קטז:
כל
כתבי פרק
ששה עשר שבת
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ושמואל
דאמר כר' נחמיה. ולא פליג אדרב דשפיר מודה
דהוה שקיל שמא דלא מקבל שוחדא.
היה מוציא עליו שם שאינו
יב א מיי' פכ"ג מהל' שבת
א) בספרים ישנים איתא אלא,
ב) [היינו הפטרה עי' תוס'
הלכה יט סמג לאוין סה:
מקבל שוחד מבעלי דינין הבאין לפניו והיה מקבלו בסתר: א"ל.
דלמתני' דמפרש טעמא מפני ביטול בית המדרש קורין
יג ב מיי' שם הלכה כח סמג
לעיל כד. ד"ה שאלמלא וכו'
פילוספא לר"ג מיומא דגליתון כו': שפילית. כל סוף הדבר הוא
שלא בזמן בית המדרש אלא בא לומר דר' נחמיה פליג עלה דמתני':
וכ"כ תוספות להדיא במגילה
שם טוש"ע או"ח סימן
וכ"ש בשטרי הדיוטות. פירש בקונטרס איגרות ותימה דנהגו
כא. ד"ה ואין מפטירין],
שלד סעיף טו טז:
שפילית לסיפיה: נהור נהורך כשרגא.
תחתית שלו ושייך למימר
יד ג מיי' שם הלכה כו
ג) [תוספ' פי"ד מ"ס פט"ו
הנהר אורך כשרגא. רמזה שנתנה לו
העולם לקרות בכתב
הלכה ג ע"ש], ד) לקמן קלג:
טור שו"ע שם סעיף
מנורה בשוחד: אמר לו ר"ג אתא
ואיגרות השלוחים ממקום למקום
יז יח:
מנחות סג: [תוספ' דפסחי'
דהוה שקיל שמא דלא מקבל שוחדא בעו
טו ד מיי' פ"א מהלכות
פ"ד], ה) [זבחים פה:],
❖
חמרא ובטשא. דחפתו לארץ כלומר
ולטלטלן ודאי שרי דהא ראויין לצור
לאחוכי ביה אעיילא ליה שרגא דדהבא
ו) [צ"ל כל פעל], ז) גי' רש"ל,
ק"פ הלכה טז:
ע"פ צלוחית ונראה לר"י דלא קרי
אני נצחתי בשוחד [והכל כדי שישמעו
ח) גי' רש"ל, ט) [לעיל לב.],
ז)
ואזול לקמיה אמרה ליה בעינא דניפלגי לי
❖
י) [רש"ל], כ) [דף קמט.],
שטרי הדיוטות אלא שטרי חובות
המתאספים שם נבלותו ומי הוא]:
בנכסי דבי נשי אמר להו פלוגו א"ל כתיב
תורה אור השלם
בזמן בית המדרש. קודם אכילה היו
וכיוצא בהן אבל איגרות שרי דפעמים
לן במקום ברא ברתא לא תירות א"ל מן
1 כֹּל פָּעַל יְיָ לַמַּעֲנֵהוּ וְגַם
הגהות הב"ח
דורשים: שלא בזמן בית המדרש.
שיש בהן פקוח נפש ואפי' יודע שאין
רָשָׁע לְיוֹם רָעָה:
יומא דגליתון מארעכון איתנטלית אורייתא
❖
בו פקוח נפש מתיר ר"ת דלא הוי
לאחר אכילה לא דרשו משום שכרות:
(א) רש"י ד"ה בתרתי פליגי
משלי טז ד
דמשה ואיתיהיבת ספרא אחריתי וכתיב
וכו' דלאו בר טלטול הוא
פסקי סדרא בכתובים. ח)[היו רגילים
שטרי הדיוטות כיון שאין צריך למה
הס"ד ואחר כך מ"ה והכי
ביה ברא וברתא כחדא ירתון למחר הדר
שכתוב בה לפי שיודע מה שבאיגרות
לקרא בבהמ"ד פרשה בכתובים]:
קאמרי ואח"כ ד"ה לא נטלטל
לעזי רש"י
במקום בהמ"ד. שהחכם דורש דהיינו
וכו' המחובר בו ולא דמי
ואם אינו יודע שמא יש בו צורך גדול
עייל ליה איהו חמרא לובא אמר להו
לשלחין וכו'. נ"ב הך קושיא
אונגיל"א [איונגילי"ש].
❖
בבהמ"ד אבל בעלמא קורין: בין
או פקוח נפש ושרי וכ"מ בירושלמי
שפילית לסיפיה דספרא וכתב ביה אנא לא
היא אף לחברייא וע"ל בתוס'
ספר עכו"ם.
