האורג
פרק שלשה
עשר שבת
קז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וממאי
גמ'
תחת כנפיו.
דפטור ומותר דתנן מחט של יד ליטול בה את הקוץ. למאי
תחת
כנפי כסותו ואין יכול
לצאת שננעל בפניו
לג א מיי' פ"י מהלכות שבת
א) לעיל ג., ב) לקמן ע"ב
כתובות ו: עדיות פ"ב מ"ה,
הלכה כג סמג לאוין סה:
מאליו: יושב ומשמרו. כן ואינו צריך לפתוח לו חלון דאינו אלא שומר:
דמסיק בריש פ' הנחנקין (סנהדרין דף פה.) דאתיא כר"ש
לד ב מיי' שם טוש"ע א"ח
ג) לקמן קכב: סנהדרין פד:,
לנועל את ביתו. דכל אדם עושין כן: המפיס. מבקע מורסא
אתי שפיר דמיירי אפילו ודאי חביל ומשום שאינה צריכה לגופה שרי
ד) [עדיות פ"ב מ"ה],
סי' שט"ז סעי' ו:
לה ג מיי' פ"א מהל' שבת
ה) לעיל מג. ודף קכא.,
קויטור"א: אם לעשות לה פה. בתוספתא ח) תני הכי אם לקולפה
אבל לפי מאי דפריך התם והא דתנן מחט של יד ליטול בה את הקוץ
ו) חולין קכב., ז) [חולין קכב:
הל' ג סמג שם:
ליחוש דילמא חביל לא פשיט הכא
ולעשות לה פה כדרך שרופאים של
לו ד מיי' פ"י שם הל' יז
תוספתא חולין פ"ח],
גמ' אמר רבי אבא אמר רב חייא בר אשי
ח) דעדיות פ"א, ט) [לקמן
עכשיו עושין דמתקן לה פתח: חייב.
מיניה שפיר דבמפיס מורסא דודאי
סמג שם טוש"ע א"ח
קכב:], י) [ע"ב], כ) [חולין
סי' שכח סעיף כח:
❖
עושה פתח שמא יהא אסור ואומר
משום בונה פתח או משום מתקן כלי
אמר רב נכנסה לו צפור תחת כנפיו יושב
לז ה מיי' שם הל' כה וסמג
קכב:],
א
ר"י דאפילו למאי דס"ד התם פשיט
מה לי לתקן מכה מה לי לתקן כלי:
שם טוש"ע א"ח סי' שטז
ומשמרו עד שתחשך מתיב רב נחמן בר
סעיף ז:
ואם להוציא לחה. של עכשיו ואינו
שפיר דמסתבר דככולי עלמא אתיא
א ו מיי' שם הלכה כא ופ"ח
יצחק
ישב הראשון על הפתח ומלאהו ובא
תורה אור השלם
אפילו כר' יהודה וכיון דרבי יהודה
חושש אם תחזור ותסתום מיד:
שם הלכה ט סמג שם
השני וישב בצדו אף על פי שעמד הראשון
1 אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם בְּכָל
וטוש"ע שם סעיף ח:
פטור. ומותר דאין כאן תיקון ורבנן
דאסר בעלמא דבר שאין מתכוין
ב ז מיי' שם פ"י הל' כד
הַשָּׁרֶץ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם
והלך
לו הראשון חייב והשני פטור מאי לאו
אפילו אינו פסיק רישיה שרי הכא
נמי לא גזור בה שבות משום צערא:
טוש"ע שם סעי' יב:
בְּמֹתָם יִטְמָא עַד הָעָרֶב:
❖
ג ח מיי' פ"ד מהלכות אבות
פטור אבל אסור לא פטור ומותר הכי נמי
מחט של יד. ניטלת בשבת: ליטול
ויקרא יא לא
משום צערא דגופא לר"ש נמי במפיס
ב
הטומאות הל' ח סמג עשין
❖
בה את הקוץ. והיינו דומיא דלחה
מסתברא מדקתני סיפא למה זה דומה לנועל
מורסא דהוי מלאכה שאינה צריכה
רנט:
לגופה שרי לכתחילה מהאי טעמא:
דמצער ליה ואינו חושש אם יסתם
הגהות הב"ח
את ביתו לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו
מיד וקאמר ניטלת לכתחילה. מחט של
מכלל דפטור ומותר ש"מ איכא דאמרי אמר
(א) גמ' ועל עקרב שלא
מוסף תוספות
הדרן עלך האורג
יד היא מחט שתופרין בה בגדים
ישוך. נ"ב וצ"ע מגמ'
רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא אע"פ
דברכות פ' אין עומדין ריש
א. משום דהוי תולדה
ומשום דקתני בהדה ושל שק לפתוח
ט)
דף לג אבל מצאתי בתוס' לעיל
דשוחט וחייב. תוס' לעיל
שעמד הראשון והלך לו הראשון חייב והשני
שמנה שרצים החובל בהן חייב.
