יציאות
השבת
פרק ראשון שבת
יג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מיתיבי
התינוקות של בית רבן מסדרין פרשיותיהן כו'. אומר
ואימת רבן עליהן.
אין פושטין יד לשום דבר ואפי' בחול אלא
על
ק א ב מיי' שם הלכה טו
א) תוספתא פ"א, ב) שם,
ג) לקמן כג. כתובות כד. גיטין
טור שו"ע שם סעיף ו:
פי רבן: פרצה. גברה כמו ופרצת ימה וקדמה (בראשית כח): שלא
הר"ם לפי' הקונטרס שפי' במתני' החזן רואה היכן
קא ג מיי' פי"א מהלכות
סא. [ביצה לה: מנחות לא.],
שנינו לא יאכל טהור עם הטמאה. מפני הערוה לפי שלא הוצרכו
התינוקות קורין לאור הנר הא דלא פריך ליה ממתני' משום דאיכא
א
ד) חולין קד: עדיו' פ"ה מ"ב,
איסורי ביאה הלכה יח
ה) [חולין קז:], ו) ע"ז יז.,
ופי"ו מהלכות טומאת אוכלין
לכך שכולן אוכלין חוליהן בטהרה היו ולא היו אוכלין עם נשותיהן
למימר דקורין באיסור ואין
מוחין בידם אבל הכא דקתני מסדרין
ז) [פסחים מ: ב"מ צב. ע"ז
הלכה יא סמג לאוין קיא
טמאות: אטו זב פרוש לאו דברים
משמע שמותרין לעשות כן: טוש"ע יו"ד סימן קצה סעיף
יז. נח: נט. יבמות מו.],
רבא
ח) [אדר"נ פ"ב],
אמר רוב עם הארץ מעשרין
טמאין קאכיל. והלא כל מגעו טמא:
ג:
מיתיבי רשב"ג אומר התינוקות של בית רבן
א)
קב ד מיי' פי"א מהלכות
ט) [באדר"נ פ"ב אי' שקרא
הן. וא"ת האמרי' בפרק
מעשרין הן. ולא גזרי' גזירה לגזירה:
היו מסדרין פרשיו' וקורין לאור הנר אי בעית
הרבה ושנה הרבה וכו' וכ"א
א"ב שם טוש"ע שם
שתישן עם בעלה. במטה כגון
בתרא דסוטה (דף מח.) שיוחנן כהן
בהרי"ף והרא"ש], י) [שמות
סעיף ו:
אימא ראשי פרשיותיו ואי בעית אימא שאני
א
קג ה מיי' פכ"א מהל'
כא], כ) [דברים יג], ל) [עי'
שהוא טמא דליכא למיחש משום
גדול גזר על הדמאי לפי ששלח בכל
תינוקות הואיל ב ואימת רבן עליהן לא אתי
ביאור יותר בתוס' סנהד' לז.
איסורי ביאה הלכה ו
טהרה או בזמן הזה שאין בו טהרה
גבול ישראל וראה שלא היו מפרישין
ד"ה התורה], מ) [בכתובות
סמג לאוין קכו טוש"ע אה"ע
❖
❖
לאצלויי: כיוצא בו לא יאכל הזב: תניא
ג
ב)
סימן כא סעיף ז:
שם אי' רב אחא],
מי חיישי' להרגל עבירה או דילמא
אלא תרומה גדולה בלבד וי"ל דה"ק
ר"ש בן אלעזר אומר בוא וראה עד היכן פרצה
כיון דאיכא היכרא מדכר דכירי: על
שלא היו מפרישין כולם אלא תרומה
טהרה בישראל שלא שנינו לא יאכל הטהור
השולחן. שאוכל עליו מותר להניח
גדולה אבל רובן היו מעשרים והא
תורה אור השלם
מוסף תוספות
עם הטמאה אלא לא יאכל הזב עם הזבה
דחשו הכא טפי למיעוט מבמקום
בשר העוף אצל הגבינה דקסברי בית
1 אֶל הֶהָרִים לֹא אָכָל
א. מרישא לסיפא רואה
אחר משום דהויא מיעוט דשכיח
שמאי בשר עוף בחלב לאו דאורייתא
היכן התינוקות קורין אבל
מפני הרגל עבירה כיוצא בו לא יאכל זב פרוש
וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל גִּלּוּלֵי
הוא לא יקרא, י"ל. תוס'
בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֵשֶׁת
ולא גזרי' העלאה אטו אכילה: ואינו
טובא והיו הרבה נכשלים ומה שקשה
עם זב עם הארץ שמא ירגילנו אצלו וכי
הרא"ש. ב. לעולם [אמר ר'
רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא וְאֶל אִשָּׁה
נאכל. עמו: וב"ה אומרים כו'.
