ואלו
קשרים פרק
חמשה עשר
שבת
קטו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כל
כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדליקה כו'. אומר ר"ת דכולא
מותר בקניבת ירק.
דשבות לאו איסורא דאורייתא הוא אלא דרבנן
א א מיי' פ"י מהלכות ס"ת
א) רש"ל מ"ז, ב) [פי' שלא
יהא טורח במוצאי היום
הלכה ג טוש"ע יו"ד
והכא משום עגמת נפש שמתקן ואינו אוכל והרי קרוב לעינוי שרי.
האי פירקא איירי כשנפלה דליקה באותו בית או באותו חצר
א
בקניבה ותהא נפשו עגומה
סימן רפב סעיף ה:
ודווקא מן המנחה ולמעלה שהוא שואף ומצפה לעת אכילה ואיכא
דכיון שהאש שם ודאי בהול הוא ואי שרית ליה אתי לכבויי כדמפרש
ב
ג
ב ב מיי' פכ"ג מהלכות
עליו וכן מפצעין באגוזי'
ומפררין ברמונים ודוקא מן
שבת הלכה כו סמג לאוין
עגמת נפש טפי: כיון דחזי דהוו קא מחרפי. מקדימין לפני המנחה
בגמרא אבל נפלה דליקה בבית אחר מותר להציל הכל :
ד
ה
אליבא דמ"ד ניתנו לקרות בהן
המנחה ולמעלה שמאחר שהוא
סה טוש"ע או"ח סימן שלד
❖
דהשתא לאו עגמת נפש הוא: אמר
קרוב לעת האוכל דומה למי
סעיף יב:
כ"ע לא פליגי דמצילין.
להו. לאינשי ביתיה: אתא איגרתא
שיש לו פת בסלו ולא אתי
מותר בקניבת ירק ( ואמר רבי חייא בר אבא
[א]
א) [ב]
למיכל מינייהו אבל קודם
ממערבא כו'. כי היכי דלקבלו מיניה:
והשתא ספרים שלנוו מצילין דנתנו
אמר רבי יוחנן יום כיפורים שחל להיות
המנחה אסור גזרינן דילמא
מוסף תוספות
לקרות בהן משום עת לעשות לה'
אתי למיכל מינה ורש"י פי' בזה
ז
בחול) [ג] מפצעין באגוזים ומפרכסין ברימונים
הדרן עלך ואלו קשרים
שאמרו משום עגמת נפש
א. דהתם ודאי איכא
הפרו תורתך כדאמרינן בהניזקין
מן המנחה ולמעלה מפני ב) עגמת נפש דבי
בענין אחר ולא ישר בעיני עכ"ל
למגזר. תוס' הרא"ש.
כל
לא
(גיטין ס.): ניתנו לקרות בהן.
כתבי הקדש. כגון תורה
בעל המאור], ג) [תוספ'
ב. באותו בית שהוא מציל
רב יהודה מקנבי כרבא דבי רבה גרדי קארי
פי"ד], ד) [מס' סופרים פ"ה
ממנו. תוס' הרא"ש. ג. על
נביאים וכתובים ולא תימא
פירש רש"י דהיינו רבן שמעון בן
הט"ו], ה) [בתוספתא אי' ר'
ממונו. תוס' הרא"ש.
כיון דחזא דהוו קא מחרפי אמר להו אתא
תורה לחוד הוא דשרי למיטרח ולאצולי
גמליאל דפליג במתניתין בפ"ק
יוחנן בן ניזוף], ו) ס"א
ד. הסמוכה לה, שאדם
איגרתא ממערבא משמיה דר' יוחנן דאסיר:
מתאבדין, ז) [דף קטז:],
מתיירא שמא תתפשט
ולא שאר ספרים: מצילין אותן.
דמגילה (דף ח:) דאף ספרים לא
ח) [לקמן קיז.], ט) [צ"ל
הדליקה לתוכו, הואיל
התירו שיכתבו אלא יוונית ופירש
כדקתני לקמן ז) למבוי שאינו מפולש
הדרן עלך ואלו קשרים
רשב"ג], י) [וע"ע תוס'
ואין הדליקה לשם עדיין.
