כל
כתבי פרק ששה עשר שבת
קטז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פורענות
ראשונה ויסעו וא"ר חנינא שסרו מאחרי השם.
שאין זה מקומה. שאינה ראויה לכאן דלאו בהילכות מסעות משתעי
ח א מיי' פכ"ג מהלכות
א) [צ"ל נחמני], ב) [תענית
כט.], ג) ידים פ"ג מ"ד ע"ש,
שבת הלכה כז טוש"ע
לעיל מינה אלא בדגלים היתה ראויה ליכתב בפרשת במדבר סיני:
$ פי' בקונטרס שמאז התחילו לשאול בשר ואומר
ד) [תוספת' פי"ד], ה) [לעיל
או"ח סימן שלד סעיף כ:
לא מן השם הוא זה. לא זה השם של טעמי הסימניות דמקומה
ר"י דאין נ"ל כן אלא פורענות ראשונה כדאמר במדרש (ילמדנו)
ט ב מיי' פ"ט מהלכות שאר
יז.] [זבחים יג.], ו) [סוכה נג:
נדרים סו: מכות יא. חולין
אבות הטומאות הלכה ו:
הוא דפרשה זו בתחלת מסע שנסעו
מהר סיני י) איירי כדכתיב
ויסעו שנסעו מהר סיני דרך שלשת ימים כתינוק היוצא מבית
י ג ד מיי' פ"ו מהלכות
קמא.], ז) [לעיל קיג. וש"נ],
לעיל מיניה (ג) ויהי בחדש השני בשנה
הספר שבורח לו והולך לו כך היו
ח) רבי מאיר קרי ליה און גליון
יסודי התורה הלכה ח
השנית בעשרים לחדש נעלה הענן
בורחים מהר סיני דרך שלשת ימים
רבי יוחנן קרי ליה עון גליון.
ופ"א מהלכות תפילין הלכה
שאין זה מקומה ר' אומר לא מן השם הוא
חסרונות הש"ס, ט) [פירוש
יג טור שו"ע או"ח סימן שלד
וגו' כ): ז' ספרי תורה. דפרשה זו
לפי שלמדו הרבה תורה בסיניא אמר
זה אלא מפני שספר חשוב הוא בפני עצמו
חוזה בכוכבי' ערוך], י) בס"י
סעיף כא וטור שו"ע יו"ד
ספר לעצמו נמצא שלמעלה ספר
הקב"ה נסמוך פורענות לפורענות
סימן רפא סעיף א:
דאיירי לעיל מיניה,
(ד)
כמאן אזלא הא דא"ר שמואל בר נחמן א"ר
א)
יא ה טוש"ע יו"ד סימן קנז
כ) [במדבר י], ל) בס"א:
לעצמו [ושלמטה ספר לעצמו] הואיל
לאו אלא נפסוק פרשת ויהי בנסוע
❖
משומדים, מ) בס"א:
יונתן 1 חצבה עמודיה שבעה אלו שבעה
סעיף ג:
ספרי
מינין כו' א"ר
וזה מקומה נמצא ספר וידבר נחלק
הארון ע):
הגלחים, נ) ר' מאיר קרי.
ספרי תורה כמאן כר' מאן תנא דפליג עליה
לספרי המינין און גליון לפי
טרפון כו'. אומר ר"י דמיירי בנמצאו
לג' ספרים: עתידה פרשה זו. לעתיד
שהם קורין אותם אונגיל"א.
לעזי רש"י
דר' רשב"ג הוא דתניא רשב"ג אומר עתידה
שיהו כל הפורעניות בטלין ולא ידאגו
ביד מינין דאי כתבן מין הא אמר
חסרונות הש"ס, ס) [ובע"ז
פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה
דף נד. פירש רש"י פילוסופין
אונגיל"א (בחסרונות
לפורענות ויצר הרע בטל: מאחרי
בפרק השולח (גיטין דף מה:) נמצא ביד
חכמי האומות], ע) [עי'
הש"ס) [איונגילי"ש].
❖
❖
ה'. בתוך ג' ימים למסעם התאוו
ולמה כתבה כאן כדי להפסיק בין פורענות
מין יגנז כתבו מין ישרף ודוחק
תוי"ט פ"ה דאבות משנה ד],
יסוד של נוצרים
לומר דאתי כר"ט ודלא כרבנן
האספסוף תאוה להתרעם על הבשר
ראשונה לפורענות שנייה פורענות שנייה
כדי למרוד בהקב"ה: הגליונין.
