קט:
שמונה שרצים
פרק
ארבעה
עשר שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אימור דפליגי לענין טומאה וטהרה. ומשום קרא: לענין שבת. דטעמא משום רפואה
הוא מי שמעת להו: הא דאישתהי. בגוייהו אסור
לד א ב מיי' פכ"א מהל'
א) [במשנה שבמשניות אי'
איזוב יון], ב) ברכות לח. יומא
שבת הלכה כט סמג
דמוכחא מלתא דלרפואה קא מכוין: הא דלא אישתהי. אלא רחץ ויצא מותר: בתרייתא. דקתני רוחצין בדלא אישתהי: חטטין. מאלנ"ץ:
מט., ג) סוכה יג. פרה פי"א
לאוין סה טוש"ע א"ח סי'
שכח סעיף מד: שלא נשתהי. בתוך המים דנראה כמיקר בעלמא: ביפין. שכן רוחצין בהן בחול לרחיצה שאינה לרפואה: ברעים. אין רוחצין דמוכחא
מ"ט, ד) [פי' הערוך אחד
לה ג מיי' שם הלכה כב
מח' ברביעית], ה) [לקמן
מלתא דלרפואה. ותרוייהו בדאישתהי: מי המשרה אמי המשרה לא קשיא. הך דקתני רוחצין במי המשרה אהנך תרתי דלעיל דקתני אבל לא
❖
קי.], ו) [שם], ז) [שמות יב
טוש"ע שם סעיף לז:
❖
במי המשרה הא דאישתהי הא דלא בפסח מצרים],
אישתהי: מתני' איזביון. מפרש
אימור דפליגי לענין טומאה וטהרה לענין שבת מי שמעת להו אלא אמר רב
מוסף רש"י
בגמרא שאינו מאכל בריאים ומוכחא
נחמן בר יצחק לא קשיא הא דאישתהי הא דלא אישתהי במאי אוקימתא
הגהות הב"ח
מלתא דלרפואה אכיל ליה: אבל
כל האוכלין אוכל אדם
לבתרייתא דלא אישתהי אי דלא אישתהי אפילו במי משרה נמי דהתניא
(א) רש"י ד"ה אידמי וכו'
לרפואה. לאכילה מכוין
אוכל הוא את יועזר. שהרבה אוכלין
❖
כחו ומתחמם ומת:
רוחצין במי טבריא ובמי משרה ובימה של סדום ואף על פי שיש לו חטטים
ורפואה ממילא הויא
(ברכות
❖
אותו כשהן בריאין: ממי דקלים.
לח.).
בראשו במה דברים אמורים שלא נשתהא אבל נשתהא אסור אלא ים הגדול
מפרש בגמראה): וכוס עיקרין. משקה
לעזי רש"י
אים הגדול לא קשיא הא ביפין שבו הא ברעים שבו מי משרה אמי משרה
א
שכותשין לתוכו עיקרי ירקות ובשמים
רב נסים גאון
מתני'
נמי לא קשיא הא דאישתהי הא דלא אישתהי:
אין אוכלין איזביון
מאלנ"ץ [מלנ"ץ].
ובגמרא ו) מפרש ליה: מפני שהן
ב
ג
א)
לקוקני. הם תולעים
פצעים.
לירוקה. לחולי של ירקון ואינו מאכל
בשבת לפי שאינו מאכל בריאים אבל אוכל הוא את יועזר ושותה אבוברואה
רונצ"ץ [רונצי"ש].
נקראים בלשון ישמעאל
בריאים: לצמאו. אם אינו חולה:
חב אל קרע, ותמצא בפ'
קוצים.
ב)כל האוכלין אוכל אדם לרפואה וכל המשקין שותה חוץ ממי דקלים וכוס
שלוי"א [שלי"א]. מרווה
אלו טריפות [חולין דף סז]
גמ' אמר רב יוסף אזוב. דאורייתא
עיקרין מפני שהן לירוקה אבל שותה הוא מי דקלים לצמאו וסך שמן עיקרין
והילכתא קוקאני אסירי
(צמח).
שהוכשר להזאה הוא שקורין אברתא
שלא לרפואה: גמ' אמר רב יוסף אזוב אברתה בר המג איזביון אברתה בר
פולא"ל [פוליו"ל]. מנתה
מנמנם כורא ועיילין ליה
באוסיא. אניגרון. מפרש
(צמח).
בר המג: איזביון. דמתניתין הוא
פינגר"י [פינוגר"י].
בברכות פרק כיצד מברכין
הינג עולא אמר מרוא חיורא עולא איקלע לבי רב שמואל בר יהודה אייתו
שקורין אברתא בר הינג. ויש מרבותי
על הפירות [דף לה] אמר רבא
גרגרנית, חילבה (צמח).
לקמיה מרוא חיורא אמר היינו אזוב דכתיב באורייתא רב פפי אמר שומשוק
כרישו"ן [קרישו"ן].
