ואלו
קשרים פרק
חמשה עשר
שבת
קיד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואפילו
במסכת כלה. פי' בקונט' דלא רגילי בה אינשי והוא
מניין לשינוי בגדים. שהוא דרך כבוד לפני המקום: ולבש בגדים
כה א ב מיי' פ"ה מהל'
א) לקמן קיט. [יומא כג:],
ב) ברכות מג: ע"ש,
דעות הלכה ט ופ"ה
אחרים והוציא את הדשן. הזקיקו הכתוב ללבוש בגדים פחותים בשעת
נתן בלבו לגורסה ובקדושין פי' לגריעותא בפרק האיש
ג) [עירובין צט. מגילה כח.],
מהלכות יסודי התורה הלכה
הוצאת הדשן שאינה עבודה חשובה כדי שלא ימאסו בגדיו החשובים
מקדש (דף מט:) גבי ע"מ שאני תלמיד (ד) אין אומרים כשמעון בן
ד) [עי' יומא עז.],
יא:
כו ג מיי' פ"ג מהלכות
ה) מקוואות פ"ט משנה ה'
שעובד בהן עבודת אכילה ושתיה כגון קיטור וניסוך: ותנא דבי ר'
עזאי וכשמעון בן זומא אלא כל ששואלין אותו דבר הלכה ואפי' במסכת
ו', ו) מקואות פ"ט מ"ו,
מקוואות הלכה ד סמג
ישמעאל. בדרשא דהאי קרא:
כלה ופי' בקונטרס אפי' במס' כלה
ז) תענית י:, ח) קידושין מט:,
עשין רמח:
כז ד מיי' שם הלכה ג:
ט) יומא עב:, י) נדה כ.,
בגדים שבישל בהם קדירה לרבו.
שהיא קלה ונראה דהכא משמע
מניין לשנוי בגדים מן התורה שנא' ופשט
1
כח ה טוש"ע חו"מ סי'
כ) [צ"ל בשבת וכ"א בסמוך
דומיא דהוצאת הדשן: אל ימזוג
(ואומר) דנקט ליה משום חשיבות
את בגדיו ולבש בגדים אחרים ותנא דבי רבי
לקמן במילתיה דרבי עקיבא
רסב סעיף כא:
א)
בהם כוס לרבו. לפיכך הוזקק ללבוש
כט ו שו"ע או"ח סימן קלו
שיודע אפי' במסכת כלה דלא רגילי
ותוי"ט העתיק ת"ר עולת
א
ישמעאל לימדך תורה דרך ארץ בגדים
שבת לימד וכו'], ל) [פסחים
בהג"ה:
בגדים פחותים: רבב. שומן וחלב:
בה אינשי ראוי למנותו פרנס אבל
ל ז טוש"ע יו"ד סימן שנב
שבישל בהן קדירה לרבו אל ימזוג בהן כוס ב
צח. ביצה יט. כ: סנהדרין לו.],
חייב מיתה. שצריך להיות חשוב
התם קתני דבר אחד מתלמודו
מ) [עי' תוס' לעיל כד:
סעיף א ב:
לרבו אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי
לא ח מיי' פ"א מהל'
ב)
ופסחים נט: ד"ה ולא],
והגון לכבוד תורתו: משניאי. שממאסין
משמע אפי' לא למד אלא מסכת
נ) [ברי"ף פי' דם יבש וכתב
תמידין ומוספין הלכה
יוחנן א גנאי הוא לת"ח שיצא במנעלים
עצמן בעיני הבריות והבריות אומרים
כלהג ואמר הימנה דבר אחד הרי זה
הר"ן שהוא מלשון ריבדא
ז סמג עשין קפ:
לב ט מיי' פ"א מהלכות
המטולאים לשוק והא רבי אחא בר חנינא
דכוסילתא מ"ק כח. ועי'
אוי להם ללומדי התורה שהם
חכם ומיהו בפירוש רש"י דקידושין
❖
בערוך ערך רבב], ס) [דברים
חגיגה הלכה ח י:
נפיק אמר רבי אחא בריה דרב נחמן בטלאי
מאוסים ומגונים נמצא זה משניא את
וכן בפי' רבינו חננאל אין כתוב בהן
י], ע) [שמות כה], פ) [ר"ה
יז.], צ) [שייך לעיל במשנה
התורה: רבד איתמר. שכבת זרע נ)
דבר אחד מתלמודו ורבינו יצחק
על גב טלאי (א) ואמר רבי חייא בר אבא
❖
קיג.],
תורה אור השלם
מפרש דהאי מסכת כלה היינו דרשות
לשון מרבדים רבדתי ערשי (משלי ז)
אמר ר' יוחנן ב כל תלמיד חכם שנמצא
הסדורות מהלכות החג כדאמרינן
ריפדתיו וקישטתיו בבשמים מינים
1 וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ
ד
רבב על בגדו חייב מיתה שנאמר כל
2
הגהות הב"ח
בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת
המכניסים תאוה ותזקק לי: בגלימא.
