ואלו
קשרים פרק
חמשה
עשר
שבת
קיג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כלל
אמר
ר"י. תימה
חדא מינייהו. אחד
מן הראשים. [ולל"א] חד מינייהו מבטל ליה
היכא קאי אי אמילתיה קמייתא התם
יא א מיי' וסמג שם טוש"ע
א) לעיל נז: קו: [וש"נ],
ב) ביצה כד. ע"ז לב:,
שם סעיף ד:
כשיוציא הבהמה לא יתיר אלא תחתון ויוציאנה בדוחק: מכלל
מתיר
לגמרי והכא קתני אין חייבין עליו משמע הא
יב ב מיי' שם הלכה ב
ג) פסחים יא., ד) פסחים שם,
דפליגי. בתמיה ואמאי איפלגו הא דמי להנך דלעיל: מתני' קושרין
איסורא איכא כדדייק הש"ס לעיל וי"ל דה"ק כל קשר שאינו של
ה) [עירובין צז. קב: סוכה
טוש"ע שם סעיף א:
יג ג מיי' שם הלכה ה
לג:], ו) נ"א א"ר חייא א"ר
דלי בפסקיא. ע"פ הבור דפסקיא לא מבטל [ליה] התם: אבל לא בחבל.
קיימא אין חייבין עליו הא של קיימא חייבין עליו ואפי' עניבה לאפוקי
יוחנן, ז) [לקמן קמ:],
טוש"ע שם סעיף ה:
מדרבנן דאמרו עניבה לאו היינו
דמבטל ליה התם והוי קשר של קיימא
יד ד ה מיי' שם הל' ג
ח) [לקמן קטז. ב"מ יד:
קידושין סה.], ט) כלאים פ"א
שהרי קשור ותלוי שם תמיד: ורבי
קשירה א"נ אמאי דקתני ברישא אין
טוש"ע שם סעיף ז:
חדא מינייהו בטולי מבטיל קמ"ל אמר רב
טו ו ז מיי' פכ"ו מהל' שבת
מ"ט לעיל נ: עירובין עז.,
יהודה מתיר. בגמרא מפרש:
חייבין עליהם קאי רבי יהודה:
יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי
י) [יומא מו. סוכה נד:],
הלכה א:
התם חבל דעלמא הכא חבל
גמ' בחבל דגרדי. פליגי דצריך לה
טז ח מיי' פכ"ג מהל' שבת
כ) [תוס' פי"ג], ל) ב"ק צא:
אליעזר בן יעקב א"ל אביי הלכה מכלל
א)
סנהדרין צד., מ) [לקמן קנ.],
הלכה ז:
דגרדי. וקמ"ל רב דלא
ולא מבטל לה: חבל דלי שנפסק.
❖
יז ט מיי' פכ"ב מהל' שבת
נ) [רש"ל],
דפליגי אמר ליה
מאי נפקא לך מינה
באמצעיתו: לא יהא קושר. דקשר
גזרינן חבל דגרדי אטו חבל דעלמא
[הלכה כב] סמג לאוין סה
אמר ליה גמרא גמור זמורתא תהא:
ב)
טוש"ע א"ח סי' שב סעיף ג:
של קיימא הוא לעולם: כורך עליו.
וכר' יהודה א"נ אפי' רבנן מודו דאפי'
מתני' קושרין
יח י מיי' פ"ל שם הל' ג
תורה אור השלם
דלי בפסקיא אבל לא
ג) א
מחבר שני ראשי הפיסוק זה על זה
בחבל דעלמא לא שכיח שיהיה קשר
ופ"ה מהל' דעות הל' ט
בחבל רבי יהודה מתיר כלל אמר רבי
1 אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ
סמג עשין ל טוש"ע א"ח סי'
וכורך עליהם פונדא אזור חלול או
של קיימא כשקושרו בפרה ובאבוס
רסב סעיף ב:
עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי
פסקיא פיישול"א: ובלבד שלא
יהודה כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין
ולהכי לא גזור בחבל דגרדי: יט כ מיי' פכ"ד שם הלכה
ב
וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ
מקפלים כלים כו'. מכאן
גמ'
יענבנו. לחבל. דר"י סבר גזרינן עניבה
א סמג שם ולאוין סה
עליו: חבל דמאי אי לימא חבל דעלמא
יְיָ מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת
טוש"ע א"ח סי' שו סעיף א:
דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר
❖
אטו קשירה ורבנן לא גזרו: מיחלף.
