קי:
שמונה
שרצים פרק
ארבעה עשר שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והתניא מניין לסירוס שהוא אסור. וא"ת אפילו לא אסור סירוס
קפיזי. כלי מחזיק ג' לוגין: שמכי. בצלים: פרסאי. גדולים הם:
לז א מיי' פט"ז מהלכות
(ג)
א) [גיר' הערוך פשישנא פי'
א
איסורי ביאה הל' יא
עשב שאינו גס אלא רחב],
קום מזוביך. חדלי מזוביך כמו ויעמוד השמן (מלכים ב ד): וליבעתה.
תיקשי ליה דליתסר משום פריה ורביה וכ"ת משום דהוי
ב) פי' ציר של ארבה ערוך,
סמג לאוין קכ טוש"ע אה"ע
יבעתנה בלי ידיעתה פתאום: בונא. מלא אגרוף: מוריקא.
סי' ה סעיף יב: מצי לשנויי ביש לו בנים הא משמע בסוף הבא על יבמתו (יבמות דף
ג) [שאין בציר שום ארבה
לח ב מיי' שם הלכה י
כלומר מנקורי' ערוך ערך
כרכום: שבלילתא. תלתן פנגרי"ג: שיעי דדנא. מגופת חבית:
סה:) גבי דביתהו דר' חייא דאי הוה מיפקדה אפריה ורביה לא הוה
מנוני], ד) [סוע"א],
טוש"ע שם סעי' יא:
ולשייפיה. לכשישורו במים: פשטינא.
שתיא סמא דעקרתא אע"ג דהוי לה
לט ג מיי' שם טוש"ע שם
ה) [פרשת אמור סימן קה],
❖
❖
ו) [שם],
שתי נקבות ושני זכרים משום בבקר
עשב שאינו גדל בקומה אלא הולך
סעיף יג בהג"ה:
קפיזי שמכי פרסאי ונישלוק בחמרא ונשקייה
ופשט על גבי קרקע: חרנוגא. מין
זרע [את] זרעך ולערב אל תנח ידך
ונימא לה קום מזוביך ואי לא לותבה אפרשת
עשב הוא שגדל אצל ההיגים: היגתא
(קהלת יא) ובאשה דלא שייך סירוס
תורה אור השלם
הגהות הב"ח
דרכים ולינקטה כסא דחמרא בידה וליתי
רומיתא. מין הגא הוא שנקראת
אוקי במסקנא לרבי יוחנן בן ברוקה
(א) גמ' בשיכרא ומיעקר ואי
1 וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק
איניש מאחורה וליבעתה ולימא לה קום
רומית: וליסבה בשחקי דכיתנא.
דמחייב בפריה ורביה בעקרה וזקנה
לא: (ב) רש"י ד"ה דבר אחר
וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לַיְיָ
מזוביך ואי לא ליתי בונא דכמונא ובונא
וכו' טלוא. נ"ב טלוא תרגם
ולא מוקי ביש לה בנים ויש לומר
יקחו אותו האפר בבלאי בגדי פשתן
וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ:
❖
אונקלוס רקועתא וכן הוא
ויקרא כב כד
דמוריקא ובונא דשבלילתא ונישלוק בחמרא
בקיץ: דעמר גופנא. קוטו"ן: ליכרי
דמסירוס ניחא ליה למפרך משום
ב
בב"ק דף קיח ע"ב: (ג) תוס'
ונשקייה ונימא לה קום מזוביך ואי לא ליתי
ד"ה והתניא מנין לסירוס
שב בירי. שבעה גומות: שבישתא
דאיכא למ"ד בפרק הבא על יבמתו
❖
באדם שהוא אסור:
מוסף תוספות
דערלה. זמורות של כרם ילדה:
שיתין שיעי דדנא ולשפיה ולימא לה קום
(שם דף סא:) כיון דקיימא פריה ורביה
תו לא צריך: תלמוד לומר
ולינקטה כסא דחמרא. יאחוז כוס של
א. דמשמע לי' דאי הוה
מזוביך ואי לא ליתי א) פשטינא ולישלוק
שרי סירוס באדם ניחא.
לעזי רש"י
ובארצכם לא תעשו. מכם קא דריש
יין בידה ותשב על הגומא: ולוקמה
בחמרא ולשפיה ונימא לה קום מזוביך ואי
תוס' הרא"ש. ב. אליבא
מהא. מעל גומא זו יושיבוה על זו
והא דאמר בחגיגה (דף יד:) שאלו את
פנגרי"ג [פינגור"י].
דכולי עלמא. תוס' הרא"ש.
