא בכל יום עללין קודמוהי ונפקין קודמוי, והוון פגניא עללין ונפקין בתריהון. אזלין פגניא וזכין
סברא דידיה שמעה ממאן דליתיה רביה וסברא ולא תנא לה משמיה, לפום דפליגא על רביה. והא דתני כי חייב אפילו
באורייתא ואתי למיעל קודמוי דבולבטיא. אשתאלת לרבנן, על ר' יוחנן ודרשה בי מדרשא (תניא) [דרבי בנייה] אפילו ממזר ות"ח
כותב ב' אותות משם אחד כגון שש תת, משם רבן גמליאל רביה שנאה. ואקשינן נמי אליבא דר' שמעון דקתני סתם
וכהן גדול ע"ה, ממזר ת"ח קודם. ולא תימא הני מילי לפדות ולהחיות ולכסות, הא לישיבה לא אלא אפילו לישיבה ת"ח קודם, מ"ט
יקרה היא מפנינים, מכ"ג שנכנס לפני ולפנים. וקיי"ל כת"ק דמתניתין, דאפילו ר' יוסי דקיי"ל נמוקו עמו, הא (דאינך) [חזינן] ר'
עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת, והלא תנא [קמא] לא חייב אות אחת ולא חוט אחד בבגד ולא בית אחד
בנפה, והלא שם משמעון ונח מנחור כיוצא בהן מתקיימת וכן בבגד וכן בנפה, ונמצאו דברי ר' שמעון כת"ק, מה בא ר'
יוסי בר' חנינא [דאמר] מ"ט דר' יוסי דדריש ועשה אחת ועשה הנה, ומפרש אחת שמעון מאחת שם משמעון, שמעינן מיניה דמודי
ר' יוסי כי הכותב שם משמעון חייב משום כותב. וגרסינן נמי בהזורק מילתא פשיטתא, פשיטא נתכוון לזרוק ח' וזרק ד' הרי כתב
שמעון לאשמועינן. וכי תימא ב' אותות שהן שם אחד איכא בינייהו, דת"ק לא מיחייב ור' שמעון מחייב. אי הכי היינו
שם משמעון, וכן נמי בכיצד הרגל וכבר פירשנוה התם. אמר מר א"ר יהודה מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון ומשמואל.
ר' יהודה דהוא נמי ת"ק דר"ש ומחייב כי האי גוונא ולתרווייהו (תני) [קרי] להו ת"ק. וכי תימא אין הכי נמי, מיהו ר'
מי דמי מ"ם דשמעון פתוח ומ"ם דשם סתום, וכאשר יכתוב שם כזה אינו נקרא שם. ופריק רב חסדא זאת אומרת סתום ועשאו פתוח
יהודה אינו מחייב אלא בב' אותות שהן מילה ידועה כגון שש שהוא מלשון ששה ותת שהוא מלשון נתינה ושש שהוא
כשר. ומותבינן עלה וכתבתם על מזוזות ביתך, פירוש וכתבתם כתב תם, שלא יקרא אלפין עיינין ביתין כפין, כלומר שלא תהא צורת
מלשון ששון, אבל אל"ף אל"ף או בי"ת שאין מהן מלה ידועה כלל, אם נתכוין לכתוב אאזרך וכתב אא, ר' יהודה לא
בי"ת בלא תגין כמו כ"ף כו', קתני מיהת כן ולא אותיות פתוחות סתומות ולא סתומות פתוחות, כלומר אם יכתוב במזוזה אות שלימה
מחייב בהני כיון דלא משכחת מיניהו שם ולא מלה ידועה. ור"ש אמר לך כיון דאיכא בכתיבא כה"ג בגלטורי ומתקיימין,
פתוחה סתומה תיגנז מכלל שהיא פסולה. ופרקינן מתניתין דמחייב הכותב שם משמעון ופריק רב חסדא זאת אומרת סתום ועשאו
כשאר כתיבה שהיא מלאכה מתקיימת אני קורא בה וחייב. פי' גלטורי, קמיעין שכותבין בהן אותיות כגון אא יי וכיוצא
בהןא). ואקשינן תוב וכי ר' יהודה בהא מיקל ור' שמעון מחמיר והוא מחייב, והא שמעינן ליה לר' שמעון דמיקיל בכי
פתוח כשר, ר' יהודה בן פתירא היא דדריש סימן לימי החג דרמיזי קראי, כלומר ונסכיהם כתוב מ"ם יתירה, ובכולהו כתיב ונסכה
האי גוונא דתניא והקודח ר' שמעון אומר עד שיקדח את כולו כו', הנה ר' שמעון מיקל ולא מחייב אלא במאן דעביד
וגהכא כתיב ונסכיה יו"ד יתירה, וכן בכולהו כתיב כמשפט והכא כמשפטם, והרי ונסכיהם ונסכיה כמשפטם מים. ומצאנו נמי סתום
כולה מלאכה. וכן אינו מחייב אלא עד שיכתוב את כל השם, ואיך אתה אומר כי מחייב ר"ש אאלף אלף דאאזרך. ודחינן
באמצע תיבה כדכתיב למרבה המשרה, ומדפתוח ועשאו סתום כשר כך סתום ועשאו פתוח כשר. ואקשינן בשלמא פתוח ועשאו סתום
א) עיין בערוך ערך אא.