קח: שמונה שרצים פרק
ארבעה עשר שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל עושה כו'. מפרש בגמ': והלא הוא הילמי בין רב בין מעט. ואם
המרובים אסורים אף המועטים אסורים ואם
אלו מותרים אף אלו
יט א ב מיי' פכ"ב מהל'
א) עירובין יד:, ב) [ס"א כישי
שבת הלכה י סמג לאוין
כישי פירוש חתיכות חתיכו'
מותרין. ובגמרא מפרש דלחומרא א"ר יוסי דכולן לאיסור מפני שהוא כמעבד מתקן את האוכל הנתון לתוכו כדי שיתקיים: ואלו הן המותרין
ערוך ערך כשר], ג) [צ"ל
סה טוש"ע א"ח סי' שכא
נותן שמן לתוך מים בתחלה. קודם שיתן המלח נותן שמן לתוך המלח בתחלה קודם שיתן המים דהשמן מעכב שאין המלח מתערב יפה עם
סעיף ב:
רחיצת ידים ורגלים בחמין
כ ג ד מיי' שם טוש"ע שם
ערוך ערך קלר], ד) מסכת
המים ומתיש את כחו מהיות מי מלח עזין אבל לא יתן מים ומלח תחילה אפילו נותן שמן לבסוף דבשעה שנותן מים ומלח יחד הוא נראה
כלה, ה) [עי' תוס' נדה יג:
סעיף ג:
כמעבד: גמ' מאי קאמר. מאי
❖
כא ה ו מיי' פכ"א מהל'
ד"ה דינא],
הילמי ומאי מי מלח: לאסור או
שבת הלכה כה סמג
אבל עושה הוא את מי המלח וטובל בהן פתו ונותן לתוך התבשיל א"ר
א
א)
שם טוש"ע א"ח סי' שכח
להתיר. האי דקאמר שניהן שוין
יוסי והלא הוא הילמי בין מרובה ובין מועט ואלו הן מי מלח המותרין נותן
סעיף כ:
גליון הש"ס
לאיסור או להיתר: כבשין. ירק
כב ז ח מיי' שם טוש"ע
גמ'
שם סעיף כא: שמן לכתחלה לתוך המים או לתוך המלח: מאי קאמר א"ר יהודה אמר
גמ' ונותן על גב עיניו. עי'
שכובש להתקיים: גיסטרא. כלי
כג ט טוש"ע א"ח סי' ד
שמואל ה"ק אין עושין מי מלח מרובין אבל עושה הוא מי מלח מועטין: א"ר
לעיל דף יח ע"א תד"ה
❖
שבור של חרס ואינו ראוי לכל תשמיש
ומתרפאת:
סעיף ג:
יוסי והלא הוא הילמי בין מרובין בין מועטין: איבעיא להו רבי יוסי לאסור
כד י שם סעיף ד:
כשלם ומקצין אותו לכך: שהביצה
כה כ מיי' פכ"א מהל'
או להתיר אמר רב יהודה להתיר מדלא קתני רבי יוסי אוסר א"ל רבה הא מדקתני
צפה בהם. כח המלח מעכבת
איסורי ביאה הל' כג
לעזי רש"י
סיפא ואלו הן מי מלח המותרין מכלל דר' יוסי לאסור אלא אמר רבה לאסור
טוש"ע אה"ע סי' כג סעיף
מלשקוע: למורייסא. של דגים:
ד:
לוזי"א. רטיה לעין.
אין מולחין צנון וביצה. ג' וד' חתיכות
וכן אמר רבי יוחנן לאסור תניא נמי הכי אין עושין מי מלח מרובין לתת לתוך
כו ל טוש"ע א"ח סי' ד
פלימיא"ה. איזמל (להקזת
❖
סעיף ד:
יחד שהמלח מעבדן ונעשין קשין והוי
דם).
הכבשין שבתוך גיסטרא אבל עושה הוא מי מלח מועטין ואוכל בהן פתו ונותן
תיקון: מריש הוה מלחנא פוגלא.
לתוך התבשיל א"ר יוסי וכי מפני שהללו מרובין והללו מועטין הללו אסורין
בשבתא: פוגלא. צנון: כשרי. תילין
רבינו חננאל
והללו מותרין יאמרו מלאכה מרובה אסורה מלאכה מועטת מותרת אלא אלו
גבוהים עיגול על עיגול: מימלח לא
אבל עושה הוא מי מלח.
