קו:
האורג פרק
שלשה עשר שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואין
נותנין לפניהם מזונות. אין לפרש דטעמא משום דדגים
מ) וצבי. ניצוד משהכניסו לביתו ונעל
בפניו אבל
אם הכניסו לגינה
כו א ב ג ד מיי' פ"י מהל'
א) [ביצה כג:], ב) [שם כל הענין
ע"ש], ג) [צ"ל אבל צדין חיה ועוף
שבת הלכה כ סמג שם
או לחצר אין זו צידה: המחוסר צידה. שקשה לתופסו שם כדמפרש
מיתזני שפיר במים להכי לא טרחינן דחשיבי כאין מזונותיהם
טוש"ע שם סעיף א:
מן הביברין וכ"א במשנה דביצה],
בגמ': גמ' ביברין. קרפיפות מוקפין: אין צדין מהן בי"ט. אלמא
עליך חדא דלאו מילתא דפסיקא היא דלדגים מצויין מזונות ולא
כז ה מיי' שם הל' כא טוש"ע
ד) [תוספתא דביצה פ"ג],
ה) [גי' הערוך שיהיא כגון ריצה
שם סעיף ב:
לחיה ועוד דבסמוך בעי לאוקמי הא דקתני אין צדין חיה ועוף ואין
לאו ניצוד ועומד קא חשיב
ליה ש"מ המכניסו לביבר אין זו צידתו:
כח ו מיי' שם הלכה כד
אחת ואינו צריך לפוש ביני ביני],
ואין נותנין לפניהן מזונות. כיון
טוש"ע שם: נותנין לפניהם מזונות בביבר שאינו
ו) [ביצה כד.], ז) ברכות לג:
כט ז מיי' וסמג שם טוש"ע
מקורה וכי בשביל שאינו מקורה
דהן מוקצה לא מצי למטרח עלייהו:
[לעיל נז: לקמן קיג. קלו. ביצה
וצבי (א) לגינה ולחצר ולביברין [חייב] רשב"ג
כד. עירובין יב. פא: ע"ז לב:
שם סעיף ג:
א)
הא רבי יהודה. ההיא דאין צדין
מצויין להם מזונות ורש"י דפירש כיון
ל ח מיי' שם הלכה כג סמג
פסחים ק. ר"ה לד: לה. יבמות
אומר לא כל הביברין שוין זה הכלל מחוסר
דאין צדין מוקצין נינהו להכי אין
רבי יהודה היא דבמתניתין לא חשיב
צא. קח. נדה נט. סנהדרין ל:],
שם טוש"ע שם סעיף ה:
לא ט מיי' שם הל' יט:
ח) לקמן קיג. עירובין ס: ביצה
צידה פטור שאינו מחוסר צידה חייב:
לה צידה עד שיכניסו לבית: עופות
נותנין לפניהם מזונות ואין טורחין
לב י מיי' שם הל' כג סמג
כד. ע"ז לב., ט) [תוספתא פי"ג],
גמ' תנן התם אין צדין דגים מן הביברין
❖
אעופות קשיא. דהא בין לר' יהודה
בשבילם אין נראה כלל דהא תנן
י) [גיר' הערוך אוכצנא פי'
שם טוש"ע שם סעיף ו:
ב)
עייפות], כ) [לקמן קז: ביצה
לקמן בפ' בתרא (דף קנה:) נותנים
בין לרבנן צפור למגדל קאמרי:
בי"ט ואין נותנין לפניהם מזונות אבל צדין
ל) לעיל צג:, מ) שייך לע"א,
לו:],
❖
ביבר מקורה. הוי ניצוד: בצפור
מים לפני אווזים ותרנגולים ולפני
נ) שייך לעיל,
חיה ועוף ונותנין לפניהם מזונות ורמינהו
מוסף תוספות
ג)
דרור. מתני' דקתני צפור לבית לא
יוני הרדסייאות אע"ג דמוקצין הן
ביברין של חיות ושל עופות ושל דגים אין
א. כמו כל איסורי דשבת.