לא ליתי חרנוגא דהיגתא רומיתא וליקלי
ג. אבל לר"ש מותר כיון
גרגרנית חילבה (צמח).
בן זומא מהו לסרוסי כלבא אמר להו
ועל כל עמידה נימא לה קום מזוביך:
קוטו"ן. כותנה.
שאינו מתכוין לסירוס
וליסבה בשחקי דכיתנא בקייטא ובשחקי
קמחא דסמידא. קמח סולת: וליסכה.
בארצכם לא תעשו כל שבארצכם לא
אלויי"ן [אלואי"ן]. אלוי
אלא לרפואה. תוס' הרא"ש.
דעמר גופנא בסיתוא ואי לא ליכרי שבע בירי
ד. דבר שאין מתכוין. תוס'
(צמח).
יסוכו אותה ממנו: דנעמיתא. בת
תעשו התם נפקא לן מארץ כדמפרש
הרא"ש. ה. דאמר דבר שאין
וליקלי בהו שבישתא ילדה דערלה ולינקטה
היענה: ליפתח לה חביתא דחמרא
בשאלתות דרב אחאי ה) דהא חובת
מתכוין אסור. תוס' הרא"ש.
ו. (ו)מאי קא פריך. תוס'
כסא דחמרא בידה ולוקמה מהא ולותבה
לשמה. כלומר יין הרבה תשתה
הגוף הוא מה לי בארץ מה לי בחו"ל
הרא"ש. ז. אפי' בשאר
תמיד: שערתא דמשתכח בכפותא
אלא האי בארץ לכל אשר בארץ אתא
אהא ולוקמה מהא ולותבה אהא ואכל חדא
מילי. רשב"א. ח. אלא ודאי
דכודנא חיורתי. שעורה הנמצאת
אין חילוק בין שבת לשאר
והכא מכם דריש כדפי' ומה שמפרש
וחדא לימא לה קום מזוביך ואי לא לייתי
איסורין. תוס' הרא"ש.
בגללי פרדה לבנה: אי נקטא. לה
בשאלתות ו) דהא דאסר לשתות סמא
סמידא וליסכה מפלגא לתתאי ולימא לה קום
ט. דאע"ג דאינו מתכוין,
דעקרתא היינו כרבי יהודה דאמר
בידה חד יומא פסקה מזובה תרי
מודה ר"ש בפסיק רישיה.
מזוביך ואי לא ליתי ביעתא דנעמיתא וליקלי
תוס' הרא"ש. י. ואפ"ה
יומי. אית דגרס נקטה חדא נימא
דבר שאין מתכוין אסורג ואע"ג דקי"ל
קס"ד מעיקרא למישרא
וליסבה בשחקי דכיתנא בקייטא ובשחקי
גרעין אחד: לירקונא. דאמרן לעיל
כר"ש דשרי היינו דוקא בשבת משום
ד)
ד
הואיל וממילא הוא, שלא
דעמר גופנא בסיתוא ואי לא ליפתח לה
אסרה תורה אלא כורת
דבעינן מלאכת מחשבת אבל בכל
קומא וגביא גילא וכורכמא תרי
ונותק גיד או ביצים בידים
חביתא דחמרא לשמה ואי לא לנקיט שערתא
בשיכרא ומיעקר: ואי לא. דלית
התורה כולה סבירא לן כרבי יהודה
ה
ומסקינן דאפילו מימלא
נמי אסור. חי' הר"ן.
ליה. אי נמי עביד ולא אהני: רישא
דמשתכחת בכפותא דכודנא חיורא אי נקטה
ואין נראה לר"י דבכל התורה כולה
דשיבוטא. ראש דג ששמו שיבוטא:
קי"ל כר"ש דשרי כדמשמע לעיל בפ'
חד יומא פסקה תרי יומי ואי נקטה תרי יומי
דמילחא. שהוא מלוח: מוניני דקמצי.
המוציא (פא:) דאמרי' דרבי יוחנן סבר
פסקה תלתא יומי ואי נקטה תלתא יומי פסקה
ציר חגבים: דנקירי. מין עופות
כסתם משנה דנזיר חופף ומפספס
לעולם: לירקונא תרין בשיכרא (א) ומעיקר ואי
קטנים: ולישייפיה. ישפשפוהו בו:
וכו' והיינו כרבי שמעון דשרי דבר
לא לייתי רישא דשיבוטא דמילחא ולישלוק
בין תנור לגודא. בין תנור לכותל
שאינו מתכוין וכן משמע בפרק כל
בשיכרא ולישתי ואי לא לייתי ב) מוניני דקמצי
במקום חם שיזיע ויצא החולי: הרוצה
פסולי המוקדשין (בכורות דף לד.)
