קד:
הבונה פרק
שנים עשר שבת
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
נתכוין
מתני'
לכתוב
ח' וכתב שני זיינין. וא"ת מאי איריא נתכוין
על שני כותלי זויות. אחת במזרח ואחת
בצפון סמוכות זו
כה א מיי' פי"א מהל' שבת
א) ס"א ור' יהושע פוטר,
ב) מגילה יח: גיטין
הל' טו סמג לאוין סה:
לזו במקצוע: על שני לוחי פנקס. פנקס של חנוונים כעין אותן של
לכתוב ח' דלא נעשית מחשבתו אפילו נתכוין לכתוב ז'
כו ב מיי' שם הל' יא:
יט., ג) ג"ז שם בגיטין,
סוחרים שיש להם לוחים הרבה חקוקין וטוחין בשעוה: על שני לוחי
אחד וכתב שני זיינין פטור כמו נתכוין לזרוק ב' וזרק ד' (לעיל דף
ל)
א
כז ג ד שם הלכה טז:
ד) [תוספת' פי"ב], ה) [חולין
כח ה שם הלכה טו טוש"ע
מט: נדה ל:], ו) בן סטדא
פנקס. רבותא אשמועינן דאע"ג דלאו אלוח אחד הם אם נהגין
עג.) וכן קשה אברייתא דמייתי בגמרא נתכוין לכתוב אות אחת ועלו
א"ח סי' שמ סעיף ד
בן פנדירא הוא אמר רב
בידו שתים חייב אמאי חייב מ"ש
ונקרין זה עם זה שכתובין על שני
ה:
חסדא בעל סטדא בועל
מתני' הכותב שתי
כט ו מיי' שם הל' יד:
מנתכוין לזרוק שתים וזרק ד' וי"ל
שפתי הלווחין סמוכים זה לזה חייב:
פנדירא בעל פפוס בן יהודה
אותיות בהעלם אחד
ל ז שם הלכה יא:
הוא אמו סטדא אמו מרים
הכותב על בשרו. בדיו: המסרט.
דמיירי כגון שהיה צריך לכתוב שתי
חייב כתב בדיו בסם בסיקרא בקומוס
לא ח שם הלכה יג:
מגדלא נשיא היא כדאמר'
א
במכתב או בסיד : במשקין. כמו מי
לב ט מיי' פ"ד מהל'
אותיות איזה שתי אותיות שיהיו
בפומבדיתא סטת דא מבעלה.
מ)
ב
ובקנקנתום ובכל דבר שהוא רושם על שני
ב
[חסרונות הש"ס], ז) [לקמן
גירושין הלכה ב סמג
תותים שמשחירין: או במי פירות.
דהשתא נתכוון לדבר איסור וגם
קה. וש"נ], ח) גיטין כ. נד:
כותלי זויות ועל שני לווחי פינקס והן נהגין
עשין נ טוש"ע אה"ע סימן
כל פירות: באבק דרכים. בטיט.
נעשית מחשבתו ואפילו הכי פטור
קכה סעיף ג:
[מס' סופרים פ"ה הלכה ג],
זה עם זה חייב הכותב על בשרו חייב
לג י מיי' שם הלכה א
ט) בכ"י רבה וכ"ה בחדושי
ג
כדמפרש בגמ' משום דבעי זיוני וא"ת
לשון אחר באבק דרכים באצבעו שרט
הר"ן לקמן קה., י) [כריתות
טוש"ע שם סעיף ב:
המסרט על בשרו ר' אליעזר מחייב חטאת
כמו אותיות בעפר נגוב: באבק
מאי איריא נתכוין לכתוב חי"ת אפי'
לד כ מיי' פ"א מהל'
יט:], כ) [ע' תוס' מנחות כט:
ד"ה דחטריה], ל) בס"א:
וחכמים פוטרין כתב במשקין במי פירות
תפילין הלכה טו
הסופרים. עפרורית של קסת הסופר:
נתכוון לכתוב שני זיינין וכתב בלא
א) ד
ה
גלחים, מ) במ"א: בסירא,
טוש"ע י"ד סי' רעו סעיף יב
לאחר ידו. בגב ידו שאחז הקולמוס
באבק דרכים באבק הסופרים ובכל דבר
זיון פטור וי"ל דנקט נתכוין לכתוב ח'
נ) בעל סטדא בועל פנדירא.