במקום בהמ"ד כו' בזמן בהמ"ד אין
דקאמר מפני מה אין קורין בכתבי
פ' במה טומנין דף מט בד"ה
❖
למיפחת מן אורייתא דמשה אתיתי [ולא]
א)
טומנין בשלחין:
קורין. לפי שמבטלו מלילך אצל
הקדש מפני שטרי הדיוטות שאם אתה
לאוספי על אורייתא דמשה אתיתי וכתיב
מוסף רש"י
אומר לו שהוא מותר אף הוא אומר
הדורש אבל שלא בזמן בהמ"ד כגון
ביה במקום ברא ברתא לא תירות אמרה
מוטלין כנבלה. חציו
גליון הש"ס
לאחר אכילה קורין: ושמואל. דאמר
מה בכך אם אתעסק בשטרותי
מופשט ועומד כך עד הלילה
❖
ליה נהור נהוריך כשרגא א"ל רבן גמליאל
משמע דווקא כעין חובות ושטרות
לעיל אפילו לאחר אכילה אין קורין:
גמ' דבנהרדעא פסקי סדרי.
ודומה כנבלה (מנחות סג:).
ע"ל דף כד ע"א תוס' ד"ה
אתא חמרא ובטש לשרגא: ומפני מה אין
כר' נחמיה. אמרה למילתיה דלית
קאמר וכן פי' רש"י לקמןכ) גבי גזירה
❖
שאלמלא:
שלא יקרא בשטרי הדיוטות דבשטרי
ליה טעמא דאין קורין משום בטול
קורין כו': אמר רב לא שנו אלא בזמן בית
א
מוסף תוספות
מקח וממכר קאמר וכן הגיה בפי'
אלא כדי שיאמרו קל וחומר לשטרי
המדרש אבל שלא בזמן בהמ"ד קורין
א. העור על גב בשר. תוס'
רבינו חננאל (המשך)
כתב ידו ומיהו אותן מלחמות הכתובין
הדיוטות. ומיהו שמואל הנהיג במקומו
ושמואל אמר אפילו שלא בזמן בית המדרש
הרא"ש. ב. הואיל ולא מצי
בלע"ז נראה לרבינו יהודה דאסור
כדברי חכמים דמתניתי' דאמרי
שדי ליה. תוס' קיז. ד"ה
בקדשו, לקדושו לאהרן
❖
אין קורין איני והא נהרדעא אתריה דשמואל
אדהכי.
קדוש ה'. אפילו כן הוינא
לעיין בהן דלא גרע מהא דתניא בפ'
טעמא (דמתני') משום ביטול תורה
(מיבעיא) [מיבעית] בלילא.
הוה ובנהרדעא ב) פסקי סידרא בכתובים
שואל (לקמן קמט.) כתב שתחת הצורה
הלכך לאחר אכילה דליכא דרשה
מצילין תיק הספר עם
במנחתא דשבתא אלא אי איתמר הכי
הספר. אמרי רבנן דהאי
רבינו חננאל
קורין: שונין בהן. כגון מדרש
והדיוקנאות אסור לקרות בהן בשבת
תיק קאי לחודיה, ונוטלין
איתמר אמר רב לא שנו אלא במקום בהמ"ד
שה"ש וקהלת: שטרי הדיוטות.
כגון
ואפי' בחול לא ידע ר"י מי התיר דהו"ל
כיון דאסיקנא קוראין
ממקום שהוא עם הספר
וכן תיק תפילין. י"ד
בהן בתורה ובנביאים
אבל שלא במקום בהמ"ד קורין ושמואל אמר
כמושב לצים:
של חשבונות או איגרות השלוחות
שחל להיות בשבת. ר'
אבל בכתובים אין קוראין
פליגי
למצא חפץ: גמ' עד החזה. מתחיל
בטלטול כו'. פי' אחר
בין במקום בהמ"ד בין שלא במקום בהמ"ד
ישמעאל בנו של ר' יוחנן
בהן, חזר ופירש מפני
בן ברוקא אומר מפשיטין
מה אין קוראין בכתובים
שנפשט כל העור פליגי
מרגליו האחרונים עד החזה שיוכל
בזמן בהמ"ד אין קורין שלא בזמן בית המדרש
את הפסח עד החזה,
מפני ביטול בית המדרש.
דרבנן שרו לטלטלא שעדיין צריך לבשר
להוציא אימורים שהקטר חלביו
סבר כיון דאיתעביד ליה
ומסייעא לה [ל]הא דתני
קורין ואזדא שמואל לטעמיה $ דבנהרדעא
שלא יתלכלך ור' ישמעאל אסר אבל
דוחין שבת ותו לא מפשיט מידי עד
צורך גבוה שיכול להוציא
העוסק במקרא מידה שאינה
פסקי סידרא דכתובים במנחתא דשבתא
החלבים לא יפשוט יותר
מידה כו', ובית התלמוד
אורתא דצורך הדיוט הוא: למענהו.
