הבונה פרק
שנים
עשר
שבת
קה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והתניא
פטור.
ועלו
בידו שתים.
היינו נמי
מתכוין לכתוב ח' וכתב שני זייני"ן:
אין נראה לר"י לגרוס
והתניא דאמאי לא
לט א ב מיי' פ"ו מהל'
א) מנחות סו: ע"ש, ב) [שם],
ג) כריתות יב:, ד) [שם ודף
שגגות הלכה ח:
הא. דתנן פטור: דבעי זיוני. שעדיין צריכות ראשי הזייני"ן לזיינן
הוה פריך ממתני' ומיהו איכא למימר דממתני' לא
א
א ג מיי' פ"ט מהל' שבת
יז. לעיל עא: קב.], ה) לעיל
בתגין שלהן שהזייני"ן צריכות ג' זיונין ימין ושמאל ולמעלה כדאמרינן
קשיא ליה מדקתני וכתב שני זיינין ולא נקט ב' אותיות אחרות דלא
קד: כריתות יז. יט:, ו) [לעיל
הל' יח סמג לאוין סה:
ב ד מיי' שם הל' טז:
עג.], ז) [תוספתא פי"ג],
במנחות (דף כט:): מלך נתתיך. נשיא
בעי זיוני משמע דמשום זיון פטר ליה אבל מברייתא דקתני סתמא
אלהים אתה (בראשית כג):
ב
ג ה מיי' פ"י שם הל' ט:
ח) אתי לפלוג אשיעור אורג
אנכי. מדלא אמר אני: אנא נפשי.
פריך שפירג אבל קשה דאי ברייתא
ד ו שם הלכה י:
שמנו חכמים. ס"א רש"ל,
❖
❖
ה ז מיי' פ"ט שם הל' יח:
ט) צ"ל דר"ג,
אני בעצמי: אמירה. שהיא נעימה:
היא הא דפריך מינה אמאי נקט
ועלו בידו שתים חייב והתנן פטור לא קשיא
כרמל. גבי מנחת העומר כתיב גרש
נתכוין לכתוב אות אחת ועלו בידו
הא דבעי זיוני הא דלא בעי זיוני: כתב אות
שתים אפי' נתכוין לאותן שתים שכתב
כרמל שמביאה כשהיא לחה בעוד
הגהות הב"ח
תורה אור השלם
אחת נוטריקון רבי יהושע בן בתירה מחייב
וכתבן בלא זיון פטור כיון דמוקמי לה
שהזרע נפוח והכר של קש מלא
(א) תוס' ד"ה והתניא וכו'
1 וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ
וחכמים פוטרין: א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן
הימנו: מתני' אחת שחרית
ואחת
בדבעי זיוני דהא בברייתא לא קתני
חייב כדפירש במתניתין:
אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם
זימרא מנין ללשון נוטריקון מן התורה שנא'
(ב) במשנה שתי בתי נירין
בין הערבים. כיון דהו"ל שהות
וכתב שני זיינין דנוכל לומר דאתי
כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ:
בנירים: (ג) גמ' בין בסוף
בראשית יז ה
1 כי א"ב המו"ן גוים נתתיך אב נתתיך
לאשמעינן הא כתב שתי אותיות
בינתים כדי לידע הוה ליה כשתי
שיעור שתי חוטין: (ד) שם
2 אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר
העלמות: גמ' יש ידיעה
ג' בתי נירין האורג כצ"ל
לאומות בחור נתתיך באומות המון חביב
לחצי
אחרות דלא בעי זיון חייב כדפירשתי (א)
הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם
ואות ו' נמחק: (ה) שם אמר
מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ
שיעור.
