הבונה
פרק שנים עשר
שבת
קד.
מסורת הש"ס
תורה אור השלם
גרועי קא מגרע ליה דאמר רבי חייא בר אבא מנצפך צופים
עלויי קא מעלי ליה. שהיתה מ"ם סתומה בלוחות אבל מ"ם פתוחה
א) מגילה ב:, ב) ג"ז שם,
1 אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה
ג) [שם ויומא פ. תמורה טז:],
אמרום. וא"ת דהכא משמעא דבפתוחה קאמר דצופים
לא היתה בלוחות כדמפרש מנצפך צופים אמרום וכיון דאמר רב
יְיָ אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
ד) יומא פ., ה) [צ"ל בהר
בְּהַר סִינָי: ויקרא כז לד
חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים לא אפשר לאוקומיה
אמרום ובפ"ק דמגילה (דף ב:) פריך עלה דר' חייא בר אבא מאלה
רהב], ו) [עי' עירובין נד: אין
2 אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ
תורה נקנית וכו'], ז) [מנחות
אלא בסתומה דהואיל והכתב היה נראה משני עבריהם היה לה ליפול
המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר ועוד האמר רב חסדא מם וסמך
וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן:
❖
כט: ע"ש], ח) יומא לח: ע"ז
משלי ג לד
אם לא שבנס היה עומד אבל פתוחה
שבלוחות בנס היו עומדים משמע דר'
נה. מנחות כט:, ט) [דף ב:],
י) [ברכות סג.], כ) [שם],
אין בה נס ע"כ מנצפך דרבי ירמיה
חייא בסתומה איירי ואור"י דהכי
עלויי קא מעלי ליה דאמר רב חסדא מ"ם
ב
א)
ל) [וע"ע תוס' מגילה ב: ד"ה
מוסף רש"י
דאמר צופים אמרום בפתוחים קאמר.
קאמר התם ועוד האמר רב חסדא
ג
וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין אלא סתום
ועוד], מ) [מגילה פ"א ה"א],
❖
יש שמקשין סוגיא זו על סוגיא דאמר
ועוד אי רבי חייא בר אבא בסתומה
נ) אבות דר"נ פ"ו,
בנס היו עומדין. שהיתה
ועשאו פתוח גרועי קא מגרע ליה דאמר ר'
חקיקתן משני עבריהן הלכך
במגילהט) דרמינן הא דר' ירמיה אהא
איירי תקשה נמי דרב חסדא אלא
ירמיה ואיתימא ר' חייא בר אבא ב) מנצפך
שאר אותיות יש להן
דרב חסדא אלמא תרוייהו בסתומין
ודאי בפתוחה איירי והא דנקט
מקום דבק, אלא מ"ם
הגהות הב"ח
צופים אמרום ותיסברא והכתיב אלה
וסמ"ך היתה באויר (מגילה
1
ואין זו קושיא שכן דרך הש"ס המקשן
מנצפך ולא נקט להו כסדר אלפא
(א) גמ' להיכן אוליכם לגן:
ג.). מנצפך. כפל אותיות,
המצות ג) שאין הנביא רשאי לחדש דבר
מהפך הסברא כאן כדי שיקשה
ביתא משום דמנצפך משמע מן
(ב) רש"י ד"ה מיהוה וכו'
צופים אמרום. נביאי
❖
צופים ל): נבוב בובן בהר רהב.
מעתה אלא מיהוה הואי מידע לא הוה ידעין
תרוויהו ולא הוה ידעי:
הדורות (מגילה ג.). אם
ובמקום אחר מהפכו לפי הקושיא ואי
ד
ללצים. הוא בא להתחבר,
הי באמצע תיבה הי בסוף תיבה ואתו צופים
הוה בעי התם לתרוצי כי איתמר דרב
תימה דאמאי נקט להו כיון דלא הוה
הוא יליץ. לא ימנעוהו ולא
בלוחות: א"ל לר' יהושע בן לוי אתו
יעזרוהו, אם לענוים הוא
חסדא בסתומין ודר' ירמיה בפתוחין
רבינו חננאל
תקנינהו ד) ואכתי אלה המצות שאין הנביא
בא להתחבר יתן לו חן מי
דרדקי כו'. מ)בירושלמי ובבראשית רבה
הוה מתרץ ליה אלא תירוצא מעליא
רשאי לחדש דבר מעתה אלא שכחום וחזרו
או:
שבידו ליתן (יומא לח:)
דעלויי עלייה דכל אות
שני ליה התם וה"נ: מיהוה הוה.