בה את הדלת קרי לה להאי מחט
דף ג ד"ה בר מהני תלת דכאן
עה. ד"ה כי היכי. ב. ונטילת
פטור מאי לאו פטור ומותר לא פטור אבל
אין הטעם משום סכנה רק
הדם היינו נטילת נשמה
של יד: קערה. של חרס: כופין.
לשון שפי' הקונטר' משום
א
מכח מלאכה דאין צריך
כדכתיב כי הדם הוא
אסור הא מדקתני סיפא הא למה זה דומה
לכתחילה ולא שיכבה את הנר
נטילת נשמה עיקר כדפי' בפרק כלל
ב
לגופיה א"כ בזה אין חילוק
הנפש. שם. ג. ודין הוא
גדול (לעיל דף עה.): הצדן לצורך
בין נחש לעקרב ודו"ק והוא
שיטמאו כאוכל. ריטב"א.
לנועל את ביתו לשומרו ונמצא צבי שמור
ואשמעינן דכלי ניטל להצלת דבר
אמת גמור ת"ל: (ב) שם
ד. ולא מתאכלי. ריטב"א.
חייב. וא"ת מ"ש דאיצטריך הכא
שאינו ניטל בשבת: על עקרב שלא
בתוכו מכלל דפטור ומותר ש"מ אמר שמואל
והחובל בהן: (ג) רש"י
א)
ה. ואיהו נמי תני תנשמת
ד"ה והחובל וכו' וחייב
תשוך. ואע"ג דממילא מתציד:
כדקאמרי' התם 'רב תנא
למיתני טפי הצדן לצורך חייב בכל
כל פטורי דשבת פטור אבל אסור לבר מהני
ג
משום: (ד) תוס' ד"ה ע"כ
הוא ותנ[י] תנשמת',
חיובי דשבת נמי לא מחייב ר"ש אלא
הדרן עלך האורג
וכו' אבל לית להו דלמינהו
תלת דפטור ומותר חדא הא וממאי דפטור
ושמא ס"ל לרב דרבנן נמי
❖
לצורך ואומר ר"י דלהכי תנא ליה הכא
הפסיק:
תנו תנשמת, דכל מאן
ומותר דקתני סיפא למה זה דומה לנועל את
דאית ליה 'אלה הטמאים'
שמנה שרצים. החולד והעכבר
לאשמעינן דבשאר שקצים ורמשים
תני אפי' תנשמת וכו' והא
ביתו לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו ואידך
וגו' (ויקרא יא): הצדן.
שאין להן עור צריך שיתכוין לשום
דאמר רב הכא דרבנן לא
לעזי רש"י
המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה
פליגי אלא לענין טומאה
ב) ד
חייב שבמינו ניצוד: והחובל בהן
צורך דסתמיה לאו לצורך קיימי אבל
קויטור"א. מוגלה, נוזל
ומשום דכתיב 'אלה
❖
חייב אם להוציא ממנה לחה פטור וממאי
חייב. דיש להן עור כדמפרש בגמרא
בשמונה שרצים דרישא דיש להם עור
הטמאים' אזיל לטעמיה
מוגלתי.