מגילה כא: ד"ה ובמגילה
הרב פור"ת דהיינו טעמא כיון דלא
וטירחא בעלמא הוא דשרי (ד) בה
מאירי. לא בהילי כולי
ותוס' ב"ק ג: ד"ה
האי, לא גזרו בהן. רא"ש
כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדליקה
❖
וחסרון עירוב כדמפרש בגמראח): בין
ניתנו ליכתב אסור לקרות בהן משום
כדמתרגם],
סימן ג'. ה. למקום שעירבו
שקורין בהן. כגון נביאים שמפטירין בהן
דדברים שבכתב אסור לאומרן בעל
שאין כאן חשש שמא יבא
בין שקורין בהן ובין שאין קורין בהן
לכבות. מאירי. ו. שאנו
בשבת בבית הכנסת: בין שאין קורין
פה וקשה דאין זה אי אתה רשאי
(א) אע"פ שכתובים בכל לשון א טעונים גניזה
כותבין תורה שבע"פ וכו',
הגהות הב"ח
בהן. כגון כתובים. ורבינו הלוי אמר
לאומרו בעל פה כיון שאינו אומרו
כולם הם פירושי המצוות
ומפני מה אין קורין בהם מפני ביטול בית
(א) במשנה ואע"פ
ועיקרי תורה. רא"ש סימן
בלשון הקדש אלא באותו לשון כשהן
דאפי' יחידים אין קורין בהן כדקתני
המדרש: גמ' איתמר ב היו כתובים תרגום
שכתובין: (ב) גמ' ואע"פ
א'. ז. דכיון דלא אפשר.
❖
כתובין דהא שרי למימר בעל פה רא"ש סימן א'.
טעמא משום ביטול בית המדרש
כו' ואע"פ כו' ולא ניתנו:
או בכל לשון רב הונא אמר אין מצילין אותן תרגום $ כדמתרגם רב יוסף:
(ג) שם תרגום ובכל לשון:
דמשכי לבא ובשבת היו דורשין
(ד) רש"י ד"ה מצילין וכו'
עילמית
מפני הדליקה ורב חסדא אמר מצילין אותן
יוונית. אומר ר"י
דרשה לבעלי בתים שעסוקין במלאכה
דשרי בהו וחסרון: (ה) ד"ה
רבינו חננאל
ומקק שלהן וכו' רקבובית.
כל ימות החול ובתוך הדרשה היו
דאתיא כרבי יהודה
מפני הדליקה אליבא דמאן דאמר ניתנו לקרות
נ"ב עי' לעיל דף צ ע"א:
ואם חל להיות בחול
מורין להן הלכות איסור והיתר וטוב
דאסר שאר ספרים לכתוב יוונית ולא
בהן דכולי עלמא לא פליגי דמצילין כי פליגי
(ו) תוס' ד"ה ובידו וכו'
מפצעין באגוזים ומפרכין
להן לשמוע מלקרות בכתובים:
התיר אלא בס"ת בלבד אבל רבנן
ובהלל ובמגילה אפילו
ברימונים ומותר בקניבת
אליבא דמאן דאמר לא ניתנו לקרות בהן רב
עשרה: (ז) בא"ד ודלא
ירק מן המנחה ולמעלה,
ואע"פ שכתובין בכל לשון. ואיכא
שרו אף בשאר ספרים כדאמר בפ"ק
הונא אמר אין מצילין דהא לא ניתנו לקרות
כאומרים. נ"ב כלומר אבל
אבל [משום] מיגדר
למאן דאמר לקמן לא ניתנו לקרות
דמגילה (דף ט.):
קודם זה לא נעשה בימי
[מילתא] אסרוהו.
בהן רב חסדא אמר מצילין משום בזיון כתבי
ובידו ספר איוב תרגום. משמע
הדרן עלך ואילו קשרין
התנאים ולא גרסי ועשרה
בהן מצילין אותן: טעונין גניזה.