(פ' א) קאמר דר' אליעזר ור' יהושע
הוא יליץ, הקב"ה יליץ אותו,
שהיתה כתובה בלוחות
ויסדום גופא א"ר חסדא מ"ם וסמ"ך שבלוחות
כלומר פותח לו להיות לץ
חשובה היא ומעולה מן
תרוייהו ולא ידעי הי באמצע תיבה
הוו מאותן דרדקי וחולק על הש"ס
(ב)
. בא ליטמא.
האותיות שנתוספו אח"כ,
בנס היו עומדין ואמר רב חסדא כתב
(מנחות כט:)
כו': ונקרא מבחוץ. האותיות הפוכות
שלנו והא דאמר בפרקי דר' אליעזר
כיון שבא אדם ליטמא ולהיות
ובלוחות לא היה מ"ם
שבלוחות נקרא מבפנים ונקרא מבחוץ כגון
רשע, פותחין לו. פתח
אלא סתומה, כרב חסדא
והתיבה הפוכה ולא אשמועינן אלא
שלא למד ר' נ) אליעזר תורה אלא עד
הטומאה ליכנס בו, מספיקין
דאמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך
נבוב בובן (רהב בהר) סרו ורס: אמרי
שהיה החקק נוקב את כל הלוח
שהיה גדול היינו שלא עסק עד
ה)
בידו ואין מונעין ממנו מן
שבלוחות בנס היו עומדין.
❖
שנעשה גדול: אית דגרסי בא
השמים לעכבו (יומא שם).
פי' מ"ם סתום, מכל צד
ליה רבנן לריב"ל אתו דרדקי האידנא לבי
ולפיכך היו מ"ם וסמ"ך בנס: נבוב
הוא סתום כמו סמ"ך,
ליטמא פתחין לו. כלומר יש לו פתחים
בהר סרו. לא היו בלוחות אלא תיבה
מדרשא ואמרו מילי דאפילו בימי יהושע בן
וכיון שהיו האותיות כולן
בעלמא נקט: אלף בינה. למוד
בלוחות חרוצות חרותות
ליכנס בא ליטהר מסייעין אותו שפותחין
מוסף תוספות
נון לא איתמר כוותייהו אל"ף בי"ת אלף
מפולשות, הרי (כיס) [אות]
תורה: מ"ט פשיט כרעיה דגימ"ל
לו פתח ליכנס והיינו דומיא דלעיל
בינה גימ"ל דל"ת גמול דלים מ"ט פשוטה
א. [ד]באותיות הכפופות
האמצעי כגון הלובן שלהן
לגבי דלי"ת. ולא לגבי בי"ת: מ"ט
דשביק ליה פתח ליכנס ולהנהו דגרסי
ובמ"ם.
ריטב"א.
אם יש במה להיסמך בהן
כרעיה דגימ"ל לגבי דל"ת שכן דרכו של
ב. [ב]אותיות הפשוטות
עומד הלבן בלוח, אבל
פשיט כרעיה דדלי"ת לגבי גימ"ל.
בא ליטמא פותחין לו צריך לומר
והמ"ם. ריטב"א. ג. בדרך
מ"ם וסמ"ך שאין להם
גומל חסדים לרוץ אחר דלים ומ"ט פשוטה
ולא לגבי ה"א שמושכה קצת לצד
דמסייעין אותו הוי טפי מפותחין :
ה
מה נפשך, דבין דלהוו
במה להיסמך, בנס עומד
כרעיה דדל"ת לגבי גימ"ל דלימציה ליה
פתוחות או סתומות
הלבן שבתוכם, שאילו נפל
גימ"ל: דלימציה ליה. עני נפשיה
נתכוין
תיקשי הא דתניא אלה
הלבן היה נראה מקומו
נפשיה ומ"ט מהדר אפיה דדל"ת מגימ"ל דליתן ליה בצינעה כי היכי דלא
ולא יטריחנו לבעל הבית לרוץ אחריו:
המצוות וכו'. ריטב"א.
נקב ואין בו צורת האות.
ד. כלומר מן צפך, כלומר
לפיכך המ"ם סתום כיון
ה"ו. כמו אני והו (סוכה דף מה.) שמות
ליכסיף מיניה ה"ו זה שמו של הקב"ה ז"ח ט"י כ"ל ואם אתה עושה כן
אלו אותיות שקבלן
שהיה חרות בלוחות יש
הם: ומטיב לך. היינו טי"ת: ירושה.
