יב:
יציאות השבת
פרק ראשון שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
יהודה אומר המקום ירחם עליך כו'. ק' לר"ת מה מועלת
בתוך חולי ישראל. שמתוך שכוללן עם האחרים תפלתו נשמעת
צ א ב מיי' פכ"ד מהל'
א) ס"א שלום, ב) סוטה
לג., ג) [בסוטה אי' דאמר],
שבת הלכה ה סמג לאוין
בזכותן של רבים: שבנא איש ירושלים. אדם גדול היה בירושלים
תפלה לר' מאיר ור' יהודה דקאמר בפ"ק דר"ה (ד' טז. ושם)
ד) נדרים מ. ע"ש, ה) [צ"ל
סה טוש"ע או"ח סימן רפז
ושמו שבנא: רחמיו. של
הקב"ה מרובים: שבתו בשלום. נוחו
הכל נידונים בר"ה וגזר דין שלהם נחתם ביוה"כ דברי ר"מ ר'
וטוש"ע יו"ד סימן שלה
סר את החולה שנאמר ה'
סעיף ו:
יסעדנו קרי בי' יסערנו פי'
בשבתכם לשלום: בקושי
התירו. מפני שמצטער: בתפיחה.
יהודה אומר הכל נידונין בר"ה וגזר
דין של כל אחד ואחד נחתם
צא ג טוש"ע או"ח סימן
סר סער], ו) [שם ע"ש],
בחולה: זימנין אמר לה. בלשון קדש
בזמנו בפסח על התבואה ואדם
ז) לקמן קמט. [תוספת'
קא סעיף ד:
צב ד טוש"ע יו"ד סי' שלה
פ"א], ח) תוספתא פ"א,
ביום הכפורים ר' יוסי אומר אדם
וזימנין אמר לה בלשון ארמי והא לאו
רבי יהודה אומר המקום ירחם עליך ועל
ט) [בתוס' הרא"ש ושאנ"ץ
סעיף ה:
לענין שבת נקט: דשכינה עמו. ואין
נידון בכל יום ואמר התם אמר רב
חולי ישראל רבי יוסי אומר המקום ירחם
צג ה מיי' פי"ד מהל' אבל
איתא "שוינא" וכן לקמן],
יוסף כמאן מצלינן האידנא אקצירי
המתפלל צריך שיזדקקו לו מלאכי
י) [בפסוק איתא "ויצא"],
הלכה ו סמג עשין ב
עליך בתוך חולי ישראל שבנא איש ירושלים
כ) [ועי' תוס' יומא לח:
טור שו"ע שם סעיף ג:
ואמריעי כר' יוסי משמע דלר"מ
השרת להכניס תפלתו לפנים מן
צד ו מיי' פ"ה מהלכות
בכניסתו אומר שלום א וביציאתו אומר א)שבת
ותוספות כתובות קד: ד"ה
הפרגוד: סועד. סומך בתשות כחו.
