שמונה
שרצים פרק
ארבעה עשר שבת
קי.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חיויא
דרבנן טרקיה דלית ליה אסותא. אע"ג דגבי בן דמא בן
בר קשא. ממונה למלך וישראל היה: דילמא חיויא דרבנן. שעבר על
לו א טוש"ע א"ח סי' שכח
א) [עי' רש"י לקמן קיט. ד"ה
❖
תריסר עיליתי], ב) [ע"ז כז:],
סעיף לז:
נידוי חכמים ונחש הנושכו על כך אין לו רפואה לפיכך לא נמצא לו
אחותו של ר' ישמעאל בפרק ב' דמס' ע"ז (דף כז:) קאמר
ג) [בערך שוור גי' הערוך
רפואה: אין רבי. אין רבינו כך היה: דכי נח נפשיה דרב גזר רב
שלא עבר על דברי חבירים שנאמר ופורץ גדר ישכנו נחש אע"ג דלא
לשוור], ד) [גירסת הערוך
שחפי דקניא פי' קליפות
יצחק. שיהיו ממעטים משמחה אותה שנה ולא יהא אדם מביא אסא
הוה ליה אסותא שהרי מת התם לא היה לו רפואה מזומנת אבל הכא
לעזי רש"י
הקנים], ה) [ע"ז יח. כד:],
שהרפואה היתה מזומנת ונאבדה
וגידמי להילולא בטבלא שהיו רגילים
ו) [ברכות מד:], ז) [פסחים
אישקיליט"א. פעמון קטן.
מב: ע"ש], ח) [שם ע"ש
ממנו במזל רע קאמר דלית ליה
להביא הדס וענפי דקלים לשמוח לפני
איטנליי"ש [טינליי"ש].
בר קשא דפומבדיתא
דטרקיה חיויא הוה
❖
ברש"י], ט) [שמנוקין רש"ל],
אסותאא: וליתי אגנא דתחלי.
צבת.
החתן והכלה וכשמביאים אותן לפניהם
תליסר חמרי חיורתא בפומבדיתא קרעינהו
קפריי"ר. שיח צלף.
א)
מקשקשים לפניהם בשוק בבואם
משמע הכא דהנחש אוהב שחליים וכן
אלו"ם. צ» ריף.
לכולהו ואישתכחו טריפה הואי חדא בההוא
קרו"ג אוריינטי"ל.
תורה אור השלם
בתופים וזוגין טבלא אשקליט"א וגזר
בשלהי דנדרים (דף צא:) דקאמר ליה
❖
גיסא דפומבדיתא עד דאזלי מייתי לה אכלה
כרכום.
שלא יקשקשו לפניהם עוד: דכרכיה.
נואף לבעל לא תיכול מהני תחלי
1 חֹפֵר גּוּמָּץ בּוֹ יִפּוֹל וּפֹרֵץ
אריה אמר להו אביי דילמא חיויא דרבנן
ב)
נכרך סביבותיו: וליסחוף דיקולא.
דטעמינהו חיויא וא"כ יש בהן משום
גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ:
❖
קהלת י ח
מוסף רש"י
טרקיה דלית ליה אסותא דכתיב ופורץ
סל: ארישיה. דחיויא למעלה מראשו:
גילוי ובפרק ב' דמס' ע"ז (ל: ושם)
1
(ב)
גדר ישכנו נחש אמרו ליה אין רבי דכי נח
דלית ליה אסותא. שאם
וליהדקיה מיניה. יוריד הסל מעט
אמר דשחליים אין בהם משום גילוי
נשכו נחש בשביל שעבר על
הגהות הב"ח
נפשיה דרב גזר רב יצחק בר ביסנא דליכא
מעט לצד הנחש ויבדיל בו הנחש
וי"ל דהתם לא ממש שחליים קאמר
דברי חכמים, לא תעלה
(א) גמ' שיוצאין משני
לו רפואה וימות, אם היה
מבשרו שיעלה על הסל שאם אוחזו
אלא בהנך דאמר התם (מס' ע"ז דף
דלימטייה אסא וגידמי לבי הילולא [בטבלא]
דקלים (מאי מי דקלים)
מתרפא מנשיכה זו סופו
בידו או מנתקו בחזקה יכעוס וישכנו:
סז.) וכן היו עושין בערבי שבתות
ואזל איהו אמטי אסא וגידמי לבי הילולא
למות על ידי נשיכת חבריו
תא"מ ונ"ב ס"א אינו:
וכי סליק. הנחש על הסל ימהר וישליכנו
בצפורי [נותנין חומץ לתוך גריסין]
(ב) תוס' ד"ה וליתי וכו'
שעובר על דברי חכמים
בטבלא טרקיה חיויא ומית האי מאן דכרכיה
משום גילוי ואע"ג דבפ"ב
חייב מיתה (ע"ז כז:). ופורץ
במים ויברח לו: דמיקני ביה חיויא.