למדנו דאסור לקפל
רבי יהודה מתיר קשר של קיימא הוא אלא
כ ל מיי' שם הל"ה טוש"ע
ישעיהו נח יג
דָּבָר:
❖
אינו ניכר בין זה לזה ואי שרינן
טליתות של ב"ה לפי שהם צורך
שם סעיף ו:
(א) חבל דגרדי למימרא דרבנן סברי גזרינן חבל
מחר: אבל יש לו להחליף
בדגרדי אתי למישרי בדעלמא:
דגרדי אטו חבל דעלמא ורבי יהודה סבר
הגהות הב"ח
לא. ולנו שיש לנו להחליף אסור
וקושרו בפרה. ראשו אחד והשני
לעזי רש"י
❖
לא גזרינן ורמינהו חבל דלי שנפסק לא
(א) גמ' אלא בחבל דגרדי:
ד)
באבוס ולא חיישינן שמא כשיתיר
ומסתפק ר"י אי קרי יש לו להחליף
פיישול"א. רצועה.
יהא קושרו אלא עונבו ורבי יהודה אומר
הפרה לא יתיר אלא הקשר שבראשה
כשאין לו יפה כזה:
ה)
אינשובלי"ש. k¿ ב» דים (של
כורך עליו פונדא או פסקיא ובלבד שלא
מתקן אריגה).
גליון הש"ס
ויבטל החבל באבוס שיהא מוכן לכך
שלא
טריור"ש [טילייר"ש].
❖
או יתיר שבאבוס ויבטל אותו שבפרה
יענבנו קשיא דר' יהודה אדרבי יהודה קשיא דרבנן אדרבנן דרבנן אדרבנן
רש"י ד"ה מותר לטלטלו
מתקני אריגה.
ונמצא האחד של קיימא: כלי קיואי.
ולא הוה מלאכתן לאיסור.
לא קשיא חבל בחבל מיחלף עניבה בקשירה לא מיחלפא דר' יהודה אדרבי
ג
ע"ל קכב ע"ב תד"ה רחת:
כלי אורגים. ואיידי דאיירי בחבל
שם ד"ה מהו וכו' והו"ל
יהודה לא קשיא התם לא משום דמיחלפא עניבה בקשירה אלא עניבה
רב נסים גאון
דגרדי נקט לה הכא: מותר לטלטלן.
דבר שמלאכתו לאיסור.
❖
גופה קשירה היא א"ר אבא אמר רב חייא בר אשי אמר רב מביא אדם
ו)
ד
ע"ל קכג ע"א תד"ה בסיכי:
יש לו להחליף יחליף אין
לשני הקנים לתשמיש אחר ואשמעינן
לו להחליף ישלשל
חבל מתוך ביתו וקושרו בפרה ובאיבוס איתיביה רבי אחא אריכא דהוא
דאין גרדי מקפיד עליהם $ולא הוי
בבגדיו. בבראשית דר'
רבי אחא בר פפא לרבי אבא חבל שבאיבוס קושרו בפרה ושבפרה קושרו
הושעיא [פרשה יא] משכחת
מוסף רש"י
מלאכתן לאיסור: כובד העליון
לה, ומפרש בתוספת' ויברך
באיבוס ובלבד שלא יביא חבל מתוך ביתו ויקשור בפרה ובאיבוס התם
והתחתון. אנשובל"ש: מהו. מי
ה
מאי נפקא לך מינה. אי
אלהים את יום השביעי,
אמינא הלכה, כל שכן דאי
ברכו בעטיפה. ר' הונא אמר
חבל דעלמא הכא חבל דגרדי אמר רב יהודה אמר שמואל כלי קיואי
אמרינן איידי דיקירי לא חזו סתמייהו
ז)
לא פליגי הלכה היא (ביצה
צריך להחליף, אבין בן
לתשמיש אחרינא $ והוה ליה דבר
מותר לטלטלן בשבת בעו מיניה מרב יהודה כובד העליון וכובד התחתון
כד.) בין חלוקין בין לא
חסדאי אמר צריך לשלשל,
חלוקין הלכה כמותו (ע"ז
שמלאכתו לאיסור: ורפיא בידיה.
ר' ירמיה ור' זעירא אמרו
❖
מהו אין ולאו ורפיא בידיה איתמר אמר רב נחמן אמר שמואל כלי קיואי
ח)
לב:). גמרא גמור זמורתא
צריך לשלשל.