ואלו אסורין הן ואלו הן מי מלח המותרין נותן שמן ומלח או שמן ומים ובלבד
מלחנא. שתים יחד: טבולי. בשעת
וכי היכי דמפרשא בברייתא
שלא יתן מים ומלח לכתחלה: (עזין צנון ואתרוג סימן): תני רבי יהודה בר
אין עושין מי מלח מרובין
אכילה מטבילנא ואכילנא: קליפה
לתת לתוך הכבשין שבתוך
חביבא אין עושין מי מלח עזין מאי מי מלח עזין רבה ורב יוסף בר אבא
חיצונה דביצה היא החלבון אלא
ב
הגסטרא, אבל עושה הוא
מי מלח מועטים וטובל בהן
דאמרי תרווייהו כל שהביצה צפה בהן וכמה אמר אביי תרי תילתי מילחא
איידי דתני בהדי אתרוג וצנון קליפה
פתו ונותן לתוך התבשיל,
נקט בה נמי לשון קליפה: אין יוצאין
ותילתא מיא למאי עבדי לה א"ר אבהו למורייסא תני רבי יהודה בר חביבא
וכן הלכה. ואע"ג דר' יוסי
מבני מעים. שמתקשרין ומתקשין
אוסר מי מלח אין הלכה
אין מולחין צנון וביצה בשבת רב חזקיה משמיה דאביי אמר צנון אסור וביצה
ג
כמותו, דגרסינן בתחילת
ונעצרין: לא טבע גברא בימא דסדום.
מותרת אמר רב נחמן מריש הוה מלחנא פוגלא אמינא אפסודי קא מפסידנא
עירובין אמר רב יהודה
מפני שהמים מלוחין וכח מליחתן
אמר שמואל אין הלכה
ליה דאמר שמואל פוגלא חורפי מעלי כיון דשמענא להא דכי אתא עולא ואמר
כרבי יוסי לא בהלמי
מעכבו מלטבוע: והפוכה מילה.
ולא בלחיים. ירושלמי כל
במערבא מלחי ב) כישרי כישרי ד ממלח לא מלחנא טבולי ודאי מטבילנא תני
דברים האמורים בה הפוכין: כשורא
מי שנותנין לתוכה ביצה
ר' יהודה בר חביבא אתרוג צנון וביצה אילמלא קליפתן החיצונה אינן יוצאין
ושוקעת זו היא מי מלח,
טבע. בתמיה: מהו למימשי מהני
אינה שוקעת הילמי. תני
מבני מעיים לעולם כי אתא רב דימי אמר מעולם לא טבע גברא בימא דסדום
מיא
גרסינן. מי אסור משום רפואה
יהודה בר חביבא אין
עושין מי מלח עזין והן
אמר רב יוסף הפוכה סדום והפוכה מילה גברא הוא דלא טבע כשורא טבע
דגזור רבנן בכל רפואות בשבת משום
שהביצה צפה בהן, והלכתא
שחיקת סממנין ואלו מרפאות את
אמר ליה אביי לא מיבעיא קאמר לא מבעיא כשורא דאפילו בכל מימות
כוותיה. ואם הביצה שוקעת
העין: שפיר דמי. דלאו מוכחא
בהן מותרין. וכיון דאמר
שבעולם לא טבע אלא אפילו גברא דטבע בכל מימות שבעולם בימא דסדום
הביצה צפה בהן הזכיר
מילתא דלרפואה עביד. אף על פי
לא טבע בים סדום, כלומר
לא טבע למאי נפקא מינה כי הא דרבין הוה שקיל ואזיל אחוריה דרבי ירמיה
שמרפאין שרי דטעמא דרפואה
כל מים מלוחים עזין צפין
אגודא דימא דסדום אמר ליה מהו למימשי מהני מיא בשבת א"ל שפיר דמי
בהן. למימלח פוגלא אסיר,
דאסירא ליתא אלא גזירה שמא ישחוק
לטבולי במילחא שרי. יין
מהו למימץ ולמיפתח אמר ליה זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי דאמר ר' זירא
סממנין דדמי לטחינה שהוא אב
לתוך העין אסור ע"ג
זימנין א"ל משמיה דרב מתנה וזימנין אמר לה משמיה דמר עוקבא ותרווייהו
העין מותר. כשמואל דאמר
מלאכה: מהו למימץ ולמפתח. לשון
שורה אדם פתו ביין ונותן
משמיה דאבוה דשמואל ולוי אמרין חד אמר יין בתוך העין אסור על גב העין
אין מעמצין את המת (לקמן דף קנא:)
ה
ע"ג העין ואינו חושש.