ורבי יוסי:
מאי היא ויהי העם כמתאוננים פורענות
תורה אור השלם
מוסף תוספות
2
כך אין מצילין אותן לא מן המים
קלפים חלקים. וקס"ד השתא דבכל
ראשונה ויסעו מהר ה' וא"ר חמא בר'
ב)
3
1 חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ
א. אמרו 'שלא ירבה עלינו
כו'. דלא תימא דוקא מן
צדדין שיהו חלקים קמיבעיא ליה כגון
מצוות'. מאירי. וזהו
חנינא שסרו מאחרי ה' והיכן מקומה אמר
חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה:
חלק שלמעלה ושלמטה ושנמחק כתבו
הדליקה אין מצילין משום דאי שרית
'ויסעו מהר ה'', שהיה
משלי ט א
רב אשי בדגלים $ איבעיא להו הגליונין של
2 וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע
מחשבתם להסיע עצמן
ונעשה חלק: בלה שאני. דכיון שבלה
ליה אתי לכבויי אלא אפילו היכא
משם מפני שהוא הר ה'.
בְּאָזְנֵי יְיָ וַיִּשְׁמַע יְיָ וַיִּחַר אַפּוֹ
❖
ס"ת מצילין אותן מפני הדליקה או אין
אף הגליון בטל וכי מיבעיא ליה
דליכא למיגזר מידי אסור לטלטלן
א
רמב"ן עה"ת במדבר י', ל"ה.
וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְיָ וַתֹּאכַל
מצילין אותן מפני הדליקה ת"ש ס"ת שבלה
שהגליונין קיימים אלא שהכתב הלך:
ולהוציאן והך סיפא כרבנן דלרבי
בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה:
במדבר יא א
ותיפוק ליה משום גליון דידיה. דהיינו
טרפון לא איצטריך:
אם יש בו ללקט שמונים וחמש אותיות כגון
3 וַיִּסְעוּ מֵהַר יְיָ דֶּרֶךְ
רב נסים גאון
פילוסופא. מין כדפי' בקונטרס
כל הספר תורה: מקום הכתב.
שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית יְיָ
פרשת ויהי בנסוע הארון מצילין ואם לאו
פרק ששה עשר כל
נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת
שנמחק: לא מבעיא לי. דודאי
ורבינו שמע [מיהודי כתבי הקודש
אין מצילין ואמאי תיפוק ליה משום גיליון
יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה:
מיגרע גרע דכי קדיש מעיקרא לאו
אחד שבא מארץ יון ואמר] דבלשון
כמאן אזל הא דא"ר
במדבר י לג
דידיה בלה שאני ת"ש ס"ת שנמחק אם יש
4 וְאַחַר הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה
שמואל בר נחמני חצבה
לשם גליון חלק קדיש אלא אדעתא
יון פלוספוס הוא דוד החכמה
עמודיה שבעה אלו ז'
שַׂמְתְּ זִכְרוֹנֵךְ כִּי מֵאִתִּי
בו ללקט שמונים וחמש אותיות כגון פרשת
דכתב וכיון דאזל ליה כתב פקע
ואית דגרסי פילא סבא והוא לשון
(חומשי) [ספרי] תורה
גִּלִּית וַתַּעֲלִי הִרְחַבְתְּ
ויהי בנסוע הארון מצילין ואם לאו אין מצילין
כמאן כר'. דר' סבר ויהי
מִשְׁכָּבֵךְ וַתִּכְרָת לָךְ מֵהֶם
מקדושתיה: של מעלה ומטה. דמתחלה
לצון שחוק כדאמר באיכה רבתי דפלי
בנסוע הארון ספר בפני
אָהַבְתְּ מִשְׁכָּבָם יָד חָזִית:
ואמאי תיפוק ליה משום גיליון דידיה מקום
לשם חלק קדיש והשתא כשנמחק כתב
ביהודאי פירוש ששחק ונתלוצץ:
עצמו. א"כ על דעת ר'
ישעיהו נז ח
5 הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְיָ אֶשְׂנָא
מתחילת ספר וידבר עד
הספר נמי חלק הוא: ה"ג ותיפוק
הכתב לא קמיבעיא לי דכי קדוש אגב כתב
ושמואל
ויהי בנסוע הארון ספר
וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט:
❖
ליה משום ההוא דגייז ושדי. והכי
הוא דקדוש אזל כתב אזלא לה קדושתיה כי קמיבעיא לי של מעלה
בפני עצמו, ופרשת ויהי
תהלים קלט כא
בנסוע הארון ספר בפני
פירושא ותיפוק ליה דאע"ג דאין בו
ושל מטה שבין פרשה לפרשה שבין דף לדף שבתחלת הספר
עצמו, ומן שם עד סוף
כדי ללקט פ"ה אותיות הוה ליה למיתני
ספר וידבר ספר בפני עצמו.