רפויה היתה התשובה בפיו אם
תהא. משל שוטים הוא כמו
מותר לטלטלן בשבת אפילו כובד העליון וכובד התחתון ו אבל לא את
לאסור אם להתיר: העמודים.
(ב"מ מ:) זבון וזבין תגרי
העמודים א"ל רבא לרב נחמן מאי שנא עמודים דלא אילימא דקעביד
איקרי, כך גמרא גמור אומר
רבינו חננאל
טריור"ש בלע"ז אותם המנוקבות
לתלמיד שוטה למוד הן אמת
גומות גומות ממילא קא הויין דתנן הטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם
ט)
שאורגין בהן הנשים: דקא עביד
הן שיבוש ויהא לך לזמר ולשיר
בשעה שנפסקה השנייה,
(ביצה כד.) בתמיה, אביי
מקצת עליו מגולין אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא
בפסיקה שנייה טהר מן
גומא. כשחולצן מן הארץ שהן
תלמידי של רב יוסף וקא"ל
המדרס שהיה טמא ופרחה
משום מעשר וניטלין בשבת בשדה לא אתי לאשוויי גומות הכא בבית
תחובות בגומא מזיז העפר ועביד
אתה מלמדני לומר הלכה
אותה הטומאה, אבל דומה
כמותו ותהא לזמר בעלמא
כאלו נגע באותו ראשון
גומא מקום העמוד: מקצת עליו
אתי לאשוויי גומות בעא מיניה ר' יוחנן מרבי יהודה בר ליואי כלי קיואי
דאי אין חולקין הלכה למה לי
שהיה טמא מדרס ונמצא זה
מגולין. משום ניטלין בשבת נקט
כגון כובד העליון וכובד התחתון מהו לטלטלן בשבת אמר ליה אין
(ע"ז שם). אבל לא בחבל.
השני טמא מגע מדרס.
ז
שמא יניחנו שם עולמית (שם).
מטלטלין מה טעם לפי שאין ניטלין: מתני' מקפלין את הכלים אפילו
ואליבא דרבנן איזו אזן
לה דאי לא הוי מגולין אין לו במה
חבל דעלמא. שתשמישו
שנפסקה תחילה בין
לאוחזה: אינו חושש. לפי שאינה
לכך ואיכא למיחש שמא יניחנו
הפנימית בין החיצונה
ארבעה וחמשה פעמים ח ומציעין את המטות מלילי שבת לשבת אבל
שם (שם). חבל דגרדי.
מושרשת: ולא משום מעשר. להיות
ונפסקה שנייה אחריה כך
לא משבת למוצאי שבת רבי ישמעאל אומר מקפלין את הכלים ומציעין
שאינו ראוי למילוי מים תמיד
דינה. אבל אליבא דר'
בטילה בנטיעה זו וכשנוטלה יצטרך
(שם). לא יהא קושרו. דהוי
יהודה אם נפסקה החיצונה
את המטות מיום הכיפורים לשבת וחלבי שבת קריבין ביום הכיפורים
י)
לחזור ולעשר: לפי שאין ניטלין.
קשר של קיימא, אלא עונבו.
מאלתר טהר, אבל אם
ולא גזרינן עניבה אטו קשירה
נפסקה פנימית תחילה הרי
אבל לא של יוה"כ בשבת ר"ע אומר לא של שבת קריבין ביום הכיפורים
אף בחול מפני כובדן הלכך כל
. כורך עליו. כריכה
היא בטומאתו, וכשתיפסק
ולא של יום הכיפורים קריבין בשבת: גמ' אמרי דבי רבי ינאי לא שנו
(שם)
מלאכתן לכך: מתני' מקפלין
בעלמא (שם). שלא יענבנו.
החיצונה טהור מן המדרס,
ט
גזירה משום קשירה הואיל
ולא יכלת לאוקומה הא
את הכלים. בגדים כשפושטן מקפלין
אלא באדם אחד אבל בשני בני אדם לא ובאדם אחד נמי לא אמרן אלא
. עניבה
ועסוק בכך (שם)
מתניתין אליבא דר' יהודה.
מפני שמתרככין מכיבוסם ומתקמטים
גופא קשירה היא. וחייבין
ולפום הדין פירושה
בחדשים אבל בישנים לא וחדשים נמי לא אמרן אלא בלבנים אבל בצבועים
עליה משום אב מלאכה
דחזקיה ור' יוחנן בסנדל
כשאינן מקופלים: אפי' ד' וה'
לא ולא אמרן אלא שאין לו להחליף אבל יש לו להחליף לא תנא של
(ערובין צז. קב:). כלי קיואי.