והיו קורין אותו שחליים אי נמי בשילהי
דע"ז אמר: (ג) ד"ה רב
גדר. סייג של חכמים לעבור
חיויא לינחות למיא וליסחוף דיקולא ארישא
כועס ורודף אחריו ומריח ריח פעמיו
נדרים (דף צא:) מיירי דהוה ביה חלא
יוסף וכו' ואומר דל"ג לה
על דבריהם, ישכנו נחש.
❖
ולהדקיה מיניה וכי סליק עילויה לישדיה
אלא בריש:
מיתה בידי שמים, ולפי
ורודפו: לירכביה ארבע גרמידי.
כדמסקינן התם במס' ע"ז (דף ל:)
שדבר בלשון פריצת גדר,
למיא וליסלוק וליתי האי מאן דמיקני ביה
שיפסקו עקבי פעמיו ולא יוכל
אבל אית בהו חלא מיגרי בהו והכא
הזכיר בתשלומין לשון נשיכת
נמי חמרא מיגרי בהו: רב יוסף
נחש, שהוא דר בחורי נקבי
חיויא אי איכא חבריה בהדיה לירכביה ארבע
להריחם: לישואר נגרא. חריץ של
רבינו חננאל
כתלי בתים פרוצים (קהלת
אמר זיתום המצרי. ר"ת כל הך
מים ידלוג: ארבע חביתא. שלא
גרמידי ואי לא לישואר נגרא ואי לא ליעבר
י ח). דישתנא. נוטריקון
ג)
מי דקלים. המעיין היוצא
ד' דרך ש' נשים (שם כד:).
יעלה אליו מהר ולא יריח ריחו: בי
במערבא מבין אותן ג'
מילתא מחק מספרו ואומר דל"ג אלא
(ג)
נהרא ובליליא לותביה לפוריא אארבעה
קורטמי. מוריק"א קרו"ג
שתילים. ובירושלמי שונין
❖
כוכבי. במקום גלוי שלא יעלה דרך
בריש אלו עוברין (פסחים מב:) ונראה (פסחים מב:).
חביתא וניגני בי כוכבי ולייתי ד' שונרי
מי דקרין שדוקרין את
הגג ויפיל עצמו עליו: שחפי. ענפים
לר"י שמחקה משום דזיתום המצרי
המרה. אבוב רעה. פי'
וליסרינהו בארבעה כרעי דפורייה וליתי
בלשון ישמעאל אנבוב אל
וקסמים וכל דבר המקשקש זה בזה
מותר לשתות כדתניא בפרק בתרא
רעאי או עצאה אל רעאי.
מוסף תוספות
שחפי ולישדי התם דכי שמע קלי אכלי
ד)
ומשמיע קול כשיעבור עליהן וירגישו
(דף קנו.) ושוין שבוחשין את השתית
ליה האי מאן דרהיט אבתריה לירהיט בי
א. דחויא דרבנן לית
החתולים ויאכלוהו: בי חלתא. בין
ושותין זיתום המצרי ואומר ריב"א
לי' אסותא כלל שאפי'
חלתא האי איתתא דחזיא חיויא ולא ידעה
החולות שאין נחש יכול לרוץ שם
דאין צריך למחוק דרב יוסף לא קאי
אם רפואה קרובה לבא
ומזדמנת לו, לא תצליח.
ויחזור לאחוריו: אי יהיב דעתיה
אי יהיב דעתיה עילוה אי לא יהיב דעתיה
לפרש מי דקרים דמתני' אלא אמילתיה
תוס' רבינו אלחנן ע"ז כז:
עלה. לתאות תשמיש: תשלח מאנה.
דעולא קאי דאמר שיכרא בבלאי מעלי
עילוה תשלח מאנה ונשדייה קמיה אי
ד"ה חויא דרבנן. ב. לפרושי
מאי מי דקרים. תוס'
תפשוט בגדיה ותשליכם לפניה: מאי
מינייהו ואומר רב יוסף דזיתום
מכרך בהו דעתיה עילוה ואי לא לא יהיב
הרא"ש.