שבסוף הספר ותיפוק ליה משום ההוא $ דגייז ושדי ת"ש הגליונין
הגהות הב"ח
ג) ב
בברייתא מצילין משום ההוא ריוח של
נחלק ספר וידבר לג' ספרים,
של מעלה ושל מטה שבין פרשה לפרשה שבין דף לדף שבתחלת
(א) גמ' דספרי מינין (השתא
הרי ג' ספרי וידבר עם ד'
מעלה ומטה אלא לאו פשוט מיניה דאין
ספרי וכו' מבעיא תא"מ)
ספרים הנשארים יהיו הכל
הספר שבסוף הספר מטמאין את הידים דילמא אגב ס"ת שאני ת"ש
מצילין. ומשני דגייז ושדי שנחתכו
ונ"ב גי' רש"י וספרי מינין
ז'. ובבראשי' דר' אושעיא
גופייהו מצילין: (ב) שם
ג הגיליונין וספרי מינין אין מצילין אותן מפני הדליקה אלא נשרפין במקומן
בפרשת אלה תולדות יצחק
הגליונים ולא נשתייר בו אלא מקום
בעי מיניה רב יוסף:
תניא כוותיה
[פרשה סד]
הן ואזכרותיהן מאי לאו גליונין דספר תורה לא גליונין דספרי מינין
הכתב: שבתחלת הספר ושבסוף
(ג) רש"י ד"ה לא מן השם
ויקרא אותה שבעה כנגד
וכו' כדכתיב לעיל מיניה ויהי
ספר וידבר שהוא משלים
הספר. שכולן היו כתובין כמגילה
(א) השתא ספרי מינין גופייהו אין מצילין גליונין מבעיא הכי קאמר וספרי
בשנה השנית בחדש
ז' ספרי תורה. והלא ה'
כס"ת ואמרי' בב"ב בפ"ק (דף יג:)
מינין הרי הן כגליונים גופא הגליונים וספרי מינין אין מצילין אותם
השני בעשרים בחדש:
הם. אלא בר קפרא עבד מן
ד)
(ד) תוס' ד"ה פורעניות וכו'
ספר וידבר עד ויהי בנסוע
ראשו כדי לגול עמוד סופו כדי לגול
מפני הדליקה רבי יוסי אומר בחול קודר את האזכרות שבהן וגונזן והשאר
אמר הקב"ה לא נסמוך
הארון ספר בפני עצמו,
❖
היקף להקיף כל הכרך: מטמא את
פורענות לפורענות אלא:
ויהי בנסע הארון ספר בפני
שורפן א"ר טרפון ה)$אקפח את בני דשאם יבאו לידי שאני אשרוף אותם ואת
הידים. אם נגע בו ונגע בתרומה
עצמו, מן תמן ועד סיפיה
האזכרות שבהן ה שאפי' אדם רודף אחריו להורגו ונחש רץ להכישו נכנס
דספרא ספר בפני עצמו.
פוסלה דמגזירת י"ח דבר היא (לעיל
בי נצרפי, מן בתי ע"ז.
גליון הש"ס
לבית ע"ז ואין נכנס לבתיהן של אלו שהללו מכירין וכופרין והללו אין
דף יד.): דילמא אגב ס"ת. שלא
ומשכחת במסכת עירובין
גמ' איבעיא להו הגליונין.
בפרק חלון [דף פ] ובמסכת
מכירין וכופרין ועליהן הכתוב אומר [ו]אחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך א"ר
נמחק כתב הספר אלא כולו קיים
4
עי' מגילה דף לב ע"א תוס'
ע"ז בפרק כל הצלמין [דף
ישמעאל ק"ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב
וזה נגע בגליונים וכי מבעיא לן
ד"ה הלוחות: שם דגייז
מח] אי זו היא אשירה
ו)
ושדי. עי' תשובות זכרון יוסף
סתם, אמר רב כל שכומרין
בנמחק הספר ואין כאן קדושה אלא
בקדושה ימחה על המים הללו שמטילין קנאה ואיבה ותחרות בין ישראל
סימן יא ויב: שם אקפח את
משמרין אותה ואין טועמין
משום גליון ששמשו בעודו קיים: ספרי
בני. לעיל דף יז ע"א זבחים
מפירותיה, ושמואל אמר
לאביהן שבשמים על אחת כמה וכמה ועליהם אמר דוד 5 הלא משנאיך ה'
דף יג ע"ב: שם לא אזיל
כגון דאמרי הני תמרי נינהו
מינין. משרתיםל) לע"ז וכתבו להן תורה
אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי וכשם
לבי אבידן. עי' ע"ז דף יז
לשיכרא דבי ניצרופי ושתו
❖
נביאים וכתובים כתב אשורית ולשון
ע"א תוס' ד"ה הרחק:
ליה ביום אידם.