ועיין בב"י:
לה ל מיי' פי"א מהל' שבת
ונקרא על שם בעל אמו אע"פ
באצבעותיו והפך ידו וכתב: מרפיקו .
לרבותא דדוקא כתב שני זיינין דבעי
(א)
שאינו מתקיים פטור ו לאחר ידו ברגלו בפיו
הלכה ט:
שהוא היה ממזר. [חסרונות
אצילי ידיו: כתב אות אחת סמוך
זיון פטור אבל כתב שתי אותיות
ובמרפיקו כתב אות אחת סמוך לכתב
לו מ מיי' פ"ט מהל' שבת
הש"ס], ס) [כתובות יט:],
ז
לכתב. אצל אות הכתובה זיוג אות
אחרות דלא בעו זיון חייב ואע"ג
ע) [ע' תוס' גיטין יט.
הלכה יח:
וכתב על גבי כתב נתכוון לכתוב חי"ת
לז נ מיי' פי"א שם הלכה
ד"ה קנקנתום], פ) דאין זה
להשלימה לשתים: כתב ע"ג הכתב.
דהשתא מיהא לאחת הוא דמתכוין:
ישו הנוצרי. דפו"ר, צ) ישו
יב:
וכתב ב' זיינין אחת בארץ ואחת בקורה
שיחור. פירש רש"י איידרמנ"טג
❖
העביר הקולמוס על אותיות הכתובים
לח ס שם הלכה יג:
היה בימי יהושע בן פרחיה
כתב על ב' כותלי הבית על שני דפי פנקס
כדמוכח בפי' בתרא דסוטה
כבר וחדשם: נתכוין לכתוב חי"ת.
ואין נראה דאמאי הוה
(דף מז.) ולא כר' יהושע בן
ואין נהגין זה עם זה פטור כתב אות אחת
קרי ליה רבי חייא בל"א ולא נקט
ודילג הקולמוס ולא נראה הגג של
פרחיה שדחה לישו הנוצרי
מוסף רש"י
בן
בשתי ידים ור' יהושע הוה
נוטריקון ר' יהושע בן בתירא מחייב וחכמים
ליה בלשון ע) מתני' : סטדא.
חי"ת אלא שני הרגלים ונראה כשני
ד
ח
סמא. זרניך בלשון קודש,
קדים טובא לר' עקיבא: אמו
פוטרין: גמ' דיו דיותא סם סמא סקרא
זייני"ן: על שני כותלי הבית. שאינו
$ אור"ת פ) דהא בן סטדא דאמרינן
אורפומניט"ו בלע"ז (מגילה
מרים מגדלא נשיא היא. והא
ב)
יח:). סקרתא. צבע אדום
דקאמר בפ"ק דחגיגה (דף
במקצוע: על שני דפי פנקס. שעשוי
הכא דהוה בימי פפוס בן יהודה דהוה
אמר רבה בר בר חנה סקרתא שמה קומוס
שקורין מיניא"ו (גיטין יט.).
ד:) רב ביבי הוה שכיח גבי'
בימי רבי עקיבא כדמוכח בפרק
עמודים כמגילה וכתב אות בעמוד
חרתא דאושכפי. סם
קומא קנקנתום אמר רבה בר בר חנה אמר
מלאך המות וכו' אמר לי'
בתרא דברכות (דף סא:) :
זה ואות בזה ואינו יכול לקרבן אלא
שצובעין בו מנעלים שחורים
לשלוחיה זיל אייתי לי מרים
צ)
שמואל חרתא דאושכפי: ובכל דבר שהוא
אמר
(מגילה יט.). במי טריא.
מגדליא נשיא משמע שהיתה
רב חסדא דלא כר' יהודה.
אם כן יחתוך הפסק שביניהם וה"ה
מי גשמים, לשון מורי, מי
בימי רב ביבי מרים מגדיא
רושם: לאתויי מאי לאתויי הא דתני ג) רבי
וא"ת רב אחא ברבי יעקב
לכותלי הבית רחוקין זה מזה. ותנא
טריא מים ששורים בו פרי
נשיא אחרת היתה אי נמי
חנניא כתבו במי טריא ואפצא כשר תני
שהוא כעין עפצים, גל"ש
מלאך המות היה מספר לרב
ט
דקאמר אההיא דקאמר רב חסדא
ברישא שני כותלי הבית דסתמא אין
בלע"ז (גיטין יט.). באבק.