שיש לו ב' אזנים, דקאמר
כ)
פעמים. כדי לחזור וללובשן בו ביום:
קנה של אורגים (לקמן קמ:).
מ"ש ראשונה אי מיפסקא
בית רבן גמליאל לא היו מקפלים כלי לבן שלהן מפני שהיה להן להחליף
אין ולאו ורפיא בידיה.
מיוה"כ לשבת. כגון אם חל יוה"כ
אינו טהור דהא קיימא
לא היה מחזיק בדבריו לא
אמר רב הונא י אם יש לו להחליף יחליף ואם אין לו להחליף ישלשל
שנייה, אי אמרתחיצונה
להיות בע"ש: קריבין ביוה"כ. שחל
לאיסור ולא להיתר, פעמים
נפסקה תחילה הרי טהור
להיות במוצאי שבת: גמ' בשני בני
בבגדיו מתקיף לה רב ספרא והא מיתחזי כרמות רוחא כיון דכל יומא לא
שאמר הן ופעמים שאמר
מאלתר, ואי אמרת פנימית
לאו, ורפיא בידיה, ולא היתה
נפסקה תחילה (הכי) [היכי]
קעביד והאידנא הוא דקא עביד לא מיתחזי כרמות רוחא וכבדתו מעשות
אדם. כשמקפלין אותן מפשטין
1
מוחזקת הוראה זו בידו
מקשי ליה שנייה נמי אי
קמטיהן ונראין כמתקנין: ישנים.
דרכיך וכבדתו שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול וכי הא דרבי
(קדושין סה.) או: תחלה אמר
מיפסקא לא ליטהר דהא
ל)
אין וחזר ואמר לאו, רפוי היה
קיימא ראשונה, ומ"ש
קיפולן מתקנן יותר מן החדשים
יוחנן קרי למאניה מכבדותי מעשות דרכיך שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך
הדבר בידו, שלא היה יודע
פנימית בדקיימא לר'
שהחדשים קשין מאליהן ואין ממהרין
טעמו של דבר יפה (ב"מ
יהודה. אלא הכין אליבא
של חול כ ממצוא חפצך מ) חפציך אסורין ל חפצי שמים מותרין ודבר דבר
יד:). הטומן לפת. להשתמר
דר' יוחנן איכא לאוקומה
לקמוט: צבועין. קיפולן מתקנן:
שלא
בקרקע, שכן דרכו (לעיל נ:)
להאי בעיא כי ראשונה לר'
יש לו. אחרים להחליף היום לא: כלי
או: להצניע (ערובין עז.). אם
יוחנן בסנדל שיש לו ד'
היו מקצת עליו מגולין.
אזנים וכו', מימרא באזניו
לבן שלהן. רבותא נקט וכל שכן צבועים: יש לו להחליף יחליף. מי שיש לו בגדים לבד מאותן שלבש בחול יחליפם בשבת: ישלשל בבגדיו. כלפי מטה
משום ניטלין בשבת נקט לה
החיצונות בלבד, דאי
שיראו ארוכים. והוא מדת עשירים היושבים בביתם ואינם צריכים לסלק בגדיהם מן הארץ בשביל מלאכה וכבוד שבת הוא: מכבדותי. שמכבדין
ולאו משום מידי אחרינא, דאי
מפסקא חדא סמיך על
בעליהן: שלא יהא הילוכך כו'. לקמן מפרש להו: ממצוא חפצך. כי ההוא דאמרינן בעירובין (דף לח:) לא יטייל אדם לסוף שדהו
אין מקצת עליו מגולין אין
חבירתה, והכי קאמר מאי
לו במה לאוחזה אא"כ מזיז
שנא ראשונה דהא קיימא
בשבת לידע מה היא צריכה נ) [אחר השבת]: חפצי שמים מותרים. כגון פוסקים צדקה ומשדכין על התינוקות ליארס (לקמן קנ.):
. לא
העפר בידים (לעיל נ:)
ומקשינן שנייה נמי
שנייה.