ולר' יהודה לא מהניא צלותא וי"ל
שני], ל) [חיי שרה פרשה ס'],
שבת הלכה יד סמג
❖
היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו
מ) וכ"ה לקמן קיב:,
לאוין סה טוש"ע או"ח סי'
ומשום רבינו יעקב סוער תרגומו של
דהכא בשבת שבין ר"ה ובין יוה"כ איירי
ערה סעיף א:
מרובין ושבתו בשלום כמאן אזלא הא דאמר
פוקד כלומר מבקר כמו ואת אחיך
ולפי מאי דמשני התם איבעית אימא
צה ז מיי' שם טור שו"ע
רבי חנינא מי שיש לו חולה בתוך ביתו
שם סעיף ב ג:
כדר' יצחק דאמר ר' יצחק יפה
תפקוד לשלום (שמואל א יז) ומתרגמי'
תורה אור השלם
ב
צו ח שם סעיף ה:
צריך שיערבנו בתוך חולי ישראל כמאן כר'
צעקה לאדם בין קודם גז"ד כו'
ואת אחיך תסער לשלם ולהך לישנא
צז ט שם סעיף ד:
1 יְיָ יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי
אתי הכא שפיר: שבנא איש
צח י כ מיי' שם הלכה טז
גרסינן אל תקרי יסעדנו אלא
יוסי ואמר רבי חנינא בקושי התירו לנחם
כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ:
❖
טור ש"ע שם סעיף יב:
תהלים מא ד
ירושלים$. ר"ת לא גריס שבנא דשבנא
יסערנו: מתעטף. מאימת שכינה
אבלים ולבקר חולים בשבת אמר רבה בר בר
צט ל מיי' שם הלכה טו
רשע הוה ולא מסקינן בשמיה דשם
כאדם היושב באימה ואין פונה
טור שו"ע שם סעיף
❖
חנה כי הוה אזלינן בתריה דרבי אלעזר
ט י:
הגהות הב"ח
לצדדין: ואפי' גבוה. דליכא למיחש
רשעים ירקב כדאמר בפרק אמר
לשיולי בתפיחה זימנין אמר המקום יפקדך
להם הממונה (יומא דף לח:) אלא גרס
להטייה דכיון דגזור לא פלוג
(א) תוס' ד"ה שבנא וכו'
לשלום וזימנין אמר (ליה) רחמנא ידכרינך
אלא כשכנא והלל כצ"ל
מוסף רש"י
למילתייהו: הא תרי שפיר דמי.
שכנא ט) דהוי נמי שם אדם כדאמר
❖
ותיבת אחי נמחק:
לשלם היכי עביד הכי והאמר רב יהודה
שאם יבא להטות יזכירנו חברו: בשני
בסוטה (דף כא.) אלא כשכנא אחי
ב)
(א)
מנין ששכינה זן את
החולה שנאמר ה'
לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי
ענינים. בשתי פרשיות הואיל וכל
הלל ונראה לר"י דשפיר גרס שבנא
ג
יסעדנו. כמו (תהלים קד)
גליון הש"ס
דאטו אם אחד רשע ושמו אברהם לא
אחד מעיין לעצמו אין מכיר במעשה
ואמר רבי יוחנן כל השואל צרכיו בלשון
ולחם לבב אנוש יסעד (נדרים
ג)
גמ' שאין מלאכי השרת
מ.). ואפילו גבוה שתי
חבירו: במדורה. מדורת אש גדולה
נקרא בשם זה אחר ואשכחן דתרי
ארמי אין מלאכי השרת נזקקין לו $ שאין
קומות. שאינו מגיע שם
כו'. עי' בתמים דעים
שבנא הוו כמו שמוכיח בישעיה (כב)
אסור דהואיל ויושבין רחוק זה מזה
מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי ד שאני
להטות הנר אסור, דהואיל
להראב"ד סימן קפ"ד:
שם ולא ע"ג כסא. גירסת
דכתיב שבנא אשר על הבית וכתיב
ועוד שזנבות האודים סמוכים להם
ונמוך אסור גבוה נמי אסור,
א
❖
חולה דשכינה עמו דאמר רב ענן אמר רב
ד)
שלא תחלוק (לקמן קמט.).