ד)
בשבת ונראה לר"י כל היכא דהוי
בצפור דרור עסקינן שדרכה לדור
תוס' הרא"ש. ב. דכל פטורי
הגהות הב"ח
צדין מהם ביום טוב ואין נותנין לפניהם
כניצוד ועומד מדאורייתא כגון אווזין
בבית כבשדה ונשמטת מזוית לזוית:
דשבת פטור אבל אסור הוא,
(א) גמ' וצבי לבית ולגינה
מזונות קשיא חיה אחיה קשיא עופות
וגבי שבת תניא. רמב"ן.
השתא דאתית להכי. לאוקמינהו
ותרנגולין ויוני הרדסייאות ואע"ג
ולחצר: (ב) שם הא בביבר
ג. וליכא למימר דלאפוקי
אעופות בשלמא חיה אחיה לא קשיא הא
לתרווייהו כרבנן: חיה אחיה נמי.
דמדרבנן אסור לצודן כדתנן בפרק
מקורה הא בביבר: (ג) רש"י
מדר' יהודה קאמר. ריטב"א.
ד"ה הגזין מין חגב טהור. נ"ב
ד. ומסתברא דמיירי בכותל
רבי יהודה הא רבנן אלא עופות אעופות
מוקמי כרבנן: והא ביבר קטן.
שמונה שרצים (לקמן דף קז.) חיה ועוף
וצ"ע מפ"ק דבכורות דשם
בן ד' אמות גובה כסתם
מתניתין דהכא: והא. מתניתין
שברשותו הצדן פטור משמע אבל
קשיא וכי תימא עופות אעופות נמי לא
משמע דהוא מין שרץ טמא שוב
כותל. ריטב"א. ה. אבל נועל
מצאתי קושיא זו בספר פרי חדש
ביתו לשומרו ונמצא צבי
בביבר גדול: שיחייא. מרוצה
דביצה
אסורא כיון דמדאורייתא כניצוד ועומד
קשיא הא ביבר מקורה הא ביבר שאינו
סי' פ"א: (ד) ד"ה הא שני זה
(ב)
שמור בתוכו לית כאן חשש
שהוא שוחה לאחוז בה: עוקצי.
נותנין לפניהם מזונות וכן חיה ועוף
למה דומה: (ה) ד"ה ונמצא
איסור, שאינו נראה מתכוין
מקורה והא בית דמקורה הוא ובין לרבי
❖
וכו' בתוכו כך אע"פ:
לצוד כלל אלא כמתכוין
פיאות להשמט בהן: ואידך. כל מי
שבביברין מקורין דחשיב טפי
יהודה ובין לרבנן צפור למגדל אין לבית לא
לשמור כלי ביתו. תוס'
❖
שאינו כן: מכלל דפליגי. והא
מזונותיהם עליך אבל כאן שמן התורה
הרא"ש.
אמר רבה בר רב הונא א הכא בצפור דרור
אין ניצודין לא חשיב מזונותיהן עליך
אוקימנא דרבנן נמי בביבר קטן אמרי:
גליון הש"ס
עסקינן לפי שאינה מקבלת מרות דתנא דבי
מאי נפקא לך מינה. כ"ש כיון דלא
והוי כאותן שהן כל שעה בשדה כמו
רש"י ד"ה הגזין מין חגב
רב נסים גאון
ר' ישמעאל למה נקרא שמה צפור דרור מפני
פליגי עליה הלכתא כוותיה: זמורתא
יוני שובך ויוני עלייה ואתי שפיר לפי
ע' בכורות ז ע"ב ובמ"ל
טהור.
פ"א הלכה כא מהל' מאכלות
רבן גמליאל אומר לא כל
תהא. אומר השמועה בזמירה בעלמא
זה ההיא דריש אין צדין (ביצה דף כד.)