שלא
משום כלאים. כלאי הכרם
הא מתקנה ראשונה,
(ערובין שם) דאין זו שתילה
[ודוקא] אי פסקי תרוייהו
(לעיל נא.). ולא משום שביעית. אם שנה שביעית היא (ערובין שם). ולא משום מעשר. דנימא בטלה לה אגב קרקע והרי הוא טהר. א"ל ר' יוחנן לחזקיה דאמרת לן פנים חדשות באו לכאן, כיון דתרוייהו איפסיקו בתר דאיטמי ליה אע"ג דחדא חדא איתקנא,
כלוקטה מתחילה ויהא צריך לעשר על הנוסף שמא ניתוסף (לעיל נא.) או: לשמא נשרש ונתוסף, ואם היה חושש למעשר צריך לעשר את ההוא תיקונא חדש הוא וכמאן דליתיה דמי. והכא נמי לענין כל כלי בעלי בתים, כיון שנקבן נקבין הרבה עד שהגיע לשיעור
תוספתו, ליכא למיחש להכי, דלא נשרש (ערובין שם). וחלבי שבת. של תמיד של בין הערבים (סוכה נד:).
הוצאת רמון, אע"ג דמיתקני, כיון דפנים חדשות אתקינו טהר. והכין נמי לענין פרץ אמה וגדרה כו'. ואמר חזקיה על ר' יוחנן
לית דין בר אנש אלא מלאך הוא. איכא דאמ' כגון דין בר אנש. ומאן דליתיה הכי כבהמה הוא כנגד זה. קיטרי נודות יין ושמן
אע"ג דאית ליה ב' אוני שרי ליה להתירן לתרווייהו, ולא אמרינן דחד מינייהו בטילה. וכן קדירה של תבשיל מותר להתירה ואע"ג דאית ליה שלבא. פי' כגון דדי הכיור שמקלחין מים, אע"ג דיכול לאורוקי המרק מן השלבא, מותר להתירה. קושרין דלי בפסיקא,
שהוא אבנט מפני שאינו קשר [של] קיימא. אבל לא בחבל, אוקימנא בחבל הגרדי ומשום גזירה. ור' יהודה מתיר, סבר חבל דגרדי אי קטיר ליה בדלי קשר של עראי הוא, ולאורתא שרי ליה מן הדלי משום דבעי ליה למלאכתו, לפיכך כיון שאינו קשר של קיימא
שרי, ולא גזרי חבל דגרדי אטו חבל דעלמא. ורמינן עלה איני דגזרי רבנן, הא דתנן חבל דלי שנפסק לא היה קושרו אלא עונבו, ר' יהודה אומר כורך עליו פונדא וכו', ולא קא גזרו רבנן עניבה אטו קשירה. ושנינן קשירת חבל דגרדי בחבל דעלמא מיחלף לפיכך
גזרינן, אבל עניבה בקשירה הכירא רבה היא לפיכך לא גזרינן. לר' יהודה נמי דאסר בעניבה, לאו משום דגזר עניבה אטו קשירה, אלא משום דסבר עניבה קשירה מעילא היא. והאי דאמרינן בלולב הגזול כו' ובפרק המוצא תפילין דר' יהודה סבר עניבה קשירה
מעילא היא, הכא עיקרה. ודרבא נמי קימא בחבל דגרדי דמתח ביה דלא קטר ליה קשר של קיימא. כלי קיואי הן כלי אומנות האורג כגון האכסן והכבד שהיריעה תלויה בו מלמעלה, והכבד שפשוטה עליו מלמטה מותר לטלטלן בשבת. אבל העמודים התקועין
בארץ אע"פ שכשעוקרן אינו מתכוין לעשות גומא, והגומא ממילא קא מיגליא, אעפ"כ אסור ליטלו בשבת גזירה דילמא אתי לאשוויי גומות. ואע"ג כי הלפת וצנון הטמונים תחת הגפן, אם היו מקצת עליו מגולין ניטלין בשבת, ולא גזרינן דילמא אתי לאשוויי
גומות. התם שדה ולא איכפת ליה בגומות, לפיכך לא גזרינן. אבל בית דקפיד בגומא, גזרינן דילמא אתי לאשווייה גומות. אדם אחד מקפל הכלים מלילי שבת לשבת ובשבת מצפרא לפניא (ולשבת אחרת) [אבל לא לשבת אחרת], אבל שנים אין מקפלין כלי אחד
דהוה ליה כמעשה אומן. ואחד נמי אינו מקפל אלא כלים חדשים אבל ישנים לא דקיפולן מחזירן כחדשים ונמצאת כי היא מלאכה. וצבועים נמי פאכה צבועיהו בדלא מקפלן משום הכי כמלאכה הוא חשוב. וכי אמרינן שמקפל אדם מתחלת יום שבת לסופו בשאין
לו בגדים אחרים להחליף, אבל יש לו להחליף אינו מקפל.