דהתם. רשב"א. ו. הלכך
דפטור ומותר דתנן מחט של יד ליטול בה
והויא ליה חבורה שאינה חוזרת והויא
סתמייהו ניצודין לצורך עורן להכי
ג)
צריכי טעמא דבגישתא.
ליה תולדה דשוחט לוי"ה. ל"א כיון
תני צדן בהדי חובל דמחייב נמי משום
את הקוץ ואידך הצד נחש בשבת אם
תוס' הרא"ש. ז. וממעטינן
מוסף רש"י
ד) ה
עור: שלא לצורך פטור. פירש
הנהו דאית להו גישתא.
דיש להן עור נצבע העור בדם הנצרר
❖
מתעסק בו שלא ישכנו פטור אם לרפואה
כל פטורי דשבת. פטור
תוס' הרא"ש.
בו (ג) דחייב משום צובע: ושאר שקצים
רש"י דאין במינו ניצוד ואינו נראה
מחטאת, אבל אסור.
חייב וממאי דפטור ומותר דתנן ה) כופין קערה
ורמשים. כגון תולעת ונחשים
דהא מאן דפטר אין במינו ניצוד פוטר
מדבריהם לכתחילה (לעיל
על הנר בשביל שלא תאחוז בקורה ועל צואה
ג.). המפיס מורסא.
רב נסים גאון
ועקרבים: החובל בהן פטור. דאין
אפילו לצורך אלא יש לפרש דאפילו
הפותח פה נפח שקורין
של קטן ועל עקרב שלא (א) תישך:
להם עור: שלא לצורך פטור. דאין
במינו ניצוד פטור משום דהויא
פרק ארבעה עשר
קלו"ג (כתובות ו:). מפיס,
עוצר שתפתח ותצא הליחה.
שמונה שרצים
במינו ניצוד והויא מלאכה שאינה
מלאכה שאינה צריכה לגופה ור"ת
הדרן עלך האורג
מורסא, קויסטור"א (לעיל
וחכמים אומרים לענין
אמר
מחקו מן הפירושים: שמואל
צריכה לגופה ור' שמעון היא כדמוקי
ג.). לעשות לה פה.
טומאה אין עור למה שמנו
שמנה שרצים האמורים בתורה הצדן
שמתכוין ליפותה ולהיות לה
חכמים. משכחת לה בתורת
ר' יוחנן בן נורי היא דאמר שמונה
לה בגמ'י): חיה ועוף שברשותו. פטור
ו
פה זה ליום מחר, חייב.
כהנים, הטמאים לרבות
אם צדן שהרי ניצודין ועומדין: והחובל
שרצים יש להם עור. תימה לר"י דע"כ
והחובל בהן חייב ושאר שקצים
שהוא מתקן פתח וחייב
עורותיהן, יכול עורות כולן
בהן חייב. דיש להן עור: גמ' שמונה
משום בונה, דאשכחן בנין
ת"ל אלה אלו עורות
לא פליגי רבנן עליה דרבי יוחנן אלא
ורמשים החובל בהן פטור הצדן לצורך חייב
בבעלי חיים, דכתיב (בראשית
הטמאים עור האנקה והכח
שרצים יש להן עורות. ופליג אדרבנן
לענין טומאה אבל בשבת דילמא מודו
ב) ויבן את הצלע (כתובות
והלטאה והחומט. ר' יהודה
שלא לצורך פטור ז חיה ועוף שברשותו
ו:) להוציא ממנה לחה.
דאמרי בהעור והרוטב האנקה הכח
ליה דהא עור של עגל הרך הוי כבשר
אומר הלטאה כחולדה. ר'
כ)
הצדן פטור והחובל בהן חייב: גמ' מדקתני
מלאכה שאינה צריכה לגופה
יוחנן בן נורי אומר ח'
והלטאה והחומט עורותיהן מטמאין
לענין טומאה והחובל בו בשבת חייב וכן
היא, שהפתח היא המלאכה
שרצים יש להן עורות.