❖
שדרה בבית כבשדה השתא דאתית להכי
אסורות:
הביברין שוין, זה הכלל כל
בלא צורך: סומא וישן עבידי לרבויי.
דקתני התם במתניתין רשב"ג אומר
מחוסר צידה פטור ושאינו
חיה אחיה נמי לא קשיא הא בביבר גדול הא
מחוסר צידה חייב. במסכת
לישמט כשמרגישין יד אדם: אובצנא.
זה הכלל המחוסר צידה אסור כו'
בביבר קטן היכי דמי ביבר גדול היכי דמי
יום טוב בפרק אין צדין [דף כד]
מוסף רש"י
וקאמר בגמרא היכי דמי מחוסר צידה
עייפות שאינו יכול לזוז ממקומו נצוד
גרסי היכי דמי מחוסר צידה,
ביבר קטן אמר רב אשי ב כל היכא דרהיט
❖
אמר רב יוסף אמר רב יהודה
ועומד הוא: הגזין. $
כגון דאמר הבא מצודה ונצודנו אמר
(ג) מין חגב טהור
הובא בסוף המסכת.
בתריה ומטי לה בחד ה) שיחייא ביבר קטן
אמר שמואל כגון דאמרי הבא
הוא ונאכלין: במינו ניצוד. כגון
ליה אביי לרב יוסף והרי אווזים
מצודה ונצודנו. ולא יעלה על
ואידך ביבר גדול אי נמי כל היכא דנפיל
ג
חגבים והגזין: שאין במינו ניצוד.
דעתך שמה שאמרו שם רבן
ותרנגולים דאמר הבא מצודה ונצודנו
רבינו חננאל
שמעון בן גמליאל אומר לא
טולא דכתלים אהדדי ביבר קטן ואידך ביבר
צירעין ויתושין שאינן לצורך: חגבים
ואמר הצד אווזים ותרנגולים ויוני
אפילו טרדו לגינה או לחצר
כל הביברין שוין זה הכלל כל
גדול ואי נמי כל היכא דליכא עוקצי עוקצי
בשעת הטל. עיניהם מתעוורות והרי
הרדסייאות פטור והשתא קשה מאי
או לביבר וכלאו שם הרי זו
המחוסר צידה אסור ושאינו
צידה וחייב. ורמינן מתנית'
מחוסר צידה מותר, דוחה מה
הן ניצודין ועומדין: מקלחות.
פריך והא פטור משמע אבל אסורב
ביבר קטן ואידך ביבר גדול: רשב"ג אומר
אהדדי, תנן אבל צדין חיה
שאמרנו כאן. אלא השני
ובמתניתין קתני נמי רשב"ג אומר
הרבה ביחד שהן מזומנות ליקח:
דברים מעיקר אחד הם והוא
מן הביברים בי"ט, כי חיה
וכו': אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר
ו)
שהיא בביבר (זו) [כמו צידה
כי מה שעומד בביבר והוא
ארישא קאי. דאף בשעת הטל אם
מחוסר צידה אסור ולמאי דפי' הכא
שמואל ד הלכה כרבן שמעון בן גמליאל
ועומדת היא שכליתא] צידה
עדיין מחוסר צידה פטור מן
אתי שפיר דרשב"ג קאי ארישא דקתני
מקלחות ובאות שרי ואי לא אסור:
בביבר [זו] צידתה וכשנוטלה
החטאת כשהוא שוגג כי
אמר ליה אביי הלכה מכלל דפליגי א"ל
ז)
מתני' צבי שנכנס. מאליו: ונעל
מן הביבר אינו חשוב כצידה.