בר שמואל מיא דסילקי.
מפרשים בר המג שגדל במקום גמי
ותימא ליה דיסתנא אנא.
שחלים.
א"ר ירמיה מדיפתי כוותיה דרב פפי מסתברא דתנן מצות אזוב שלשה קלחין
בר הינג שגדל בין ההגים רונצ"ץ:
ג)
אישברנקי"ר
במס' ע"ז בפ' אין מעמידין
[אישינבריי"ר]. לגזום,
[דף כד] אמרו אמר רב
ובהן שלשה גבעולין ושומשוק הוא דמשתכחא הכי למאי אכלי ליה לקוקאיני
עולא אמר. אזוב דאורייתא הוא
אשי כמן קרן פרסאי לנדה
לדלל.
מרוא חיורא בלע"ז שלוי"א: שומשוק.
במאי אכלי ליה בשבע תמרי אוכמתא ממאי הויא מקימחא דשערי (במנא)
טרונצו"ץ [טרונצונ"ש].
דסתנא, מהכא כי דרך נשים
❖
הוא אזוב דאורייתא: ג' קלחים.
לי. כל האוכלין לאיתויי
קטעים.
דחליף עליה ארבעין יומין: אבל אוכל הוא את יועזר: מאי יועזר פותנק למאי
טחול לשינים וכרישין
דאגודה כתיבז) ואין אגודה פחות מג':
אכלי לה לארקתא במאי אכלי לה בשבע תמרי חיוורתא ממאי הויא מאומצא
לבני מעים. בפרק כיצד
ובהן ג' גבעולין. בכל קלח ג' גבעולין
מברכין על הפירות [דף מד]
רבינו חננאל
ומיא אליבא ריקנא ומבישרא שמנא אליבא ריקנא ומבישרא דתורא אליבא
תנו רבנן טחול יפה לשינים
קנים דקים כעין של קנבוס: לקוקייני.
עד כאן לא פליגי אלא
וקשה לבני מעים, כרישין
ריקנא מאמגוזא אליבא ריקנא ומגירי דרוביא אליבא ריקנא ומשתי מיא
תולעים שבבני מעים: דחליף עליה
לעניין טומאה וטהרה אי
יפים לבני מעים וקשים
אבתריה ואי לא ליבלע תחלי חיוורתא ואי לא ליתיב בתעניתא וליתי בישרא
לשינים. חוץ ממי דקלים.
עלתה לטבילה אי לא, אבל
מ' יומי. משנטחן: פותנק. בלע"ז
בגמ' דבני מערבא [הלכה ג]
לעניין שבת לא פליגי.
שמנא ולישדי אגומרי ולימיץ גרמא וליגמע חלא ואיכא דאמרי חלא לא משום
פולא"ל: לארקתא.
תולעים שבכבד:
גרסי ר' בא שאל לרב ירמיה
ומשני אם נשתהה בים
מתני תני דיקלין או דקרין.
הגדול בשבת כדי להתרפות
ממאי הוי. החולי: מאומצא. בשר
דקשי לכבדא ואי לא לייתי גורדא דאסינתא דגרידא מעילאי לתתאי ולא
אמר ליה דקרין שהן דוקרין
אסור ואם לא נשתהה מותר.
בגחלים: אליבא ריקנא. קודם
מתתאי לעילאי דילמא נפקא איידי פומיה ולישלקה בשיכרא בי שיבבי ולמחר
ואקשינן במאי אוקימתא
את המרה. אמר ר' יונה
אכילה: ומגירי דרובייא. לולבי תילתן
להא ברייתא דקתני רוחצין
לא מסתברא אלא דקלין
נסכרינון לנקבין דידיה ולישתי וכי מפני מפני אפשיחה דדקלא: ושותין
שהן יוצאין מבין ב' דקלין.
בים הגדול בדלא אישתהי,
כעין לולבי גפנים: רוביא. תילתן
אימא סיפא ולא במי
ובסוף פ' כיצד מברכין
אבוברואה: מאי אבוברואה חומטריא מאי חומטריא חוטרא יחידאה למאי עבדי
פינגר"י: ומשתי מיא בתרייהו. האוכל
על הפירות [שם] נמי גרסי
משרא, [ואי] לא אישתהי
לה לגילויא ואי לא ליתי חמשא כלילי וחמשא כוסתא דשיכרא ונישלוקינהו
אית תאני תאנו מי דקרים
אפילו במי משרא נמי
אחד מאלו קודם אכילה ושותה אחריו
ואית תנאי תאנו מי דקלים,
שרי, דתניא רוחצין במי
בהדי הדדי עד דקיימא אאנפקא ונישתי אימיה דרב אחדבוי בר אמי עבדה ליה
מים: ואי לא. אי לית ליה פותנק.