החובל בהן חייב מכלל דאית להו עור מאן
(ב)
בכעדשה כבשרן אלמא הני ארבעה
עור של עוף מסתמא הוי כבשר שרך
וזה אין צריך לו להיות כאן
ומשכחת לה עוד במסכת
פתח מעכשיו (לקמן קז:).
חולין בפרק העור והרוטב
תנא אמר שמואל רבי יוחנן בן נורי היא
לית להו עור: אלה הטמאים.
הוא ותנן חיה ועוף שברשותו החובל
מחט של יד. מחט קטן
אלו שעורותיהן
[דף קכב]
דתנן רבי יוחנן בן נורי אומר שמנה שרצים
בתר והאנקה והכח כתיב ודרשינן ה'
בהן חייב וי"ל דעור של עגל הרך ושל
שתופרין בו בגדים (לקמן
כבשרן עור האדם ועור
ו)
קכב:) ומשום דקתני לה בפרק
החזיר של ישוב. ר' יוסי
יתירה דהטמאים לרבות שעורותיהן
עוף אע"ג דחשיב עור הוי כבשר
יש להן עורות רבה בר רב הונא אמר רב
כל הכלים גבי ושל שקאין
אומר אף עור חזיר הבר
כבשרן וכתיב אלה למעוטי הנך
לענין טומאה משום דרכיכין וראוין
לפתוח בו את הדלת, קרי
עור חטרת גמל הרכה ועור
אפילו תימא רבנן עד כאן לא פליגי רבנן
ליה להא קטנה מחט של יד
הראש של עגל הרך ועור
דקרא קמא החולד והעכבר והצב:
לאכילהג אבל עור ח' שרצים סבר
עליה דרבי יוחנן בן נורי אלא לענין טומאה
(סנהדרין פד:). כופין קערה
בית הפרסות ועור בית
אפילו רבנן מודו. דיש להן עור:
שמואל דטעמא דרבנן דחשיבי ליה
על הנר. ובלבד שלא יכבה,
הבושת ועור השליל ועור
דכתיב אלה הטמאים לכם לרבות
ז) ח
1
ואע"פ שנוטל כלי להצלת
כבשר משום דאזלי בתר גישתא
שתחת האליה ועור האנקה
למה
קורה שאינה ניטלת בשבת
שעורותיהן כבשרן אבל לענין שבת אפילו
והכח והלטאה והחומט.
כדמפרש בהעור והרוטב (חולין דף
הא אותבינן מינה לר' יצחק
ר' יהודה אומר הלטאה
רבנן מודו ולענין שבת לא פליגי והתניא הצד אחד משמנה שרצים האמורים
קכב:) ולא משום רכיכות דלא רכיך
דאמר (לעיל מג.) אין כלי
כחולדה. הרי אלו שמנו
ניטל אלא לדבר הניטל, ושנייה
אותם חכמים מטמאין עורן
בתורה החובל בהן חייב דברי ר' יוחנן בן נורי וחכמים אומרים אין עור אלא
כולי האיד וכיון דלית להו ממשות עור
.
בצריך למקומו (לקמן קכא.)
כבשרן, ואין להן עור שהוא
❖
החובל בהן פטור כמו בשאר שקצים
למה
הדרן עלך האורג
חלוק מבשרן לענין טומאה.
ורמשים: ע"כ לא פליגי רבנן אלא
שמנה שרצים יש להן
עורות. ואין מטמאין
לענין טומאה דכתיב אלה הטמאים. וא"ת והא מסקינן בפ' העור והרוטב (שם) דבגישתא קמיפלגי ופי' בקונט' התם דרבנן לא דרשי הטמאים
כבשרן (חולין קכב.). לרבות
רבינו חננאל (המשך)
שעורותיהן כבשרן. לרבות
ואיכא למימר דרב דהכא לטעמיה דתני התם תנשמת ולא אזיל בתר גישתא ומיהו בלאו הכי א"א לומר התם כדפי' הקונטרס דאמאי איצטריך
ה
עורות שרצים הרכין שיהיו
החובל, העושה חבורה.