לחלק כדי שלא יצטרף
עמו
במתניתין לכך נראה דממתני' פריך
נתתיך באומות מלך נתתיך לאומות ותיק
אביי תרתי בבת נירא:
אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי:
(ו) רש"י ד"ה ובשפה וכו'
חצי האחר:
וגרסינן והתנן:
שמות כ ב
נתתיך באומות נאמן נתתיך לאומות ר'
רבן גמליאל סבר אין ידיעה לחצי
ב' חוטין של ערב חייב:
3 וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ יְיָ עַל
(ז) ד"ה והא תנינן וכו' תנן
הדרן עלך הבונה
יוחנן דידיה אמר 2 אנכי נוטריקון אנא נפשי
מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה
❖
שיעור. נראה דטעם דרשב"ג
להו התם:
ט)
שָׁלוֹשׁ רְגָלִים הִנֵּה אָנֹכִי
כתיבת יהבית רבנן אמרי אמירה נעימה
רבי
יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ
אליעזר. ח) אתא לפרושי
שיעור
משום דכתיב או הודע אליו חטאתו
במדבר כב לב
לְנֶגְדִּי:
כתיבה יהיבה איכא דאמרי אנכי למפרע
אורג שמנו באבות מלאכות
ידיעת חטאת הוא דשמה ידיעה אבל
ד
4 וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת
גליון הש"ס
יהיבה כתיבה נאמנין אמריה דבי רבי נתן
בִּכּוּרִים לַיְיָ אָבִיב קָלוּי
(לעיל דף עג.) דתנן התם שני חוטין:
ידיעה דלאו חטאת לאו שמה ידיעה:
גמ' קדושים אנחנו. ע"ע
בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְרִיב
ורבנן
סברי יש ידיעה לחצי כו'.
אמרי כי יר"ט הדרך לנגדי יראה ראתה
בתחילה. אם זו תחלת אריגתו של
א)
במדרש במדבר רבה ר"פ
3
אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ:
מסעי על פסוק נחית כצאן
ויקרא ב יד
בגד: ואחת על האריג. אם מוסיף
פירש בקונט' הא דנקט
נטתה דבי רבי ישמעאל תנא כרמ"ל כר
ב) 4
עמך: שם א"ל להאי גיסא.
5 וְהִנֵּה עִמְּךָ שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא
הוא על האריג שיעורו באחת
אות אחת שחרית ואחת בין הערבים
מלא רב אחא בר יעקב אמר והוא קללני
פסחים קח ע"א ב"ב מב
בֶן הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים וְהוּא
5
❖
ע"ב:
דמצטרף עם השאר: בתי נירין.
כיון דהוי שהות בינתים כדי לידע
קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת בְּיוֹם
קללה נמרצ"ת נוטריקון נואף הוא מואבי
לֶכְתִּי מַחֲנָיִם וְהוּא יָרַד
שנתן ב' חוטין של שתי בנירה שקורין
חשיב כשתי העלמות ואין נראה חדא
לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן וָאֶשָּׁבַע לוֹ
הוא רוצח הוא צורר הוא תועבה הוא ר"נ
ליצי"ש: בנירין ובקירוס. מפרש
דהוה ליה לפרש שיעור שהות ועוד
מוסף רש"י
בַיְיָ לֵאמֹר אִם אֲמִיתְךָ
בר יצחק אמר מה נדבר ומה נצטד"ק
מלכים א ב ח
בֶּחָרֶב:
6
בגמרא: בנפה ובכברה. הנך לאו
דאמר לעיל כתב אות אחת בציפורי
יראה ראתה נטתה. בשביל
6 וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר
נכונים אנחנו צדיקים אנחנו טהורים אנחנו
נירין ממש אלא משרשר ומרכיב חוט
ואות אחת בטבריא חייב אע"ג
שהדרך לנגדי, כלומר לקנאתי
לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה
דכים אנחנו $ קדושים אנחנו: מתני' הכותב
ולהקניטני (במדבר כב לב).
נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת
א' [של ערב] בשתי מלמטה ואחד
דמסתמא יש שהותה כדי לידע ונראה
ג)
הכותב שתי אותיות. הויא
עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים
מלמעלה ומעמיד השתי בהן כתקנו:
דמיירי שידע בינתים ואחת שחרית
ב' אותיות בשתי העלמות אחת שחרית
מלאכה בשבת (כריתות יב:).
לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר
גמ' כי אתא ר' יצחק תני. מתני'
אין ידיעה לחצי שיעור.