בלא יחפור (ב"ב כב.) רב נחמן בר יצחק
משנאי אהבו מות ג) אל תקרי משנאי אלא
הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה
שהוא עליון אפי' רבב: בלבושא.
ריש כלה הוה וקאמר איזהו ת"ח
(א) גמ' בטלאי על גבי
אֶל מָקוֹם טָהוֹר:
משניאי רבינא אמר רבד איתמר ולא פליגי
טלאי וה"מ בפנתא אבל
ויקרא ו ד
שהוא תחתון רבד אין רבב לא:
שראוי למנותו על הציבור באתריה
בגילדא לית לן בה ואמר
2 וְחֹטְאִי חֹמֵס נַפְשׁוֹ כָּל
הא בגלימא הא בלבושא ואמר רבי חייא
על המרדעת. של חמור: חוצץ.
כדאמר בסמוך במסכתי' באתריה
ר' חייא: (ב) רש"י ד"ה
מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת:
חוצץ וכו' לענין טבילה היכא
בר אבא אמר ר' יוחנן מאי דכתיב כאשר
משלי ח לו
כל דבר חוצץ לענין טבילה (ב) דקפיד
כגון שיודע להשיב בכל מקום
3
דקפיד: (ג) ד"ה תנן התם
3 וַיֹּאמֶר יְיָ כַּאֲשֶׁר הָלַךְ
עליה וכל חציצה שמקפיד עליו חוצצת:
שישאלוהו באותה מסכת אפי' במס'
הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף ערום בבגדים
וכו' ונקט לה הכא משום:
ד)
עַבְדִּי יְשַׁעְיָהוּ עָרוֹם וְיָחֵף
(ד) תוס' ד"ה ואפילו וכו'
תנן התם. במסכת מקוואות ונקט
כלה שרגילין בה ראוי למנותו בעירו
ה
שָׁלֹשׁ שָׁנִים אוֹת וּמוֹפֵת עַל
בלואים ויחף במנעלים המטולאים תנן
❖
ה)
שאני תלמיד חכם אין:
מִצְרַיִם וְעַל כּוּשׁ:
לה (ג) משום דבעי למימר של בנאים
אבל בציר מהכי אין ראוי למנותו והא
התם רבב על המרדע חוצץ רשב"ג אומר
ישעיהו כ ג
כו' לומר שדרך תלמיד חכם מקפיד
דהוצרך לחזור ולהשמיענו בסמוך אי
4 עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ עַל
עד כאיסר האיטלקי ועל הבגדים מצד
גליון הש"ס
עֹלַת הַתָּמִיד וְנִסְכָּהּ:
על לבושיו: משני צדדין. שהיה בו
במסכתיה באתריה אע"ג דכבר
❖
במדבר כח י
אחד אינו חוצץ משני צדדין חוצץ רבי
הרבה עד שנבלע בבגד ונראה לצד
השמיענו כאן לפי שרוצה לחלק בין
תוס' ד"ה ואפילו כו'
יהודה אומר משום רבי ישמעאל אף מצד
והשתא הוי דהכא כי ההוא
שני: מרדעת מצד אחד או מב'
מסכת לכוליה הש"ס $ והשתא הוי
דקידושין. ועי' תשב"ץ ח"א
מוסף תוספות
❖
אחד חוצץ בעא מיניה רבי שמעון בן לקיש
צדדין. לר' ישמעאל דאמר בבגד
דהכא כי ההוא דקידושין (דף מט:):
סימן לג:
הא בלבושא הא בגלימא. הא דר'
א. בכל מקום. תוס' הרא"ש.