דאביי אדאביי ודרבא אדרבא מפורש
פדת] שמן התורה אינו
נִדָּה לֹא יִקְרָב:
מרגילו אצלו מאי הוי אלא אימא שמא יאכילנו
אסור אלא קריבה של גלוי
יחזקאל יח ו
ש"מ דאסור: דליכא דיעות. שני
בפ"ב דכתובות (דף כד. ושם) גבי
דברים טמאין אטו זב פרוש לאו דברים טמאין
2 אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר
עריות אבל. תוס' ע"ז יז.
חיישינן לגומלים: מה אשת רעהו
בני אדם שיזכירו זה לזה. וה"ה נמי
ג. [ו]א"כ הוא בבגדו והיא
בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת
אכיל אמר אביי גזירה שמא יאכילנו דברים
בבגדה אפי' מדרבנן ליכא
עֶרְוָה אֲנִי יְיָ: ויקרא יח ו
הוא בבגדו והיא בבגדה אסור.
דמצי לשנויי דליכא שינוי להיכרא
3 לְאַהֲבָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ
למיגזר. תוס' הרא"ש. וכיון
שאינן מתוקנין ורבא אמר ג) רוב עמי הארץ
ומיהו דעדיפא נקט דאפי' דיעות
והתם סברא הוא לאסור לפי שיצרו
דכן ליכא לפרושי קרא
לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי
מעשרין הן אלא שמא יהא רגיל אצלו ויאכילנו
דיחזקאל הוא בבגדו והיא
ליכא: שאין מכירין. דלא אתי חד
תוקפו ומתגבר עליו ביותר ורש"י פי'
הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ
בבגדה בעריות, ורבנן הוא
לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר
דברים טמאין בימי טהרתו איבעיא להו נדה
למשקל מדחבריה ומיכל: אבל מכירין.
אפי' ביחוד נמי אסור מדאורייתא
דאסרו קירוב בשר, ואסרו
נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם
ג"כ הוא בבגדו והיא
מהו שתישן עם בעלה היא בבגדה והוא
אסור. ואשה ובעלה [נמי] מכירין זה
ואין נראה דמשמע דרוצה לאסור
לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת
❖
בבגדה בעריות, ודילמא
דברים ל כ
לָהֶם:
את זה וש"מ דאסור: שינוי ליכא.
יחוד בנדה תימה דיחוד דאסור מן
בבגדו אמר רב יוסף ת"ש ד) העוף עולה עם
באשתו נדה קירוב בשר
שאוכלין בדרך אכילה: איכא שינוי.
התורה לא ילפי' מאשת איש ושרי
גזרו אבל לא כשהוא
הגבינה על השלחן ואינו נאכל דברי ב"ש
בבגדו והיא בבגדה.
מוסף רש"י
שאין דרך לישן אלא בקירוב בשר
בנדה כדכתיב סוגה בשושנים (סנהד'
ב"ה אומר לא עולה ולא נאכל שאני התם
ריטב"א. ד. דה"ק. תוס'
❖
כדכתיב שארה כסותה ועונתהי) ואמר
פ"ד לז.) והוא בבגדו והיא בבגדה
שני אכסניים. אין לחוש
הרא"ש.