ואחת ערבית נקט לרבותא דאף על
נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ:
❖
ואחת בין הערבים ר"ג מחייב וחכמים
א
אכל חצי שיעור ונודע, לא
בראשית מד טז
הכי ר"א אומר האורג ב' חוטין
גב דיש עם הידיעה הפסק ושהות
פוטרין: גמ' במאי קמיפלגי
הויא ידיעה לחלק, דאם חזר
ר"ג
סבר
ואכל חצי שיעור מצטרפין
בתחלה ולא פליג ר"א ארבנן אלא
גדול בינתים מחייב ר"ג:
אין ידיעה לחצי שיעור ורבנן
סברי
יש
(שם). אחת על האריג. אם
לעזי רש"י
ד)
ב
באחד על האריג: להאי גיסא. אלימי
מוסיף הוא על האריג שיעורו
ידיעה לחצי שיעור:
הדרן עלך הבונה
ג' ולא ב' משום דשנים סתרי
באחת, דמצטרף עם השאר
ליצי"ש [ליצ"א]. ניר
(לקמן קה.). והקורע על
(כמין עיין במתקן אריגה,
דמתוך עוביין אינן נדבקים יפה זה
הדרן עלך הבונה
מנת לתפור. פעמים שהנקב
שבו השתי עובר).
האורג. אומר ר"י דה"ג וחכ"א
בזה וקטיני בשנים מיחייב: ואמרי
עגול ואינו יכול לתופרו יפה
ליצ"א (ד"ה תרתי)
אלא אם כן קורעו, אבל קורע
רבי
[פייצ"א]. ג¿ ד» ד (קצה חוט
ליה להאי גיסא. אלימי שנים חייב:
בין בתחלה בין בסוף
ה) אליעזר אומר האורג שלשה
חוטין
שלא לתפור לא הוי במשכן
השתי, הנקשר לכובד
❖
דידיעי. דבר הנראה הוא אבל
ול"ג בין באמצע בין בסוף דא"כ הוה
(לעיל עג.).
העליון של הנול).
בתחילה ואחת על האריג חייב גוחכ"א
ליצ"א (ד"ה ואחת).
קטיני בשנים פטור: ובשפה ב'
משמע בסוף הבגד ממש והתם אפי' לימיי"ש
בין בתחילה בין בסוף שיעורו ב' חוטין
ניר.
חוטין ברוחב ג' בתי נירין. יש
רבנן מודו דחייב אפילו באחת
[ליאיי"ש]. דוושה
רבינו חננאל
העושה שתי בתי נירין בנירין בקירוס
ד
(ב)
(במתקן הטווייה של
שאורגין סביב [הבגד] השפה באורך
כדאמרינן סוף פרק הבונה (לעיל דף
ועלתה בידו ב' חייב.
הגברים). פריש"א.
בנפה בכברה ובסל חייב ו)הוהתופר ב' תפירות
הבגד כולו מין אחר של [שתי]
קד:)ו אבל אי לא גרסינן באמצע אתי
והתניא פטור, ושנינן בדבעי
דוושה (במתקן הטווייה
והקורע ע"מ לתפור ב' תפירות: גמ' כי
❖
ורוחב ברוחב הבגד כשיעור שלשה
שפיר דבסוף לא בסוף ממש קאמר :
זיונא. פי' כגון צריך לכתוב
של הנשים).