ביבי מעשה שאירע כבר מזמן
❖
ר' חייא כתבו באבר בשחור ובשיחור
בפ' שני דגיטין (דף כ.) גט שכתבו
נהגין זה עם זה והדר תנא שני דפי גדול. דפו"ר.
י
גירסת רש"י באבר, ששף
העופרת במים ומשחירים
כשר: המסרט על בשרו: תניא אמר
שלא לשמה והעביר עליו קולמוס
פנקס וה"ה לכותלי הבית ולא זו אף
ד)
(שם). בשחור. פחמין (שם).
זו קתני: כתב אות אחת על שם
לשמה באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן
להן רבי אליעזר לחכמים והלא בן סטדא
ובשיחור. חרתא דאושכפי
הגהות הב"ח
(שם).
נוטריקון. שעשה סימן נקודה עליה
דתניא נתכוין לכתוב כו' ודחי רב
הוציא כשפים ממצרים בסריטה שעל בשרו
(א) רש"י ד"ה מרפקו.
הדרן עלך הבונה
לומר שלהבין בה תיבה שלימה כתבה:
אחא בר יעקב דלמא לא היא ע"כ לא
ונתכוין לכתוב יהודה.
נ"ב ע"ל בר"פ המצניע דף
אמרו לו שוטה היה ה) ואין מביאין ראיה מן
גמ' סמא. אורפימינ"ט: סקרתא.
קאמרי התם גבי תורה אלא משום
שהיה טועה וסבור שצריך
צב ע"א ובמ"ש התוס':
(ב)
השוטים : כתב אות אחת סמוך לכתב:
(ב) תוס' ד"ה אמר רב חסדא
לכתוב יהודה (גיטין כ.).
ו)
זה אלי ואנוהו אבל גבי גט מודו א"כ
אימני"א צבע אדום שצובעין בה
וטעה ולא הטיל בו דלת.
וכו' ע"כ לא קאמרי רבנן
מאן תנא אמר רבא בר רב הונא דלא כר'
❖
תריסין: קומא. גומ"א שרף אילן:
מתני' דהכא כמאן אתיא וי"ל דדוקא
הרי השם כתוב אלא שהוא
התם:
שלא לשמו (שם, וכעי"ז שם
אליעזר דאי ר' אליעזר ז) האמר אחת על
חרתא דאושכפי. ארמינ"ט: כתבו.
בגט שהיה כתוב שלא לשמה הוי כתב
. מעביר עליו קולמוס.
נד:)
❖
האריג חייב: כתב על גבי כתב: מאן תנא
לגט: במי טריא. י"א מין פרי וי"א
עליון כתב לכולי עלמא שהאחרון
לשמו (שם נד:).
גליון הש"ס
מי גשמים: אפצא. מי עפצים גל"ש:
מתקן יותר מן הראשון שעושהו לשמה
א"ר חסדא דלא כר' יהודה דתניא הרי
ח)
גמ' א"ר אמי כתב אות
באבר. בעופרת ומשחיר כשהוא
אבל כשאין כתב העליון מתקן כלום
שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב
אחת בטבריא. עיין לעיל דף
מוסף תוספות
פ ע"ב תוס' ד"ה בהעלם
משפשף עופרת על הקלף: בשחור.
לכ"ע לא הוי כתב ובהכי מיירי מתני'
יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת מעביר עליו
אחד: תוס' ד"ה בן סטדא.
א. כי לא נתכוון לאלו.
פיחם: שיחור. אדרמינ"ט: הוציא
ואתיא ככ"ע ורב חסדא דקאמר הכא
עי' בסה"ד קמב ע"ד. ועיין
ריטב"א. ב. אלא שעכשיו
קולמוס ומקדשו דברי ר' יהודה וחכמים
כשפים. שלא
תוס' חגיגה דף ד' ע"ב ד"ה
דמתני' אתיא דלא כר"י לטעמיה
היה יכול להוציאן
היה מתכוין לכתוב האחת
❖
אומרים אין השם מן המובחר תנא כתב
הוה שכיח:
מהן, ועלו בידו שתים,
כ
ל
דקאמר התם גבי גט באנו למחלוקת
כתובים שהיו החרטומין בודקין כל
וכגון דלא נתכוון לכתוב
אות אחת והשלימה לספר ארג חוט אחד
מ
ר"י ורבנן ומשמע ליה דמתני' דהכא
היוצאים שלא יוציאו כשפים ללמדם
שתי אותיות ידועות, אלא.