מלאכת הצידה לא נגמרה, ואם
אין צדין ואין נותנין לפניהם מזונות
בעומדו בתוך נשלמה בו
ותניא ביברין של חיה אין צדין
ח) מאי נפקא לך מינה א"ל גמרא גמור
אחד בפניו. זו היא צידתו: נעלו
וקא אסר רשב"ג במחוסר צידה
מהן ביום טוב, שמעינן מינה
הצידה ואינו מחוסר צידה חייב
זמורתא תהא ת"ר הצד צבי סומא וישן
כי חיה שבביבר לאו כצודה
חטאת לפי שעשה מלאכה
שנים פטורים. דהוי להו שנים
ט)
ה
אף ליתן מזונות וא"כ מחוסר
גמורה. ועל זה העיקר
דמיא, ועכשיו הוא צד אותה.
חייב חיגר וזקן וחולה פטור א"ל אביי לרב
שעשאוה: לא יכול אחד לנעול.
צידה דאורייתא חשיב ליה ולהכי
ו
שפירשנו נמצא כל מה שהוא
ואוקימנא למתניתין כחכמים
פריך שפיר:
אורחיה הוא לנעול בשנים והרי לכל
עומד והוא מחוסר צידה אסור
דאמרי הצד חיה לביבר חייב,
יוסף מ"ש הני ומ"ש הני הני עבידי לרבויי
הלכה מכלל דפליגי. גאע"ג דר'
ליקח ממנו ביום טוב כי לא
ומשום הכי צדין אותה ביום
אחד מלאכה דבלא איהו לא מתעבדא:
הני לא עבידי לרבויי והתניא חולה חייב
נגמרה בו הצידה, ולכך הוא
טוב, וברייתא כר' יהודה.
ורבי שמעון פוטר. לטעמיה דדריש
יהודה פליג מ"מ פריך
בשבת פטור לפי שלא עשה
אלא עופות אעופות קשיא,
אמר רב ששת לא קשיא הא בחולה מחמת
מלאכה שהרי מחוסר צידה
דמתניתין שריא למיצד עוף מן
אביי שפיר דאי לאפוקי מדרבי יהודה
קראי למיפטר זה אינו יכול וזה
אישתא הא בחולה מחמת י)אובצנא ת"ר הצד
עדיין. ומי שלוקח ממנו ביום
הביברין וברייתא אוסרת. וכי
אתא לימא אין הלכה כרבי יהודה
אינו יכול בפרק המצניע (לעיל צב:):
טוב עובר על מה שכתוב
תימא כי שריא מתניתין מביבר
חגבין גזין צרעין ויתושין בשבת חייב דברי
גמ' הצד ארי. אפילו תופסו אין זו
[במדבר כח] כל מלאכת עבודה
מקורה, וברייתא כי אסרה
הכא אתי שפיר דלא קבעי היכי
לא תעשו, מפני שאי אפשר
מביבר שאינו מקורה, והא בית
רבי מאיר וחכמים אומרים זכל שבמינו ניצוד
דמי מחוסר צידה דהא כבר פי'
צידתו שכשכועס משחית והולך:
ליקח מה שיש בתוך הביבר
דמקורה הוא ור' יהודה ורבנן
חייב וכל שאין במינו ניצוד פטור תניא
אלא בעשיית צידה ולכן אמרו
מודו כי הכולא צפור בתוכו
עד שיכניסנו לגורזקי שלו. בית
דהיכא דאיכא עוקצי ביבר גדול
כ)
אסור. ואם היה אותו ביבר
בשבת אינו חייב, דלא דמי
אידך הצד חגבים בשעת הטל פטור בשעת
ומסתמא דהיינו מחוסר צידה דרשב"ג
משמר העשוי לו כמין תיבה:
אינו מחוסר צידה, מי שרדף
לצד, ולאו הוי צד אלא בזמן
מתני' השני חייב. שהוא צדו:
אבל בריש אין צדין (ביצה דף כד.)
אחרי ציד עד שהגיעו לתוכו
שצדו למגדל. וכל מאי דפטיר
השרב חייב אלעזר בן מהבאי אומר אם היו
בשבת חייב כי עשה מלאכה.