מצד אחד מרדעת מאי אמר בה: ר'
מר' חנינא מרדעת מצד אחד או משני צדדין
ב. פירש לפי הענין דלא
יוסי אומר של בנאים. פליג אדר'
ינאי בגלימא כדמשמע בפ' כל
אמר ליה זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי
בעינן שיהא חשוב כולי
מוסף רש"י
האי וכו' הלכך. תוס'
היד (נדה דף כ.) גבי שחור כחרת ור'
יהודה ואמר לר' ישמעאל בגד של
דתנן רבי יוסי אומר של בנאין מצד
ו)
ג
אל ימזוג בהן כוס לרבו.
הרא"ש. ג. שהיא קלה. תוס'
יוחנן אמר אלו כלים האוליירין הבאין
בנאים דהיינו תלמידי חכמים
לפי שנתעשנו ונתלכלכו
הרא"ש. ד. שהיו דורשים
אחד ושל בור
משני צדדין ד ולא תהא
ממדינת הים למימרא דאוכמי נינהו
שמקפידין על לבושיהן מצד אחד ושל
בבישול קדירה, אף כאן לענין
בהם לפני המועדות. תוס'
מרדעת חשובה מבגדו של עם הארץ מאי
הוצאת הדשן אין כבוד המלך
הרא"ש. ה. [ד]אם הוא רגיל
בור מב' צדדין: שמחזירים לו אבדה
והאמר ר' ינאי כו' לא קשיא הא
לשרת בהן שירות אחר (יומא
בה יותר מכל בני העיר
בנאין אמר רבי יוחנן אלו תלמידי חכמים
בטביעות עין. כיון שאמר אני מכירה
בגלימא הא בפתורי דר' ינאי בגלימא
כג:). חייב מיתה. בידי
ראוי למנותו פרנס על
❖
שמים (ערובין צט.). כל
שעוסקין בבנינו של עולם כל ימיהן ואמר
הציבור. תוס' הרא"ש.
אע"פ שאינו נותן בה סימן כדאמר
דהיא סומקי דשחורים לא הוו
משנאי. תורה אמרה להאי
רבי יוחנן איזהו תלמיד חכם שמחזירין לו
: המקפיד על
באלו מציאות (ב"מ כג:)
כדמסיק הכא אבל פתורי הוו אוכמי
קרא בפרשת ה' קנני (שם).
ה
ולבושא חיורי: צ)חלבי שבת קריבין
ששואלין אותו דבר
רב נסים גאון
חלוקו להופכו. לובשו כשהוא הפוך
אבידה בטביעות העין זה המקפיד על חלוקו
הלכה בכל מקום. באחד
ביוה"כ. אומר ר"י דכל היכא
מקפיד עליו והופכו שמקפיד עליו
להופכו ואמר רבי יוחנן איזהו ת"ח שממנין
מן המקומות, ואפילו
גנאי הוא לתלמידי
ז)ו
במסכת כלה. שאין עומק
חכמים שיצאו במנעלים
שלא יראו התפירות המגונות ואימרי
דקתני תרי שבי דהוו בהדי הדדי
אותו פרנס על הציבור זה ששואלין אותו
ח)
בה, וברייתא היא וכך היא
המטולאים. במס' ברכות
החלוק: בכל מקום. בכל הש"ס
אתיא כאחרים דאמרי אין בין עצרת
שנויה כלה בלא ברכה אסורה
בפרק כיצד מברכין על
דבר הלכה בכל מקום ואומר ואפי' במסכת
לבעלה כנדה (קדושין מט:).
ואפי' במסכת כלה דלא רגילי בה
לעצרת אלא ד' ימים בלבד והכי מפרש
הפירות [דף מג] תנו רבנן
כלה ואמר רבי יוחנן איזהו ת"ח שבני עירו
האוליירין. בלנים מחממי
ששה דברים גנאי לתלמידי
ט)
אינשי וזה נתן לבו וגרסה. מסכת כלה
הש"ס בפ' בתרא דסוכה (דף נד:):
מרחצאות, ל"א שם מקום
חכמים, אל יצא כשהוא
❖
מצווין לעשות לו מלאכתו זה שמניח חפצו
ברייתא היא כלה בלא ברכה אסורה
ליתקע
(נדה כ.).