מאן דאמר מי דקרים שהן
טבריא ובמי משרא ובימה
לההוא גברא חד כלילא וחד כוסתא דשיכרא שלקה ואישקיתיה ושגרא תנורא
דוקרין את המרה, ומאן
של סדום ואע"פ שיש
א"נ אכליה ולא איתסי: תחלי. שחלי
דאמר מי דקלים שהן יוצאין
לו חטטין בראשו, בד"א
וגרפתיה ואותביתיה לבינתא בגוויה ונפק כהוצא ירקא רב אויא אמר רביעתא
כרישו"ן: לימוץ גרמא.
יהא מוצץ אבר
מבין שני דקלים.
בשלא נשתהה (אסור) אבל
נשתהה אסור. ופרקינן כי
יפה מאותו בשר וימץ שמנו בפיו:
דחלבא מעיזא חיורתא רב הונא בר יהודה אמר לייתי אתרוגא חליתא ולחייקיה
אמרינן שהיה במי משרה,
גורדא דאסינתא. קליפה גרודה מן
ולימלייה דובשא ולותבה בי מיללי דנורא וליכליה רבי חנינא אמר מי רגלים
אבל בים הגדול יפים ורעים
אמרינן. הא דתניא רוחצין
הסנה: מעילאי לתתאי. שתהא
בני ארבעים יום ברזינא לזיבורא רביעאה לעקרבא פלגא ריבעא לגילויא
ד)
בים הגדול במים יפין שבו
גרודה מלמעלה למטה: דלמא נפקא.
דלא מסו, הא דתניא אבל
ריבעא אפילו לכשפים מעלו אמר רבי יוחנן אניגרון ואבנגר ותירייקה מעלו
התולעים: איידי פומיה. דרך פיו:
לא בים הגדול, ברעים שבו
בין לגילויא בין לכשפים האי מאן דבלע חיויא לוכליה כשותא במילחא
דמסו.
בי שבבי. בין השמשות בחשכותא
ולירהטיה תלתא מילי רב שימי בר אשי חזייה לההוא גברא דבלע חיויא
דשמשי. ל"א בי שבבי בבית אחד
אידמי ליה כפרשא אוכליה כשותא במילחא וארהטיה קמיה תלתא מילי ונפק
משכניו שלא יריח הוא הריח שהוא
קשה לו: נסכרינון לנקבים דיליה.
מיניה גובי גובי איכא דאמרי רב שימי בר אשי בלע חיויא אתא אליהו
יסתום נחיריו שלא יריח. ל"א יסתום
אידמי ליה כפרשא אוכליה כשותא במילחא וארהטיה קמיה תלתא מילי
נחיריו ונקבי אזניו שלא יצא כח
ונפק מיניה גובי גובי האי מאן דטרקיה חיויא ליתי עוברא דחמרא
המשקה מגופו: מפני אפשיחה.
חיורתא וליקרעיה ולותביה עילויה והני מילי דלא אישתכח טרפה ההוא
מקום שנפשח הדקל אישברנקי"ר:
בר
חוטרא יחידאה. עץ הגדל יחידי
בלא ענף: לגילוייא. מי ששתה מים מגולין: חמשה כלילי. וורדין: כוסאתא דשיכרא. כוסות: עד דקיימי אאנפקא. שיעמדו על מדה
מחזקת אנפק והיא רביעית הלוג כדאמרינן בחזקת הבתים (ב"ב נח:): ושגרא תנורא. הסיקה תנור: וגרפתיה. מגחלים שיצטנן קצת:
ואותבה לבינתא בגויה. שישב עליה ולא יכוה: ונפק מיניה. הקיא הארס שבלע: הוצא. עלה של לולב: אתרוג חליתא. מתוק:
ולחייקיה לגויה. יחקוק בתוכו חקק: וליתבה בי מיללי דנורא. מניחו ע"ג גחלים לוחשות שיתבשל האתרוג בדבש: בני מ' יום. שעברו
עליהם מ' יום. ל"א של תינוק בן מ' יום: ברזינא לזיבורא. כוס קטן מאד ושמו ברזינא. מאותן מי רגלים שותין למי שנשכתו צרעה ומתרפא:
רביעתא לעקרב. רביעית לוג למי שעקצו עקרב: פלגא ריבעא לגילויא. חצי לוג: רבעא. לוג: אניגרון ואבנגר ותירייקי. מים שנשלק
בהם בנגרי מין עשב ששמו בנגרי. וסתם אניגרון מי שלק תרדין כדאמרינן (ברכות דף לה:) אניגרון מיא דסילקא. ותירייקי צרי: אידמי ליה
ומייסרו שהפחד והמרוצה והכשות מתישין כחו (א) ומחמם ומת הנחש בתוכו: גובי. חתיכות חתיכות יצא הנחש ממנו.
כפרשא. תופסו
בלע"ז: דטרקיה. נשכו: עוברא דחמרא
חיוורתי.
במעי חמורה לבנה: דלא אשתכח טרפה. האם:
גובי טרונצו"ץ
עובר הנמצא
בר