רשב"א ד"ה תאנה. ג. [וכן]
לעזי רש"י
והשלימה לבגד חייב מאן תנא אמר רבא
אחרת: שוטה היה.
בכל ענין איירי אפי' כשמתקן בכתב
לבני מדינה
ט)
'קנקנתום,
חרתא
בר רב הונא ר' אליעזר היא דאמר אחת
האחרון אבל לרב אחא בר יעקב ע"כ
שטות היה בו לעשות מה שאין דרך
דאושכפי', פי' בקונטרס
אורפימינ"ט. צבע צהוב
י)
אדרמנ"ט. תוס' גיטין יט.
(עשוי מזרניך גפרי).
מתני' לא איירי בכל ענין דבגט לא
בני אדם עושים ומסר נפשו על
על האריג חייב רב אשי אמר אפילו תימא
אימני"א [מיני"א].
ד"ה
קנקנתום.
מצי איירי: התם מחוסר מעשה.
הדבר נ): א' על האריג. חוט א' ארג
ד. [ד]לפירושו, קנקנתוס
רבנן להשלים שאני $ א"ר אמי נ כתב אות
מיניום, עופרת אדומה.
גומ"א. שרף (של אילן).
ושיחור אחד הוא. ריטב"א.
על קצת אריג: וטעה ולא הטיל בו
בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות
אחת בטבריא ואחת בציפורי חייב כתיבה
[ו]כיון דבמתני' קתני
ארמינ"ט [אדרימינ"ט].
דלת. ונמצא שם נכתב במקומו אבל
דף נז.) בהניח בשר על גבי גחלים
קנקנתוס ותני ר' חייא
סולפט מתכת, ויטריול.
היא אלא שמחוסר קריבה והתנן כתב על
לא בכוונה: מעביר עליו קולמוס.
גלי"ש. עפץ בלוט.
שיחור, ודאי מילתא
ונצלה בו כגרוגרת בשני מקומות
❖
שני כותלי הבית ועל שני דפי פנקס ואין
אדרימינ"ט. סולפט מתכת,
אחריתי היא. ריטב"א.
❖
איכא מאן דמחייב ואיכא מאן
לכוונת שם על כל אותיותיו כאילו הוא
ויטריול.
נהגין זה עם זה פטור התם מחוסר מעשה
כותבו: והשלימה לספר. אות אחרונה
דפטר מאן דמחייב סבר דלא דמי
רבינו חננאל
דקריבה הכא לא מחוסר מעשה דקריבה
של אחת מכ"ד ספרים: מחוסר
לכתב על שני כותלי הבית שאין
רבינו חננאל (המשך)
מעשה דקריבה. אינו מקרבן אלא
מזיק שם חסרון קריבה כמו כאן:
תנא הגיה אות אחת חייב השתא כתב
כתב אות אחת סמוך
לכתב, כגון שהיה כתוב
או סיקרא ע"ג דיו חייב, ר'
על ידי קציצה המפסיק ביניהן. וכי
והתניא
אות אחת פטור הגיה אות אחת חייב אמר רב
נו"ן וכתב תחתיו חי"ת, אף
יצחק אמר חייב שתים, אחת
קאמר רב אמי כגון כתב אחת על שפת
על פי כי נמצא נח והנה
משום כותב ואחת משום
ששת הכא במאי עסקינן ס כגון שנטלו לגגו של חי"ת ועשאו שני זיינין רבא אמר
מוחק. א"ר אמי כתב אות
שם כתוב פטור הוא, ודלא
לוח זו בטבריה ואחת על שפת לוח זו
כגון שנטלו לתגו של דל"ת ועשאו רי"ש תנא נתכוין לכתוב אות אחת
אחת בטבריא ואות אחת
כר' אליעזר דאמר האורג
כ)
בצפורי ואתה יכול לקרבן שלא במעשה
בצפורי חייב, כתיבה היא
חוט אחד על האריג חייב.