הקב"ה זן אותך וחן אותך ומטיב לך ונותן לך ירושה וקושר לך כתר לעוה"ב
ישראל מן צופיך. רמב"ן.
בו עילוי, אלא המ"ם
ומשום לשון נופל על
היינו יו"ד: כתר. היינו כ"ף: לעולם
הפתוח גרוע הוא וכיון
מ"ם פתוחה מ"ם סתומה מאמר פתוח מאמר סתום נו"ן כפופה נו"ן פשוטה
הלשון נקרא מנצפ"ך
שעשה הסתום פתוח גרועי
הבא. היינו למ"ד: מאמר פתוח
בלשון 'צופיך'. תוס' מגילה
גריעה שהפתוחין מחודשין
נאמן כפוף נאמן פשוט ס"ע סמוך עניים ל"א ו) סימנין עשה בתורה וקנה
ומאמר סתום. יש דברים שנתן רשות
ב: ד"ה ועוד. ה. דמעיקרא
ולא היו בלוחות, דא"ר
אותה פ' כפופה פ' פשוטה פה פתוח פה סתום צד"י כפופה וצד"י פשוטה
שבקו ליה פתחא. תוס'
ירמיה ואיתיביה ר' חייא
❖
לדורשן ויש שאתה מצווה לסותמן
הרא"ש.
בר אבא מנצפ"ך צופים
צדיק כפוף צדיק פשוט היינו נאמן כפוף נאמן פשוט הוסיף לך הכתוב
כגון מעשה מרכבה: נאמן כפוף. אדם
אמרום. ופריק לעולם מהוה
כפיפה על כפיפתו מכאן שנתנה התורה במנוד ראש קו"ף קדוש רי"ש
הוו בלוחות הפתוחות
כשר צריך להיות כפוף ועניו וסופו
והסתומות, שאין נביא יכול
רב נסים גאון
רשע מאי טעמא מהדר אפיה דקו"ף מרי"ש אמר הקב"ה אין אני יכול להסתכל
להיות פשוט וזקוף לעולם הבא:
לחדש דבר, וכך היו
פרק שנים עשר הבונה
מתוקנין להיות הפתוחות
סימנים. של סדר שמועות דתנא או
ברשע ומאי טעמא מהדרה תגיה דקו"ף לגבי רי"ש אמר הקב"ה אם חוזר בו
אמרו ליה לר' יהושע
בראש התיבה ובאמצעה,
אמורא בגירסא דלא תשכח אחת מהן
אני קושר לו כתר כמותי ומ"ט כרעיה דקו"ף תלויה דאי הדר ביה ליעייל
בן לוי אתו דרדקי לבי
והסתומות בסוף התיבה.
ז)
מדרשא ואמרו מילי דאפי'
ורוב העם מן הסופרים
כגון אלו שבש"ס: פה פתוח. בשעת
וליעול בהך מסייע ליה לריש לקיש דאמר ר"ל מ"ד אם ללצים הוא יליץ
ח)
2
בימי יהושע בן נון לא
ההדיוטות שכחום, והיו
המכנסים פזר י): פה סתום. בשעת
איתמר כוותייהו. בתחילת
כותבין הסתומין בין
ולענוים יתן חן בא ליטמא פותחין לו בא ליטהר מסייעים אותו שי"ן שקר תי"ו
המפזרים כנס אם יש גדול ממך:
בראשית דר' אושעיא אמרו
באמצע תיבה בין בסוף
כ)
אמת מאי טעמא שקר מקרבן מיליה אמת מרחקא מיליה שיקרא שכיח קושטא
מעשה היה ביום סגריר
תיבה, וכן הפתוחות, עד
במנוד ראש. ברתת וענוה יתירה:
ולא נכנסו חכמים לבית
שחזרו ב"ד ותיקנום להם
לא שכיח ומ"ט שיקרא אחדא כרעיה קאי ואמת מלבן לבוניה קושטא קאי
מ"ט מהדר אפיה דקו"ף מרי"ש. לישנא
הוועד והיו שם תינוקות,
כאשר היו מסורין מיוסדין
אמרו באו ונעשה כצופים
בידיהן. וכיון שהיתה ירכתי
שיקרא לא קאי א"ת ב"ש אותי תעב אתאוה לו ב"ש בי לא חשק שמי יחול עליו
דמעליא הוא שאחוריו של רי"ש לגבי
כו'. ויש אומרים ר"א ור'
הכתב מפולשות מצד זה
ג"ר גופו טימא ארחם עליו ד"ק דלתותי נעל קרניו לא אגדע עד כאן מדת
הקו"ף. שאין הקב"ה רוצה להסתכל
יהושע ור"ע היו, קראו
לצד זה קיימא דרב חסדא
עליהן גם במעלליו יתנכר
שהיה נראה מאחוריו הפוך,
בפני רשע: תגא דקו"ף. כמין זיי"ן
רשעים אבל מדת צדיקים א"ת ב"ש אם אתה בוש ג"ר ד"ק אם אתה עושה כן
נער. ומשכחת לה בגמ' דבני
כדרך הנקרא כתב שע"ג
זכוכית מאחוריו. שעושין בסופו של גג קו"ף: כרעיה
מערבא בפ' מגילה נקראת
גור בדוק ה"ץ ו"ף חציצה הוי בינך לאף ז"ע ח"ס ט"ן ואין אתה מזדעזע מן
.
