1/223

קיג:

ואלו

קשרים פרק

חמשה עשר

שבת

עין

משפט

מסורת הש"ס

נר

מצוה

שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של

חול. כגון מקח וממכר וחשבונות: הרהור מותר. להרהר בלבו כך וכך יציאות

אני צריך להוציא על

כא א מיי' פכ"ד שם הלכה

א) [לקמן קנ.], ב) ברכות מג:

תענית י:, ג) [פסחים מב.],

ד סמג שם טוש"ע א"ח

שדה זו: אם יכול להניח רגלו ראשונה. שעקר מצד זה להניח לצד זה: קודם שתעקר שניה. שאין רחבה יותר מכדי פסיעה ורגלו אחת לצד

ד) [זבחים קיג:], ה) [שם

סי' שז סעיף א:

זה ושניה לצד זה: מותר. אף לדלג ולעקור את זו קודם שנחה ראשונה: אסור. לקפוץ: ליקף. למקום שהאמה כלה שם: ליעבר.

כב ב מיי' שם הלכה א סמג

ע"ש

שם טוש"ע א"ח סי' שו

פלוגתא דר"י ור"ל מהופך],

שישים רגלו במים: זימנין דמיתווסן מאניה. ישורו במים: שפיר דמי. לדלג: מהו לפסוע פסיעה גסה. מי עבר משום מעשות דרכיך [ישעיה נח].

ו) נ"א מימי עולם, ז) פי'

סעיף ח:

פסיעה גסה יותר מאמה פסיעה

כג ג (מיי') סמג שם

טיט נקי [ע' פרש"י יבמות

סעיף ג: שלא

בינונית אמה: קידושא דבי שמשי.

טוש"ע א"ח סי' שא

קו: ובב"מ מ. ד"ה גרגישתא

שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של

יהא דבורך של שבת

ובפרש"י כתובות ס: ד"ה

השותה מיין של קידוש בלילי שבתות:

כדבורך של חול. פי'

חול דבור אסור הרהור מותר בשלמא

כג ד [מיי' שם הלכה ד

גרגישתא], ח) ב"מ פה.,

(א) א) ב

מהו לאכול אדמה. ארזיל"א בלע"ז. מי

ט) סנהדרין צד., י) סנהדרין

טוש"ע שם סעי' א]:

בקונטרס כגון מקח וממכר ואין

כולהו לחיי אלא שלא יהא הילוכך של

כד ה טוש"ע שם סעי' א

שם [ב"ק צא:], כ) [סנהדרין

גזרו בה משום שחיקת סמנים כשאר

❖

נראה לר"ת דהא כבר נפקא ממצוא

שבת כהילוכך של חול מאי היא כי הא

בהג"ה:

צד. וע"ש ומצוה ליישב],

רפואה או לא: שהיא מלקה. מביא

ל) [סנהדרין נב.], מ) [דוד

חפצך אלא אומר ר"ת כדאמר

דאמר רב הונא אמר רב ואמרי ליה אמר ר'

דה"א כט, שלמה מ"א י,

לידי חולי: מבשר אבותיו. שמתו שם

❖

בויקרא רבה

ר"ש בן יוחי

(פ' לד)

חזקיה דה"ב לב],

תורה אור השלם

אבא אמר רב הונא היה מהלך בשבת

בגולה: שקצים ורמשים הא ודאי

הוה ליה אימא סבתא דהות מישתעיא

ופגע באמת המים אם יכול להניח את רגלו

1 וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר

אתמחויי אתמחו. ולא נעשו עפר:

סגיא אמר לה אימא שבתא הוא

הגהות הב"ח

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד

אלא כיון דמלקי. גזור בה משום

ראשונה קודם שתעקר שניה מותר ואם

שתקה משמע שאין כל כך לדבר

בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף

(א) גמרא כדיבורך של חול

אוכל שקצים ורמשים: קדחו ליה

לאו אסור מתקיף לה רבא היכי ליעביד

בשבת כמו בחול ובירושל' אמרי'

הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ

דבר דבור אסור: (ב) שם

וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ

תחלא. נקלטו השחלים באדמה וגדלו

בטורח התירו בשאלת שלום בשבת:

ליקף קמפיש בהילוכא ליעבר זימנין

איתמחויי איתמחו אלא כיון:

בראשית ז כג

בַּתֵּבָה:

במעיו ונגעו בלבו ומת: שמלותיך.