פרק ששה עשר
מתרגמין וכמו שפירש"י
הקדש תנן כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני
אסור להניחן במקום הפקר ובגמרא
שבימי התנאים כבר נעשה תרגום
במגילה אלא כבר נעשה בימי
כל כתבי הקודש מצילין
❖
הדליקה בין שקורין בהן בין שאין קורין בהן
התנאים כמו שמוכח הכא:
אותן מפני הדליקה בין
מתרץ לה. ורבותי פירשו דהאי בכל
כתובים וכן תניא במגילה (דף כא:)
שקורין בהן בין שאין
(ב) אע"פ שכתובין בכל לשון מאי לאו שקורין
לשון דקאמר אכתובים קאי ולא
(ו) במגילה ובהלל אפילו עשרה קורין
קורין בהן. פירוש קורין
בהן נביאים ושאין קורין בהן כתובים אע"פ
בהן, בצבור, תורה הפרשה
אנביאים ומדומה אני מפני שמצינו
ועשרה מתרגמין מה שאין כן בתורה
גליון הש"ס
בתורה ואפטרתא בנביאים,
ביונתן בן עוזיאל שאמרו תרגום הן
אע"פ שיונתן לא עשאו מ"מ שוב נעשה
שכתובין בכל לשון דלא ניתנו לקרות בהן
תוס' ד"ה לא ניתנו.
ושאין קורין בהן בצבור,
מפרשין כך ואני אומר אף בנביאים
כדמתרגם ר"י. עיין בב"ק דף
בימי התנאים ודלא כאומרים דתרגום
כתיבי. איתמר היו כתובין
(ז)
וקתני מצילין ותיובתא דרב הונא אמר לך
ג ע"ב בתוס' ד"ה
תרגום ובכל לשון, רב
❖
של כתובים רב יוסף עשאו י):
אם אמר יונתן לא כתבו ולא ניתנו
רב הונא ותסברא אימא סיפא טעונין גניזה
כדמתרגם:
הונא אמר אין מצילין אותן
ליכתב והכי מפרש במסכת מגילה
מפני הדליקה, רב חסדא
השתא אצולי מצילינן גניזה מיבעי אלא רב הונא מתרץ לטעמיה ורב
אמר מצילין. ובכתבי
ומאן דאסר בכולהו אסר בר
(דף ט.)
הקדש שמתורגמין בלשון
הגהות הגר"א
חסדא מתרץ לטעמיה רב הונא מתרץ לטעמיה בין שקורין בהם
מס"ת יוונית משום מעשה דתלמי
אחר בין בכתב עברי בין
נביאים ובין שאין קורין בהם כתובים במה דברים אמורים שכתובין
[א] גמ' מותר. צ"ל אסור:
בכתב אחר, ר' יוסי אומר
המלך ולא מפליג התם בין נביאים
[ב] שם (ואמר רחב"א
לא ניתנו לקרות בהן, דא"ר
בלשון הקדש אבל בכל לשון אין מצילין ואפילו הכי גניזה בעו רב
לכתובים: מפני בטול בית המדרש.
אר"י) תא"מ: [ג] שם בחול.
יוסי מעשה באבא חלפתא
נ"ב מותר כן הוא גירסת
חסדא מתרץ לטעמיה בין שקורין בהן נביאים ובין שאין קורין בהן כתובים אע"פ
שהלך אצל רבן גמליאל
שהיה קבוע בשבת כדפרישית לעיל:
הרמב"ם ומ"מ (ועמ"ש
לטבריא ומצאו יושב על
גמ' איתמר היו כתובין תרגום.
שכתובין בכל לשון נמי מצילין והכי קאמר ומקק שלהן טעונין גניזה מיתיבי
רבינו בא"ח סימן תרי"א
שולחנו של יוחנן בן הנזוף
סק"ד):
אכתובים קאמר. ול"נ אכל כתבי
ובידו ספר איוב תרגום.