דקו"ף תליא. שאינה נדבקת עם גגה:
[הל' ט]
השטן י"ם כ"ל אמר [שר של] גיהנם לפני הקב"ה רבונו של עולם לים כל אמר
סליק פרק הבונה
ליעול בהך. יקיף תחת רגלי הקו"ף
הקב"ה אח"ס בט"ע גי"ף אני חס עליהם מפני שבעטו בגיף דכ"ץ דכים הם
ויכנס בפתח של ימין: מסייעין אותו.
כנים הם צדיקים הם הל"ק אין לך חלק בהן ומרז"ן ש"ת אמר גיהנם לפניו רבונו
ומכינין לו פתח: הוא יליץ. מעצמו
של עולם מרי זניני מזרעו של שת א"ל א"ל ב"ם ג"ן ד"ס להיכן אוליכן (א) לגן הדס
יליץ לא יסייעוהו ולא ימנעוהו: ואם
ה"ע ו"ף אמר גיהנם לפני הקב"ה רבונו של עולם עיף אנכי ז"ץ ח"ק הללו זרעו
לענוים. ולמדה טובה הוא נמשך:
יתן חן. יסייעוהו מן השמים: מקרבן
של יצחק ט"ר י"ש כ"ת טר יש לי כיתות כיתות של עובדי כוכבים שאני נותן לך:
מיליה. אותיותיו קרובות שלשתן
מתני'
קרובות כסדרן של אלפא ביתא:
אמת מרחקן מיליה. זו בתחילת אל"ף בי"ת וזו באמצע וזו בסוף: אחד כרעא. כל אות ואות שבו עומדת על רגל אחד:
אמת מלבן לבוני. מושכבין תחתיה אותיותיו כמין לבינה דאל"ף הרי יש לה ב' רגלים ומושבה טוב ורגל השני רחב: אתאוה לו.
בתמיה. וכן כולן: ע"כ מדת הרשעים. כן הוא נדרש אצל רשעים: אם את בוש. מלחטוא: ג"ר ד"ק גור בדוק. נפשך תהא צרורה
תחת כסאי ודוק שמים: י"ם כ"ל. גיהנם קרוי ים כל לפי שהרוב הולכים שם: אמר שר של גיהנם. לים שלי תן את כל העולם ואפי'
ישראל: אמר ליה אח"ס בט"ע גי"ף. אלפא ביתא היא אצל א"ת ב"ש וכולן סדורות בספר יצירה: אני אחוס עליהם על שבעטו
בגיף. בניאוף: דכ"ץ. נוטריקון דכים כנים צדיקים: אין לך. גיהנם חלק בהן בישראל: ומרז"ן ש"ת. ואומר שר של גיהנם זונני
מזרעו של שת כל העובדי כוכבים וישראל: א"ל ב"ם. אמר לו הקב"ה לא יהא לך חלק בהם: ג"ן ד"ס. אמר הקב"ה
אוליכם לגן הדס לגן
עדן: ה"ע ו"ף. הנני עף ברעב: ז"ץ ח"ק. הללו זרעו של יצחק הם
ולא אתנם לך: ט"ר י"ש כ"ת.
שמור לי והמתן
יש לי כתות אחרות:
מתני'