ו
ז
טי"ת, ומדי רהוטו לא
אתא רבי יצחק תני שתים והאנן תנן ג' לא
בתי נירין והאורג בו שני חוטין (ו)
הכל
הדביק בו (לצלע) [הצלע]
חייב: למה זה דומה. כלומר להכי
האחרון ונמצא כאילו פו, אי
קשיא הא באלימי הא בקטיני $
אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא
מוסף תוספות
בעי זיונא כדי שיתראו צורת
מחייבי באריג קצר כי האי ולא אמרי
אמרי לה להאי גיסא אלימי תלתא לא סתרי תרי סתרי קטיני תרי נמי לא סתרי
א. דקתני נתכוון לכתוב
האותיות פטור, שעדיין
כמלא רוחב הסיט כדמשערינן במתני'
חי"ת וכתב שני זיינין
אינה כתובה, ואם לאו
ואמרי לה להאי גיסא קטיני תלתא ידיעי תרי לא ידיעי אלימי תרי נמי ידיעי
פטור. תוס' הרא"ש. ב. 'ועלו
חייב, ודוקא שצריך פו
דומה לאורג
באורג באמצע הבגד:
בידו שתי אותיות'. תוס'
בענין שכתבו. נוטריקון
תניא האורג ג' חוטין בתחילה ואחד על האריג חייב וחכמים אומרים בין
צלצול
קטן. חגורה קצרה שאינה
הרא"ש. הוה משמע לן
הוא לשון יון, וסופרי
בתחילה בין בסוף שיעורן ב' חוטין ובשפה ב' חוטין ברוחב ג' בתי נירין הא
שתי אותיות שלימות
המלכים והשרים שלהן יש
(ג)
רחבה יותר משלשה בתי נירין: על
בזיוני ובכל צורתם קאמר.
להן כתב שקורין אותו
למה זה דומה לאורג צלצול קטן ב' חוטין ברוחב ג' בתי נירין והאורג (ד) ג'
הגס. אריג הרבה: על האימרא.
ריטב"א. ג. ואפ"ה דחינן
נוטריקון, ואומר המלך
דמתניתא נמי דבעי לזיוני
חוטין בתחילה ואחד על האריג חייב סתמא כר"א תניא אידך האורג ב'
תחלת הבגד שאורגין בו ערב ממין
לסופר כתוב כגון תופס
ז)
ולא זיין ודומיא דמתני'.
והמלך מסדר לפניו בפיו
אחר לאימרא: ובשפה. לאורך השתי
חוטין על הגס ועל האימרא חייב ר"א אומר אפילו אחד זובשפה שני חוטין
ריטב"א. ד. דמייתי עליה
והסופר כותב מפיו מילי
כולו עושין אותו: תרתי בבתי נירא
קרבן. תוס' הרא"ש. ה. כדי
שמשמשת כמה ובשיטה
ברוחב שלשה בתי נירין חייב הא למה זה דומה לאורג צלצול קטן שני חוטין
הילוך מטבריא לצפורי
אחת כותב מגילה, וזהו
וחדא בנירא. ב' פעמים מרכיב לחוט של
על רוחב ג' בתי נירין והאורג ב' חוטין על הגס ועל האימרא חייב סתמא
נוטריקון. יש מי שאוכל
כי י"ב מיל היה
שתי בבת נירא דהיינו שקורין ליצ"א:
ביניהם. ריטב"א. ו. 'ארג
חצי זית חלב בשגגה ונודע
כרבנן: העושה ב' בתי נירין כו': מאי [בנירין] אמר אביי תרתי בבתי נירא
חוט אחד והשלימו לבגד,
(ה)
לו וחזר ונעלם ממנו ואכל
ואחת בנירא. ופעם שלישית מרכיבו על
חייב'. רשב"א. דרבנן מודו
חצי זית אחת, רבן גמליאל
וחדא בנירא: בקירוס: מאי בקירוס אמר רב מצוביתא: והתופר ב' תפירות:
חוט הנירא שקורין ליצ"א המורכב על
בלהשלים. תוס' הרא"ש.
אומר אין ידיעה לחצי
הא תנינא באבות מלאכות והתופר ב' תפירות משום דקבעי למיתנא סיפא
ז. אלא... חוץ מחוט
שיעור וכאילו השיעור כולו
הקנה: מצוביתא. ביריעת גרדין
❖
האחרון. תוס' הרא"ש.
בשגגה אכלו חייב חטאת,
האורגין ברגל הוא וקורין לימיי"ש והיא
והקורע ע"מ לתפור ב' תפירות קתני נמי התופר והקורע הא נמי תנינא באבות
[וחכמים] פוטרין.