הרי"ף והרא"ש ולא ע"ג
אין זה מכיר בבא חבירו להבעיר
וקראתי לעבדי לאליקים וגו' וממשלתך
שרפרף ולא ע"ג מקום
מנין ששכינה ה)סועד את החולה שנאמר 1 ה'
ולחתות: מותר. לקרות לאור הנר
אתן בידו וכתיב בתר הכי (שם לו)
גבוה: שם מראשותיו של
יסעדנו על ערש דוי תניא נמי הכי הנכנס
חולה שנאמר וכו'. עיין
מוסף תוספות
ה
י) ויבא אליו אליקים אשר על הבית
שאינו רגיל להטות נר בחול מפני
ברש"י בחומש פרשה ויחי
לבקר את החולה לא ישב לא על גבי מטה
חשיבותו: שמש קבוע. לא יבדוק
ושבנא הסופר משמע דשבנא אשר
בפסוק וישתחו ישראל על
א. וכתיב בתריה מה לך
ראש המטה: שם אפילו
פה וגו' הנה ה' מטלטלך
$ ולא על גבי כסא אלא מתעטף ויושב לפניו
על הבית כבר מת והיה אליקים
מפני שאימת רבו עליו אם ימצא בהן
גבוה ב' קומות. עי' ברא"ש
וגו' הרי משמע שהיה
במקומו ושבנא הסופר היה אחר :
דבר מגונה ובודקן יפה וחיישינן
ב כ)
מפני ששכינה למעלה $
מראשותיו של חולה
פ"י דערובין סימן ג':
רשע. תוס' כתובות קד:
שאין מלאכי השרת מכירין בלשון
שם אביא חטאת שמינה
ב. [ו]צדיק היה. תוס' שאנץ
להטייה: שאינו קבוע. לא רמיא
שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי ואמר
ו)
וכו'. עי' יבמות דף ו
יומא כא. וכיון דאחד היה
ארמי. לבד מגבריאל
עליה כולי האי: הא והא בשמש
ע"ב תוס' ד"ה או אינו:
צדיק מסקינן בשמיה.
רבא אמר רבין מנין שהקב"ה זן את החולה
תוס' ד"ה שבנא וכו'. ר"ת
קבוע גרסי': בדנפטא. שהוא
כדאמר בסוטה בריש אלו נאמרין (דף
תוס' יומא לח: ג. ע"ג
שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי: ולא יקרא
ל"ג כו'. עי' כתובות דף
קרקע. תוס' הרא"ש. ד. אבל
לג.) דאמר מר בא גבריאל ולמדו
מסריח מותר לבדוק לאורו דלא אתי
קיד ע"ב תוס' ד"ה ב'
אם היה חולה ישן ע"ג
לאור הנר: אמר רבה אפילו גבוה $ שתי
ז)
ו
להטות: שמש שאינו קבוע בדמשחא
שבעים לשונות ליוסף ותימה $דאפי'
דייני וכו' ומגילה דף י ע"ב
מטה מותר. מאירי.
תוס' ד"ה רבה בר עופרן:
קומות ואפי' שתי מרדעות ואפילו עשרה
ה. שיכנס דבר איסור
מאי. כיון שאינו קבוע אינו מטה
מחשבה שבלב כל אדם יודעים ולשון
שם ד"ה שאין אפילו
במעיו של צדיק דכתיב
בתים זו על גב זו חד הוא דלא ליקרי הא
ארמי אין יודעים:
אפילו בחול והלכך בשבת מותר או
מחשבה. ועי' בס' משכיל
לא יאונה לצדיק כל און
לא ישב על גבי מטה ולא על
לדוד להרב דוד פאדווה על
וכו'. תוס' הרא"ש. ו. אע"ג
דילמא בדמשחא הואיל ולא מאיס דרכו
תרי שפיר דמי והתניא לא אחד ולא שנים
פירש"י בתורה פ' וירא ד"ה
דאמר התם (קה.) דמיתתו
ספסל. נראה דדוקא כשחולה
להטות בחול הוא: הלכה. דמותר:
אמר ר' אלעזר לא קשיא כאן בענין אחד
וירא בשם משנת חכמים
באסכרה. תוס' גיטין ז.