היו כתובים תרגום וכל לשון מצילין אותן מפני הדליקה תיובתא דרב הונא
(ג)
א"ל רבי זכור אני את
הקדש קאי: אליבא דמאן דאמר
אמר לך רב הונא האי תנא סבר ניתנו לקרות בהן ת"ש היו כתובין גיפטית מדית
רבן גמליאל אבי אביך
ניתנו לקרות בהן. מותר לקרות
שהיה עומד ע"ג מעלה בהר
עיברית עילמית יוונית אע"פ שלא ניתנו לקרות בהן מצילין אותן מפני הדליקה
הבית, והביאו לפניו ספר
בכתבי הקדש הכתובין בכל לשון
איוב תרגום ואמר לבנאי
תיובתא דרב הונא אמר לך רב הונא תנאי היא דתניא ג) היו כתובין תרגום
במסכת מגילה (דף ח:) ואין בין ספרים
שקעהו תחת הנדבך, אף
ובכל לשון מצילין אותן מפני הדליקה ר' יוסי אומר אין מצילין אותן מפני
הוא צוה עליו וגנזו. ור' נמי
ותפילין ומזוזות אלא שהספרים
הכי קאמר מניחו במקום
הדליקה אמר ר' יוסי מעשה באבא חלפתא שהלך אצל רבן גמליאל בריבי
נכתבין בכל לשון: לא ניתנו. (רבן
ד)
ט)
התורפה והן כלים מאליהן.
לטבריא ומצאו שהי' יושב על שלחנו של (יוחנן הנזוף) ובידו ספר איוב תרגום
ולפום הכי תנא ר' יוסי אין
גמליאל) פליג עלה ואמר אף ספרים
ה)
מצילין אותן.
לא התירו שיכתבו אלא יוונית: ואע"פ
והוא קורא בו אמר לו זכור אני ברבן גמליאל אבי אביך שהיה עומד ע"ג מעלה
שכתובין בכל לשון. ולא ניתנו לקרות
בהר הבית והביאו לפניו ספר איוב תרגום ואמר לבנאי שקעהו תחת הנדבך
דמדקאמר אף על פי מכלל דלא
אף הוא צוה עליו וגנזו ר' יוסי ברבי יהודה אומר עריבה של טיט כפו עליו
ניתנו לקרות בהן דאי ניתנו מאי
אמר רבי שתי תשובות בדבר חדא וכי טיט בהר הבית מנין ועוד וכי מותר
גריעותייהו: אימא סיפא. לדידך
לאבדן ביד אלא מניחן במקום התורפה והן ו) מרקיבין מאליהן מאן תנאי
דאמרת אע"פ שכתובין בכל לשון
אילימא
אמצילין קאי אימא סיפא על כרחיך
מילתא באנפיה נפשיה הוא וטעונין גניזה בחול פשיטא השתא בשבת מצילינן להו גניזה בחול מיבעיא: ואפילו הכי בעו גניזה.
ודקתני ואע"פ שכתובין בכל לשון לאו אהצלה קאי אלא אטעונין גניזה והכי קאמר אף על פי שכתובים בכל לשון ובשבת אין מצילין
אותן בחול מיהא טעונין גניזה: ומקק שלהם. אם בלו ונעשו רקבון אף המקק רקבובית (ה) של אכילת התולעים טעונין גניזה:
עברית. כתב של עבר הנהר: אבא חלפתא. אבא של רבי יוסי חלפתא שמו: רבן גמליאל בריבי. לא שהיה בנו של רבי אלא
אדם גדול קרי בריבי: רבן גמליאל אבי אביך. הוא רבן גמליאל הזקן ורבן גמליאל שהיה בדורו של חלפתא הוא אבי אביו של רבינו
הקדוש: על גב מעלה בהר הבית. שבהר הבית היו מעלות כשהוא הולך וגבוה כדתנן במסכת מדות (פ"ב מ"ג): נדבך. שורת
אבני הבנין: טיט בהר הבית מנין. וכי בטיט היו בונין והלא בטרכסיד היו בונים חול וסיד מעורבין וטיט לא הוי אלא עפר ומים:
התורפה. גלוי והפקר: מאן תנאי.
דקאמר רב הונא לעיל תנאי
היא מאן מהני תנאי
קאי כרב חסדא
ומאן כרב הונא:
אילימא