תקנתא. אי יהיב דעתיה עלה:
המצרי מעלי מינייהו מיהו משמע
דעתיה עילוה מאי תקנתה תשמש קמיה
תשמש קמיה. עם בעלה ותתגנה
כפירוש הקונט' דאמתני' קאיב מדלא
איכא דאמרי כ"ש דתקיף ליה יצריה אלא
בפניו: ותשדי ביה. ותזרוק ביה:
קאמר בהדיא זיתום המצרי מעלי
תשקול ממזיה ומטופרה ותשדי ביה ותימא
מינייהו: סיסאני. ולא קאמר
דשתנא אנא. דרך נשים לי ולחש
ה) דישתנא אנא האי איתתא דעייל בה חיויא
בעלמא הוא: דעייל בה חיויא. כשהוא
וסימניך סמך סמך כדאמר בשילהי
ליפסעה ולתבוה אתרתי חביתא וליתי
תאב לה נכנס כולו באותו מקום:
במה אשה (לעיל סו.) משום דשערי
ליפסעה. יפסקו את רגליה זה מזה:
לא כתיב בסמך:
בישרא שמנה ולישדי אגומרי וליתי אגנא
אתרתי חביתי. מקצתה על זו ומקצתה
והתניא
דתחלי וחמרא ריחתנא ולותבו התם
על זו כדי שיפתח רחמה: ונישדי
וליטרוקינהו בהדי הדדי ולינקוט צבתא בידה דכי מירח ריחא נפיק ואתי
אגומרי. כי היכי דניסליק ריחא:
ולישקליה וליקלייה בנורא דאי לא הדר עילוה: כל האוכלין כו': כל האוכלין
אגנא תחלי. סל מלא שחליים:
לאיתויי מאי ו) א לאיתויי טחול לשינים
וכרשינין לבני מעיים כל המשקין
ריחתנא. שיש לו ריח טוב: וליתבו
לאיתויי מאי לאיתויי מי צלפין בחומץ א"ל רבינא לרבא מהו לשתות מי
התם. על גבי קרקע תחת מושבה:
רגלים בשבת א"ל תנינא כל המשקין
שותה ומי רגלים לא שתו אינשי:
וליטרוקינהו בהדדי. היין והשחליים
כדי שיעלה הריח: צבתא. איטנליי"ש:
חוץ ממי דקלים: תנא חוץ ממי דקרים
מאן דתנא מי דקרים שהם דוקרים
דאי לא. קלי ליה הדר עילוה: לאיתויי
את המרה ומאן דאמר מי דקלים שיוצאין מן שני דקלי (א) מאי מי דקלים
טחול לשינים. ואע"פ שקשה לבני
אמר רבה בר ברונא תרתי תלאי איכא במערבא ונפקא עינא דמיא
מעיים: כרשינין לבני מעיים. ואע"פ
מבינייהו כסא קמא מרפי אידך משלשל ואידך כי היכי דעיילי הכי נפקי אמר
שקשה לשינים כדאמרינן בברכות
עולא לדידי שתי שיכרא דבבלאי ומעלי מינייהו והוא דלא רגיל ביה ארבעין
(דף מד:). סד"א כיון שקשים לאדם לאו
יומין רב יוסף אמר זיתום ז) המצרי תילתא שערי ותילתא קורטמי ותילתא
אורחיה למיכלינהו אי לאו לרפואה שיש
מילחא רב פפא אמר תילתא חיטי ותילתא קורטמי ותילתא מילחא (וכמונא)
בהם ומוכחא מילתא וניתסר קמ"ל:
וסימניך סיסאני ושתי להו בין דבחא לעצרתא דקמיט מרפי ליה ודרפי
צלפים. פרי של צלף קפריי"ר: תלאי.
ח)
דקלים נטיעות מין תמרים שנקרא
קמיט ליה: וכוס עקרין: מאי כוס עקרין אמר ר' יוחנן לייתי מתקל
בלשון ארמי תאלי: כסא קמא. דשתו
זוזא קומא אלכסנדריא ומתקל זוזא גביא גילא ומתקל זוזא כורכמא
מהנהו מיא: מרפי. זבל שבמעים
רישקא ולישחקינהו בהדי הדדי לזבה תלתא בחמרא ולא מיעקרא לירקונא
במקצת: אידך. כוס שני: משלשל.
תרין בשיכרא ומיעקר לזבה תלתא בחמרא ולא מיעקרא ואי לא לייתי תלתא
מאד: היכי דעיילי. צלולים: הכי
קפיזי
נפקי. שמנקין ט) המעיים מן הרעי
מראשונים: והוא דלא רגיל. למשתי שיכרא כבר עברו מ' יום: רב יוסף אמר זיתום המצרי. הוא מי דקרים ועל שם שדוקרים את החולי:
תילתא קורטמי. כרכום: סיסני. כלי שנותנין בו תמרים כדאמרינן בעלמא (ב"מ דף סז:) ואי אגבהינהו בסיסני קננהו. וסימניך דלא תחליף
שמעתתא שם כלי זה יהא לך סימן שיש בו שני סמכין רב יוסף אמר שערי: בין דבחא לעצרתא. בין פסח לעצרת: דקמיט. עצור: קומא אלכסנדריא.
שרף אילנות של אלכסנדריא: גביא גילא. אלו"ם בלע"ז: כורכמא רישקא. כרכום של גן קרו"ג אוריינט"ל הגדל בגנים: לזבה. הנך תלתא מיני
לישקייה בחמרא: ולא מיעקרא. אינה נעקרת מלילד לפי שהיין מפיג חוזקן של סמנים ומתרפאה מן החולי: לירקונא תרי. מינייהו לישתי בשיכרא
וזהו רפואתו: ומיעקר. מלהוליד: לזבה תלתא בחמרא. הדר נקט ליה משום הנך רפואות דנקט ואזיל: ואי לא כו'. כולהו לא מעלו אלא לזבה:
קפיזי