על זה בשבת אסיר למיצד
הא (ד) למה. שני זה דומה מאחר
קשה אמאי קבעי ה"ד מחוסר צידה
מקלחות ובאות פטור איבעיא להו אלעזר
ומה שהוא עומד בתוכו ביום
מיניה בי"ט, וכל מאי דמחייב
שנצוד ע"י הראשון: לנועל את ביתו
הואיל וכבר פי' ביבר גדול וביבר קטן
טוב כבר נגמרה בו הצידה
עליה בשבת שרי למיצד מיניה
בן מהבאי ארישא קאי או אסיפא קאי ת"ש
ומותר ליטול ולאכול ממנו לפי
בי"ט, וכ"ע על צפור למגדל
לשומרו. ולא לצוד: ונמצא צבי.
לרבנן ונראה לריב"א משום דהתם
שמה שהוא לוקח כבר ניצוד
מחייב בשבת [ו]על צפור לבית
ט)הצד חגבין בשעת הטל פטור בשעת השרב
קתני במילתייהו חיה ועוף ועלה
שהוא ניצוד כבר שמור בתוכו. וכן (ה)
ונגמרה בו מלאכה ולא עשה
לא מחייב. והכין קשיא היכי
חייב אלעזר בן מהבאי אומר אפילו בשעת
ביום טוב מלאכת עבודה,
שריא מתניתין עוף מן הביבר
קאי רשב"ג וקבעי ה"ד מחוסר צידה
אע"פ שעמד הראשון אין זה
ולפיכך אמרו בי"ט ושאינו
בי"ט, ובשבת פטור עליה.
השרב אם היו מקלחות ובאות פטור:
בעופות אבל אחיה לא קבעי דזה
אלא כשומרו לצבי שהיה לו מאתמול:
מחוסר צידה מותר. ואמרו
או היכי אפטר בשבת, ובי"ט
מתני' צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו
אוסר. אמר רבה בר [רב] הונא
בתוספתא שבת הצד יוני עלייה
כבר פירש וכן משמע דכל הנהו
גמ'
ל)ח
הכא בצפור דרור עסקינן כו'.
ויוני שובך וציפורים שקיננו
דמייתי עלה לא מיירי אלא בעופות
חייב נעלו שנים פטורין לא יכול אחד לנעול ונעלו שנים חייבין ור"ש פוטר:
פי' כי קתני בשבת הצד צפור
בטפחין או בבירה וכל
גמ' א"ר ירמיה בר אבא אמר שמואל הצד ארי בשבת אינו חייב עד שיכניסנו
שמחוסר צידה חייב, לפי
לבית פטור בצפור דרור ואפי'
אבל הכא לא איירו רבנן בעופות
ט
שעשה מלאכה. האווזין
כד (מיבחשה) [מיחבשה]
לגורזקי שלו: מתני' ישב האחד על הפתח ולא מילאהו ישב השני
אלא בחיה גרידא:
והתרנגולין ויוני הרדסיות וכל
לא (חבשה) [חשבה] נפשה
י
היכא דנפלי טולא דכתלים.
בצידה, לפי שאינה מקבלת
דבר שאין מחוסר צידה פטור,
נ)
ומילאהו השני חייב ישב הראשון על הפתח ומילאהו ובא השני וישב
מפני שלקח ממה שנגמרה בו
מרות. אבל צפור אחרת דלא
היה להם שיעור הכתלים
רגילה בבית מאלתר שיסגור
הצידה ולא עשה ביום השבת
בצידו אף על פי שעמד הראשון והלך לו הראשון חייב והשני פטור
שוה והיו יודעין שיעורן :
ד
מלאכה ולפיכך הוא פטור כמו
עליה בית מקורה מקבלת מרות
למה זה דומה לנועל ביתו לשומרו
הא למה זה דומה לנועל את ביתו לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו:
שפירשנו. נתבאר לך עכשיו כי
וכצודה דמיא וחייב עליה
השני דברים שוין, וכי דבר
בשבת. וכיון שחייב עליה
גמ'
ונמצא צבי שמור בתוכו.