דליכא דיעות ה"נ מסתברא דהיכא דאיכא
שיאכל זה משל חבירו (חולין
מר שאר זה קירוב בשר שאם אמר
דלא הוי אפי' באשת איש אלא
קז:). חדייהו. חזה, אבי
דיעות שאני דקתני סיפא ה)רשב"ג אומר שני
אי איפשי אלא היא בבגדה והוא
מדרבנן אסור בנדה מהיקשא טפי
ידייהו. בזרועותיהן, דרך בני
רב נסים גאון
אכסניים אוכלין על שלחן אחד זה אוכל
אדם כשיוצאין מבית הכנסת
בבגדו יוציא ויתן כתובה במס' כתובות
הוה לן למיסר יחוד מהיקשא ולמישרי
מיד הוא נושק לאביו ולאמו
מיתיבי רבן שמעון בן
בשר וזה אוכל גבינה ואין חוששין ולאו
(פ"ד דף מח.): אל ההרים לא אכל.
הוא בבגדו והיא בבגדה בלא יחוד
ולגדול ממנו בארכובה או
גמליאל אומר תינוקות
❖
בפס ידו משום כבוד (ע"ז יז).
מסדירין פרשיותיהן לאור
אתמר עלה אמר רב חנין בר אמי אמר
בפרק אלו הן הנשרפין בסנהדרין (דף
כגון שפתח פתוח לרה"ר מסוגה
ה)
הנר. זאת התיובתא פירקו
בשושנים ל): ופליגא דר' פדת
פא.) מפרש ליה שלא נתפרנס בזכות
שמואל לא שנו אלא שאין מכירין זה את זה
עליה ב' פירוקין בתלמודנו,
אבות שלא הוצרך לכך לפי שהוא צדיק:
דא"ר פדת לא אסרה תורה אלא כו'.
ובתלמוד ארץ ישראל
רבינו חננאל
אבל מכירין זה את זה אסורים וה"נ מכירין זה
פירקו פרוק אחר חביב
מה אשת רעהו כו'. דאסור לן יחוד מן
תימה מנא ליה דפליגי דילמאב מדרבנן
את זה נינהו הכי השתא התם דיעות איכא
כיוצא בו לא יאכל הזב
רציתי לכתבו בכאן, וכך
התורה בקדושין (פ"ד דף פ:) מאחיך
אסור אפי' הוא בבגדו ורש"י דפירש
עם הזבה. בוא וראה
אמרו אילין בעו דיטפי
שינוי ליכא הכא איכא דיעות ואיכא שינוי
עד היכן פרצה [טהרה]
בוצינא ואילין לא בעי
בן אמך כ): ופליגא. דרב יוסף דפשט
כאן כיון דמדאורייתא לא אסור אלא
בישראל [שלא שנינו לא
דיטפי בוצינא. ופי' דבריהם
איכא דאמרי ת"ש רשב"ג אומר שני אכסניים
מדרשה דהאי קרא לאיסור אדרבי
תשמיש ממש מדרבנן לא אסור אלא
יאכל טהור עם הטמאה אלא
כי התינוקות יתרחקו מן
אוכלין על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה
לא יאכל הזב עם הזבה].
הקריאה ויאהבו שיכבה
פדת: גילוי עריות. תשמיש ממש ושאר
קירוב בשרג לא נהירא דמסתמא לא
כיוצא בו לא יאכל זב פרוש
הנר ואנו בטוחים בהן
ואתמר עלה אמר רב חנין בר אמי אמר שמואל
קורבה ואפי' קירוב בשר מדרבנן והיא
פליגי אמתני' דלא יאכל הזב עם
עם זב עם הארץ שמא יהי
כי הם לא יטו את הנר
לא שנו אלא שאין מכירין זה את זה אבל
רגיל אצלו ויאכילנו בימי
ולפיכך הותר להם לקרות
בבגדה אפי' מדרבנן ליכא למגזר:
הזבה ועוד וכי לית ליה דאשת רעהו
טהרתו דברים טמאים, אבל
לאור הנר דליכא למיחש
הוא בבגדו והיא בבגדה אסור ומפרש
ושימש
מכירין זה את זה אסור והני נמי מכירין זה
לדברים שאינם מתוקנים
שמא יטו, אבל החזן לא
ר"ת דפליגא דר' פדת דכיון דלא
לא חיישינן דאמר רבא רוב
יקרא דחיישינן שמא יטה
ד
את זה נינהו התם דיעות איכא שינוי ליכא הכא איכא דיעות ואיכא שינוי ת"ש
עמי הארץ מעשרין הן.