שאין מצילין אותן מפני הדליקה כך אין מצילין אותן לא מן המפולת ולא מן
רש"י בד"ה פילוסופא מין.
הקודש: וספרי המינין גופייהו
עי' מס' ד"א רבה פ"ה:
המים ולא מדבר המאבדן בעי מיניה (ב) יוסף בר חנין מר' אבהו הני ספרי דבי
מצילין. בתמיה: ספרי המינין הרי
תוס' ד"ה פורענות פי'
רבינו חננאל
אבידן מצילין אותן מפני הדליקה או אין מצילין אין ולאו ורפיא בידיה רב
הן כגליונים. כקלפים חלקים שלא
ז)
עי' תוי"ט פ"ה
בקונטרס.
❖
מ"ד דאבות:
גליונים של ס"ת. איבעיא
$לא אזיל לבי אבידן וכ"ש לבי נצרפי שמואל לבי נצרפי לא אזיל לבי אבידן
נכתב בהם מעולם: קודר. חותך
אם מצילין אותן, ולא
חתיכות הקלף מקום השם: שאפי'
אזיל אמרו ליה לרבא מ"ט לא אתית לבי אבידן אמר להו דיקלא פלניא איכא
איפשיטא. ס"ת שנמחק
מקום המחק אין בו קדושה,
מוסף רש"י
רודף אדם להורגו. על עצמו
באורחא וקשי לי ניעקריה דוכתיה קשי לי מר בר יוסף אמר אנא מינייהו אנא
דאמרינן כי קדוש היכא
קאמר: שהללו.
נכרים העובדים
אקפח. אקברם, לשון חיתוך
דאיכא כתב, ליכא כתב לא
ולא מסתפינא מינייהו זימנא חדא אזיל בעו לסכוניה ח) אימא שלום דביתהו
וקיצור (לעיל יז.). לעשות
קדוש. ומשום דאית טעותא
ע"ז אינן מכירין שהרי בכך
דרבי אליעזר אחתיה דרבן גמליאל הואי הוה ההוא פילוסופא בשבבותיה
שלום בין איש לאשתו.
בנוסחאות בהא שמעתא
ט)
גדלו וכך למדום אבותם: ואחר
לבדוק את הסוטה ואם
כתבנא כולה. ת"ש ס"ת
דהוה שבלה אם יש בו ללקט פ"ה
טהורה היא יהא שלום ביניהם
הדלת והמזוזה שמת זכרונך. זכרון
(סוכה נג:). שמי שנכתב
אותיות מצילין אותו ואם
הוא בידך ואינה שכחה לך אלא שהשלכת אותי אחרי הדלת: כך אין מצילין אותן. אפי' בחול: דבי אבידן. ספרים שכתבו להם המינין מ)
בקדושה. שכתב במגילה יתן
לאו אין מצילין. ותיפוק ליה
להתווכח עם ישראל ומקום שמתווכחים שם קרי ליה בי אבידן: אין ולא. זימנין אמר ליה אין זימנין א"ל לא: לבי נצרפי. ע"ז וכך שמה: וקשה
ה' אותך וגו', כדכתיב
משום גליון, בלה שאני.
(במדבר ה) וכתב את האלות
כלומר אם מצילין מפני
לי. ששורשן נעשו גבשושית ולדחותם בקש בא: אמרי ליה ניעקריה קשה לי דוכתיה. שתהא שם גומא אי נמי נסיתיו וקשה לי ריחו. וכל זה
האלה (סוכה שם). ימחה על
הגליונין לא הוה צריך
שהיו מתייראין רב ורבא מלכת לבי אבידן שמא מתוך שיתווכחו יעמדו עליהם ויהרגום: מינייהו אנא. מכירי הם: נ) פילוסופא. ס) מין $:
המים. דכתיב בסוטה ומחה
לדקדוקי בתר פ"ה אותיות.