ואי ליכא מוניני דקמצי לייתי ג) מוניני דנקירי
שיחממנו. לזה: יקנחנו בסדינו.
דשמואל סבר כר"ש בכל התורה כולה
וליעייליה לבי בני ולישפייה ואי ליכא בי בני
דדבר שאין מתכוין שרי גבי המקיז
יעטפנו בסדינו יפה או בסדין של
חולה אחר של חולי זה: עבד ליה רב
דם בבכור דפסק שמואל התם כר"ש
לוקמיה בין תנורא לגודא אמר רבי יוחנן
כהנא. רפואה זו של סדין: קירא
דשרי להקיז ופריך עד השתא לא
הרוצה שיחממנו יקנחנו בסדינו רב אחא בר
דנישתרופי. שעוה הצפה ונוטפת
אשמועינן שמואל דדבר שאין מתכוין
יוסף חש ביה עבד ליה רב כהנא ואיתסי ואי
מכוורת שנתמלאה ועודפת: אהלא.
מותר דאמר רב חייא בר אשי כו' ואי
לא ליתי תלתא קפיזי תמרי פרסייתא ותלתא
אלויי"ן: תולענא. אדום: עילא בר
יש חילוק בין שבת לדעלמאו איצטריך
קפיזי דקירא דנישתרופי ותלתא קפיזי אהלא
חמרא. עייר בן אתונות: וליגלח.
התם שפיר לפסוק כר"ש אע"ג דכבר
ז
תולענא ולישלוקינהו בשיכרא ולישתי ואי לא
החולה: מציעתא דרישיה. אמצעית
אשמעינן דבשבת הלכה כר"שח והכא
ליתי עילא בר חמרא וליגלח מציעתא דרישא
ראשו: ולישבוק ליה דמא מאפותיה.
אתיא אפילו לר' שמעוןט דפסיק רישיה
יקיז לעייר ממצחו: ולותביה ארישיה.
ולישביק ליה דמא מאפותיה ולותביה
הוא דודאי יסתרס בשתיי' כוס עיקריןי:
ישפך הדם על התגלחת: ולזדהר
להביא
ארישיה וליזהר מעיניה דלא ליסמי להו ואי
מעיניה. שלא יכנס מדם זה בעיניו:
לא ליתי רישא דברחא דמנח בכיבשא ולישלוק בשיכרא ולישתי ואי לא ליתי
רישא דברחא. של איל: דמנח בכבשא.
דבר אחר חוטרנא וליקרעיה ולותביה אליביה ואי לא ליתי כרתי מכבתותא
כבוש בחומץ או בציר: דבר אחר
דמישרי ההוא טייעא דחש ביה אמר ליה לגינאי שקול גלימאי והב לי מישרא
חוטרנא. חזיר טלוא (ב) בחברבורות
דכרתי יהיב ליה ואכלה א"ל אושלן גלימיך ואיגני ביה קלי איכרך גנא ביה
מנומר: מכבתותא דמישרי. מאמצע
כד איחמם וקם נפל פורתא פורתא מיניה: לירקונא תרין בשיכרא ומיעקר א ומי
הערוגה שהם חריפים: אושלן גלימיך.
שרי והתניא מניין לסירוס באדם שהוא אסור ת"ל ובארצכם לא תעשו בכם
השאילני הטלית: ואיגני בה. ואישן בה:
ב
1
קלי. מעט: איכריך גנא. נכרך בה וישן
לא תעשו דברי ר' חנינא הני מילי היכא דקא מיכוין הכא מעצמו הוא דאמר
בה: נפל פורתא פורתא. קדחה הטלית
ר' יוחנן הרוצה שיסרס תרנגול יטול כרבלתו ומסתרס מאליו והאמר רב אשי
ג
מחום שריפת החולי שיצא עם הזיעה
רמות רוחא הוא דנקיטא ליה אלא בסריס והאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן
ונפלה חתיכות דקות: ומי שרי. לשתות
הכל
כוס עיקרין: לא תעשו. קרי ביה לא
תיעשו: ומסתרס מאליו. ואע"ג דסירוס אסור בידים: והא אמר רב אשי. דההוא לאו סירוס הוא אלא רמות רוחא נקיטא ליה לתרנגול ומשניטל
הודו הוא מתאבל ואינו משמש אבל בסירוס אפילו ממילא אסור: אלא בסריס. הך דשרי למישתי כוס של עיקרין במי שהוא סריס כבר עסקינן:
הכל