ועלו
אלא שמחוסרת קריבה.
אבל אם היתה מזוזה חסרה
אלא קריבה בעלמא: ועשאו שני זיינין.
זה ששמענו פירוש זה
אות [אחת] או ספר היה
והספר לכך צריך: רבא אמר כגון שנטלו לתגא דדלי"ת. דלא הוי אלא הגהת אות אחת ובדבר מועט חייב הואיל וזהו תיקון הספר ס)דאסור לאדם
חסר אות [אחת] והשלימו,
כגון שכתב בקרקע בטבריא
לשהות ספר שאינו מוגה משום אל תשכן באהליך עולה (איוב יא) והוה ליה ככתב אות אחת והשלימה לספר דאמרן לעיל דחייב ואפי' לרבנן:
שי"ן ובקרקע כנגדו בצפורי
אע"פ שלא כתב אלא
[מ"ם] חייב, מ"ט כתיבה
אות אחת [סמוך לכתב]
ועלו [היא] שהרי כתב ב' אותות
חייב ואפילו לרבנן, דקיי"ל
להשלים שאני. מי טריא,
והן שם אלא שמחוסרת
[דיו העשוי] בג' סממנין שהיה ידוע באותה העת. קומא, שרף, דגרסינן בפרק הראשון כל השרפין יפין לדיו ושרף קטף מן
קריבה. כלומר אין שם חסר דבר במלאכה אלא אילו האריך המ"ם עד שיקרבנו לשי"ן הרי נתברר הדבר, אע"פ שגם עתה המכוון
המובחר. אבר, (ו)עופרת. שיחור, כלי ברזל שמשרפו, שחור בלשון ישמעאל אל סבאס ואל סודאי. מעשה דבן סטדא שהוציא
זה האות כנגד זה האות קורא השם הנכתב מחוסר קריבה הוא. ואקשינן והתנן על ב' דפי פינקס ואין נהגין זה עם זה פטור.
כשפים ממצרים בשריטה על בשרו, אמרו לו שוטה הוא ואין מביאין ראייה מן השוטים, אמו מרים מגדלאה נשיא בועל פנדירא.
ופרקינן התם לגבי הפינקס מחוסר מעשה קריבה, כלומר צריך מעשה לקרב דפי הפינקס שהוא מעשה אחר זולתי מעשה הכתיבה,
כתב ע"ג כתב פטור. אוקמה רב חסדא דלא כר' יהודה, דאי ר' יהודה הא כתיבה מעליא היא דאמר מעביר עליו קולמוס
ואם לא קירבה ולא כלום הוא, שאין שם ב' אותות. ואם תאמר גם זה צריך להאריך האות האחת ולקרבה לחברתה להיותן נקראות
ומקדשו. ירושלמי תני עדים שאין יודעין לחתום, אמר ריש לקיש רושם להם בסיקרא והן חותמין בדיו, או רושם להם בדיו
יחדיו. לא דמי הא להא, דהתם כבר האות כתובה היא, מאי אמרת היא קטנה ורוצה לעשות גדולה, בין קטנה לגדולה לא איכפת
לן, לפיכך כתיבה [היא] וחייב. תנא הגיה אות אחת חייב. ואקשינן השתא כתב אות אחת פטור, המגיה חייב. ופריק רבא כגון
וחותמין בסיקרא. א"ל ר' יוחנן וכי מפני שאנו עוסקין בהילכות שבת נתיר אשת איש, אלא מקרע להן נייר חלק ומרחיב להן
הקרע. א"ר חייא בר אבא אילין בני מדינחא ערימין סגין כדבעי רמי כתבין לחבריה כתיב ליה במי מילין ומשדר לחבריה,
שהיה ספר שהיה חסר לרי"ש ובא להגיהו שנטלו לתגיה של דל"ת ועשאו רי"ש והשלימו לספר, דקי"ל כתב אות אחת להשלים
דברי הכל חייב. וי"א כיון שנטלו לתגו של דל"ת מחקו וכתבו רי"ש. ודברי אביי פשוטין הן. תנא נתכוון לכתוב אות אחת
והוא שפיך עליה דיו שאין בו עפץ וקליט מקום הכתב, עשה כן בשבת מהו. ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו דיו ע"ג סיקרא