אל מי המרים, והרבה אזכרות
ושנינן בלה שאני, מכלל כי
דהוה אם לא בלה מצילין אותו
בפרשה ואפ"ה כתיב ומחה
כו' (מכות יא. וכעי"ז חולין קמא.). אין ולאו ורפיא בידיה. רפויה היתה התשובה בפיו אם לאסור אם להתיר (לעיל קיג.) או: לא היה מפני הגליונין אע"פ שאין בו ללקט פ"ה אותיות. ת"ש ס"ת שנמחק אם יש בו כדי ללקט פ"ה אותיות מצילין אותו ואם לאו אין
מחזיק בדבריו לא לאיסור ולא להיתר, פעמים שאמר הן ופעמים שאמר לאו, ורפיא בידיה ולא היתה מוחזקת הוראה זו בידו (קדושין מצילין אותו. ושנינן נמחק לא קא מיבעיא לן, דכי קדוש כי איכא כתב, כי ליכא כתב לא קדוש, כי קא מיבעיא לי גליונות של
סה. וכעי"ז ב"מ יד:).
מעלה ושל מטה ושבין דף לדף ושבין פרשה לפרשה שבתחילת הספר ושבסופו מאי (טעמא). ת"ש גליונים של מעלה ושל מטה
שבין דף לדף שבין פרשה לפרשה שבתחלת הספר ושבסופו מטמאין את הידים. ומשנינן דילמא כי חשיבי אגב ס"ת, אבל גליונים
דלא מטמו את הידים לאו כוותיה אינון. וכיון דבעיא זו לא איפשיטא, מחמרינן בבזיון כתבי קדש ומצילין אותן הגליונין מפני הדליקה בשבת. ותוב מהא דתניא הגליונין וספרי המינין אין מצילין אותן מפני הדליקה, מיגו דדחינן ומוקמינן לה גליונין של ספרי
מינין. ואקשינן מכלל דספרי מינין גופיהן מצילין. ושנינן הכי, ספרי מינין הרי הן כגליונין, כלומר כשם שהגליונין שאין כתיבה עליהן אין להן כבוד ואין מצילין אותן, כך ספרי מינין, מכלל שהגליונין של ס"ת מצילין אותן. והני ספרי מינין, ספרי תורה שכתבן
מין אינון, דקי"ל כר"נ דאמר נקיטינן ס"ת שכתבו מין ישרף, כתבו גוי יגנז, נמצא ביד מין יגנז, ביד דגוי אמרי לה יגנז ואמרי לה קורין בו. אבל הספרים שחיברו אותן המינין דברי הכל ישרפו, דהא כתבי קדש שכתובין תרגום איפליגו בהן אם מצילין אותן
מפני הדליקה אי לא, ספרי מינין מיבעיא. ואלו פ"ה אותיות כנגד פרשת ויהי בנסוע הארון, ופרשה זו ויהי בנסוע הארון ספר בפני עצמו הוא, ומקומו בדגלים ולמה נכתב כאן, להפסיק בין פורענות ראשונה שהיא ויסעו מהר ה' וגו' לפורענות שנייה שהיא ויהי
העם כמתאוננים וגו'. ספרי דבי אבידן. חצר ידועה למלכים ויש בה ספרי חכמות מכל אומה ויש בה ספרי תורה (קדש) ונביאים וכתובים כתובים בלשה"ק. ומפני שאינו ידוע מי כתבן או ישראל או זולתן, אמרו על ר' אבהו שהיה הדבר רפיא בידיה להורות
עליהן להצילן או לא. וזה [בי] אבידן היו מתקבצין שם חכמים ונבונים מכל אומה ונושאין ונותנין בדברי חכמה. וכן בי נצרפי, מיהו בבי נצרפי היתה שם ע"ז, דגרסינן בע"ז איזו היא אשירה סתם, אמר שמואל כגון דאמרי הני תמרי נהווין לשכרא דבי נצרפי
ושתו ליה ביום אידם. אמר אמימר אמרו לי סבי (דשם בריתא) [דפומבדיתא] הילכתא כשמואל. והני מילי הנצריים שהיו באותו זמן הן, שעד אותה שעה לא טוכסין להן הטכסיסין שהן עכשיו בידיהן אלא כתועין היו, יש מהן שומרין התורה ויש מהן שאינן
שומרין, וכולן קוראין אותה, ויש מי שהיה קוראה בלשה"ק.