(ג) שם אמר ר' אליעזר דבר

2 וְָרחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ

ואפילו

דמיתווסן מאני מיא ואתי לידי סחיטה

חכמה. נ"ב פירוש דבר הלכה

שִׂמְלֹתַיִךְ עָלַיִךְ וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן

וכי ערומה היתה אלא שמלות מיוחדות

וכן איתא בפרק בתרא דנדה

אלא ג בהא כיון דלא אפשר שפיר דמי אלא כדבעא מיניה ר' מר'

אַל תִּוָּדְעִי לָאִישׁ עַד כַּøתוֹ

והיינו דשבת: ותרד הגורן והדר

דף סט ע"ב שלשה דברי

לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת: רות ג ג

ישמעאל בר' יוסי מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת א"ל וכי בחול מי

חכמה ומפרש הלכה: (ד) שם

3 תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד

ותעש. שם סכה ולבשה שמלות נאות

דרכו של בועז (לדבק) תא"מ

הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח:

❖

הותרה שאני אומר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו

שלא יפגשו בה כשהיא מקושטת

ב)

ג)

ונ"ב ס"א לדבר:

משלי ט ט

4 וַתֵּרֶד הַגֹּרֶן וַתַּעַשׂ כְּכֹל

של אדם ומהדר ליה בקידושא דבי שמשי בעא

מיניה ר' מר' ישמעאל

ויאמרו זונה היא: שמואל. שהיתה

אֲשֶׁר צִוַּתָּה חֲמוֹתָהּ:

שכינה קוראה לו מתוך ההיכל ולא

בר' יוסי מהו לאכול אדמה בשבת א"ל וכי בחול מי הותרה שאני אומר

רות ג ו

מוסף רש"י

5 וַיֹּאמֶר עֵלִי לִשְׁמוּאֵל לֵךְ

היה יודע מי קורא לו וכתיב התם

אף בחול אסור מפני שהוא מלקה אמר ר' אמי

כל האוכל מעפרה של

ד)

מהו לפסוע פסיעה גסה

שְׁכָב וְהָיָה אִם יִקְרָא אֵלֶיךָ

ויבן עלי כי ה' קורא לנער ויאמר לו

בשבת. שנאמר (ישעיה נח)

בבל כאילו אוכל מבשר אבותיו וי"א כאילו אוכל שקצים ורמשים דכתיב

וְאָמַרְתָּ דַּבֵּר יְיָ כִּי שֹׁמֵעַ

לך שכב והיה אם יקרא אליך ואמרת

אם תשיב משבת רגליך

עַבְדֶּךָ וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל וַיִּשְׁכַּב

וימח את כל היקום וגו' אמר ריש לקיש למה נקרא שמה שנער שכל מתי

ה)

(ברכות ו:). בקדושא דבי

בִּמְקוֹמוֹ: שמואל א ג ט

דבר ה' כי שומע עבדך והוא לא

6 וַיָּבֹא יְיָ וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא

שמשי. ששותה כוס של

מבול ננערו לשם א"ר יוחנן למה נקרא שמה מצולה שכל ו) מתי מבול

רצה להזכיר השם שמא אין זו שכינה:

קידוש בשבת בלילה (ברכות

כְפַעַם בְּפַעַם שְׁמוּאֵל

נצטללו לשם [וי"א כאילו אוכל] שקצים ורמשים והא ודאי איתמחויי איתמחו

מג:) לילי שבת קרי בי

שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל

בני אדם המהוגנין. שבקוצרים לילך

שמשי בכל דוכתא, מפני

דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ:

אמרי כיון דמלקי גזרו ביה רבנן דהא ההוא גברא דאכל גרגישתא ואכל

עמהם: לישאל בנערה. כל נערות

ז)

(ב)

שבין השמשות שלו חלוק מכל

שמואל א ג י

7 וַתֵּלֶךְ וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט

ימים והוצרך להזכירו בכמה

תחלי וקדחו ליה תחליה בלביה ומית ורחצת וסכת ושמת שמלותיך א"ר

שרואה היה דרכו לישאל מי הן א"כ

מקומות (לעיל פו:) ונראה

בַּשָּׂדֶה אַחֲרֵי הַקֹּצְרִים וַיִּקֶר

מסתכל בהן היה: שני שבלין לקטה.

אלעזר אלו בגדים של שבת תן לחכם ויחכם עוד אמר רבי אלעזר זו

בעיני לפי שבין השמשות

מִקְרֶהָ חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז

שלו שגור בפי כל והכל

כשהיא רואה שני שבלין שנפלו מן

אֲשֶׁר מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ:

רות המואביה ושמואל הרמתי רות דאילו נעמי קאמרה לה ורחצת וסכת

חרדים אליו לגמור מלאכתן

רות ב ג

הקוצרים לוקטתן אבל שלש שוכבות

8 וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב

עד שלא תחשך, קרו לה בי

ושמת שמלותיך עליך וירדת הגורן ואילו בדידה כתיב 4 ותרד הגורן והדר

שמשי (כתובות קג.). כאילו

יחד אין לוקטתן דהכי היא מתניתין

עַל הַקּוֹצְרִים לְמִי הַנַּעֲרָה

ותעש ככל אשר צותה חמותה שמואל דאילו עלי קאמר ליה שכב

אוכל שקצים ורמשים.