כשאינו מופשט אלא עד החזה שרי
מזה. ורבנן סבר[י] מפשיט
טפי עדיף ממיקרא במקרא.
רב אשי אמר לעולם כדאמרן מעיקרא
לכבודו: שלא יסריח. שהעור מחממו
לכ"ע לטלטל כדמוכח בסמוך ואע"ג
ב
אמר רב לא שנו שאין קורין
כולו, וטעמא כל פעל
ושמואל כרבי נחמיה דתניא ג) אע"פ שאמרו
בהן אלא בזמן בית המדרש,
ה' למענהו, מאי למענהו
דר' ישמעאל לא שרי להפשיט אלא עד
ומסריחו ואין זה כבודו להיות פרס
פירוש בשעה שהחכמים
לעשות כבוד לקדשים.
כתבי הקדש אין קורין בהן אבל שונין בהן
אוכלי שולחנו מגואל: אפתורי דדהבא.
החזה מ"מ פליגי במופשט כולו כגון
פי' יומא דאסתנא, יום
יושבים במדרש ומתעסקין
שמנשבת רוח צפון, שאין
בתלמוד, אבל שלא בזמן
שעבר והפשיט אי נמי בתמידים
שאינו מוטל בבזיון אבל לשמא יסריח
ודורשין בהן נצרך לפסוק מביא ורואה בו
הבשר מסריח בו. רבא אמר
בהמ"ד, כגון שכבר עמדו
בעלי מדרש ונכנסו לבתיהן, ומוספים דמותר להפשיטן:
חייש רב יוסף ורבא לא חייש עד
א"ר נחמיה מפני מה אמרו כתבי הקדש
שלא יהו קדשים מוטלין
בעורותיהן כנבילה, אבל
קורין. ושמואל אמר במקום
אורתא: יומא דאסתנא. רוח צפונית
הכא
אין קורין בהן כדי שיאמרו בכתבי הקדש
אם הוא מוטל בשלחן
שיש מדרש קבוע כו'.
שהיא בינונית לא חמה ולא צנה
אין קורין וכ"ש בשטרי הדיוטות: מתני' ב מצילין תיק הספר עם הספר
של זהב שהוא דרך כבוד,
ואסקה רב אשי הכי
כדאמרינן ביבמות בפרק הערל (דף
לא יפשיט יתר למטה מן
כדאמרינן מעיקרא, אמר רב
ותיק התפילין עם התפילין ואע"פ שיש בתוכן מעות ולהיכן מצילין אותן
החזה וכו'. וגרסינן בפסחים
אין קורין בזמן בית המדרש
ג
עב.) ואיזו רוח המסרחת רוח מזרחית
למבוי שאינו מפולש בן בתירא אומר אף למפולש: גמ' ת"ר ארבעה עשר
בפרק תמיד [נשחט] שהיו
אבל בזמן שלא בהמ"ד
ד)
בשעת החום כדאמרינן בגיטין (דף לא:)
מפשיטין, דתנן י"ד שחל
קורין, ושמואל [אמר] בין
להיות בשבת מניח ידו
בזמן בהמ"ד בין שלא
שחל להיות בשבת מפשיטין את הפסח עד החזה דברי רבי ישמעאל בנו של
אפילו שכבת זרע שבמעי אשה מסרחת
על כתף חבירו כו'.
בזמן בהמ"ד אין קורין,
רבי יוחנן בן ברוקה וחכ"א מפשיטין את כולו בשלמא לרבי ישמעאל בנו של
בו דכתיב (הושע יג) יבא קדים רוח ה'
ואמרינן עלה תנא כל
דסבירא ליה כר' נחמיה,
ד
אחד נוטל פסחו בעורו
וגזירה היא משום שטרי
ממדבר עולה וגו'. יש מפרשין יומא
ר' יוחנן בן ברוקה דהא איתעביד ליה צורך גבוה אלא לרבנן מ"ט אמר רבה
ומפשילו לאחוריו. אמר רב
הדיוטות. והילכתא כלישנא
דאסתנא רוח דרומית שהיא צוננת.
עיליש טיית, פי' שהערביים
קמא בזמן בית המדרש
בר בר חנה א"ר יוחנן דאמר קרא 1 כל פעל ה' למענהו והכא מאי למענהו
מפשילין כליהן לאחריהן.