רוק תפל אפילו ע"ג העין
עוצם עיניו. כשהוא רוחץ מהן בשבת
מותר וחד אמר רוק תפל [אפילו] על גב העין אסור תסתיים דאבוה דשמואל
ו
אסור. וכן קילורין שהוא
מהו שיסגיר ויפתח עיניו כדי שיכנס
הוא דאמר יין בתוך העין אסור על גב העין מותר מדאמר שמואל שורה אדם
שרן מע"ש או מי סדום
ע"ג העין שרי, אבל מיפתח
מהן לעין: כיוצא בו שמעתי. דהיכא
פיתו ביין ונותנו על גב העין בשבת דשמיעא ליה ממאן לאו דשמיעא ליה
ומימץ עיינא בין בסממנא
דמוכחא מילתא דלרפואה עביד אסור
וקילורי בין במיא דסדום
מאבוה וליטעמיך הא דאמר שמואל רוק תפל אפי' ע"ג העין אסור דשמיעא ליה
ומימץ ומפתח נמי מוכחא מילתא
כדאמר ליה מר עוקבא לבר
ממאן אילימא דשמיעא ליה מאבוה אלא לוי ולא חדא אמר אלא חדא שמיעא
לואי, כוליה לא שרא מר
והא אסהדותא דרב דימי דאמר לא
שמואל. פי' חסודה בלשון
ליה מאבוה וחדא שמיעא ליה מלוי ולא ידעינן הי מאבוה הי מלוי אמר מר
טבע גברא בימא דסדום נפקא לן
ערבי אלמחגמא.
עוקבא אמר שמואל שורה אדם קילורין מע"ש $ ונותן על גב עיניו בשבת ואינו
מינה הא כיון דמליחי טובא מסו
ז
ואסור למימץ ולמפתח: זימנין א"ל
חושש בר ליואי הוי קאי קמיה דמר עוקבא חזייה דהוה מייץ ופתח אמר ליה
וכו'. שקבל משניהם: ותרוייהו. רב
ח כולי האי ודאי לא שרא מר שמואל שלח ליה רבי ינאי למר עוקבא לישדר לן
מתנה ומר עוקבא: משמיה דאבוה
מר מהנך קילורין דמר שמואל שלח ליה שדורי משדרנא לך דלא תימא צר
דשמואל ולוי אמרי. תרתי מילי אמור
עין אנא אלא הכי אמר שמואל טובה טיפת צונן שחרית ורחיצת ידים ורגלים
חדא משמיה דאבוה דשמואל וחדא
בחמין ערבית מכל קילורין שבעולם תניא נמי הכי אמר רבי מונא משום
משמיה דלוי: חד אמר. או אבוה
רבי יהודה טובה טיפת צונן שחרית ורחיצת ג) ידים ורגלים ערבית מכל קילורין
דשמואל או לוי: יין בתוך העין.
שבעולם הוא היה אומר ד)טיד לעין ה)תיקצץ יד לחוטם תיקצץ יד לפה תיקצץ יד
דעמיץ ופתח אסור דמוכחא מילתא:
לאוזן תיקצץ יד לחסודה תיקצץ יד לאמה תיקצץ יד לפי טבעת תיקצץ יד
על גב העין מותר. דאמרי לרחיצה
י
כ
ל
בעלמא עבדי: רוק תפל. שלא טעם
לגיגית
כלום משניעור משנתו: אפילו על גב
עין אסור. דמוכחא מילתא דלרפואה דאילו לרחיצה מאיס. להכי נקט רוק תפל לפי שהוא חזק ומרפא: וליטעמיך כו'. א"כ לוי ולא חדא
אמר בתמיה והא חדא משמיה אתמר כדאמרן: שורה. במים: קילורין. לוזי"א בלע"ז: ונותן ע"ג עיניו. דלדידיה כיון דאצרכוה לשרותה מע"ש
איכא היכרא וליכא למיגזר ומאן דחזינהו סבר דרחיצה בעלמא היא דכסבר שהוא יין: כולי האי ודאי לא שרא. דמוכחא מילתא: מר עוקבא הוה
שכיח גבי מר שמואל ואב ב"ד היה בימיו כדאמרינן לעיל (דף נה. ובמועד קטן דף טז:): טיפת צונן. לתת בעיניו: ורחיצת ידים ורגלים בחמין
ערבית. נמי מאירה העינים: הוא היה אומר. ר' מונא: יד לעין. שחרית קודם שיטול ידיו: תיקצץ. נוח לו שתקצץ שרוח רעה שורה על היד ומסמתו וכן
כולן: לחסודה. ריבדא דכוסילתא פלימא"ה בלע"ז: לפי טבעת. נקב הרעי שעגול כטבעת: תיקצץ. ולא תגע שוב בעין או באוזן קודם נטילה:
לגיגית