רות ב ה

הַזֹּאת:

(פאה פ"ו משנה ה) שני שבלים לקט ג'

9 וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת

של מבול (זבחים קיג:).

והיה אם יקרא אליך ואמרת דבר ה' כי שומע עבדך ואילו בדידי' כתיב

אינו לקט: עומדות. שבלים עומדות

למה נקרא שמה מצולה.

הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי אַל תֵּלְכִי

דכתיב (ישעיה מד) האומר

ביה 6 ויבא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל ויאמר שמואל דבר

לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר וְגַם לֹא

ששכח בועז לוקטת מעומד דשכחת

לצולה חרבי (זבחים שם)

תַעֲבוּרִי מִזֶּה וְכֹה תִדְבָּקִין

כי שומע עבדך ולא אמר דבר ה' ותלך ותבא ותלקט בשדה אמר רבי

קמה נמי הוי שכחה: נופלות. אותן

אהוריריה. שומר סוסין

רות ב ח

עִם נַעֲרֹתָי:

01 וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה

(ב"מ פה.). תחת כבודו ולא

שנשרו מן הקוצרים לוקטת מיושב

אלעזר שהלכה ובאת הלכה ובאת עד שמצאה בני אדם המהוגנין לילך

כבודו ממש. דכבודו ממש

עוֹד וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ

ואינה שחה ליטלן משום צניעות:

עמהם ויאמר בועז לנערו הנצב על הקוצרים למי הנערה הזאת וכי דרכו

משמע בשרו וגופו, תחת

וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ: רות א יד

11 וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת

כבודו משמע תחת הגוף

רמז רמז לה. רוח הקדש נזרקה

של בועז לשאול בנערה אמר ר' אלעזר דבר חכמה ראה בה שני שבלין

(ג)

והבשר, כלומר נשמה שבתוך

הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן

בו: מצד הקוצרים. כל הקוצרים

הגוף, והשתא אמר תחת

הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ

לקטה שלשה שבלין אינה לקטה במתניתא תנא דבר צניעות ראה בה

כבודו ולא כבודו ממש נשמה

הפסיקו בינו לבינה ולא הושיבה

וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקּוֹצְרִים

עומדות מעומד נופלות מיושב וכה תדבקין עם נערותי וכי דרכו של

שבתוך הגוף, אלא האי כבודו

וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל

בתוכם או אצלו. רוח הקדש נזרקה

היינו בגדיו, דתחת בגדיהם

וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר: רות ב יד

בועז לדבק עם הנשים א"ר אלעזר כיון דחזא ותשק ערפה לחמותה ורות

(ד)

בו ונרמז שמלכות בית דוד היוצאת

21 וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב

נשרפו, וכי הא דר' יוחנן

וכו', דכל הגוף נשרף תחת

דבקה בה אמר שרי לאידבוקי בה ויאמר לה בועז לעת האוכל גשי

לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמֶר מִי אָנֹכִי

משניהם עתידה ליחלק דאילו ישבה

הבגדים, ולא גרסינן תחת

אֲדֹנָי אֱלֹהִים וּמִי בֵיתִי כִּי

הלום א"ר אלעזר רמז רמז לה עתידה מלכות בית דוד לצאת ממך דכתיב

בתוכם לא היה זה רמז הפסקה בין

כבודו ולא תחת כבודו ממש,

הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם:

דמשמע דמקרא נפקא לזה

שמואל ב ז יח

שניהם: ותאכל ותשבע. לשון עושר

ביה הלום שנאמר 21 ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ויאמר מי אנכי אדני

31 לָכֵן יְשַׁלַּח הָאָדוֹן יְיָ

דהאי תחת כבודו לא תחת

הוא. דוד שלמה וחזקיה כתיב בהן

כבודו ממש, ומהיכא תיפוק

ה' ומי ביתי כי הביאתני עד הלום וטבלת פתך בחומץ א"ר אלעזר

צְבָאוֹת בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן

ליה האי, אבל השתא דדרשא

עושרמ) שהיו מביאים להן כל מלכי ארץ

וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד יְקֹד כִּיקוֹד

❖

מכאן שהחומץ יפה לשרב ר' שמואל בר נחמני אמר רמז רמז לה עתיד

בעלמא דריש ליה (סנהדרין

ישעיהו י טז

אֵשׁ:

מנחה: אהוריריה. ממונה על

צד.). תחת כבודו ממש.

בן לצאת ממך שמעשיו קשין כחמץ ומנו מנשה ותשב מצד הקוצרים

תחת גופו ממש, שהגוף קיים

הסוסים ופרדות שלו: ותחת כבודו.