ז
❖
למהר"ם חאגיז ז"ל:
ז. ולא פריך עלייהו ומה
ואין מורין כן. שלא יזלזלו: קם
שוכב בנמוך שלא ישב גבוה
ג
כאן בשני ענינים אמר רב הונא ובמדורה
ח
בהמתן של צדיקים, יש
ממראשותיו של חולהד: רבי נתן
שמעיה. דר' ירמיה דהוא שמש שאינו
לומר. תוס' הרא"ש. ח. דין
אפי' עשרה בני אדם אסור אמר רבא ט אם
אומר קרא והטה. הכא ובמכות (דף
קבוע בבית רב אסי: אמרה ליה
אמר אפשר אכיל הוא
רבינו חננאל (המשך)
אדם חשוב הוא מותר מיתיבי לא יקרא
דלא מתקנן, ודין אמר
ח)
דביתהו. דרב אסי לרב אסי מר לא
ה:) גבי יהודה בן טבאי שהרג עד
ערש דוי. ולא יקרא לאור
אפשר שלח לי דלא
לאור הנר שמא יטה אמר ר' ישמעאל בן
עביד הכי: כרביה. ר' ירמיה
זומם ובהאשה רבה (יבמות דף צו:)
הנר. אמר רבא ואפילו גבוה
מתקנן. תוס' הרא"ש. ט. ולא
פריך עלה ומה בהמתן של
ב' קומות או ב' (מרועות)
אלישע אני אקרא ולא אטה פעם א' קרא
דאמר הלכה ומורין כן: ראשי
גבי הא שנקרע ס"ת בחמתן לא פריך
צדיקים, וי"ל. תוס' הרא"ש.
[מרדעות] או אפילו כמה
פרשיות. ומריצן בפיו שמתוך
ובקש להטות אמר כמה גדולים דברי
ומה בהמתן של צדיקים אין הקב"ה
י. ושמעיה דר' ירמיה בר
בתים זה על גבי זה אסור.
אבא שמש קבוע דידיה
וקיי"ל (כרבא) [כרבה],
מביא תקלה כו' אומר ר"ת דלא פריך
שראש הפרשה שגורה בפיו הוא
❖
חכמים שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר
הוי. תוס' הרא"ש.
דאע"ג ד[ב]פירקין שואל
בשום מקום אלא גבי אכילת איסור
נזכר בכולה למחר ומסייע את שבעה
אדם מחבירו אוקימנא להא
ר' נתן אומר קרא והטה וכתב על פנקסו אני
דרבה כתנאי, כיון דסתם לן
הקורין בנקודה וטעמיה בלחש:
שגנאי הוא לצדיק ביותר ה וההוא דערבי
ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת
תנא כותיה, דתנן מונה אדם
רבינו חננאל
ואימת את אורחיו ואת פרפריותיו
פסחים (פסחים דף קו: ושם) דר' ירמיה
לכשיבנה בהמ"ק $ אביא חטאת שמנה א"ר
אישתלי וטעים קודם הבדלה והנהו
רבי יהודה אומר יכולה היא
מפיו אבל לא מן הכתב לא
ו
אבא שאני ר' ישמעאל בן אלישע הואיל ומשים עצמו על דברי תורה כהדיוט
שתרחם עליך ועל כל חולי
חיישינן להא מחלוקת
דמס' ר"ה (דף כא.) דקאמר בסים
ישראל, רבי יוסי אומר
דברייתא. וכבר פירשנוה
תני חדא שמש בודק כוסות וקערות לאור הנר ותניא אידך לא יבדוק לא קשיא
תבשילא דבבלאי בצומא רבה
שם דהילכתא כרבה. לא
המקום ירחם עליך בתוך
יקרא דייקינן ממתניתין
חולי ישראל. כמאן אמר
י כאן בשמש קבוע כאן בשמש שאינו קבוע ואי בעית אימא הא והא בשמש
דמערבאז התם לא הוה מאכל איסור
דוקא חד אבל תרי שרי,
רבי חנינא מי שיש לו חולה
אלא השעה אסורה ובבראשית רבה ל)
קבוע ולא קשיא הא בדמשחא והא בדנפטא איבעיא להו שמש שאינו קבוע
והני מילי בענין אחד אבל
בתוך ביתו יערבנו בתוך
בתרי עניני אסור, דחיישינן
חולי ישראל כר' יוסי,
אמרינן ר' ירמיה שלח לר' זירא
בדמשחא מהו אמר רב הלכה ואין מורין כן ור' ירמיה בר אבא אמר הלכה
כ
שמא יטה ואפילו אדם
וכמאן (אמרי') [מצלינן]
חד טרסקל דתאנים ומסיק בין דין
ח
חשוב ממעשה דר'
האידנא אקצירי ומריעי כר'
ומורין כן ר' ירמיה בר אבא איקלע לבי רב אסי קם שמעיה קא בדיק לנהורא
ישמעאלא). ירושלמי תני
יוסי דאמר אדם נידון בכל
לדין מתאכל תאנתא בטבלאט הא
דשרגא אמרה ליה דביתהו ומר לא עביד הכי אמר לה שבקיה כרביה ס"ל: באמת
רבי חייא אבל מסתכל מה
יום. ומפורש בר"ה פ"א.