מבושם לשוק, ואל יצא
יחידי בלילה, ואל יצא
ועוסק בחפצי שמים והנ"מ למיטרח בריפתיה ואמר רבי יוחנן איזהו תלמיד
לבעלה כנדה: ת"ח שבני עירו מצווין
במנעלים המטולאים בשוק
לעשות מלאכתו. כדאמר בפרק ז'
חכם כל ששואלין אותו הלכה בכל מקום ואומרה למאי נפקא מינה
[וכו']. תנן התם על
רבינו חננאל
המרדעת חוצץ. עיקר זאת
דיומא (דף עב:) כתוב א' אומר ועשית
למנוייה פרנס על הציבור אי בחדא מסכתא באתריה אי בכוליה תנויה
פי' רבב, כגון קירא
המשנה בפרק ט' ממס'
לך ארון עץס) וכתוב אחד אומר ועשו
והילקוסתא הנודע בבבל אל
מקואות אלו חוצצין בכלים
בריש מתיבתא ר' שמעון ב"ל אמר י) אלו כלים האוליירין הבאין ממדינת
חלכך ונפטא וזפת וכיוצא
הזפת והמור כו'. ועל
ארון עצי שטים וגו' ע): למיטרח
הים למימרא דחיורי נינהו והאמר להו רבי ינאי לבניו בני אל תקברוני
בהם. ת"ח שנמצא רבב
ז
המרדעת חוצץ, רבן שמעון
בריפתיה. דבר שאינו יכול לטרוח
על בגדו חשוב ממשניאי
בן גמליאל אומר עד כאיסר
לא בכלים לבנים ולא בכלים שחורים לבנים שמא לא אזכה ואהיה כחתן בין
האיטלקי. כדאמר אביי
בו וחייו תלויין בו: אם יודע להשיב
התורה שאין בני אדם
אבלים שחורים שמא אזכה ואהיה כאבל בין חתנים אלא בכלים האוליירין
לשאר עמא דבירושלים.
דביקין בו שלא יתלכלך
במסכת שהוא עוסק בה ממנים אותו
מלבושם ממנו. רבד מלשון
ומשכחת דברי אביי במס'
הבאין ממדינת הים אלמא סומקי נינהו לא קשיא הא בגלימי הא בלבושי:
פרנס באתריה: ואם בכולי תנויה.
מרבדים רבדתי ערסי [וגו'],
יומא בפרק אמר להן
פי' דם יבש כדגרסינן
הממונה [דף לז] דתנן הילני
ר' ישמעאל אומר מקפלין כו': ת"ר עולת שבת בשבתו לימד על חלבי
דקאי בהא מסכת ומהדר במסכת
כ)
4
בנדה פרק תינוקת ריבדא
אמו עשתה נברשת של
הא
אחריתי: אלו כלים האוליירין. שבת שקריבין ביום הכיפורים יכול אף של יוה"כ בשבת ת"ל בשבתו דברי
דכוסילתא, אמר רמי בר
זהב על פתח ההיכל.
אבא האי ריבדא דכוסילתא
תאנא בשעה שחמה זורחת
דתנן בנאין מצד אחד היינו כלים של
רבי ישמעאל ר' עקיבא אומר עולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת
ח
ל)
עד ג' יומין לא חייץ מכאן
ניצוצות יוצאות ממנה
אוליירין בלנים שיש להם אלונטיאות
ואילך חייץ. כל תלמיד
ויודעין שהגיע זמן קרית
שקרבים ביו"ט יכול אף ביוה"כ ת"ל בשבתו כשתמצא לומר לדברי רבי
[חכמים] שנמצא דם על
שמע. מיתיבי הקורא קרית
חשובות להתעטף בהם בני אדם
ישמעאל נדרים ונדבות קריבין ביו"ט וכי איצטריך קרא ליוה"כ לדברי ר"ע
בגדו מכוער הוא שמא
שמע כו'. אמר אביי לשאר
חשובים בצאתם מן המרחץ ומקפידים
יראה ככתם. וזה הדבר אם
עמא דבירושלים.
כי ❖
על טינוף מעט. ובנאים לשון בי בני נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט וכי איצטריך קרא למישרא בי"ט אמר ר' זירא
מ)ט
סליק פרק אלו קשרים
הוא בטלית שמתכסה בה
העליונה הרי זה מכוער,
(לעיל דף לג:): למימרא דחיורי נינהו.