❖

ונשמה נשרפת (שם).

א"ר אלעזר מצד הקוצרים ולא בתוך הקוצרים רמז רמז לה שעתידה

לעזי רש"י

איידי דאיירי בקרא בפלוגתא דרבי

❖

מלכות בית דוד שתתחלק ויצבט לה קלי ותאכל אמר רבי אלעזר ותאכל

יוחנן ור"א ורבי שמואל בר נחמני

ארזיל"א. חומר, טין.

רבינו חננאל

בימי דוד ותשבע בימי שלמה ותותר בימי חזקיה ואיכא דאמרי ותאכל

נקטיה להאי הכא: ה"ג רבי יוחנן

אומר תחת כבודו ולא כבודו ממש

בימי דוד ובימי שלמה ותשבע בימי חזקיה ותותר בימי רבי דאמר מר

דיבור שאסור בשבת

מוסף תוספות

ח)

מפורש בפרק שואל אדם

רבי יוחנן לטעמיה דר"י קרי למאניה

❖

אהוריריה דרבי הוה עתיר משבור מלכא במתניתא תנא ותאכל בעולם הזה

א. בשבתא. תוס' הרא"ש.

מחבירו. ודר' זירא אמר רב,

מכבדותי רא"א תחת כבודו ממש ר'

ואמרינן לה א"ר אבא אמר

ותשבע לימות המשיח ותותר לעתיד לבא: 31 ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד

רב הונא אידחיא לה

שמואל בר נחמני אומר תחת כבודו

אש א"ר יוחנן ותחת כבודו ולא כבודו ממש ר' יוחנן לטעמיה דר' יוחנן

מדרבא. והיכא דלא ניחא

רב נסים גאון

ט)

י)

כשריפת בני אהרן כו'. והכי פירושא

ליה לאוקופי דלא לאפושי

קרי למאניה מכבדותי ר"א אומר ותחת כבודו תחת כבודו ממש ר' שמואל

כ)

ורחצת וסכת ושמת

הילוכא, ולא ניחא ליה

בין לרבי יוחנן בין לר"א גופן נשרף

שמלותיך, אמר ר' אלעזר

למיעבר במיא, דלא ליתוסי

בר נחמני אמר תחת כבודו כשריפת בני אהרן ל)מה להלן שריפת נשמה וגוף

אלא רבי יוחנן משמע ליה תחת

אלו כלים של שבת. בגמ'

מאניה ואתי לידי סחיטה,

קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים א"ר אחא בר אבא אמר רבי יוחנן

כבודו כמו תחת רגליו לשון תחתית

דפיאה גרסי בני מערבא

קפיץ ליה לאמת המים

[פרק ח] אמר ר' חנינא צריך

ושרי. אלא אוקימנא שלא

מניין

וכבודו היינו בגדיו וה"ק תחת

אדם שיהא לו שני עיטופין

יהא הילוכך של שבת

בגדיהם של חיילותיו של סנחריב יקד יקוד ולא בגדיהם נשרפו ור"א משמע ליה תחת לשון חליפין כמו ישלם תחת

אחד לחול ואחד לשבת, מה

כהילוכך של חול, אלא כדי

טעם שנאמר [רות ג] ושמת

שיניח רגלו ראשונה קודם

השור (שמות כא) משום דר"א לא קרי למאניה מכבדותיה לכך ע"כ כבודו היינו גופו וה"ק כבודו ממש ישרף ותחתיו יהא

שמלותיך עליך וכי ערומה

שתיעקר שנייה, ולא יהא

אפר ושריפה כיקוד אש ורבי שמואל משמע ליה תחת כר' יוחנן וכבודו כר"א הלכך קרא כר' יוחנן מידרש ותחת כבודו נשרף

היית[ה], אלא אלו בגדי

מנהגו שיהיו פסיעותיו

שבת. כדדרש ר' שמלאי

גסות בשבת.

ולא כבודו ממש והאי כבודו גופו הוא והלכך כשריפת בני אהרן שריפת נשמה וגוף קיים כדאמרינן בסנהדרין בד' מיתות (ד' נב.):

בציבורא בכון חבירא

מניין

לקיבלוה, אמרו ליה ויי לנא

כעטיפתנו בחול כך עטיפתנו בשבת. אמר להם אעפ"כ אתם צריכין לשנות. מה שריפת בני אהרן שריפת נשמה וגוף קיים. משכחת לה בסנהדרין בפרק ד' מיתות [דף נב] תניא אבא יוסי בן (ראסי) [דוסתאי] אומר ב' חוטין של אש

יצאו מבית קודש הקדשים ונחלקו לד', ונכנסו ב' בחוטמו של זה וב' בחוטמו של זה ושרפוה. והכתיב ויקרא י ותאכל אותם, אותם ולא בגדיהם.