קאמר עלה ר' אבא בר זימנא בשם
שכנא איש ירושלים
שבכוס ומה שבקערה ואינו
אמרו החזן כו': והאמרת רישא רואה מאי לאו לקרות לא לסדר ראשי פרשיותיו
ל
חושש. לא יקרא, אמר
בכניסתו אומר שלום,
ר' אליעזר זעירא אם הראשונים
שמואל לא שנו אלא אחד
ביציאתו היה אומר שבת
וכן אמר רבה בר שמואל אבל מסדר הוא ראשי פרשיותיו וכולה פרשה לא
מלאכים אנו בני אינש ואם הם בני
היא מלצעוק ורפואה
אבל שנים מאחר שיכולין
מיתיבי
אינש אנו כחמורים ולא כחמורו של
למחות זה על זה מותר. תני
קרובה לבא ורחמיו מרובין
חדא השמש בודק קערות
אחינו שיבתו לשלום. א"ר
ר' פנחס בן יאיר מ): שמש שאינו
קבוע בדמשחא מאי. ללישנא בתרא מבעי ליה ור"ת גריס הא והא בשמש שאינו קבוע איבעיא
חנינא בקושי התירו לנחם
וכוסות לאור הנר ותניא
להו שמש קבוע בדמשחא מאי דשמש שאינו קבוע בודק יפה שלא יעבירוהו אבל קבוע לא מרתת שיעבירוהו בשביל כך כיון שהוקבע כבר :
י
אבלים ולבקר חולים בשבת
אידך לא יבדוק. וסוגיין
משום דחיישינן שמא יבקש
דשמעתא בין שמש קבוע
מיתיבי בין שמש שאינו קבוע בודק
עליו רחמים בצרה ובזעקה.
רבי אלעזר כד הוה שאיל בתפיחה אמר ליה המקום יפקידך לשלום וזמנין אמר ליה רחמנא ידכרך לשלם. ואפילו בלשון ארמי
כוסות וקערות לאור הנר, ודווקא בנפטא דמאיס ונפיש נהוריה, ולא אתי לאצלויי ביה. אבל בדמשחא שמש שאינו קבוע ודאי
אסור. שמש קבוע פלוגתא, והלכתא בודק ואין מורין כן. פיס' באמת [אמרו]. החזן רואה וכו'. ואסיקנא אבל מסדר הוא לתינוקות
שפיר דמי דשכינה עמו, דתניא הנכנס לבקר חולה לא ישב ע"ג מטה ולא בכסא ולא בספסל אלא מתעטף ויושב לפניו מפני
שהשכינה עליו שנאמר ה' יסעדנו על ערש דוי, ואמר (רבי) [רבין] אמר רב מנין שהקב"ה זן את החולה שנאמר ה' יסעדנו על
ראשי פרשיות.
א) לפנינו בגמ' אדרבה מסיק דאדם חשוב מותר ומר' ישמעאל אינו ראיה ואולי דרבינו היה לו גי' אחרת בסוגיא וצ"ע.