לפי שלא ירצה שיכבה
אסרה תורה אלא קריבה של גילוי
לא יאכל הזב עם הזבה משום הרגל עבירה ה"נ דיעות איכא שינוי ליכא ת"ש
איבעיא להו נידה מהו
הנר לפיכך [אין] מבטלין
עריות בלבד א"כ אין לנו לאסור
שתישן עם בעלה היא
התינוקות מן הקריאה.
אל ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל ואת אשת רעהו
1
בוא וראה עד היכן פרצה
בבגדה והוא בבגדו. ובעי
ולגזור אלא כעין שאסר הכתוב דהיינו
טהרה בישראל. פירשו
רב יוסף למפשטא מהא
לא טמא ואל אשה נדה לא יקרב מקיש אשה נדה לאשת רעהו מה אשת רעהו
דיעות בלא שינוי כגון לא יאכל הזב
דתנן בשחיטת חולין פרק
בגמ' דבני מערבא כי
הוא בבגדו והיא בבגדה אסור אף אשתו נדה הוא בבגדו והיא בבגדה אסור
כל הבשר, העוף עולה
זו המלה למדנוה ממה
ד
עם הזבה אבל הוא בבגדו והיא
עם הגבינה על השולחן
שאמר הכתוב [בראשית ל]
ש"מ ופליגא דר' פדת דאמר ר' פדת לא אסרה תורה אלא קורבה של גלוי
בבגדה דאיכא דיעות ושינוי לא יסבור
ו)
כי מעט אשר היה לך
ואינו נאכל כו', ונדחה
עריות בלבד שנאמר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה
לפני ויפרץ לרוב, כלומר
זו. ופשטנא מהא דכתיב
ר' פדת דאפי' באשת איש הוא בבגדו
2
ואת אשת רעהו לא טמא
מרוב שמשמרין ישראל
והיא בבגדה שרי ור"י פי' ופליגא דר'
עולא כי הוי אתי מבי רב הוה מנשק להו לאחוותיה אבי חדייהו ואמרי לה
ו)
הטהרות ורוב שמזדהרין
ואל אשה נדה לא יקרב,
פדת כיון דאית ליה דלא שייך לשון
מליגע ומליקרב לדבר
מקיש אשתו נדה לאשת
אבי ידייהו ופליגא דידיה אדידיה דאמר עולא אפי' שום קורבה אסור משום
ה
ז)
שגורם לטומאה.
רעהו, מה אשת רעהו
קריבה אלא בגילוי עריות ממש וא"כ
לך לך אמרי נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב: תני דבי אליהו מעשה בתלמיד
הוא בבגדו והיא בבגדה
ח)
ואל אשה נדה לא יקרב היינו תשמיש
אסור אף אשתו נדה כיוצא
א' ששנה הרבה וקרא הרבה ושימש תלמידי חכמים הרבה ומת בחצי ימיו
ט)
בהן, ואף על גב דפליגא
ממש שוב אין ללמוד בהיקש מאשת
דר' פדת. ומיהא עובדא נמי
והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרתם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואמרה
איש לאסור הוא בבגדו כו' לאפוקי
דההוא דקרא ושנה
להם כתיב בתורה 3 כי הוא חייך ואורך ימיך בעלי ששנה הרבה וקרא הרבה
לשון קריבה ממשמעותו ודוחק הוא
ושימש
דהא אשת רעהו לא טמא משמע
תשמיש ממש ואפילו הכי אסרי' הוא בבגדו והיא בבגדה: ופליגא דידיה אדידיה. והוא היה יודע בעצמו שלא יבא לידי
הרהור שצדיק גמור היה כדאמרינן בפרק ב' דכתובות (דף יז.) מ) דרב אדא בר אהבה מרכיב לה אכתפיה ומרקד א"ל רבנן אנן
מהו למעבד הכי א"ל אי דמיא לכון
כי
כשורא לחיי
ואי
לא לא והספר לא חש לפרש ולהאריך כאן למה היה עושה:
בימי