הדרן עלך הבונה
במקום הקנה העולה ויורד ביריעת
מלאכות אלא משום דקבעי למיתני סיפא הקורע בחמתו ועל מתו משום הכי
פרק שלשה עשר:
רבינו חננאל (המשך)
אריגת נשים שקורין פריש"א: הא תנינא
קתני [התופר שתי תפירות]: והקורע ע"מ לתפור שתי תפירות: היכי משכחת לה
רבי אליעזר אומר האורג
ליה באבות מלאכות. ולמה לי למיהדר
ג' חוטין בתחילה ואחד
הנארגת רחבה כולה פחות
דעבדה
על האריג חייב. בכלל גדול
מסיט, אם היא צרה אפילו
ולמתנייה הכא
הואיל ולא לפרושי
תנן סתמא האורג ב' חוטין,
ג' בתי נירין בלבד כמו
בה מידי אתא. בשלמא אורג משום
פלוגתא ושתי בתי נירין לאשמועינן בנירין ובקירוס ובנפה ובכברה וסל דלא תנא לה התם:
(ז)
ולא שנינן בין בתחילה בין
צילצול קטן, אם ארג בו
בראש הבגד ובין בסופו ע"ג
ב' חוטין שנמצאת אריגתו
דעבדה מן השפה אל השפה, אע"פ
אריג שהוא ארוג מאתמול,
וכך הלכה כחכמים. ור'
שאינן מלא הסיט חייב. ולא
אליעזר פליג דסבר פחות מג' חוטין אין מתקיימין אלא נסתרין, הילכך אי בתחילה התחיל באריג צריך ג' חוטין שתהא מלאכה
עוד אלא שאם ארג מאצל שפת הבגד האחת שהיא קרואה אל חשאיה שיעור ג' בתי נירין חייב, אע"פ שאינן רחב מלא הסיט
שדומה לאורג צילצול קטן. וצילצול זה (כמן) [כמו] אבנט הוא. אבל אם בתוך הבגד שלא מאצל השפה, ארג ב' חוטין או ג'
מתקיימת, ואם יש חוט אחד ערב ארוג בשתי אם ארג ב' חוטין על גביו חייב, ואם לאו פטור. ואם יש ב' חוטין ערב ארוגין בשתי
וארג אחד עליהן חייב. וכן אם היו אלף באחד מהן חייב. [הא בקטיני], פי' חוטין דקין. אלימי, חוטין עבין. אמרי לה להאי גיסא ג'
חוטין או יותר, אם ישנם ברחב מלא הסיט חייב ואם לאו פטור. אבל האורג ב' חוטין ברוחב כל (שהן) [שהוא] אע"פ שאינן בג'
(באלימי) [בקטיני] שהן דקין, כי השנים כאחד דומה מפני שאין מראין רחב, ובאלימי שנים כי רחבן ניכר. ואמרי לה להאי גיסא ג'
בתי נירין, על הגם, שהוא מקום מעוקם כמין גמא יוונית, חוט אחד לכאן וחוט אחד לכאן צבוע, שנמצא (עמו) [כמו] סימן, או על
באלימי שהן עבין וקשין, ולא חלמי להדדי, כי השנים מהן אין נכבשין ואין מתאלצין זה עם זה. ובקטיני שנים כי רכין הן ונאחזין
האימרא שהוא [אל]עלם ואלטראז בלשון ישמעאל, והוא מלשון חטובות אטון מצרים, דמתרגמינן האמרת חטבת, שנמצא זה כמו
כותב וחייב. העושה ב' בתי נירין. פי', מכניס חוטי השתי בנירים שיעלה זה וירד זה, ויבא הערב ויחזור השתי יעלה התחתון וירד
זה בזה וחלמי הדדי. והרי פירש במשנה אחרונה כי שיעור רחב ב' חוטין הארוגין מלא הסיט, וכאן פירש כי היריעה הנארגת רחבה
העליון ויבא הערב. קירוס, הוא מצובייתא. פי' (מסנות) מסננת, אורגין אותה מן הסיב או מן חוטי צמר ומכיוצא בהן, ומסננין בהן.
היא וארג ב' חוטין במקצת רחבה. ואם הוא שיעור מה שארג ברחב היריעה מלא סיט חייב ואם היא פחות פטור. ואם זו היריעה