❖
למימר התם רב תנא הוא ופליג והא ע"כ ברייתא דדריש הטמאים קיימא כרב ע"כ נראה דרבנן דמתני' דהתם נמי אית להו דרשה דהטמאים
כבשר (שם).
וכיון דמפרש כי חבורה זו
אינה חוזרת, שמעינן מינה
אבל לית להו (ד) למינהו הפסיק הענין וכתב הטמאים לרבות ואלה למעט ומוקמינן ריבויא אהנהו ארבע דלית להו גישתא האנקה והכח והלטאה
ו
כי עור הוא שאם נעשית בו
והחומטז ורב מרבה כל הנהו דכתיב בתר למינהו וגם תנשמת בכלל וקצת קשה דאמרינן לקמן מאן ת"ק רבי יהודה דאזיל בתר גישתא והא
חבורה ועשה מקומו צלקת
רבינו חננאל
רבנן נמי אזלו בתר גישתא ואפילו הכי דרשי הטמאים וה"נ נימא לרבי יהודה וא"כ נמי נימא עד כאן לא פליג רבי יהודה אלא לענין
וכיוצא בה, ומדקאמר
נכנסה ציפור תחת כנפיו
בשמנה שרצים החובל בהן
טומאה דכתיב הטמאים
אבל לענין שבת מודה:
יושב ומשמרה עד
חייב, מכלל שיש להן עור.
אמר
שתחשך. ומתני' ובא השני
ומוקים לה שמואל כר'
וישב בצידו אע"פ שעמד
יוחנן בן נורי דאמר ח'
הראשון והלך לו השני מותר לישב ולשמור עד שתחשך. אמר שמואל כל פטורי שבת פטור אבל אסור לבר מהני תלת דפטור
שרצים יש להן עורות, אבל רבנן לא, דתנן בהעור והרוטב אלו שעורותיהן כבשרן ומנו האנקה והכח והלטאה והחומט, ורב תני
ומותר, ואלו הן כו'. ומפרש [לעיל ג] אע"ג דעביד בהו מעשה, [ו]איכא אחריני טובא פטור (א') [ומותר] דלא עביד בהו מעשה.
נמי והתנשמת, דאלמא לית להו עורות, דכל מאי דאית ליה עור לא מיטמא עורו טומאת נבלות וכד מיעבד טהור, והני שרצים
הדרן עלך האורג
עורותיהן כבשרן. ור' יוחנן בן נורי פליג בשאר ח', ואוקמה שמואל להא מתניתין כוותיה. ורב אמר אפילו תימא רבנן לאו משום
פרק ארבעה עשר שמונה שרצים האמורין בתורה הצדן והחובל בהן חייב. ודאי זו המפורשות במשנתינו הצדן לצורך חייב
דאין להן (לעכבר ולצב ולחולדה) [לאנקה ולכח וללטאה ולחמט] עורות טמאו רבנן למשכייהו, אלא מדרבינהו קרא אלה טמאים
לכם, ודרשי אלה הטמאים לרבות עורותיהן כבשרן, אבל לענין חובל בשבת מודו רבנן בה' שרצים שיש להן עורות. ואקשינן
שלא לצורך פטור, אפילו בח' שרצים היא, דאי הוה שנו ח' שרצים לעניין צידה, והוה מיחייב הצדן בין
לצורך בין שלא לצורך, ושאר שרצים ורמסים צדן לצורך [חייב] ושלא לצורך פטור, הוה מפרש בגמרא טעמא דמילתא. ופי'
עלה
דרב ולא פליגי, והתניא הצד אחד מח' שרצים והחובל
בהן חייב דברי ר' יוחנן בן נורי, וחכ"א אין עור אלא