אבל אם הוא [בטלית]
מדמקפידין על רבב שעליהם דאילו סומקי לא מיגנו בטינוף פורתא: שמא לא אזכה. ואשב בין אותן שנדונין בגיהנם שדומין לשולי קדירה:
שמציע תחתיו, [אומרים]
פ)
רבינו חננאל (המשך)
דם מאכולת היא, איפשר
גלימי. סומקי: חלבי שבת. כגון אברי תמיד של בין הערבים קריבים במוצאי שבת והוא יום הכפורים: עולת שבת בשבתו. משמע למידרש
דלא הוה ליה טלית אחרת
דכלי אוליירין חיורי נינהו
בלא וי"ו ומשמע דעולת שבת קריבה בשבת אחרת לימד על חלבי שבת כו': יכול אף של יוה"כ בשבת ת"ל בשבתו. וי"ו מיעוטא הוא בשבתו
שהזפת מצד אחד נודע
וגנא בה. כדתניא התם
בהן, והאמר ר' ינאי לבניה
הרגה מאכולת תולה, לא
ולא בשבת אחרת: שקריבים בי"ט. שחל להיות במוצאי שבת: נדרים ונדבות. פלוגתא היא במסכת ביצה (דף יט.) ור' ישמעאל
אל תקברוני בלבנים ולא
הרגה אינה תולה, דברי ר'
סבירא ליה כמאן דאמר קריבין הלכך כיון דנדרים ונדבות שיכול להמתין ולשחטן בחול ולהקריבן נשחטים ונקרבין ביום טוב
בשחורים אלא באוליירין.
שמעון בן גמליאל, וחכ"א
אלמא סומקי נינהו. ושנינן
בין הרגה בין לא הרגה
קל וחומר בחלבי שבת שנשחטו כדרכן בזמנן וניתותרו הלכך
לא איצטריך קרא עולת שבת בשבתו אלא ליום הכפורים:
המלבושים לבנים הן כגון
תולה. ארשב"ג לדבריי אין
כי מני כסותא, והגלימא כגון
(סוף) [קץ] לדבריהם אין
מאני דמתעטפי בהו סומקי הוו. ר' (שמעון) [ישמעאל] סבר חלבין שנתותרו ביוה"כ [אין] קריבין בשבת אבל שנתותרו
סוף, לדבריי אין קץ, שאין אשה טהורה לבעלה, שאין מיטה אלא שיש עליה כמה טיפי דמים, לדבריהם אין סוף וכו'. תנן התם
במקוואות פרק ט' אילו חוצצין בכלים הזפת והמור כו' עד על המרדעת חוצץ כו'. רבב זהו ממיני זפת. הא דתני' בסיפא דהא מתניתין
מן השבת (אין) קריבין ביוה"כ, ור' עקיבא סבר לא של שבת קריבין ביוה"כ ולא של יוה"כ בשבת. וגרסינן ביומא
ר' יוסי אומר של בנאי מצד אחד חוצץ כו', פי' ר' יוחנן בנאין אילו ת"ח שעוסקין בבניינו של עולם, וקפדי על רבב שעל בגדיהן
בפרק [טרף בקלפי] א"ר אלעזר משום בר קפרא, אומר היה ר"מ איברי עולת חול שניתותרו עושה להן מערכה
לכבסו ולהוציאו כדי שלא יהו מן המשניאין, לפיכך אפילו בצד אחד נראה חוצץ, ולא עלתה לו טבילה. אבל בגדי הבורים אם עבר
וסודרן אפילו בשבת. ואמרינן למאי איצטריך אפילו בשבת, הא תנינא והיום חמש. א"ר אחא בר יעקב איצטריך,
מצד לצד חוצץ ואם לאו אינו חוצץ, וכן הלכה. וא"ר יוחנן איזהו ת"ח שמחזירין לו אבידה בטביעות עין, זה המקפיד על חלוקו
ס"ד אמינא הני מילי היכא דחל יוה"כ למיהוי אחר השבת, דחלבי שבת קריבין ביוה"כ, אבל באמצע שבת אימא לא
להופכו. וכן אמרו איזהו ת"ח שממנין אותו פרנס על הצבור, זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה. ואיזהו שבני עירו
קמ"ל. אמר רבא מאן [האי דלא] חש לקמחיה, הא בכל יום תנן. א)השתא הוא בפלוגתא דרבי ישמעאל ור"ע וכו'.
מצווין לעשות מלאכתו, מי שמניח חפציו ומתעסק בחפצי שמים. ר"ל אמר בנאין אילו אוליירין הבאים ממדינת הים. ואקשינן למימר
אמר ר' זירא
א) לכאורה תמוה דהא ר"י ור"ע לא פליגי רק בחלבי שבת אי קרבין ביוה"כ אבל בחלבי חול לית מאן דפליג ועי' תוס' שם ד"ה אבל ובמל"מ בפ"ד מהל' מעשה הקרבנות הלכה ג' ודו"ק.