שחייב עליו בשבת מפני
בשבת שרי למיצדה בי"ט.
שנגמרה מלאכתו מותר לקחת
השתא דאתית להכי לענין עוף
ואם תאמר מאי אולמא הך מהך ונראה לריב"א דס"ד דבא וישב בצידו ליתסר משום דמיחזי דלהוסיף שמירה לצבי הוא באה:
ממנו ביום טוב, ובדבר שפטור
ואוקימתה זו א)ששנויה בשבת
וממאי בביבר שאינו מקורה והשנויה
עליו בשבת מפני שלא נגמרה
מלאכתו אסור ליטול ממנו
בי"ט בביבר מקורה ונקטינן
ביום טוב שהרי מחוסר עשייה והרי עשה עבודה ביום טוב. וכמו כן עוד התוספתא שוה למשנה, ועיקר זה כי צד בשבת לביבר מהדדי, חיה אחיה דאקשי לן ואוקימנא חדא לר' יהודה וחדא לרבנן לא צריכינן להכין, אלא מתניתין דקתני צדין חיה מן הביברין
שאינו מחוסר צידה חייב והצד ממנו פטור. והצד בשבת לביבר המחוסר צידה פטור והצד ממנו חייב. ודברי המשנה הן אמורין בביבר קטן, וברייתא דתני אין צדין בביבר גדול. היכי דמי ביבר גדול [היכי] דמי ביבר קטן. ופירשנו בה ג' [פירושי] וכולן קיימין,
בהצד לביבר, ודברי התוספתא הן בהצד ממנו ואין ביניהן חלוקה בדין, ושמור דבר זה שביארתי לך.
ואתי הדין פירוקא קרוב לדר' שמעון בן גמליאל דאמר לא כל הביברין שוין, אלא כל ביבר המחוסר צידה וצריך למיצדיה בתר הכין
סליק פרק האורג
פטור עליו בשבת ואסור לצוד ממנו ביו"ט, וכל ביבר שאינו מחוסר צידה חייב עליו בשבת וצדין ממנו בי"ט. והלכתא כר' שמעון בן
גמליאל. ומפורש בי"ט היכי דמי מחוסר צידה, ואסיקנא שבאות לכלובן ולא בעיין לדבויי [נ"א: לרבויי]. פי' דביי [נ"א: רביי] שאורב
להן כדרך שהצייד אורב לצודו כדכתיב יארוב במסתר גו' ידכה ישוח, (ומצפור) [ומצפה] להן מיכן ומיכן. והכין הצד צבי (פתי) סומא וישן חייב משום דבויי, חיגר או זקן או חולה מחמת אוכצנא פטור דלא בעי דבויי. חגבין וחזין, והן ממיני דבורים, צירעין ויתושין,
כל שבמינו ניצוד, הצדן בשבת חייב, וכל שאין במינו ניצוד הצדן בשבת פטור, (הירוי) [קירוי] שהן באות כמו נופלות למקום אחד, ואין בהן כח לילך לכאן ולכאן פטור עליהן כאלעזר בן דהבאי, ואם מפורחות הן לדעתן חייב. צבי שנכנס לבית. עיקר דבר בעשותה
אחת, אחד שעשה חייב ב' שעש(א)ו פטורין, ומיפרש בהמצניע בענין המוציא ככר. אין צידת ארי אלא בהכנסתו לגדונדקי שלו, פירוש לכלובו. ישב אחד על הפתח כו'. אסיקנא שאם היה צבי רץ כדרכו ונתכוון אדם לנעול בפני עצמו ונעל בפניו ובפני הצבי פטור.
א) דברי רבינו צריך ביאור לכאורה דהא מתניתין דא"צ והברייתא הכל ביו"ט מיירי וע"ז קא מתרץ הא בביבר מקורה וכו' וצ"ע.