אין קורין שלא בזמן בית
אמת שרוח דרומית צוננת אבל אסתנא
איכא רב יוסף אמר שלא יסריח רבא אמר שלא יהו קדשי שמים מוטלין
המדרש קורין. ירושלמי
ה)
ור' ישמעאל בנו של ר'
על כרחיך צפונית היא ונוחה כדאמר
[ה"א] אמר ר' יהושע בן לוי
יוחנן בן ברוקא מוקים
כנבלה מאי בינייהו איכא בינייהו דמנח אפתורא דדהבא אי נמי יומא דאסתנא
בעלמא (עירובין ד' סה.) צריכא שמעתא
הדא אגדתא הכותבה אין
למענהו שלא יוצא האמורין
ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה האי ו)פעל ה' למענהו מאי עביד
לו חלק, הדורשה מתחרך,
קודם הפשטת העור כדי
צילותא כיומא דאסתנא ורוח דרומית
שלא ידבק שיער העור
השומעה אינו מקבל שכר.
ליה שלא יוציא את האימורין קודם הפשטת העור מ"ט אמר רב הונא בריה
היא בלשון ארמי יומא דשותא : קודם
בחלבים. אמרו ליה רבנן
ט)
מיומוי לא איסתכלית בה
(אין) [אי] מצילין תיק
אלא חד זמן, ואשכחית
דרב נתן משום נימין אמר רב חסדא אמר מר עוקבא מאי אהדרו ליה חברייא
הפשטת העור. עד החזה: מ"ט.
הספר עם הספר לא נפשוט
כתוב בה קע"ה פרשיות
עור לאימורין מאי קא עביד: משום
לרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה הכי קאמרי ליה אם מצילין תיק
(עור עם החזה) [את הפסח
דיבור אמירה צווי שכתוב
מעורו]. אמר להן מי דמי
בתורה כנגד שנות אברהם
נימין. של צמר הנדבקין באימורין:
הספר עם הספר לא נפשיט את הפסח מעורו מי דמי התם טלטול הכא
הצלת תיק טילטול בעלמא,
אבינו, שנאמר לקחת מתנות
חברייא. בני מחלוקתו: אם מצילין.
הפשטת עור מלאכה דקא
באדם, וכתיב האדם הגדול
מלאכה אמר רב אשי בתרתי פליגי פליגי בטלטול ופליגי במלאכה והכי
בעיא ליה לעור. אמר רב
בענקים. קמ"ז מזמורות
בשבת: תיק עם הספר. ואע"פ
קאמרי ליה אם מצילין תיק הספר עם הספר לא נטלטל עור אגב בשר
אשי בתר[ת]י פליגי עליה
שכתוב בתילים כנגד שנות
שיש בתוכו מעות ומשום כבוד הספר
במלאכה ובטלטול, והכי
יעקב אבינו ללמד שכל
מי
קאמרי ליה, תינח הפשטה
קילוסין שישראל (עושין
שהוא צורך גבוה עבדינן בהדיה הצלת
שהיא מלאכה, טלטול מאי,
הללויה) מקלסין להקב"ה
מעות שהן צורך הדיוט: לא נפשיט את הפסח. בתמיה. משום צורך גבוה לא שרי צורך הדיוט בהדיה: התם. תיק ומעות דקמייתי ראיה מיניה
דאינון סברי מטלטלין העור
כנגד שנותיו של יעקב
טלטול בעלמא הוא: הכא. גבי פלוגתייהו דפסח דאיירי בה השתא מלאכה גמורה דהפשטה מאבות מלאכות היא [לעיל עג.]: בתרתי פליגי. גבי פסח
ע"ג בשר מקום שחיטה כל
שנאמר ואתה קדוש יושב
חד לדוכתיה והוא אסר,
תהלות ישראל. קכ"ג
פליגי בטלטולו דאסר רבי ישמעאל לטלטל י)[הפסח] אחר שהוציא אימוריו אפי' מחמה לצל משום עור דלאו בר טלטול הוא (א) ולא דמי
ואהדרו ליה אם מטלטלין
פעמים שישראל עונין
לשלחין דאמרן בבמה טומנין (לעיל מט.) שמטלטלין אותן דהתם עור בהמה גסה דחזי למישטחיה ולמיזגא עליה: והכי קאמרי ליה. תשובה לענין
להציל תיק של ספר אנו לא
הללויה כנגד שני אהרן
נטלטל עור אגב בשר.
שנאמר הללויה הללו אל
טלטול: לא נטלטל עור אגב בשר. דהוי
נמי כבוד שמים דבשר דומיא דספר ומותר לטלטלו מחמה לצל ואגב
בשר יטלטלו עור המחובר בו:
מי